ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן קד
ס"ו בהג"ה י"א דדיין שנתמנה עפ"י הורמנא דמלכא ומכר ע"י שלוחו הוה כב"ד שטען ומכרו קיים וכ"ש אם מכר בעצמו בריב"ש סימן קע"ט כתב דשליח השופט הוא כשופט אפילו לענין טעות אף דאיפסקא הלכתא דשליח כאלמנה ה"ט דמה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד דרבים ננהו והכא ליתא לה"ט דהא השופט יחיד הוא ויש לו יכולת בהורמנא דמלכא עיי"ש והנה בתוספת פרק אלמנה ניזונית דף קו"ף כתבו אהא דמה אלמנה יחידה אף דיש לה ב"ד הדיוטות כדאיתא באלו מציאות דף כ"ב מ"מ כחד חשוב להו ודבריהן מוכרחין וא"כ הא דב"ד שטעו בשתות מכרן קיים ע"כ דוקא ב"ד מומחין דיש בהו עכ"פ חד דגמיר וסביר וא"כ קשה דהא ברמ"א חו"מ סוף סימן ג"כ מייתי דברי ריב"ש שבתשובה רע"א דדוקא גמיר וסביר מהני לו רשות המלך דזהו בכלל דד"מ וכן הוא בריב"ש שם סוף התשובה והש"ך שם סקי"ד כתב דבזה"ז דליכא מומחה לא מהני הורמנא דמלכא לענין שידון ביחידי וא"כ כ"ש בשופט עכו"ם וכ"ש אם מכר שלא עפ"י שלשה הדיוטות שמאין כדין הש"ס ובשו"ת רמ"א סי' קכ"ג כתב דהריב"ש סימן רע"א ורשב"א בתשובה תרל"ז כתבו דרשות מן המלך מהני והוי מכלל דד"מ מיהא כתבו דצריך להיות ראוי לכך והוא מרצון הקהילות שנתמנה עליהם עיי"ש וא"כ אפילו רב ישראל אם אינו מומחה גמיר וסביר ל"מ לו הורמנא דמלכא כ"ש עכו"ם וכ"ש לדון יחידי וב"ש למכור שלא עפ"י שלשה הדיוטות כשרים בקיאין בשומא.
ובנתיבות ס"ס ק"ט כתב על דברי הריב"ש אלו שהובא ג"כ ברמ"א שם נראה דוקא בישראל שהיה חייב לעכו"ם שנתחייב לו בדד"מ ולכן מכירתו מכירה כדד"מ א"נ כגוונא שכתב הריב"ש שם באלמנה שמכרה כיון דהדין דאלמנה מוכרת שלא בב"ד וכשמכרה בדיני עכו"ם ל"ה גזל אבל ישראל שחייב לחברו והלך המלוה בדיני עכו"ם ומכר קרקע של לוה שלא ברשות ב"ד דהוי כגזלן כיון שעשה שלא ברשות ב"ד המקח בטל דהוי כהכיר בה שאינו שלו ולקחה עכ"ל וקשה מ"ש כיון דהדין הוא דאלמנה מוכרת שלא בב"ד דהרי הריב"ש כתב דדין השופט כב"ד אפילו טעה המקח קיים ועדיף מאלמנה דטעתה בכל שהוא המקח בטל כדאיתא בכתובות שם ובחמ"ח כאן ס"ק י"א וב"ש ס"ק ו' ודין הנתיבות נכון לפי מה שכתבתי אלא שהריב"ש לא אמר כן אלא דנראה דדברי ריב"ש סתראי ננהו מסימן קע"ט לסי' רע"א ודברי רמ"א סתראי ננהו מהכא להתם בחו"מ סוף סימן ג' ותפס הנתיבות העיקר כדברי ריב"ש שבתשובה רע"א וכדברי רמ"א בסוף סי' ג' ובתשובתו סי' קכ"ג
ולתרץ הסתירות נראה דשאני שופט גוי הממונה מהמלך על כל בני העיר גוים וישראלים דאז דעת המלך לשפוט בחוקיו לכולם וכיון דמחוקי המלך להעמיד שופטים ס"ל לריב"ש דדמ"ד וכמו שסיים הריב"ש שם בסימן קע"ט שנעשה בפני השופט כפי דיניהם משא"כ הך דסימן רע"א שנתמנה ישראל לדיין על ישראל לבד דעת המלך שישפוט בדיני ישראל וכיון דלא גמיר וסביר אינו יודע לשפוט בד"י ומנויו בטעות כיון דאינו ראוי לדיני ישראל ואפילו יהא ספק אם דעת המלך שידון בד"י לא עדיף דד"מ מתקנתא דרבנן דאם יש ספק בתקנה מוקמונין על ד"ת דאין ספק תקנה מוציא מידי ודאי ד"ת לכן גם הרמ"א לשיטתו דס"ל דדמ"ד אפילו בדין שבין ישראל לחברו כמ"ש בחו"מ סימן שס"ט ס"ח ה"נ פסק לענין שופט גוי אף שהוא לענין דין שבין ישראל לחברו אבל הש"ך בחו"מ סי' ע"ג סי"ד סקל"ט הביא מכמה עוסקים דלא אמרינן דדמ"ד בדין שבין ישראל לחברו נגד דין המפורש בש"ס וכן העלה להלכה דלא כהרמ"א א"כ ה"נ אין מכירת השופט שעשה כפי דיניהם ולא כד"י מועיל וגם הלבוש השמיט כאן דברי הרמ"א אבל בחו"מ ס"ס ק"ט הביאו וצ"ל כמ"ש הנתיבות דדוקא בישראל החייב לגוי אבל כאן שהוא בין האלמנה ליורשים לא ס"ל כהריב"ש וכמ"ש הע"ש בסי' שס"ט ומ"ש הרשב"א בתשובה תרל"ז צ"ל דמיירי לענין מה שנוגע למלך עצמו לבין העם כראיה שהביא שם מדקטלו דיקלא וגשרי נשורא שהוא מדיני המלוכה דאל"כ יסתרו דבריו למ"ש בעצמו הובא בב"י חו"מ ס"ס כ"ו ובש"ך בסימן ע"ג ס"ק ל"ט ועיין מהרי"ט חחו"מ ס"ו.