אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן יא

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן יא

סימן ט

ס"א בהג"ה באחד אין מוציאין מהבעל בשו"ת החדשות סימן כ"ה ז"ל עוד כתב החכם שהגיע לכם שטר מאלגיר שהרגישו בשתי נשים שיצאו מביתן בלילה וכאור הבוקר הלכו שני אנשים לבקש לדעת את מהלכן ומצאו אותן בבית ישמעאל אחד מקום המיוחד לקדשות משחקות ונוהגות קלות ראש וזו לזו אומרת התעלל ביך הישמעאל ולפיכך נדו אותן הקהל ומודיעם הדבר לקהל מיורקא כדי שידעו הבעלים תשובה אם השטר היה מעב"ד שקבלו עדות העדים על כך דנין על פיו ואם הוא מצד העדים המודיעים הענין או המאורע ההיא אין דנין על פיו דמפיהם ולא מפ"כ זולת אם ראוי לקהל לחוש לדברי וכתבם משום מגדר מלתא נראה בעיני שדבר זה דינו כדין מכוער אחר שנמצאו בבית הקדשות ואין להן טענה על מה נכנסו לשם דלא גרעי ממצא נעלים הפוכים דרגל"ד שאמר נכנס שם ולא עוד שאומרות זו לזו שהתעללו בהן ודין דבר מכוער דלדעת רב אלפסי אין מוציאין אותה מבעלה אבל לדעת רש"י ז"ל אם יש לה בנים אין מוציאין ואין אוסרין ואם אין לה בנים מבעל זה מוציאין אותה ממנו בע"כ ואוסרים אותה עליו אם באת להחמיר כדברי רש"י הרשות בידך מעתה ברור לך אחת משתי הדיעות וכפי מה שהונח הענין ועשית כחכמתיך עכ"ל הנה מש"כ מוציאין אותה ממנו בע"כ היינו בעל כרחו דל"ל בעידי כיעור דהא כבר מבואר דיש עידי כיעור ועלה קאי ועוד מוציאין היינו ודאי אפילו שלא ברצון הבעל נמצא ס"ל להריב"ש אפילו ליכא זולת העידי כיעור קלא דלא פסיק דלא הזכירו השואל והמשיב כלל מזה וגם מה שאמרו זו לזו התעלל ביך הישמעאל אין בזה עדות על הזנות חדא דאין אשה נאמנת ועוד דהתעלל יש לו שני פירושים מצחק בתשמיש כמו יצחק מצחק וכן הביא לנו איש עברי לצחק בנו ויש לו נמי פירוש שחוק בעלמא כמו אשר התעללתי בפ' בא ובפ' בלק וא"כ ליכא בזה עדות על זנות ממש ועוד דנראה דכל אחת מכחשת חברתה מדלא אומרות גם ביך התעלל ועל כרחך ס"ל להריב"ש אליבא דרש"י דב"ד מוציאין מהבעל בעל כרחו כשאין לה בנים בעידי כיעור לבד כמו דפירש היש"ש בס"פ כיצד דעת השאלתות אך קשה איך אמר אם באת להחמיר כדברי רש"י הרשות בידך הא כתב בתשובת מהר"י לבית הלוי הובא בב"ש כאן סק"ד דבדינים הללו לא שייך להלך אחר המחמיר כי יש צד לקולא לכוף על הגט לכן יש להלך אחר רוב הדיעות וצ"ל דוקא מי שראה רוב דיעות אבל הריב"ש דלא הביא רק דעת הרי"ף ודעת רש"י לכן אם החכם השואל יראה בעיניו דאין הכרע יחמיר ואי דעדיין איך יחמיר מספק להוציאה מבעלה בעל כרחו בבנו ולא חייש לגט מעושה י"ל לפימ"ש בשו"ת הרשב"א בסימן אלף רל"ו בקידש שתי בנות לשני בניו ולא פירש זו לפלוני בני וזו לפלוני בני דאסורין להנשא לשניהן וגם לאחרים אסורין להנשא כופין אותם ליתן גט שהרי מי שאינו יכול כופין אותו ליתן גט וכ"ש בבאה מחמת טענה דחפיצה להנשא שיהא לה בנים להיות לה סיוע לעת זקנה כחוטרא לידה ומרה לקבורה וכדאיתא ביבמות בפרק מצות חליצה ביבם דאתא לקמיה דר"ח והטעהו ואמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחליץ לה אמר ליה השתא מינך איפסלא זיל חלוץ לה חליצה מעליא בי היכי דתשתרי לעלמא עיי"ש והובא ברמ"א לקמן סימן קנ"ד ס"ז ומשמע מדכתב הרשב"א וכ"ש בבאה מחמת טענה דאפילו לא באה מחמת טענה כופין ליתן גט כיון דמספק אסורה לו ולעלמא וכ"ש בנידון הריב"ש דהנשים פריצות ואם לא יתנו להן גט יש חשש שיבאו לתרבות רעה וירבו ממזרים וכיון דאין הב"ד רואים להכריע להתירן לבעליהן ואוסרים אותן מספק מוציאין מבעליהן בגט בעל כרחן ועיין בספר גבורת אנשים הובא בפ"ת לקמן סימן קנ"ד סקט"ו וס"ק כ"ב וסק"ז ועכ"פ מוכח מדברי ריב"ש הללו דלא כהב"מ והגאון רע"ק זלה"ה שהובאו בפ"ת כאן סקי"א בד"ה וע"ש בסימן ק' דס"ל דאסרינן לה על הבעל אבל אין לכופו לגרשה אפילו בעידי כיעור וקדל"פ משום דיש לחוש לדעת הרי"ף דס"ל דאין הב"ד מוציאין מהבעל רק בעידי טומאה עיי"ש ולפימ"ש זה אינו דבשלמא הרי"ף דס"ל דגם אין לאוסרה על הבעל בעידי כיעור לכן אין מוציאין אותה מבעלה אבל אנן דאין לנו הכרע ומספק אוסרין אותה על הבעל ממלא כופין הבעל ליתן לה גט עכ"פ בבאה מחמת טענה דצריכה חוטרא ומרה וכ"ש כיון דפריצה היא וכמ"ש ואף דהאשה גרמה לעצמה ואח"כ מצאתי בתשובת גאונים בתראי סימן ס"ב בזינתה כופין אותו ליתן גט ולא סגי במה שלא יתיחד עמה ועל כרחך הטעם משום שלא תתעגן וגם מטעם שלא תזנה עוד וכמ"ש שם וא"כ הה"ד כשאוסרין אותה על בעלה מספק מחמת כיעור.

ס"ד זינתה כתב באה"ט אם טענה היא שהיתה ישנה אינה נאמנת עיין כנה"ג בהגה"ט אות י"ג עכ"ל ובאמת שם הביא דתליא במחלוקת שברא"ש פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ מצאתי אם נאמנת לומר נאנסתי ונ"ל אפילו הרגישה באמצע תשמיש ולא צווחה ומודית שנתרצית חשובה אנוסה דהא מיד שהרגישה יצרא אלבשה ותחלת ארגשה ע"י אונס וכדאיתא בכתובות דף נ"א ע"ב דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסוף ברצון אפילו היא אומרת הניחה לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו מותרת מ"ט יצר אלבשה אח"כ ראיתי שכ"כ ג"כ בפנים מאירות ח"ג סכ"ב ולפ"ז ה"ה מתחלה טעתה וכסבורה שבעלה הוא ואחר תחלת בעילה נודע לה דזר הוא ונתרצית חשובה אנוסה ונראה דמשהערה בה דהיינו שהכנס ראש העטרה נקרא תחלת ביאה דהא חייב מיתה דחשובה ביאה וכדאיתא ברמב"ם פ"א מהא"ב ה"י.

והנה הפ"מ סמך שם להאמינה דהיתה ישנה עמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות בסח"י והובא ברמ"א לקמן סימן ס"ח סע"ז בשם י"א וטענת הרא"ש מפ"ק דכתובות די"ג דהיתה מעוברת דאלים לר"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דל"ל לעובר חז"כ ואפילו ברוב פסולין וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אף ע"ג דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון אפ"ה אלים ליה ברי ומהימנא עיי"ש והנה בירושלמי פ"ק דכתובות מבואר דדוקא לענין ממון דכתובה ואסור לקיימה וכתבתי שם בסימן ס"ח דלענין ממון כיון דבעל מאמונה שנאנסה רק טוען שמא עד שלא אריסתך נאנסת לכן אהני ברי שלה אבל לענין איסור לאו כל כמיניה דבעל להאמינה וכ"כ בנו"ב.

וראיה דמעוברת צ"ל להירושלמי דהא אמר הירושלמי משום דהוה ספק סוטה וכתב נוב"ת חאה"ע דגם לרמב"ם דכל ספ"ד מותר מה"ת שאני ספק סוטה דתורה עשאה כודאי עיי"ש סל"ח והובא בגליון הירושלמי שם וא"כ י"ל דהרי התורה גלתה דבספק סוטה לא מהני ברי שלה ועיין בסוטה דף כ"ח בד"ה מה ת"ל והיא נטמאה שהקשו וכי אצטרך קרא למיסר ספקא ותרצו דהכתוב אוסרה קודם שתיה בעשה ודאי עיי"ש וי"ל בלא"ה דאם לא הוי רק ספק היתה נאמנת דלא זינתה כיון דאומרת ברי ואף דיש רגל"ד כיון דקינא לה ונסתרה הרי כתבו תוס' בריש נדה בסד"ה והל"ל דלא אתרע אלא חזקת טהרה ודאית ועדיין יש לה חזקה שאינה טמאה ודאי ומ"מ עשאה הכתוב כודאי וא"כ י"ל כיון דלענין איסור סוטה עשאה הכתוב כודאי ול"מ ברי שלה לכן אינה נאמנת לומר נאנסתי אבל לענין העובר דאינו איסור לבעלה רק אם הולד כשר לבא לקהל עם נתעברה מכשר ולא מפסול זה אינו איסור סוטה לבעלה רק כשאר ספק איסור דאפילו לפוסקים דמה"ת לחומרא מ"מ אינו רק ספק ונאמנת בברי שנבעלה לכשר ואף דרוב פסולין אצלה מ"מ איכא לנגד זה חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף י"ג ע"ב בד"ה השבתני ועוד דנגד רוב מהני ברי כמ"ש הפנ"י בקידושין דף ס"ג ע"ב דאף דע"א אינו נאמן נגד חזקה מ"מ נגד רוב נאמן לומר דבר זה מן המועט כיון דידענו דיש מועט עי"ש.

וי"ל מה"ט מחלק הירושלמי בין איסור לממון אפילו לא יאמינה הבעל דנאנסה דבשלמא לענין איסור דגזה"כ בספק סוטה שיהא ודאי ואין מועיל ברי שלה והוי ודאי איסור לכן גם משארסתני נאנסתי לא מהני ברי שלה אף דיש לה מגו דמוכ"ע כמו דאמר בגמרא דף י"ב מ"מ לענין איסור סוטה דעשאה הכתוב כודאי הוי כמגו במקום עדים וכדאיתא בהאומנין דף פ"א ע"ב וגם מגו דמוכ"ע מגו גרוע הוא ולא מהני רק לאלומי טענת ברי שלה כמ"ש בק"נ פ"ק דכתובות אות ל"ח אבל לענין ממון דליכא גזה"כ לעשות ודאי מהני ברי שלה או משום דיש חזקת הגוף דתחתיו זינתה והוי א"י א"פ כמ"ש מהרי"ט בפ"ק דכתובות.

ועוד די"ל דהא דאמר הירושלמי דאסור לקיימה משום ספק סוטה אינה רק חומרא דרבנן כיון דהחמירה תורה באיסור ספק סוטה אף דאינו רק ספק לעשותה כודאי היכא דלית לה מגו ולא מועיל ברי שלה ואף דבשאר ספק איסור מהני ברי לכן החמירו חכמים אף כשיש לה מגו וכה"ג כתבו תוס' בזבחים דף ע"ד בד"ה רב וכה"ג מצינו בכמה דוכתי היכא דהחמירה תורה לענין שבת ולענין ע"ז החמירו חכמים עוד אבל לענין ממון לא רצו להחמיר וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט מהה"מ עיי"ש סקכ"ז ובס"ס רמ"ב בהנהגות או"ה ובהכי א"ש טפי מה דמחמיר הירושלמי משום ספק איסור סוטה אף דשאני ספק סוטה דקינא לה ונסתרה דרגל"ד כדאיתא בריש נידה והרי רגל"ד על הזנות ברצון משא"כ כשאין רגל"ד על הרצון ויש חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה דחשובי כרוב או יותר מרוב כמ"ש הריב"ש סי' שע"ט ורוב דרצון משום דקלא אית ליה אינו רוב גמור רק מדרבנן אחשבוה לרוב כמ"ש תוס' בפ"ק דכתובות דף טית אלא כונת הירושלמי כיון דבספק סוטה החמירה תורה לעשותה ודאי אף דע"י הרגל"ד רק אתרע חזקתה להיות ספק ולא ודאי כמ"ש התוס' בריש נידה לכן החמירו חכמים אפילו כשאין רגל"ד ואינו רשאי לקיימה דיהא עכ"פ ספק איסור סוטה ועיין פו"כ מהרי"א סימן ר"ה דאפילו יש ריעותא לפנינו כגון נמצא שמוטה מ"מ נאמן אחד כשאומר ברי לי שלא היתה שמוטה מחיים אף דזה לא היה בידו לתקנו ומשמע מלשונו דמשום דלא הוה ליה חזקת איסור להאי מלתא עיקר הנאמנות אלא להעדפה אמר אדרבה היה לו חז"ה להאי מלתא ועיין נה"כ ביו"ד ר"ס ק"ד וחו"י סוף תשובה ק"ב דמשום חומר שרץ דלקי בכעדשה החמירו חכז"ל דלא בטיל אף דאינו רק חשש שמא יפגע בהאיסור והוסיף החו"י דמה"ט לא סמכי אסינון אף דנוטה יותר שלא ישאר שם האיסור.

ס"ו גוי הבא על ב"י עתוס' פ"ק דכתובות דף ג' ע"ב בד"ה ולדרוש התיר ר"ת לב"י שהמירה ובא עליה גוי לקיימה לו כשנתגייר והקשו עליו מדין זה שהוא תוספתא פ"ד דיבמות דלא יכנוס ותירץ בשו"ת חיים שאל ח"א דמיירי דנשאת עם הגוי בגיות דזה הוה ככנס עיי"ש סימן מ"ט ולי צ"ע כיון דלא תפסי קידושין אפשר דל"ד לכנסה בנשואין דא"צ להוציא בגט אבל איך מותר לקדשה ולישאנה ובשו"ת שלי כתבתי דהתוספתא סתמא ר' נחמיה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ו ור"נ ס"ל אם נתגייר לשם אשה אינו גר לכן גם בספק לא יכנוס משא"כ אנן דקי"ל דהוה גר וכיון דידוע דבא עליה ליכא לעז דאחזוקי לקלא והארכתי שם.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה