אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות יבום › סימן קנז

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות יבום · סימן קנז

סימן קנו

ס"א ממזר כתב ב"ש כבר כתבתי בסימן הקדום דאיירי דהיו חבושין בבית האסורים וכתבו ב"מ וישועת יעקב דתמות דהאי דלעיל לפטור דוקא בחבושין אבל כאן לזקוק גם ספק זוקק עיי"ש ולק"מ דאטו הכא קמ"ל המחבר דזוקק מספק שמא אינו ממזר הא קמ"ל דאפילו ודאי ממזר זוקק בתורת ודאי וזה דוקא בחבושין מיירי.

ס"ב אפילו ברוב בריב"ש סימן קפ"ב כתב דוקא באמר קודם מעשה ותירץ בזה קושיית תשב"ץ על הרי"ף דלמה במעיד על סימני הבת כתב הטעם משום חזקה דרבא ות"ל דהוי גלוי מלתא בעלמא אע"כ משום דהתם מעיד בשעת מעשה וכתב ב"י דאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא אפילו בשעת מעשה מעידין וא"כ הדרא קושיית תשב"ץ לדוכתה ונ"ל לפימ"ש פר"ח ביו"ד סימן קי"ט סקי"ז דהא דעד אחד נאמן באיסורין להתיר דילפינן מנדה וספרה לה היינו במעיד על הדבר עצמו אם מותר אבל מעיד על איש דנאמן חד לא מהימן בהא דזה עדות גמורה וצריך שני עדים עיי"ש וכבר קדמו הריטב"א בר"פ אם אין מכירין שלא אמרינן ע"א נאמן באיסורין אלא במעיד על גוף האיסור ולא במעיד על האדם עיי"ש וא"כ בעדות על סימני הבת דהיא עדות על עצם האדם אם גדולה או קטנה היא היה צריך שני עדים רק משום חזקה דרבא גם נשים נאמנין אבל להעיד שזה אחי פלוני אינו עדות בעצם האדם רק בחוץ ממנו אם פלוני אחיו וכיון דאינו מעיד על איסור או ממון הוא רק גלוי מלתא משא"כ על סימני הבת זה עצמו צריך עדות גמורה אף דאינו על איסור או ממון דהוא על עצם אדם.

ס"ד נפלה לפני יבם מומר יש מי שמתיר באור זרוע סימן תר"ה הביא בשם תשובות רבותינו כתב בטעמן של הגאונים שהתירו דכתיב כי ישבו אחים יחדו מי קאמר אפילו הוא מומר יבוא עליה והא כתיב דרכיה דרכי נעם אלא מקיש ישיבת אחים אהדדי ומה מת אחד מהם ביהדות אף יבמה יבא עליה ביהדות וכ"ת לא יבוא ולא תפטר מידי דהוה אמומר שקידש התם הוא דבידים ואיסור מיתה אבל הכא דממלא ואיסור לאו לא דאיכא למיחש לעיגון עכ"ל ואינו מובן כלל מ"ש בידים או ממלא או איסור מיתה או לאו וגם משום עיגון ממ"נ אם מדינא צריכה חליצה או לא נפטרת מהזיקה מה יועיל עיגון ואם מדינא אינה זקוקה מה צריך לטעם עיגון ונראה עפימ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סימן י"א דמומר שקידש חומרא מדרבנן בעלמא הוא דחוששין לקידושין כ"כ רבינו טובי' וכן משמע מדברי א"ז ומדברי בנו ר"ה כההוא דקידושין האמ"ל ע"מ שאני צדיק גמור חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו דפירש חומרא בעלמא לרבינו טובי' עיי"ש והנה מהר"ם פאדוה סימן ל"ז כתב דהא דע"מ שאני צדיק גמור אפילו היה רשע כל ימיו היא מקודשת מספק שמא הרהר הטעם מאחר שהוא אומר כך ורצה בקידושין מסתמא רוצה לקיים תנאו אבל שיהיה דבר כללי על כל בעל עברה בלי טעם וסברא אי אפשר עיי"ש ועל דרך זה ס"ל להתשובה דמייתי א"ז דבשלמא מומר שקידש יש הוכחה דרצונו להתנהג בדת משה וישראל דאם לא כן בכדי לא עביד מעשה בידים לקדש על פי אופן דת משה וישראל אטו חושש לביאת פנויה מי שמומר לכל התורה וגם האשה הנתקדשת למומר ודאי לא תעכב על ידו לדור עמו בלא קידושין כדמו"י וקי"ל מעשה בכדי לא עביד אינש כדאיתא בחו"מ סימן מ"ב ס"ט ועיי"ש בפ"ת סק"ז משא"כ אם היבם מומר ל"ח שמא הרהר תשובה בשעת מיתת אחיו ועוד בשלמא לענין קידושין חוששין ולא מוקמינן אותו אחזקתו שהיה רשע משום דאיסור א"א במיתה לא אזלינן בתר חזקה להקל כדאיתא בפרק הזרוע דף קל"ד ברש"י ד"ה חלה ספק איסורא שיש בה עון מיתת הלכך לא סמכינן אחזקה והובא בפתיחה לה"ט להפרמ"ג ושכ"כ בירושלמי והר"מ הטעם מפני שהוא עון מיתה לא מוקמינן אחזקה והבית מאיר לעיל סימן ואו סי"ד השיג עליו וכתב דגם באיסור לאו חיישינן מדרבנן באשתכח ריעותא וכדעת הפוסקים שהובאו בש"ך יו"ד סימן נון ולכן לשלול זה דלא נימא גם באיסור לאו ולא אשתכח ריעותא והוכחה נחמיר מדרבנן דלא לאוקמוה אחזקה כתב כיון דאיכא עיגון לא מחמרי מדרבנן דאדרבה אזלו לקולא משום עגונות כדאיתא בפרק האשה רבה ובריש גיטין ובריש כתובות דף ג' ע"א או ר"ל דבידים קבלה קידושין ואיהו דאפסדה אנפשיה לא חשו לעיגון דידה ואם לא ידעה שהוא מומר י"ל דהוה קידושי טעות דאנן סהדי אלו ידעה לא היתה מתקדשת למומר דלענין מומר לא אמרינן בכל דהו ניחא לה כמ"ש מהר"ם ועיין נוב"ת חאה"ע סימן פ' ואח"כ ראיתי בפו"כ דמהרא"י סימן קל"ח שכתב אם נתקדשה למומר בטעות שלא ידעה ודחי אמרינן דאדעתא דהכי לא נתקדשה כמ"ש מהר"ם בר"ב להדיא דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבא בגיות עכ"ל ורמזו באה"ט בסימן מ"ד סק"ו וודאי הנו"ב אישתמיט ליה דברי מהרא"י שבפו"כ ועיין בתה"ד סימן רכ"ג הרחיב דברי התשובה שבא"ז דהתם בידים הוא דקעבד משומד מעשה ואיסור כרת הוא אבל הכא ממלא הוא ואיסור לאו ואיכא למיחש לעיגון עכ"ל לפ"ז צריך לפרשו כפירוש הראשון שכתבתי אח"כ מצאתי בחת"ס ח"ב מאה"ע סימן ע"ג שפירש כן.

ומהר"ם הביא ראיה דפטורה מחליצה כשהיבם מומר מדפריך בהגוזל דף ק"י אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ומשני טב למיתב טן דן א"כ לגבי מומר ל"ל הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת ואדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא והוי כאלו התנתה עמו ע"מ שלא תתייבם לו והפנים מאירות ח"ב סימן קמ"ה כתב דאינו ראיה כלל דהא פרש"י ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שתזוקק לאחיו וא"כ מי הגיד להר"מ דניחא לה במוכ"ש עד שחילק דבמומר אנן סהדי דלא ניחא דלמא כפרש"י דגם במוכ"ש לא ניחא לה אלא דניחא בבעלה שהוא שלם ומכנסת עצמה בספק שאם ימות תזקק ליבם אף שאינה יכולה לסובלו ולקבלו ה"נ גבי מומר איתתא בכל דהו ניחא לה ומכנסת עצמה בספק וכן הקשה הב"ח ונראה דהא דמכנסת עצמה בספק היא מהכרח דהבעל לא יתרצה שיתבטלו הקידושין ויעשה איסור לדור עם אשה בלא קידושין ורש"י לשיטתו בפרשת חיי שרה דפלגש היא בקידושין בלא כתובה אבל הרמב"ן שם הביא מסנהדרין דף כ"א דפלגש בלא קידושין וכתב הכ"מ בפ"ד מהלכות מלכים שכן גרסא אמיתית בסנהדרין וגם דעת רמב"ם שם כן ועוד הביא ראיה כיון דקי"ל כתובה דרבנן אם גם פלגש בקידושין מה בין פלגש לאשתו מן התורה וא"כ לא אכפת לבעל שיתבטלו הקידושין למפרע כשימות בלא זרע וכמ"ש הב"ח וא"כ למה תכניס עצמה בספק ליפול לפני מוכה שחין וודאי אדעתא דהכי נתקדשה שיתבטלו הקידושין למפרע אם לא דאיתתא בכל דהו ניחא לה גם במוכ"ש משא"כ במומר ודברי מהר"ם מוכרחין.

ובזה י"ל ג"כ מה שהקשה בהגמ"ר פרק החולץ על מהר"ם ממש"כ התוס' בב"ק שם דל"ל אדעתא דהכי לא קדשה נפשה רק בארוסה ולא כשנשאת דקבלה טובה ודאי מקדשה נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה עיי"ש דגם זה דוקא אם פלגש בקידושין אבל בלא קידושין יש איסור וא"כ לא יתרצה הבעל לתנאי זה שיתבטלו הקידושין למפרע וכיון דא"א לה לקבל הטובה רק זולת בתנאי מוותרת על התנאי ורמב"ן בפ' חיי הכריח דל"ל פלגש בקידושין ובלא כתובה כיון דקי"ל כתובה דרבנן מ"ש פלגש מא"א מדאורייתא והתוס' בפ"ק דכתובות דף יו"ד כתבו דקי"ל כתובה דאורייתא א"כ י"ל כרש"י דבלא קידושין יש איסור משא"כ לפי מה שהעלו הפוסקים דכתובה דרבנן ואין איסור בלא קידושין ומה אכפת לבעל אם אדעתא דהכי לא נתקדשה ממלא יכולה להתקדש רק אדעתא דהכי ולא תפסיד הטובה א"כ ודאי רק אדעתא דהכי נתקדשה ובזה א"ש קישור דברי התוס' שכתבו אחר זה וא"ת אדם שקנה מחברו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מלתא אלא כמו כן בדעת מוכר ומוכר אקנה לו אדעתא דהכי אבל הכא דקידושין בדידה קיימא והוא אינו חושש האיך דעתה להתקדש עכ"ל דנתקשו האחרונים בקישור דבריהם ולפימ"ש א"ש דהוכיחו זה שהקדימו דבנשאת ל"ל אדעתא דהכי לא נתקדשה כיון דקבלה טובה והבעל לא יתרצה באותו תנאי שיתבטלו הקידושין למפרע כיון שנשאת דנמצא עשה איסור למפרע וכיון דהבעל לא יתרצה והיא רוצה להנשא ע"כ מוותרת על אותו תנאי ורש"י ס"ל דע"כ הקושיא דפריך דנפלה לפני מוכ"ש נימא דאדעתא דהכי לא נתקדשה מנשואה מיירי דהא בהגמ"ר פרק החולץ הקשה לפירוש התוס' דמארוסה פריך לישני אין ה"נ וסמוכין דלא תחסום דאיתא בפ"ק דיבמות דלמדרש דנפלה לפני מוכ"ש אין כופין אותה להתייבם רק לחלוץ איצטרך לנשואה והתוספות ס"ל כמ"ש הגמ"ר שם משם ר"ת דמסברא פריך ולא מכח מדאיצטרך עיי"ש ולפ"ז צ"ל לפרש"י דלס"ד דהש"ס דלא אסיק אדעתיה התירוץ דאיתתא בכ"ד ניחא לה משום טן דו אף דבנשואין מקבלת טובה והבעל לא יתרצה שיתבטלו הקידושין למפרע מ"מ לא תתרצה האשה לו אם היה הבעל אומר בפירוש דאינו רוצה בתנאי זה לא היתה מתקדשת ולא נשאת לו ואינו דומה למקח שהביאו תוספות דדבר גדול כזה לדור עם מוכה שחין אינה מכנסת עצמה אפילו על ספק לס"ד דש"ס דלא ניחא לה בכ"ד או דשאני מקח כמ"ש נתיבות בסימן ר"ל דל"ל במקם אומדנא כיון דברשות לוקח נפסד המקח מזלו גרם דנסתפחה שדהו וודאי ההיזק חל עליו משא"כ בנפסד הבעל ל"ל אצל האשה נסתפחה שדה שלה דאין הבעל שדה של האשה לכן י"ל אומדנא אדעתא דהכי לא נתקדשה ולא נשאת עי"ש וכ"כ התוספות בפרק המדיר דף ע"ז בד"ה אבל דגבי איש ל"ל דנסתפחה שדה של אשה דאיש אינו שדה של אשתו וצ"ע דלענין קטלנית קי"ל להיפך דאשה שמתו שני אנשיה מזלה גרם אבל איש אם מתו שני נשיו לא אמרינן מזלו גרם כדאיתא לעיל סימן טית ועיין בשו"ת הרא"ש סוף כלל נ"ג.

וצ"ע לשון הש"ס בב"ק שם התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכ"ד איך יתכן לומר אנן סהדי דניחא לה במוכ"ש בשלמא לרש"י י"ל אנן סהדי דניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם אלא בזולת מהר"ם קשה על הש"ס מה צ"ל אנן סהדי וסגי אם ליכא אנן סהדי להיפך ממלא הוי דברים שבלב ועכצ"ל אנן סהדי בעלמא דטב למיתב ט"ד ממלא הכא עכ"פ ספק.

הג"ה יכול לקדש ולהתנות בתה"ד סימן רכ"ג יש נוהגים להתנות בכה"ג בשעת קידושין שלא תיזקק ליבם אם תפול לפניו וצ"ע בדבר דבמרדכי פרק הפועלים מייתי ירושלמי דהמתנה עמש"ב תנאו בטל כמו אם מתי לא תיזקק ליבום עכ"ל ונ"ל דיש לפרש שלא תיזקק אף דלא יתבטלו הקידושין למפרע וזה ודאי נגד ד"ת או יש לפרש אם לא ישאר ממנו זרע וישאר האח המומר יתבטלו הקידושין מעיקרא דרק ע"ת זה קידשה נמצא מעולם לא היתה אשתו ואינו עוקר ד"ת דאינו רוצה שתתקדש לו רק באופן אם ישאר זרע ממנו או תמות בחייו או המומר ימות בחייו ואינו דומה. לע"מ שאין בו אונאה דרוצה שהמקח יהא קיים ומ"מ לא יהא בו דין אונאה או לע"מ שאין לך עלי שכו"ע דרוצה שתהא מקודשת ומ"מ לא יחויב בשכו"ע וכיון דיש לפרש באופן דמהני נימא לישנא דמהני קאמר כדאיתא ר"פ השולח בטל משמע הכי ומשמע הכי ולישנא דמהני קאמר וכן בע"מ שאין לך עלי שאר וכסות דאר"י בדבר שבממון תנאו קיים משום דמפרשינן ע"מ שתמחלי לי אף דיש לפרש שלא יהא אף בלא מחילתה אלא דזה נגד ד"ת מפרשינן באופן שאינו נגד ד"ת וכ"כ מהראנ"ח בשניות סל"ו דאף לרבנן דפליגי אר"מ בערכין ד"ה וסברי אדם מוציא דבריו לבטלה היכא דיכולין לפרש דבריו בלשון המועיל מפרשים גם לרבנן והובא בכנה"ג וברכ"י יו"ד סימן רנ"ח ושם הביא כמה ראשונים ואחרונים דס"ל הכי וגם מהרי"ט צהלין סימן רמ"ח כתב יותר מזה עיי"ש אחר כך מצאתי להב"מ בצלעות הבית סימן ואו כתב נמי דע"מ שלא תיזקק הואיל למשמעות הלשון א"א לקיימו אנו משנים כונתו כאלו דעתו במה שאומר ע"מ שלא תזקק היינו שימות ויניח ז"ק או לא יהא אח אם תזקק היינו שימות בלא ז"ק ויהא אח לא תהא מקודשת ותלה באילן הגדול הב"ח שכ"כ להפרש דברי הרא"ש והטור לענין אחר עיי"ש.

ועיין בתוספות בערכין שם בד"ה אדם יודע דאפי' א"י מ"מ דעתו על פי שתקנו חכמים הלשון וא"כ ק"ו דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואומר התנאי ודאי דעתו עפ"י שתקנו חכמים הלשון ואפשר גם רבנן מודו בקידושין ועכ"פ כשא"צ לשנות הלשון רק לפרש גם רבנן מודו וראיה עוד מפרק מוכר את הבית דף ס"ג בהא דע"מ שמעשר ראשון שלי עיי"ש פירשב"ם.

אך תינח אם אין איסור בעילת זנות למפרע אם יהיו קידושין אבל אם יש בזה איסור ודאי איסורא לא ניחא לו ולא לרבנן כדאיתא בהשואל דף צ"ו ב' ושו"ת רשב"א סימן קע"ח ובא"ח סימן תמ"ח ס"ב עיי"ש ביאור הגר"א ובהגהות אשרי בפרק איזהו נשך בסוף נ"ת פירוש וא"כ לפמ"ש הב"ח כאן והרד"ך דאין איסור ב"ז בזה דמיוחדת לו כל ימי חייו כמו פלגש ה"נ לישנא דמהני קאמר ובסנהדרין דף כ"א ע"ב גרסת רמב"ן בפ' חיי שרה פילגשם בלא קידושין אבל לירושלמי פלגשם בקידושין בלא כתובה כדאיתא בפרק אע"פ ה"ב וביבמות פרק כיצד ה"ד אשת חמיו אין איסור מן התורה דהא דוד נשא פלגש שאול רצפה בית איה הובא בתוס' פרק כיצד דף כ"א ואם פילגש בלא קידושין מאי ראיה ועיין ביאור הגר"א לעיל סימן כ"ו אות זיין ובישרש יעקב ביבמות שם ונראה דירושלמי לשיטתו בסוף כתובות דקי"ל כתובה דאורייתא ולכן זה החילוק בין פלגש לאשתו אבל אנן קי"ל כתובה דרבנן כמו הוכחות הראשונים מש"ס דילן כדאיתא ברא"ש פ"ק דכתובות דף יוד דכל הגאונים הסכימו דכתובות אשה דרבנן וא"כ ע"כ פלגש בלא קידושין דאל"כ מת חילוק בין פלגש לאשתו כמ"ש רמב"ן בפ' חיי שרת והנה יותר היה טוב לפרש התנאי שלא תהא מקודשת ולמה נהגו אז לטמנו ברמז נראה משום שכתב רמב"ן בתשובה סימן רפ"ד אחר שהשיב לר"י ז"ל בראיות דפלגש מותר סיים ואתה תזהירם מן הפלגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו ויבואו עליתן בנדותן והובא בכס"מ פ"א מהלכות אישות וכ"כ רדב"ז בח"ד סימן רכ"ח.

אח"כ בא לידי ספר המכריע להריא"ז ושם בסימן מ"ב הביא תשובות גאוני בבל דמבואר בדבריהם דהירושלמי שילהי כתובות ס"ל כתובה דאורייתא אך תלמוד בבלי ס"ל כתובת דרבנן והכי קי"ל.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה