אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן קיג

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן קיג

סימן קיב

ס"א בהג"ה מנכסי האם וי"ח מהרי"ל הוכיח דאין לה מנכסי האם מכתובות דף ס"ח דאמר פרנסה אינה כת"כ ודחוק למצוא מאי אינו כת"כ עד דמשכח נ"מ דהאומר אל יזונו בנותיו אין שומעין לו ואם אמר אל ייתפרנסו שומעין לו ולמה לא אמר דאינו כת"כ דת"כ חיוב רק משל אב משא"כ פרנסה ונ"ל לתרץ דברי רמ"ה שגם פרנסה מנכסי אם דזה תליא באם אמרינן דהא דאמר ירמיה בנותיכם תנו לאנשים דיליף בכתובות ס"פ נ"ש דיתן בנותיו נדוניא היינו כמו שמחויב להשיא בנותיו כן מחויב ליתן לה נדוניא ממילא דכיון דאין חיוב על האם להשיא בנה ובתה כדאיתא בפ"ק דקידושין דף למ"ד ע"ב ה"נ אין ליתן נדוניא מנכסיה אבל אם האב רק מחויב להשיא בתו אבל אינו מחויב ליתן לה נדוניא רק עצה טובה קמ"ל ירמיה ליתן לה נדוניא כדי שייקפצו עליה בני אדם וכמ"ש בטו"ז כאן והא דיליף הש"ס שם בס"פ נ"ש דיתן לה נדוניא היינו דרשאי ואין בזה משום אעוברי אחסנתא והא דכופין היורשים ליתן לה נדוניא מנכסי אביהם הטעם כמ"ש מהר"י מטראני שבאס"ז דף ס"ח ע"ב וז"ל אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה תנאי בית דין כמזונותיהם אלא חוב המוטל על היתומים מפני שאנו אומדים דעתן של בני אדם שאין אדם רוצה שיתבזו בנותיו אלא יקחו נדוניתם מנכסיו והלכך אעפ"י שלא צוה האב על נכסיו אנו מחייבין היתומים ליתן להן פרנסתן אבל היכא דצוה האב שלא יתפרנסו מנכסיו הכל לפי צוואתו עכ"ל ולפי טעם זה ודאי גם מנכסי האם יש ליתן נדוניא דודאי גם האם אין רצונה שיתבזו בנותיה וכ"ז להמסקנא דהאומר אל יתפרנסו בנותיו שומעין לו דאינו חיוב על האב אבל לס"ד דלא ידע מזה ע"כ משום דמחויב האב להשיא בתו מחויב נמי ליתן לה נדוניא וא"כ לא שייך זה בנכסי אם עכצ"ל הנ"מ דאומר אל יתפרנסו שומעין לו וממילא נודע דגם מנכסי האם יש להם פרנסה אלא כיון דמוכרח מקודם להשמיענו דאומר אל יתפרנסו בנותיו שומעין לו כיון דאינו מחויב ואינו תנאי ב"ד תו א"צ לומר עוד נ"מ דממילא נשמע כיון דהא בהא תליא.

ס"ב בהג"ה שטח"ז כתב ב"ש אם חייב לחמיו י"ל דא"י היורשים להוציא ממנו ולשלם לב"ח ולהפסיד אותו כי הוא י"ל להיפך שהוא תופס לחובו המעות והם ישלמו בקרקע וכתב ב"מ נראה מספק מהני לו חזקתו כנראה מהד"מ אולם בשו"ת רמ"א סי' ג' היה שאלה דכתב לחתנו שטח"ז כנהוג דמחייב לו סך כו"כ ועל תנאי אם ירצו היורשים ליתן לו חלק חצי זכר והשיב רמ"א בתשובה ג' לפימ"ש הר"ן בקידושין פרק האומר בתנאי קו"ע אע"פ שתלוי בו לבד צריך ראיה שקיים התנאי א"כ ה"נ דיורשים צריכין לקיים התנאי בקו"ע עליהם לברר שלא נתכוין הנותן לראוי כזה וקיימו התנאי עיי"ש בב"מ ולי קשה בשלמא בהא דהר"ן אמרינן דלא קיים דכל הטוען חדש שנעשה מעשה השתנות עליו הראיה כמ"ש הסמ"ע בסי' רמ"א ס"י וכ"כ הרשב"א הובא בב"י חו"מ סי' ר"נ מחודש י"ד ובח"ר יבמות דף למ"ד משא"כ הכא דאין הספק אם עשו מעשה רק הספק על איזה מעשה נתכוין הנותן כשהתנה.

וטעם אחר י"ל בנידון תשובת הרמ"א לפימ"ש הרא"ש בתשובה מ"ה כיון דכל תנאי חידוש הוא שיתבטל ע"י המעשה ולפיכך צריכין דוקא שיהא כתנאי ב"ג ובנ"ר לכן כל ספק שיפול על כונת התנאי אין בו כח לבטל המעשה עיי"ש א"כ ה"נ דיש ספק על איזה ראוי נתכוין אין בו כח לבטל המעשה שנתחייב סך כו"כ בחיוב גמור עד שיהא ברור לנו שנתכוין לתנאי זה.

והנה הב"מ תמה על תשובת רמ"א מה ראיה מייתי מהר"ן דכתב להדיא דבתנאי קו"ע צריך שיביא ראיה שקיים דאל"כ הוי כמנה הלותיך והלא אומר א"י דפטור דאוקי ממונא בחזקתיה ובנידון רמ"א אדרבה היורשים מוחזקים עיי"ש ונראה דקשה בהר"ן א"כ למה בתנאי שלא אעשה צריך אידך ראיה שעבר ועשה יהא נמי כא"י אם נתחייבתי ולא ס"ל להרמ"א משום דמוקמונין אחזקה שלא נעשה מעשה ולא נשתנה דמשום הך חזקה דלא עדיפא מחזקת ממונא מוציא מיד אידך אלא ס"ל להרמ"א כמו שכתבו האחרונים לענין ספק דאם הספק בקיום מצות עשה לא יצא דצריך שודאי יקיים ואם הספק במל"ת מותר לרמב"ם וכמה פוסקים דלא אסרה תורה רק ודאי אסור והביאו ראיה מסוטה דף כ"ט ע"א דאמר התם טהור ודאי טמא ודאי אמר רחמנא ועיין מוצל מאש סי' י"ג וחוו"ד בס"ס ק"י ונדרים דף ס"א ע"ב.

וה"נ לא מחית אינש נפשו לספקא וכונתו בלשונו על הודאי לכן אם אמר ע"מ שאעשה כך כונתו שיעשה ודאי וכ"ז שלא יהא ודאי לא יחשב קיום התנאי ואם אמר על מנת שלא אעשה כונתו שלא יהא ודאי שעשה אלא דה"א כיון שטוען ברי שעשה וקיים התנאי יהא נאמן דקיים התנאי ודאי לכן הביא הך דמנה לי בידך והלה אומד א"י דפטור משום דאוקי ממונא בחזקתיה הרי דלא מהימן ולא חשוב ודאי לכן מדמה שפיר הרמ"א נידון דידי' שהתנה חמיו אם יתנו לו בניו חצי חלק זכר ממוחזק וראוי יפטרו מהחוב ג"כ הכונה על הודאי נתינה שיהא ודאי שנתנו וכיון דלא נתנו ממה שירשו מאבי אביהם מחמת ספק אם זה ג"כ נכלל בלשון ראוי הרי אינו ודאי אם עשו התנאי ולא נפטרו מן החוב אף דמוחזקים.

ונידון הב"ש כאן אינו מסגנון זה מחמת הספק בלשון חמיו אם נתקיים התנאי דהרי אם פרעו לב"ח במטלטלין ונשאר מעט מטלטלין לירושתם ונתנו מזה להחתן חצי חלק זכר ודאי קיימו התנאי וכן מ"ש החו"מ לענין עישור נכסי דליכא תנאי כלל אלא דמחמת שאין הכרע ממה נתנו לב"ח הוי ספק ויד המוחזק על עליונה ואינו ענין להך דתשובת רמ"א ולק"מ קושית הב"מ לא על תשובות רמ"א ולא על הב"ש.

ס"ג הבת כו' בלא שבועה בגמרא דף ס"ט איתא אלו היתה ב"ח דאבא צריכה שבועה כנפרע מנכסי יתמי והקשה באס"ז הא תו"ז גם מיתומים נפרע שלא בשבועה וכן הקשה הב"מ כאן ותירץ דיש לדחוק אם מת האב בנערותה דאפשר הגיע זמנה להנשא אלא דסתימת הפוסקים משמע דאפילו מת האח בקטנותה צריכה לישבע לבני אחיה וצ"ל משום דדעת האב קרובה לבתו יש לחוש שהתפיסה צררי ולפ"ז אם מתו האחים בקטנותה א"צ שבועה את"ד ולע"ד י"ל אף דחזקה אאפת"ז מ"מ על צד המיעוט עביד דפרע בו זמנו אלא דלא חשו לזה להצריכה שבועה אבל כאן דפרנסה נוטלת משום תקנה חשו חכמים דלא יבוא שום ריעותא מתקנתם כמ"ש הריטב"א ברפ"ב דכתובות דף כ"ף ע"א היכא דבעי למיעבד תקנה יש להם לתקן זה בענין שלא יבא ממנה שום ריעותא בעולם עיי"ש לכן בבאה לגבות מבני אחיה או אם ה"א דהיא ב"ח דאבא יש חשש ע"צ המיעוט שמא פרע לה כיון דחייב דצה למהר לצאת י"ח שמא לאח"ז לא יהא לו דעוני שכיח כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח ורצה לקיים מצות חכז"ל אבל אם אינה ב"ח דאבא לא חשו כ"כ.

וברשב"א שבאס"ז שם הקשה עוד למה במזונות לא תקנו שבועה ולפרנסה תקנו י"ל עפימ"ש הב"מ לעיל סימן קי"ב דעיקר תקנת מזונות משום קטנות דימי נערות רק ששה חדשים ואגב גררא תקנו גם לנערה א"כ כיון דקטנה לאו בת שבועה תו לא חלקו עיי"ש וא"כ פרנסת נשואין דעיקרה משום נערות תקנו שבועה.

ב"ש ס"ק י"ד אם טוענין השבע שלא התפיסך אבינו צררי צריכה לישבע כ"כ הגמ"יי ובאס"ז כתובות דף ס"ט בשם הרמ"ה דוקא אם טוענין ברי שהתפיסך אבינו צררי והשבע לנו וכיון דבהגמ"יי אינו מבואר אם מיירי גם בשמא יש לפסוק כדברי הרמ"ה.

ס"ז מי שצוה בחו"מ סימן רנ"ג סכ"ד בסמ"ע שם הביא מהד"מ דה"ה אם פסק לה יותר משליש לאו כל כמיניה ומשמע אפילו צוה האב סתם שתטול שליש בנכסים אין לה עשור נכסי יותר מהסך שצוה ליתן לה וכ"כ הטו"ז כאן והקשה ההפלאה הא בס"ה שם כתב מי שאמר בתי תטול בנכסי כו"כ ולא הזכיר צורך נישואין נוטלת המתנה נוסף על עישור נכסי א"כ ה"נ תטול השליש וגם העישור נכסי מחלק הבנים עיי"ש ולק"מ דהכא הא גלי דעתיה בתנאי שהתנה שאם ישיאוה אחיה או תנשא בעצמה ותטול נדוניא תסתלק מהמתנה ואם איתא דהמתנת שליש הוא נוסף על העישור נכסי הרי עישור נכסי אינו נוטלת רק כשתנשא ממילא לא תטול שליש נכסיו ואיך יצדקו יחדיו אע"כ כונתו של אביה שתטול רק המתנה ואם תנשא תסתלק בהנדוניא לבד.

הנה אם מת האב ונשארו בן ובת והשיאו הקרובים את הבת ונתנו לה יותר מהמגיע לה לפי הדין ובפני הבן והוא גדיל ושתק נ"ל דלא הוה מחילה וראיה לזה משו"ת הרא"ש כלל ארבעים ס"ב אשת ראובן היתה לה חצר שקנתה בשמה וכשחלתה למיתה נתנה החצר לרחל בתה בצוואתה לפני בעלה ולא ערער ומתה ובא בע"ח של ראובן לגבות חובו מהחצר ופסק רראובן יורש את אשתו ולא הפסיד זכותו במה שלא מיחה ול"ד להא דפי"נ דף קל"ב הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כ"ש אבדה כתובתה במחלק לפניה ושתקה דהתם מחילת שעבוד בעלמא ועוד אם מכר הלוה שעבודו של מלוה בפניו ושתק לא הפסיד דדוקא גבי כתובה אמרינן מקולי כתובה עיי"ש ובערך ש"י על חו"מ סימן פ"א ס"ז הבאתי עוד ראיות לזה ואף די"ל אחותו שאני מ"מ הא הך דהכותב כל נכסיו לבניו משמע אף דהם ג"כ בניה מ"מ דוקא משום שאינו רק מחילת שעבוד וגם רק משום מקולי כתובה ובניה עדיפי מאחותו אך צ"ע ממ"ש רמ"א בחו"מ סימן רפ"ז ס"א בסוף הג"ה אחד מן האחים שנתן מתנה לאחרים וראו האחים ושתקו הוי מחילה אך אין לנו רק מה שאמדוהו חכז"ל והם דוקא אמדו חכמים כך דמדשתק מחל כיון כמו שזה נותן מתנה לאחרים כך יוכל אחיו ליתן למי שירצה משא"כ הכא דהדין אם מכרו האחים או משכני הבת מוציא מיד הלקוחות או ממקבל מתנה ה"נ האח אינו מוחל שלו ובשו"ת לחם רב סימן ק"ט כתב משום דאחים ניזונין ומתפרנסין יחד מתפיסת הבית סתמא מחלו אהדדי עיי"ש וי"ל משום דניחא להו שיהיו יחד בתפיסת הבית ואם יקפידו זה על זה יתפרדו וזה לא שייך כאן דהבת אינה יורשת רק ב"ח דאחי וכשנשאת הולכת לה ול"ל בזה טובים השנים מן האחד.

ומ"מ נראה דיש להטיל חרם על האח אם לא מחל דהא מחילה בלב בשעת מעשה מהני כמ"ש נתיבות בסימן י"ב ואם לפי האומדנא מגיע לה יותר מעישור נכסי אף דפליגי הפוסקים בזה ויש להבנים לומר קי"ל דהם חשיבום מוחזקים ודעת מהריב"ל דאפילו תפסה הבת מוציאין מידה מ"מ נראה דאם קרוביה נתנו לה לפי מה שאמדוהו לאביה יותר מעישור נכסי והבן ראה ושתק הוי מחילה כיון דהוי ספ"ד לא היה לו לשתוק וכה"ג כתב בהגהות לשו"ת מהר"ח א"ז סימן נ"ג דהיכא דבלא שתיקתו יש להסתפק דיתרצה י"ל כששתק מתרצה ודאי עיי"ש וכ"ש הכא דיש פוסקים דס"ל אם תפסה לא מוציאין מידה כאשר הובא בכנה"ג.

ברשד"ם חאהע"ז סי' רמ"א אב נתן לבתו נדוניא והתנה שאם תמות בלא זרע קיימא יחזור מחצית נדוניא ליורשיה ומת האב והניח בנים ובת קטנה אח"כ מתה בת הנשואה ותובעת הבת קטנה עישור נכסי מאותה חזרה והשיב בסי' קמ"ב אפילו לפוסקים דנוטלת עישור גם מהראוי דוקא כגון אם מת אביה בחיי זקנה ואח"כ מת אבי אביה כיון שלא זכה הבן אלא בשעת מיתה אבל בנכסי אחותם שאינם זוכים עתה אלא שאיגלאי מלתא למפרע שאלו הנכסים היו התנה להם מאותה שעה אין לבת זכות בהן הגע עצמך אם הרוויחו הבנים פשיטא שאין חייבים לתת עישור ה"נ כיון שמת האב בחיי בת הנשואה כבר פקע כח האב ונתגלה שאלו הנכסים מן הבנים היו את"ד ולא הבנתי דא"כ אם נולדו הבנים אחר תנאי זה לא יזכהו דהוי נותן מתנה לדשלב"ל ואפשר ס"ל לרשד"ם דאה"נ אבל לע"ד לשון יחזירו משמע דבטל נתינת הנדוניא למפרע וחוזר לאב הנותן אלא כשמת בניו יורשים מכחו וכ"כ נוב"ת חיו"ד סי' ע"ה אהא דאם יהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע משמע דיבוטל המקח למפרע וכ"כ החוו"ד ריש סי' קע"ד ובשו"ת רמב"ן סי' יו"ד ראובן נשא אשה וכתב שטר שיור ליורשיה א"ל ישאר ממנה ולד של קיימא ומתה האשה ונשאר ולד ממנה ומת תוך ל"י והשיב אלו היה התנאי כל שישאר ממנה ולד של קיימא לא יחזיר כלום ליורשיה על הבעל להביא ראיה שהיה ולד של קיימא לפי שלא זכה באותו שטר אא"כ ישאר ממנה ולד ש"ק אבל אם התנה שאם לא ישאר לה ממנה ולד של קיימא שיחזיר על יורשיה להביא ראיה דהבעל זכה בהנדוניא אלא שהתנה שאם לא ישאר לו ממנה ולד ש"ק שיחזיר יעיי"ש ולכאורה סותר דברי הנו"ב והחוו"ד אך י"ל דודאי לשון יחזיר הוי ביטול למפרע אלא דמ"מ כיון דזכה והספק אם מחמת התנאי בטל למפרע הוי הבעל מוחזק ועל היורשים להביא ראיה וכה"ג כתב הרשב"א בתשובה סי' תתקמ"ב והובא בב"י חו"מ סי' כ"ט ובמח"א דיני רבית סי' י"ג כתב נמי אם התנה המוכר אם יהא לי מעות תחזיר לי המכר משמעו שיתבטל המכר למפרע וא"ל לחזור ולהקנות למוכר.

גם מה שכתבתי דהכונה בתנאי שאם תמות בתו בלא ז"ק יחזיר הבעל הנדוניא ליורשיה ע"ש שיחזור לאביה הנותן ומכחו ירשו בניו דאל"כ כשלא היה לאב בנים בשעת התנאי ונולדו אח"כ הרי אינו יכול ליתן ולהתחייב לדשלב"ל כדאיתא בגיטין דף י"ג ובב"ב דף קמ"ב מצאתי אח"כ בצ"צ שכ"כ לענין שטח"ז לבת וכתוב אם תמות בלא ז"ק יירשו יורשיה השטח"ז דע"כ הכוונה שיירשו מכח אמם דאל"כ כשכתב לבתולה דלא היה לה אז בנים הרי א"י להתחייב לדשב"ל לכן אפילו כשכתב לבתו שטח"ז כבר היו לה בנים הכונה שיירשו בניה מכחה כיון שנקבע המנהג לכתוב כך בכל שטח"ז אפילו הכא דבתו לא היה לו עדיין בנים איך קבעו למנהג מה שאינו עפ"י הדין דסופרי קמאי בקיאי היו א"ו דלא נתחייב האם ליורשי בתו אלא לבתו ויורשיה יורשים מכחה עיי"ש ה"נ כיון דהמנהג לכתוב שטר שיור ליורשיה אפילו לא היה לאב בנים כשהשיא בתו ע"כ הכונה שיתבטל נתינת הנדוניא למפרע ויורשי בתו יורשו מכח אביהם הנותן נדוניא ול"ל דהכונה שיוחזר הנדוניא לבתו ומכחה יירשו יורשיה דנמצא האחים יורשים ממנה וא"צ ליתן עישור נכסי רק ממה שירשו מאביהם דהא רשד"ם עצמו לא בא מטעם זה וע"כ משום דהנדן נותן לחתנו ולא היה של בתו או משום דמה דיורשים האחים מאחותם הוא מכח אביהם דאב הבת יורש את בתו בקבר וממנו יורשים בניו כאשר מבואר בקצו"ח ונה"מ סי' רפ"א ס"א וכן דעת השב יעקב סי' י"ח וכ"ד הד"מ ודרישה בחו"מ סי' רכ"ג סל"ג ולפ"ז י"ל אם מת אחד מהאחים בלא בנים אחר מיתת אביהם וירשו אחיו את נכסיו דיש להבת מזה עישור נכסי כיון דאביהם יורש בנו בקבר וממנו יורשים בניו הוי ראוי והעישור גם מהראוי

והנה י"ל גם רשד"ם מודה דיחזיר מבטל הנתינה לחתנו למפרע אלא ס"ל דמתבטל הנתינה רק מחתנו ויהא מתנה מעכשיו ליורשי בתו שהאב נותן להם אותו מתנה מעכשיו והוא דחוק דמתנה מאן דכר שמיה והא לא אמר הכי כדפריך בכתובות דף נ"ח ע"ב ומה צורך בזה המתנה הא גם כשאינו מיכוין במתנה ממילא ירשו מכח אב הנותן כיון דיחזיר היינו דבטלה למפרע הנתינה שנתן לחתנו

ועוד אם כונתו דנותן מתנה ליורשי בתו אפילו כבר היו אז בעולם במה זכו הא לא עשו שום קנין ול"ל דחתנו זוכה בעדם הא לא אמר לחתנו זכה בעד יורשי בתו ומבואר בשו"ת רשב"א בת"א סי' צ"ט כל שלא אמרו לשליש זכה בעדנו אינו זוכה בעדם והובא בב"י חו"מ ס"ס נ"ו ובנתיבות סי' ר"ז סט"ז וק"ו כאן דהתם בלא שיזכו ע"י השליש מעשיהן בכדי ק"ו כאן דבלא"ה ירשו מכח אביהם מהיכא תיתי לומר שנתכוין שיזכה חתנו בעדם למתנה.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה