ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות כתובות · סימן סט
ס"ד בהג"ה כל שאינה ניזונית אין לה כסות דהוא בכלל המזונות בנחלת שבעה במשפטי כתובה אות כ"ף כתב אף דבסי' קי"ד ובחו"מ סי' סמ"ך אין כסות בכלל מזוני מ"מ כתב רמ"א דאין לה כסות דבכ"מ הממע"ה והכא והתם קולא לנתבע עכ"ל ולפ"ז אם האשה מוחזקת אין להוציא מידה מספק וזה אינו לפימ"ש הרשב"א בתשובה שהובא בב"י לקמן סימן צ"ג בד"ה כתב הרשב"א בנותן או מוחל שטר שיש לו על ראובן על ראובן להביא ראיה מה מחל או נתן לו עיי"ש והובא בגליון דהגרע"א בחו"מ סי' ס"ה סס"ג הרי מבואר אף דהנמחל מוחזק ידו עה"ת ולדבריו נתכוין הנתיבות בדיני תפיסה סי"א וכתב דכל שקנה מחמת הלשון אינו קונה רק מה שברור בלשונו כמבואר בסימן ס"ה סכ"ג כשאומר שטר אחד מחול רק הקטן מחול לכן נראה דה"נ אם טוענת שלא נתכונה לפוטרו מכסות שומעין לה אף לדעת הר"ן דבאומרת איני ניזונת ואיני עושה א"י לחזור בה אלא כיון דמע"י תחת מזונת וכסות בטל מאמרה ויש לה מזונת וכסות וצריכה ליתן לו מע"י ואם אינה רוצה ליתן לו מע"י ולא ליקח מזונת ע"כ צריכה לפוטרו מכסות,
איני זנך ואיני נוטל מע"י אין שומעין עב"ש דאפילו בדספקה מע"י למזונת אין שומעין לו ויל"ד דאפוכי מטרתא למה וכן הקשה בני אהובה בפי"ב מה"א ונראה דמע"י שלו לטוות לו צמר והוא מחויב להזמין לה הצמר וכ"כ בקה"י.
ובזה נ"ל לתרץ קושית הנ"מ שהובא באב"מ לדעת הי"ח דלעיל דבאומרת איני ניזונית וא"ע יכולה לחזור בה א"כ הא דאיתא בכתובות דף ק"ז בהלך בעלה למדה"י דאין לה מזונת לשמואל שמא א"ל בעלה לאי מע"י במזונותיך נהי דקבלה עליה יכולה עכשיו לחזור בה עיי"ש ונראה כיון דקבלה עליה א"כ סמך בעלה עליה שתקנה צמר ותעש ואל"ה או לא היה הולך למדה"י כי מי יחוש חוץ ממנו או היה מעמיד מי שיזמין לה הצמר והוי כאם אוביר ולא אעבוד משלם במיטבא דחייב אף דמבטל כיסו של חברו פטור משום דסמך עליו כמ"ש הריטב"א שבאס"ז ב"מ דף ע"ג ב' וכ"כ בשו"ת הרא"ש כ"א ס"ז בשוכר שנשאר בבית שנה שניה חדש אחד דחייב בשכירות כל השנה כיון דמשכיר סמך עליו ואין בנמצא תוך הזמן מי שישכור וכן הוא בחו"מ סימן שי"ב ואפשר אפילו בדלא ספקה עכשיו מ"מ מצ"ל אלו לא קבלה עליה לא היה הולך למדה"י והיה משתדל הרבה להזמין לה צמר בזול ולמכור באופן שהיה מספיק מע"י למזונותיה וכשקבלה עליה סמך עלה שתשתדל הרבה בזה כדי שיספיק לה אח"כ מצאתי במצודת דוד דרשה צמר ופשתים בעצמה חפשה אחר צ"ו לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן ובזה מתורץ הא דאמר בהמדיר בדספקה יכול להדירה באומר צאי מע"י במזונותיך לפימ"ש ריטב"א ותר"י באס"ז דבדברים קטנים קונם מפקיע דלא אלמוה לשעבודה וכה"ג כתב הרא"ש דוקא במזונת שהוא דבר הצריך לה יותר אלמוה לשעבודה ולא בכתובה וא"כ כ"ש טרחא לקנות צמר דחוזי דאינשי עבדי ליה סרסרותא וגם הא דפ"ק דגיטין דף י"ב אהא דאם ירצה שלא לזון את אשתו רשאי בדספקה י"ל דאז יכול להדירה וי"ל בזה מה דהר"ן בר"פ שד"ג פירש בדספקה דוקא בקבלה עליה ובהמדיר כתב די"ל בע"כ משום דבזה יכול להפקיע בקונם אף דבדברים קטנים לא ס"ל כהריטב"א דלא נתנו דבריהם לשיעורין ולא ללקו במזונת אבל טרחא ענין אחר הוא.
ס"ו וירושתה ברמב"ם פי"ב ה"ט מה"א כתב התנה עמה שלא יירשנה תנאו בטל דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחקת משפט וכתב בהשגות חסרון דעת אני רואה בכאן ומה צורך לחקת משפט ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות את"ד ונ"ל דנ"מ אם אמר למורישו עשה עמי פעולה ע"מ שלא אירש אותך דבריב"ש סי' ר"פ כתב דאם עשה לחברו טובה והתנה עמו על דבר דלא שייך בו קנין הוי כמו שכיר דמחייב לקיים תנאו כיון שקבל טובה ממנו בעד זה ועמ"ש בערך ש"י על חו"מ סי' ר"ג וא"כ לולא טעם דחקת משפט צריך לקיים תנאו וזה שדייק הרמב"ם וכל תנאי שבירושה לומר אפילו בא התנאי בעד טובה וסתם תנאי הכי הוא בעד איזה פעולה מ"מ כיון שנאמר לחקת משפט בטל התנאי וראיה לזה מהתוס' פרק אע"פ דף נ"ו בד"ה הר"ז מקודשת ותנאו בטל שהקשו לר"מ דשייך מתנה עמ"ש בתורה אפילו גבי ממון א"כ לא יכול אדם למחול חובו לעולם ע"י תנאי שאם יאמר עשה עמי היום וחובך מחול לך יהא מתנה עמש"ב מיהו מלוה לא חשבינן כתובה בתורה עיי"ש הרי דגם בהתנה בעד פעולה דחייב מדין שכירות תנאו בטל לר"מ וא"כ ה"נ לר"י דבדבר שבממון תנאו קיים מ"מ ירושה דכתב בה לחקת משפט הוי מתנה עמש"ב כמו לר"מ בשאר ממון ואפשר בעל השגות דכתב מה צורך לחקת משפט ס"ל דאם בשכירות גם לחקת משפט לא מגרע דהוי באמת יורש רק פורע חובו עם הירושה ולא ס"ל כהתוס' והא דאר"מ דהא"מ לי ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות תנאו בטל ומקודשת דבקידושין לא שייך שכירות כמ"ש לעיל סי' נ"א אבל קשה לעשות מחלוקת בין השגות ותוס' ועוד נהי דלכ"ע בתורת חיוב מועיל התנאי היינו בלשון חיוב דוקא אבל שלא יירש או עשה עמי ואמחול חובך לא משמע בתורת חיוב בעד פעולה אלא מחילת חכם כמו שעשית עמדי בחנם וצ"ע בכ"ז גם אין לומר דלא ניחא להשגות דרמב"ם קמ"ל דל"מ התנאי אבל בעד פעולה דהא מקור לשון תנאי הוא מלשון אתנן זונה כפרש"י ורד"ק בהושע חי"ת על התנו אהבים וכ"כ בקה"י בלשון חכמים בשם הרא"ם תנאי בלשון חכמים הוא לקוח מלשון המקרא התנו אהבים ועיין קצו"ח סימן של"ב דהתנה עם פועל ליתן לו בשכרו דשלב"ל מחויב ליתן דמיו.