אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן ג

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן ג

סימן א

ס"א כהן אני אינו נאמן ב"ח תמה דבסימן ב' נתבאר דאין חוששין לפסול חלל ממזר זונה דאסור מה"ת וכאן דליכא רק איסור דרבנן לקרות בתורה ראשון חוששין יעיי"ש ולק"מ דשאני התם דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן אבל הכא אף דאינו כהן אינו איסורא ורוב ישראל אינם כהנים לכן אינו נאמן ועש"ך יו"ד סימן פ"ז סקי"א ואפשר לזה נתכוין הב"ש ועוד דהא רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה וכתב רמב"ן בבכורות דמיעוטא דלא תלי במעשה עדיף מרוב התלוי במעשה ותוס' בר"פ בתרא דיבמות כתבו דתשמיש איש ואשתו לא תלי במעשה ומשמע אבל תשמיש דאיסור חשוב תלי במעשה וא"כ לעיל לא חיישינן לפסול חלל ממזר זונה דתלי במעשה ולמיעוטא לא חיישינן ובלא"ה רוב כשרים והמיעוט תלי במעשה הוי כמיעוטא דמיעוטא אבל בחשש שאינו כהן יש לחוש דרוב אינם כהנים.

הג"ה ולישא את כפיו בח"מ וב"ש הקשו הא איכא איסור דאורייתא ואיך נאמן ונראה דהא האיסור רק להמברך ונושא כפיו ואיתא במהרש"א בפרק הא"ר דף פ"ח דחזקה דעשאה תורה כודאי הוא להמסתפק אבל למי שטוען ברי לא מרעא לו החזקה עיי"ש ולפ"ז גם לענין רוב הכי הוא וכן מצאתי בפנ"י בפ"ב דכתובות דף כ"ב ע"ב בד"ה ועדיין לכן ה"נ אף דרובא לאו כהנים מ"מ כיון דאין איסור רק להנושא כפיו לבדו אהני לו ברי שלו ולא מחינן בידו מלישא כפיו משא"כ בתרומה דיש בו חשש גזל השבט וחב לאחריני ודעה ראשונה שכתב המחבר דאינו נאמן נמי רק דחיישינן שע"י זה יתנו לו תרומה ובזה לא מהני ברי שלו כיון דטוען נגד הרוב דג"כ כבו"ש הוא כדאיתא רפ"ב דכתובות ומ"ש הב"ש בר"ן ומגיד כתבו שקורא בתורה הואיל ואין איסור בדבר זה הלשון אינו שם אלא כתבו מנהגינו להאמינו לקרות בתורה ראשון וכן הדין נותן דלא אכפת לן אם קרא בתורה ראשון עיי"ש וזה הטעם שייך גם לענין נ"כ דלא אכפת לן דאין האיסור רק עליו והוא טוען ברי ועצי ארזים הקשה על דברי הרמ"ך הא הוא מ"ע דקדשתו שיהא הכהן קורא ראשון ודעת הרבה פוסקים שהוא מ"ע דאורייתא וגם הוא פלוגתא דאמוראי בירושלמי דגיטין עכ"ל ולפימ"ש א"ש דהברכ"י אות א' כתב מלשון זה והוא לשון הרמב"ם משמע דאף אם הוא עלה מעצמו לקרות ראשון מוחין בידו עיי"ש ולכן שפיר כתב הרמ"ך על לשון הרמב"ם מה אכפת לן דאף דיש איסור לישראל לקרות ראשון לפני הכהנים מ"מ כיון דטוען ברי שהוא כהן מה אכפת לן וכמו הך דמהרש"א בתרי ותרי וניסת לאחד מעדיה כיון דטוענין ברי ואין אצלם ספק אף דלדידן הוי ספק ויש חזקת איסור לא מחינן בידם.

ובמשבצות זהב ר"ס קל"ה אסברא לן דברי החמ"ח וב"ש דאין כאן איסור כל שאין זלזול דכהונה שזה אומר שזה כהן הקורא אותו מאמין לו אין איסור עשה וכ"כ שם בא"א סק"ז כל שאין מקילין בכבודו שפיר דמי עיי"ש ומצאתי סעד לדבריו בתרגום יונתן פ' אמר פסוק חית קדוש יהיה לך ולא תפסיניה ופירש המפרש שלא תחללו וס"ל כת"כ שהביא רש"י שם דמקדוש יהיה לך ילפינין לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון ובדרישה סימן קל"ה הוכיח מפרש"י דגיטין כ"ט דגם הגמרא יליף זה מקדוש יהי' לך אלא דהש"ס תפס רישא דקרא אבל האמת מוקדשתו ליכא למילף דצריכא לדרשא וקדשתו בע"כ עיי"ש ונראה דאם היה הדרשא לפתוח ראשון מן וקדשתו הוה ילפינין דצריך לקדשו במעשה אבל אם ילפינין מקדוש יהיה לך לא הזהירה התורה רק להניחו בקדושתו ולא יזלזלו בכבודו דממילא יהי' קדוש לכן יפתח ויברך ראשון דאל"כ הוה זלזול לכבודו וכשאין זלזול ליכא איסור וכמהו הרבה כגון בפ' ויקהל יהיה לכם קדש דהיינו שלא לחללו במלאכה ובפ' בראשית ויקדש אותו פרש"י קדשו במן שלא ירד בשבת ולפ"ז אפשר אפילו הילפותא מן וקדשתו י"ל הפירוש שלא לזלזלו כמו ויקדש שהיה בשוא"ת שלא זלזלו בירידת מן. אוסר עצמו בשו"ת ת"מ ח"א סימן קנ"ו כתב באחד שאמר כהן אני דמדינא א"נ רק שאח"ד אם כהן אחר עשאו שליח לקדש לו גרושה אם נימא דישראל הוא ולאו בר חיובא וחל השליחות כדאיתא בפ"ק דב"מ דף יו"ד ע"ב והעלה שמקודשת שאנו מחזיקים אותו מרובא דעלמא שאינם כהנים ועדיין צ"ת ופ"ת כאן נוטה להיפך ולעד"נ לפימ"ש הבכ"ש ביבמות דף פ"ז כשאומר דבר זה אסור הוא ועדים מכחישין אותו ואין לו אמתלא טובה שיוכל לחזור בו ונשאר באיסור מותר לאכלו בינו לבין עצמו לצורך גדול כל שיודע האמת שאינו אסור יעיי"ש ולפ"ז גם כשליכא עדים שמכחישין אותו דהא מ"מ יודע האמת שאינו אסור ורק מפני איזה טעם אמר שקר דמ"ש בין יש עדים א"ל דהא שאבח"ד אמרינן אפילו מכחישין אותו עדים וע"כ דהכל תלוי בזה אם יודע האמת אזי האמת עד לעצמו ומותר ובחידושי רע"ק ביו"ד סימן א' סי"ב הועתק דברי הבכ"ש בטעות ונראה מה דכתב הבכ"ש דוקא לצורך גדול היינו משום מ"ש שם דכ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור ולפ"ז אפילו דלא נתיר לו אפילו בסתר ודאי אינו מד"ת דהא דבח"ח אסור רק איסור דרבנן שו"ר בחת"ס חיו"ד סימן קפ"ה דאפילו ליכא עדים שיכחישו ויודע בעצמו שאמר שקר מותר בסתר או אולי אסור משום כל מה שאסרו חכמים מפני מ"ע אפילו בח"ח אסור אבל מעיקר הדין ודאי מותר לפימ"ש דטעם שאנח"ד משום הודאות בע"ד ולא משום נדר יעיי"ש וכבר העלו הנו"ב ובתשובה שבסוף ספרי הריף על כתובות דהטעם רק משום הודאות בע"ד וא"כ ודאי לא חשוב השליח בר חיובא כיון דמותר בסתר ויכול לילך למקום אחר שאין יודעים שאמר כהן אני וישא גרושה והכא נמי אנן לא מהימנין ליה דכהן הוא א"כ אהני שליחותו מספק דשמא באמת אינו כהן דאפ"ת דאסור מדרבנן מ"מ כיון דמן התורה לאו בר חיובא הוא אהני השליחות מן התורה וכמו אם קידש לפני פסולי עדות מדרבנן או בעדים שהם ספק פסולי תורה צריכה גט כדאיתא לקמן סימן מ"ב ס"ה וה"נ כיון דספק אם כהן הוא והוי ספק אם בר חיובא הוא מן התורה מקודשת מספק.

ועוד מ"ד דאשלד"ע דוקא אם שליח בר חיובא ואם כהן אמר לישראל קדש לי גרושה ישלד"ע משום דישראל אינו בר חיובא אף דעובר משום ל"ע לת"מ תירץ באס"ז שם משום דבעי שיהא עובר דברי הרב מן העברה עצמה וה"ט דבמס' קידושין ילפינין דאשלד"ע משחוטי חוץ או מטביחה ומכירה והתם הוא עובר מן העברה עצמה וסבר דבעינין ממש דומיא דהנך עכ"ל וא"כ אפ"ת דשאנח"ד אפי' בסתר עובר מ"מ אינו דומה ממש לשחוטי חוץ או לטביחה ומכירה דהחיוב מכח מימרא דרחמנא על שניהם המשלח והשליח אבל כאן אם באמת אינו כהן האיסור רק דבדה לו האיסור ושאנח"ד אבל המשלח דבאמת כהן האיסור מן התורה שאסרתו בגרושה ולא הכהן עצמו בדה לו וכה"ג כתבו התוס' בתמורה דף ואו בד"ה והשתא לענין אם נשבע שלא לגרש וגירש דגם לרבא אי עביד מהני משום דאין האיסור כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור וכ"ש הכא דאם כהן נשא גרושה נתחללה ובניה חללים דהוי ביאת זנות משא"כ אם אינו כהן רק שאנח"ד לא נעשית חללה ובניה ממנו אינם חללים כדאית' בש"ע כאן הרי דאינו העברה עצמה שיש במשלח.

והוציאני מבית הספר כן איתא בש"ס דאל"כ חיישינין שמא עבד הוא וכתב הב"ש דמוכח מזה דמי שאין משפחתי ידוע לנו חיישינין שמא עבד או ממזר הוא לכן צ"ל הוציאנו מבה"ס ובשעה"מ הקשה דא"כ למה כתב ברישא דאוסר עצמו בגרושה וכו' הא בלא"ה אסור דשמא עבד או ממזר הוא עיי"ש ולי נראה דלא מוכח לחוש שמא עבד או ממזר דרובא לאו עבדים וממזרים אך כאן דאומר שהוא כהן דג"כ רוב אינם כהנים אלא עפ"י עדותו נאמר שהוא כהן יש לחוש שמא עבד הוא דלא מכחישין עדותו בזה והא דלא חיישינין שמא גוי הוא כשאין משפחתו ידוע לנו כיון דרוב גוים הם היינו טעמא כמ"ש תוס' ורא"ש פרק החולץ דף מ"ז דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראלים הם וריטב"א שם כתב משום דמלתא דעל"ג הוא ולא משקר והתינח כשאומר שאינו גוי אם יתגלה יתפס בשקרו וכן אם אומר שאינו עבד אבל הכא אומר רק שהטבילוהו לאכול בתרומה אם יתגלה שהיה עבד לא יהא נתפס לשקרן.

ס"ז וישאר כהן כתב ב"ש לענין תרומה דרבנן ולא לענין תרומה דאורייתא ופרמ"ג עיו"ד בפתיחה להלכות שחיטה שרש ד' כתב דב"ש סותר א"ע דבסימן ע"ג סק"ב כתב בתו"ת תצא ולא אמרינן אוקמה אחזקת פנויה דמ"מ ספק דרבנן הוא ותצא ול"ד למ"ש בסימן ג' דמכשירין בתו"ת דמילי דאישות שאני מבואר דכאן אף לתרומה דאורייתא והובא בפ"ת כאן ולע"ד אינו סתירה דנהי דבתו"ת לא תנשא כמו דאינו אוכל בתרומה דאורייתא דעשאוהו רבנן לספק גם בחזקה מ"מ אמאי אם נשאת תצא דהרי כל גט דפסול רק מדרבנן אם נשאת לא תצא כדאיתא ברמב"ם פ"י מה"ג ולקמן סימן ק"נ אח"כ ראיתי שכ"כ הריב"ש בפשיטות בסימן רס"ו דאם תו"ת רק ספק דרבנן אם נשאת ל"ת וכ"ד הרשב"א הובא באס"ז פ"ב דכתובות דף ס"ג וכ"כ רדב"ז ח"א סימן כ"ז הובא בכנה"ג סימן מ"ז אך בש"ע דפסק בסימן מ"ז דתצא אף דבתרומה דרבנן בתו"ת סמכינן אחזקה משום דאינו רק ספק דרבנן עכצ"ל הא דבתו"ת תלא משום דבספק מילי דאישות שאני.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה