אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן ו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן ו

סימן ה

סי"א אשת ישראל שנאנסה מבואר בכתובות דף נ"א ב' אף שסועה ברצון מותרת לבעלה ישראל וכתב יש"ש בפרק הבע"י סימן ג' אם לבסוף עשתה מעשה ומקרבת עצמה להדוק לו אסורה דלא אמרינן יצרה אלבשה כדפרישית בפרק נערה סימן ל"ב והנוב"ת סימן ק"ן כתב דתמוה בעיניו דמה בכך שהיא עושה מעשה כיון שיצר אנסה גם המעשה היא באונס עיי"ש ואנחנו לא נדע מה נעשה כיון דאין לנו ספר יש"ש על כתובות ואפשר הכריח הדבר בטעם וראיה.

אמנם התוס' בב"ק פרק שור שנגח דף מ"א בד"ה וכמאן דקטלה דמי כתבו וא"ת ומה פשע השור היא הרגה עצמה שהרי הביאתו עליה וי"ל כמו שפיר"ח שקפץ עליה השור לרבעה ואלבשה בה יצרה ונתרצית ואפילו למ"ד בכתובות פרק נערה תחלה באונס וסופה ברצון דמותר היינו תחלת ביאה באונס אבל הכא תחלת ביאה זו ברצון ואסורה לכ"ע עכ"ל ואם איתא לדברי היש"ש מה צ"ל תחלת ביאה זו ברצון הלא אפילו תחלת ביאה באונס אם לבסוף עשתה מעשה אסורה והרי הביאתו עליה ועשתה מעשה וא"ל דלפי תירוץ התוס' לא מיירי שהביאתו עליה רק נתרצית בלא עשיה דמי הכריחם לזה הלא תירוצם עולה יפה גם כשהביאתו עליה כיון דע"י השור אלבשה יצרה הוא גרם לה או הל"ל שלא הביאתו עליה אלא בא עליה באונס ואח"כ הדקתו לה.

סעיף י"ד או אחר הקידושין וכתב ב"י דה"ה לבא עליה לאח"ז ועדים מעידין שלא נפרסה מהם בכל אותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שריא וכתב הטו"ז דמיירי שחשודה בעיניו והושיב בכונה שומרים להעיד עליה משא"כ בלא"ה אלא שעדים מעידים עליה שלא נבעלה ודאי ל"מ עדותם דמלתא דלא רמיא עליה לא נמי אנפשיה ואפשר שטועים וסבורים כן דלא ידעו שתצטרך לעדות אח"כ וא"כ אין כאן עדות נאמנה והראיה ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ט ס"א דאותו שמעיד על שום דבר ואומר שפלוני היה עמו ואותו פלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי היה בשעת עדות עכ"ד ולע"ד אינו ראיה מהרא"ש דהרי כתב שם משום דאין זה בגוף העדות הכחשה כי לא רמיא עליה דסהדי למידעי מי היה עמו בעדות דהכחשה מיקריא היכא דקאמר ע"א לחברו באותה שעה שאתה אומר ששמעון לוה מראובן עמי היו רו"ש באותה שעה עיי"ש ור"ל כיון דמה שאומר פלוני היה עמי אינו מגוף העדות וא"צ לגוף העדות לא רמיא עליה דסהדי בשעה שמעיד למידעי מי היה עמו כשראה העדות משא"כ כשמכחישין ואומרים האיך אתה אומר דראובן לוה משמעון באותו שעה הרי עמי היו וכן בהזמה על העדים עמנו הייתם דזה מגוף העדות לומר עמי הי' רו"ש ולא היה הלואה זה מגוף העדות וכן עמנו הייתם בזה רמיא על המכחישים או המזימין לדקדק בשעת העדות וודאי מעידין בדקדוק היטב לפני הב"ד וא"כ ה"נ בשעת הגדת העדות רמיא עלייהו לידע אם ודאי לא זינתה אחר שנתקדשה ובפרק שה"ד ההוא דא"ל לחבריה הב לי זוזי דמסיקנא בך וא"ל פרעתיך בפני פו"פ ואתו פו"פ ואמרו להד"ם אמר רבא דלא הוחזק כפרן דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ומזה הוכיח הרא"ש דינו הנ"ל ופרש"י והר"ן כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש כגון שלא היה לו לומר פרעתי בעדים כיון שלא א"ל בשעת הלואה פרע לי בעדים לכך לא שם על לבו אם פרעו בעדים או שלא בעדים ואמר פרעתיו בעדים ולאו אדעתיה ולא הוחזק כפרן בכך עכ"ל הרי דהך סברא דלא רמיא עליה דאינש היינו בשעת הגדתו לפני ב"ד לא רמיא עליה לכן לא מדקדק.

ובלאה"נ אין ראיה דשאני התם דכדי שלא יהא הכחשה מתרצין דבריו אפילו בדרך רחוק כמבואר בחו"מ סימן כ"ט וכן הך דשה"ד כדי שלא יהא מוחזק כפרן אבל זולת זה מהיכי תיתי לומר שטועים ומכ"ש בשני עדים דאין לחוש שאומרים בדדמי כמבואר ברא"ש שילהי יבמות ומ"ש הטו"ז דלא ידעו שתצטרך לעדות לכאורה ראיה לדבריו מכריתות דף י"ב ע"ב שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכתב בת"י שם דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באו אח"ז להעיד בפני ב"ד עיי"ש אך בחו"מ סימן ל"ו מבואר להיפך וכבר עמדו בזה האחרונים ופרשו הך דכריתות די"ל לא נתכונתי לעדות לכן שכחתו מהרה ובערך ש"י כתבתי עוד ישוב לזה ועיין בהגהות הגאון רב"פ זלה"ה על בית מאיר אה"ע סימן מ"ב ס"ד,

איברא אהא דאיתא בפג"פ דף ק"ע דאמר פרעתיך בפני פו"פ ובאו פו"פ ואמרו להד"ם כתב הרז"ה אם לא אמר להו הלוה בשעת פרעון הוו עלי סהדי אפשר דשכחו הלוה או העדים דלא רמיא מלתא אנפשיה לא הוא ולא העדים וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהלכות טוען ה"ד דאם אמר הלוה הלא פרעתיך בפני פו"פ ובאו העדים ואמרו להד"ם לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהוזמנו לעדים בו וכן מסיק הש"ך בחו"מ סימן עין ס"ב סק"ו הרי גם בעדים אמרינן כיון דלא הוזמנו לעדות לא רמיא עלייהו ושכחו אך א"כ תקשי הא דחו"מ סימן ל"ו ס"א והוא מרמב"ם פ"ה מהלכות עדות ה"ה דאפי' לא נתכוין להעיד הואיל וראה הדבר וכיון עדותו והיה שם התראה חותכין הדבר על פיו וצ"ל דשאני היכא דיש הכחשה בין בע"ד לעדים דכדי שלא לעשותו כפרן מתרצין דשכחו וכההוא דכריתות או אפשר שאני כשאעידים שראו המעשה דע"י שכחה לא יעשו מאין ליש משא"כ כשאומרים להד"ם די"ל ששכחו המעשה ועושים מיש אין והבע"ד עומד ומכחיש ואלמלא פרע בפניהם לא היה אומר שפרע בפניהם דהרי סגי לו לומר דפרע ומהימן בהיסת וכה"ג כתב גד"ת בשער מ"א ח"א דשאני מקיים דבר לשולל דבר דהיינו דשולל דבר שאמר לא נעשה המעשה אמרי"ן דכיון דלא רמיא עליו שכח ולא הוחזק כפרן.

ולכאורה י"ל דשאני הך דחו"מ סימן ל"ו ורמב"ם פ"ו מעדות דאמרו העדים דבאו לראות המעשה וראו משא"כ הך דפ"ו מהלכות טוען דלא אמרו העדים רק להד"ם תלינן שלא באו לראות רק נזדמנו שם במקרה כשפרע הלוה לפניהם לכן אמרינן ששכחו אבל מלשון הרמב"ם פ"ו מטוען הלכה ד' שכתב לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו ופירש הכ"מ דיחדו אותם לעדים דכל כה"ג מידכר דכירי משמע דתלוי רק בהזמנה לעדים.

והטו"ז הרגיש למה בשבייה מהני אפילו עד אחד שלא נטמאה ותירץ כיון שנשבית יש עליה איסור מסתמא ע"כ זה שמעיד ע"ז הוא מתכוין לראיה ולהעיד ידיעה נאמנת משא"כ באשה זו דמי יודע שתצטרך לעדות אח"כ עכ"ל וקשה א"כ איך יפרנס הך דתשובות הרא"ש כלל ל"ב והובא ברמ"א לקמן סימן זיי"ן ס"ב דהגאון ס"ל דעכו"ם מסל"ת נאמן בשבויה דלא נטמאת מק"ו דמת בעלה והרא"ש דחה הק"ו עיי"ש ושניהם לא חשו כיון דלא רמיא עליו אפשר טועה דאטו גוי חושש לאיסור ועוד כיון דנאמנתו משום מסל"ת ע"כ לא נתכוין להעיד דאם נתכוין להעיד חיישינן דמשקר:

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה