אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות יבום › סימן קנו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות יבום · סימן קנו

הלכות יבום

ס"ד עד שיודע כתב ב"ש אם בעלה אינו כאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה כמ"ש בסימן ד' י"ד לע"ד אין ראיה דהא קי"ל לעיל סימן ל"ח ובחו"מ סימן רמ"א ס"י דבקום עשה לא מהימן שנעשה מעשה עד שיבא ראיה וכן בתנאי שוא"ת לא מהימן שעשה ועבר על התנאי עיי"ש וא"כ מהיכא תיתי לחוש שבא אלא בסימן ד' גם שנאמר דזינתה תלינן שנעשה מעשה אף דכתבו תוס' בר"פ האשה בתרא דתשמיש לא תלי במעשה דממלא בא דאדם מזדקק לאשתו היינו באשתו אמרו ולא בביאת זנות וכ"כ האחרונים אבל הכא ליכא למיחש שבא דזה הוי מעשה לבא ממקום אחר והב"ש לשיטתו אזיל שכתב בסימן קמ"ד ס"ז אהא דאם לא באתי עד יב"ח יש מחמירין דחיישינן דבא דלאו קום ועשה הוא כי לפעמים מפני איזה עסק בא לשם אבל דחוק כמ"ש התו"ג שם אלא דמש"ה חיישינן התם משום חשש לעז או משום דרגל"ד כיון דלא רצה לגרש אלא בקביעת זמן בדעתו לפייס כמ"ש הראשונים עיי"ש.

ס"ו וי"א שאם יש עדים שי"ל אחים א"נ שיש לו בנים כתב ב"ש סקי"א דאין חולק בזה אמנם בתוס' רי"ד פי"נ דף קל"ד ז"ל הכא אע"ג דמוחזק דאית לו אחים כתב רשב"ם חזקה בעלמא בלא עדים ואגב שוטפיה לא דק דאפילו איכא עדים כמי נאמן ע"י מגו שאין המגו מכחיש את העדים שהעדים מעידים על האחים וזה אומר שיש לו בנים.

בירושלמי קידושין פרק האומר ה"ח מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן רב אמר מאחר שבידו לגרש נאמן מלתא דשמואל אמרה כן דאמר שמת אחיו והאמינו שמואל ור' יוחנן אמר אינו נאמן נחת עולא לבבל ואמר בשם ר"י דא"נ וחברון עלוי הגע עצמך שהיה כהן ופירוש ק"ע רב ושמואל ס"ל אף עפ"י שמוחזק באחים נאמן לומר שי"ל בנים משום דבידו לגרשה וה"נ נאמן לומר שמת אחיו משום דבידו לגרשה ור"י ס"ל דלא מהימן כיון דהיתה בחזקת זקוקה ליבם וחברון על עולא להקשות הא יש לו מגו והשיבם הגע עצמך אם היה כהן ואינו רוצה לגרשה דשמא לא ימות ולא יוכל להחזירה ותמה בשירי קרבן הא בפ"ח דגיטין ס"ל לב"ה המגרש ע"ת ולא נתקיים התנאי לא פסלה לכהונה א"כ יכול לגרשה על תנאי אם ימות יהא גט ובשו"ת בר"א סימן ק"ט האריך מאד בזה.

ונ"ל דבנו"ב חאה"ע סימן נ"ד כתב דיבמה לשוק אינו דבר שבערוה לפי מה דקי"ל קידושין תופסין ביבמה ואם. זינתה מותרת ליבמה אך המרדכי ותוס' בסוטה דף י"ח ע"ב כתבו דקי"ל אין קידושין תופסין כמו דס"ל לרב ושמואל ור' יוחנן ביבמות דף צ"ב לדדהו הוי דבר שבערוה אלא דאנן לא קי"ל הכי ועיין בספר בית יעקב פ"ב דכתובות דף כ"ג דבדבר שבערוה דאיתחזק איסורא ועד אחד אינו נאמן כיון דבממון אין מועיל מגו להוציא מחזקתו ה"נ בדבר שבערוה דילפינן מממון עיי"ש ולפ"ז קשה איך אמרו רב ושמואל דמהימן לומר יש לי בנים באיתחזיק איסורא דזקוקה ליבם משום מגו וצ"ל שאני מגו דבידו לגרש ולסלק החזקת איסור ועיין חוו"ד ריש סימן קכ"ז דכתב כיון דבידו הוי חזקה עשויה להשתנות וצריך תבלין ונראה כמו שכתבתי כיון דבידו לסלק החזקה נאמן במאמרו נמי נגד החזקה אבל ר' יוחנן ס"ל דלא מהני מגו כזה נמי בדבר שבערוה להוציא מהחזקה וטעמא דמתניתין דיש לו בנים מהימן לאו משום מגו ולא מיירי בהוחזק באחי ולא הוחזק בבנים כדאמר בפי"נ דף קל"ד והוכיח עולא כן דאם משום מגו ובידו לסלק החזקה א"כ היה כהן למה נאמן דמסתמא נאמן תנן במשנה די"ל בנים נאמן דל"ל משום מגו דבידו לגרש דאינו רוצה לגרש לחלוטין שמא לא ימות ותתסר לחזור לו מה תאמר יגרש ע"ת א"ל מתי א"כ אין בידו לסלק החזקה דע"כ אתה חי ומגו כשאין בידו לסלק החזקה ודאי לא מהני בדבר שבערוה נגד חזקה דאינו יכול להתנות אם מתי בחייה יהא גט דעכצ"ל יהא גט מהיום דאל"כ אין גט לאח"מ ואם יאמר מעכשיו שוב אסור לדור עמה דשמא ימות בחייה ואסורה לכהן ועכצ"ל אם מתי מחולי זה יהא גט מהיום א"כ אין בידו למות מחולי זה ולא יסתלק החזקה ואם יאמר הרז"ג מעת שאני בעולם או סמוך למיתתי ג"כ אסורה לו דכל שעה הוה בספק מגורשת עיין גיטין דף ע"ד ע"א.

ובהכי א"ש דבב"ב אמר דנאמן לומר י"ל בנים גם כשמוחזק באחי משום דבידו לגרש ובקידושין דף ס"ד אמר אהא דאמר בשעת קידושין דאית לו בנים או ל"ל אחי ובשעת מיתה אמר דאין לו בנים ואח י"ל דאינו נאמן לאסור משום דמה לי לשקר דאי בעי פטר לה בגט כאנן סהדי ור"נ סבר דנאמן אף לאסור דמ"ל לשקר רק כחזקה שהיה מוחזק באחי עיי"ש ודקדקו המפרשים למה נשתנה הלשון דבב"ב אמר משום דבידו ובקידושין משום מ"ל לשקר ולפימ"ש לעיל א"ש דבקידושין דבשעת מיתה עוקר וחוזר מדיבורא קמא א"כ ל"ל חזקה א"א חוטא ולא לו להאמינו על מה שאמר בשעת שקידש כמ"ש הפנ"י דאז א"י אם תהא זקוקה ליבם דרוב מתעברות ויולדת ושמא תמות היא קודם רק אם לא חזר בו בשעת מיתה אמרינן חזקה א"א חוטא ולא לו כמו שפרש"י שם לר"נ והיינו טעמא דאף בלא איתחזיק איסורא הא דמהימן ע"א להתיר כגון בספק חלב ספק שומן כדאיתא בר"פ האשה רבה משום דחזקה א"א חוטא ולא לו אבל אם איתחזיק איסורא לא סמכינן על הך חזקה דא"א חוטא ולא לו וכ"כ הפנ"י וע"כ עכצ"ל משום מה לי לשקר דנאמן במגו דאנן סהדי אבל בב"ב דאינו חוזר מדיבורו בשעת מיתה אצ"ל משום מה לי לשקר דאף דמוחזק באחי והוא בחזקת זקוקה ליבם מ"מ כיון דבידו לגרש ולסלק החזקה לא חשוב חזקה וכמ"ש החוו"ד דהוי כעשויה להשתנות והביא ראיה לדבריו מהתוספות וממלא נאמן גם בלא טעמא דמגו ולפ"ז אף דהבעל כהן וליכא מגו דאינו רוצה לגרשה שמא יחזיר לבריאתו ותהא אסורה לו כמו שאמר בירושלמי מ"מ מהימן מטעם דבידו ליכא חזקת איסור אבל לכהנים אחרים אסורה דזה אין בידו לסלק האיסור דבין יגרשה בין לא יגרשה תהא אסורה לכהן אחר אך מטעם דמה לי לשקר מותרת לכהנים כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב שם דאינו מתכוין להתירה לכהנים דלא אכפת לו רק שלא תהא זקוקה ליבם וכיון שמאמינין אותו שלא תהא זקוקה ליבם הואיל והותרה הותרה לכל ממלא כשבעלה כהן אסורה לכהנים אחרים דמגו ליכא וגם אין בידו לסלק החזקת איסור מכהנים וכן אם חוזר בשעת מיתה ואומר אין לי בנים ויש לו אחים אם הוא כהן דל"ל מה לי לשקר אסורה בלא חליצה לכולא עלמא אף לישראל ולהכי בב"ב אף דג"כ היה יכול לומר משום מ"ל לשקר מ"מ אמר טעמא דבידו דנ"מ היכא שהבעל כהן מ"מ מהימן משום דבידו והחזקה עשויה אצלו להשתנות והוי כלא איתחזיק איסורא ותא דפריך עולא בירושלמי תגע עצמך אם בעלה כהן משום דבא לסייע לר' יוחנן דס"ל דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה דאפילו לא איתחזיק איסורא אין עד אחד נאמן בלא מגו כדאיתא בריש גיטין בחידושי רמב"ן ובר"פ האשה רבה בחידושי רמב"ן.

אח"כ מצאתי ביד המלך פ"ג מיבום כתב נמי הא דבב"ב משום דבידו לגרשה אינו מטעם מגו אלא כיון דהוי בידו לעקור חזקת זיקה יבם שבה הורע כח החזקה וכמו דע"א נאמן באיסורין בדבר שבידו אף נגד חזקה דכיון דבידו לשנותה הוי החזקה כמאן דליתא וכיון דאין כאן חזקה ממלא נאמן בפ"ע בלא שום מגו להתירה לשוק ולומר די"ל בנים והן הן הדברים כמו שכתבתי.

אמנם מה שהוסיף לתרץ בזה קושיות התוספות בב"ב דלמה יהא נאמן לומר יש לי בנים הואיל דבידו לגרשה והא אי היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה וגם הרמב"ן הקשה דהוי מגו לחצאין ואין אומרים מגו לחצאין ואם לא היה נאמן להתירה לכהן גם לישראל לא יאומן להתירה ותירץ היד המלך כסברתו דאין הנאמנות משום מגו כלל רק משום דבידו לגרשה מגרע כח החזקה וכיון דאין הנאמנות משום מגו אין שום חילוק בין כהן לישראל ונאמן גם להתירה לכהן את"ד ובאמת בידי היתה ושלחתיה דלהתירה לכהן ל"ל דבידו לסלק החזקת איסור יבם דע"כ ממ"נ בחזקת איסור לכהן היא דאם לא יגרשה אסורה לו משום דזקוקה ליבם ואם יגרשה פסולה לכהן משום גרושה ואיך נאמר דביד הבעל לסלק ממנה חזקת איסור לכהן.

ס"ח נאמן ע"א להעיד שניתן לבעלה בן במחנה אפרים פ"ג מהלכות יבום כתב נראה טעמו משום דרוב נשים מתעברות ויולדת ובפ"ק דגיטין אמרו ד"ת ע"א נאמן משום דרוב סופרי דדייני מגמר גמירי עכ"ל וברמ"א כתב די"ח בב"י בשם הראב"ד והרא"ש והיינו הרא"ש שכתב בכלל נ"ב ד"ב וז"ל והאי דמספ"ל אם האשה נאמנת על עצמה לומר שכלו חדשי העובר שילדה אחרי מות בעלה כשלא שהה שלשים יום כדי שלא תצטרך חליצה לא ידענא במאי נסתפקת למה תהא נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנה כ"ש לעצמה להתיר יבמה לשוק עכ"ל וקשה איך פשיטא הדבר להרא"ש הא מבואר בהאשה בתרא דמיעוט מפילות וא"כ רובא בני קיימא ונאמן עד אחד אפילו בדבר שבערוה ואיתחזיק איסורא לומר שהדבר מן הרוב ואפילו נשים ואשה עצמה נאמנות לומר בפנ"כ ובפנ"ח כדתנן בפ"ב דגיטין הרי דמשום דרוב בקיאין לשמה נאמנות גם נשים ובלשמה ליכא למימר מפני שהכתב מוכיח ועוד המשנה לא נתנה טעם דכתב מוכיח רק על החמש נשים שאין נאמנין לומר מת בעלה.

ועכצ"ל דהרא"ש לא סמך על הרוב דאינן מפילות בזה דלא חיה שלשים יום ויש ריעותא לפנינו וסתמא לא מיירי באכלו ארי וכדומה לכן אין דומה להא דרוב בקיאין דלא חזינן שום ריעותא ולפ"ז אין ראיה מזה שיחלוק הרא"ש על הרמב"ם שפסק דע"א נאמן להעיד שניתן לבעלה בן אם ידענו שלקח עוד אשה במדה"י דלא נראה ריעותא בהרוב נשים מתעברות ויולדת והב"י וד"מ וב"ש כתב דדמיין הנהו תרי דיני דניתן לבעלה בן ולהעיד על הולד שכלו חדשיו ולפימ"ש אין דומין וי"ל הרא"ש ס"ל כהרמב"ם.

ומ"מ קשה על הראב"ד דס"ל דע"א אינו נאמן לומר ניתן בן לבעלה מה יענה לראיה של מח"א ונ"ל דהריטב"א הקשה בריש גיטין אהא דאמר רוב בקיאין נימא סמוך מיעוטא לחזקת א"א והוי פלגא ותירץ דלא הוה רק מיעוטא דמיעוטא כדמסיק סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי ובמצפה איתן תירץ שם עפימ"ש הריטב"א בפ"ק דחולין גבי מיעוטא דאין מומחין דלא חיישינן ליה אע"ג דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דאין המיעוט בודאי דלא שחטו יפה דאפשר שחט שפיר וה"נ גבי גט אפשר גם אינו מומחה כתב הגט לשמה את"ד וא"כ בהא דעד מעיד שנולד בן לבעלה אף דרוב מתעברות ויולדת מ"מ סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה ליבם והוי פלגא דהמיעוט ודאי איסור ועיין ח"ר ר"פ האשה בתרא דגם לרבנן ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא לפ"ז צ"ל דס"ל לראב"ד דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה ואין עד אחד נאמן גם בלא איתחזיק איסורא ורמב"ם ס"ל דלא הוי דבר שבערוה וכיון דאפילו תסמוך מיעוטא לחזקה הוי כפלגא ופלגא ונאמן עד אחד.

ס"ט מי שזינה עם אשה וכ' הר"ז ספק וחולצת ולא מתייבמת הה"מ פ"ג מיבום הקשה דרמב"ם גופא פסק דל"ח שמא זנתה עם אחר ואם זינתה עם כהן אוכלת בתרומה משום בנה ותירצו הב"ח וב"ש דהתם מיירי בתרומה בזה"ז שהוא רק מדרבנן אמנם רדב"ז ח"ג סימן תקכ"ו דחה דכל הפרק משמע בתרומה דאורייתא ולע"ד כיון דאוכלת תרומה הוי כאומרת בפירוש שהולד מהכהן ואפילו בתרי ותרי מהני ברי שלה לעצמה כדאיתא בכתובות דף כ"ב ע"ב והא דלא מהני ברי שלה לגבי אחר משום דיש הכחשה בין תרי ותרי כמבואר שם בראשונים וה"נ אפילו דסתמא כשאוכלת בתרומה אוכל גם בנה כמ"ש ב"מ לע"ל סימן ד' מ"מ כיון דנאמנת לעצמה נאמנת גם לגבי בנה שאוכל עמה וכמ"ש בחידושי רמב"ן ריש גיטין בהא דוספרה לה אף דאיתחזיק איסורא מתוך שנאמנת לעצמה נאמנת גם לגבי בעלה ואף דאינה אומרת בפירוש דהולד מהכהן הוה כאומרת בפירוש כדאיתא במהרי"ו סכ"ב וברמ"א יו"ד סימן קפ"ה ס"ג בהא דאמרה לו טמאה אני ואח"כ באה ושוכבת אצל בעלה בשתיקה והב"ח וש"ך שכתבו שצריכה לפרש האמתלא היינו משום דמעיקרא אמרה בפירוש טמאה אני אבל אם מעיקרא לא היה רק ספק סגי כשבאה ושוכבת אצלו עיי"ש וא"כ ה"נ רק ספק נאמנת לעצמה אף דמיתחזקה באיסור אכילת תרומה קודם שילדה אמנם זה דוקא לענין אכילת תרומה דחמיר מזנות פנויה דזר בתרומה במיתה ביד"ש כדאיתא בסנהדרין דף פ"ג משא"כ פנויה שזינתה רק לאו כדאיתא ברמב"ם פ"א מה"א והחשוד לדבר קל אינו חשוד לחמור ועוד דגם לאיסור אחר שאינו חמור אינו חשוד אם אינו מאותו המין כדאיתא בשו"ת רמב"ן ורשב"א סימן ס"ד והובא בש"ך יו"ד סימן קי"ט סקי"ב והביאו ראיה מפ"ק דחולין דף ה' דמומר לערלת אינו מומר לשחיטה אף דהדבר ידוע דמילה חמור בעונש ובעיני הבריות אבל לענין יבום שתהא מותר לשוק דהאיסור מאותו המין דזינתה באיסור ויבמה לשוק ג"כ ביאת איסור ושניהן רק בלאי כיון דחשידה לאותו המין תו אינה נאמנת לומר דהולד מפלוני ועיין בחוו"ד ר"ס קפ"ה דגם לענין נדה דהתורה אמרה וספרה לה מ"מ עבדה איסורא לגבי בעלה באיסור זה ששמשתו נדה אינה נאמנת בשעת ווסתה לומר טהורה אני עיי"ש ואף דלגבי אחרים ס"ל לרמב"ם ולהרמב"ן במיוחסות סימן ק"ע ובשו"ת רשב"א סימן ס"ד דעל אחרים נאמן מ"מ ה"נ מיירי הרמב"ם באותה זונה עצמה שזינתה וילדה ואח"כ נשאה המזנה ומת בלא בנים דכן משמע לשונו שכתב מי שזינה עם אשה וכו' וחולצת משמע להדיא דעלה קאי דאל"כ הל"ל אשתו חולצת ומה דהבעל לא מהימן משום דאנן סהדי דאינו יודע כל שלא היו חבושין בבית האסורין כמ"ש הרא"ש בתשובה ריש כלל פ"ב.

ולפימ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט סקח"י דהיכא דנוגע בדבר אין החשוד נאמן גם לאחרים באותו מין איסור א"כ כאן ודאי נוגעת בדבר לומר הולד מפלוני שידוע שזינה עמה דגנאי לה לומר דאפקרה עצמה גם לאחרים וכדאמרינן בפחז"ה דף מ"ד דמשום דניחא ליה דלא לקרייה גזלנא או לוה רשע חשוב נוגע ומ"מ אינה חשודה להחמיר כדאיתא בפרישה והובא בטו"ז שם סק"ח והביאור הגר"א שם סקח"י האריך והעלה דגם לרמב"ם רק סתם אדם אף שאינו נאמן להרמב"ם אף בשאר איסורים כמ"ש שם ס"א בהג"ה מ"מ נאמן על של חברו מה שאינו כן בחשוד ומ"מ לשאר דברים הוא נאמן ואע"ג דגזלן ושאר עברות אפילו מדרבנן נפסלין עליהן היינו בדבר שצריך עדות כשרים אבל באיסורין דע"א נאמן ואפילו אשה ועבד נאמנים בהם כמ"ש בסימן קי"ח ס"ח אף הם נאמנים דחשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לשאר דברים.

והנה ברמב"ם פט"ו מהלכות א"ב הלכה מבואר דאם בא עליה ארוסה ולא דיימא מעלמא הולד כשר אף דלא נבדקה האם אם מארוסה נולד וכתב הה"מ דיליף לה מל"ק דרבא בספ"ז דיבמות דאמר הא דאמר רב ארוסה שבא עליה הארוס וילדה הולד ממזר מסתברא דוקא דדיימא נמי מעלמא ואמר רבא מנא אמינא לה מדתנן ישראלית שבא עליה כהן וילדה תאכל בתרומה וא"כ כ"ש אם בא עליה ארוס דבתר דידיה שדינן לה עיי"ש ולפי מה שכתבתי הא דתאכל בתרומה כיון דאוכלת הרי כטוענת ברי דהולד מהכהן ונאמנת א"כ מאי ראיה לענין כשרות הולד כשלא נבדקה ואפילו בנבדקה מ"מ י"ל תרומה לזר דחמור דהוי במיתה נאמנת דמקל לחמור אינו חשוד ואף דרב ס"ל בסנהדרין דף פ"ג ב' דתרומה לזר אינו במיתה מ"מ ברייתא התם ס"ל דבמיתה ורב תנא ופליג א"כ מאי ראיה מהמשנה די"ל דס"ל כברייתא.

ונ"ל דהראיה כיון דנאמנת לגבי תרומה בלא דיימא מעלמא ע"כ דלא אמרינן ודאי מרובא דעלמא כדפרש"י לרב דהולד ממזר ודאי דאם ה"א דודאי מעלמא אי אפשר להאמינה וכיון דמוכח דרק ספק הוא ולכן נאמנת ממלא לענין ספק ממזר דמותר מן התורה רק מדרבנן אסור לכ"ע מהני חזקה להתיר וכיון דארוס ודאי בא עליה והספק אם נעשה מעשה זכות מעלמא מוקמינן על חזקה שלא נעשה מעשה חדש דזה הוי חזקה דהרי בתנאי דשוא"ת מוקמינן אחזקה שלא נעשה מעשה ובתנאי קו"ע צריך להביא ראיה שעשה משום דמוקמינן על החזקה שלא נעשה מעשה וכמ"ש בחו"מ סימן רמ"א ס"י ובסמ"ע שם סקכ"ג וכ"ש בארוסה דארוס חשוב היתר לגבה מן התורה ולעלמא אסורה מן התורה דיש לה חזקת כשרות ונהי דאין זה ראיה מוכרחת מדאוכלת בתרומה משום נאמנות דידה לזה אמר רבא רק מסתברא כיון דלתרומה נאמנת הרי דלא חשוב ודאי מעלמא ממלא סברא לענין ספק ממזר לומר דלא נעשה עוד מעשה מעלמא וכל זה לענין ספק ממזר אבל לענין להתירה בלא חליצה דהוי איסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה וכדעת הראשונים בש"ך יו"ד סימן נון דבספק איסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה ואפילו אומרת ברי לא מהימנא כיון דחשודה על ביאות איסור לאו וכמו שכתבתי.

סי"א הלכה היא ובעלה ובנה בטו"ז בא"ד ויש מי שרוצים לחלק ולומר דכאן לא מגרע החזקה דאדם סופו למות והוי חזקה עשויה להשתנות ול"ד לחזקה דאח וכו' ואמאי חשבינן ליה לחזקה כלל אפילו להקל באיסור תורה עכ"ל מהא לא אריא דכל עד אחד למה לא יהימן מחמת חזקת כשרות שלו כמו שהקשה רשב"ץ ח"א ענין ע"ז וצ"ל כיון דאיתחזיק היתרא לא מהני חז"כ שלו והיינו כשהחזקות שוות אבל כשעשויה ודאי להשתנות יש להאמין לע"א דחז"כ שלו אינו ודאי סופו להשתנות ועדיף מהחזקה שסופו ודאי להשתנות אבל זולת עד אחד גם חזקה עשויה להשתנות הוי חזקה ומה שהקשה מגיטין דף כ"ח ג"כ לק"מ דמאן דס"ל בנוד שמא יבקע מכ"ש דחייש שמא ימות וע"כ המשנה דלא חייש למיתה לא אתיא כוותיה והמשנה דלא חייש למיתה ע"כ אתיא כמ"ד דלא חייש לשמא יבקע הנוד דאל"כ אמאן תרמייה כדאיתא בכמה דוכתיה.

אמנם מהתוס' פרק האומר בקידושין דף ס"ד מוכח דגם נגד חזקה דסופו להשתנות אין עד אחד נאמן רק אמאן דמוטל עליו להודיעו לאחרים כגון אב שאומר על בנו שהגיע לכלל נדרים עיי"ש בד"ה נאמן לנדרים ונראה דס"ל להתוספות דהא דעד אחד אינו נאמן נגד חזקת היתר מתרי טעמא חדא כמ"ש הרשב"ץ דשמא משקר במזיד אף דיש לו חזקת כשרות כיון שהוא מעיד לסתור החזקה וטעם שני כמ"ש הפנ"י ריש גיטין דחיישינן דאומר בדדמי לכן דוקא אב על בניו דדייק ולא שייך בדדמי ודוקא משום דחזקת קטנות עשויה ודאי להשתנות דאזי לא חיישינן דמשקר דחזקת כשרות שלו דאינו ודאי עשויה להשתנות עדיף.

ואם יש עד אחד דמתו הבעל ובנה נאמנת להטו"ז וכן מסיק הגאון מוהר"ר העשיל זלה"ה משום דיש לה מגו להכחיש העד דע"א א"נ היכא דאיתחזיק היתר וצ"ע לפימ"ש רשב"ץ בח"א בענין ע"ה עד סימן פ"ד דהיכא דעל"ג מהימן ע"א כיון דעל"ג חזקה לא משקר אף דהריב"ש חולק עליו וכ"פ רמ"א בחו"מ ס"ס למ"ד וגם לרשב"ץ במקום הכחשת בע"ד י"ל דאינו נאמן וכמו ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת אף דזה שאומר מת על"ג אם יבא חי מ"מ כיון דמגו לא מהני אם הטענה שהיה יכול לטעון הוא נגד חזקה כמ"ש כנה"ג והסכים לדבריו התומים בכללי מגו ס"ק ס"ז דאינו רוצה לטעון נגד חזקה א"כ ה"נ אינה רוצה לטעון דבנה קיים כיון דיש להעד שאומר מת חזקה דלא משקר במלתא דעל"ג.

ותמהתי בנידון שאלת הטו"ז דהאשה אמרה דהיה שם עוד אחד וא"כ הרי יכולה היתה לשתוק מזה שהיה עוד אחר והפה שאסר הוא שהתיר ונאמינה דמת בעלה תחלה ואפילו אמרה שהיו שני אנשים שם אח"כ ראיתי שגם הב"מ תמה בזה.

ונראה דעובדא היה דנהרגו האב ובן בפעם אחת ואמרה דבעלה יצתה נשמתו קודם לבנו ויש לחוש שמא תאמר בדדמי דאפשר נתעלף בעלה והבן מת תחלה דלהבחין על זה צריך בקיאין ורגילין דהרי מה"ט היו פוקדין על המת שלשה ימים כשהיו מניחין את המת בכוכין שמא עדיין חי הוא ונתעלף וטעו בו ונהי דעכשיו דמניחין עפר עליו א"צ לפקוד מ"מ שמא הבן יצא נשמתו תחלה ועיין יו"ד סימן של"ט בש"ך סק"ה דכל המעמץ עם יציאת הנפש הר"ז שופך דמים אלא ישהה מעט שמא נתעלף ועיין סימן שצ"ד ס"ג ובחת"ס יו"ד סימן של"ח וא"כ אפילו אמרה וקברתיו לא יועיל בזה אך בר"פ האשה שלום פליגי הראשונים אם עד אחד במלחמה נאמן ודעת הרי"ף דאם לא אמר וקברתיו חיישינן דאומר בדדמי ואפילו בשנים ודעת רמב"ן דבעד אחד נמי אין לחוש לבדדמי ודעת הרבה פוסקים דרק בשנים מעידין ל"ח דאומרים בדדמי ודעת מהריב"ל אפילו שנים פסולין ל"ח דאומרים בדדמי ודעת המבי"ט הובא בקו"ע סימן רל"א אם אחד העיד בשם עצמו ובשם גוי מסל"ת הוי כשני עדים ולא אמרו בדדמי ועיין נו"ב סימן כ"ח וא"כ בכה"ג שאמרה האשה דהיא עם עוד אחד ראו דבעלה מת תחלה לא חששו דטעו ואמרו בדדמי וא"כ היתה מוכרחת לומר שהיה עוד אחר עמה ואפילו נאמר דלדינא לא חיישינן שתאמר בדדמי בכגון זה מ"מ הב"ד חקרו אותה אם יודעת ומבחבת בזה ולכן אמרה שעוד אחד ראה שמת בעלה תחלה להוציא החשש מלב הב"ד ול"ל בזה הפה שאסר הוא שהתיר ועיין לעיל סימן י"ז ס"ה דאם אמרה האשה או העד אני ראיתי שמת שואלין האיך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן ועיין בא"ח סימן של"ד ס"ה בהג"ה.

ואפשר מחמת שהמעשה היה בזמן הרג רב אחר שנת ת"ח ומבואר לעיל סימן י"ז סמ"ח בטו"ז וב"ש ס"ק קמ"ט בגזרות ת"ח ואילך אפילו מי שלא נלחם רק היה שם בכלל המלחמה ממש וא"כ אין האשה נאמנת ולרמב"ם אפילו אמרה קברתיו וצ"ל דהיה עוד אחד שם וסמכו בזה על אמירתה שראתה היא ואחר שמת בעלה דאז אין חשש לבדדמי לדעת מהריב"ל והמבי"ט הנ"ל ואף דלרמב"ם גם קברתיו לא מועיל משום דחיישינן דמשקרת היינו משום דאין דרך להמתין במלחמה ולקבור אותו כמ"ש הב"ש שם ס"ק קמ"ו אבל כשאמרה דראתה עוד עם אחר שמת ע"י ההריגה ליכא חשש דמשקרת ומאמינים לה דראתה עם אחר שמת בעלה וליכא חשש בדדמי וא"כ ל"ל הפה שאסר היא שהתיר וצ"ע בזה.

סי"ב כשהיתה פסולה לכהונה בטו"ז כתב דלא פלוג רבנן כדאשכחן גבי מינקת חברו ולפימ"ש המל"מ פי"ב מהלכות גירושין הט"ז בד"ה וראיתי למהרח"ש דל"פ היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר ומה גם דאפשר דבעיגונא לא אמרינן ל"פ משום דרבנן לא באו להחמיר אלא להקל עיי"ש אזדא ראיית הטו"ז דגבי מינקת איכא זמן קצוב משא"כ כאן אפשר תתעגן לעולם ועוד בשלמא אירוסין ונשואין לכל מסור לכן לא פלוג שלא יטעו משא"כ חליצה דאינה רק בב"ד ולא חיישינן לב"ד טועין כדאיתא בב"ב פי"ג דף קל"ח ע"ב ובפרק מצות חליצה דף ק"ו ובחו"מ סימן מ"ו ס"ח.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה