אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קנג

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קנג

סימן קנב

אפילו אינה אומרת נקב עב"ש סק"ה דדוקא בחשש דמאחר נפל צריך סימן מובהק כיון דאיכא א"ד אבל כאן דליכא חשש שנפל מאחר אלא דא"י אם ממנה נפל או ממנו עכ"ל ועדיין מחוסר תבלין דבחשש אי ממנה נפל ג"כ יש א"ד ויותר יש לחוש לזה מליחוש דאתרמי גט כגט ומאחר ג"כ נפל וכבר תמה הישע"ק ואחרונים בזה ובאמת מוכח כדברי הרא"ש מדהוצרך בש"ס לומר דחיוורי וסומקי ל"מ דחזיא ליה ביד הבעל והלא בלא"ה ל"ה סימן כדאיתא שם על משנה דאין מעידין וגם למה יועיל ארכה ורחבה כמ"ש ברא"ש אבל מ"מ טעם הרא"ש אינו מובן ולפע"ד י"ל דבעלמא יש חשש בסימן בינוני דשכיח דאומר כסומא בארובה כמ"ש רמב"ן ור"ן בחולין דף ע"ט ע"ב ואינו ירא שיתפס כשקרן דאם חפץ זה אין בו סימן זה י"ל שהוא אבד חפץ בסי' שאומר ואולי כן האמת שאבד חפץ כזה ע"כ אומר סמן כסומא בארובה וכן בגט במקום דשיי"מ דיש חשש שמאחר נפל באמת ג"כ גט כזה אבל הכא דמיירי במקום דליכא חשש דמאחר נפל רק או מבעל או ממנה נפל א"כ יראה לשקר ולומר סמן שאינה יודעת בבירור דעבידי לגלויי אם לא תכוין הסמן נדע שמבעלה נפל כיון דאחר ודאי לא אבד כאן גט ואולי יש להסביר גם דברי הרא"ש עזה"ד דנאמנת משום דאומרת לבעלה גרשתני וחזקה דאינה מעיזה פניה ואי דהגט מסייע לה ומעיזה הא הסמנים מסייעים לה דממ"נ אם ידעה בבירור הסמנים ודאי ממנה נפל דהא אינה אומרת כסומא בארובה ואם אינה יודעת בבירור רק אומרת כסומא בארובה א"כ יראה שמא אין בגט סמנים הללו ויגלה לעין כל דמשקרת דאין זה גט שלה לפי דבריה שנתנה סמנים אחרים ממלא יתגלה דהעיזה פניה בפני בעלה ולא יהא גט מסייע לה כלל.

ובזה נכונים דברי הרא"ש שכתב ואי משום דמנסבא בגט זה ואיכא איסורא דאורייתא אפילו בלא גט נמי האשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה דאינה מעיזה פניה בפני בעלה ולא אמרינן הכא כיון דאיכא גיטא מעיזה כיון דסימנים מסייע לה הלכך אפילו בסימן שאין מובהק מהדרינן לה עכ"ל דלכאורה קשה אדרבה כיון דסימנים ג"כ מסייעים לה יכולה להעיז יותר וודאי מתקלקלת החזקה דאינה מעיזה ועל הסימנים לבד א"א לסמוך באיסור דאורייתא כיון דאינן מובהקים אבל לפמ"ש א"ש דס"ל מה דלא סמכינן אסמן שאינו מובהק משום דשכיח י"ל דאומר כסומא בארובה אולי יכוין אבל הכא ממ"נ אם יודעת בבירור הסימן הרי ודאי מידה נפל ואם לא יודעת א"כ אינה מעיזה פניה בפני בעלה דאם לא תמצא הסמן שאמרה ודאי גט זה לא מידה נפל דהרי אומרת דגט שאבדה היה ארוך כך וכך אצבעות או מונח בחפיסה וכדומה וזה אינו כן א"כ ודאי לא יהא גט מסייע לה ונשארת מעיזה פניה בפני בעלה והנה בעלמא מה דלא מהני סמן שאינו מובהק באיסור דאורייתא י"ל משום דסמן שאינו מובהק שכיח ויש לחוש שגם אחר אבד חפץ בסמן כזה וזה לא שייך הכא דמיירי במקום דאין שיי"מ ולא הוחזקו דאין חשש שגם מאחר נפל רק החשש שמא מבעלה נפל וא"כ גם סמן בינינו מהני דאם לא ממנה נפל מנא ידעה הסימן.

בסדר הגט שני סעיף מ"ה הביא בפתחי תשובה מהספר גנו מקושר שתמה על הרב המסדר וכתב עליו ששגג שגיאה גדולה שפוסלת הגט אפי' דיעבד מה שלא הזכיר שצריך ליתן לה נאמנות דהא ודאי בגט ע"י שליח אם נותנו על תנאי חיישינן לפייס כדאיתא בפ' כ"ה דכ"ט ונתבאר בסי' קמ"א סל"ז שצריך ליתן לה נאמנות שלא פייסה וא"כ נראה דבודאי במגרש בעצמו בגט שכ"מ א"צ נאמנות שא"י לבטל התנאי ולפ"ד בעל העיטור שיכול לבטל התנאי אפשר שצריך ג"כ נאמנות אבל אם מגרש ע"י שליח דיש לחוש לביטול השליחות פשיטא דאפילו בדיעבד פסול א"ל נתן לה נאמנות ע"כ ואין הספר ג"מ אצלי ולע"ד שאני גט שכ"מ דליכא למיחש לשמא פייס דהא ממ"נ אם ימות מה אכפת לו שתתגרש וא"ל ימות בלא"ה אינה מגורשת ועוד לפמ"ש בתוס' גיטין דף ח"י ע"ב בד"ה שמא דלא חיישינן לשמא פייס אלא חיישינן משום לעז בעלמא שיוציא הבעל לעז שביטל את הגט ע"כ צ"ל נאמנת עלי דאז שוב לא יוציא לעז דכסיפא לו מלתא עיי"ש וא"כ בשכ"מ דלא אכפת לו כשתתגרש אם ימות רק דלא תפול לפני אחיו ליבום א"כ בלא"ה ל"ח דיוציא לעז ויערער קודם מיתתו לומר שביטל ופייס דחזקה א"א חוטא ולא לו וכמבואר בחו"מ סי' רנ"ה ס"ג ואם ניחוש שהיבם יוציא הלעז זה לא יתוקן מה שיאמינה הבעל דיבם לא כסיפא לו דהוא לא האמינה ועוד דליכא למיחש שיבטל הגט או השליחות כיון דמקבל עליו בחרם ובשבועה שלא יבטל כמבואר בסדר הגט אלא דברצונה יכול לבטל עיין יו"ד סימן רנ"ח סי"א וס"ס רל"ב ולא שכיח שתאהב את היבם ושכיח טפי דסניא ליה כמ"ש התוס' בפרק האשה רבה בד"ה כי וכ"ש האידנא דאין מיבמין רק חולצין ודאי לא תתפייס לבטל הגט אם ימות שתזקק לחליצה עיין יש"ש ס"פ האשה שלום ולמיחש שיבטל בעצמו בלא רצונה ויעבור על החרם ושבועה ודאי ל"ח דחזקה א"א חוטא ולא לו כיון דלא נ"מ לדידי' וכמ"ש.

בסדר גט סימן רל"ג בפ"ת הביא מגט מקושר דתמה על המסדר וב"ש דמשמע מלשונם שיאמר תחלה הר"ז גיטך ע"מ שא"ל מתי וכו' הוי מעשה קודם לתנאי והביא מהמ"ל שרצה להוכיח מדאתקין שמואל א"ל מתי וכו' אלמא כיון שסיים בלאו אחר ההן הוי כדינו ה"נ אם הדר סיים במעשה אחר התנאי ושוב סתר ראיה זאת לפמ"ש הר"ן דטעמא דצריך הן קודם ללאו דבגמר דבריו אדם נתפס עיי"ש ולע"ד ראיה מפ"ה דיומא משנה זיין כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר הרי אף דגזה"כ שיקדים דם הפר לדם השעיר אם הקדים דם השעיר ואחר דם הפר חזר והזה דם השעיר חשוב כסדר הכתוב ה"נ חשוב כסדר הכתוב ויש לדחות דבהקדים דם השעיר לדם הפר חיסר רק מצות דם השעיר שהקדים שלא כדין וכמ"ש תוס' בפרק התכלת דל"ח ע"ב בד"ה אילימא ומצות דם הפר קיים לכן כשהזה אח"כ דם השעיר יצא אבל בתנאי שלא התנה כהלכתו אין המעשה בטל אדרבה התנאי בטל וא"כ כשהקדים המעשה נשאר קיים והתנאי בטל ומה יועיל כשאמר המעשה עוד אחר התנאי אמנם ל"ד מעשה יוה"כ לדברי תוס' דמנחות דהתם קאי למ"ד דתכלת אינה מעכב הלבן לכן חיסר רק זה שהקדים שלא כדין אבל במעשה יוה"כ אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום תנן הרי גם מצות דם הפר לא קיים ומ"מ כשחזר והזה דם השעיר תיקן גם מצות דם הפר ועדיין יש לדחות דביוה"כ לא עשה כלום נמצא כאלו לא הזה עדיין דם השעיר לכן מועיל כשחזר לחזות אחר דם הפר לתקן גם מצות דה הפר אבל במעשה קודם לתנאי רק התנאי בטל והמעשה קיים ומה יועיל כשחזר ואמר המעשה אחר התנאי כיון דמעשה ראשון לא נתבטל הרי קדם מעשה לתנאי.

ב"ש בש"א אות א' ואם שמו אליהו בוא"ו וכתב חסר פסק בס"ש דהוי שינוי השם וכו' עיין בשו"ת מהר"ח א"ז סימן קכ"ו ז"ל ועל חסרון הואו איני רואה לפוסלו דהא יחזקיה יש מקומות שנכתב בלא וא"ו וכן בנימין שהוא מלא כאשר נכתב בחשן המשפט אם היה כתוב בגט חסר וכי בזה היה נפסל הגט ואפילו א"ל כתב כלל שמו בגט אלא כתב בן איש פלוני מגרש אשתו וידוע שאין לאביו בן אלא הוא הוי שפיר מוכיח מתוכו וכשר ה"נ כיון שידוע שאין לאביו בן אחר ששמו אליה כשמו של זה המגרש לא מלא ולא חסר שפיר מוכיח מתוכו והגט כשר ומיהו בבן איש פלוני עד צ"ע א"ל נכשיר רק היכא דאין לפלוני בן אלא זה העד עכ"ל.

בשם מישל עיין שו"ת ד"ח ח"ר אהע"ז סימן כ"ו מסיק אם ידוע לנו שהברת שם מישל בשורק גם שהמנהג בין המון בכתביהם לכתוב מישל בחירק וגם הבעל חותם עצמו בחירק מ"מ לכתחלה אין כותבין רק מושל בוא"ו ואין לחוש כלל להברת המון הטועים ולא לחתימת הבעל ואם ידוע שמרגישין בחירק וכתבו בגט בוא"ו פסול דוא"ו אינו משמש כלל במקום חירק ואם בפי העולם אינו מורגש היטב ואינו נבחן אם בחורק או בשורק בכה"ג אנו למדים מכתיבת שטרי הדיוטות וכתביהם ואם שינה פסול דהוה שינוי השם ממש ולא כטי"ג בש"נ אות קוף סק"ג בשם קינא דודאי אם שינה שמו ממה שראוי לכתוב ל"מ מה שנכתב שם האב עכת"ד ולפמ"ש במהר"ח סימן קכ"ו אינו פסול ולפמ"ש בטי"ג בש"א אות זיין ס"ק י"ג הלכה למעשה למהר"ן מלובלין שכתב זוסקונד בוא"ו אף דחותם ביוד וכן נקרא בפי העולם כי באשכנז וא"ו במקום שורק וכ"כ בד"ח גופא שם בשם ע"נ דבדיעבד אין להקפיד וא"כ אף דאם כתב מושל בוא"ו יש לטעות דנקרא בחולם כיון דמצוי גם בחולם וכמ"ש בשו"ת ד"ח שם וכן בד"ח גבי שם קינא וכ"כ בחידושי אנ"ש סימן קכ"ג באבי המגורשת מ"מ לע"ד גם בשם הבעל שכתב שם אביו יש להכשיר כיון דמהר"ן עשה מעשה לכתחלה לא חשוב שינוי השם דאל"כ לא היה משנה חתימתי וא"כ אף דכאן אינו מוכח מתוכו ויש לטעות דנקרא בחולם סמכינן דמוכח ע"י שם האב וכ"ש דיש להכשיר בשם אבי המגורשת כיון דאפילו ל"כ שם אביה כשר.

מה"ב בשם חנצי' כתבתי בסימן קכ"ט דצ"ל בה' ובשו"ת אנ"ש למהרש"ק בסי' קל"ז כתב גם כן הכי אלא דבסימן קכ"ד כתב לכתוב בא' דאינו דומה לשם שארקה דהתם כיון דאין ב' אותיות השם ביחד לכך ראוי לכתוב בה' אבל חנצי' או מליא אם יכתוב בה' יהי' שם י"ה ביחד ודרך העולם לדקדק לכתוב בא' הוי כאלו חותמת כן וראוי לכתוב באלף עיי"ש וסברא כזאת כתב ג"כ הטי"ג בש"נ אות שין ססק"ז אמנם יש להוכיח משו"ת ב"י בדיני גיטין שאלה א' דף למ"ד כמ"ש דנשאל איך לכתוב שם עיר טברי' והורה לכתוב בה' עפימ"ש בקונטרסין דשם שהוא לה"ק יש לכתוב בה"א ונתן סמן אדא בר אהבה וא"א כדברי הטי"ג ואניש שאני טברי' דנרגש היוד ומדקדקין שלא לכתוב יוד בה' תכופים מפני כבוד השם וכן מוכח ממ"ש הב"ש בשם סאיה לכתוב בה' וכ"ד כ"פ שם ואדרבה הקשה על הטו"ז למה בשם ריסה כתב לכתוב בה' ובשם סאיא באלף ולא תירץ כסברת הטי"ג ואנ"ש ע"כ דאין מזה הכרע וגם המדקדקין א"צ לשנות מה"א לאלף דיכולים לכתוב ברשימה כמו באלי' ומ"ש בשו"ת ב"א סימן צ"ד לכתוב בא' לע"ד לשיטתו דכתב בשם חייקא כיון דנעשה שם לעז אף דנשתרבב משם חוה צ"ל באלף ובד"ח שם הוכיח דצ"ל בה"א כמו סאי' וסערקה וכ"כ הד"ח דשם חנצי' צ"ל בהא' בהשגות על שו"ת אנ"ש.

גם מ"ש האנ"ש בסימן קכ"ד דלשם חנציא אין היוד ניכר המבטא והוא נבלע לכן לכתבו באלף כדי שירגישו שאין היוד נרגשת במבטא עיי"ש זה אינו דאם אינה נרגשת היוד אין לכתבו כלל וכמ"ש בטי"ג בשם זיסא ובשם מאטיא ובשם עטא ובשם שאסיא ואם חותמת באלף פשיטא דאין לשנות חתימתה דכ"ש הוא מיהודא דאם חותם באלף אין לשנות חתימתו כמ"ש הטו"ז והב"ש וכ"כ בטי"ג בכללים ס"ק י"ג.

אחד שנתחזק שם אביו יהודא וכתבו כן בגט ונשאת ואח"כ נתוודע לו ששם אביו אריה פסק בשו"ת ד"ח ח"ר סנ"ח כיון דגם הבעל לא ידע לא חל עליו תקנת ר"ג וא"צ גט אחר וראיה מיבמות צ"א ע"ב דפריך שינה שמו הולד ממזר מאי ה"ל למיעבד ומתרץ ה"ל לאקרויי גיטה וא"א דגם בלא נודע הגט פסול שפיר מקשה מה ה"ל למיעבד ואף די"ל דלפי הה"א הוי מוקמינן מתניתין דשינה שמה שינוי ממש ולפי המסקנא דלא עבדין עובדא במה ה"ל למיעבד מוקמינן המשנה גם בשינוי כזה אולם המעיין בדברי התוס' דשם יראה דלשיטתם אין לומר כן וא"כ ראיה מוכרחת דבלא נודע הגט כשר עכת"ד ולפי זה גם כשידע הבעל רק האשה לא ידעה כשר דאל"כ הק"ל מה הוי לה למיעבד אולם מ"ש דלשיטת התוס' א"ל דלפי הה"א נוקים המשנה בשינה ממש נראה שכונתו למ"ש התוס' שם בד"ה ת"ש שינה שמו ושמה כגון שי"ל ב' שמות עיי"ש ולא מוקי בשינה שמו ממש וע"כ ס"ל דהמשנה מיירי בכל אופן שפסול דהכל נכלל בשינה שמו ואם כן ה"נ את"ל כשלא ידע הבעל דשם אביו אינו כמו שנתחזק פסול ג"כ נכלל במשנה זאת דשינה שמו ולמה נקנסה דמה ה"ל למיעבד ולע"ד אין זה ראיה דבשלמא מה דס"ל דמיירי כגון שי"ל שני שמות מוכרח כמ"ש תוס' בפ"ב דגיטין ד"כ בד"ה הא בעינן אבל מ"מ י"ל כס"ד מוקמינן שידעו הבעל והאשה מהשם האחר ולמסקנא דלא אמרינן מה ה"ל למיעבד מוקמינן המשנה גם כשלא ידעו.

אשה הנקראת עלקא בהרגש יוד ולא ניכר היוד היכן צ"ע כי י"ל שהוא ממשקל סאסקיא ה"נ היוד בין קוף לאלף וי"ל שנקראת אחר איש שהיה שמו אליקום או אלי' וא"כ היוד אחר הלמד אבל להשמיט היוד א"א דהוי שינוי השם.

צבי שחותם הירש ובפ"כ נקרא הירשל יש לכתוב צבי המכונה הירש ולא יכתבו והמכונה הירשל שו"ת ד"ח ח"ר א"ע סימן עי"ן ולכאורה יל"ד דאין לכתוב על החתימה המכונה אמנם א"ש לפמ"ש הב"ש בש"א אות סמך אם עולה לס"ת בשם נתנאל וחותם אלכסנדר ונקרא בפ"כ סענדר כותבין המכונה אלכסנדר ובטי"ג אות חית סק"ד בש"א יהיב טעמא דמה שנקרא סענדר הוי כאלו קרוא אלכסנדר ויכול לכתוב דמתקרי על החתימה עיי"ש ה"נ מה שנקרא הירשל דהוא שם קטנות של הירש כאלו קרוא הירש ושייך לכתוב המכונה הירש.

ולפ"ז אברהם וחותם אבא ובפ"כ נקרא אבלי יש לכתוב הכינוי אבא ולא אבלי כיון דבזה"ז הוי כמו הירש והירשל וצ"ע בזה דבד"ח בש"א אות א' סקט"ו כתב לכתוב המכונה אבלי ולא יכתוב המכונה אבא דאין כותבין המכונה על החתימה ואפשר שאני אבלי דהיה כינוי רק לאברהם ולא לאבא כמ"ש הטו"ז והוא בש"א בב"ש שם לכן מה שנקרא אבלי ל"ה כנקרא אבא משא"כ הירשל מעולם שייך רק להירש וכן סענדר לאלכסנדר.

יעקב נפתלי לתורה ובפ"כ יעקל בפתח יש לכתוב דמתקרי יעקל כיון דהוא קיצור שם יעקב עד שא"צ לכותבו אם לא היה נקרא גם נפתלי ול"ד לשאר כינוי וראיה מדכותבין דמתקרי חזקאל כיון דהוא קיצור שם יחזקאל הוי כשם הקודש ד"ח בשו"ת ח"ר חא"ע סימן ע"ב ובעניי לכתחלה אין לכתוב רק המכונה כמו שכתב בנוב"ת סימן קי"ט בחא"ע לכתוב המכונה מייאיר ליב אף דמייאיר שם קיצור ממאיר וא"צ לכתבו לולא שם ליב עיין טי"ג באות מ"ם בש"א ול"ל משום דליב הוא כינו כתב המכונה דהא אם היה נקרא מאיר ליב היה כותב דמתקרי מאיר ליב כמ"ש הנו"ב שם דאם שם אחד קודש צריך לכתוב דמתקרי וכ"כ חת"ס חא"ע סימן קט"ז וכ"כ חת"ס שם סימן כ"ה לכתוב המכונה יאסל ליב אף דיאסל שם קטנות כיעקל שאני חזקאל שאין שם רק פליטת היוד וכמ"ש בטי"ג בש"א אות סמך סק"ג ובד"ח בסוף הספר אות סמך ובב"ש ש"א כתב דאין צריך לכתוב יעקב המכונה יעקל אא"כ במקומות שקורין יעקל לאליקים ועיי"ש בטי"ג מבואר כשצריך לכתוב כותבין יעקב המכונה יעקל וכ"כ ד"ח גופא בש"א אות יו"ד סק"ד.

אריה וחותם ליב ובפ"כ נקרא ליבוש יש לכתוב המכונה ליבוש ואין להזכיר שם ליב דאין לכתוב על החתימה דמתקרי וגם עיקר השם ליבוש שו"ת ד"ח ח"ר א"ע סימן ע"א ולע"ד לכתוב המכונה ליב דמה שנקרא ליבוש כאלו קרוא ליב כמ"ש בטי"ג אות חית סק"ד בשם סענדר וחותם אלכסנדר וכן השין דליבוש הוספה לגעגועין על שם ליב עיין בטי"ג בכללים סק"ו ומה שהביא הד"ח ראיה ממ"ש הטיי"ג בש"א אות למ"ד סק"ג בחותם ליווא ונקרא ליב יכתוב המכונה ליב לבד אינו ראיה דליב אינו קיצור מליווא ולא אריכות דאפילו אם נשתנו הנקודות לבד ל"ח קיצור השם.

יחיאל יהודה ובפ"כ מיכל והמיעוט קורין מיכל ליב וחותם מיכאל וא"י טעם רק מנעוריו רגיל כן ונשאלתי אם יכתוב שני גיטין מחמת דברי הד"ח בש"א אות א' ס"ק י"ח שכ"כ מחמת חשש הריאה בגט שם אחר ויש שינוי מבטא וכמ"ש הב"ש דאם חותם יאודה פסול בכתב יהודה והשבתי דשאני יאודה דיש טעם שלא יהא שם י"ה ביחד עיו"ד סי' רע"ו ס"י ויהא נזרק באשפה עיין ר"ה ח"י ע"ב וא"כ מי שחותם כן יאודה אינו שיבוש ולכן אפילו זה א"י טעם מ"מ נגרר אחר שאר החותמין כן משא"כ מיכאל למיכל שיבוש ונהפוך הוא ועיין בקונטרס שמות להפ"ת בש"א אות יוד מ"ש כה"ג בשם כנס"י ועמ"ש עו"ש בשם כ"פ והד"ח גופא בניקוד ציירי מסתברא לו דאם יש שינוי במבטא אין לחוש לחתימתו בטעות לכן הוריתי לכתוב יחיאל יהודה המכונה מיכל והמכונה מיכל ליב והקדמתי שם מיכל כי הרוב קורין אותו כן ועדיף משם עריסה עיין ד"ח בלקוטי שמות סק"ז וסק"י והטי"ג והד"ח לפעמים הורו להשמיט החתימה עיין בש"א אות א' בטי"ג ס"ק ל"ו וד"ח שם ס"ק ט"ו ובטי"ג בלקוטי שמות ס"ק כ"ח.

מגרש אחד נקרא לעליה וחותם בנימין וואלף ומיעוט קורין אותו וואלף ורוב קורין בפניו וואלקא בהרגש יוד ויש ספק אם לכתוב היוד קודם א' ראשונה או אחריו קודם הלמד או אחר הלמד גם אפשר הוא על משקל חנציא וואלציא דהיוד לבסוף ומחמת מהירות המבטא נראה דהיוד קדמא ואתיא לפני הצדיק לע"ד יש להשמיט שם וואלקא לגמרי כיון דיש ספקות בכתיבתו והוא רק שם קטנות וילדות לגעגועין ושם וואלף עדיין לא נשתקע ממנו והוא עיקר דהא כן הוא בעליה וחתימה עיין בטי"ג אות א בש"א ס"ק ל"ו ובליקוטי שמות סק"ט ועיין בש"א אות וא"ו סק"ה דאם קורין אותו בפניו וועלקיל אזלינן בתר הרוב לכתחלה ולא לעיכוב שכתב יש"ש היינו דבידוע שם העריסה ואלק טפי יש לכתוב השם שנקרא בפי הרוב ומ"מ גם לכתחלה שפיר בשם ואלק לבד עיי"ש וא"כ כאן שיש ספק איך לכתוב עדיף טפי לכתוב בנימין וואלף דמתקרי וואלף וצ"ע עמ"ש הנוב"ת סימן קי"ח בשם אבי המגרש מרדכי והכינוי שלו גומפיל ומחמת שהיה מנושאי משא בכתף היו רגילין לקרותו גימפלי אפילו בפניו ויש ספק אי גומפלי או גימפלי ואם לכתוב יוד אחר הפא ופסק כיון שיש כמה ספקות והוא רק בשם אבי המגרש לא יזכיר שם קטנות כלל ויכתוב רק בן מרדכי המכונה גימפיל ועיי"ש ולפמ"ש אפילו יהא בשם המגרש עצמו הדין כן ומ"מ בנ"ד יודה גם הנו"ב כיון דוואלף גם עתה עיקר שמו בעליה וחתימה ומיעוט ב"א ושכנגדי חלק עלי מכח מ"ש בשו"ת אנשי שם סימן קפ"א דשם האיש נכתב בגט זאף המכונה וואלף ונתברר שהיה נקרא בפניו בפי הכל וואווי ובעליה לתורה לפעמים זאב לבד ולפעמים זאב וואלף והחתימה לפעמים זאב ולפעמים וואלף וכתב כיון דכתב הנו"ב דהמכונה קאי על האדם צריך להיות נכתב כלשון הנקרא ממש בלא שינוי והרי עפ"י הרוב אינו נקרא וואלף רק וואווי והוי שינוי השם ממש ושם וואווי אינו כקיצור השם משם וואלף דל"ה רוב אותיותיו משם וואלף עיי"ש ולכן הורה לכתוב בנ"ד המכונה וואלקא ואני אומר חדא דהד"ח חולק על האנשי שם בשער התשובות דוואווי הוי כינוי לוואלף וכשר בשם וואלף אם נקרא בו לפעמים ועוד הא הכא רוב אותיותיו משם וואלף ועיין בש"א בשם אברוש אברמבקא ובש"נ אות ב' דאם הנקודות שוות הוי קיצור שם וה"נ הנקודות שוות וגם לא הבנתי למה שינוי השם כיון דפורתא קורין וואלף שפ"ד לכתוב דמתקרי כמו רובא שרה ופורתא מרים וכה"ג טובא ולכתוב וואלקא בלא יוד כמ"ש המורה שכנגדי לא נ"ל כלל דזה הוי שינוי השם כיון דנרגש במבטא ובשו"ת מהראנ"ח בשם ארינא דבמקום הכתיבה נכתב בשני יודין ובמקום הנתינה בחד וכתב דאם כתב שני יודין במקום דל"צ רק חד יוד פסול מדאמרו בירושלמי דמגלה אין מדקדקין בטעותיה מדהוה קרי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד יהודיים ולא אהדר חד מנייהו הרי דעכ"פ הוי טעות אך כיון דידוע דכן כותבין במקום הכתיבה כשר עיי"ש וא"כ מוכח נמי אפכא דאם נרגש יוד וחסרו דהוי טעות דאל"כ שמא העיקר יהודיים בשני יודין והא דלא אהדר לזה שקרא רק חד יוד משום דאינו טעות ובטי"ג בש"נ אות חית סק"ב כתב דאם כתב חסא במקום חסיא או אפכא פסול והד"ח שם כתב דצ"ע לפסול ולא אמרינן דהוה ככינוי ולפמ"ש מוכחי כטי"ג מראיות מהראנ"ח ועיין בא"ע ס"ס קכ"ח דתמיד יותר יש לכנוס בספק חסרון מלספק שינוי.

בשו"ת ד"ח ח"ב בא"ע סימן קל"ב פסק באחד ששינה שמו מחמת מרדין לאבוש ובמקומו נקרא מעריסה ולכל דבר מיכאל יוסף ובמקום כי"נ נקרא רק אבוש ורק לס"ת נקרא לפעמים והיה נקרא יוסף מיכאל וכ"כ בכתובה דא"ל נקרא רק לעתים רחוקת לתורה וכמעט לא נודע רק לחזן גופא כותבין אבוש דמתקרי מיכאל יוסף כמבואר ברדב"ז עיי"ש ובסימן קכ"ז שם כתב דה"ד במי שאין דרכו כלל לקרותו בתורה רק פ"א בכמה שנים אבל סתם ב"א אחד עני ואחד עשיר שוים שמנהגנו להקדים שם הנקרא לתורה הגם שהעני אינו רגיל לקרותו כ"כ לתורה דמ"מ סתם ב"א עולה כ"פ בשנה כגון ביא"צ ובשמח"ת ולכן מנהגנו להקדים הקריאה לס"ת ואין מדקדקים אם הוא מצוי לקרותו לתורה א"ל.

עוד כתב בסימן קל"ב דאם נקרא ברגילות במיעוט דשכיח לס"ת יוסף מיכאל יכתבו יוסף מיכאל דמתקרי אביש ביו"ד כמבואר בטי"ג אות א' גבי אבוש וזה תמוה דבטי"ג שם מבואר לכתוב אבוש בואו והב"מ ס"ל לכתוב אבש וכן בפ"ת כ"כ בשם אבוש וליבוש וגם בשו"ת ד"ח שם סימן ק"ל כתב לכתוב ליבוש בוא"ו.

עוד כתב שם שלא יכתוב המכונה חדא דזה הוא כשם העצם שכתב הב"ח ז"ל לכתוב דמתקרי וסותר ד"ע בשער התשובות בהשגתו על ספר אנשי שם סימן נ"ג כתב דמשמעות דברי האחרונים לא כדברי הב"ח עוד כתב ותו דיש לספק דלמא הוא משם הקדוש מאבשלום ותו לפי דברי רוב אחרונים דס"ל אברהם אבוש דאין כותבין המכונה אבוש אלמא אבוש קיצור משם אברהם ודאי מקרי שם הקודש ולפ"ד הנ"ש היה לכתוב דמתקרי אברהם כמבואר גבי נתנאל אלכסנדר:

וגם זה תמוה דהא קי"ל ביצחק איצק וביוסף יאסל לכתוב המכונה אף דודאי קיצור השם ומשם הקודש הוא וא"צ לכותבו וכ"כ בעצמו שם סימן קכ"ז וכ"כ בשער התשובות שבספר ד"ח בהשגתו על ספר אנשי שם סימן קכ"ה ועיי"ש בסי' קס"ה וכן הב"מ וטי"ג הורו לכתוב המכונה אבוש ועיין ד"ח אות א' גבי שם אבא סוף ס"ק ט"ו עוד כתב ועוד דמכונה טפל ובאמת הוא עיקר השם בשינוי מחמת מרדין נהי דלא עדיף משם מחמת חולי מ"מ יותר נכון לכתוב דמתקני, ולע"ד נהי דבג"פ סימן קכ"ט ס"ק צ"ב הובא בפ"ת סימן קכ"ט ס"ק מ"ו כתב דאם שינה שמו מחמת מרדין דכונתו לעקור שמו הראשון ולהקרא בשם שני בזה השני עיקר כשם מחמת חולי מ"מ שאני הכא דגם עתה מחזיק עצמו לעלות לתורה בשם קודש הראשון הרי עושה עיקר לשם הראשון רק חידש לו כינוי בפי העולם ולא עדיף מקראוהו מעריסה שם כינוי בפי העולם וניתן לו אז גם שם קודש דכותבין המכונה ואדרבה יותר שייך בזה המכונה כמ"ש בביאור הגר"א בסימן קכ"ט ס"ק כ"ו ז"ל כמ"ש רד"ק בשרש כנה שכינוי הוא כסות והעלם השם כמו לא ידעתי אכנה וכן בפ"ג דע"ז לכנות לו שם בית גליא והוא איבוד שם ראשון כמו שדרש מאבדתם וכן בשבועות העדות קורין כנויין כחום וחנון שאין עניינים לשמות שא"נ משא"כ כשיוצא משם העברי והוא פירושו עכ"ל וא"כ כיון דשמו העברי מיכאל יוסף דאבוש אינו יוצא ממנו וגם שינה מחמת מרדין להעלים שמו העיקרי בפי כל ודאי לכ"ע יותר נכון לכתוב המכונה.

וגם כשניתן לו שם מחמת חולי שם לעז ולתורה עולה בשם קודש הראשון יש לכתוב המכונה על שם לעז וכן יש להוכיח מסדר מהר"ם בסח"י דכתב דין שני שמות שלא מחמת חולי ומחמת חולי ואם עולה לתורה בשם ראשון לבד יכתוב השם שמחמת חולי מאוחר ואח"כ כתב ובכל הדרכים הנ"ל כשכותבין שתי שמות או שם עצם עם שם כינוי אם השם שכותבין הוא לעז אין כותבין דמתקרי אלא המכונה אפילו אם שם השני יוצא משם העברי עיי"ש הרי מדכתב ובכל הדרכים הנ"ל קאי ע"כ נמי אשם מחמת חולי כשנכתב שני והוא לעז יכתוב המכונה ובשו"ת גאוני בתראי ס"ג כתב הב"ח דשם לעז שקראו אביו שלא בשעת הברית רק מחמת חבה או קרא לעצמו מחמת מרדין כיון שלא ניתן לכינוי בשעת קריאת שם קדשו צ"ל דמתקרי וא"א דמחמת מרדין חשוב עיקר ת"ל בלא"ה דצ"ל דמתקרי וגם בס"ד שם דחילק עליו הב"י משמע דעל שניהם הוא אומר לכתוב המכונה עיי"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה