ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן קטו
ס"ו דשמא עיניה נתנה באחר בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ד אשה אמרה לבעלה שזינתה כ"פ וגירשה בעלה ואחר כך חזרה בה ואמרה דלא זינתה רק מחמת טירף הדעת אמרה כן וכתב השואל דאם משום דענ"ב היה די לה לומר שזינתה ולמה לה לומר שזינתה כ"פ הלא בפ"א נמי נאסרה על בעלה א"ו קושטא קאמרה כדי לקבל תשובה והשיב בעל שיבת ציון דיפה כתב וכ"כ אביו בנו"ב סכ"ה עיי"ש ואני תמה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דאינה נאמנת שלא תקלקל על בעלה דעדיין תאמר שזינתה כ"פ ודברי הנוב"ת בסי' כ"ה הם רק על מה שנתנה אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיוציא אותה בעלה בגט דאין זה אמתלא דא"כ למה אמרה שזינתה כ"פ עם הרבה אנשים אבל נידון השיבת ציון דלא נתנה אמתלא זו רק שאמרה מחמת טירוף הדעת רק באו לומר דודאי לא נתנה עיניה באחר כיון שלא היתה צ"ל שזינתה כ"פ זה ודאי אינו טענה כמ"ש וראיה לזה משו"ת מיימני להלכות אישות המתחלת מעשה בכהן וכו' ואני המעתיק והובא בצ"צ סי' ע"ט ופ"ב.
ס"ז וסומכת דעתו עליהם בטור כתב אם יש עד אחד שזינתה אינו חייב להוציאה בדיני אדם אבל משום לזות שפתיים אסור לו לעמוד עמה אם הוא סומך עליו ומהימן לו כבי תרי והקשה הטו"ז דטור סותר א"ע דלזוה שפתיים לא שייך אלא באם מצד האמת אין שייכות איסור אלא מצד לזות שפתיים יש חשש ואח"כ כתב אי מהימן ליה כבי תרי דבזה יש איסור מצד עצמו באמת ועוד דבמקומות שמצינו לזות שפתים הוא רק לכתחלה לא יכנוס אבל אם ניסת ל"ת כדאיתא בפרק כיצד דכ"ד ובפ"ב דכתובות דף כ"ב ולמה אמר כאן דלא יעמוד עמה משום לזות את"ד ונ"ל דבירושלמי ס"פ הזורק איתא דאם גרשה משום שזינתה אינו חשוד לבעול אותה דמזוהמת בעיניו וכן דעת הפוסקים דלקמן סי' קי"ז בהג"ה סוף ס"א עיי"ש ב"ש סק"ח ובסי' קמ"ח סק"ד וכ"ד תוספת בריש זבחים דף ב' ע"ב בד"ה סתם אשה ואף דיש פוסקים הובאו באחרונים לקמן סי' קי"ז דאסור לעמוד עמה ומחויב לגרשה אפילו בזינתה מסתיין לומר היכא דאסורה לו בתשמיש מן התורה ולא פלוג חכמים בין מאוסה בעיניו או לא אבל הכא דבדיני אדם מותר לדור עמה ולבא עליה דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו מאמין לו כבי תרי רק מדרבנן לציי"ש אסור כמ"ש בשו"ת מיוחסות לרמב"ן סי' קל"ג מהיכא תיתא יגזרו גזרה לגזרה בכגון זה דמאוסה בעיניו כיון דמהימן לו כבי תרי וסמכא דעתיה עליו אין ספק אצלו וודאי זינתה לפי דעתו הרי מאוסה בעיניו ולא שכיח שיבא עליה והל"ל דאסור לבוא עליה אלא יכולה לשמשו כשפחה אפי' בלא עדים ולמה יוכרח שלא לעמוד עמה כלל ובכתובות דף פ"ה איתא דאמר ר"ה השתא דאמר מר קי"ל בגויה מלתא הוא קרענא שטרא אפומיה ופריך קרענא ס"ד אלא מרענא שטרא אפומיה ופרש"י קרענא ס"ד אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן אלא מרענא ולא אזדקק לגבות באותו שטר עיי"ש וא"כ הכא אם מוכרח שלא לעמוד עמה מוציאין ממנו שפחה מלשמשו אבל מדאמר שמואל בפרק האומר דף ס"ו אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה מוכח דמחויב להוציאה ולא לעמוד עמה כלל לזה נתן הטור טעם משום לזות שפתים וזה שדקדק הטור משום לזות שפתים אסור לו לעמוד עמה ולא אמר אסורה לו משום דאיסור ביאה בלא"ה אסור מדרבנן לצי"ש רק העמידה עמה בלא ביאה אסור משום לזות שפתים לכן ל"ק מה שהביא הטו"ז דמשום לזות אם ניסת ל"ת דשאני התם דאינו אסור מלבא עליה וידור עמה כארח כל ארעא משא"כ הכא כיון דבלא"ה אסורה לו ועיקר האישות הוא העונה כבר נפקע אך כ"ז אם רצונה לעמוד עמו גם שא"א לו לקיים מצות עונה אלא דהוא אסור לעמוד עמה צ"ל משום לזות שפתים משא"כ אם אינה רוצה לעמוד עמו מחויב לגרשה כיון דא"י לקיים מצות עונה והוא גורם מה שמאמין לדברי העד לזה בסי' קע"ח דלא הזכיר הטור דאסור לעמוד עמה רק כתב דחייב לגרשה וליתן לה כתובה לכן לא כתב משום לזות שפתים ומיושב הכל ומוכח כן מדאמר שמואל לההוא סמיא אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ולמה לא שאל מקודם אפשר תמחול על העונה ותרצה לשרתו וגם הוא ירצה בכך אע"כ דמלבד דאסורה עליו אסור נמי לעמוד עמה ועיין ב"ש לקמן סי' קי"ז סק"ג בשם הר"ן.