אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות יבום › סימן קנח

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות יבום · סימן קנח

סימן קנז

ס"א מת יבמי עיין שו"ת אמרי אש חא"ע סימן ל"ז במעשה דאחי בעלה נלקח לצבא בילדותו ועתה א"י אם חי או מת ורוצה הגאון מהרש"ק לומר דל"ש לומר אוקמוה אחזקת חי דגרע משבוי שכתבו התוס' בב"מ דל"ח ע"ב דאין בשבוי חזקת חי ובעל אמרי אש דבאנשי מלחמתו יקפיד המלכות על חייהם וראיתי לאחד בכת"י רצת להמציא היתר ג"כ מכח דברי תוס' הללו בבעל מלחמה שנמצא צלוב וא"י אם הוא תוך ג"י דכתב תב"ש בסימן י"ז ס"ק פ"ד משום דמוקמינן לבעלה בחזקת חיים יש אוסרים לחוש דמת לפני ג"י ונשתנה ונדמה לאחר אבל זה דהוא שבוי ליכא גביה חזקת חיים ודחיתי דבריו דתוס' לא כתבו כן רק דלחומרא חיישינן ולא להקל תדע דעיר שכבשה כרקום והיוצא ליהרג דבגיטין דכ"ח ע"ב דרובן למיתה ומ"מ נותנין עליהן חומרי חיים משום חזקת חי וחזקת א"א כמ"ש הריב"ש סי' שע"ט ואין לך שבוים גדולים מהם ועוד דהנמצא צלוב במלבושי בעל מלחמה ואם אחר הוא ג"כ שבוי הוה ועוד דבע"מ אינו כשבוי וכמ"ש בשו"ת אמרי אש הנ"ל.

עוד כתב להתיר מטעם שהועד ששמעו ממנו שאמר שימות א"ע ועתה דנמצא תלוי הוכיח סע"ת וכמ"ש בנו"ב ליתא דמבואר בש"ך יו"ד סימן שמ"ה סק"ג בשם רש"ל דדוקא כשראינוהו עלת לגג ואח"כ נמצא נופל מת אבל בלא"ה אף שאמר לא מחזיקינן לו במאבד ע"ל עיי"ש וראית משבועות דף מ"ו בההיא דנקיט נרגא וכו' וזה קשה גם על הנו"ב ומצאתי בשו"ת חת"ס חא"ע סימן ס"ו כמ"ש.

עוד כתב להתיר משום דלא נשמע בכל הסביבות שנאבד יהודי זולת בעל מלחמה יהודי בעל אשה העגונה ה"ל קרוב ומצוי כיון דעדים אומרים דמכירין אותו בטב"ע ובקרוב ומצוי כתב בנטע שעשועים בסימן ס"ד להתיר עכת"ד זה קרוב לשמוע לפמ"ש הב"מ בסימן י"ז סכ"ז דסתמא עדים אינם אומרים בדדמי ומכירין אותו בטב"ע וסברא דעדות העדים מברר לנו הספק דהוא תוך ג"י עיי"ש וא"כ י"ל נהי דהאוסרים לא סמכו על סברא זאת להתיר בספק תוך ג"י מ"מ כשנצטרף עם הוכחה דקורבא מודו ובלא"ה דעת תב"מ שם כהמקילין וכן העיד מהרח"ש דנהגו וכ"ד כמה גדולים עיין פ"ת שם ס"ק קכ"ג.

והב"ש שם ס"ק פ"ד הקשה ממ"ש בתשובה מהר"ם מינץ אם א"י אימת מת קרובו אמרינן דמת בקרוב משום דאוקמוה אותו בחזקת חי כמ"ש ביו"ד סימן שצ"ז וכאן ל"א דנהרג תוך ג"י עיי"ש ולכאורה י"ל לפמ"ש רש"י בחולין דף קל"ד דבספק איסור מיתה וכרת לא סמכינן אחזקה וצ"ל דהא דבגיטין דף כ"ח דבת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים שא"ה דלא אתרע החזקה עדיין כלל ולפ"ז במיתת יבם דליכא רק איסור לאו שפיר יש לסמוך אחזקת קיים ותוך ג"י הוא ולא נשתנת אלא דהב"ש בלא"ה תירץ דאדרבה מוקמינן לבעלה בחזקת קיים והנו"ב בקמא חא"ע סימן ל"א דחה דברי הב"ש דמת חזקת חיים יש לראובן יותר מלאחר די"ל דאותו אחר ע"כ ג"כ חי היה ותן לו חזקת חיים ועדיין חי ובעלה מת אמנם האחרונים דחו דבריו דאנו דנין על בעלה מוקמינן ליה בחזקת חי אף דעי"כ צ"ל דאחר יצא מחזקתו וכמו בשתי כתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידת וזו באה בפ"ע ומעידה עיין חת"ס חא"ע סימן ס"ה ונטע שעשועים סימן תנ"ל.

ס"ג בהג"ה וי"א דאין ע"א נאמן המתרי"ק בסימן קע"ה כתב דאם היבם מומר יש לסמוך אע"א ביבמה כיון דדעת הרי"ף ורמב"ם וסמ"ג דע"א נאמן ביבמה לשוק ודעת גאונים דבמומר אינה זקוקה כלל ליבם וכ"כ כמה אחרונים בתשובותיהם וישעי"ק כתב כיון דבמומר ל"ש חזקה דדייקא ומנסבא דאינה חוששת אם לא תתייבם להמומר כ"ע מודים דאין ע"א נאמן ולי נראה דאפילו מאן דס"ל דע"א אינו נאמין לתתירת לשוק כיש יבם אינו דודאי זקוקה ליבם כיון דעבידי לגלוייא לא משקרי הוא חזקה כמ"ש התשב"ץ בח"א שאלה פ"ג ופ"ד וחזקה דאתיא מכח רובא הוא ועומדת נגד חזקת חי דיבם אלא נשאר ספק אם מת ומ"ד דנאמן ע"א ביבם ס"ל דמשום דעל"ג הוי ודאי מת וא"כ ביבם מומר דבלאו הכי ספק דפלוגתא דרבוותא אם זוקק ליבום הוי ס"ס שמא אינו זוקק אפילו חי ואת"ל זוקק שמא מת דספק פלוגתא דרבוותא וספק מעשה הוי ס"ס לקולא כמ"ש מנ"י בכללי ס"ס וכן נראה לענין מה שכתב הב"ש דלכאורה ע"א אינו נאמן להעיד לאיש שמתה אשתו לפוטרו מחדרגמ"ה כיון דכתבו הד"מ וב"ש בסימן א' דעכשיו הוא רק תקנה שלא לישא שתי נשים וכיון דע"א מעיד שמתה והוא מלתא דעל"ג נשאר רק ספק השקול וספק בתקנה לקולא וא"ל דל"מ ס"ס בדבר שבערוה או דל"מ ס"ס בדבר שאפשר יתגלה אח"כ האיסור דהא בירושלמי פרק בתרא דיבמות אהא דיצתה חמותה מלאה חוששת ורי"א אינה חוששת אמר דיצתה מלאה חוששת משום שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה מד"ת להחמיר ורי"א א"ח שהן שתי ספקות ספק נקבה וספק אינו בן קיימא ושתי ספקות מד"ת להקל וע"כ ל"פ ת"ק אלא משום דספק אינו בן קיימא לא מיחשב לספק דרוב נשים יולדת בן קיימא כדאיתא בבבלי התם דרק מועט מפילות אבל בס"ס לכ"ע מותרת.

והנה ביבמות דף צ"ב ע"ב אמר רב יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י וכתב הריטב"א לעולם בזנות שריא ליבם והא דרב כשנשאת בעד אחד דאי במזיד גמור זנות בעלמא הוא ואי כשנשאת בעדים הא סבר רב דאפילו אשה בעלמא מותרת לחזור לו כדפסק לעיל וש"מ דס"ל לרב דע"א נאמן ביבמה שתנשא לשוק וכדפסקו רבוותא ז"ל את"ד וקשה על הרא"ש וטור דס"ל אין ע"א נאמן ביבמה להתירה וגם קשה למה לא פשיט הש"ס מההוא דרב.

ונראה דמה דמספ"ל לש"ס אם טעמא דע"א נאמן משום דעל"ג משום דנהי דרוב לא משקרי בעל"ג מ"מ לא מהני רוב בדבר שבערוה כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב וגם בממון ל"מ על"ג כדאיתא בחו"מ סימן למ"ד בסוף הסימן בסמ"ע וכ"כ בית יעקב בכתובות דף כ"ג דרוב ל"מ בדבר שבערוה להוציא מחזקת איסור דילפינן דשב"ע דבר דבר מממון וא"כ לרב דס"ל ר"פ המניח הולכין בממון אחר הרוב הה"ד בדשב"ע ולכן ע"א נאמן במיתת היבם משום דרובא לא משקרי בעל"ג משא"כ לדידן אין ראיה וא"כ עכצ"ל דעל"ג חשוב כרוב אלא דלא עדיף מחזקת ממון או איסור א"א וחזקת איסור לשוק וא"כ עכ"פ הוי ספק אם חי דודאי חזקת חי לא עדיף מרוב דא"כ למה לרב ע"א נאמן ביבמה.

ס"ה היה לאחת מהן עד וכתב הב"ש להרא"ש למ"ל הטעם הצרה אינה מעידה לחברתה ת"ל ע"א א"נ ולע"ד נ"מ כשידוע שנפל למשאל"ס ובא ע"א שאח"כ ראהו נפלט מהמים והכירו וקברו דאז גם הרא"ש מודה כיון דמשאל"ס רובן למיתה ואיתא ברפ"ק דגיטין כיון דרוב בקיאין לשמה נאמן ע"א אף באתחזיק איסור ערוה ועוד דרוב מהני היכא דלא איתחזיק איסורא דערוה כמ"ש לעיל מן הבית יעקב דף כ"ג וכיון שנפל למשאל"ס תו ליכא חזקת א"א דהרי אם נשאת בדיעבד ל"ת ומן התורה גם לכתחלה מותרת כדאיתא במבי"ט הובא בתק"ע סימן רי"ג ועיין תוס' ב"מ דף כף ע"ב בד"ה איסורא וברא"ש האשה תניינא דף קט"ו ס"ג וכ"ש כשידוע עפ"י שני עדים שנטבע במשאל"ס ואח"כ בא ע"א שלא ידע מהטביעה והעיד שראה אותו מת והכירו וקברו דאזי גם להרא"ש נאמן ע"א ביבמה שמת היבם כיון דעל"ג אתיא מרובא אבל צרתה א"נ דמתוך שנאתה תשקר גם במלתא דעל"ג דהרי צרתה אין נאמנת על מיתת בעלה לצרתה אף דיש טעמא דדייקא ומנסבא ועל"ג וצ"ע בתוספות האשה בתרא דף קכ"א בד"ה ולא היא שכתבו ואע"ג דרובייהו דצו"מ אי סליק קלא אית ליה מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה עכ"ל ולמה כיון דידוע דנפל למשאל"ס וכבר יצאה מאיסורה מדאורייתא למה לא נסמוך ארובא דקלא אית ליה לצו"מ ואפשר משום דלא חלקו חכמים בין איש לאיש או דאינו רוב גמור ונראה דמש"ה האריך הש"ס לומר שם ולא היא לא שנא אינש דעלמא ול"ש צו"מ והנה סגי לומר ולא היא או אף צו"מ אלא דטעמא טעים ל"ש לומר לא פלוג ואין לשנות זה מזה.

ומהרי"ו ספ"ח כתב האשרי שכתב פרק האשה שלום שקשה הדבר להקל להתיר יבמה לשוק ע"פ ע"א ה"מ כגון שמעיד העד שמת היבם כיון דאיכא חזקת איסור לשוק אבל הכא שמעיד דבתו עודה חיה דליכא חזקת איסור לשוק מודה האשרי דע"א מהימן לאוקמה אחזקה אפילו איכא שום קול בעלמא שמתה הבת נאמן העד לאשתוקי קלא דבפ"ב דכתובות ובפחז"ה איתא כגון דמוחזק באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק קלא דבן גרושה או חלוצה הוא ואחתינן ואתא ע"א ואסהיד דכהן הוא ואסקינן אלמא ע"א נאמן מדאורייתא נגד קול בעלמא עכ"ל צ"ל הא דאמר דע"א נאמן לאוקמה אחזקה היינו נגד קול דראייתו דמהימן אינו רק אם הוחזק מעיקרא בכהן אבל בדליכא קול מהימן ע"א אם רק לא איתחזיק איסורא כדאמר ברישא דאלת"ה קשיא סיפא ארישא וא"כ ראיה לדברי היכא שידוע עפ"י עדים שנטבע במשאל"ס ואתא אח"כ ע"א שראוהו אח"כ מת וקברו והכירו היטב נאמן לכ"ע גם ביבמה להתירה לשוק דכיון דנטבע במשאל"ס ומותרת מן התורה להנשא תו ליכא חזקת איסור.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה