ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן עה
ס"ד אמר האיש לעלות לא"י והיא אינה רוצה תצא בלא כתובה במבי"ט ח"א סי' קל"ט כתב אם רוצה לעלות לא"י ואו"א אין מניחים לו יעלה ואין לו לחוש לכיבוד או"א כי גם הם יכולים לעלות עמו ויתקיימו ב' מצות כיבוד אב ואם ומצות א"י עיי"ש וצ"ע מב"ר פרש' לך לך דא"ל הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ולא לאחרים והא גם אחרים פטורים כשרוצים לעלות וא"ל דקודם מתן תורה לא היה מצוה לעלות דהא הקב"ה א"ל לך ועוד דאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה וגם מצות כיבוד או"א לא נצטוו עד מתן תורה וי"ל התם שאני דתרח לא היה מחויב לעלות דלא נצטוו ב"נ ואאע"ה דנצטוה לעלות הא קיים כל התורה וקבל עליו היה מחויב במצות כיבוד לכן לולא דפוטרו הקב"ה ומשום דתרח רשע לא היה נדחה מצות כיבוד דהוקש כיבוד או"א לכיבוד המקום ולפ"ז אם א"א לאו"א לעלות מפני שאין להם בא"י ממה להתפרנס או שאר עיכוב אפשר מודה המבי"ט דכיבוד עדיף.
עוד כתב אפילו גם אשתו אינה רוצה לעלות מפני שכ"כ בכתובתה מ"מ נהי דעכשיו אין כופין לשום אדם לעלות משום דהוה כמצוה דמתן שכרה בצדה מפני המעלות שבה וגם שלב כל אדם נוקפו אם יוכל להתפרנס שם ויש בזה כמו פיקוח נפש אפ"ה זה שאמר לעלות ואין לבו נוקפו כופין אותה שהבעל חייב במזונותיה ואם אינה רוצה ומסרבת לב"ד תצא שלא בכתובה שהתנאי אינו מועיל לה אלא לגבי בעלה שאינו יכול לכופה לא לגבי ב"ד דכופין משום מצות א"י ואם לא תשמע תהיה עוברת על דברי חכמים את"ד ולי צ"ע לפימ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב ס"ח דלא מיקריא עע"ד משה שתצא בלא כתובה אלא בדברים שמכשלת בהם הבעל בדברים המפורשים במשנה מאכילתו טבל ומשמשתו נדה אבל אכלה דם ונבלה אינה מגרשה בלא כתובה ואין לומר דה"נ מכשילתו דא"י לעלות זולתה דאפשר לא יתנו לו אשה כשיש לו אשה אחרת בח"ל ומוכרח לגרשה וכיון דמגרש מחמת הכרח א"צ ליתן כתובה דהא התנתה עמו שלא יוציאה לעלות לא"י ואין עליה שום חיוב מחמתו ואדעתא דהכי כתב לה כתובה וא"ל לפימ"ש רמב"ן בספג"פ דף קע"ה ע"ב כיון דפריעת בע"ח מצוה מה"ת וכופין על מ"ע אף אנו יורדין לנכסיו ומקיימין לו מ"ע שלו בע"כ עיי"ש דשא"ה דע"י יורדין לנכסיו מקיימין לו המ"ע משא"כ הכא דבזה שלא יתן לה כתובה לא מקיימין לה המצוה לעלות גם מהר"ם גלאנטי הובא בכנה"ג הגה"ט אות ט"ז כתב אם התנה בפירש שאינו יכול להוציאה אפילו לא"י אינו יכול להוציאה וכ"כ רדב"ז ח"ג סי' ת"י דע"י תנאה נסתלק ממנה דין הכל מעלין לא"י.
ואם התנה סתם שלא יוציאנה לדור לשום מקום אחר כתב שם המבי"ט דאפשר לומר כי אין כונת שלא במקום אחר כי אם לס"ל ולא לא"י שלא יתנו עמ"ש בתורה אמנם רדב"ז בח"ג סי' ת"י כתב בנשבע לאשתו בשעה שנשאה שלא יפרידנה מאמה ואחיה ועכשיו רוצה לא"י דל"ל אומדן דעתו הוא שלא נשבע לה שלא יפרידנה ללכת למקום אחר אבל שלא יעלה לא"י לא היה בדעתו בשעת שבועתו ובעינן פיו ולבו שוין כיון שלדעת אשתו נשבע וכיון שכן דעתה היא ולא יפרידנה מאמה אפילו ללכת לא"י אפילו שלא פירש כמפרש דמי שהרי לא רצתה להנשא לו אלא ע"ת זה ועיי"ש דמוכח דטעם זה כתב אפי' לדין המשנה דכופה לעלות לא"י וגם בזה"ז שנתברר לנו שיש לו אומנות שאפשר שיהיה ממנו גם בא"י אך לי צ"ע דברי הדב"ז מה בכך דעל דעתה נשבע כיון דיש מצוה גם לדידה לעלות לא"י נימא דאם היה מפרש דלעלות לא"י תעלה עמו לא היתה מעכבת ואם דעכשיו אינה רוצה מ"מ השתא נתחמצה ואפשר משום חומר השבועה לא סמכינן על אומדנא זאת דנהי דיאמר ברי לי שעד"ז שלא לקיים המצוה לא נשבעתי מ"מ א"י לומר ברי על דעתה והוא על דעתה. נשבע ובאיסור דאורייתא לא סמכינן על חזקה לומר השתא נתחמצה וכדעת הרבה פוסקים הובא בש"ך יו"ד סי' נו"ן דבספק איסור תורה לא סמכינן על חזקה דמעיקרא וא"כ בתנאי בלא שבועה י"ל כהמבי"ט
עוד כתב שם המבי"ט דאף אם היינו אומרים שהכונה היתה גם לא"י ויהיה התנאי חל בכולל דבר המותר שהוא ח"ל עם דבר איסור תנאי שלא לעלות לא"י אפ"ה לא יועיל לה תנאי זה עיי"ש ומהר"א ששון סי' ס"ד כתב דבתנאי לא אמרינן מגו דחל אהא חל נמי אהא הובא במל"מ פ"ו מהלכות אישות סוף הלכה י"א והמל"מ כתב שם לדחות ראיות מהרא"ש וא"כ בתנאי בעלמא בסתם בלא שבועה די"ל דלא נתכוין להתנות עמש"ב ועוד אפילו נתכוין בטל בזה התנאי דהמתנה עמש"ב תנאו בטל ובתנאי לא אמרינן מגו לדעת מהרא"ש שפיר י"ל כיון דבעל מוחזק אין להוציא ממנו הכתובה.
ס"ה לעלות לא"י הנה פליגי הפוסקים אם בזמן הזה מצוה לעלות לא"י וכתב באה"ט כיון דאיכא פ"ד מי יוכל לכפות מי שאינו רוצה לעלות וחייב ליתן לה כתובתה עכ"ל ובכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"א הביא מן תומת ישרים סי' ס"ו כיון דאיכא פ"ד מי הוא אשר יכפה להוציא או לגבות כתובה או להפסידה ונראה כונתו אם האשה רוצה לעלות והבעל אינו רוצה דלפי דין הש"ס יוציא ויתן כתובה עכשיו דיש ספק אין לפסוק כן ואם האשה מסרבת לעלות עם בעלה לא"י דלפי המבואר במשנה תצא בלא כתובה אין להפסידה כתובתה עכשיו אבל ל"ל דלא תצא דבלא"ה במקום דליכא חדר"ג יכול לגרשה בע"כ וס"ל כיון דהספק בחיוב לעלות ואין מחייבין מספק ה"נ אין לקנוס מספק בענין ממון אמנם מהרשד"ם בחאה"ע סי' רט"ו כתב אם אינה רוצה לעלות אינו פורע לה כי אם הנדוניא אבל לא מנה ומאתיים. ותוס' כיון דמחלוקת הפוסקים אם בזה"ז מצוה לעלות והובא ג"כ בכנה"ג אות כ"ה ואף דהוי ספק בפרעון ויש שטר כתובה בידה י"ל לפמ"ש בנה"מ בדיני תפיסה אות כ"ד דהיכא דספק לב"ד בלא טענותיהם ושכנגדו ג"כ מסופק גם בספק פרעון ושטר אין מוציאין.