ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות יבום · סימן קסה
ס"א בהג"ה שמכונים לשם מצוה בנו"ב סימן כ"ד כתב דגם לא"ש א"צ שיכוין בפירוש לשם מצוה רק בעינין שלא יכוין בפירוש ההיפוך דהיינו לשם נוי דאל"כ איך פסיק ותני לקמן סימן קע"ב מסי"ב ואלך שחרש מייבם ולא הביא רמ"א שום חולק עיי"ש האריך עוד בראיות אמנם זה למה דס"ל דאבא שאול מדאורייתא קאמר אבל הריטב"א ונמ"י ר"פ הבע"י כתבו דרק מדרבנן ס"ל לא"ש הכי א"כ ודאי לא אסרו רק היכא דאפשר בחלוצה אבל בחרש את"ל דאסור לייבם מיעגנה לעולם והרי בע"א וגוי מסל"ת במיתת הבעל הקילו משום עגונה ועוד בכמה מקומות וכל ראיות הנו"ב שם אינם אם הא דאבא שאול רק מדרבנן א"כ י"ל דצריך שיכוין למצוה דוקא לאבא שאול.
ס"ב שנדרה הנאה מכל היהודים כופין אותו שיחלוץ הקשה ב"מ כיון שאסורה לכל היהודים לאיזה תועלת כופין שיחלוץ ל"מ לעסק הג"ה הנ"ל דכל שאינה באה מחמת טענה אין כופין דודאי קשה ועל שמואל גופא קשה למה ענין חולק על רב ואומר יבם הוא כבעל ומבקשינן הא אפילו אינו כבעל אין כופין ולכשתתיר נדרה אף הוא רוצה ביבומיה את"ד.
ונ"ל לפי מה דפסקינן ביו"ד סימן רי"ז סל"ה אמר יורדי הים לאחר כ"י עלי מי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע"פ כשחל הנדר הוא מיורדי הים ומה שהקשו על זה מסימן רל"ד סעיף ס"ה תרצתו בערך שי שם א"כ הכא שנדרה הנאה מן היהודים אם אחר כך נתגיירו גוים מותרת להנשא להם דלא היו יהודים כשנדרה.
ונראה דזה כוונת הירושלמי בסוף נדרים האומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים וקאמר הירושלמי נתגרשה תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם עכ"ל דמה רצה הירושלמי בזה אלא דס"ל דזה נדרי עינוי נפש ויכול הבעל להפר כל הנדר וכדפריך בבבלי פרק ואלו נדרים דף ס"ב אי אמרת נדר עינוי נפש הוי אמאי תהא נטולה מן היהודים כלומר יפר לגמרי לא חלקו בלבד לזה מתרץ הירושלמי דמדינא אה"נ יכול להפר כל הנדר אלא קנסוה שלא יפר רק חלקו ותלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם אך כמו זר נחשב לקנסה ולהביאה לאיסור חמור כזה ואדרבה וכי מי שאכל שום יאכל עוד שום רק אם לא היה לה תקנה אה"נ לא היו קונסין אותה אך יש תקנה שתידבק בערביים שהיו בשעת נדרה ערביים ונתגיירו אח"כ ע"כ קנסוה שלא יפר רק חלקו שלא תוכל לידבק בישראל מעיקרא ובפ"ק דקדושין דף כף ע"ב תניא דבר"י הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז אימא לידחי אבן אחר הנופל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו והביא הטו"ז ביו"ד סימן של"ד סק"א ראיה מזה שלא לנדות למי שחייב נדוי אם יש לחוש שעי"כ יצא לתרבות רעה ועיי"ש ואיך א"כ אמר הירושלמי שתלך ותידבק בערביים שחשקה נעשה בהם אע"כ כמ"ש,
וגם החולקים על הטו"ז שם הוא משום דחייב נידוי או עונש אחר מדינא אין לעבור על הדת משום חשש שיתקלקל עבריין זה יותר אבל כאן במה שיפר לה לגמרי ליכא עברה כלל וגם כיון דמפר לה לא תקלקל לבעלה ועוד כמו דאיתא בפרק הגוזל דף קי"ט דממון מסור אין מאבדין שמא נפקי מיניה זרעא מעליא ה"נ יש לחוש יותר דאם תידבק בגוים דיסיר את בניה אחר ע"ז והרי הם ישראלים דגוי הבא על בת ישראל הולד ישראל וכדאיתא בקדושין פרק האומר דף ס"ח ע"ב.
והנה האי דינא דנדר מיורדי הים אזלינן בתר שעה שאמר הנדר מקורו מהירושלמי פ"ג דנדרים ה"ז והר"ן בנדרים דף פ"ד כתב דגמרא דילן פליג בזה על הירושלמי ולפ"ז י"ל מה דבנדרים דף פ"ב הוכיחו מהא דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים דנדר זה אינו עינוי נפש לכן אינו יכול להפר רק חלקו ולא משני כהירושלמי דמשום קנס הוא ולעולם הוי נדרה עינוי נפש דהגמרא דילן לשיטתו דלא אזלינן להקל אחר אמירת הנדר וא"כ תהא אסורה גם במי שנתגיירו אחר נדרה דגרים בכלל ישראל וכאיתא ביו"ד סימן רי"ז סמ"ג וא"כ ל"ל דקנסוה שתלך ותידבק בערביים וע"כ דדינא הכי דאי אפשר להפר לה לגמרי שתהא מותרת ליהודים אחר שתתגרש או תתאלמן אבל הירושלמי דס"ל דאזלינן אחר אמירת הנדר ומי שהיה גוי אז ונתגייר אח"כ מותרת לו שפיר קנסוה שלא תהא מותרת לישראל שהיה ישראל בשעה שנדרה אך לפי מה שפסק בש"ע כהירושלמי ולא ס"ל כהר"ן א"ש האי פסקא דכאן דכופין אותו לחלוץ שתוכל להנשא לגרים שנתגיירו אחר שנדרה והבית מאיר לא מצא תירוץ לזה לכן כתב דלזה הוכרח רש"י לפרש דלא כהתוס' והנה הרי"ף ורמב"ם ותוס' ורא"ש וריטב"א כולם לא ס"ל פרש"י ועתה תחזה ראיה מוכרחת להאי דינא דיו"ד סימן רי"ז סל"ה הנ"ל דלא כהר"ן.
והטור כתב שנדרה הנאה מכל העולם כופין אותו לחלוץ ובזה ל"ל דנ"מ שתוכל להנשא לגרים שנתגיירו אחר שנדרה דהא לא אמרה מהיהודים צ"ל דתהא מותר בנולדים אחר שנדרה דלא נדר נדרה אלא מכל העולם שהיו בעולם כשנדרה.
ולכאורה י"ל בלא"ה קושיית הב"מ דאף דאין לה תועלת בהחליצה מ"מ הוא תועלת בעלה המת וכופין אותם לחלוץ שהמצוה הוא משום תועלת המת וכמ"ש בזהר ריש חקת שהביא הב"ש בסק"ט אך א"א לומר כלל דמשום זה כופין לחלוץ דא"כ למה תנן בנדרה הנאה מיבמה אחר מות בעלה אין כופין לחלוץ נהי דהיא גרמה לעצמה מה בכך יש לנו לחוש לתועלת המת וקיום המצוה דאין בידה לוותר ואפילו ניחא דמשום קנס וגדר הוא וכח ביד חכמים לעקור המצוה עדיין קשה באמרה נטולה אני מכל היהודים או מכל העולם דס"ל לשמואל דמסקא אדעתה מיבמה ואין כופין לחלוץ הא בזה לית לה פסידא דבלא"ה אינה יכולה ליהנות משום אדם ולהנשא לו ול"ל דקנסוה א"כ נכופן על החליצה לקיים המצוה ותועלת המת ואין לומר דגם זה עשו משום גדר וקנס דחשו חכז"ל דמה שנדרה הנאה כדי שלא תתייבם ואחר החליצה תשאל לחכם על נדרה דזה אינן דהא א"א להתיר לה רק בפתח וחרטה דמעיקרא ובזה לית לה חרטה דמעיקרא דהא כל כונתה שלא תתייבם ונכוף אותו לחלוץ לה ואם לא היתה נודרת לא היתה נפטרת מהיבום וכה"ג הקשה בשו"ת רמב"ן סימן רנ"ה אהא דאלמנה נודרת ליתומים דפריך הש"ס שמא תלך לחכם ויתיר נדרה ותירוצו לא שייך כאן ועוד דקי"ל דצריך לפרט הנדר והסיבה שבשבילה נדר וכדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח סי"ד ע"ש בש"ך סקס"ה ואם תאמר הסיבה שנדרה כדי להפקע עצמה מיבמה לא יזדקק לה החכם ואם תעלים לא יועיל ההיתר עיי"ש ביו"ד ס"ז ובל"ז רחוק ודחוק לומר שבשביל עשיעתה ימנעו חכז"ל טוב מבעלה ולבטל המצוה.
ובשו"ת פרשת מרדכי חאה"ע סימן ס"ז רצה להביא ראיה דמשום המצוה ותועלת בעלה המת לבד אין כופין לחלוץ מכתובות דף ס"ד דבאומר היבם לחלוץ נזקקים משום דכ"ז דאגידה היבמה בו אין נותנין לו אשה אחרת משמע דבלאו ה"ט אין נזקקין ודחה די"ל דמיירי שיש עוד אח אחר ואינו כאן וטוענת להמתין בחליצה עד שיבא עיי"ש אמנם לא הביא דברי הרמב"ם בפ"ב מיבום הלכה ט"ז דאם אומרת אני ניזונות משלי ואשב עגונה כל ימי חיי אין שומעין לה שהרי היבם אומר לה כ"ז שאתה זקוקה אין נותנין לי אשה אחרת עיי"ש הרי אף דאומרת דתשב עגונה כל ימיה אם היבם אינו מפקיד משום שלא יתנו לו אשה אחרת שומעין לה.