אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן ט

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן ט

סימן ז

אשה הנשאת עיין בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן י"ט מעשה נורא אשה אחת נשאת לבחור ושהה עמה קצת ומת במגפה ואח"כ נשאת לזקן אחד ומת ואחר כמה שנים נשאת לרב קדוש ומת ואחריו נשאה רב אחד חסיד ושהה עמה שלש שנים וראה בחלום שבאו לו ג' בעלי אשתו והזקן לא אמר כלום והרב היה מוחל לו אך הבחור אמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים לא הי' ימים מועטים ונפטר הרב וכתב בחיים שאל שם הגם דאחז"ל דברי חלומות לא מעלין הרי כתב הרשב"ץ בתשובה דיש לחוש מיהא עיי"ש ודברי הרשב"ץ הם בחלק שני שאלה קכ"ח והוכיח בחיים שאל דגם אחר יב"ח יש חשש ונראה דבזהר שהבאתי דאחר יב"ח נפק רוחא דבעלה המת ממנה על פי רוב דיבר אבל מיעוטא יזדמן תדע דהא מבואר בסבא שם דף ק"ב ע"ב לבתר תריסר ירחי דקא אסתליק דינא דהאי גברא דהא כל אינון תריסר ירחי הוא רוחא אתכפיא בעציבו כל יומא לבתר תריסר ירחי נפיק מתמן ואזיל וקיימא לתרע ג"ע עכ"ל וא"כ אף דאחז"ל משפט רשעים בגיהנם יב"ח היינו בגיהנם אבל שאר דינים מאן יימר דאסתלקו.

והנה אף דלסכנה יש לחוש למיעוט כמו שהוכיחו מפ"ק דחולין דף טי"ת מ"מ בלאו האי רובא יש ס"ס לדעת הסבא חדא שמא ראשון אינו בן זוגה ממש וכל החשש רק אם קמא בן זוגה כמבואר בסבא שם ועוד מבואר שם דף ק"ב ע"א כולא איהו בדינא דינצח פלוני לפלוני או דלא יקטרג עליה פלוני לפלוני וא"כ יש שלשה ספקות שמא קמא לאו בת זוגה ושמא לא יקטרג קמא על השני ושמא לא ינצח מלבד האי רובא שלאחר יב"ח נפק רוח דקמא ממנה וא"כ י"ל דגם בחשש סכנה אין לחוש למיעוטא דמיעוטא דהרי ר"מ דחייש בכל התורה למיעוט מודה דלמיעוטא דמיעוטא אין לחוש לכן דוקא אם אתחזקה דמתו לה שנים או שלשה אנשים אזי לא תנשא.

והנה בסבא שם מבואר דאם מתו לה שני אנשים תו לא תנשא לשלישי וי"ל בזה הא דאיתא בפרק הבא ע"י דף ס"ד ע"ב דאביי סמך על רב יצחק שהעיד דר"י התיר למול בן שלישי דמתו אחיו מחמת מילה ונסב אביי אשה שמתו לה שני אנשים ואמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר רב יצחק לאו בר סמכא עיי"ש והוסיף רש"י בסכנת נפשו ועוד כיון דר' יצחק לאו בר סמכא גם לאחר לא היה לו להורות היתר ולפי דברי הסבא י"ל כי מבואר שם בסבא דף צ"ה ובזהר"ק כי סבא זה שהוא רב ייבא סבא נתגלגל באביי נמצא נפשיה דאביי ס"ל דלשלישי לא תנשא והיינו דתמה רבא דעביד עובדא בנפשיה מה דלא ס"ל אפי' יהא רב יצחק בר סמכא מ"מ נפשו לא ס"ל הכי ומה דהוסיף והא איהו דאמר רי"צ לאו בר סמכא הוא קושיא אחרת.

ובחו"י סימן קצ"ז הביא נמי דברי הזהר וכתב דלטעמו יש יותר סכנת בנושא אלמנת גדול מופלג בתורה או בחסידות כי כוחו שנשאר בקרב אשתו ינצח ויגרש השני בלי ספק וההיפך בהיפך ומ"מ גם בארוסה יש חשש לפי טעם דמזל גרם דהא והא אתנהו עיי"ש.

ולע"ד רשב"ג דס"ל דוקא אחר שמתו לה ג"א ל"ת לרביעי ע"כ לא ס"ל כטעם הזהר דממ"נ אם ס"ל כהזהר כיון דמת שני חזינן דראשון נצחך גם לשלישי לא תנשא ואם ס"ל דגם לזה דוקא באיתחזיק ובפ"א ליכא חזקה א"כ כיון דס"ל לרשב"ג במילה רק בג"פ הוי חזקה ה"נ הל"ל לרביעי תנשא דהא מיתת ראשון אינו מן המנין דעדיין לא נצח לאחר כלל ולפ"ז י"ל גם להגמרא לא נעלם טעם הזהר והא דשאל טעמא דקטלנות ולא אמר טעם הזהר משום דע"כ רשב"ג לא ס"ל טעם הזהר ואליביה פליגי אמוראי אי מזל גרם אי מע"ג ולכן פרש"י אירסה שלישי ומת כיון דרק לרשב"ג פליגי אמנם כיון דבכתובות דף מ"ג ע"ב איתא דטעמו של רבי דאם מתו לה שני אנשים ל"ת עוד משום חזקה דע"י ב"פ הוחזקה לקטלנית ע"כ לא ס"ל לגמרא טעמו של הזהר דהא להזהר דמשום דחזינן דבעל ראשון נצח לשני הא עדיין ליכא חזקה דעדייין לא נצח רק פ"א וכל היכא דפליגי הש"ס עם הזהר הלכה כהש"ס.

וגם להזהר אין חשש באלמנה שהיא חלוצה כדאיתא במ"ח מסכת חתונה פ"א.

רמ"א בהג"ה או נתארסה לשני אנשים וכו' הנה ביבמות דף ס"ד ע"ב ר"ה ס"ל מעיין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מ"ב א"ב דאירסה ומית פרש"י דאירסה השלישי מבואר דס"ל דע"י שני פעמים לא אמרינן מזל גורם ומנ"ל לרש"י הא ועוד דבס"פ כיצד פרש"י אהא דאמר בגמרא קס"ד נתגרשה אנתגרשה דלא כרבי דס"ל בתרי זימני הוה חזקה פרש"י דגם נתגרשה ב"פ לא תנשא וע"כ למ"ד מז"ג דלמ"ד מע"ג ליכא חשש בנתגרשה כלל ונראה דבשבת פ' מי שהחשיך פליגי אם יש מזל לישראל ומייתי כמה עובדי לראיה דאין מזל לישראל פרש"י דע"י תפלה וצדקה וזכות משתנה מזלו לטובה ואמר הש"ס מדשמואל נמי ראיה אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוי יתבי והוו קאזלן הנך אינשי לאגמא א"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי דטריק ליה חויא ומית א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי אדיתבי אזיל ואתי וכו' מצוה קעבד וצדקה תציל ממות והקשה מהרש"א למה לא מחי שמואל בההוא גברא דלא ליזול שם כיון דלא ידע מאי עביד ואפשר דטריק ליה חויא ותירץ דהוה ליה ס"ס ספק אם ישראל הוא ספק שמא יהיה לו זכות ואין מזל לישראל עכ"ל והרי דיש לסמוך על ס"ס בענין סכנה מחמת המזל לכן ה"נ הא דבתרי זימני הוה חזקה אינו ודאי וכמ"ש הא"ז הובא בתה"ד סימן רי"א דאינו רק ספק חששא עיי"ש וא"כ הוי ס"ס שמא לא הוחזקה בתרי זימני ואת"ל הוחזקה שמא ע"י זכות ישתנה מזלה לטובה ומסתברא נמי כיון דראתה רוע מזלה משדלת לשנותו בתפלה או צדקה או שאר זכות לכן פרש"י דאירסה שלישי דאת אין ספק בהחזקה אך כ"ז לענין מה שאמר א"ב שיהא נ"מ לענין דינא לדידן דבתרי זימנא הוי רק ספק וכמ"ש הריטב"א ביבמות שם דלפיכך פסקו בוסתות כרשב"ג ולא כרבי משום דוסתות דרבנן והוי ספק דרבנן אבל רבי עצמו ס"ל דבתרי זימני הוי ודאי חזקה דהרי ס"ל בוסתות נמי בתרי זימני הוי חזקה ועוד אפילו למ"ד וסתות דאורייתא כדאיתא בנדה דף ט"ו מ"מ מוכח דרבי ס"ל דהוי ודאי חזקה דהא יש בוסתות נמי להקל לומר דיה שעתה ולמיעקר וסת קבוע בתרי זימני וכדפרש"י ביבמות ריש דף ס"ה וכן מוכח בפרק המוצא תפילין דף צ"ז דאמר הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודקה שתים ואמר הא מני רבי דס"ל בתרי זימני הוי חזקה הרי ס"ל דגם לקולא הוי חזקה משום דודאי הוא לכן בס"פ כיצד ס"ד דהמשנה דגירושין אחר גירושין תנשא ע"כ דלא כרבי דלרבי ודאי מזלה גרם וכ"מ בא"ז סימן תשל"ח דמה דקבעינן הלכתא כרבי דשלישי לא תנשא הוא רק לספק חששא ולא לאיסורא משמע לרבי עצמו הוי ודאי חזקה בתרי זימני.

איברא דדברי המהרש"א מרפסין איגרא דהא מבואר בפרק יוה"כ דף פ"ה דנפלה עליו מפולת אפילו יש כמה ספקות מפקחין הגל בשבת וכן הוא בש"ע א"ח סימן שכ"ט ס"ג וכ"כ הה"מ פ"ב מה"ש בדעת הרמב"ם ואולי מהרש"א לא קאמר רק לענין מזל כיון דאין מזל ולי נראה בלא"ה אין קושיא דלהכי לא מחי ביה בהאי גברא דלא לחול דאם אין לו זכות ודאי לא ישמע לו דהוחל יכריחו לילך דרגלוהו ערבין ביה או דגם כשלא ילך יבא הנחש אצלו.

ועכ"פ חזינן דזכות מציל ממות אף דהוחל מורה עליו מיתה ועיין חת"ס חאה"ע סימן כ"ד כתב נמי דהמזל משועבד לתורה ולכל הפחות ע"י זכות גדול משתנה המזל ולכן כתב תה"ד שהעלימו עין מלמחות לנושא מי שמתו לה שני אנשים מפני שלפעמים הנה ילדות ויש לחוש לקולקולא דה"ט שהנושא אותה הו כשומר מצוה רבה שראויה לדחות המזל ולא ידע דבר רע עיי"ש ולע"ד עדיין מה יתרץ תה"ד שהעלימו עין אפילו אינן ילדות אבל לפימ"ש הרא"ש פרק אע"פ סימן ל"ה אהא דמדינא דגמרא מורדת משהין אותה יב"ח מלגרשה והביא הרי"ף תקנת הגאונים לגרשה מיד משום שראו הקלקול בבנות ישראל וכי משהו להו יב"ח תולין עצמן בנכרי ויוצאין לתרבות רעה עיי"ש הרי בזמן הש"ס לא היה חשש זה רק בעוה"ר אחסור נדרי הרי דגם כשאינן ילדות חששו הגאונים שלא יצאו לתרבות רעה וא"כ כ"ש אלמנה אם לא תוכל להנשא לעולם ושכיחי פריצים שאין בדלין מפנויות ובזה"ז איסור פנויות חמיר מבזמן הש"ס כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל ל"ב דבזה"ז כיון שאין להן בעל בושין לטבול ויש איסור נדה שהיא בכרת וכונות הרא"ש עפימ"ש תוס' בפ"ב דביצה דף י"ח ע"ב בסד"ה כל חייבי טבילות דדוקא בזמן הש"ס שהיו עוסקין בטהרות היו צריכין לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא בזה"ז הטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה עיי"ש לכן בזמן הש"ס לא היו פנויות בושין מלטבול דיתלו דצריכה לעסוק בטהרות משא"כ עכשיו לכן מצוה רבה להצילה להאלמנה ולרבים מבני עמנו ממכשול כרת וממלא לא ידעו דבר רע מחמת המזל ובזה מתורץ מה שהקשה הרמב"ן בחידושי יבמות שם על מה שהשמיט הרי"ף טעמו של רב אשי דמזל גורם דכן קי"ל דבתרא הוא ונ"מ דגם בארוסה שמתו בעליה לא תנשא עוד אחר שהוחזקה ולפימ"ש ה"ט דבזה"ז אישתני ואין לחוש לחשש מזל וס"ל דגם ר"א מודה דמעיין נמי גורם אלא דהוסיף ר"א דמזל נמי גורם דנ"מ לארוסה או נפל מדיקלא לכן הביא הרי"ף רק אם נשאת לראשון ומת ונשאת לשני ומת דלא תנשא עוד דבנשאת יש חשש דמעיין גורם כמיתה סתם ר"ל ומה שכתב בפאר הדור דאם נתקדשה בפני שנים דעלמא היו נוהגין בב"ד של הרי"ף שהיו כותבין לה כתובה ותכנס לחופה ומברכין לה שבע ברכות אף דנשאת ב"פ ונתאלמנה משום דס"ל כהרמב"ם דרק לכתחלה אסרו חכז"ל אבל אם כבר נתקדשה הוי דיעבד ועכ"פ אם נשאת רק לשנים דרק מספק מחמירין כרבי אין להחמיר דיעבד ועיינתי בהלכות גדולות וגם הוא השמיט הך פלוגתא אי מע"ג או מז"ג.

ועיין שו"ת ד"ח ח"א בחלק אה"ע סימן י"ג כתב דכ"ע מודי דמעיין גורם ופליגי רק אם וח"ג וכ"ע ס"ל דאח"ג רק בג"פ אבל בב"פ גם מ"ד דמז"ג מודה דבב"פ ל"ל מח"ג ובענ"ד כתבתי ג"כ מטעמי אחרינא דל"ל וח"ג רק בשלשה פעמים והכי משמעות הברייתא דתני נשאת וכו' ולא קתני רבותא יותר אפילו רק נתארסה וע"כ משום דרבי ס"ל דבתרי זימני הוי חזקה וזה רק בנשאת ומשום דמע"ג שו"ר בריב"ש סימן רל"ג דכתב דכ"ע מודי דמע"ג רק פליגי אם מת"ג.

בנו"ב חאה"ע סימן טית כתב לפימ"ש בשו"ת הרא"ש דמזל גורם להיות עשיר או עני והאשה מתפרנסת דע"י הבעל לכן מזלה גורם שימותו אנשיה למען תחיה בעוני ולפ"ז אשת חיל שגם אחר מיתת אנשיה היא מצלחת במו"מ ומתפרנסת שלא בצער אז ודאי שאין מזלה גורם לעניות וא"כ מיתת אנשיה לאו ע"י היא ואף שלמ"ד מע"ג נסתר סברא זו מ"מ הואיל ורב אשי אמר מזלה גורם הלכתא כותיה אם מתפרנסת שלא ע"י אביה את"ד ולפימ"ש לעיל דגם ר"א מודה דמע"ג וכ"כ הריב"ש נסתר סברא זו ולא אהני רק מתו כשהיתה ארוסה או נהרג דלאו מע"ג אמנם החת"ס דחה דברי הנו"ב מגמרא וסברא מגמרא כתובות דף מ"ג ע"ב דלהריב"ן אירסה ונתארמלה והשיאה ונתארמלה אסורה למ"ד מז"ג והרי חוזרת לבית אביה עיי"ש ולא עיין היטב בנו"ב דדייק אם מתפרנסת שלא ע"י אביה וטעמו דמה דאביה מפרנסה אחר שש אינו רק צדקה כדאיתא באה"ע סימן ע"א וגם אפילו אביה עשיר א"צ ליתן לה רק בצמצום כדי צורכה משא"כ אשה עולה עם בעלה כדאיתא שם בסימן ע"ג ס"ו ועיין בטור רש סימן ע"א וגם מאביה אין לה רק עד שתגדל אבל מבעלה ניזונית כל זמן שדרין יחדיו

ומסברא אטו מזל מזונות אכילה ושתיה דוקא גורם אלא מזלה גרם שלא יקרא שם בעל עליה ולהצטער צערא דגופא מבלי עונה האמורה בתורה עיי"ש וכן הקשה בד"ח ח"א בחאה"ע סימן י"ג עיי"ש.

ואני אומר גברא רבא אמר ולא מזניחין אותו כי המעיין בשו"ת הרא"ש יראה דהכריח הטעם מדלא הזכירו חכמי התלמוד באיש שמתו לו שתי נשים שלא ישא עוד ודאי קים לי דלא שייך באנשים דמתפרנסין בעצמן ונראה דס"ל מה דאחז"ל בני חיי ומזוני במזלי תליא היינו מזוני לבד אבל שאר דברים דהיינו שיקרא שם בעל עליה אין זה בכלל מזונות וגם צער גופה בחסרון עונה אינו בכלל מזוני דאלת"ה הלא מבואר בפרק אע"פ דף ס"ד ע"ב אהא דמורד או מורדת דצער האיש ובזיונו בחסרון עונת מרובה מצערה וכן היא שם בירושלמי וא"כ למה לא הזכירו חכמים אם מתו לו נשיו לא ישא דמזלו גרם אע"כ אין זה בכלל חיי ומזוני תדע דהא מבואר באה"ע סימן קי"ד ובחו"מ סימן סמך המתחייב לזון חברו אין רפואה בכלל והרי רפואה להסיר צער הגוף ואאת"ל דגם זה בכלל המזל מ"מ מדלא אמרו חס"ל זה גם באיש שמתו נשיו קים להו דעי"ז אין המזל גורם להמית נשיו א"כ הה"ד דאין מזלה גורם להמית בעליה מחמת זה אלא בעוני ועושר תליא מלתא והכי מסתברא דבשלמא משום מזל עניות של האשה תגרם מיתה לבעלה דעניות ומיתה שוין ועני חשוב כמת כדאיתא בפ"ק דנדרים דף זיין ע"ב ואיתא בפ"ק דמכות ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעובר עברה ואיתא בפ"ק דאבות בברטנורה משנה זיי"ן כך אמרו חכמים כל המתדבק ברשעים נוטל שכר כיוצא בהם לכן כיון דמזלה גרם מחמת חטאה לעניות לכן גם בעלה המתדבק בה נוטל כיוצא בה מחמתה אבל רק כיוצא בה ולא יותר שלא יהא הנטפל חמיר מן העיקר לכן אם מזלה רק שלא יהא שם בעל נקרא עליה או צער גופה בחסרון עונה דאינו שקול למיתה לא יתכן שיגרם מזלה מיתה לבעלה וחי יחיה.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה