אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן קט

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן קט

סימן קח

ס"ד ואם אמר מלבושיה בשו"ת צ"צ ס"ג השיב אם בשטר כתובה מבואר שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה יתר על סך כתובתה וכשמת נמצא בעזבונו עשרה אמות אשי שקנה כדי לעשות לאשתו מלבוש דנוטלת אותן דמיד שקנה אף דלא נעשה עדיין המלבוש הקנה לה ואף דבשעת כתיבת הכתובה לא היו ברשותו מ"מ מדינא הל"ל דקנתה רק מחמת אומדנא דאדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה כדאיתא בכתובות דף נ"ד אבל זאת הרי גילה דעתו דאקני לה אפילו למשקל ומיפק אצ"ל דקנתה מחמת שכתב לה בכתובה אלא דאהני לבטל האומדנא את"ד וסברא זאת דאהני לבטל האומדנא כתב ג"כ הנוב"ת סי' ק' והשבו"י ח"א סימן קע"א השיג על הצ"צ דבלשון בני אדם לא נקרא מלבוש אא"כ שכבר נעשה ומוכן ללבוש עיי"ש ולדעתי דבר פשוט כזה לא נעלם מהצ"צ אלא כיון דגילה דעתו בכתובה דגם אדעתא למשקל ומיפק מקנה לה מלבושה א"כ כשקנה המשי כדי לעשות לה מלבוש וכשיהא מלבוש תשקל ותיפק א"כ בשעת קנין המשי ליכא האומדנא לומר דלא הקנה לה ע"ד למשקל ומיפק א"כ קנתה מיד שקנה המשי

אמנם מה שצל"ע דתינח אם נימא דבכתובה היה כונתו גם על מה שיקנה לה אח"כ תשקל ותיפק אלא דמדינא לא מהני בדשלב"ל שפיר י"ל דמ"מ גילה דעתו דמה שיקנה לה אח"כ יהא אדעתא דתטול ותצא ואז קנתה בשעה שקנה המשי דקנה לשמה אבל לפימ"ש רשב"ם בפי"נ דף קכ"ח ע"ב אהא דאמר שתטול אשתו כאחד מבניו דאנן לה בנכסים שקנה אח"כ דאפילו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל ה"מ במפרש אבל בסתמא אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לו לבא להקנותו אלא לדבר שהוא מוחזק בו ממילא ליכא גלוי דעת רק על מלבושין של שעת כתיבת הכתובה דאלו מקנה לה גם למשקל ומיפק ומפרט דבשעת הנשואין כותב כן משום דמכרחת אותו או משום חיבת חופה אבל מה שעושה לה אח"כ עושה רק להתנאות בפניו ולא אקני לה על דעת למשקל ומיפק ולפ"ז גם אם תפסה דאיתא בחו"מ סימן ר"ט ס"ד דמהני בדשלב"ל לא מהני בזה דדוקא אם הקנה בפירוש הדשלב"ל מהני.

ונראה מה דהכריחו לרשב"ם לזה הטעם לכאורה י"ל משום דבעל המימרא רבא הוא דאמר דאינה נוטלת בנכסים הבאים לאחר מיכן ורבא קאמר בפ"ק דב"מ דף ט"ז ע"ב אהא דאמר רב שדה שאני לוקח קנויה לך לכשאקחנה קנה ואמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם וה"נ הוי כשדה סתם אך לפרש"י שם דסמכא דעת המקבל שיקנה הנותן כיון דמצוי לקנות לא שייך ה"ט רק כשאמר הנותן שדעתו לקנות שדה לכן נראה משום דבפמ"ש דף קמ"ח אמר רבא אר"נ הלואתי לפלוני קנה במתנת שכ"מ ואמר ר"פ הטעם הואיל ויורש יורשה ופירשב"ם דמיירי במע"פ והרי מע"פ אינו ברשותו קודם שגבאו א"כ ה"נ למה לא תקנה האשה במתנת שכ"מ נכסים אח"כ ותקשי לר"ה עכצ"ל משום דבסתמא אין אדם מעלה ע"ד מה שיבא אח"כ להקנותו ובדרישת ארי סימן ק"ח סק"א הקשה על הב"י למה השמיט טעם זה ואם משום דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל א"צ לטעם זה למה כתבו הרשב"ם ועיי"ש שכתב רשב"ם לשיטתו הוכרח לטעם זה נמי משום דס"ל דאם כולל בדיבור אחד לא קנה גם הדשב"ל עיי"ש ועדיין אינו מיושב לגמרי דא"כ למה כתב תחלה משום דאין אדם מקנה דשלב"ל ולפימ"ש א"ש דהוכרח לטעם שני דלא תקשי לר"פ וטעם ראשון כתב לפי מאי דקי"ל כר"א בריה דר"א דשכ"מ שאמר הלואתי לפלוני קנה משום דאיתא בבריא במעמ"ש דלפ"ז גם דשא"ב א"י להקנות ואנן דקי"ל כהך טעמא דר"א בריה דרב אוקא כמ"ש נמ"י והב"י בחו"מ סימן רנ"ג סל"ה א"צ לטעם שני דרשב"ם לכן השמיטו הב"י ויהא איך שיהא לא מצינו חולק ארשב"ם ממילא ה"נ אם כתב לאשתו שתטול מלבושים שלה יתר על כתובתה אפילו כשמת בעלה נשאר מלבושים עשוים וכבר לבשתם אם לא היו בשעת כתובה אינה נוטלתן אא"כ פירש אפילו מה שיקנה לה אח"כ ואז אפילו נשאר רק משי וכדומה שקנה לשמה ועדיין לא נעשו הן שלה ולכאורה י"ל דלא אמר הרשב"ם רק בשכ"מ כיון דמחלק כל נכסיו מחמת מיתה אינו מעלה ע"ד שיקנה עוד נכסים לפימ"ש דהוכרח לזה כדי שלא יקשה על ר"ה דאליביה ס"ל לרבא דשכ"מ יכול ליתן גם דבר שאינו ברשותו אבל לא משמע הכי לשון רשב"ם שכתב אין אדם מעלה ע"ד דבר הראוי לו להקנותו אלא בדבר שהוא מוחזק בו דמדלא אמר אין שכ"מ מעלה ע"ד וגם כתב דבר הראוי לו משמע אפילו ראוי לו לבא כגון מחמת ירושה וגביית חוב וכה"ג מ"מ אינו מעלה על דעתו להקנות רק בדבר שהוא מוחזק בו וא"כ לא טוב מזה בכותב לאשתו שתטול מלבושיה אף דדרך לעשות לה בגדי שבת ויו"ט מ"מ אין מוחזק בהן.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה