ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן עט
ס"ג אם ראה וכו' כן לשון הוא במשנה פ"ד דכתובות דף נ"א וברמב"ם וטור ובספרי פרש' תלא ושלחת בגט ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא ק"ו לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות לכן מחלק ראב"ד דמתניתין מיירי באינה שוכבת על ערש דוי ולכאורה רציתי לומר דלפי ד"ת דלית לה כתובה ואין לה במה להתרפאות וגם לא תוכל לפרנס א"ע במע"י בחלי' לכן ימתין משא"כ אחר שתקנו רבנן כתובה וכדפסק הרמב"ם פ"י מה"א דכתובה דרבנן ומצאתי שכ"כ בזית רענן פ' תצא ובני אהובה פי"ד מה"א הי"ז ומ"מ צ"ע דמאי פסקא דאין לה מעות ואף דכישבית וראה ויתר ועוד אם גופה זוכה מן התורה במלחמה ממונה ק"ו מ"מ אם אינו מיכוין לזכות בממונה היא שלה כמ"ש נתיבות בסימן ע"ב סמ"א ס"ק כ"ב ועוד הא קי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא לחלק בין עניה לעשירה כדאיתא בפ"ט דב"מ דף קט"ו וברמב"ם רפ"ג דמלוה.
ולפ"ז צל"ע אם אין לה כתובה כשתתגרש כגון שחבלה או לותה כשהיתה נשואה דמשועבד הבעל מדר"נ כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן פ"ו סקי"א אם חלתה אי יכול הבעל לגרשה כיון דכתובתה לאחרים וא"ל כיון דהבעל קרוב לה יותר מכל הקרובים דהרי הוא יורשה ולא שום קרוב ואשתו כגופו א"כ כשאין לה כופין אותו לרפאותה מדין צדקה דקי"ל מענשין על הצדקה כדאיתא ביו"ד סימן רמ"ח דזה אינו כיון דלכשיגרשה נתרחקה ממנו ואפשר אם רפואתה בפעם אחת כבר נתחייב קודם שגירשה מתורת צדקה אפילו אין לה תנאי כתובה וכשמחויב מתנאי כתובה ג"כ נתחייב לרפואתה מה שחלתה כבר ואין הרפואה והחולי מתחדשין בכל יום כמ"ש בני אהובה שם ומחוורתא לע"ד מדסתמה המשנה בפ"ד דכתובות די"ל הרי גיטך וכתובתך ותרפי עצמך ולא תנן שימתין עד שתבריא ע"כ האי דספרי אסמכתא וכיון דאינו מדאורייתא דרשינן טעמא לפי שאין לה כחובה שתתרפא בה ואי דהא מדרבנן יש לה כתובה מ"מ נ"מ להיכא דאין לה כתובה דלותה מאחרים וחייב הבעל משדר"נ או כתובה מנה אינה מספקת לרפואתה וכיון דתנן דדוקא דנותן לה הכתובה שתרפא א"ע וכ"כ רמב"ם וטוש"ע ממלא ש"מ אם אין לה כתובה מחויב לרפואתה ולהמתין עד שתבריא וזה דדייקו רמב"ם וש"ע הרי כתובתך מונחת ובזה מתורץ מ"ש ריב"ש סימן צ"א והובא מרמ"א לקמן סימן קי"ט ס"ו דאם אין לו לפרוע כתובתה יכול לגרשה ותהא כתובתה חוב עליו ובשו"ת רשב"א סי' אלף רנ"ד כתב דא"י לגרשה וראייתו ממשנה זו דדוקא כשנותן לה הכתובה ולפימ"ש א"ש כיון דאם לא יתן לה הכתובה לא יהא לה במה להתרפאות א"י לגרשה עד שתתרפא.
ובתשב"ץ ח"ג סימן רכ"ג ופר"ח לקמן סימן קי"ט הביאו ראיה מגיטין דף נ"ח בעובדא דשוליא דנגרא דאמר כתובתה מרובה והלוה לו וגרשה הרי דאינו יכול לגרש כשאינו פורע כתובתה ואינו ראיה דכיון שיגרשה בע"כ ודאי תלחצנו לפרוע לה וירדו ב"ד לנכסיו ויוציאו אותו מביתו לכן הלוה לו עד איזה זמן דכסבור עד אותו זמן יזדמן לו מעות לפרוע תדע דהא מבואר שם דכשהגיע הז"פ ולא היה לו לפרעו א"ל בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים וכו' והרי מבואר בחו"מ סי' צ"ז סט"ו דאין כופין הלוה להשכיר עצמו או להשתעבד בו בעד חובו אע"כ משום דאם לא היה עושה עמו בחובו היו ב"ד מוכרין ביתו ונכסיו ובזה אזדו כל ראיות התשב"ץ ופר"ח דכולן מיירי בכה"ג אח"כ מצאתי בשו"ת הרא"ש כלל ע"ח ס"ב דכתב הא דשוליא דנגרא עשקו ללוה לעשות עמו מלאכה שלא כדין ומ"מ י"ל ג"כ כמו שכתבתי דמיירי שהיה לו בית ולא רצה הלוה למכור ביתו או דמלוה לא רצה להפרע חובו רק ע"י עבודה ולא יקח ביתו או להמתין עד שימצא קונה.