ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן קיא
ס"א מתנאי הכתובה בירושלמי פרק מי שהיה נשוי ה"ב היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פ"ש בכחו או פ"ש בכל האחים תני ר' הושיעיה היו שם שתי כתי בנית כולהן חולקת בשוה היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פ"ש מהו נוטל פ"ש בכחו או פ"ש בכל ופרשו הבעיא אם בכור נופל פ"ש רק בכתובת ב"ד מאמו או פ"ש בכל העזבון אם היה לו שתי נשים והיה להן בנים ומה שחזר לומר הבעיא לא מצאו מענה גם הב"מ שפירש הבעיא לא מצא ישוב לזה והאב"מ כתב כיון דכתב הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצות לרמב"ם דאם מגרע חלק הבכורה עובר בלאו דלא יוכל לבכר ודאי דלא היה כלל תקנת כתובת ב"ד לגרע חלק בכורה והרי אם רוצה להתנות עליה בשעת נשואין שלא יקחו בניה כב"ד היה תנאו קיים וכדלקמן סט"ז א"כ הוי כאלו הוא רוצה בתנאי כב"ד להעביר חלק בכורה וא"כ עובר בלאו דלא יוכל לבכר ואיך יתקנו רבנן לעבור בלאו את"ד וא"כ קשה על הירושלמי דמספ"ל.
והנלע"ד דהנה בפרק הזהב דף כ"א פליגי רו"ש באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה וס"ל לרב כיון דלא ידע דמחיל יש לו עליו אונאה ושמואל ס"ל כיון דלאו ודאי דעקר מועיל התנאי וכתב הרא"ש דהלכתא כרב וכ"פ ר"ח ורב אחאי אף דבממון הלכה כשמואל הכא פליגי בלכתחלה אם מותר להתנות כן ולמפטר מאונה דיש איסור דלא תונו עיי"ש והכא כשיש לו בכור ונושא עוד אשה וכותב לה כבי"ר אם נאמר דמגרע בזה חלק הבכור דאינו נוטל מכל העזבון ע"ש מתנה עמש"ב ועובר בלאו אך דלאו ודאי עקר דשמא ימות הבעל קודם וליכא כב"ד ומותר להתנות כסברת שמואל לכן גם חכז"ל יכולין לתקן תנאי זה בשעת נשואין דעדיין לאו ודאי עקר לכן מספ"ל לירושלמי דאפשר כסברת רב דאפי' היכא דלאו ודאי עקר אסור ולא תקנו חכז"ל דכיון דספק דאורייתא לחומרא ל"ש בין ודאי עקר או לא והנה בירושלמי ר"פ האשה בתרא אהא דיצא בעלה וחמותה למדה"י ויצאה מעוברת דס"ל לרבנן דאסורה להנשא ור"י ס"ל דמותרת קאמר הירושלמי דטעמייהו דרבנן דספק אחד הוא ספק זכר ספק נקבה מדבר תורה להחמיר ור"י ס"ל דיש עוד ספק אינו בן קיימא שתי ספקות מדברי תורה להקל עיי"ש וי"ל גם רבנן מודו דס"ס להקל אלא כיון דרוב נשים יולדת בן קיימא אינו נחשב לספק והנה לכאורה כאן בשעת נשואין אם עדיין אין לו בכור שמא לא יהא לו בכור וגם שמא לא ישאר אחריו קרקע דאין כב"ד רק ממקרקעי אך כיון דאם יש לו בכור וגם יש לו בשעת נשואין קרקע כיון דאין רגילות למכור קרקע כמ"ש תוספת בב"מ פא"נ דף ס"ו ע"ב דבר שאינו רגיל אינו נכנס בכלל ספק כדאיתא בכללי ס"ס ממילא בזו לא תקנו רבנן כב"ד וממילא גם כשאין לו בכור עדיין ואין לו קרקע לא פלוג רבנן כדאיתא בפרק נ"ש דף נ"ב והל"ל לעולם בכור נוטל פ"ש בכל העזבון אך לפי מה דתני ר' הושעיה היו לו שתי כתי בנות כולן חולקת בשוה א"כ נוסף עוד ספק אף דרוב נשים מתעברות ויולדות בן קיימא מ"מ שמא תלד בנות לבד ושמא לא תמות בחייו א"כ י"ל דלכ"ע בכה"ג מותר להתנות דלאו ודאי עקר כיון דיש ס"ס טובה ואף דיבורר לבסוף מ"מ גם בכה"ג ס"ס מותר כהך דפרק האשה בתרא דג"כ אפשר יתברר לבסוף אם ילדה חמותה בן לכן הדר אמר הירושלמי הבעיא דאפילו את"ל לולא הך דר' הושעיה בכור נוטל פ"ש בכל העזבון מ"מ לפי מה דתני ר' הושעיה נוסף עוד ספק טוב בשעת נשואין ומותר להתנות על כב"ד וגם רבנן יכולים לעשות תנאי ב"ד ולא לחוש שמא יגרע חלק בכורה ממילא כיון דחל התנאי חל אף דנתברר לבסוף כמו לשמואל בע"מ שאין לך עלי אונאה והכא דיש ס"ס אפשר גם רב מודה.
שו"ר במהר"א ששון סימן ס"ד הביא תשובת הרא"ש ריש כלל ל"ג שהשיב על שנשאל על מה שנוהגין לכתוב בהכתובה ע"מ שלא ישא אשה אחרת עליה והרי הוא מתנה עמש"ב שמא תמצא איילינות ומצווה על פו"ר והשיב דלא הוי מתנה עמש"ב דאינו ודאי עוקר דשמא תולד ושמא יגרשנה והקשה מהרא"ש הא בע"מ שאין לך עלי אונאה דג"כ אינו ודאי עוקר ופסקו הפוסקים כרב דיש לו עליו אונאה ותירץ דשאני אונאה דאינו רק ספק אחד משא"כ בע"מ שלא ישא אחרת יש ס"ס שמא תלד ושמא יגרשנה את"ד הרי דס"ס מהני וגם מותר להתנות לכתחלה דהא הרא"ש השיב על מה שנוהגין ואם היה איסור לכתחלה איך חזו רבנן ולא מיחו לכתוב כן בכל הכתובות.
והגם די"ל קושית מהרא"ש בלא"ה דבע"מ שאין לך עלי אונאה אם נודע אח"כ שנתאנה אגלאי למפרע דודאי עקר ולא היה רק חסרון ידיעה ואפשר להתברר מיד ע"י תגר משא"כ בשמא תלד דהספק בשעת מעשה ספק טוב ואף דהשואל שאל שמא תמצא איילנות וזה לפעמים אפשר להכיר מיד וגם אח"כ נודע למפרע מ"מ הא השיב הרא"ש דאם תמצא איילנות בלא"ה הוי מק"ט אלא יש לחוש שמא לא תלד עשר שנים מ"מ נראה מדברי הרא"ש דגם על שאלת השואל שמא תמצא איילנות השיב כן דלאו ודאי עקר.
והנה מה דל"ח ודאי עקר אפילו יש לו בכור וקרקעות בשעת נשואי השניה דשמא ימות הבכור ולא ישאר לו יורש או לדעת רמב"ן דלאו דלא יוכל לבכר דוקא על בן הבכור בחייו ולא על יורשי הבכור וכן בקרקעות שמא ימכרם הנה מיתה לא שכיח כדאיתא בירושלמי ובבבלי בפרק טי"ת דנדרים וביו"ד סימן רכ"ח ומכירה לא שכיח כדאיתא ר"פ הכותב דף פ"ג ע"ב דמכירה בנכסי אביה לא שכיח משום שבח בית אביה וא"כ ה"ט שייך גם בבעל אם בשעת נשואין יש לו נחלת אבות ומה דאמר בפרק הכותב מיתה שכיח היינו דשכיח יותר ממכירה כמ"ש הריטב"א ואס"ז שם ובלא"ה כתבתי לעיל דאין אדם רגיל למכור קרקע כמ"ש התוספת לכן לא חשב הירושלמי זה בספק.
ועוד יש לדון לענין ודאי לא עקר דדוקא כגון ע"מ שאין לך עלי אונאה משא"כ כגון זו דיש לו בכור וקרקעות דלפי מה שמצוי לפנינו הוי התנאי שלא יטול הבכור פ"ש ודאי עקר כיון שהוא בשב וא"ת שלא ימות הבכור ולא ימכור הקרקעות כמו שמחלק מהרי"ט ח"א ס"א דאם נדר ע"ת אם יעשה כו"כ אזי אם נאנס בשעת עשיה קרינן בו ולא אנוס ופטור דחלות הנדר רק בשעת עשיה משא"כ בתנאי אם לא יעשה דאינו מחוסר מעשה חל הנדר בשעה שנדר וכן לענין ברירה מחלק שאגת אריה סי' צ"ג דבשוא"ת אמרינן יש ברירה דהוברר למפרע ודאי א"כ י"ל דבכה"ג חשוב ודאי עקר ואף דבאונאה הרי נתברר למפרע דהיה אונאה בשעת התנאי וכה"ג יש ברירה כדאיתא בערובין פ"ג וכבר בא חכם י"ל מה"ט ס"ל לרב דלא מהני התנאי כיון דנתברר למפרע חשוב ודאי עקר וגם ירושלמי בפרק הזהב הביא רק דברי רב דהוה מתנה עמש"ב משא"כ דבר התלוי עקירת ד"ת במה שיעשה אח"כ אינו חשוב ודאי עקר כדאמר בפרק המגרש דף פ"ד ע"ב שתאכל בשר חזיר דלא הוה מתנה עמש"ב דלאו ודאי עקר דלא תיכול ולא תתגרש וה"נ שמא לא תלד בנים רק בנות דאף דרוב מתעברין ויולדות מ"מ חשבינן מחצה זכרים ומחצה נקבות כדאיתא ר"פ האשה בתרא ואין להקשות על זה מתשובות הרא"ש הנ"ל דאמר דלאו ודאי עקר דבידו לגרשה והרי כשאינו מגרשה הוי שוא"ת דשאני התם כשראשונה לא תלד מחויב לגרשה ובידו לקיים המצוה וכל שבידו ומצוה לאו כמחוסר מעשה כמ"ש תוספת בפ"ג דזבחים דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו וספק שמא תלד אף דאם לא תלד הוי שוא"ת שאני דרוב נשים יולדות ועכ"פ אאת"ל דכל זה נמי לאו ודאי עקר מ"מ פשוט יותר האי ספק דשמא תלד נקבות דמשום זה לאו ודאי עקר לכן הדר בעי אחר שהביא האי דר' הושעיה.
ס"ו אע"פ שיש עליו שט"ח כנגד המותר ב"מ תמה לדברי הרא"ש דיהיב טעמא להכי כי ליכא מותר דינר לא נעשה פרעון החוב במקום המותר משום דאזלינן בתר שעת מיתה ובע"ח מכאן ולהבא גובה והוי כמועטין ונתרבו א"כ למה לו טעמא בבע"ח וכתובה דפרעון החוב נעשה מותר משום דמקיימין מצות פריעת בע"ח תיפוק לו דהא כבר זכו היורשין דגדולה דהא היה שם מותר דינר ובע"ח וכתובה מכאן ולהבא גובה וה"ל כמרובין ונתמעטו את"ד ונ"ל לפימ"ש מהרי"ק בשרש פ"ט דחוב הוי דבר שברשותו דעומד לגבות אף דקי"ל אם אקדיש מלוה קרקע של לוה אינו הקדש משום דמצי לסלוקי בזוזי דבע"ח מכאן ולהבא גובה ה"ד בקרקע פרטי דיכול לסלוקי מקרקע זה לא חשיב ברשות מלוה אבל החוב בכללו דע"כ עומד לגבות חשוב מעיקרא ברשות מלוה עיי"ש ונראה דהכא ל"ל כן לענין מותר דינר כשליכא מותר רק שיש חוב לפרוע לומר כיון דעומד ליפרע ליחשב בשעת מיתה כאלו פרעו וקיימו המצוה דפרעון חוב מצוה ויש נחלה דאורייתא דהא קי"ל אין ברירה לחומרא וכמה אנפי אפשר שלא יפרעו דהא אם אחר יפרע קי"ל הפורע חובו של חברו אין צריך הלוה להחזיר לו ומשום די"ל מפייסנא הוינא לו כדאיתא בחו"מ סי' קכ"ח וכן אם לא יתבע המלוה פטורין מלפרוע כמ"ש הש"ג והובא בש"ך חו"מ סימן רל"ב סק"ב או אם בעצמם יפייסוהו ומהרי"ק שכתב דהחוב בכללו הוי ברשות מלוה משום דביד המלוה שיגבה החוב ואם יפרענו אחר ג"כ גובה וכל שבידו הוי ברשותו אבל כשיש מותר דינר על הכתובות ב"ד רק שיש בע"ח וכתובה הרי ממ"נ אם לא יפרעו החובות הרי יש מותר דינר ואם יפרעו יקיימו המצוה והוי נחלה ול"ל דאין ברירה לומר הוברר למפרע דשמא לא יפרעו דא"כ הרי היה מותר דינר מיד בשעת מיתה ואם הוברר למפרע מה שיפרעו הרי קיימו המצוה והוי נחלה למפרע אבל לולא טעם דבפרעון מקיימו מצוה ל"ל במותר דינר דיש נחלה בשעת מיתה דמכאן ולהבא גובה דהא החוב בכללו ע"כ עומד להפרע ושמא יש ברירה וכשיפרעו נימא הוברר למפרע דלא נשאר מותר דינר
ס"ח בניה קודמין כתב ב"ש דאם הניח בכור נוטל חלק בכורתו מכל האחים הנה דבר זה בעיא דלא נפשטה בירושלמי וכתב ב"מ דלפ"ז ראוי לומר דהבכור יעה"ת דחשוב מוציא אלא דספק תקנה אינו מוציא מודאי ד"ת עיי"ש וצ"ע לפימ"ש פרח מט"א הובא בפ"ת חי"מ סימן ח"י דספק בתקנת של חכמי תלמוד ד"ת נקרא וכל מה שהוא ספק בתקנתם הו"ל כמו ספק בדין והממע"ה וכ"כ בתשובת נא"ד סימן צ"א ועו"ק דמסיים הריא"ז בש"ג דכן נמצא בתלמוד א"י והלא שם לא נפשטה הבעיא ונראה דס"ל לריא"ז דנפשט הבעיא דקשה לו מה הוסיף בזה שאחר שהביא דתני היו שתי כתי בנות כולן חולקת בשוה הדר מביא הבעיא לענין בכור לכן ס"ל דהפירוש הכי דבעי אם דוקא נגד פשוטין תקנו כב"ד משום דקי"ל כר"י בב"ק דאם אמר על מי שראוי ליורשי דיטול יותר מהני וכדאיתא בפי"נ דף קל"א דאר"נ שביתם משנתכם כר"י בן ברוקא וכמ"ש תוס' שם ע"ב דהכי מסקנא דאפילו בבריא אמר ר"י בב"ק לכן תקנו ירושת כב"ד אבל נגד בכור דלא מצי להנחיל לפשוטין חלק בכורה לא תקנו או גם כה"ג תקנו ופשיט לו כיון דתני בשתי כתי בנות לא תקנו אף דיורשת הן כיון דבנות במקום בן אינה יורשת וכנחלה שוייה רבנן לבן משום לא פלוג לא רצו לתקן גם בשתי כתי בנות כדאיתא בפרק נ"ש הרי דכל כך חשו חכמים דלא יבואו לומר גם לבת בין הבנים יש לה כתובת אמה מכ"ש בפשוטין נגד בכור לא תקנו לגרע זכות הבכור ובעיא שניה בלשון בתמיה הוא.
ובקהלת יעקב הניח בצ"ע דין זה דבב"ב דף קל"א אמרינן לרבנן דס"ל אפילו בן בין הבנים אינו יכול להוריש ומקשה מהא דירתון תנן ומשני משום דהיה לזה במתנה ולזה בירושה דבחד ב"ד תקנו ביחד כתובת בנ"ד ומזונת הבנות ולפ"ז גם בבכור מהני דהא במתנה לזה ובירושה לזה מהני גם בבכור לריב"ב כמו לרבנן לבן בין הבנים את"ד ואין זה קושיא על ריא"ז דהא ר"ח וכמה גאונים והרז"ה ס"ל דמסקנא דש"ס דבתרי ב"ד תקנו ונפשט דש"מ גם בבריא אמר ריב"ב דיכול להוריש לבן בין הבנים וכ"ש לפימ"ש דס"ל לריא"ז דבירושלמי נפשט הבעיא דבכור נוטל פ"ש בכל האחים וכיון דבבבלי אינו מוכרח אזלינן בתר פשיטות דירושלמי אך לדידן דנפסק בחו"מ סימן רפ"א דבריא א"י להוריש לבן בין הבנים ומשום דהרי"ף ורמב"ם ור"ה ס"ל דהוי ספק כדאמר בש"ס דלמא בתרי ב"ד תקנו הרי דמספ"ל לש"ס ממילא לענין בכור הוי נמי ספק דאם בתרי ב"ד תקנו לא הוי לזה במתנה ולזה ירושה עכצ"ל כיון דהוה ספק בתקנה א"י להוציא מד"ת דבכור נוטל פ"ש ומוכח דגם בתקנת חכמי תלמוד אמרינן הכי.
סי"ג אינו טורף מנכסים משועבדים בפרק אע"פ איתא בני מתא מחסיא אמרי דטורף משום דיסבון תנן והלכתא דאינו טורף דירתון תנן והקשה באב"מ לפימ"ש בח"ר בגיטין דף נו"ן אהא דאמר עולא בטעמא דאין מוציאין לאכילת פירות לפי שאין כתובין אע"פ שכתב מוכר ללוקח אנא איקום וכו' לפי שאינן עדיין בעולם ושמא לא יהיו פירות אין קול יוצא עליהן וא"כ אפילו יסבון תנן אמאי טרפי ממשעבדי הא לא ידעינן בשעת נישואין אם תלד זכרים את"ד ונ"ל שאני פירות דבשעת מכירה אין ידוע ואין קול יוצא לא חל השעבוד לכן גם אח"כ כשיש פירות תו לא חל משא"כ הכא בשעת נשואין בלא"ה חל השעבוד על הכתובה להאשה ומפרט לפימ"ש במרדכי פ"ק דב"מ דתכף משעת נשואין יש להאשה כתובה ודאי אלא כשמתה בחייו יורשה וא"כ כשמתה בחייו דכבר יש לה בנים לא נסתלק השעבוד דכבר חל בשעת נשואין ועתה הבנים ישנן בעולם.
ועוד דבשלמא לענין פירות הוה רק ספק אחד משא"כ בכתובה יש ס"ס שמא ימות הבעל קודם או יגרשה ואת"ל האשה תמות בחייו שמא ישאר ממנה בנים וכל ס"ס חשבינן לודאי מדמתירין איסור תורה ע"י ס"ס וא"כ קול יוצא וה"ל ללקוחות להזהר ולא ליקח נכסים המשועבדין לכתובה.
סי"ד דכתבינן מטלטלי אג"ק גם כב"ד ניגבת ממטלטלין זה מדברי ריב"ש דתנאי כתובה ככתובה והקשו ב"ח ואחרונים מה יועיל שעבודו בזה להבנים שיוולד שהרי עיקר כב"ד לולא תנאי ב"ד לא היה אפשר שהוא לדבר שלא ב"ל כמבואר בב"ב דף קל"א וא"כ שעבודו במטלטלין דאינו מתנאי ב"ד ומ"ש דתנאי כתובה ככתובה אינו ענין לזה דהא השעבוד אגב אינו מתנאי ב"ד כ"א מדעתו את"ד וא"י קושייתו דהא איתא בר"ס זה דאף התוספת בכלל וכן מבואר בש"ס וא"כ כך לי אם הוסיף לה איזה סך מדעתו או הוסיף לה שגם א"ל יהא לו קרקע כדי כל הכתובה תגבה ממטלטלין זה וזה הוספה הוא.