אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן קח

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן קח

סימן קז

שאין אדם מקנה דבר שלא בא לרשותו לפי ה"ט נוטלת חלק בהלואות בע"פ דשכ"מ שאמר הלואתי לפלוני מהני כיון דישנו בבריא במעמ"ש כדאיתא בב"ב דף קמ"ח אך רשב"ם דף קכ"ח כתב עוד טעם דאין אדם מעלה ע"ד דבר הראוי לו לבא אלא להקנותו אלא לדבר שהוא מוחזק בו לפ"ז מלוה הוי רק ראוי כדאיתא בחו"מ סימן רע"ח ואפשר שא"ה דילפינן מכל אשר ימצא אבל כאן דעתו של אדם ודאי על מה שחייבים לו ג"כ דמצפה שיגבה אותם ורוב מסחרי אדם בהקפות והלוואות וכן נראה מדהשמיט המחבר טעמו של רשב"ם משמע דלא נ"מ לדינא דאל"כ הל"ל ידה עה"ת דבניו מוחזקים יותר איברא דמשמעות לשון רשב"ם אינו כן אלא דצריך שיהא מוחזק ממש.

ס"א בהג"ה היה ספק עמ"ש בערך ש"י סי' סמ"ך ס"ו ובהפלאה כאן כתב דבבריא ליכא חמ"ק אך רמ"א כאן קאי בין על שכ"מ בין על בריא דהגיה בריש הסעיף ונ"ל דזה הביא כאן מהנמ"י וריטב"א והם כתבו בפרק החולץ דף ל"ח דספק ויבם בנכסי סבא דיבם ודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי משום דיבם יש לו תרתי למעליותא דהוא ודאי יורש ויש לו ודאי חלק בנכסים עיי"ש ולכן ה"נ דאמר תטול כאחד מהבנים לעולם יש חלק לבנים ודאי וגם ודאי יורשים משא"כ הא דחו"מ ס"ס ר"נ דנתן מטלטליו כולם לאחר ואם אלו מטלטלין היו לו בשעת המתנה אין לבניו שום חלק בהם לכן סמכינן על חזקת כנכ"ה שו"ר במהרי"ט ח"א סימן קכ"ח מחלק כעין שכתבתי,

בישועות יעקב סק"א הקשה על ר"א שבתוס' ר"פ אע"פ דאדם יכול לחייב א"ע דשלב"ל מש"ס פרק ע"י דפריך יכיר למ"ל הא איבעי למיהב לו במתנה מי לא יהיב לו ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן הניחא לרבנן דס"ל א"א מדש"ל אלא לר"מ מא"ל ואם איתא גם לרבנן קשה דהא יכול לחייב את גופו דשלב"ל ואח"כ מצא קושיא זו בכנה"ג ולא מצא מענה ותירץ דס"ל לר"א כהרמב"ם דא"י לחייב בדש"ק ולכן לדידן דלא פסקינן כרמב"ם ליתא לדברי ר"א את"ד ול"נ דאין זה מגו מדאמרינן בחז"ה דף כ"א לא ניחא לאינש למשווייה נפשיה עבד לוה לאיש מלוה לפיכך כשלוה מן האשה אמרינן לגלויי זוזי מיכוין ול"ל שא"ה דמתחייב בחנם לא חשוב עבד לוה דהא התם נמי כיון דזוזי של אשתו שלו הוא הרי מתחייב לה בחנם ומ"מ אמרינן לא ניחא לו למשוויה נפשו עבד לוה לאיש מלוה ממילא אין זה מגו ואפילו למאי דמסיק התם בפרק ע"י דגם לר"מ צריך יכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס מ"מ י"ל גם בזה לא ניחא לו למשווייה נפשו עבד לוה לאיש מלוה ועוד דליכא למימר מגו דיכול לחייב עצמו איזה סכום דשמא אינו רוצה רק לומר שהוא בכור ליטול פ"ש במה שיהא לו אלא צ"ל שיחייב עצמו ומה שיפול לו כשיהא גוסס ואזי יחול החיוב דקודם שנפל לו אין עליו שום חיוב א"כ י"ל כמו דאמר שם לר"מ אף דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ א"י להקנות מה שיפול לו כשהוא גוסס כיון דכשהוא גוסס א"י להקנות דא"י לדבר ה"נ חיוב לרבנן א"י להתחייב במה שיפול לו כשהוא גוסס כיון דאז א"י להתחייב וכ"כ נתיבות בסימן סמ"ך ס"ו דלא עדיף חיוב לרבנן והקנאה לר"מ.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה