ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
מהדורא בתרא · סימן ה
סי"ד בהג"ה רק נותנו לעכו"ם אחר לסרס לכ"ע שרי אפילו נתן לשלוחו אין שליחות לעכו"ם שם בתה"ד ש"מ אפילו עכו"ם לעכו"ם אין שליחות ב"ש וז"ל תה"ד סימן רצ"ט אף עפ"י שמוסרו לשלוחו לסרס אין שליח לדבר עברה אפשר ג"כ לגבי גוי מגוי ונוכל לומר דכ"ש הוא דהא קי"ל בעלמא דאין שליחות מגוי עכ"ל ויל"ד כיון דאפילו גוי לגוי אין שליחות למה אמר משום דאשלד"ע ונראה משום דבפרק איזהו נשך דף ע"א ב' איתא דיש שליחות לנכרי לחומרא ודעת ר"ח ורש"י ורמב"ם דהכי קי"ל א"כ ה"נ הל"ל דיש שליחות לנכרי לחומרא והוי כאלו הגוי הלוקח מישראל מסרסו בעצמו נמצא ישראל המוכר לו עובר על לפ"ע דהוי רק חד לפני לכן אמר דאשלד"ע דמה בישראל שליח לישראל דהוי שליח ממש מדינא בין לקולא בין לחומרא אמרינן אשלד"ע כ"ש בגט דאין שלחו רק לחומרא די"ל אשלד"ע אך א"כ קשה הא שם אמרינן דיש שליחות לעכו"ם לחומרא אף דהוי נמי איסור רבית ונראה משום דבפ"ק דב"מ דף יו"ד ע"ב אמר רבינא היכא אמרינן אשלד"ע היכא דשליח בר חיובא והכי פסק רמ"א בחו"מ ר"ס קפ"ב לכן לענין רבית דגוי לאו בר חיובא ל"ל אשלד"ע משא"כ לענין סרוס דגם גוי מוזהר והוי בר חיובא.