ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן קיז
ס"א ומבעילה ראשונה ראתה דם ב"מ תמה כיון דאחר נישואין הוא נימא כנכ"ה וברשותו נתקלקלה וכבר קדמו בספר ב"א סוף ה"א וכן הקשו שאר אחרונים דאפילו להוציא סמכינן אזה כמו בקנה בהמה ושחטה ונמצא בה מחט דאמרינן ברשות לוקח נטרפה ומחויב לשלם הדמים ומחמת זה דנו הב"מ וב"א דאין זה הדין רק כשאין לה ווסת מכבר יתמהו על המחבר דלא חלק בין י"ל ווסת לאין לה ווסת ונ"ל דשאני הכא דבין נולד לה חולשא זה לראות מח"ת בין יש לה אותה חולשא מכבר מ"מ מוכרח להוציאה כמ"ש ברמב"ם סוף ה"א וטוש"ע כאן חשיבה ברשות עצמה ולא ברשות בעלה כמ"ש תוספת בב"ב דף ס"א ע"ב בד"ה ארעתא דלפיכך קרקע בחזקת המשכיר עומד אף דשוכר מוחזק משום דסופה לחזור לבעלים עיי"ש וה"נ כיון דודאי סופה לצאת מבעלה ואין לומר דשאני שכירות דהגוף של משכיר דהא אשה נמי אין גופה קנויה לו רק משועבד למע"י כדאיתא ר"פ הזורק ועוד התוספת לאו מטעם זה אתי עלה רק משום דסופה לחזור ועיין חמ"ח לעיל סי' קט"ז סק"ז דלא חשוב שמירה בבעלים כיון דאין אישות גמורה וכתב ישויע"ק שם משום דבעמוד והוציא קאי לא שאולה גביה וא"כ ל"ד למומין דאם רוצה לדור עמה מותר וכן בנמצא מחט דעל זה אנו דנין דאם ברשות לוקח נטרפה אין סופו לחזור למוכר אמרינן כנכ"ה ברשות לוקח ואין המקח בטל והבהמה ברשותו שלא להוציא מרשות לרשות ובספר לב אריה בפרק א"ט דף נ"א ביאר דברי התוספת בד"ה המע"ה דהא דאמרינן כנכ"ה היינו כיון דעכשיו עומד ברשות לוקח אם נאמר דהמום נולד ברשות המוכר והוי מקח טעות א"כ נוציא הדבר מרשות לוקח ונעמידנו ברשות המוכר וזה אינו מהראוי כיון דהדבר עומד עתה ברשות לוקח יותר ראוי לומר דהמום נולד ברשותו ואינו מקח טעות וישאר הדבר ברשותו כמו שהוא עומד עיי"ש וא"כ אפילו בלא סברת התוספת בב"ב מ"מ הכא דאפילו נימא עתה נולד חולשא זו דרואה מחמ"ת מ"מ לא תשאר עומד ברשותו דהא חייב לגרשה וצ"ל אף דבמחט אנו מוציאין ממון מהלוקח ע"י כנכ"ה וג"כ לא ישאר דמי המקח ברשותו מ"מ אזלינן בתר עיקר הדבר במה שנולד המום אבל הוצאות ממון ממילא נגרר אחריו וא"ל כיון דמחוסרת גט עדיין הוא ברשות בעלה דזה אינו דאינו תלוי בגט דהרי ארוסה ג"כ צריכה גט ומ"מ לא חשובה ברשות הארוס וז"ל הר"ן שם דאשה מעיקרא לאו ממון אב היא לגמרי כחמור אלא ברשות עצמה נמי היא כשנשאת ממון בעל מקריא אף שיש ספק בעיקר קנייתו ע"כ הרי דאין הדבר תלוי בגופה ובגט רק במה דמושאלת לבעלה ולמע"י ולעונה ובירושלמי ר"פ המדיר את אשתו מליהנות לו פריך וכי אדם נודר שלא לפרוע את חובי ומשני מכיון שהוא עתיד לגרשה כמי שאין בו חוב א"כ ה"נ להיפך כמי שאינה משועבדת לו למע"י כיון דודאי עתיד לגרשה.