אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן ד

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן ד

סימן ג

סי"ד האשה שהיה בעלה במדה"י ושהה שם יותר מיב"ח וילדה אחר יב"ח וכו' וימ"ש שאינו בחזקת ממזר ז"ד בה"ג דתלינן דבא בעלה בצנעא והרא"ש בפע"י דף ע"ג כתב דמקשים מהא דאיתא שם לענין אסופי דמה"ת כשר דלמאי ניחוש למיעוט דבעליהן הלכו למדה"י האיכא נמי פנויות משמע דאי ליכא למתלי רק אלא באותן שהלכו בעליהן למדה"י הוי ממזר ודאי עיי"ש ונ"ל דדוקא בידעינן האשה אזי אחזוקי בזונה לא מחזיקינן משא"כ באסופי שנמצא בשוק דלא מכירין אמו וכה"ג כתבו תוס' ורא"ש בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב בהא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן דדוקא אם דנין על איש שהוא בפנינו.

ס"כ ממזר נושא לכתחלה שפחה כתבו בה"ט ספק ממזר אסור בשפחה רש"ך אבל רדב"ז ח"א סימן קפ"ח פסק דמותר וכתב בפ"ת דבגליון ש"ע של רעק"א זצ"ל כתב בשם שו"ת לרמב"ן סימן קפ"ח כדברי הרדב"ז עכ"ל וטעות נזדקר לפני בעל פ"ת דלא הביא רעק"א כלל מרמב"ן אלא רדב"ז סימן קפ"ח.

סל"ז בהג"ה הקראים אסור להתחתן בהם ורדב"ז ח"א סימן רי"ט הביא דרבינו אברהם קיבל קהל גדול מהם ביום אחד שנתייהו והרדב"ז ג"כ כתב דאפשר להתירם דאאת"ל שבפסולי עדות גירש איזה מהם שמא אותה המגורשת לא נשאת לאחר ואת"ל נשאת לאחר שמא לא ילדה ואת"ל ילדה שמא מותו בעודם קטנים ואת"ל לכלל בנים הגיעו כל אחד מהנמצאים עתה י"ל איני מהם את"ד עיי"ש והנו"ב חאה"ע ס"ה כתב על אחד שנשא בת קראי דהרמ"א אוסר י"ל דלא אסר אלא באתרא דקביעי אף דרובן לאו בני גירושין נינהו מ"מ חשובי ולא בטלי אבל כשפירש אחד אמרינן כל דפריש מרובא פריש ואין לגזור שמא תחזור האשה למקום קביעתה כיון שגם במקום קביעתם אין איסור ידוע ואולי אין בהם ממזרת כלל אלא אם זו פרשה כשהיתה גדולה ל"ל כל דפריש מרובא פריש דלדידה לא חשוב פרשה ואסורה משום קבוע כמע"מ את"ד עיי"ש.

ואומר אני כיון דרובן ודאי כשרים ויש ספק אם יש מיעוט כלל ממזרים כמ"ש הרדב"ז והנו"ב א"כ אין לחוש משום קבוע ודבר חשוב דלא בטיל חדא דכבר כתבתי בסימן ב' ובסוף סימן זה כיון דעתידין ממזרים להטהר לע"ל בטלין ברוב גם בזה"ז לפימ"ש האו"ה כ"ז ד"ג ופרישה ביו"ד סימן ק"ב ומשב"ז שם סק"ב דכל דברים החשובים כגון בע"ח וחהר"ל דוקא אם איסורן לעולם אין בטלין:

ועוד לפימ"ש בית מאיר ביו"ד סימן ק"י ס"ז בד"ה סקמ"ו דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דהיינו כשיש בודאי שם איסור משא"כ כשנפל אחד דשוב אפשר דהאיסור נפל ואין שם איסור שוב אף אם הוא שם אין נידון בקבוע ואזלינן בתר רובא וכ"כ בינת אדם בשער הקבוע בסימן ח"י ובסימן מ"א דדוקא אם ידוע שנתערב כאן טרפה אלא דלא נודע אם זו היא שנתערבה או לא דזה נקרא קבוע אבל אם ספק אם נתערב כאן טרפה לא נקרא קבוע אפילו כולם ביחד יעיי"ש ול"ד לספק טרפה שנתערב דפליגי ר"ת והר"י אם להתיר בדבר חשוב דהתם עכ"פ ידענו דחדא ספק טרפה נתערב וכיון דהוי דבר חשוב לא בטיל ברוב אבל כאן די"ל לא נתערב כלל ספק ממזר דהספק שמא בפסולי עדות גירש או בגט שבטל מ"מ שמא אותה המגורשת לא נשאת לאחר או אפילו נשאת שמא לא ילדה ואת"ל שילדה שמא מתו בעודם קטנים דהרי קמן כמה קטנים מתים ר"ל וא"כ י"ל לא נתערב כלל וא"כ לא נידון בקבוע כלל ויש למיזל בתר הרוב דודאי כשרים ועכ"פ בשכבר ניסת.

ורדב"ז ח"א סימן ע"ג הביא תשובת הרמב"ם אודת אשה שנשאת לאחד והקראים אח"כ נפרדה ממנו כפי דתיהם אח"כ חזרה אליו כפי דחז"ל בכתובה וקידושין ונפרדה ממנו וחשב הבעל שנפטר ממנה והשיב אשה זו היא א"א גמורה עד שיכתוב לה גט כשר ע"י עדים כשרים ובמשפט רבני ישראל ומי שישא אשה על מנהג הקראין היא אשת איש לא תתגרש אלא בגט אבל גירושי הקראין אינו גט כלל לפי דינינו לפי שאינם מאמינים במנהגינו בגיטין וקידושין ויליף מזה רדב"ז שלא חשש לממזרים שהרי נשאת אשה דידן לקראי כתיקון חז"ל ומה תיקון היא זה אם אסורה לו משום ספק ממזרות וכ"ת שטעו הסופרים והשיאוה למה לא הזהיר אותם מזה וללמדם שדבר זה אסור עוד למד הרדב"ז מן אותה תשובה שהם פסולי עדות וגט שלהם אינו גט כלל ומש"כ מי שישא אשה על מנהג הקראים היא אשת איש לא שנתקדשה בעדים שלהם דא"כ קשיא מדידיה אדידיה אלא שנתקדשה בעדים שלנו על מנהג הקראין את"ד והוא דוחק כיון שנשא על מנהג הקראין מסתמא היה בעדים שלהם כי הם בעיניהם כשרים ואפילו נזדמן שראו ג"כ עדים כשרים וכמ"ש המבי"ט ח"א סימן ל"ז לחוש דבקידושין נמי כשרים משום שמחת מריעות מ"מ מה בכך הא נמצא אחד קא"פ עדות כולם בטלים כמ"ש ישיע"ק בס"ס זה בס"ק ל"ז ודברי המבי"ט י"ל דאזיל בשיטת הרא"ש דלא נתבטל עדותם בראיה לחוד וכמ"ש הב"ש לקמן סימן מ"ב סק"ח אבל הרמב"ם הא ס"ל דבראיה לחוד נתבטל עדות הכשרים ע"י שנמצא קא"פ כדאיתא בחו"מ סימן ל"ו וכיון שנתקדשה על מנהג הקראים ודאי לא קפדי להזמין רק עדים כשרים וכל כי האי לא ה"ל לרמב"ם לסתום עוד יל"ד למה אמר שישא אשה ולא אמר שנתקדשה דהרי הקידושין קודם ואז מיד נאסרה לכל העולם וצריכה גט כשר גם מה זה דסיים גירושי הקראין אינו גט כלל לפי דינינו לפי שאין מאמינים במנהגינו בגיטין וקידושין דתינח דצ"ל בגיטין אבל בקידושין אדרבה היא הנותנת שלא תהא צריכה גט לכן נלע"ד דודאי על קידושין שלהם אין לחוש כיון דעדים שלהם פסולים אלא על נשואין שלהם וה"ט כיון דאין מאמינים בדחז"ל דילפי קידושי שטר וכסף מדרשה א"כ אין אצלם רק קידושי ביאה דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה ואיתא בריב"ש סימן קצ"ג בשם הרא"ה דקטנה שהגדילה אפילו לעדי יחוד א"צ כיון דאשתו היא ועומדת עמו כ"ע ידעי שנתייחד עמה ובא עליה אך זה דוקא משום דקידושי קטנה אינו כלום א"כ ה"נ כיון דאצל הקראים אינה מקודשת עד שיבא עליה מקדשין בביאה וא"צ עדי יחוד וכתב החת"ס בחאה"ע סימן ק' כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יפסל ע"י צירוף קא"פ דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפין אלא דאינו צריך כלל דין עדות וכמ"ש הרמב"ם סוף הלכות גירושין עיי"ש ואף דכתב החת"ס שם דבר זה לענין אם היה בשעת קידושין וחופה קא"פ כיון שהכניסה לחופה והיה שם רבנים מסדרי קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה בלי ספק אנן סהדי וכלנו עדי מסירה הקידושין מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה עפ"י רב המסדר הבקי בדינים וטיב קידושין עיי"ש זה מבואר דלא שייך כלל בקראין דאדרבה אין בקיאין ואין מאמינים כלל בקידושי כסף ושטר לכן נקט הרמב"ם מי שישא אשה על מנהג הקראין היא א"א ומסיים שאין מאמינים במנהגינו בקידושין א"כ מקדשים רק בביאה דזה עיקר אצלם לעשותה אשת איש לכן כ"ע ידעי שנתייחד עמה ובא עליה ולפ"ז מה דלא חשש הרמב"ם לחשש ממזר עכצ"ל משום דרובם ודאי אינם בני גרושות וכמ"ש לעיל דל"ל משום דהקידושין בעדים פסולין.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה