ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן קטז
ס"א תוספת יש לה משום חיבת ביאה והקשה ב"מ מ"ש ממכר טרפה ואכלו הלוקח דאכילת איסור ל"ח הנאה עיי"ש ואפשר משום דאכילה שנכנס לתוך מעיו גנאי יותר כמ"ש התוספת בפ"ק דחולין דף ה' ועוי"ל דהא איתא בכתובות דף נ"א ע"ב דאמר אבוה דשמואל א"א שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון ורבא אמר אפילו אומרת הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו מותרת מ"ט יצר אלבשה א"כ בשלמא אכילת איסור י"ל דאינו הנאה בשוגג די"ל אם היה יודע לא היה רוצה ליהנות אבל ביאה בסוף אפילו יודע היה רוצה ליהנות וא"ל איך נוציא ממון אפילו יהא רוב מ"מ י"ל הוא לא היה רוצה ליהנות אפילו בסוף דהא אינו ודאי מדאמר אבוה דשמואל חיישינן שמא סופה ברצון דזה אינו דהא רוב חשוב אלים להוציא ממון לכ"ע כמ"ש תוס' פ"ק דסנהדרין דף ג' ע"ב בד"ה ד"מ וכאן הרוב אלים טובא דהרי דוחה חזקת כשרות וחזקת היתר של האשה לאבוה דשמואל וע"כ משום דסתמא כך הוא וכמ"ש הפנ"י שם וגם אין חילוק בין איש לאשה בזה כמ"ש הפנ"י שם ובריב"ש סי' שע"ט כתב דשתי חזקות חשוב כרוב והכא לאבוה דשמואל אסורה לבעלה ישראל אף דטוענת ברי שלא היה סופה ברצון ויש לה שתי חזקות מ"מ אסורה וע"כ דזה דסופה ברצון אלים משאר רוב.
והפלאה שם הקשה משבועות דף ח"י כשאמרה לו באמצע תשמיש נטמאתי ופירש באבר חי חייב והא לרבא חשוב אונס דיצרא אלבשיה ואפשר י"ל משום דנדה מאיסה אפילו לעכו"ם ונואפים וכמ"ש בחת"ס בחא"ע סי' ע"ח דגם מנאפים ועונבים מואסים בזה מפני הסכנה וכהאי עובדא דבתו של רחב"ת דאמרה איסתכא אנא ואפילו עומדים על ביתה דהיינו שהערו ועשו נשיקת אבר באותו מקום חוזרים לאחוריהם עיי"ש ועיין רמב"ן בפרשת ויצא על פסוק לא אוכל לקום מפניך כי אורח נשים לי ובפרשת אחרי על פסוק ואל אשה בנדת טמאתה וכיון דנטמאת נמאסת וסכנתא הוא ל"ל יצרא אלבשיה ועדיין צ"ע ממ"ש הרמב"ם ספ"ה מהלכות שגגות דגם בשאר עריות שאם שגג ובא על הערוה ע"ד שהיא מותרת ונודע לו שהיא ערוה והוא בתוך התשמיש לא יפרוש מיד שיציאתו הנאה לו כביאתו וא"ל ידע שאסור לפרוש מיד ופירש והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא עכ"ל וכתב הכס"מ שהוא פשוט ותיפוק לו דסופו חשוב אונס ואפילו לא יהא שגגה אחת פטור ואפשר משום דאם היה אונס כ"כ דיצרא אלבשיה לא היה פורש והוא מתקשה אלא היה בועט.
ובירושלמי הוריות פ"ב הלכה ה' אם באמצע תשמיש אמרה לו נטמאתי יצן לא הוצן יהא רואה את החרב כאלו מחתכת בבשרו וכל עמה ואינו מובן האי וכל עמה ונראה לפימ"ש הרמב"ן בפרשת קדושים דנדה כאפעה הממית בהבנותו וכ"ש שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו כי רעתה רוע מהדבק עיי"ש וסתם אדם מתפחד יותר מדבר המזיק בטבע מעונש שמים שהוא שלא בטבע וזה שאמר וכל עמה אפילו מי שאינו מוזהר כגון גוי אם עמה מתדבק סכנה היא לו כחרב וכשיעלה זה על דעתו יצטנן ובפ"ב דשבועות דף ח"י אמר נועץ עשר צפרניו בקרקע עד שימות וטוביה נראה ג"כ דר"ל מלבד שניצול מעונש שמים גם בדרך הטבע הוא טובתו ולפימ"ש חת"ס בחיו"ד סי' קנ"ה הא דיצר אלבשה רק בגברא אחרינא משא"כ בבעלה אין יצרה גדול כ"כ דמה"ט כדה מותרת להתיחד עם בעלה כיון שיש לו היתר לאח"כ עיי"ש נמי מיושב קושית הפלאה בתוספת פ"ב דשבועות י"ז ב' בד"ה אי בת"ח.
ובירושלמי פ"ו דתרומות הלכה ב' קאמר אהא דמאכיל פועליו תרומה דמשלם להם דמי סעודתן משום דנפשו של אדם חותה באיסורין ופירשו הפ"מ ותוי"ט דקץ בהן ולא חשוב אכילה עיי"ש זה שייך נטעי רק אתחלת ביאה דאם היה יודע היה פורש אבל בגמר ביאה דיצר אלבשיה ואפילו נודע לו אינו פורש ועושה ברצון הרי דאינו קץ בו.
ולפימ"ש בביאור הגר"א ביו"ד סי' קי"ט אות ס"ז ג"כ מתורץ קושית הב"מ אך דבריו דחוקין ולכאורה מהתוספת פ"ב דשבועות דף י"ז ע"ב בד"ה אי בת"ח משמע גם בנדה שייך לומר יצר אלבשיה בגמר ביאה וגם משמע משם דלא כהחת"ס דכתב די"ל יצר אלבשה שייך רק בגברא אחריני דא"ל עכשיו אימתו דמה"ט נדה מותרת עם יחוד בעלה כיון דיש היתר לאח"ז אמנם י"ל התוספת כתבו רק לדוגמא הא דיצר אלבשה דהתם נמי לא חשוב לא שב מידיעתו אכניסה ממה דעשה ביציאה דאימא יצר אלבשיה אבל מ"מ אינו דומה ממש למחשביה ודאי אונס כהך תחלתה באונס וסופה ברצון דיותר יכול לכייף יצרו באשתו נדה אלא גם אם לא כייף יצרו בסוף ביאה מ"מ אפשר היה שב מידיעתו אכניסה דעדיין לא אלבשיה היצר כל כך.
וראיה לדברי מספ"ק דנדה דף י"ב ע"ב דאמר אם מצריכה בדיקה לפני תשמיש מיגניא באפיה ערש"י תמאס ותתגנה בפניו ואם כן מחמת שבודקת על הספק שמא ראתה ויתברר דלא ראתה ק"ו כשראתה ודאי דנמאסת בפניו.
והב"מ תירץ דבח"ל מסתמא מפורסם והיה יכול לחקור ולא נראה דא"כ לפימ"ש התוס' בפ"ב דקידושין דף מ"ה ע"ב דמותר לישא אשה שהלך אביה למדה"י בקטנותה ולא חיישינן שמא קיבל בה אביה קידושין וא"כ כשאין שיירות מצויות ולא ידעינן להיכן הלך אביה אינו יכול לחקור ואינו מפורסם כאן ועוד מדינא א"צ לחקור כלל כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ג סקי"א דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ואפילו היכא דאיכא לברורי וברפ"ב דכתובות אמרינן רוב הנישאות בתולה יש לה קול ומכ"ש בכ"ג ואם מפורסם דזו אלמנה וכ"ג נושאה בתורת בתולה איך שתקו כ"ע ולא הודיעו לו אע"כ סתמא הכי הוה דלא היה מפורסם שזו אלמנה אף דגם בחמ"ח סי' קי"ז סק"י כתב בח"ל דלא הכיר בה יש לה תו"ס משום דהאיש פשע שהיה לו לדקדק שמא אסורה לו גם דבריו צל"ע מכח מה שכתבתי.