אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות יבום › סימן קסד

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות יבום · סימן קסד

סימן קסג

ס"א בהג"ה וי"א דכל שחלצה תוך ג"ח וכו' צריכה חליצה אחרת בשו"ת זכרון יוסף ובית מאיר תמהו למה יגרע מאם בא עליה תוך ג"ח דמהני היבום דלא גרע מביאת חייבי לאוין ונ"ל לפימ"ש מהרי"ט ח"א סימן ס"ט דהא דאמרינן בריש תמורה כ"ו דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וכן הא דאמר בכתובות דף פ"א ע"ב כיון דאמרי רבנן לא לאבן איזבן לאו זביניה זבינא וכן הא דאמרינן בפרק ד"א מאמר דאיסורא ל"ק היינו דוקא אם ע"י דלא מהני נשאר ד"ת קיימין אבל אם לא יתוקן האיסור בכך מהני מעשיו לכן אם קידש חייבי לאוין בביאה תפסי קידושין את"ד ונה"מ בסימן ר"ח הוסיף דלפיכך מקח שנעשה בשבת קונה שאסרו חכמים רק מעשה המכירה מחשש שלא יכתוב ולא הקפידו על קיום המכירה ומעש' המכיר' כבר עבר ולא מתקנין דברי חכמים יעיי"ש וא"כ בשלמא אם ייבם בביאה תוך ג"ח דהאיסור שמא מעוברת ובא על אשת אח שלא במקום מצוה א"כ אין הקפידא על קיום קנין היבום וא"כ אפילו תאמר דל"מ לא יתוקן האיסור דמ"מ בא על אשת אח שלא במקום חיוב משא"כ חליצה תוך ג"ח אם לא יועיל החליצה משום דאמרי חכז"ל שלא יחלוץ יתוקן האיסור וישארו דברי חכמים קיימין דצריכה לחלוץ שנית.

ולפימ"ש הב"מ בצלעות הבית ס"ד דלבטל קידושין מחמת דאעל"מ דעבר אד"ת או דרבנן א"א לומר כיון דגלי תורה באלמנה לכ"ג דתפסי קידושין ולהכי ביבם נדה ג"כ קונה וא"כ תינח לענין קידושין ויובום אבל לענין חליצה שפיר הדרינן לכללא דאעל"מ דבזה ליכא גזה"כ דהא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דילפינן בפרק החולץ דף מ"א ע"ב אם לא יחפוץ הא אם חפץ ייבם הוא לענין היכא דאינו מותר לכתחלה לייבם אסור נמי לחלוץ ומדיעבד לא מיירי לכן לענין דיעבד כל חד הדר לכלליה דלענין יבום גזה"כ שלא לבטל ענייני קידושין מחמת איסור זולת באיסור כרת אבל חליצה שפיר אעל"מ.

ס"ו מוציאה בגט והרמ"ה כתב דלא מוציאין אותה ממנו כיון דספקא הוא והקשה הטור הא הטעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן דאמרי אף דלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק וא"כ אדרבה מה"ט נמי תצא מהיבם דלרבנן הוי בר קיימא ואסורה משום ערות אח שלא במקום מצוה והב"מ תירץ דמש"ה אין מוציאין מהכהן די"ל קי"ל כרבנן וה"נ אין מוציאין מהיבם די"ל קי"ל כרשב"ג דספק נפל הוא ולכאורה תמוה מה שייך קי"ל באיסור ועוד גם לרשב"ג הוי ספק משא"כ לכהן די"ל קי"ל כרבנן דס"ל דבר קיימא הוא ואינו ספק ובאמת להלכה פסקו כהטור ומ"מ ליישב דברי הרמ"ה שלא יהיו תמוהין כ"כ נראה דאנן קי"ל דילפינן הא דכתיב כי מצא בה ערות דבר מממון דכתוב עפ"י שני עדים יקום דבר כדאיתא בקידושין דף ס"ה ע"ב וכמו דאין מוציאין ממון על ידי רוב דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דאינו דבר ברור וכמ"ש רא"ש וריטב"א שבאס"ז פ"ק דב"מ דף זיין ע"ב דרוב ספק הוא רק גזה"כ לילך אחר רובא אבל היכא דקפדה תורה שיהא ודאי לא מועיל רוב לכן ה"נ לא אזלינן אחר רוב בדבר שבערוה מה"ט וכ"כ חוו"ד ס"ס ק"י בבית הספק ולכן ס"ל להרמ"ה כיון דגזרה תורה שלא להוציא אשה מבעלה רק בדבר ברור כעדים ה"נ אין מוציאין ע"י רוב כמו בממון די"ל קי"ל כהמיעוט אפילו בשמא ורבנן דס"ל בלא שהה ל"י דבר קיימא הוא משום דרוב נשים וולד מעליא יולדין אבל מיעוט יולדת נפלים כדאיתא ר"פ האשה בתרא אך זה דוקא היכא דאיכא חזקה דמעיקרא כגון בהא דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר וכי ימצא בה ערות דבר שהיתה מעיקרא בחזקת היתר לבעלה וכן בממון כשבא להוציא מחזקת מרה קמא לא מוציאין ע"י רובא או כשבא המעות לידו בהיתר כמ"ש תוס' ספ"ק דכתובות בד"ה להחזיר וה"נ היבם שכנס דמתחלה היתה בחזקת זקוקה לו ובחזקת היתר לו ועכשיו כנסה ובאין להוציאה ממנו אין מוציאין ע"י רוב אבל כהן זר שכנסה דלא היתה זקוקה ואדרבה בחזקת זקוקה ליבם היתה לכן לולא דסמכינן אדרבנן דס"ל דרובן אינן נעלים היינו מוציאין אותה מהכהן דגם בממון דכוותיה ס"ל לרוב הפוסקים דתפיסה לא מהני בספק אפילו כשיש דררא דממון דספק לב"ד בלא טענותיהם ה"נ לא מהני מה שכנסה והכניסה לרשותו אם היה רק ספק השקול ולא מסייעו הרוב ומהרי"ט בח"ב חלק אהע"ז סק"י הוסיף לתמוה על הרמ"ה דמ"ש מספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון דתנן ר"פ החולץ דיוציא וחייב באשם תלוי ונ"ל דאם חייב באש"ת בספק השקול א"א לומר דלא יוציא דהרי בכל ביאה חייב אש"ת לכפרה אבל אם בספק השקול פטור י"ל שפיר דלא יוציא כיון דאמרה תורה דאינו חייב להוציא רק ע"י דבר ברור ואפילו יש רוב לאיסור מ"מ סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא כדאיתא בר"פ האשה בתרא וכתבו שם רמב"ן ורשב"א דאיתא גם לרבנן דלא חיישי למיעוטא מ"מ כשיש חזקה סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ואין עושין בו מעשה כמ"ש רה"ג ז"ל משמע דרק לכתחלה אין עושין בו מעשה והנה ברפ"ד דכריתות מוקי הך משנה דיוציא וחייב אש"ת כר"א דל"צ חתיכה משתי חתיכות אבל אנן קי"ל דאינו חייב אש"ת וכ"פ הרמב"ם בפ"ח משגגות ולפיכך ספקא דאורייתא מן התורה לקולא כיון דאם לא אקבע איסורא פטור מאש"ת כמ"ש מהרי"ט ואחרונים וכיון שהוא רק מדרבנן אין מוציאין האשה ממנו וה"נ גבי יבם שנישא יבמתו וילדה ולא חיה ל"י נהי דרוב יולדין בני קיימא כיון דמיעוט אינן בני קיימא והאשה בחזקת היתר ליבם קיימא סמוך מיעוטא לחזקה והוי רק פלגא וכמ"ש תוס' בפרק החולץ דף ל"ז בד"ה וזו.

ועוד אפשר לומר דמודה הרמ"ה דחייב להוציאה ולפרוש מספק איסור אלא דאין מוציאין אותה ממנו דהיינו הב"ד אין כופין אותו בשוטים כיון דספקא הוא יש לחוש שלא יהא גט מעושה שלא כדין ועיין ברא"ש פרק הבע"י סי"א וז"ל בירושלמי פרק אלמנה ניזונות ה"ז משמע דאין כופין אכל הנהו דקתני פרק המדיר יוציא דגרסינן התם אמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות והא תנינא המדיר את אשתו מליהנות יוציא ומשני אם שמענו יוציא הוא האם שמענו שכופין ופר"ח ש"מ דאין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא שכופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא בסתם אומרים לו כבר חייביך חכמים להוציא וא"ל תוציא מותר לקרותך עבריין אבל לכפותו לא עכ"ל וס"ל להרמ"ה דה"נ בספק ולא קשיא מהא דספק בן תשעה דהתם נמי קתני יוציא ולא קתני כופין ולהכי כתב הרמ"ה דלא מוציאין אותה דמוציאין פירושו בעל כרחו כדאיתא פרק האשה שנפלו דף פ"א ע"ב תנא תני מוציאין פרש"י דמשמע בע"כ וכן מצאתי בשעה"מ פט"ו מהא"ב ה"ג דדייק הכי בנידון דהתם דאין מוציאין בע"כ בספק פלוגתא דיש לחוש לגט מעושה אלא דכתב דזה רק בפלוגתא דרבוותא עיי"ש והרמ"ה י"ל דס"ל בכל ספק הכי.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה