ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן עד
ס"א הדירה בר"פ המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל"י יעמיד פרנס פרש"י אין הנאת תשמישו נאסר דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא והקשה ישועות יעקב בר"ס זה ממ"ש הראב"ן בסוף ספרי ששמע מרש"י הא דנדרים חלים על דבר מצוה היינו במפרש המצוה אבל בסתם כגון נדר מיין שלא ישתה אמרינן אין קידושא ואבדלתא בכלל כיון דמושבע ועומד מה"ס הוא לא כיון לזה וא"כ הכא דהדירה מהנאה סתם למה יהא תשמיש בכלל הא אמרה תורה ועונתה לא יגרע את"ד ונ"ל כיון דקונם לא מפקיע השעבוד כ"ז שלא גרשה א"כ ליכא איסור אפילו לא הוציא בכונתו תשמיש ואסרה מליהנות לו סתם הוי לעולם וחל איסור תשמיש אחר שיגרשה כדאית' בפרק אע"פ דף כ"ט ע"ב לענין קונם שאני עושה לפיך ואף דגם פנויה אסורה בביאה בלא"ה ואם יחזור וישאנה הא שוב יעבור על ועונתה לא יגרע מ"מ נ"מ דמתוסף עליו איסור קונם לרמב"ם דמדיר עובר או דמתוסף עליה איסור קונם דנדר חל על מצוה כדאית' ביו"ד סי' רע"ז ס"ו וכן דעת רש"י בריש נזיר כמ"ש באה"ג שם וכ"ש אם איסור פנויה רק מדרבנן וגם נ"מ דאסורה להתקדש לו בביאה וכיון דלפי האמת אין קונם מפקיע שעבודו וליכא איסור הוי גם תשמיש בכלל לכן פרש"י הטעם דמשועבד לה ומתורץ בזה קושית התוספת על רש"י מהא דמשני בגמ' שם דהדירה כשהיא ארוסה וניסת דהא אז חל הקונם גם לענין תשמיש כיון שהדירה כשהיתה ארוסה ואז לא היה משועבד לה לתשמיש ממילא חל גם לאחר שניסת ועיין אס"ז מפורש הקושיא כן דא"כ ליתני דיוציא אחר שבעה ימים ולפימ"ש א"ש כיון דהדירה מהנאתו לעולם אף לאחר שתנשא לו ואז עוקר ד"ת ועונתה לא יגרע ממילא אין איסור קונם על הנאת תשמיש בכלל כיון דהקונם אין מפקיע השעבוד
ובזה מתורץ מה שבירושלמי פריך ר"פ המדיר תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה בה"א שבת אחת והכא שלשים יום ומשני הכא במדירה מנכסיו הרי דלא כפרש"י דגם תשמיש בכלל ולפימ"ש א"ש דהא מיד פריך בירושלמי ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו ומשני משום דבידו לגרשה ולפטור וא"כ גם בתשמיש חל הנדר אף דמשועבד לה כיון דבידו לגרשה ולפטור וכיון דחל הנדר הרי עוקר מצות ועונתה לא יגרע כ"ז שלא גרשה וא"כ אין תשמיש בכלל לכן משני דכאן מדירה רק מנכסיו היינו אף דאמר סתם שלא ליהנות לו אין כונתו על תשמיש משא"כ לפי המסקנא בגמרא דילן וגם לפי מסקנת הירושלמי דקונם לא מפקיע משועבדו אף דבידו לגרשה א"כ אף אם הנאת תשמיש בכלל כונתו אינו עושה איסור שפיר הוי תשמיש בכלל אלא כ"ז שהיא תחתיו אין קונם מפקיע השיעבוד ולאחר שיגרשנה חל האיסור גם על תשמיש ועמ"ש לעיל סי' ע"ב וא"ל הא אפ"ת דקונם מפקיע שיעבוד תשמיש לא קשה דליתני יוציא אחר שבת אחד כיון דאז אין הנאת תשמיש בכלל ולמה הוצרך רש"י לתרץ דקונם אין מפקיע השעבוד דזה לק"מ כיון דעכצ"ל אחת משתים דלפיכך לא קתני יוציא אחר שבת אחת או משום דאין תשמיש בכלל או משום דמשועבד לה ולפי המסקנא דקונם אין מפקיע משעבוד הוי תשמיש בכלל נקט רש"י התירוץ שהוא אמת לפי המסקנא ונ"מ לדינא כמ"ש וגם אם יאמר הבעל שנתכוין גם על הנאת תשמיש ועיין רדב"ז ח"ג שאלה ת"ו על הנשבע לאשתו שלא להפרידה מאמה ואחיה ורוצה אח"כ לעלות לא"י די"ל אומדנא שלא נתכוין על א"י דמצוה לעלות אלא דעל דעת אשתו נשבע.
והתוס' דהקשו על רש"י לא ניחא להו בכך דס"ל אאת"ל קונם לא מפקיע משועבדו וע"כ מותר לשמש מ"מ אם כונתו באיסור הנאה גם על תשמיש עושה איסור אף דלא יעבור על ועונתה לא יגרע דהא הובא בר"ן נדרים דף כ"א תוספת' וז"ל אף נדרים שאמרו מותרין מנין שלא יהא אדם נודר בהן כדי לבטלן ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין והובא ברמב"ם פ"ד מה"נ ה"ד וביו"ד סימן רל"ב סי"ג ובזה א"ש מ"ש תוספת דאין איסור תשמיש בכלל הנאה דלמה לא ומפרט דקי"ל סתם נדרים להחמיר אלא ה"ט דודאי אין כונתו על איסור לעבור על ועונתה ל"י ואפילו הקונם לא יפקיע משעבוד מ"מ עובר על לא יחל דברו ואף דע"כ דעתו לעבור על שארה וכסותה לא יגרע כבר הבאתי לעיל בסי' ע"ב מהרמב"ם פ"ב מהלכות תמורה ה"ג דגם בכה"ג אמרינן חזקה דלא נתכוין לאיסור כל מה דמצינו להחזיק הרע במיעוטו ולומר דלא נתכוין על שלשה איסורין אף דודאי נתכוין לעבור בדיבור זה על שני איסורין.
ובזה ארווח לנו לתרץ מ"ש הפרישה דאם נדרה היא מהניית מזונו והוא קיים לה או תלתה קישוט ופירות בהניית מזונו דלא אמרינן מסני סני לה כיון שלא תלתה בתשמיש ולא יוציא עד לאחר ל"י שמא תמצא פתח לנדרה או שמא ימצא פתח לנדרו או שמא ישאל הוא על ההיקם והביא ראיה מהתוספת והובא בב"ש כאן סק"ג וכ"ד הש"ך ביו"ד סי' רל"ה סקי"ג ותפס עליו בני אהובה פי"ב מה"א הכ"ד דא"כ מה פריך בר"פ המדיר את אשתו מליהנות לו כיון דמשועבד לה היכא מצי מדירה דלמא מיירי רישא דומיא דסיפא דנדרה היא וקיים לה הוא ואעפי"כ קאמר שמואל דלא יוציא עד ל"י שמא ימצא פתח דכאן לא מסני סני לה כלל ובשלמא לרש"י דתשמיש בכלל הנאה ולכן אם נדרה האשה ל"ש דמשועבד לה ובשבעה ימים סגי ובמשנה תנן ל"י אך התוספת הא ס"ל דתשמיש אינו בכלל הנאה את"ד ולפימ"ש א"ש הא דלתוספת תשמיש אינו בכלל הנאה דחזקה לא נתכוין לעבור על ועונתה לא יגרע או עכ"פ על לא יחל דברו אבל כשהאשה נדרה דקי"ל כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת לא עבדה שום איסור דאם יפר לה הרי ע"ת זה נדרה שלא יהא נדר ולא עברה בלא יחל ואם יקיים לה תקיים נדרה ואינה עושה שום איסור כיון דמקיים לה אינה מורדת מתשמיש וא"כ גם תשמיש בכלל הנאה וכיון שקיים לה מסני סני לה ולמה לא יוציא לפני ל"י.
אמנם רש"י ס"ל אף דיש בזה איסור לא יחל כשנודר דבר שא"א לקיימו ומותר הנדר מ"מ ל"ל בזה חזקה דלא נתכוין לזה דהרי טעם דארבעה נדרים דאצ"ל התרת חכמים משום דכן דרך התגרין והעולם לידור בכה"ג כמ"ש הר"ן והרא"ש בר"פ ארבעה נדרים וביו"ד סי' רל"ב ס"ב וס"ד וכיון דאין דרכן של בני אדם ליזהר בזה ל"ל חזקה וכמ"ש הה"מ פ"א מה"א ה"ד דהיכא דלאו כולהו אינשי זהירי ל"ל חזקה לא נתכוין לאיסור.