ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן צט
אבל גרושה כתב בטור בשם בע"ט דאם סרחה עליו שמין לה ואם טוען שסרחה והיא מכחשת כתב בקו"א להפלאה לכאורה יש לדמותו לדין הרחקת אילן מן העיר כיון דבודאי צריך לקצוץ והספק איזה קדם פטורים בני העיר מליתן דמים ה"נ כיון דהספק רק בדמים פטורה מספק עיי"ש וזה אינו דומה רק אם הבעל מוחזק בבגדיה וכבר נפרעת כתובתה כיון דע"כ צריך להחזיר לה הבגדים רק הטענה על דמיהן האשה מוחזקת משא"כ אם רוצה לנכות מכתובתה הרי הבעל מוחזק במעות ונראה דזה הוי כטענת יש לי בידך כנגד הכתובה דמבואר בש"ך חו"מ סימן ע"ה ס"ז דא"י לטעון רק במגו דפרעתי א"כ אם הטענה כאן בעת שמגרשה דא"י לטעון פרעתיך דא"א פורע תו"ז כמ"ש ב"ש לעיל סימן צ"ו סק"ח ה"נ אינו יכול לטעון שסרחה עליו ונוטלת כתובתה בלא שום שבועה אבל כשטוענין אחר גירושין כמו די"ל אשתבע לי דל"פ ה"נ יכול לטעון יש לי בידך כנגדו ואישתבע לי דהא גם אם טוען למה מחלת לי והוא לאחר זמן פרעון י"א די"ל אשתבע לי דלא מחלת כדאיתא בחו"מ סימן פ"ב סי"א בשם י"א ועיי"ש בקצו"ח דהיינו במגו דפרעתיך אך בע"ת שם כתב בשם הגר"ע די"ל מחלת לי בלא חגו אפילו תו"ז דלהשביע א"ה מנו וכ"כ בשע"מ סי' ע"ח סק"ב ועיין בערך ש"י סי' פ"ב ס"ב.
ובקה"י דחה ומ"ש העלאה דזה דומה לאילן ספק זה קדים דשאני אילן אף שאין לבני העיר מעות כלל מחויב לקץ והמעות נשאר חוב משא"כ הכא אם אינה נותנת דמים אינה נוטלת בגדים כי לא נתן כלל במתנה רק כשתתן דמים ודמיא להא דשומא הדרא שבחו"מ סימן ק"ג ס"ט כמ"ש בהגהת טו"ז שם והוא פשוט עכ"ל.
ואישתמיט להו להגהת טו"ז וקה"י תשובת הרשב"א סימן תתקל"ט דכתב ביורש מוחזק בקרקע שהיה לאביו עידי חזקה דנאמן לומר דמשכון הוא ביד אביו בכו"כ במגו דלקוח אף דהאב לא היה נאמן אלא בשבועה והיורש אינו יודע לישבע וא"א מוריש שבועה לבניו דשאני הכא דיורש מוחזק בקרקע וכתב דל"ל כיון דעכ"פ תחזור הקרקע ללוה הוי הלוה מוחזק כדאיתא בפרק המקבל דף ק"י ובפרק לא יחפור דף כ"ה באילן סמוך לעיר כיון דלמיקץ קאי כמאן דקץ דמי ועל הדמים יביא ראיה ולשקול דשאני הכא דמלוה היה לו מגו דלקוח עיי"ש ואם כסברת הגהת טו"ז וקה"י שאני משכון דמלוה צריך לשלם מקודם שיטול משכונו ולמה לו לרשב"א לחלק מטעם מגו חשוב המלוה מוחזק ולפ"ז אם אין להבעל מגו חשובה האשה מוחזקת אף דהבגדים ברשות הבעל וצריך להחזירם לה ואח"כ תשבע היסת כמ"ש הש"ך חו"מ סי' ע"ב סי"ח ס"ק פ"ב ולפימ"ש בערך ש"י חו"מ סי' כ"ד ה"נ ישליש הבעל הבגדים ותשבע היסת ותטול.
ולפ"ז י"ל קושית לח"מ פ"א ממלוה על הה"מ שכתב דלשון אין שמין מה שעליה דייק דצבע שצבע לשמה דעדיין לא לבשתן אינן שלה והקשה הלח"מ דא"כ איך אמר בס"פ נ"ש דתנן כוותיה דשמואל דאין שמין מה שעליה דתנן דמעריך א"ע אין לו לא בכסות אשתו ולא בצבע לשמן והרי גם לשמואל אין להאשה בצבע שצבע לשמה עיי"ש דנדחק לתרץ ולפימ"ש י"ל דגם לס"ד ידע דיש סברא דאדעתא למיפק לא אקני לה אלא דס"ד כיון דגוף הבגדים עכ"פ שלה אלא דדנין אם תשלם בעדן חשיבה האשה מוחזקת לא מהני אומדנא להוציא מחזקתה וכדאמרינן בפ"ו דב"ב דף צ"ג ובחו"מ סי' ת"ח דאין מוציאין ממון באומדנא ואף דרוצה לנכות מפרעון הכתובה לא מהני כיון דיש לה שטר כתובה או דמעב"ד ככתובה בידה והספק אינו אם פרע הכתובה רק הספק על צד אחר אם יש לו כנגדו בידה חשובה האשה מוחזקת כמבואר בדיני תפיסה בנה"מ סי"ד אך מה דאין לבעל גוף הבגדים רק דמיהן גם לרב מטעם שכתב הריטב"א שאינו בדין שיפשטוה ערומה ותלך זה ל"ש רק בבגדים שעליה או כבר לבשתן משא"כ בצבע שצבע לשמה והמתרץ ס"ל דאלים אומדנא זו לרב גם להוציא ולפ"ז בגרושה ויש הכחשה אם סרחה חשוב בעל מוחזק בצבע שצבע לשמה אם לא תפסה באופן שיש לה מגו ובאלמנה בבגדים שצבע לשמן חוזרין בעין ליורשי בעלה.
של רגל ושבת עיין חמ"ח דאם היא מוחזקת בכתובתה אין מוציאין מידה די"ל קי"ל כהרא"ש וטור ומהר"ם דבתראי ננהו ובנה"מ בדיני תפיסה סי"ד כתב דבבעיא או פלוגתא דרבוותא ואין הספק אם נפרע או נמחל השטר רק הספק מצד אחר ורוצה הלוה לתפוס נגד השטר מחמת קי"ל לא מהני תפיסתו דבזה הוי השטר כגבוי וא"כ ה"נ אפילו הבעל מוחזק בדמי כתובתה לא מהני תפיסתו ואפילו מוחזק נמי בהבגדים כיון דצריך ליתן לה הבגדים רק דנין על דמיהן כמ"ש לעיל וא"כ נראה מכאן דלא כנה"מ שם.
ובקו"א להפלאה כתב כיון דפליגי הפוסקים די"ל קי"ל אפילו בתפיסה בעדים ה"נ מהני תפיסת הבעל אם לא פרע עדיין הכתובה אבל בשאר ספק שמחולקים בטענה י"ל דאינו יכול לטעון נגד שטר כתובתה עיי"ש ובשו"ת רשב"א סי' תקע"א בנידון שהאשה מסרה את הבעל ורוצה לנכות מכתובתה שטוען שהפסיד על ידה כתב דלא מהני תפיסת הבעל אפילו האשה אינה יודעת כמה הפסיד חדא דלא מהני תפיסה בעדים וכיון דשטר כתובה בידה הוי תפיסתו בעדים ועוד דאין זה תפיסה אלא באומר פרעתיך והגע עצמך אילו היה אחד חייב לחברו מנה בשטר ואמר יש לי בידך כנגדן מלוה ופקדון מי מהימן אם תפס ותדע דבפרק הכותב איתא כל דפרעיה בין דיליה לדיליה מהימן לומר סטראי ננהו אף דמודה מלוה שקבלם ולא אמרינן זוזי היכא דקיימי קיימי לפי שהשטר כמוחזק עיי"ש נראה כמ"ש הפלאה דאם מחולקים בטענה לא מהני תפיסת הלוה נגד שטר דהוי תפיסה בעדים ולפי מה שסיים הרשב"א שהשטר כמוחזק נראה דאפילו בפלוגתא דרבוותא לא מהני תפיסה נגד שטר וכדעת הרי"ף שהביא בנה"מ שם אפילו אם הספק בפרעון השטר ועכ"פ אם הספק מצד אחר שו"ר בספר תק"כ סי' ק"ל הביא ג"כ דברי הרשב"א והעלה דל"מ תפיסה נגד שטר אם הספק או פלוגתא דרבוותא מצד אחר וזה היה בהעלם עין מן החמ"ח וב"ש והפלאה.
אך י"ל כיון דיש ס"ס מסייעו לבעל חדא שמא כהפוסקים דגרושה כאלמנה ואף בגדי חול שמין ואת"ל אינה כאלמנה שמא כפוסקים דס"ל בגדי שבת ורגל שמין וכבר פליגי פוסקים אם בס"ס מוציאין ואנן אין מוציאין דשוא"ת עדיף אבל כאן הוי שוא"ת שלא להוציא מהבעל.
של רגל ושבת שמין לה ואם מחולקין שהיא אומרת שהן של חול ובעל אומר שהן של שבת עליה להביא ראיה לפי שהיא מוציאה מן הבעל והוא ברדב"ז ח"ר סי' שס"ו הובא בכנה"ג ובאה"ט ונ"ל דרדב"ז לשיטתו שכתב בסי' ס"ח בח"ד במסקנתו דאם לבשה הגרושה בגדי שבת ובאה לב"ד ורצה הבעל לסלקה בזוזי הדין עמו דל"ל טעם של ריטב"א דלא יפשטוה ערומה כיון דבגדי חול מיהא אית לה מצי מסלק לה ותלך לביתה ותפשיט בגדי שבת ותלבש בגדי חול עיי"ש אבל לפימ"ש החמ"ח וב"ש דגם בבגדי שבת ויו"ט לא יכולין לסלקה מהן אלא שמין אותן ומנכין מכתובתה א"כ לא מבעיא אם מוחזקת בהבגדים דעל בעל להביא ראיה אלא אפילו בעל מוחזק מ"מ כיון דאין דנין רק על דמיהן האשה חשיבה מוחזקת ואף דבעל מוחזק בדמי כתובתה הא נגד שטר כתובתה לא מהימן לומר יש לי בידך כנגדו כמ"ש לעיל גם דברי רדב"ז צ"ע במ"ש אפילו לובשת אותן כמו שהעתיק כנה"ג ובאה"ט דמשמע כשדנין מלובשת בהן והרי היא מוחזקת למה עליה להביא ראיה הלא הבעל בא להוציא ממנה וברדב"ז כתב שלבשה אותם י"ל שכבר לבשה אותם ועתה הם ברשות בעל והיא באה להוציא ממנו ואפשר מיירי בידוע שבעלה עשה לה אותם בגדים וכיון דגם עתה חזינן אותם בידה הוי תפיסה בעדים ולא מהני טענתה לפי שיטת רדב"ז דהדין על גוף הבגדים דהוה כדבר העשוי להשאיל ולהשכיר דא"י לטעון לקוח הוא בידי וכגודרת דאין להן חזקה דה"נ אין תפיסתה ראיה כיון דבכל עת היו מסורין בידיה וכה"ג כתב בשו"ת רמב"ן סי' למ"ד.