אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן צב

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן צב

סימן צא

ס"א הכותב או האומר לאשתו דו"ד אין לי בנכסייך וכו' אחר הנשואין צריך לקנות מידה הנה בהש"ס ר"פ הכותב תני ר"ח האומר לאשתו וכי כתב לה הכי מה הוי והתניא האומר לחברו דו"ד אין לי על שדה זו לא"כ והקשו הראשונים למה הקדים דברי ר"ח כיון דפריך מאמירה לכתיבה וגם מאי פריך אפשר כתיבה עדיף ומהרש"א דקדק על מלת הכי דמיותר ובריטב"א ואס"ז כתב בשם רבו דמתניתין דאמר כן בלשון סלוק אבל כשאומר כן בלשון הודאה פשיטא דמהני ואף כשאמר בלשון זה סתם ולא גלה דעתו אם בלא הקנאה זוכה הוא מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון משמע לשון הודאה אלא הכא שמגלה דעתו ואומר בלשון הקנאה וסלוק וזה הלשון משמע להבא ומשמע לשעבר וזוכה הוא בו באיזה שיזכה יותר וכאותה שאמר ר"פ השולח עכ"ל וקשה לפ"ז מאי פריך הש"ס לימא דמתניתין לא גלה דעתו שאומר בלשון הקנאה וסלוק ומה דמייתי מר"פ השולח היינו ממה דאמר שם על לשון בטל הוא דשתי לשונות משמע גבי גט לישנא דמהני בו קאמר וגבי מתנה לישנא דמהני בו קאמר ופרש"י לישנא דמהני היינו דמועיל וכן הסכים לו הריטב"א שם דא"א מדיל אבל התוס' שם הוכיחו דהפירוש דמהני לו לטובתו וגבי גט רוצה שיתבטל וגבי מתנה טובתו שלא יתבטל המתנה לכן מפרשינן מה שאמר המקבל בטלה היא לעתיד לכן לא אמר כלום ויל"ד הא קי"ל בחו"מ סי' מ"ב ס"ט דלא אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה אלא אם לא יתבטל השטר לגמרי דאל"כ אמרינן בכדי לא עביד לכן כשכתב בשטר שיפרענו בפסח צריך לפרעו בפסח הבא ראשון דבכדי לא עביד והוכיחו זה הראשונים מהש"ס בבלי וירושלמי וצ"ל כמ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג חחו"מ ס"ח דדוקא גבי שטר אמרינן הכי דעביד מעשה לכתוב ולחתום אבל בדבר הנקנה בע"פ בדיבורא אם יש ספק אמרינן תמיד יד המוציא עה"ת אפילו היכא דנתבטל דיבורו לגמרי והובא בפ"ת לחו"מ שם והרי לך דזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' דר"פ השולח דהא לרש"י גם בדיבור לבד אמרינן דאאמד"ל וודאי הכונה שיהא באופן המועיל אבל לתוס' בדיבור אמרינן אף דלא מועיל מ"מ מפרשינן לטובת האומר לשון זה אף דא"כ הוי דבריו לבטלה דבלאו אמירתו ג"כ היה נשאר המתנה למקבל ועיין נתיבות בדיני תפיסה סי"א דכל שקונה מחמת הלשון אינו קונה רק מה שברור בלשונו ולא מה שיש בו ספק דאין כונת האדם בלשונו רק על הפחות שבשמנות לשונו דלא מחית אינש נפשו לספקא והביא ראיות לזה ומיינו התם דגם בפחות שבלשונו לא הוי לבטלה אבל אם הוי לבטלה יש חילוק בין שטר לאמירה להתוס' וא"כ ודאי קשיא מה פריך הש"ס מאומר לכותב דנימא באומר מפרשינן הלשון לטובת האומר וכונתו רק לסלוק והקנאה לכן לא אמר כלום משא"כ אם כתב כיון דאם נפרש כן מתבטל השטר לגמרי ע"כ מפרשינן דכונתו להודאה דבכדי לא עביד וצ"ל דמש"ה מביא הש"ס הא דתני ר"ח האומר ודייק הש"ס וכי כתב לה הכי היינו כמו בהאומר דיש לפרש לטובת האומר יותר וודאי לא נתכוין להודאה מ"מ תני ר"ח דמהני א"כ כי כתב לה הכי וגלה דעתו דלא נתכוין להודאה מאי מהני כ"ז נראה לסברת הריטב"א אבל מסתימת הפוסקים דכתבו דבנשואה לא מהני ולא פרשו דוקא דגלה דעתו דלא נתכוין להודאה מוכרח דלא ס"ל הכי אלא או דגם אם הודאה הוא אינו מועיל דלא הודה רק על דו"ד ולא על גופה של שדה או דאמדו חכז"ל לשון זה דאינו כלל לשון הודאה על לשעבר רק לשון סלוק והקנאה.

בטו"ז כתב דרב אשי לא אמר כאביי דיד בעהש"ט עה"ת משום דהאשה מוחזקת ודאי יד הבעל המוציא עה"ת ואישתמיטתיה תשובת רשב"א שבב"י לקמן סי' צ"ג דלוקח או מקבל מתנה או מחויב בדבר מה ובא לזכות מכח שטר מכר או מתנה או מחילה כל שיש לגרוע זכותו אמרינן יד בעהש"ט עה"ת אף שהוא מוחזק וה"נ הבעל הוא המוחל כיון שמגיע לו פירות נ"מ מתק"ח וכמו שפרש"י לאביי וע"כ גם לרב אשי כן הוא אלא מטעם אחר לא ס"ל דאביי כמ"ש המפרשים.

בהג"ה קודם אירוסין ל"מ בשו"ת חו"י סי' נון נתקשו על שעושין סילוק בקנין קודם אירוסין ותירץ אב"מ דמהני משום הן הדברים הנקנין באמירה עיי"ש ולי צ"ע דהקנין מגרע כדאיתא בב"ב דף קנ"ב ובחו"מ סי' ר"נ סי"ז במתנת שכ"מ כיון דקנו מידו גלי דעתו דלא ניחא לו להקנות באמירה בתק"ח וקנין ל"מ דאין שטר לאח"מ ה"נ כיון דקנין ל"מ דעדיין אין לו זכות בנכסיה ולא סמכו על תקנ"ח דרב גידל לקנות באמירה ונראה דזה כונת הירושלמי ר"פ אעפ"י האב אינו מזכה אלא בדברים דהירושלמי שם ס"ל דבשטר א"י להתחייב מה שאינו חייב רק הבעל בת"כ ולכן אם האב נתן שטר להקנות על ידו הרי גילה דעתו דבאמירה לא ניחא לו והא דאמרינן ר"פ הנושא בשטר פסיקתא כדר"ג היינו כשכותב רק לראיה ולא מזכה ע"י השטר וכה"ג בפ"ק דב"מ דף יוד כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבד"א לא ניחא לו דליקני ונ"ל משום הכי נהגו בורנקפורט לקנות על הסילוק אחר ברכת אירוסין לפני קידושין דהוי כמ"ש בתוס' ופירוש הרא"ש בפ"ד דנדרים דף ל"ד ע"ב בראה ככר של הפקר כיון דבידו לזכות בו יכול להקדישה ה"נ דעומדת תחת החופה ודאי לא תיהדר בה ולפיכך מברכינן לפני הקידושין כדלעיל סי' ל"ד דל"ח שתמלך וה"נ מהני הסילוק דבידו לארסה דאין מעכב שו"ר בריב"ש סי' שמ"ה אם הקנין לא יועיל ליפות כחו לענין משעבדי גם משום דר"ג לא קנה מראיות שכתבתי וא"כ הרי בסלוק לא שייך יפוי כח לענין משעבדי.

ס"ב בהג"ה נכסים שנפלו לה אח"כ אינן בכלל בירושלמי ר"פ הכותב מבואר להיפך וז"ל ר"י בעא קומי ר"ז כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מיכן מהו ויש אדם מתנה על דבר שא"ב אמר ר' בון ב"ח קומי ר' זעירא מזכותו את למד חיובו אלא לא כתב לה שנייה אין לו אכילת פירות הוי מזכותו את למד חייבו ר"ל בר חייתא בעא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם עכ"ל ואפשר לדחוק או דר' לוי פליג באמת וס"ל דאם לא פירש נכסים העתידין ליפול אינן בכלל או דמיירי דבעל מודה דכוונתו היה נמי על נכסים שיפלו אח"כ והנה הק"ע ופ"מ נדחקו מאד בפירוש דברי הירושלמי והגיהו עוד הקשה בשירי קרבן מה בעא ר"ל הא כבר אסיק ר' בון אפילו לא כתב רק בנכסייך נמי מהני ועוד למה לא מקשה אפשיטות בעיא זו כמו שמקשה ר"ב אפשיטות דר"ז.

ונ"ל דר' בון ס"ל כיון דבנכסייך נכללו נכסים שיש לה מכבר וגם נכסים שיפלו אח"כ ואין דיבור אחד מתחלק לחצאין לכן אמרינן מגו דחל הסילוק על נכסים שיש לה חל נמי אנכסים שיפלו אח"כ וכבר יש דעות בזה בחו"מ סי' ר"ג בהקנה דשלב"ל עם דשב"ל ביחד או מטבע ומטלטלין בק"ס ועיי"ש בסי' ר"ט וי"ל כאן כ"ע מודי דחל לגמרי לפימ"ש בה מ"ר פ"ק דב"מ ונ"י פרק איזהו נשך דדבר שלב"ל דאינו קונה משום דמסופק אם יבא והוי אסמכתא ולא גמר ומקנה ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ס"ג כתב אם בדיבור אחד נתחייב חצי שאין בו משום אסמכתא וחצי יש בו משום אסמכתא אמרינן כמו דגמר והקנה החצי שאין בו משום אסמכתא ה"נ חצי השני שבדיבור אחד אמרו ואין דיבור אחד מתחלק לשנים ועיין בחמ"ח וב"ש לעיל סי' מ"א ס"ג והנה בנתיבות סי' ק"ה ס"ב כתב לענין שנים שהגביהו מציאה דדוקא במקום שאם לא יזכה חברו בהגבהה זו גם הוא לא יזכה בחלקו אזי אמרינן מגו דזכי לנפשו זכי נמי לחברו כיון דתלוי זה בזה עיי"ש וא"כ כיון דנכללו נכסים שיפלו עם נכסים שנפלו בדיבור אחד ואם יתבטל לענין נכסים שיפלו יתבטל ג"כ לענין נכסים שנפלו לכן אמרינן להיפך מגו דמועיל לענין נכסים שנפלו מועיל נמי לענין נכסים שיפלו ומפרט בכתב דהיכא דיש לפרש בשתי עניינים אמרינן יד בעל השטר על עליונה היכא דנימא יד בעל השטר עה"ת יתבטל כל השטר כדאיתא בחו"מ סי' מ"ב ועוד הכא דהדבר שקול אם לימא מגו דבטל לענין נכסים שיפלו בטל גם לענין נכסים שנפלו או נימא להיפך והאשה מוחזקת י"ל דמועיל לגמרי וזה מאמר ר' בון מזכותו את למד חיובו כיון דאם לא יועיל לענין נכסים שיפלו ויזכה הבעל לגמרי את למד חייובו שלא יתבטל כלל כיון דתלוי זה בזה וכללן בדיבור אחד וזה שאמר אלא לא כתב לה שנייה דלא חלקן לשניים לכתוב בנכסייך ובנכסים שיפלו אין לו אכילת פירות ומביא הירושלמי עוד דר' לוי נמי הכי ס"ל מדבעא רק אם פירש נכסים העתידין ליפול ע"כ ס"ל דאם לא פירש אלא כללן בדיבור אחד אמרינן מגו דמועיל אנכסים שיש לה מכבר מועיל נמי אנכסים שיפלו ותלי"ת מצאתי אח"כ בפ"ב דנזיר סוף הלכה ה' דמחלק הש"ס בין אמר סתם דנכלל דשלב"ל עם דבר שב"ל דאמרינן מגו ואם חלקן ופירש תדשלב"ל לא חל על דשלב"ל ומייתי ראיה מהך בעיא דר' לוי וכן פרשו שם הק"ע והפ"מ והודה הק"ע דפירוש זה ברור לא כמ"ש בכתובות ועיי"ש שהקשה אפוסקים דס"ל דמקנה דשלב"ל עם דשב"ל דקנה רק מחצה ולפימ"ש א"ש ומה שאמר הירושלמי עוד תפעם הוי מזכותו אתה למד חייבו נראה דה"פ אלא ל"כ שנייה א"ל אכילת פירות היינו בתמיה דאם אמרת דאינו מועיל הסילוק על נכסים שיפלו אח"כ אי אפשר רק דלא יועיל הסילוק כלל והיינו אלא לא כתב שניה דלא כתב שנית בפירש על נכסים שיפלו אח"כ א"ל אכילת פירות בתמיה דע"כ או מועיל לגמרי ע"י מגו או בטל כולו ע"י מגו דדיבור אחד אינו מתחלק לחצאין הרי תלוי זה בזה הוי מזכותן שתאמר מגו ויאכל הפירות לגמרי אתה למד חיובו שלא יאכל כלל ומדויק מה שאמר אין לו אכילת פירות דקשה דאין לו משמע דלית לו כלל והא מנ"מ שנפלו לה כבר יש להבעל פירות דהא הבעיא והפשיטות קאי רק על מה שנפלו לה אח"כ ועיין כה"מ סי' ר"ג ס"י כתב נמי דאין לומר מגו דקנה זה קנה זה אא"כ דקנין אחד תלוי בחברו דאם יתבטל אחד יתבטל חברו עיי"ש ולפימ"ש מוכח כן מירושלמי.

ומה שפתח הירושלמי בנכסייך לבד ואח"כ הביא ר"ב ראיה מפירות צ"ל דגם ברישא מיירי דכתב בפירותיהן אלא דלא חש להאריך כמ"ש תוס' ר"פ הכותב ומה דלא מבעיא לירושלמי לענין פירות עצמן שגדלו אח"כ דבשעה שכתב הוי דשלב"ל כמו מוכר פירות דקל צ"ל כמ"ש ב"ש בס"ק י"ב כיון דכתב בנכסייך ובפירותיהן מקנה לה גוף הקרקע לפירות ומוכח דלא כמהר"ם במרדכי והג"א דר"פ הכותב דהוכיח דיכול להסתלק מדבר שא"ב דהרי מסתלק מפירות שלא ב"ל עדיין עיי"ש דכיון דלא מצינו בזה בבבלי דלא כהירושלמי אין לדחות דברי הירושלמי.

וצ"ע למה ס"ל לירושלמי דבנכסייך כולל גם מה שיעלו אח"כ ולמה לא נימא יד בעהש"ט עה"ת כיון דמדינא הן של בעל ואין לומר משום דהאשה מוחזקת דהא גם בכה"ג כיון דבאה בכח השטר שנתן לה אמרינן יד בעהש"ט עה"ת וכמ"ש בשו"ת רשב"א הובא בב"י לקמן סי' צ"ג וכ"כ מהרי"ק וכדאיתא בחו"מ סי' מ"ב ס"ח בש"ך ס"ק ח"י וכדאביי בר"פ הכותב דגם רב אשי לא פליג אלא דס"ל אפילו היה כתוב דיהא ידה על עליונה נמי הכי דינא או משום דלא ניחא ליה בסברת אביי דבוצינא טב מקרי כמ"ש הפוסקים וצ"ל דס"ל להירושלמי דבנכסייך אינו לשון מסופק כלל אלא ודאי כולל גם מה שיעלו לה אח"כ ול"ד להא דאמר אביי דלאו מכל מילי סליק נפשיה משום דיד בעהש"ט עה"ת דהתם הוי לשון מסופק דהרי ר"א ס"ל דודאי אינו כולל פירות וירושה דלשון בנכסייך לא מתפרש הכי א"כ מסתיין לומר לאביי דהוי לשון מסופק וכיון דא"ל כתב עוד בפירש ובנכסייך העתידין ליפול לך ודאי נכלל כבר בנכסייך הראשון ע"כ אמר אלא לא כתב שנייה פעם שנית אף דאחר שפירש גילה דעתו דלא נכלל בנכסייך ראשון.

ומכאן אתה למד דלא כהש"ך ביו"ד סימן רט"ז ס"ק י"א דאם אמר קונם ביתך עלי וקנה בית אחר מותר שלא היתה כונתו אלא על בית שהיה לו בשעת נדר והרי הירושלמי אינו אומר כן והש"ך עצמו בחו"מ סי' מ"ג ס"ק מ"ה דבשטרות דנין כמו בנדרים והוא מוסכם מכל הפוסקים וכן הוא בש"ע שם סכ"ח וכבר השיג המל"מ פ"ח מה"ג הי"א על הש"ך והביא משו"ת הריב"ש ס"ס שנ"ו ומים עמוקים סע"ב ומהרש"א בערובין דף ט"ו ע"ב דאם אמר קונם ביתך משמע גם מה שיקנה אח"כ עיי"ש ומהם מוכח דלא ס"ל כמהרי"ק דהכא אלא נכסייך משמע גם מה שיפלו לה אח"כ.

ויש להבין מ"ט דירושלמי דלא מהני סלוק על נכסיה שיפלו לה אח"כ הא אינו הקנאה רק סלוק שאינו רוצה לזכות בהן מה אכפת אם לא זכה עדיין בהם וכמ"ש באמת הטו"ז בחו"מ סי' ר"ט סס"ד דזה טעם מהר"ם שבמרדכי ס"פ הכותב דסלוק מהני בדבר שלא בא לרשותו עדיין ועוד קשה דהרשב"א והר"ן דייקו מדאמר ר' ינאי בר"פ הכותב בכותב לה דו"ד בעודה ארוסה מוכח דקודם שנתארסה לא מועיל סלוק והא לו יהא סלוק כהקנאה הא ר"י ס"ל ביבמות דף צ"ג אדם מקנה דשלב"ל כ"ש סלוק ועוד לפי סברת התוספת דיכול להסתלק בלשון זה משום דאין לו זכיה בנכסיה רק מתק"ח יכול לומר אי אפשי בתק"ח וגם להר"ן דמה"ט לא עשו חיזוק יותר מד"ת מ"מ כיון דאינו רוצה בתק"ח ממילא דין הניא לו ולא יזכה כשיבא אח"כ ונ"ל דתרי טעמי יש במקנה דשלב"ל או אינו ברשותו שלא יועיל חדא כיון דאין לו עכשיו אין בכחו להקנותו וכיון דהשתא לא חייל תו לא חייל לבתר הכי עוד טעם אחר כיון דלא ברי לו שיבא הדבר לא גמר ומקנה דסמכא דעתיה שמא יבא שמא לא יבא ואילו היה יודע דודאי יבא אפשר לא היה מקנה וזה מבואר בהגמ"ר פ"ק דב"מ ונמ"י פרק איזהו נשך בד"ה התם זביני ומהרש"א פ"ק דב"מ דף ט"ז בד"ה בההיא הנאה וק"ע שעל הירושלמי בר"פ הכותב בד"ה שבסוף הוא זוכה בהן ולכן נהי דסלוק הוי מועיל בדבר שעדיין אין לו זכות כיון דאומר שאינו רוצה לזכות וא"א בתק"ח מ"מ כיון דלא סמכא דעתיה שודאי יבא לידו לא גמר ומסתלק והוי כפטומי מילי בעלמא לכן נהי דרבי ינאי ס"ל ביבמות דף צ"ג דיכול לעשר מפירות שלו בערב שבת על פירות שיביא לו אחר בשבת מתנה י"ל דוקא התם במעשר דלית בו משום אסמכתא כמו בצדקה דאיתא ביו"ד סי' רנ"ח ס"י דאין בו משום אסמכתא וכמ"ש רדב"ז ח"ב סי' תת"ב דבצדקה והקדש וכל מידי דמצוה לית בו משום אסמכתא וכ"ש הא דר' ינאי דיליף לה התם מקרא דמצוה לעשר בע"ש על מה שיביאו לו בשבת ואף דאיתא שם ר' ינאי כר"ח ור"ח כרבי ורבי כרע"ק דס"ל אדם מקנה דשלב"ל לא דשווין בכל מילי אלא כל חד ס"ל בעובדא דידיה הכי וכמ"ש הר"ן פ"ק דסוכה בד"ה אמר אביי דאינם שוים דר' ינאי ור"ח לא אמרו בפירות שאינם בעולם לגמרי אלא שלא הביאו לו האריס עדיין ור"ח אמר בכל פירות דקל אעפ"י שלא באו לעולם כלל וראב"י לא אמר אלא בכגון שחת ואגם ואין מודין זה לזה עיי"ש ה"נ י"ל דר' ינאי לא אמר דמקנה דשלב"ל רק לענין מעשר דאין בו משום אסמכתא ע"כ אמר הכא דוקא כשהיא ארוסה דיש לו צד זכיה בגוה וסמכ"ד כיון שנתארסה ודאי תנשא לו כי אם תחזור בה בידו שלא לגרשה ותשב עד שתלבין ראשה ואיתתא בכ"ד ניחא לה וטב למיתב ט"ד וכדאיתא ר"פ הא"מ ובר"פ חרש דף קי"ג.

ובשו"ת חו"י סי' נו"ן נתקשה במה שעושין שטר סילוק לפני הקידושין וכותבין שקיבל עליו בשד"א דעדיין לא הועילו לענין יורשין דאין מחויבין לקיים שבועתו כדאיתא בחו"מ סי' ר"ט בהג"ה ותירץ דה"ד לענין התחייבות ולא לענין סלוק ואינו מובן החילוק ולפימ"ש א"ש דבחו"מ סי' ר"ט דצריך הקנאה ובדשלב"ל א"י להקנות וגם שבועה אינו עושה קנין כדאיתא בריב"ש ובסמ"ע ס"ס ר"ז ובש"ך שם משא"כ סלוק דמהני בדשלב"ל דאינו הקנאה רק יש בו משום אסמכתא וכיון שנשבע אזדא אסמכתא ממילא גם יורשיו חייבין לקיים סלוק מורישם דא"צ השבועה רק להורות שגמר בכל לבו להסתלק ואינו פטומי מילי.

בשו"ת גאוני בתראי סט"ז כתב אלמן שנשא אלמנה וקודם חופה סלקה לו מה שהבטיחה לו ושיירה לנפשה סך קצוב שלא יהא לבעלה חלק בו וקנה קנין ע"ז ואחר הנשואין בא אביה ותבע חתנו שיתן לה כתוב וחתום שאין לו חלק בזה וזה החתן עדה ואמר אף שהקנתי בק"ס לא אתן כתוב וחתום ופסק הטו"ז אף דהסלוק ל"מ לפני קידושין ואפילו בקנין מ"מ כיון דהבעל סובר דמועיל הסלוק הוי כנכסים שא"י ומחויב ליתן לה כתוב וחתום כי סתם קנין לכתיבה עומד ותמה האב"מ בס"ק ח"י דאפילו בקנין אם מוחה לכתוב אין כותבין בע"כ כמבואר בחו"מ סי' ל"ט ס"ד ואפילו למ"ד התם דכופין אותו לכתוב היינו היכא דהוי קנין טוב המועיל אבל קנין הסלוק דקודם אירוסין דאין בו ממש היכא נימא סתם קנין לכתיבה עומד כמ"ש הסמ"ע סי' ל"ט סק"א את"ד ולפימ"ש מהרי"ט בחחו"מ סכ"ט דשטר הודאה כופין לכתוב דאינו כמו שטר מכירה או שט"ח דזולא בו מלתא שמוכר שדות או שהוא בע"ח עיי"ש ז"כ ה"נ אינו שטר מכירה ולא שט"ח רק הודאה שאין לו חלק במה ששיירה לעצמה.

ובלאה"נ דבשלמא בהך דחו"מ סל"ט הברירה ביד המלוה או הלוקח לבטל ההלואה והמקח ומחויב מוכר והלוה להחזיר המעות משא"כ כאן דהנשואין ליתא בחזרה אף דע"ד כן נשאת אין תנאי בנשואין כדלעיל סי' ל"ח סל"ו משום שלא יהא בעילת זנות מ"מ לענין הממון לא נמחל כדאיתא בפ' המדיר דף ע"ג דקידשה ע"ת שאין עליה מומין או נדרים וכנסה סתם צריכה גט ופטור מהכתובה וא"כ ה"נ כיון דא"א לבטל הנשואין ממילא כופין אותו ליתן לה כתוב וחתום כיון דקנו מידו וסתם קנין לכתובה עומד ע"ד כן נשאת לו והוי כמו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז דאין תנאי בחליצה אפי' לא יתקיים התנאי לא יתבטל החליצה ומ"מ מחויב ליתן לה כיון דנתקיים החליצה מחויב מה שקיבל עליו כדאיתא ביבמות דף ק"ו ול"ד למ"ש בתו"ג סי' קמ"ג ס"א דאם המגרש התנה לפני הגט שתתן לו כך וכך ולא התנה כהלכתו דהתנאי בטל והגט גט דהבעל אפסיד אנפשו שהיה יכול להתנות כהלכתו והיה תלוי קיום הגט בתנאי דהאשה יכולה לומר רצוני היה שהברירה יהיה בידי שלא להתגרש ולא לקיים התנאי משא"כ בחליצה דע"כ נשאר החליצה קיים עיי"ש דה"נ כיון דאין תנאי בנשואין אינו י"ל רצוני היה שהברירה יהא בידי לבטל הנשואין שו"ר בתומים סי' ל"ט סק"ט הוכיח מתשובת הרא"ש סוף כלל כ"ז דאם לוה או מוכר אין מחזיר המעות כותבין העדים שטר בע"כ דלאו כל כמיניה שלא יחזיר המעות וימנע לעדים מלכתוב עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דא"א לבטל הנשואין.

אמנם לפ"ז קשה דהא תוספת בר"פ הכותב בסד"ה כדר"כ הקשו בלא דר"כ למה לא יוכל להסתלק כמו בע"מ שאין לך עלי שכו"ע דבדבר שבממון תנאו קיים ותרצו כיון שאומר לה דו"ד אין לי עליך בלא דרך תנאי ועוד דלאשה איבעי לה להתנות ומתנה הבעל ה"ל פטומי מילי בעלמא עיי"ש ואם נימא דע"ד כן נשאת הק"ל ועכצ"ל דלא דמי למלוה ולוקח דאם מוחה מליתן שטר דחוזר המעות דאנן סהדי דלא שדי אינש זוזי בכדי וכיון דקנו מיד לוה ומוכר ודאי רק ע"ד כן נתנו מלוה ולוקח המעות משא"כ איתתא דבכל דהו ניחא לה אפשר גם בלאו הסלוק היתה נשאת ולהכי לא התנתה בתנאי גמור ואפשר לתרץ עפימ"ש הסמ"ע בסי' רמ"ז ס"א סק"ד אע"ג דודאי דעתו היה שגם בנותיו יטלו חלק דאל"כ למ"ל להתנות פשיטא דבניו אחרונים יטלו חלק כראשונים מ"מ כיון דהן הדין אין לבנות במקום בנים כלום אין לעקור נחלה דאורייתא אם לא שיתנו בפירש לאחרים בלשון מתנה וכ"כ בתשובת הרא"ש כלל פ"ד ס"ד והובא ברמ"א חו"מ סי' רפ"א ס"י דלא אזלינן בתר אומדנא למיעקר נחלה דאורייתא וא"כ ה"נ י"ל דלא אזלינן בתר אומדנא למיעקר תק"ח וכ"ז אם דנין שיועיל הסלוק אבל בנידון הטו"ז דהוי כנכסים שא"י דבזה לא תקנו חכמים וגם אין דנין אם יועיל הסלוק דבלא"ה כבר הועיל כיון דהוי כנכסים שא"י אלא דנין אם מחויב ליתן כתוב וחתום לזכרון וראיה בעלמא שפיר אזלינן בתר אומדנא דאדעתא דהכי נשאת ומחויב ליתן לה כתוב ולחתום ועיין ר"ן פרק הכותב דפ"ז בד"ה תניא אבא שאול ואס"ז ורא"ש שכתבו דאין עוקרין מפני לשון הסתום תקנתא דרבנן אף דידענו כונתו ומשמעתו ומדינא יש לדון כמשמעותו.

עוד תמה האב"מ כיון דבנכסים שא"י אם נודעו לו זכה מיד בפירות משעה שנודע לו וא"כ איך יכופו שיתן כתוב וחתום בשביל שא"י שמא יתוודע לו אח"כ עפ"י בקיאים בדינים שאין סלוקו שלפני האירוסין כלום ויהיו נכסים ידועים ולהשיא עצה לאשה שתמכור או תתן הנכסים לאחר אסור גם בנכסים שא"י וכמבואר בגמרא וטוש"ע לעיל סי' צדי"ק שלא יפסיד הירושה וכיון שאין לה למכור וכשיתוודע לו יהיו נכסים ידועים האיך יכופו לזה שיכתוב ויחתום לה שטר סלוק את"ד ולק"מ דודאי אין לכופו שיכתוב שנסתלק עתה אחר הנשואין בקנין אלא דברים כהוייתן שנסתלק קודם האירוסין וא"כ אם יתוודע לו ע"י בקיאין בדינין יתבע העירות ממה ששיירה וא"א לה להמלט רק בהראותה השטר ונחזי דהדין עם הבעל דהא קי"ל בפי"נ דף קל"ח ע"ב הלכתא אין חוששין לב"ד טועין וכ"פ בטוש"ע חו"מ סי' מ"ו ס"ח ועיי"ש בסמ"ע ס"ק כ"ז כ"ש הכא דאם יתוודע לו עפ"י בקיאין אם יטעו הב"ד יעורר אותם וגם יוכיח על פניהם ע"י הבקיאין בדינין.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה