אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן סז

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן סז

סימן סו

סעיף ב' טענת בתולים אפילו י"ל עדים שלח נסתרה עם הראשון הכי איתא בבריית' פ"ק דכתובות סוף דף י"א ובמשנה שם לא נזכר אפילו יש עדים וכן סתמו רי"ף ורמב"ם וכתב ב"ש דס"ל כשיש עדים הפסידה הכתובה ובש"ס פריך מעיקרא על הברייתא וניחוש שמא תחתיו זינתה ומשני רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר ואיכא דמתני לה אמתניתין דפריך רב שרביא וליחוש שמא תחתיו זינתה ומשני ר"ש נמי הכי ורמב"ם ורא"ש ורי"ף לא הזכירו כלל הא דקידש ובעל לאלתר ונ"ל מה דלא כתבו אפילו יש עדים דפסקו כסתם משנה ולא כהברייתא מדלא הוזכר במשנה פליג אבריית' ומתניתין עדיף ואאת"ל דאין הכרע מ"מ אין להוציא מהבעל המנה כיון דלהמשנה כשיש עדים הוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אפילו מנה אין לה.

ומה שהשמיטו תירוץ דר"ש דיל"ד מה הוקשה לש"ס שמא תחתיו זינתה הא קי"ל כרבינא בבכורות דף כ"ף דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה וכתב רמב"ן שם דמיעוט דלא תלי במעשה עדיף מרובא דתלי במעשה ועכ"פ מוכרח דשקולין הן וא"כ אם התלוי במעשה עם שאינו תלוי במעשה מחצה על מחצה חשוב זה שאינו תלוי במעשה רוב ותוספת שם כתבו דבעילת בעל ל"ח תלי במעשה דממילא מזדקק וא"כ בעילת זנות חשוב תלוי במעשה וכ"כ אחרונים א"כ מאי קושיא מהיכי תיתי לחוש דתחתיו זינתה דתלי במעשה יותר יש לתלות בבעילת בעל ראשון דאינו תלי במעשה דחשוב כרוב ואאת"ל דפריך לענין להפסידה כתובתה דאין הולכין אחר הרוב בממון מ"מ איבא נמי ס"ס שמא אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס כמ"ש תוספת מאי אמרת בס"ס אין מוציאין ממון מ"מ רוב וס"ס ודאי מהני דאאת"ל דס"ס לא עדיף מרוב עכ"פ כרוב הוא כמ"ש בשו"ת תולדות אדם לרשב"א ובתרי רובא מוציאין ממון כמ"ש בפו"כ מהרא"י סי' רכ"ט לכן עכצ"ל דהנהו תרי לישני תליין במה דפליגי אמוראי בבכורות שם אם אזלינן בתר רובא דתליא במעשה דלמ"ד דאזלינן בתר רובא דתליא במעשה אין עדיפת למה דלא תלי במעשה ממה דתלי במעשה ולישנא קמא דמקשה ומשני על הברייתא דאפילו יש עדים דלא ק"ל על המשנה מטעם שכתבתי רק אברייתא כיון דיש עדים דלא נסתרה נהי דבעל שני לא סמיך אעדים דס"ל לחבבה אומרים אנן אעדים סמכינן וודאי לא נבעלה מבעל ראשון ולישנא בתרא דמקשה ומשני על המשנה אזיל למ"ד דרובא דתלי במעשה לא גרע מאינו תלוי במעשה לכן אנן דקי"ל כרבינא בבכורות שם אצ"ל כלל דקידש ובעל מיד כשאין עדים דלא נסתרה וכיון דסתמו כמתניתין דדוקא כשאין עדים אין לו ט"ב לא הזכירו כשקידש ובעל תיכף

עוי"ל דיל"ד מאי קושיא שמא תחתיו זינתה הא כיון שנשאת לראשון חזקת גופה דהיתה בתולה עשויה להשתנות ויש לנו לומר שנחזיקנה בעולה למפרע כשעת מציאתה כמו בפע"י דף ע"ט בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר ביומא דמשלם שית ונמצאת בוגרת דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו ולא חיישינן לקדושי אביה וא"ל שא"ה דעשויה להשתנות ממילא בלא מעשה דהא ה"נ לא חשוב תלי במעשה כמ"ש תוספת בבכורות דף כ"ף דממילא מזדקק עמה בעלה ונראה מש"ה לישנא קמא לא פריך הך קושיא על המשנה רק אברייתא דתנא אפילו יש לה עדים שלא נסתרה כיון דלא נבעלה מבעלה יש לה חזקת הגוף לומר דעד תחתיו דשני בתולה היתה ותחתיו כבעלה ולישנא בתרא דמקשה על המשנה ולא משני משום שעת מציאותה משום דא"כ תקשה לשמואל ולמ"ד שם בפע"י דהלכה כשמואל דלא אזלינן בתר שעת מציאותן אף בחזקה עשויה להשתנות ואף במכחשת מודה שמואל הא הכא מיירי בכל גוני אפילו אינה מכחשת כמ"ש באס"ז וא"כ לפי מה דמסיק בפע"י דהלכה כרב ה"כ אצ"ל שקידש ובעל לאלתר ואאת"ל דפריך וליחוש להפסידה כתובתה אף דיש ס"ס משום דאין מוציאין ממון בס"ס דלא עדיף מרוב מ"מ רוב בהדי חזקה מוציאין ממון לכ"ע כדאית' בירושלמי רפ"ב דכתובות הובא במלחמות ד' שם וה"נ כיון דיש חזקה דהשתא לומר כשעת מציאתו וליכא חזקה דמעיקרא כנגדו מועיל הס"ס עם החזקה להוציא ממון וכיון דכל הקושיא לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דה"נ ס"ס לא עדיף מרובא לא הוה מצי לשנוייא דכאן יש נמי חזקה דהשתא דהא לשמואל לא ס"ל בפע"י דזה חזקה היא.

עוי"ל לפימ"ש התוספת ורא"ש באס"ז דמה דפריך וליחוש שמא תחתיו זינתה הוא לרב אשי דאמר בעלמא אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום אפילו מנה רק הכא יש לה מנה דהרי כנסה ראשון דלפ"ז יטעה הבעל מדיש לה מנה ע"כ בודאי בעולה התחזקה דהא בעלמא אין לה כלל לכן לא יבא לב"ד ויש לחכמים לתקן שלא יהא לה כלל כדי שיבא לב"ד ויצא קול ואפשר יתברר ע"י עדים דתחתיו זינתה את"ד והנה כיון דנשאת לראשון ועומדת לבעול מהיכי תיתי נחזיק איסורא לומר דתחתיו זינתה דהא מבואר בפא"ט דף נ"ו ע"ב בנפלה לאור ואין ב"מ ירוקין כשרה ואם שלקו ונמצאו ירוקין טרפה ואמר רב אשי הלכך לא ליכול אינש אלא בשלקא ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן והוכיח מזה בא"ז פ"ק דבכורות דאחזוקי איסורא לא מחזיקנן אפילו היכא דאיכא לברר והכי איפסקא ביו"ד סי' נ"ב וסימן פ"ג א"כ ה"נ אין לאחזוקי איסורא להצריך בירור כיון דליכא עדים שלא נסתרה עם בעלה אפי' יצא קול אין בו ממש כל שאינו באופן המבואר בפ' המגרש דף פ"ט ועכצ"ל דכיון דלרב אשי קאי הקושיא ואיהו ס"ל בפא"ט כל היכא דאפשר לברר מחזיקנן איסורא וצריך בירור ה"נ צריך לבא הבעל לב"ד שיחקרו אפשר יתברר וא"כ לדידן דאין להחזיק איסור להצריך בירור אצ"ל דקידש ובעל לאלתר והה"מ פי"א מה"א ה"ח ז"ל וממה שאמרו בגמרא ניחוש שמא תחתיו זינתה ה"ק שמא אם יבא לב"ד יבאו עדים ויעידו והרבה פירושים נאמרו בו ולא נזכרה הסוגיא ההוא בהלכות אלא המשנה כפשטה והן דברי רבינו ועיקר עכ"ל וכתב הלח"מ נראה דהוקשה לו הסוגיא דניחוש שמא תחתיו זינתה וא"כ אמאי כתב רבינו סתם דהא מכח הך קושיא הוצרכו להעמידה דקידש ובעל לאלתר ולזה נראה שתירץ דה"ק שמא אם יבואו לב"ד וכו' וא"כ לא תירץ כלום דעדיין קשה למה כתב רבינו סתם דכמו שהקשו בש"ס על המשנה קשה על דברי רבינו ועו"ק כיון דאח"כ כתב דסוגיא זו לא הובא בהלכות למה הוצרך לישבה דמדהוצרך לישבה מתחלה משמע דהיא עיקר ואח"כ כתב דדעת רבינו והלכות שאינה עיקר ודבריו מתמיהין ועוד קשה למה אינה עיקר ואיך דחו הך סוגיא בלא טעם וראיה את"ד ולפימ"ש א"ש דה"ק דהקושיא וניחוש פירושו שמא אם יבא לב"ד יבואו עדים ויעידו דל"ל דהקושיא למה אינה מפסדת כתובתה דלשון ניחוש משמע לענין איסור כמ"ש באס"ז ואיך תיאסר בלא עדים דבשלמא אם הקושיא להפסיד כתובתה י"ל אף דיש ס"ס שמא לאו תחתיו ושמא באונס אין מוציאין ממון בס"ס אבל ממה שאמרו ניחוש משמע דהקושיא משום חשש איסור וע"כ משום דכל מה דאפשר לברורי צריכין לעשות וא"כ אינה עיקר כיון דקי"ל אחזוק איסורא לא מחזקינין וא"צ לברר והרבה פירושים נאמרה בו ולא נזכרה סוגיא זו בהלכות ע"כ ס"ל זה הפירוש לכן סתם רבינו ולא הביא הך דקידש ובעל מיד.

ועוד פשוט י"ל מאי דפריך וליחוש דזינתה תחתיו ע"כ רק מדרבנן דהא יש לה חזקת היתר ול"ל דיש כנגדה חזקת הגוף דכיון דנשאת לראשון עשוי להשתנות כמש"ל אלא מדרבנן לא סמכינן באיסור דאורייתא אחזקה כדעת הפוסקים שהובא בש"ך יו"ד סי' בו"ן וכ"ש לפירש התוספת דיש לגזור להפסיד כתובתה כדי שיבא לב"ד וכיון דיש שתי לשונות בש"ס הוי ספק אי קאי אברייתא דיש עדים שלא נסתרה עם ראשון או קאי על המשנה דליכא עדים ממילא הוי ספק דרבנן לקולא היכא דליכא עדים אלא אי ה"א דהקושיא ניחוש שמא תחתיו זינתה להפסיד כתובתה מדינא הל"ל קולא לנתבע לכן כתב הה"מ דממה שאמרו וניחוש משמע דה"ק כדי שיבואו עדים ויתברר איסורה ממילא הוי ספק דרבנן ולקולא.

הב"ח הקשה על הטור למה ל"כ בגיורת קטנה שאין נותנין לה הכתובה אלא לכי גדלה ולא מיחתה כדאית' בגמ' פ"ק דכתובות דף י"א וגם רבא ל"פ עליו עיי"ש וכבר הקשו הראשונים כן נמי על הרי"ף שהביא רק דרב יוסף דהגדילה יכולה למחות ביבמות פרק החולץ ולא הביא הא דאינן נותנין לה הכתובה רק לכי גדלה.

ונ"ל דיל"ד הא נתקשה הרשב"א למה חיישינן דלכשתגדיל תמחה ותהא נכרית למפרע לענין הכתובה ולענין איסור ל"ח ותירץ דחזקה שלא תמחה רק להוציא ממון חיישינן כמו ע"א דנאמן לאיסור ולא לממון הובא באס"ז ועדיין קשה הא בפט"ו דיבמות איתא דבאה ואמרה מת בעלי תנשא ואמרו ב"ש דנוטלת כתובה דממדרש כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תטול מ"ש ליכי וב"ה פליגי ואמרו ב"ש אם התרתם ערוה החמורה על פיה לא תתירו לגבות כתובתה וחזרו ב"ה והודו לב"ש וא"כ ה"נ כיון שכתב לה כתובה ולכשתנשאי כתק"ח הרי חייב עצמו ליתן לה כתובתה כשתהא מותרת להנשא וחייב עצמו אף שיהא ספק שמא לכשתגדיל תמחה ול"ד לגר שנתגייר ואשתו עמו דפטור מכתובה א"ל קיימה דלא נתחייב על אופן זה שיתגיירו רק אם ימות או יגרשה וצ"ל דאביי ורבא לשיטתייהו דבכתובות דף פ"א תרוייהו ס"ל דב"ה לית להו הך מדרש כתובה וכתבו תוספ' וראשונים שבאס"ז שם דס"ל דב"ה לא הודו לב"ש רק מחמת הק"ו אם התרתם ערוה החמורה אך לפי מה דמסיק שם רב אשי ס"ל לב"ה נמי מדרש כתובה עיי"ש לכן שפיר פריך אביי כאן שמא תגדל ותמחה וב"ה לא הודו רק משום ק"ו דהתרתם ערוה החמורה א"א שהיא במיתת ב"ד אבל כאן לא התרנו רק איסור לאו דנכרית או מגע יין וגם רבא לא דחה לקושית אביי מכתובה מה"ט דמדרש כתובה כיון דלב"ה לא ס"ל אבל לרב אשי דגם ב"ה מודו לדרוש מדרש כתובה צריך ליתן לה הכתובה מיד שו"ר בבית יעקב ס"ס זה שכתב נמי בגר שהטעם שפטור מליתן הכתובה שנתחייב משום דלא נתחייב רק ע"ד שיתקיים החיתון עד יום מותם.

עוי"ל דקושית הש"ס נהי דחייב עצמו ליתן לה כתובה על הספק כיון דכתוב לכשתנשאי תטול מ"ש ליכי מ"מ נהי דחייב מ"מ שמא תמחה לכשתגדיל והיא נכרית למפרע ומותר הפקעת הלואתו והנה י"ל כיון דרבא לא פריך מכתובה משום דלא תהא קלה בעיניו להוציאה כדאית' בש"ס א"כ הלכה כרבא וכ"כ באס"ז אלא דישיע"ק הקשה כיון דא"צ ליתן לה עד שתגדיל ועכשיו ישליש הכתובה אצל הב"ד כמ"ש באס"ז ורמב"ם בפ"י מהלכות מלכים א"כ תו לא תהא קלה בעיניו להוציאה עיי"ש אמנם לפימ"ש דהקושיא רק משום הפקעת הלואתו התינח אם נוכל לומר שישאר הכתובה בידו אבל לפי מה דמסיק הש"ס דמחויב לכשתגדיל ולא תמחה וא"כ מחויב מיד להשליש תו ליכא משום הפקעות הלואה כיון דאין הכתובה בידו וממילא צריכין ליתן לה הכתובה מיד כיון דהכי קיבל עליו בחיוב ליתן לה מיד אף דתהא ספק שמא תמחה אח"כ.

עוי"ל נהי דממדרש כתובה נלמד דנתחייב לה על הספק מ"מ הא כתובה תקנתא דרבנן ולמה תקנו כלל בגיורת שנתגיירה כשהיא קטנה שמא תמחה ומשני דנ"מ שתטול לכי גדלה וכיון שתקנו תו לא חלקו ותקנו גם בזו לכתוב לכשתנשאי דל"פ בתקנתם כדאית' בכתובות נ"ב ב' ל"פ רבנן פרש"י לא חילקו בין כתובה לכתובה אחרי שרוב כתובות יש בהן נדוניא לא חלקו וכה"ג כתבו תוס' בכתובות דף ל"ט ע"ב והפליאה בדף י"א בד"ה כתובה.

ורמב"ם בפ"י מהלכות מלכים כתב דישליש הכתובה בב"ד עד שתגדיל ולא תמחה וכ"כ באס"ז וכתב הטעם שמא ילך לו הבעל ותפסיד כתובתה ועוד שנגרום בזה שתחזור לסורה ולפ"ז היה אפשר לומר תינח בזמן קדמון שהיה ידינו תקיפה ואם תמחה אחר שתגדיל תיהרג כמ"ש רמב"ם שם יש גבול עד שתגדיל ותו אין לחוש שתמחה אבל בזה"ז שאין ידינו תקיפה עליהם א"כ יש לחוש דטרם שתגדיל יהבה דעתה למיהדר אלא מערימה כדי לקבל כתובתה ואח"כ תמחה ומה הועילו חכמים בתקנתן להשליש המעות ולא ליתן לה כלל א"א שמא תחזור לסורה לכן הטוש"ע והרי"ף לא כתבו להשליש המעות דהא בסי' רס"ח ביו"ד ג"כ לא כתבו אם מיחתה אחר שתגדיל מענישין אותה כיון דזה אינו בזה"ז אלא דקיל דא"כ מה מותיב אביי לר"י מהא דיהבינן לה כתובה לס"ד דלא ידע דיש גבול עד שתגדיל ולא תמחה נימא משום חשש שמא תחזור לסורה וצ"ל כיון דקושטא דמלתא ליכא חשש דתחזור לסורה כיון דיש תקנה להשליש המעות עד שתגדיל ואז תו לא תוכל למחות גם להערים א"א דמענישין אותה לכן משני האמת והיינו דהאריך רש"י בד"ה שוב א"י למחות ואם מיחתה הרי היא כישראלית מומרת ליענש בכל עונשי ב"ד וצ"ע מנ"ל לרמב"ם זה מהגמרא דאין דרכו לכתוב רק מה שנזכר בגמרא וגם הוצאות ממון לזמן חשוב הפסד ממון כדאית' בריש מכות דף ג' מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז ע"מ ליתנו לו מכאן עד ל"י והוא אומר מכאן עד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלשים יום בין נותנן מכאן ועד יו"ד שנים וכן איתא בחו"מ סי' ע"ג דמשביעין ע"ז א"כ כמו דאין להוציא ממנו הכתובה ליתן לה מחשש דתווחה ה"נ אין להוציא ממנו להשליש ונראה דהרמב"ם דייק כן מהגמרא דמותיב איך יהבינן לה כתובה ושמא תמחה ואזלה ואכלה בגיותה משמע דעל הוצאות ממון מהבעל לא קפיד כיון דעכשיו היא בחזקת ישראל לכל דבר ומתירין אותה להנשא לישראל וכיון דהוחזקה מהני גם להוציא ממון דמעמידין אותה על חזקתה שלא יתבטל למפרע וכה"ג כתבו תוספת בגיטין דף ל"ג לענין התראת ספק רק קפיד דאזלא ואכלה בגיותה וכיון דמשלישין המעות תי ליכא חשש זה ועל הגמרא קשה למה חייש יותר לאזלה ואכלה בגיותה מהוצאות ממון מהמוחזק ולפימ"ש לעיל א"ש דכיון דבכתובתה התקנה לכתוב לכשתנשאי לאחר תטול כתובתה וגם כשלא נכתב הכתובה עד"ז נושא אם כן הוא בעצמו קיבל עליו לשלם לה אף דספק שמא תמחה אלא אנן מי שתקינן דאזלת ואכלה בגיותה דזה איסור חמור למען ספות הרוה את הצמאה כי אז יעשן וכו' ר"ל כדאית' בסנהדרין דף ע"ו ב' לענין המחזיר אבדה לעכו"ם.

סי"א וכן הדין בגר שנתגייר ב"ש כתב בשם הש"ג דעו"כ שנשא בת ישראל וכתב לה כתוב ונתגייר אין הכתובה כלום והשיג עליו הפלאה בקו"א דלא גרע מאם התחייב דבר באתננה דחייב לשלם דהוי כמו לוה כשהיה גוי ונתגייר דחייב לשלם ובאשת עו"כ שאני כיון שהחיוב היה בשעה שהיתה אשת עו"כ הוי כהפקעת הלואתו דמותר עכ"ל ולא הבנתי דהא נתגיירו יחדיו וכשהיו גוים ל"ל הפקעת הלואתו שרי דלא הותר רק לישראל להפקיע מא"י ועכשיו שנתגיירו אסור להפקיע חיובו ממנה ועוד מה לנו מה שהיתה גויה בתחלת החיוב מ"מ עכשיו גיורת היא ואסור מלהפקיע ממנה וכ"כ הבית יעקב דודאי קנין וחיוב של נכרי מהני אלא דנכרי לא התחייב רק באופן שלא יפסק האישות שלהם עד יום מותם ומש"ה כשנתגיירה וכלה אישות תכף על אומן זה לא נתחייב.

עוד כתב בקו"א דמ"ש בש"ג דעו"ב שנשא בת ישראל ונתגייר אין הכתובה כלום אף שכתב לה דאין ראוי לקיים כתובתה כיון דבעברה נשאת לו דליתא דהא לא גרע מח"ל לרע"ק דלא תפסי קידושין ואפ"ה יש לה כתובה כדאית' ביבמות דף פ"ה כ"ש הכא דכתב לה עכ"ל ואישתמיטתיה דברי תוספת התם דלרע"ק לית לה כתובה בח"ל כיון דלא תפסי קידושין עיי"ש ועוד בח"ל שניהם מוזהרין ואין לקנסה יותר מבעלה משא"כ בת ישראל מוזהרת מלישא עו"כ והוא לא מוזהר וא"ל דהעו"כ מכשירה ועובר בלפ"ע דבן נח אינו מוזהר על לפ"ע וראיה מפ"ק דע"ז דף י"ד דמותר למכור לבינה לעו"כ שקונה לסחורה דאלפני דלפני לא מפקדינן ואם הגוי עובר בלפני עור הרי ישראל המוכר לא מביאו לעשות איסור ויעבור בלפ"ע וכן מצאתי בחו"י סי' קפ"ה דאם נותן מכשול לפני אחר שיעבור בלפ"ע גם הנותן עובר דמ"ש איסור דלפני עור משאר איסור.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה