אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן עו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן עו

סימן עה

ס"ד כל אדם חייב לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שהוא יוצא לדרך בזהר בראשית דף נו"ן ע"א איתא בשעה שבא מן הדרך נמי מצוה ויליף לה מקרא וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחטא והובא בר"ח שער הקדושה עעלז וכן נ"ל ראיה מברייתא דע"ק דנדה דף י"ב ע"א דת"ר חמרין ומועלין והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהן בין ישנות בין ערום וכן העתיק הרי"ף בפ"ש דשבועות הלכות נדה ואינו מובן מה זה ושוהין עמהן בא ללמדינו דאטו נדה ודאי אסור לדור עמה ונראה לפימ"ש בחידושי רשב"א בנדה דף ט"ו דשמא בבא מן הדרך התירו לפקוד את אשתו אפילו בעונה הסמוכה לוסת כדרך שהתירו לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך אפילו בעונה הסמוכה לוסת עכ"ל וא"כ בא האי ברייתא ללמדינו דלא תימא דוקא לפקוד את אשתו כשבא מן הדרך הקילו ולא הצריכוהו שתבדוק ולומר לו טהורה אני כיון דמצוה הוא לא חשו כמו דלא חשו בעונה הסמוך לוסת וכהא דאית' בנדה שם דבעי אם למיעבד כי הא מתניתא דפרש"י אי בעיא בדיקה או תביעה ופשיט דלא צריך דא"כ מגניא באפיה ותוספת פרשו שם אם צריך להקיצה עד שתתיישב דעתה להשיב אם טהורה היא אם לאו מגניא באפיה אבל אם בא עליה דתו אין מצוה לפוקדה עוד הוה אמינא דלא ישהה עמה עוד במטה או לא יבא עליה עוד עד שתבדוק עצמה או ישאלנה ותאמר טהורה אני לכן קמ"ל דשוהין עמהן כבתחלה בלא שאלה ובלא בדיקה אך מה שהקילו כל כך גם לשהות עמהן הוא משום דהקילו בתחלה משום המצוה אם יהא מוכרח לפרוש אח"כ יהא לבו נוקפו ויפרוש גם תחלה וגם דלא ליהוי מילי דרבנן כי חוכא להתיר לו תחלה ולאסור אח"כ אף דיש טעם לחלק וכה"ג אית' בעירובין ס"פ הדר אלא דהתם שניהם לא קנו עירוב דיכולין שניהם לתת עירוב במקום השוה לשניהם ואין בו עיכוב מצוה משא"כ כאן דיש בו עיכוב מצוה הקילו בסוף משום תחלה וכדאית' ביומא דף ע"ז ובש"ע א"א סי' ש"א סעיף ה"ו דבדבר מצוה התירו סופן משים תחלתן משא"כ בדבר רשות ובשו"ת בית יהודא בדיני מנהגים סעיף ס"ב כתב וז"ל ראיתי חדשים מקרוב נוהגין לאשה שבא בעלה ממדה"י להצריכה להמתין שלא תטהר לבעלה אפילו היתה בחזקת טהורה עד שתספור שבעה נקיים דחוששין לדם חימוד כדין תבעוה לינשא ונתפייסה עפ"י הוראת קצת חכמים והן אמת דזו הוראה תמוה וחששא זו לא נזכרה בשום ספר ואדרבה נראה דמצוה לפוקדה בליל שבא מן הדרך עכ"ל ולא ראה דברי הזהר הנ"ל וגם אותן חכמים לא ראו דברי הירושלמי בנדה פרק כל היד הלכה ד' כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אמר ר' יוחנן שונה אני אפילו לאחר שלש שנים מותר ובלבד באשה שיש לה וסת ולא מצינו בבבלי חולק על זה ואפשר ס"ל להנהו חכמים מדאמר בבבלי חייב לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך ולא קאמר נמי ובשעה שבא מן הדרך ש"מ דפליג על הזהר ולכן אין ראיה כחי מהירושלמי דאפשר ס"ל דגם כשבא מן הדרך מצוה לפוקדה לכן לא החמיר משום המצוה כמו ביוצא לדרך דמותר בעונה הסמוכה לוסת אך דברי הרשב"א הנ"ל דלא כותייהו.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה