ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות יבום · סימן קסא
ס"א אלא אחת מהם ואם חלץ לאחת לדעת ב"י אין איסור לחלוץ לשניה ודעת הב"ח דאסור מדאורייתא וכתב הב"ש דאישתמיטתיה הסוגיא דר"פ ר"ג נגזר חליצה אחר גט אטו חליצה אחר חליצה כל כי הני תחלוץ ותיזל עכ"ל וזה לפרש"י שם כלומר מה אכפת לן כל ימיה תחלוץ אמנם רשב"א וריטב"א שם הקשו על רש"י חדא דלישנא משמע לשון תימא ועוד אמאי לא אכפת לן אם אתה אומר תחלוץ מתייבמות לכן פרשו דבחליצה אחר חליצה מה ירוויחו וליכא למיחש שיעשו כן עיי"ש וא"כ אין סתירה גם להב"ח מסוגיית הש"ס.
אמנם מה שהקשו רשב"א וריטב"א על פרש"י דלמה לא אכפת לן אם אתה אומר חולצת מתייבמות נראה דהא איתא ביבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ופרש"י מי לא בעי למיחש לספק איסור לאו כי היכא דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספקא לאו הרחקה דרבנן בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר עכ"ל וא"כ בשלמא בריש יבמות דף ג' דקאי על ט"ו נשים פוטרת צרותיהן דכיון דפוטרות נשארו באיסור אשת אח שהן בכרת כדאיתא ברמב"ם פ"ו מהלכות יבום לכן באיסור כרת עשו הרחקה דאם אתה אומר חולצת מתייבמות אף דחששה קלה היא דלמה יחלוץ בחנם באין צורך ולא שכיח כיון דפטורות אבל לחלוץ בת חליצה דגם אם מייבם אינן רק בלאו כדאיתא במ"ק דף יו"ד ע"ב וברמב"ם פ"א מהלכות יבום הי"ב ולקמן סימן קס"ב ס"ב עיי"ש וא"כ מנ"ל לחדש גזרה מה דלא מצינו רק באיסור כרת לומר דגזרו גם בלאו חששא קלה כמות שהיא.
ומה שהביאו לרש"י בדף קי"ט לחלק בין ספק איסור להרחקה הוא משום דבדף פ"ב רבא גופא מחלק בין לאו לכרת ומקשה הש"ס על רבא דאיהו גופא אמר מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וסיים הש"ס קשיא וידוע היכא דאמר קשיא יש תירוץ לכן מחלק רש"י בין ספק כההיא דדף קי"ט להרחקה בדבר שודאי מותר מה"ת כההיא דדף פ"ב ועוד דלפי פרש"י ההוא דדף נון כל כי הנהו תחלוץ ותיזל מה אכפת לן כל ימיה תחלוץ והרי בפרק קמא דף ג' אמר סתמא דש"ס אם אתה אומר חולצת מתייבמות וע"כ לחלק בין כרת ללאו והלא רבא אמר מ"ל איסור לאו מ"ל א"כ לכן מחלק בין ספק איסור להרחקה.
וכן פסק הרדב"ז ח"א סימן קס"ג לענין חיבוק ונישוק סמוך לווסת אף דאמרו חכז"ל לפרוש מאשתו סמוך לווסת מ"מ אמרינן דרק מתשמיש עשו הרחקה כיון דתשמיש דנדה בכרת אבל חיבוק ונישוק דנדה רק בלאו לא גזרו וחולק על תה"ד בסימן ר"נ דס"ל כמו דעשו הרחקה בכרת כן בלאו והביא רדב"ז ראיה מכמה פוסקים והובא בפ"ת ליו"ד סימן קפ"ד סק"ה וכ"פ ב"י ביו"ד סימן קפ"ד ובריב"ש סכ"ד הביא מפרש"י ספ"ק דע"ז דמשום חשש רחוק ליכא למגזר רק באיסור כרת וכ"כ תוס' במנחות דף נ"ד בסד"ה אין מחמיצין דמשום מלתא דלא שכיח לא גזרינן רק באיסור כרת.
וריטב"א בפ"ד דיבמות דף מ"ד כתב דאפשר נמי קפידא ואיסור דאורייתא הוא שלא לחלוץ ולבזות כי אם לצורך עכ"ל ונראה דה"ד שלא יחייבוהו הב"ד לחלוץ דאם מרצונו הרי יכול למחול על כבודו ורק במלך תנן בפרק כ"ג דאין רשאי למחול על כבודו לחלוץ משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול לכן נראה דאם יצא קצת לעז על החליצה דבכה"ג בגט כופין אותו לתת גט אחר כדאיתא לעיל סימן קנ"ד סכ"א בהג"ה מ"מ בחליצה אין כופין אותו רק אם רוצה לחלוץ שנית ומוחל על בזיונו יש על מה לסמוך להתיר וכן אם יצאה החליצה למקום אחר ואי מאמינן לה שכבר חלצה ויש שם מאחי המת אם רוצה לחלוץ לה שנית מותר אבל לחייבו שיחלוץ לא כי י"ל קי"ל דחליצה אחר חליצה אסור ואינו מוחל על בזיוני אף דהריטב"א כתב דוקא שלא לצורך היינו היכא דמדינא צריכה חליצה מספק אבל הכא הרי האשה מודה דכבר חלצה ואיהי דאפסדה אנפשה שלא הביאה שטר חליצה.
ובני אהובה בפ"א מהלכות יבום ה"ט כתב אם חולץ לאחת ואח"כ מתכוין לחלוץ לשניה למה לא יהיה זה נכלל באיסור בל תוסף כמו הישן בשמיני בסוכה לשם מצות סוכה וצ"ע עכ"ל וזה קשה רק להרשב"א וריטב"א דפרשו כונת הש"ס כל הני תחלוץ ותיזל היינו מהיכי תיתי יעשה זאת לחלוץ שני פעמים אבל באמת אסור משום דאם אתה אומר חולצת מתייבמות ואסור מדרבנן לבד אבל רש"י מיאן בפירש זה דמשכחת שיעשה זאת לצורך אם יצא לעז על חליצה ראשונה או אין לה ראיה שכבר נפטרה בחליצה במקום אחר ובכה"ג ליכא בל תוסיף דאינו מתכוין למצוה רק להוציאה מהלעז או אם באמת לא חלצה אזי תפטר בחליצה זו מאח זה שבכאן אבל אם חלצה כבר חליצה כשרה תהא חליצה זו לבטלה.