ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות יבום · סימן קס
ס"ז בהג"ה במדינות אלו שכופין לחלוץ אינו יורשה זה דעת מהרי"ק שרש צ"א ומל"מ פכ"ב מהלכות אישות ה"י כתב ז"ל איברא דמתניתין דשומרת יבם שמתה דאזלינן בתר חזקת ממון מרייהו ומפרש בגמרא דמספ"ל אי זיקה נשואה עושה או לא ולפיכך כתובה בחזקת בעל א"כ אפילו דנימא דמצות חליצה קודמת וכופין לחלוץ כל זמן שלא חלצה הספק במקומו עומד דאי האי זיקה נשואה עושה עד שיחלוץ איברא דהרוצה לדחוק עצמו ולפרש דע"כ לא מספ"ל אלא היכא דקיימא ליבום ולחליצה וכשיבנה איגלאי מלתא דכנשואה הויה כיון דהויה זקוקה מקודם אבל כשעומדת ע"כ לחליצה לא מהניא האי זיקה לספוקה כנשואה וזה דוחק עכ"ל והב"מ כתב עיין מ"ל שהרבה להקשות על דין זה וגם שניהם אישתמיט להו דברי חידושי רשב"א בפרק החולץ דף ל"ח בסד"ה זיקת ארוסה דטעמא הוא הא דזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה משום דמספ"ל בשעת נפילה אי ייבם או יחלוץ וכ"כ הריטב"א שם בד"ה וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה וז"ל והנכון יותר דקושטא דמלתא נקט דזיקת ארוסה או נשואה ספק הם דלא ידעינן או ייבם או יחלוץ עכ"ל וא"כ ממלא לדידן שכופין לחלוץ ליכא ספק כלל ובשו"ת רשב"א סימן תש"ה כתב אלמנה שילדה בת ומתה הבת תוך ל"י דנוטלת כתובתה מיד קודם חליצה אף דש"י שמתה יבם יורש כתובתה זו אינה שומרת יבם להתירה לו כיון דספק נפל ע"כ חולצת ולא מתייבמת והובא בכנה"ג כאן ובב"י לעיל סימן צ"ג הרי כל שאינה עומדת להתייבם אין היבם יורשה ול"ל משום דהוי ס"ס שמא הבת אינה נפל ואינה זקוקה ליבם כלל ואת"ל נפל שמא זיקה אינה ספק נשואה דהא הכתובה בחזקת יורשי בעל ואין מוציאין ממון בס"ס ואפילו לפוסקים דמוציאין ממון בס"ס הא הרשב"א לא מטעם זה אתי עלה אלא משום דודאי לא תתייבם רק תחלוץ אלא מהרי"ק עצמו סתר משנתו דבשרש ק"ב כתב דנהי דלא שבקינן לו לייבומה משום דחיישינן שלא יתכוין לשם מצוה מ"מ אין כח בידינו להפקיעו מירושתו ולכך נהגו לעשות פשרה וכבר כתבו אחרונים דמהרי"ק סותר א"ע ומ"מ מ"ש ולכך נהגו לעשות פשרה י"ל מטעם אחר כדי שיחלוץ ברצונו ולצאת מחשש חליצה מעושה אף בליכא ירושה כופין לחלוץ משום דהאידנא רובם אין מתכונין למצוה מ"מ כשיש ממון כל מה דאפשר לתקוני מתקנינן דשמא האי גברא יתכוין למצוה ובחנם כופין אותו לחלוץ אבל כשנותנין לו מעות מתרצה לחלוץ או דהוי תלוה וזבין דזביניה זבינא ואף דגט מעושה שלא כדין ונתנו לו מעות פליגי הפוסקים אם הוה כתלוה וזבין כדאיתא לעיל סימן קל"ד ס"ח ומשום דשמא חביבא לו אשתו יותר מהממון שנותנים לו ותלוה וזבין בפחות משוייה לאו זביניה זביניה כמ"ש תו"ג שם והובא בע"ת אבל בהא דכופין לחלוץ הוה ספק דשמא בדין שלא ייבם דלא מיכוין למצוה ואז חליצה מעושה כשרה וכשנותנין לו מעות יש עוד ספק דשמא אינה חביבה עליו יותר מהממון ומועיל משום ס"ס בהיתר יבמה לשוק דאינה רק לאו.
ס"ח דהם ספק ויורשיה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי הקשו ב"א וישעי"ק דלעיל אמרינן ש"י שמתה נוטל היבם החצי מנ"מ מטעם דזיקה ספק נשואין עושה ונימא אין ספק מוציא מידי ודאי ונראה דאין ספק מוציא מידי ודאי הוי כמו חזקה דג"כ אין ספק מוציא מידי ודאי שהוחזק עד עתה וכנראה מפ"ק דפסחים דף טית בהא דחבר שמת וכן פרש"י בע"ז דף מ"א ע"ב אין ספק מוציא מידי ודאי שהוחזק תחלה לאיסור והנה כתב כנה"ג מן הגהות אלפסי דלא מוקמינן אחזקה רק בספק מקרה לא בספקא דדינא והובא בשפתי דעת סימן ח"י סק"א דודאי מפני חזקה לא איפשט הדין וכ"כ התב"ש בסי' כ"ט ובסימן למ"ד סק"א דאין מועיל החזקה לענין הבעלים דאטו משום דזה מוחזק בהיתר איפשט בעיא דילן וא"כ ה"נ לענין אין ספק מוציא מידי ודאי דכאן הוא ספק במקרה אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ לעיל דהספק אי זיקה נשואין עושה הוי ספק דין וזה נוטה לדעת המל"מ הנ"ל דזיקה ספק נשואין עושה הוי ספק בדין אך לפימ"ש לעיל אשם ריטב"א ורשב"א דהטעם משום דלא ידעינן אי יחלוץ או ייבם הוי כספק במקרה אך עדיין י"ל דהא כתב הרשב"א משום דמספ"ל בשעת נפילה או ייבם או יחלוץ וא"כ הספק על להבא ולא על שלעבר וקי"ל בפרק כל הגט דף כ"ח ע"ב לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן ול"ל דוקא לענין מיתה דזה סוף כל אדם דהא תוס' בפרק האיש מקדש בדף מ"ו ע"ב למדו מזה דשמא קידש לא אמרינן ולשמא יקדש אמרינן הרי דלא מהני חזקה על להבא לומר אין ספק מוציא מידי ודאי ה"נ בזיקה דהספק בשעת נפילה אלהבא שמא ייבם או יחלוץ ועוד דעד כאן ל"צ לטעמא דאין ספק מוציא מידי ודאי רק לדעת המל"מ דאף דאינו רשאי לייבם יורש אותה היבם אבל אם אינו יורש אותה רק כשיוכל לייבם א"כ כאן הרי א"י לייבם וכמ"ש הב"מ מן הגהות מרדכי דכתובות פא"נ.