אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן קיב

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן קיב

סימן קיא

מתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות בתשב"ץ ח"ב סימן קל"ח הביא מפירוש ר' יונתן הכהן ז"ל להלכות בפרק מציאת האשה כתב מצאתי הגאון בתשובה שהאשה שנתגרשה אין בנותיה ניזונות משום תנאי כתובה והרי נמחל כיון שנתגרשה והכי מוכח בגמרא פרק הנושא ובירושלמי והביאו האב"מ ותמה דאדרבה מוכח להיפך שם דף ק"ב ע"ב דפריך הש"ס מי לא עסקינן דהוו בשעת קנין וה"ד כגון דגרשה ואהדרה אלא איהי דליתא בתנאי ב"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי ב"ד ל"מ להו קנין מיגרע גרעי וכו' עיי"ש ולחומר הנושא חלילה על גאון דמייתי ראיה לסתור נ"ל דהכ"מ בפי"ב ממכירה הביא ראיה להרמב"ם דא"י להתחייב בדשא"ק מדלא אמר דקנו ממנו אחר שילדו הבנות ומה צ"ל שנתגרשה ועיי"ש וא"כ אנן דקי"ל דיכול להתחייב בדשא"ק הק"ל ונראה לפימ"ש הג"א בפז"ב אם אמר הנני מודה לך בקנין בפני עדים שאני חייב לך לא ידענא על מה יחול הקנין הואיל ואין מקנה לו עתה שום דבר ואינו מתחייב בזה הקנין יותר ממה שהיה חייב לו בראשונה אינו אלא קנין דברים בעלמא עכ"ל והובא בב"י וב"ח חו"מ סי' ל"ט ובבדק הבית הקשה דנוטל קנין על שעבוד נכסיו שמקנה לנכסיו לשעבדם ונ"ל לפימ"ש הריטב"א בקידושין דף י"ג דלמ"ד של"ד אפילו שיעבד נכסיו בפירש בשטר או בקנין של"ד משום דאינו רק קנין לחצאין דשעבוד רק קנין לחצאין והובא בקצו"ח סימן ל"ט עיי"ש דלמ"ד שעבודא דאורייתא משום דכיון דחייב ממילא חל הקנין שעבוד אבל הלוה א"י להקנות קנין לחצאין ועוד נ"ל דשעבוד יש בו משום אסמכתא דאינו רק על הספק אם לא יפרע לו או ישאר לו בני חרי אבל בשעה דמחייב עצמו ליתן לחברו חל החיוב על גופו בודאי וממילא נשתעבדו נכסיו בין למ"ד שעבודא דאורייתא בין מתק"ח והא דמהני קנין או שטר בשעת הלואה אף דחיוב גופו בלאו השטר וקנין צ"ל משום דאל"ה ולא ירצה להלוותו ויש בו נע"ד אלא משום הפסד לקוחות תקנו שלא יטרוף זולת שטר או קנין די"ל קול ולקוחות אפסידו אנפשייהו כדאיתא בס"פ ג"פ אבל אחר ההלואה ליכא משום נע"ד ויהא איך שיהא עכ"פ חזינן דעת הג"א אם החיוב מכבר ל"מ הקנין דלאח"כ לשעבד נכסיו לכן ה"נ לא מצי למימר בלא נתגרשה והוא קבל קנין אחר שנולדו הבנות דכיון דכבר חייב מתנאי ב"ד אין הקנין בא רק על השעבוד ולא מהני עכצ"ל דנתגרשה וליכא חיוב רק במה שמחייב עצמו מדעתו עתה בשעת הקנין וחל הקנין על חיוב גופו וממילא נשתעבדו נכסיו ושפיר הוכיח הגאון דכשנתגרשה נפטר ממזונות הבנות ומה שאמר הש"ס אח"כ בנות דאתנייהו בתנאי ב"ד אינו ר"ל עכשיו כשחוזר ונושאה אלא דאתנייהו בתנאי ב"ד בעלמא בלקיחה ראשונה ואדרבה מדויק יותר דאל"כ הל"ל בנות דחייב בתנאי ב"ד אלא הכונה דיש אופן דחייב בתנאי ב"ד ואם דאינו מובן הטעם הלא גם כשנפרש דאתנייהו עכשיו בתנאי ב"ד א"י סברתו וכדמתמה אטו משום זה מגרע גרע ואדרבה השתא יש לומר כיון דאתנייהו בתנאי ב"ד בלקיחה ראשונה וקנין ל"מ לשעבד נכסיו הן מטעם דעדיין ליתנייהו לבנות הן משום דבלאו הקנין חייב מתנאי ב"ד ואין הקנין בא רק על שעבוד נכסיו ולא מהני תו לא חלקו ול"מ גם קנין בלקיחה שניה דלא ליתי למטעי לומר דקנין מועיל גם בלקיחה ראשונה וחשו חכמים שלא יבא תקלה מתקנתם וכמ"ש הריטב"א בפ"ב דכתובות דף כ"ף ע"א כה"ג דבתקנה יש לחוש יותר שלא יבא תקלה ע"י התקנה דאם לא היה חייב מתנאי ב"ד אפשר לא היו טועים לומר דקנין מהני לדשלב"ל רק כיון דחייב יטעו לומר כמו דמתחייב לדשלב"ל ה"נ משתעבד ע"י קנין כמו דמשתעבד בלקיחה שניה ע"י קנין או כיון דבלא"ה חייב מתנאי ב"ד שכיח יותר לקבל קנין דלא אכפת לו כ"כ לענין הלקוחות וכה"ג איתא בס"פ נערה שנתפתה דבת בין הבנות לית לה כב"ד משום דל"פ רבנן בין בת בין הבנות לבת בין הבנים וכתב באס"ז משום שלא יבואו למטעי דגם בת בין הבנים יש לה כתובת ב"ד והגמרא דחי זה אטו משום דאתנייהו בתנאי ב"ד מגרע גרע כיון דחשו לטובת הבנות לעשות תנאי ב"ד יגרעו זכותן היכא דיש להן מדינא מזונות והא דבת אשתו טורפת מלקוחות בקנו מידו אף דהחיוב באמירה בעלמא דהן הן הדברים הנקנין באמירה היינו דכשמקבל קנין לא תקנו כלל שיהא נקנה באמירה דיגלי דעתו דבאמירה לא ניחא לו דליקני וא"כ החיוב ג"כ ע"י תקנין או משום דאל"ה לא היו רוצים להתחתן הוי כקנין בשעת שלואה והא דאמר כיון דאתנהו בתנאי ב"ד אימר צררי אתפסנהו צ"ל שמא קודם שנתגרשה התפיס צררי כמ"ש בישע"ק בסק"ב אף דעדיין לא הגיע הזמן מ"מ בתנאי ב"ד חיישינן כדעת הרבה פוסקים הובאו בב"ש סי' צדי"ק ס"ו ס"ק כ"ד ועיין אס"ז בפרק מציאת האשה דף ס"ח ע"ב בשם רה"ג דאם נתגרשה תו אין לבנותיו מזונת וכ"ד רבינו יהונתן לפי מה שהביא התשב"ץ לשונו והב"י לא ראה אותם לכן צ"ע אם לא יכולים היורשים לומר קי"ל ומפרט די"ל אין ספק תקנה מוציא מודאי ד"ת.

כנה"ג בהגה"ט אות וא"ו הביא דאם נתחסד אחד עמה לזונה יש פלוגתא אם יש לה מזונות מן האחים ונוב"ת סי' צ"ה כתב דאם העזבון תחת יד שליש כיון דספק הוא אם מגיע הכל לבת יחלוק הבנים עם הבת והובא בפ"ת ולע"ד כיון דבנים ודאי יורשים מד"ת והבת ספק אם זוכה מתק"ח אין ספק תקנה מוציא מידי ודאי ד"ת לא מבעיא בקרקע דלא שייך בה תפיסה אלא אפילו במטלטלין והבת תפסה נמי צ"ע אבל מונח ת"י שליש יש לפסוק הכל לבנים וכבר כתבתי לעיל בסי' שלפ"ז דדעת הב"ש שם סק"ח דגם ספק בתקנת הגמרא אינו מוציא מוודאי ד"ת וכ"ד רשד"ם בחלק אה"ע בסימן קפ"א וסי' קנ"א ועיין מל"מ פכ"א מה"מ וב"מ כאן ס"ה.

והנה הנו"ב כתב דזה תליא בפלוגתא שבין רש"י וסייעתיה ובין הרי"ף בפרק נ"ש דף נ"ג ע"ב בהא דארוסה דלרש"י הטעם דארוסה לית לה מזוני מן האחים משום דהאחים ודאי יזונה עיי"ש ואינו מוכרח דבשלמא כשאינה ארוסה י"ל ל"פ בין לית לה בין אית לה מזוני כמו דלא חלקו בין עשירה שנפל לה ירושה מאבי אמה וכדומה או מע"י מספיקין לה משא"כ בין ארוסה לשאינה ארוסה אין לומר ל"פ כמ"ש הר"ן בר"פ שואל בהא דאין רואין במראה בשבת שהשוו מדותיהם במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחשבו לא מחמירין תדע דהא אמרינן בפ"ק דאם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן משום אינו חשוב ובשמן נמי חלקו בין משחא לדנפטא ולא גזרו זה מפני זה הלכך נקטינן דמראה שאינה של מתכת בין קבועה בין אינה קבועה שרי ומראה של מתכת אפילו קבועה אסורה עכ"ל והובא בי"מ אות ש"ס וא"כ ה"נ ל"ל ל"ת ארוסה מפני שאינה ארוסה ואף דהביא י"מ שם מהלח"מ פ"ג מהל' יו"ט דלא אמרינן משום שנאסר כבוי שלא לצורך נאסור גם כבוי לצורך משום ל"פ שא"ה דשמחת יו"ט מצוה לכן לא אסרו כבוי לצורך משום ל"פ.

ס"ה אין להם מזונות כתב הש"ג אם הנכסים מועטין ותפסו אותן למזונות אין מוציאין מידם מספק והביאו הב"ש והקשה ההפלאה דמדינא דש"ס אין הבנות ניזונית אלא מקרקע ול"ש תפיסה אלא במטלטלין כמ"ש הרא"ש בפרק הכותב דל"ש תפיסה בקרקע אלא בגביית ב"ד ואי לאחר תקנת הגאונים הא ל"ש בזה נכסים מועטים כדלקמן סי"ב את"ד ולק"מ דהא הרא"ש בתשובה כלל א' כתב דבפלוגתא דרבוותא מועיל תפיסה בקרקע כדאיתא בפחז"ה דף ל"א גבי פלוגתא דר"י ורבה היכא דקיימא ארעא תיקום והרי שם לא היה על ידי גביית ב"ד ובנתיבות בדיני תפיסה דה"ה בתיקו כדאיתא בחו"מ סימן שי"ב סי"ט אע"כ שאני הך דהכותב לענין לוה ולוה ואח"כ קנה דגביית חוב צריך ב"ד משא"כ אם תפס מחמת ספק שמא שלו מדינא מועיל תפיסה שלא בב"ד כיון דספקא הוא אם שלו הוא באמת לא עבדינן בה עובדא להוציא אבל תפיסה בקרקע שלא בב"ד לא חשוב גביה דבקרקע צריך גביית ב"ד ושומא משא"כ במטלטלין א"צ לא גביית ולא שומא כמ"ש בתומים סימן ק"ד ס"ד סק"ה ובקצו"ח שם משום דבמטלטלין קונה משכון מהני נמי תפיסתו בלא גביית ב"ד והסכים עמו נה"מ שם ובלאה"נ הרבה ראשונים חולקים על הרא"ש דבפרק הכותב כדאיתא בתומים סימן ק"ד ס"ו סק"ו.

והכ"מ הקשה ממ"ש הה"מ פ"ד מהלכות גזלה ואבדה אהא דאין שכירו או לקיטו מהימן בשבועה כמה לקח הגזלן אפילו תפס הנגזל דהוא בעיא דלא איפשטא משום שכ"ז מן התקנה ובמה שלא התקינו בפירוש אפילו תפס מוציאין מידו עיי"ש ונראה דהא הטעם דספק תקנה אין מוציא מידי ודאי ד"ת ולכאורה כיון דאחז"ל ביבמות דף פ"ט ע"ב דב"ד מתנין לעקור ד"ת בממון משום דהפקר ב"ד הפקר ילפינן מקראי א"כ גם תקנה בממון חשוב ד"ת אך איתא בפא"נ דף עי"ן דממון יתמי מותר ליתן קרוב לשכר ורחוק מהפסד ואמר שם חזינן גברא דמשהו נכסיה ומהימן ושמע דינא ולא מקבל שמתא דרבנן ויהבינן ליה בב"ד ופרש"י בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק מהפסד עכ"ל הרי דאף דהתירו חכמים האיסור גבי יתמי לא עשו המתקנים אותו ההפקר אלא הב"ד שיעשו המעשה יעשו ההפקר ואפשר משום דבלא"ה רצון חכמים שיאוודוהו הב"ד למקבל אי משפו נכסיה ומהימן וציית דינא לכן לא עשו המתקנים ההפקר ב"ד על דשלב"ל עדיין אלא הב"ד בשעת מעשה יעשו ההפקר אבל כמה תקנות תקנו בממון ולא הצריכו בית דין בשעת מעשה כהך דיבמות שם ובכ"ד הרי דההפקר ב"ד נעשה בשעה שתקנו משום דאין דבר זה צריך ב"ד בשעת מעשה וא"כ בשלמא גבי נגזל דבלא"ה צריך עדים שראו הגזלן יוצא וכלים תחת כנפיו וגביית עדים צריך ב"ד א"כ לא נעשה ההפקר בשעת התקנה רק הב"ד שיבא המעשה לפניהם יפקירו לכן אם תפס שהוא שלא מדעת ב"ד דהא בספק אין הב"ד פוסקין שישבע השכיר ויטול ממילא ל"מ תפיסה דלמה יפקירו הב"ד ממון הגזלן בספק משא"כ הכא דתקנו מזונות לבנות ולא הצריכו ב"ד למכור למזונות כדלקמן דרצון חכמים שלא יצטרכו לב"ד בשעת מעשה א"כ בשעת תקנה עשו הפקר בית דין וכיון דהספק כאן אם בשעת תקנה הפקירו ממילא מהני תפיסה ובזה מיושב נמי קושית המל"מ על בעל פ"מ בפכ"א ממלוה ולוה הובא בב"מ כאן והגם דרי"ו הכא ס"ל דמהני תפיסה ולענין מקדש במעמ"ש ס"ל דאינה מקודשת רק מדרבנן כדלעיל סי' כ"ח שאני התם נהי דהפקר ב"ד הוי דאורייתא אבל אין עושה קנין דאורייתא עד שבא ליד זוכה כמ"ש הג"פ ומקו"ח סי' תמ"ח ובקה"י לעיל סימן כ"ח מיהו לתוספת ר"פ מ"ש דגם אחר שתפסו הבנות אם מכרו הבנים מועיל הרי דלא הוי הפקר ב"ד לגמרי ואפשר מה"ט ל"כ הרמב"ם דהוי רק בעיא דלא נ"מ לענין תפיסה.

ס"ז ואין הבנות נשבעות כתב הב"ש דלפימ"ש התוספת דלקטנות נמי מתפיס צררי צריכין לישבע כשיגדלו והקשה הב"מ בתר דאכלו למה ישבעו דאף אם יודו שהתפיס ואכלו או אבדו קטנים שהזיקו פטורים וגם לבתר שנזונו אינם תובעים ואין להשביעם מספק א"ד ואינו קושיא דנ"מ אם נזונו משלהם שהיו לבנות ירושה וכדומה או במע"י וכשגדלו תובעים מן הבנים והאב"מ הקשה דאי נימא דקטנות צריכות לישבע לכשיגדלו איך בנות קטנות ניזונות הא חשוד דאפיק שטרא על היתומים אינו גובה כלל כדאיתא בחו"מ סי' צ"ב סי"ב עיי"ש ולק"מ דהא מד"ת אין מגיע מזונות לבנות מהיורשים כלל וחכז"ל תקנו להם מזונות שלא יצטרכו לחזור על הפתחים ע"כ תקנו שיטלו כשהן קטנות בלא שבועה אף דחשודין על השבועה דאל"כ אין חלות לתקנתם ועוד י"ל קושית הב"מ נהי דקטן שהזיק פטור מ"מ אין אחר רשאי להסית לקטן להזיק וא"כ כאן נהי דע"כ הוצרכו לתקן שיזונו הקטנות בלא שבועה מ"מ כיון דיש חשש צררי הוכרחו לתקן באופן שלא יגיע היזק לבנים על ידי תקנתם כל מה דאפשר לתקונו והיינו שישבעו לכשיגדלו אף אם הם נתבעים דאם לא ישבעו יחזירו ומ"מ לפי שאין ראיה ברורה לזה א"א להשביען כשיגדלו אם מוחזקים אבל כשבאין ליטול יש מקום לדברי הב"ש.

סי"ב וע"י המטלטלין יהיו מרובים הקשה החמ"ח למה לא יאמרו הבנות א"א בתקנת הגאונים ויניחו אותנו על דין התלמוד דהא קי"ל כל האומר א"א בתק"ח שומעין לו ונראה לפימ"ש מהר"ם בפשד"ג במרדכי דא"י לומר א"א בתק"ח רק כשמוחזק וליכא פסידא לאחרינו וא"כ הכא דיש פסידא לבנים והם חשיבין מוחזקים כי יורשים מדאורייתא ממילא והבנות באין להוציא מהם מתנאי ב"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה