אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן קו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן קו

סימן קה

ס"א ושתקה כתב החמ"ח ה"ה אם קבלה וכרבי יוסי ואפשר אף בלא כתב כל נכסיו מהני אם קבלה ובתוספת רי"ד פי"נ דף קל"ב ע"ב בד"ה ר' יוסי אמר אם קבלה וז"ל כתב רי"צ תמיה לי וכי לר' יוסי לית ליה לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל דהא לשם יותר קבלה שהקנתה לו בקנין השעבוד שהיה לה על אותה שדה ונ"ל דלק"מ דהתם כשלא מכר כל נכסיו לא מחלה בכל לב ומציא לומר נ"ר עשיתי לבעלי אבל כשמחלה כל נכסיו ואינו משייר לעצמו כלום אלולי שבכל לב היא מוחלת לא היתה עושה בזה נ"ר לבעלה עכ"ל וזה ג"כ דלא כמ"ש בית יעקב כאן וז"ל דאטו אם לא יהיה לו רק שדה אחת וימכרנה והאשה תכתוב ללוקח דו"ד אין לי לא תוכל לומר נח"ר.

סעי' ב' בהג"ה מי שצוה לתת לבניו או לאחרים כו"כ וצוה כך לפני אשתו ושתקה י"א שצריכה לקיים וכתב החמ"ח פסק זה תמוה דהא בהדיא אמרינן בגמרא דוקא בדלא שייר ודוקא בדכתב לה קרקע כ"ש אבל בשתיקה גרידא ליכא למ"ד את"ד ולחומר הנושא נ"ל דהראב"ן שם מעיקרא אמר משום דמלקד"ה ועל זה אמר משום דלא מיחתה ועיין בכסף משנה פכ"ב מהלכות מכירה הט"ו ז"ל שרבינו סובר כיון שאמר מורישם כל מה שיוציא אילן זה לעניים והם שמעו ושתקו סבור וקביל וה"ל כאלו נדרו הם בעצמם וחייבים לקיים נדרם עיי"ש וה"נ ס"ל לראב"ן אם שתקה סברה וקבלה לקיים דברי המת ליתן לפלוני מה שמשועבד לכתובתה הוי כקיבלה עליה לעשות מצוה בממונה כיון דמצוה לקיים דה"מ אף שהמקבל אינו עני וכה"ג כתבו תוספת פ"ק דגיטין דף י"ג בד"ה והא דשמא לא אמרינן מלקד"ה אלא כשהשליש מתרצה עיי"ש כ"ש הכא דמשועבד לכתובתה בעינן רצונה ואזי חייבת לקיים אבל ליכא בזה מחילת שעבודה רק כמי שמקבל עליו לעשות מצוה בממונו ואין ב"ד יורדין לנכסיו ויש בזה היתר ע"י פתח וחרטה כשאר נדר ובכל מלקד"ה אם מכרו היורשין מכירתן מכירה כדאיתא בחו"מ ר"ס רנ"ב דאינו רק מצוה על קרקפתא דגברא לכן בפי"נ דחלק נכסיו דתנן דאיבדה כתובתה הרי אפילו תפסה יורדין לנכסיה לזה צריכין דוקא שעשאה שותף בין הבנים ומחלה שעבוד כתובתה דזולת זה ליכא אומדנא דמחלה כתובתה רק דקבלה עליה לעשות בממונה המצוה לקיים דברי המת ועיין ש"ך חו"מ ס' רל"ב סק"ב בשם הש"ג ולא נפלאת סברת ראב"ן דנהי דמוכח מהך דעשאה שותף בין הבנים דזולת זה ע"י שתיקה לא אבדה כתובתה משום דאם לא עשאה שותף אין טעה לומר דמחלה בחנם אבל מ"מ י"ל דסברת וקבילת לעשות המצוה לקיים דברי המת בממונה דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה כדאיתא בפ"ק דפסחים דף ד' ע"ב ואף דאינה מחויבת בממונה לקיים דברי המת מ"מ אם מקיימת דברי המת קיימה מצוה וא"כ מועיל שתיקתה להצריכה לקיים המצוה ואין ה"נ אם טוענת מה ששתקה היה שלא להכעיס את בעלה שלא תטריף דעתו או לעשות נחת רוח לבעלה י"ל גם לראב"ן נאמנת כל זמן שלא ניתן המעות להמקבל כיון דמחמת קבלת המצוה ליכא רק בינה לבין קונה אבל כשאינה נותנת אמתלא על שתיקתה או לא נתנה קודם שבא המתנה ליד המקבל בזה אמר הראב"ן דיש בו משום מלקד"ה ומה שהקשה הטו"ז הלא קי"ל בחו"מ סימן רנ"ב דאין מלקד"ה רק בהושלש לשם כך לק"מ דמבואר בשו"ת רמ"א סימן מ"ח דלא פליגי הפוסקים אלא כמ"ש הריטב"א הביאו הב"י ס"ס רנ"ב וז"ל אפילו לא הושלש מתחלה לכך ואפילו לא הוציא ממון מתחת ידו כל שצוה ליורשים או למי שסיפק בידו לעשות וקבל עליו או שתק יש בו משום מלקד"ה עכ"ל וכ"כ סמ"ע והש"ך ס"ס רנ"ב וא"כ הכא דבדידה תליא מלתא כיון דמשועבד לכתובתה אם קבלה עליה או שתקה מלקד"ה ועיין במרדכי שם פרק אלמנה ניזונית ג"כ מתשובת הראב"ן דכתב דאפילו למ"ד דאין כופין משום המצוה לקיים דברי המת מ"מ היכא דנתקיים ותפס המקבל לא מהדרינן עובדא

ועוי"ל לפימ"ש חכ"צ סי' קכ"ד בהא דמצינו בש"ס לפעמים מדשתק לו הודה לו ולפעמים מצינו דשתק מדלא חש להשיבו וחילק דהיכא דיש חשש דיטעו השומעים אמרינן מדשתק ודאי אודיי אודה משא"כ היכא דפשיטא לו לפי דעתו אמרינן לא חש להשיבו עיי"ש לכן בשלמא לדינא דגמרא דכתובה לא נגבית אלא מן קרקע ליכא הוכחה משתיקה די"ל מה אכפת לה דאפילו יקחו בניו הקרקע תוציא מהם הקרקע ע"י ב"ד אבל נידון הראב"ן דמיירי בזקוק וחצי שהיה לבעלה ביד שמעון צוה בפניה שיתן לאביו ראובן והיה לה לחוש שמא יתן שמעון הכסף לראובן ויוציאם ולא תהא לה ממה לגבות והרי קמן דתבעה את שמעון בדין ולא את ראובן שקיבל מן שמעון ועוד דכתב הרמב"ם בפט"ז מהלכות אישות דיש להתיישב בדבר אם להוציא מטלטלין מן היורשים לכתובה מחמת תקנת הגאונים אם לא נכתב בפירוש בכתובה לגבות ממטלטלין ולכן לא היה לה לשתוק לכן אמדינן דמחלה שעבודה מן אותו כסף ובב"ק דף קי"ב ע"ב איתא לא כתבינן אדרכתא אמטלטלין דלמא שמיט ואכיל להו וכי אתי ליה ומרע לשטרא לא משכח מידי למגבי וכה"ג איתא בחו"מ סי' ק"ד ס"א בהג"ה ובסימן רפ"ה ס"ג.

ולפימ"ש הרמב"ן בב"ב דף קמ"ח והובא ג"כ בר"ן פ"ק דגיטין דף י"ג דלאו מלקד"ה רק כשמצוה לאחד ליתן אבל אומר הרינו נותן או יטול פלוני או יהא לפלוני מנכסי כו"כ אין מלקד"ה ועיי"ש ולפ"ז בשלמא המחלק נכסיו וכותב לבניו כך וכך ולאשתו כו"כ דליכא בזה משום מלקד"ה ל"ל בזה שתיקתה כהודאה או מחילה אלא כשעשאה שותף בין הבנים דיש במה לתלות אזי עילה מצאו מקולי כתובה ואמרו דמחלה כששתקה משא"כ בנידון הראב"ן שהשכ"מ צוה ליתן דאזי מצוה לקד"ה אם לא תעכב האלמנה מחמת שעבוד כתובתה אזי אמרינן כיון דשתקה ניחא לה משום לקיימה בשעבודה המצוה דניחא ליה לאינש לקיומה מצוה בממוניה כמ"ש לעיל וכיון דיש עילה במה לתלות שמחלה תלינן גם כן מקולי כתובה.

ולפ"ז י"ל דלא פליג מהר"ם שבמרדכי פי"נ סימן תקפ"ז שהבעל צוה לתת לאשתו כו"כ דאף אם בפניה חלק וצוה ושתקה לא הפסידה בשתיקה עיי"ש די"ל דחלק שזה יקח כו"כ וזה כו"כ דבזה ליכא מצוה לקד"ה או משום דס"ל דאין מלקד"ה רק בהשליש כדעת ר"ת אבל היכא דמלקד"ה י"ל מודה אם צוה בפניה ושתקה מהני אף דשייר קרקע או לא חילק לה קרקע ובמרדכי שם סי' תקצ"ג מבואר דמהר"ם ס"ל דאין מלקד"ה רק אם הושלש לכך ואף דבתשובת מהר"ח א"ז סנ"ג הוכיח מכמה דוכתי דגם בענין מצוה לא הוי שתיקה כהודאה מ"מ שאני הכא דהא גם בחילק נכסיו וכתב לב"ח קרקע כ"ש לא אבד חובו וכן האשה בנדוניא רק בעיקר כתובה ותוס' אמרינן מקולי כתובה ע"י עילה כ"ד דשתיקה מהני ועיין ש"ך יו"ד שי רמ"ח ס"ה סקי"א דשתיקה כהודאה לכאורה הטעם משום דמצוה הוא אמרינן מדשתק קיבל עליו דהא הש"ך בחו"מ סי' פ"א ס"ב סק"ט כתב דשתיקה אינה כמחילה ול"ל דהא דיו"ד משום דבלא"ה האב מחויב לשכור מלמד לבנו דא"כ ל"ל להטעם משום דשתק אע"כ מיירי באופן שהיה האב פטור כגון שהוא עני או יכול למצא מי שילמדהו בחנם או בפחות משכירות מלמד זה ועתוס' בב"מ דף כ"ב בסד"ה אם יש יפות ובמהרי"ק שרש קנ"ה היכא דיש צד חובה וצד זכות ושתק הוי כקבל בפירש אף דמוחזק ואומר ברי דלא נתרצה וכן הוא בחו"מ סי' קמ"ה ס"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה