ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן צא
ס"ד בהג"ה קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות ועברה אשה על התקנה בעלה חייב לשלם וכתב החמ"ח כונת רמ"א דעברה קודם שנשאת ואח"כ נשאת בעלה חייב לשלם משום דכל העוברת על התקנה קלא אית ליה והוה כמלוה בשטר והוא דבר הלמד מעניינו עכ"ל וקשה הא במקור ד"ז בתה"ד סי' רפ"ב כתב נמי אם עברה אחר שנשאת ולמה השמיטו רמ"א וטו"ד וב"ש הקשו הא תה"ד הניח בצ"ע ואיך פסק רמ"א להוציא מיד הבעל מספק לכן פסקו דאין להוציא מבעל ובאב"מ הקשה מה מהני הקול כיון דלא נתחייבו הנכסים בקנס עד דעמד בדין דאז גם היורשים חייבים אבל לא עמד בדין לא קנסו בנו וכ"ש לוקח ועוד לפימ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"ח סק"ה דכשהחיוב יותר על מה שהפסיד לא קנסו בנו אחריו אפילו העמידו בדין וקנס הקהל הוא יותר על מה שהזיק שהרי אינו אלא קנס במה שעבר על תקנתם וא"כ פשיטא דלא מהני מה דאית ליה קלא עכ"ל ונ"ל דשאני חיוב קנס מיחיד ליחיד כגון היזק שא"נ וכדומה דלא עביד אינש דינא לנפשו וצריך להעמיד המזיק לפני ב"ד בדין ולגבות עדות לכן כ"ז דלא עמד ונתחייב לא נתחייבו הנכסים וכעין שאמרו בפרק האומר דף ס"ב ע"ב דלאחר שאתגייר חשוב דשלב"ל דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא אבל יחיד נגד קהל הקהל עבדי דינא לנפשייהו וא"צ לב"ד ולהביא עדים מעלמא ואף דכולם נוגעים כדאיתא בחו"מ סי' ד' בהג"ה וכיון דלא מחוסר העמדה בדין לפני ב"ד נתחייבו הנכסים מיד שנודע לרבים דעבר.
ועוד לפימ"ש בידי אליהו תיקון צ"ב דהא דאמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ה"ד בתקנות התנאים והובא ביד מלאכי אות של"א וא"כ י"ל הא דלא נתחייבו הנכסים בקנס קודם שעמד בדין משום דבקנס אשר מן התורה כתיב ירשיעון אלקים וכ"ז שלא עמד בדין ונתחייב בב"ד אין עליו שום חיוב ה"נ בקנס דרבנן כעין דאורייתא תקון דגם לקולא אמרינן כעין דאורייתא תקון כדאיתא בפע"פ דף קט"ז ע"ב אבל תקנות הקהל דלא כעין דאורייתא תקון נתחייבו הנכסים מיד ול"ש חיוב קנס מחיוב ממון דבקנס של תורה רק גזה"כ שלא יחול החיוב בלא ב"ד וקנס תנאים כעין דאורייתא אבל קנס שקנסו קהל אינו בגדר זה וכעין זה מחלקי הפוסקים לענין ב"ד סמוכים כדאיתא בחו"מ סי' א' סס"ה בהג"ה.
וכיון שתיכף שנודע שעברה נתחייבו הנכסים שלה ובתה"ד שם מבואר דהקנס יהא לצדקה והנה בפ"ק דנדרים דף זיין ס"ל לרשב"א דספק צדקה להחמיר והר"ן חולק משום דאמרינן בפרק הזרוע דף קל"ד גבי לקט דמשום דקמה בחזקת חיובא קיימא אזי ספק איסורא להחמיר וא"כ הכא דכבר נתחייבו הנכסים קודם שנשאת אף דהניח התה"ד בצ"ע אם מחויב הבעל מ"מ ספקו להחמיר כיון דנכסים בחזקת חיוב קיימא וגם ליכא למפטריה לבעל משים דלא קנסו היורש או לוקח אפילו אחר העמדה בדין כיון דבלא"ה רוב הפוסקים ס"ל דבעל חייב בקרבן אשתו שנתחייבה קודם שנשאת כדאיתא בתה"ד והובא בב"ש כאן ואפילו יהיו הפוסקים שקולים מ"מ כיון דהנכסים בחזקת חיובא ספקו להחמיר ואפילו ס"ס דחשוב כרוב לא מהני כדאיתא בפרק הזרוע שם במרדכי ועיין נתיבות בכללי תפיסה סק"ב לכן כתב הרמ"א הדין דוקא אם עברה קודם שנשאת אבל עברה אחר שנשאת דהספק אם נתחייבו הנכסים אין להוציא מיד הבעל כיון דהניח התה"ד בצ"ע אלא דהרמ"א לא הזכיר דהקנס לצדקה ונראה דס"ל דצורכי רבים הוי כצדקה דהא מבואר בשבת דף ק"נ ובש"ע א"ח סי' ש"ו דלפקח בצורכי רבים הוי חפצי שמים כמו צדקה וכ"כ הראב"ד שבאס"ז פרק המוכר פירות דף קו"ף שהנותן לרבים כנותן לשמים שכן העוסק בצורכי רבים כעוסק בצורכי שמים עכ"ל.
ועיין מל"מ פכ"ג מה"א בד"ה וראיתי דגם קנס החיוב מתחיל מיד וכשעמד בדין חל למפרע והוי כאלו בא לעולם כבר בשעת המעשה וא"כ בשלמא כשמת קודם שעמד בדין פטור בנו כיון דלא עמד בדין לא יתחייב האב עוד משא"כ כאן האשה בחייה ומעמידין אותה בדין וחל החיוב למפרע.
ס"ה בהג"ה אם לקחה יותר מכתובתה ונשאת צריך הבעל להחזיר המותר כ"כ מהרי"ק שרש ח"י על אלמנה שנשאת ונתנה נדוניא וכתב ב"מ הא צ"ב לוקח הוי למהרי"ק ולמה צריך לשלם ועכצ"ל דהוי כלוקח מגזלן ואף אם אין לה דין גזלן מפורסם אפשר דל"ש תק"ה כמ"ש מהר"ם אלשיך סימן י"ז דהוי כגנב ופרע בהקיפו אך תינח בלוקח דברים ידועים לנגזל אבל גזל כספים אין סי' במטבע ועיין בחו"מ סי' ק"ד ס"ה וסי' שס"ט דמותר להנות בממון גזלן אם רק המיעוט. שלו ואפילו בדברים ידועים תימה מפי"נ דף קל"ט דמוכיח דבעל יורש מדתנן נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל ומאי הוכחה דאפילו לוקח צריך להחזיר הגזלה ועכצ"ל דפטור משום תק"ה דאינה כפרעה הקיפה דמשום זה נשאה את"ד ונ"ל דשאני אלמנה שנשארה נו"נ בתוך הבית דהכל בחזקת יורשי בעל כדאיתא בחו"מ סי' ס"ב ס"א בהג"ה ואין חילוק בין מעות לשאר דברים כדמוכח שם א"כ הוי ליה לבעל לדעת דהכל של יורשים וגרע מגנב מפורסם דאפשר מה שמוכר שלו הוא משא"כ האלמנה כל מעשה ידיה ליורשים ולמציאה דלא שכיח לא חיישינן דאין טוענין לבעל מלתא דלא שכיח ועליה בחייה להביא ראיה כדאית' בחו"מ שם ועיין ב"ש לעיל ס"ס פל"ו וכ"ש דנידון דמהרי"ק היה שעדיין לא נשבעה על כתובתה כשנשאת א"כ אפילו כתובתה עדיין אינה שלה משא"כ הא דגדולות שנשאו לבעל אפילו ניזונית משל אביה מעשי ידיה שלה כדלקמן סי' קי"ב ס"ב ואפי' אח בין האחין נו"נ בתפיסת הבית אם חלוקין בעיסתן אין מה שת"י בחזקת היורשין כדאיתא בחו"מ סי' ס"ב לכן אם הבעל לוקח שייך בו תק"ה ואף דברמ"א אינו מבואר דעדיין לא נשבעת על כתובתה אין הבעל יכול לומר דכסבור מה שנתנה לו הכל שלה דזה יכול לדעת כמה לקחה בכתובתה דהגיבוי נעשה בב"ד כשנשבעת ויש בו קול וכמו בקרקע דלית בו תק"ה משום דיכול לדעת ע"י חקירה של מי הוא ה"כ יכול לדעת כמה כתובתה ואם עדיין לא נסתלקה מעזבון בעלה הראשון ועיין סמ"ע סי' שע"א סק"א וכן מוכח מתשובת מהר"ם שבמרדכי פחז"ה סי' תקמ"ז דאלמנה שהכניסה לבעלה השני מירושת הבן מבעלה הראשון לא שייך בו תק"ה ועיין מהרי"ט ח"א ס"ס ל"ד.
אך מ"ש מהר"ם אלשיך דהכנסת נדוניא הוי רק כפרע הקיפו ולית בו תק"ה צ"ע מגמרא הנ"ל ואפשר לפימ"ש לעיל סי' נ"א אהא דהן הן דברים הנקנין באמירה כמה אתה נותן לבתך והא שכירות א"צ קנין בלא"ה וכתבתי שם דנדוניא לית בו משום שכירות עיי"ש ה"נ לא הוי כמכר לומר בו תק"ה דלא הוציא הבעל נגד זה כלום כמו לקח הגנבה בעד חוב דלית בו תק"ה כיון שלא הוציא נגד זה עכשיו כלום אך כ"ז בנדוניא דאינו מוציא מידו אף דבלוקח הוא בצ"ב היינו משום דמקבל עליו אחריות ואם יחזור לנגזל יפטר ממילא מן האחריות ואף דקבורתה תחת כתובתה דהיינו הנדוניא הוא דוקא כשמתה ויורש אותה דנפטר מן החוב של האחריות נדוניא אבל עתה בחייה עדיין לא נתן כלום בעד הנדוניא אבל פירות נ"מ משום פרקונה תקנו דנתחייב מיד והוי משום זה כלוקח ואם יחזיר לנגזל עדיין לא יפטור מפרקונה לכן שייך בו תק"ה והגמרא דפי"נ הנ"ל מיירי בנ"מ ולענין אם צריך הבעל לשלם בחייה ויפסיד הפירות כמבואר בתוס' רי"ד שם ובפוסקים, ובפרק נערה דף מ"ז ע"ב אמרו קבורתה תחת כתובתה ופרש"י ותוס' היינו תחת נידונייתה וכתב לה כתובה תוס' נגד הנדוניא וכשמתה יורשה והכריחו תוס' שם זה וקשה דהל"ל בפירוש תחת נדוניתה אבל יובן לפימ"ש בהגמ"ר פ"ק דב"מ בד"ה מה שאירש דמוכרת כתובתה בטוה"נ דמיד הוי הכתובה שלה אלא שהוא יורש ממנה עכ"ל ואם כן כשמכנסת נדוניא זוכה בנדוניא ומתחייב כנגדו תוס' כתובה ואין הנדוניא תחת קבורתה אלא כשמתה בחייו יורש כתובתה וקוברה נמצא אז נעשה חליפין מחדש לכן ל"ש בנדוניא תק"ה דעדיין לא הוציא מידו כלום בעד הנדוניא בחייה לכן כשהנדוניא גנבה בידה מיד נתחייב הבעל להחזיר בלא כלום וכשמתה אח"כ אינו יורשה בזה כלום דהנדוניא של הנגזל ולא של האשה וקבורתה אינו בעד נדוניא זאת כלל ועוד דבישועות יעקב ר"ס פ"ט הוכיח מהרמב"ם דקבורתה אינו בעד הנדוניא רק בעד מנה ומאתיים שיורשה וכ"כ רדב"ז ח"ג סימן תרל"ג לדעת הרמב"ם ומקצת מפרשים.
אמנם בלאה"נ אאת"ל דהא דנשאו הגדולות ישאו קטנות מבעל מיירי נמי דהגדולות הכניסו בנדוניא גם חלק הקטנות י"ל דברי מהר"ם אלשיך לפימ"ש שם הוא גופיה בנידון דידיה דהבת הכניסה לנדוניא חלק אחוה דאפילו לא מיחה האח לא אבד דע"כ לא אמרו דצריך למחות אלא בפרנסת הבת דהיינו עישור נכסי משום דלא ממונא דבת הוא אלא דמשום תקנה בעלמא הוא דתקנו לה פרנסה ואינו רק צווי בעלמא ואינו ממונא דילה כירושת הבן דהוא ממון דיליה לכן בעישור נכסי כשלא מחתה אמרינן וויתרה משא"כ ירושת הבן לא אמרינן בשתיקה בעלמא מחיל עיי"ש לכן ה"נ הא דנשאו גדולות דמיירי בפרנסה דעישור נכסי דיש בן יורש כדאמר התם פרנסה קלא אית ליה לכן לא חשוב כגזל ומכר דעדיין לאו ממונא הוא אלא חיוב על הבן מתקנ"ח שצווהו ליתן לבנות עישור נכסי ע"כ מדמי לה הש"ס ללותה ואכלה וניסת דאם בעל לוקח אין מוציאין מידו ולא משום תק"ה כלל משא"כ בנידון מהר"ם אלשיך ומהרי"ק דמיירי בירושה ממש של הבן או הבת דהוי גזלה כשהכניסה לבעל בזה צריכין לדון משום תק"ה לכן שפיר בנדוניא ליכא תק"ה דלא נתן הבעל בעד הנדוניא עדיין כלום ומכאן ראיה לדברי דנדן אין בו משום שכירות וכמ"ש מהר"ם אלשיך שם שלא נתן דמים אלא שהיא נתנה לו נדוניא בחנם תדע דאם משום תק"ה לא ישאו הקטנות מהבעל אם לוקח מה פשיט הש"ס לענין מע"פ נימא דבעל מקבל מתנה הוי וליכא תק"ה אבל מע"פ אינו גובה ממקבל מתנה כדאיתא בחו"מ סי' קי"א אבל תק"ה ליתא במתנה כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' שנ"ו אח"כ מצאתי במהרי"ט ח"א סל"ג כמו שכתבתי.
עוי"ל לפימ"ש בשו"ת מנ"י שאלה ב' דאפילו נימא בעל לוקח משום תק"א מ"מ אם הקנתה האשה למלוה מטלטלין אג"ק גובה המלוה כיון דמדאורייתא בעל יורש רק תק"ח דיהא כלוקח ל"ל משום תקנת השוק לא יגבה מטלטלין דתקנתא לתקנתא ל"ע כדאיתא בפ"ק דב"מ דף ה' את"ד וא"כ זה נמי טעמו של מהר"ם אלשיך דבן היורש גובה מה שהכניסה אחותו לבעלה מירושה של הבן אמנם הא דנשאו גדולות ישאו קטנות מבעל עכצ"ל משום דבעל יורש דאם הוי לוקח אף דגזלו הגדולות חלק הקטנות העישור נכסי מ"מ ל"ל תקנתא לתקנתא ל"ע כיון דעישור נכסי נמי רק תקנתא דאסמוכוהו אקרא כמ"ש מהר"ם אלשיך שם א"כ חדא תקנתא דבעל לוקח אוקי נגד תקנתא דעישור נכסי ונשאר על ד"ת נמצא תקנת השוק רק חדא תקנתא ול"ל נהי דעישור נכסי רק תקנה מ"מ הוי של הבנים מן התורה זה אינו דהא הבן אינו תובע רק הקטנות והא אין להן רק מתקנה
אך למהרי"ק דמיירי בנכסי צ"ב וס"ל דבעל לוקח הוי ודאי בנצ"ב ולהכי אין בע"ח מוציא ממנו ומ"מ ס"ל דיורש מן התורה מוציא מהבעל ל"ל ישוב זה אלא אם נאמר דהא דבנכסי צ"ב ודאי לוקח הוה ג"כ אינו רק מתקנה קדומה לפני תק"א אבל מן התורה מהני מכירתה בחיי בעלה גם בנדוניא כמ"ש ההפלאה בר"ס צ"א וגם בית מאיר כאן וס"ל נמי למהרי"ק דהא דאמרינן היכי דאיכא פסידא לאחריני לא עשוהו לבעל לוקח היינו רק בתקנת אושא בנ"מ ולא בנצ"ב אך המאירי באס"ז פרק החובל דף פ"ט כתב דבנצ"ב הבעל לוקח הוי מדינא ולא מתקנה.
חמ"ח סקי"א אפשר דלגבי בעל ל"ש תק"ה ברשד"ם החליט כן בסימן קפ"ט חחו"מ מכמה טעמים.
רמ"א ל"כ לו אגב ולא הכניסה רק מטלטלין אפילו מלוה בשטר אינו גובה מבעלה מקורו מתשובת המיוחסות לרמב"ן סי' צ"ו וכתב שם בפירוש אף דאינו רק יורש ובתומים ס"ס קי"ב הקשה איה איפא תקנת הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי עיי"ש ועלה בלבי דגאונים תקנו הכי משום דבלא"ה מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וזה לא שייך בבעל אח"כ ראיתי בב"מ שהביא כן מהריב"ש סי' של"ב דתקנת הגאונים משום דבלא"ה מצוה על היתומים וכתב הב"מ דלפיכך אין גובין מבעל דאין מצוה עליו אלא שהביא מהריב"ש דאף בשאר יורשים שאינם בנים לא פלוג כיון דרוב היורשים הם בנים ונדחק הב"מ מה דאין מכניסין הבעל שיורש בלא פלוג ואפשר לומר שבנים הם רוב יורשים נגד שאר קרובים אבל יורשי אשה אדרבה הם מיעוטא נגד בעל כיון דבעל יורשה ולא בניה או שאר קרובים כשמתה בחיי בעל וא"כ ל"ל ל"פ שיהא הרוב נגרר אחר המועט ואפילו במחצה ע"מ.
אך י"ל דתקנת הגאונים אסמכוהו אהא דאמרינן רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ולא חשוב שינוי הרשות ופירשב"ם בפחז"ה דף מ"ד משום דיורש כרעא דאבוה וכברשות גזלן דאבוה דמי עיי"ש ועכצ"ל דהה"ד אם כפל הנגזל בירושה לשאר קרובים דחשיבי ככרעיה דהא דרשות יורש לאו כרשות לוקח אינו מתקנה לומר ל"פ דדינא הוא ואיתא בתוס' פרק החולץ דף ל"ח בד"ה וב"ה דירושת הבעל אפילו הוא דאורייתא לאו מכח קורבה קאתי עיי"ש וא"כ הוי כשינוי רשות ומטלטלי לא משתעבדי כשנשתנה מרשות לוה לרשות אחר.