ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קמט
ס"ב נתייחד נשאלתי שכ"מ שגירש ואח"ז מת ויצא קול שאחי המת רוצין להביא עדים שנתייחדה כדי להזקיקה לחליצה ולהוציא ממנה ממון והוכרז בשבת בכל המנינים שמי שיודע עדות יבוא ויעיד בפני האשה ולא באו ואח"ז הוליכו האחים עדים לעיר אחרת ועשו גב"ע שלא בפני האשה שנתייחדה כחצי שעה עמו בפניהם שהיו בחדר אחר וידעו מהעדים וכתוב בגב"ע וחקרנוה להנהו תרי סהדי וכתוב העדות שהעידו ולא נזכר שאמרו איזה זמן שנתייחדו וזה אשר השבתי מבואר בא"ע סימן מ"ב סס"ד אם נראה רמאות צריך דו"ח ובב"ש שם דאם האשה מכחשת צריך דו"ח ובנ"ד שהוכרז ולא באו להעיד בפניה ואדרבה מתחלה אמרו בעירם שא"י והיא מכחשת עתה אין לך מרומה יותר מזה ובגב"ע אף שכתוב וחקרנוה מ"מ לא נכתב שום זמן שאמרו העדים ואם היו יודעין הב"ר שגבו העדות שצריך דו"ח ואיום היו כותבין בגב"ע שעשו כן והיו מפרשין הזמן כדי שיהא אפשר בהכחשה ובהזמה עיין חו"מ סימן מ"ו בסמ"ע ס"ק כ"ז ובס"כ בהג"ה ובכנסת הגדולה א"ע סימן מ"ב על הב"י חות ס"ג כתב אעפ"י שנתקבל העדות בפני דיינין מומחין כל שכתבו שקבלו העדות ולא כתבו שעשו דו"ח ואיומים כראוי מסתמא לא עשו דו"ח עיי"ש וק"ו בנ"ד שלא ידעו מרמאות הנ"ל ועוד אף דל"ח לב"ד טועין הכא חזינן דטעו וגבו עדות שלא בפני האשה והנה מבואר עוד בכנה"ג שם אות סמ"ך אפילו לראב"ן וראבי' ז"ל דס"ל דעדות שנתקבל שלא בפני בע"ד בדיעבד דנין עפ"י אותה העדות אם היא דין מרומה אפילו בעדות קדושין ולא עשו בהם דו"ח יכולין לחזור להם להקל עכ"ל וכיון דיכולין לחזור הוי כלא העידו בב"ד ולא קרינן כיון שהגיד ומה שלא הקילו רק כשחזרו משום דסמא בידן לברר להעיד שנית בפניה ובדו"ח ובנ"ד יש כמה ספקות להקל חדא דעת הג"מ הובא בד"מ וב"ש כאן סק"ד דאם אינו לבעל שיגרשה שנית מותרת להנשא וכאן דתחובץ נתן עיניו בממון ואינו רוצה לחלוץ בל"ז חשוב דיעבד ואף דלא קי"ל כן חזי לאצטרופי וכמ"ש הרדב"ז הובא כאן בפ"ת סק"ד שנית אף להמחמירין הוי רק ספק קדושין שלישית דעת רוב הפוסקים דעדות שלא בפניה גם דיעבד ל"מ ועיין בש"ך סימן כ"ח סקי"ט ובתומים שם ס"ק ל"ו ובב"ש לעיל סימן י"א סקט"ז רביעית אף דריב"ש ס"ל בדין מרומה ל"ה ממש כד"נ לבטל העדות כשאמרו א"י בחקירות כמבואר בחו"מ סימן ט"ו ס"ג מ"מ הרבה פוסקים חולקים וס"ל דהוי ממש כד"נ לבטל העדות גם דיעבד כשלא היה דו"ח כד"נ והובא בתומים וקצו"ח סימן למ"ד וא"כ אף להמחמירים דל"מ ס"ס להקל בא"א היינו משום חזקת א"א ואיסור חמור משא"כ כאן דיש לה חזקת פנויה ואנו דנין על איסור לאו דזקוקה ליבם לכ"ע מהני ואפילו לברורו לחקור ולדרוש העדים בפניה א"צ כיון דאחר כך ג"כ לא יהא רק ספק קדושין וכמ"ש הרבה אחרונים הובא בפ"ת ליו"ד בכללי ס"ס ס"ק ל"ה ובמרדכי ר"פ אד"מ כתב דעדים שהעידו בלא דו"ח שקידש אחד אשה וחזר בו ע"א והצריכה ר"י בנו משום להסיר הלעז אף דמדינא א"צ גט כיון דהאשה מכחשת והן באין לאוסרה צריכין דו"ח ועיי"ש י"ל שא"ה דעדיין יש ע"א שעומד בדבריו דודאי מקודשת אבל כאן אפילו לפי העדים רק ספק מקודשת ועוד כמה צדדי היתר כמ"ש ועיין ב"ש לעיל סי' מ"ו סקי"א ועוד כיון דרק משום לעז מצריכה גט כופין אותו לגרש כמ"ש הרמ"א לקמן סימן קנ"ד ססכ"א א"כ חשוב לכתחלה והה"נ אם כאן היה בידנו לכוף לחלוץ אבל כיון שאין ידינו תקופה והאחים נותנין עיניהם בממון הוי דיעבד וכמ"ש הרדב"ז שהביא בפ"ת סק"ד ועוד בעדי קדושין והבעל חי יש חשש לעז ממזרות על בניה שתלד מאחר משא"כ בנ"ד אין ממזר מחייבי לאוין כמ"ש לעיל סי' קכ"ט ס"י.
ס"ג מי ששלח גט לאשתו וכו' עיין מל"מ פ"י מה"ג הח"י שהשיג על מ"ש הרא"ש בתשובה דמהני מה שיש הוכחה אחר היחוד שכסבור היה הבעל שהגט בטל דכמו דאם יאמר לא בעלתי או לא נתכונתי לשם קדושין לא מהימן הוכחתו נמי ל"מ יעיי"ש ולפע"ד ל"ד דשם מכחיש מדות חכמים וא"נ כמ"ש התה"ד סימן ר"ט אבל בנידון הרא"ש אינו נגד מדות חכמים דלפי דבריו שכסבור שהוא עדיין אשתו לא נתכוין לזכות כלל ועמ"ש בחידושי לגיטין דף פ"א
ס"ז נתייחד עם אשתו וכו' עמ"ש לעיל סימן קמ"ח ועיין ב"ש סק"ז ונלע"ד טעם הרמב"ם דאינו גט כלל כיון דצריך כתיבה לשמה שידע הסופר עפ"י ציווי הבעל שבודאי רוצה לגרשה וכמ"ש תוס' בפרק כל הגט דף כ"ד ע"ב בד"ה לאיזה שארצה אגרש בו פסול משום דא"ב אף למ"ד במ"א י"ב הכא שאני דבעינן לה לשמה שיהא נכתב לשם כריתות ועיין בתוס' פ"ב דגיטין דכ"ב ע"ב ד"ה והא דהא דצ"ל לסופר כתיב משום דכשלא צוהו ל"ח לשמה אלא חשוב סתמא ואשה לאו לגירושין קיימא וע"כ הכא אף דתחלה צוה לכתוב כיון שנתיחד אח"כ ונולד ספק ששוב נתפייס ואינו רוצה לגרש הדר הסופר אינו יודע אם רצון הבעל לגרש וה"ל כסתמא והרמב"ם בפ"ח מה"ג פוסל כל תנאי קודם כתיבות התורף משום דל"ה כריתות דשמא א"ב כמ"ש ה"ה שם אלא דשם עכ"פ נתברר אח"כ ויש ספקא דדינא שמא יש ברירה והוי כנתברר למפרע וגם שמא תנאי מלתא אחריתי ע"כ הוי רק ספק משא"כ הכא דלא נתברר לעולם וצ"ע ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה"ג באמר כתוב לאיזה שארצה אגרש דהוה ספק ונימא כיון דספק לסופר אינו כריתות וודאי לא נכתב לשמה אלא דשם שאני דשמא קי"ל י"ב והוי כהוברר למפרע גם בשעת כתיבה לסופר דזאת רוצה לגרש ועמ"ש בתי"ג בגיטין דף ע"ג ודף כ"ה ע"ב וגם כיון דאחת מהן עכ"פ ודאי רוצה לגרש ומצווהו על ככה לכתוב גט ל"ש לומר סתמא לאו לגירושין קיימא דהי מינייהו מפקת וכיון דהוה ספק איזה יגרש הוה ספק מגורשת אם הוברר למפרע א"ל אבל הכא דהחשש דנתפייס ולא יגרש כלל ממלא אתרע צוואתו לסופר וה"ל סתמא דלאו לגירושין קיימה ולא חשוב כתיבה לשמה ובזה צדקו דברי הרמב"ם מה דיליף מק"ו מנתיחד אחר הנתינה אף דשם הוה רק ספק וכאן פסק דודאי אינו גט ומשום דזה ק"ו יפה הוא נלמוד דעכ"פ ספק הוא ממלא הכא ל"ה נכתב לשמה לשם כריתות וממלא ודאי אינו גט ולפ"ז מיושבים גם דברי הכ"מ דכתב דלרמב"ם גם אם הגט ביד שליח ונתיחד תנשא והקשה עליו המל"מ הרי חזינן דחייש הרמב"ם לביטול השליחות דמ"ש בנתייחד קודם כתיבה או אח"כ ולמ"ש שנא ושנא היא וזה נלע"ד העיקר בכונת הרמב"ם וכבר כתבתי עוד בחידושי לגיטין דף ע"ט עוד דרכים בזה בס"ד.