אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קמח

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קמח

סימן קמז

לא יגרשנה וכו' וי"א עיין ב"ש סק"א והכ"מ בפ"ג מה"ג ה"ה כתב דהטור כתב דאם שלחו ע"י שליח ונתייחד עמה אח"כ ונתנו לה השליח ל"ח בו ואם נשאת ל"ת עכ"ל וא"נ כן מדברי רבינו שלא חילק בדבר עכ"ל הכ"מ ותמה המל"מ דהא לרמב"ם בפ"ט הכ"ה אם נתייחד אחר שצוה לכתוב בטל הגט לגמרי ואין לחלק בין נכתב אחר היחוד לקודם ודקדק המל"מ דלמה נקט הרמב"ם בנתייחד קודם כתובה ולא קמ"ל אפילו קודם נתינה עיי"ש ולכאורה י"ל דהמ"מ הקשה כיון דלא ביטלו בפירש הא ג"ד בגיטא ל"מ ותירץ משום דעשה מעשה ונתייחד ביטל לגמרי השליחות ואינו מובן דמ"מ לא ביטל בפירש אמנם לפמ"ש הב"ח בא"ע סימן קל"ד דג"ד ל"מ דוקא אחר בתיבת הגט דאין כח בג"ד לבטל מעשה אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני עיי"ש אם כן דברי הרמב"ם מדוקדקין דדוקא קודם כתיבת הגט מתבטל ע"י גילוי דעתו ביחודו וא"ש דברי הכ"מ אמנם אם דמבואר כן להדיא בב"ח ע"כ ל"ל כן דהא בפ' השולח מוכיח אביי דג"ד ל"מ מהך דאמר לסהדי אותובו קרי באודנייכו וכתובו גיטא והא חזי דרהיט בתרייהו אלא ש"מ ג"ד ל"מ והרי שם רהיט בתרייהו גם קודם כתיבת הגט ומ"מ ל"מ וצע"ג על הב"ח ואם איתא לחלק י"ל דג"ד קודם שצוה לכתוב מהני לגלות דעתו שלא יצוה ברצון אבל ג"ד אחר שצוה לכתוב דכבר עשאן שליחים ל"מ לבטל השליחות רק בדיבור מפורש והכי נמי בביטול שליחות נתינת הגט ל"מ ג"ד לבטל כיון שנעשו שליחים אף דהשליח לא עשה עדיין שום מעשה ולהב"ח צ"ל דשאני נתינת הגט כיון דמסר הבעל הגט ליד שליח מיחשב יותר מעשה ול"מ ג"ד לבטלו משא"כ ציוה לכתוב ליכא רק מילי בעלמא ומהני גילוי דעת ובזה י"ל דברי הב"ח מגמרא הנ"ל והוא דגם הב"ח לא קאמר דדוקא אחר מעשה כתיבת הגט גילוי דעתא ל"מ רק לדידן דקי"ל מילי לא ממסרי לשליח ודעת מהרי"ט גם שליח אחד לא מצי משוי על מילי וכתבתי כבר דשליח לכתוב דמשוי היינו דחל השליחות בשעת מעשה לא קודם ואפילו זולת דעת מהרי"ט עכ"פ חזינן דחלוק דין מילי בשליחות משליחות מעשה דבמילי עדיין אגוד יותר במשלחו ולא מצי לממסר לשאר שליח בלא דעת משלחו ולא הוי שליחו כמותו במילי משא"כ אם מסר לידו גט נעשה מיד כמותו ומצי השליח מעצמו לעשות שליח אחר וכבר הארכתי בזה לעיל סימן קכ"א דלמ"ד מילי לא ממסרי לשליח צריך ידיעת ורצון הבעל בעשיות השליחות בעת עשיתו היינו כיון שצוהו לעשות כן הרי דעתו ורצונו בזה אבל שיצוה לאחר לא מצי דבזה ליכא רצון ודעת המשלח וכן נ"מ לענין אם נשתטה הבעל עיי"ש וא"כ ה"נ נהי דגילוי דעת שאין רצונו בכתיבת הגט לא הוי ביטול השליחות עד שיפרש שמבטל מ"מ כיון דאין רצונו ודעתו בכתיבת הגט לא עדיף מנשתטה אחר שצוה לכתוב ואדרבה גרע כיון דמגלה דעתו שאין רצונו ואנוס הוא וכדומה וא"כ כ"ז לדידן אבל אביי דס"ל בגיטין דף כ"ט דמילי ממסרי לשליח א"כ לאביי מיד שצוה לכתוב נעשה שליחו כמותו וא"צ תו דעת ורצון הבעל כל זמן שלא ביטל השליחות בפירוש וע"כ לאביי שפיר טעמיה אף קודם כתיבה משום דג"ד ל"מ כיון דכבר נעשה שליחו כמותו צריך ביטול מפורש כמו בשליחות נתינה ודברי הב"ח נכונים אבל לרמב"ם צ"ע דהא ס"ל בצוה לכתוב ונשתטה המשלח וכתבו בעת שטותו כשר מן התורה כיון דכבר נעשה שליחו כמותו א"צ דעת המשלח כמבואר בדבריו פ"ג מה"ג אלא דבב"י בסימן קכ"א תמה שם על הרמב"ם ופסק בש"ע לעיל סימן קכ"א דדוקא בסמיא בידן אינו בטל מן התורה ועיי"ש בב"ש סק"ג דדעת הב"י לפרש דברי הרמב"ם כן ועיי"ש בטו"ז סק"א.

ועוד אפשר לומר אף דהרמב"ם ס"ל בנשתטה המשלח קודם כתיבה דכשר מן התורה מ"מ יודה דלא חל השליחות עד שעת כתובה ומשום דהוה מילי קודם מעשה הכתיבה ומ"מ ס"ל דכשר מן התורה ועפימ"ש בדגול מרבבה ביו"ד סימן ש"ה דהאב יכול למנות שליח תוך שלשים לפדות בנו אחר שלשים ושוב יכול לעדותו אח"כ אף דהשליחות לא חל מתחלה מ"מ נעשה עתה שליחו מטעם זכין לאדם שלא בפניו דהא חזינן דניחא לו עיי"ש ומבואר בפ"ק דכתובות דף י"א בתוס' בד"ה מטבילין גר קטן משום דזכות הוא לו אע"ג דזכיה מטעם שליחות ואין לקטן שליחות ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומה דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא היה רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות עיי"ש וא"כ נהי דשוטה אין לו שליחות מ"מ כיון דעשאו שליח בעת פקחותו אף דלא חל השליחות אז מ"מ חזינן דניחא לו וזכות הוא לו ודאי ממלא גם בעת שטיתו נעשה הסופר שליחו מטעם זכין שלא בפניו וכ"ז בנשתטה אבל אם יש גילוי דעתו ששוב לא ניחא לו בהגט כגון שנתיחד עמה קודם כתיבה א"כ נהי דג"ד ל"מ לבטל שליחות שכבר חל שכבר נעשה שליחו כמותו ול"צ דעת הבעל כ"ז שלא נתבטל בפירש השליחות אבל כיון דשליחות הכתובה לא מצי לחול עד שעת מעשה הכתיבה ל"צ לבטלו רק מאחר דחזינן דלא ניחא לו ממלא לא מהני כתיבות הסופר דתו לא מצי חייל עתה השליחות וזכות תו ליכא אלא דצ"ע סברא זאת מנזיר די"ב דמידי דל"מ עביד השתא לא מצי משוי שליח ואמאי נימא כיון דגילה דעתו דניחא לו הוי לו זכות וזכין לו אח"כ כשליחו שוב מצאתי בטיב גיטין פ"ב דגיטין דף כ"ג הביא בשם האחרונים דלפיכך בנשתטית אשתו פסק הב"ח דימסור הגט ליד שליח בעודה שוטה אף דלא מצי לגרשה עכשיו מ"מ כיון דגלי דעתו על השליחות י"ל דמהני אח"כ בתורת זכיה ונעשה שלוחו מאליו ודמי לדין גילה דעתו לשדכן שחפץ באשה זאת דמהני גילוי הדעת שיעשה שליח לקדשה כמבואר ברא"ש פרק איש מקדש ובא"ע סימן ל"ה וההיא דנזיר דלא מועיל בתורת זכיה תרצו חדא די"ל דל"מ גילוי דעת זה רק אם גילה דעתו על אשה מיוחדת לא על כל הנשים דעלמא דלא מיקרי זכיה כ"א בתורת שליחות דמהני ועוד דבתורת זכיה לא הוה אסור מסתמא כל דלא ידעינן אם קידש שום אשה דבזה לא שייך חזקה שליח עושה שליחותו כיון דאינו שליחות ממש עיי"ש.

ומה מתוך לחיך דברי הרמב"ם דיליף בק"ו מנתיחד אחר שנתן הגט דהקשו כולם דשם אינו רק ספק ואיך פסק ותני הכא דודאי אינו גט אבל י"ל דה"ט דהנה הב"מ בסימן ק"כ הקשה למהרי"ט דשליח אחד לא מצי משוי על מילי איך יכול לעשות שליח לכתוב דהוה ג"כ מילי וגם בתוס' דרע"ק ר"פ השולח הקשה לשיטת הקדוש מרדו"ש דשליח לקדש מיחשב מילי כיון דאין בידו א"כ איך משכחת שליח קדושין כלל וכבר כתבתי בר"פ השולח בחידושי ובכמה דוכתי לתרץ דודאי מילי הוה קודם הכתיבה וקודם קבלת הקדושין אבל בעת שמקבלת האשה הקדושין ובער כתיבת הגט מיחשב מעשה ונעשה אז שליח כמותו וע"כ מקודם לא מצי למסור שליחותו דעדיין אינו שליח כמותו ועדיין יש לדון כיון דאינו נעשה שליח כמותו בעת שעושהו שליח י"ל דל"מ דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל וכה"ג כתוב בקצו"ח סימן ס"א לענין שליחות עיי"ש אמנם להנ"ל י"ל דמ"מ מהני מצד דגילה דעתו דניחא לו במעשה שליח זה אנן סהדי דזכות הוא לו וע"כ ממלא נעשה שליחו בעת כתיבת ונתינת קדושין מצד זכיה והנה מבואר בתה"ד סימן קפ"ח דמשום זכיה לא מהני רק אם ברור לנו בשעת מעשה דזכות הוא לו ואנן סהדי דניחא לו אבל היכא דבשעה שנעשה השליחות לא הוה ברירא לן וליכא אנן סהדי דזכות הוא לו ואף דנתברר אח"כ ואגלאי מלתא למפרע דניחא לו לא מהני עיי"ש וא"כ בשלמא כשמצוה לכתוב ולא נתחדש השתנות אנן סהדי דניחא לו בשעת מעשה והוי שליחו ממש אבל בנתיחד עמה אח"כ דנולד ספק עצום דאינו רוצה תו לגרש דרגלים לדבר מהיחוד א"כ ממלא ל"ל אנן סהדי דניחא לו ממלא לא מהני השליחות כלל ע"כ ודאי אינו גט והא דבמילי שליח לא מצי משוי שליח דניחא לו ממלא לא מהני השליחות כלל ע"כ ודאי אינו גט והא דבמילי שליח לא מצי משוי שליח מתורת זכיה כבר עמד בכה"ג בתה"ד שם באומר לשלוחו צא ותרים לי ושמע אחר ואזיל ותרם דאין תרומתו תרומה דאמאי לא מהני מצד זכיה ותירץ די"ל דלא ניחא לו רק בזה שצוהו ולא באחר דאינו מכיר בו עיני היפה או ביניני וכדומה עיי"ש ה"נ בגט וכדומה די"ל דלא גילה דעתו דניחא לו רק על איש זה דבקי בכתיבה וכדומה הרבה מהקפידות והא דאימר אמרו ל"מ מצד גילוי דעתו דה"ט כיון דבמילי לא נעשה שליחו כמותו א"כ אין הסופר שומע מפי הבעל ולא חשוב לשמה כמבואר ברמב"ן ור"ן בס"פ האומר עיי"ש ולפ"ז אפילו גילוי דעת גמור אין כאן רק הספק ככל גט ישן שמא בעל דאין ללמוד בק"ו יותר דדיו לבא מן הדין כמ"ש הה"מ בפ"ט מה"ג הכ"ה אלא דכיון דעכ"פ הוי ספק תו ליכא אנן סהדי ול"מ מתורת זכיה אבל כשמסר גט לשליח ואח"כ נתיחד כיון דליכא רק ספק דנתפייס וביטל השליחות א"א לבטל השליחות שכבר חל דאפילו גילוי דעת הברור ליכא ודברי הכסף משנה מוכרחין לכאורה אמנם בדברי הרמב"ם עדיין א"א לומר דמהני מצד זכיה דהא בפירש כתב בפ"ד מהלכות זכיה ה"י אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום שאין אדם יכול למסור דברים לשליח עיי"ש ואם איתא ליהני מ"מ מתורת זכיה כיון דגליה דעתו דניחא לו שפלוני ופלוני יכתבו ויחתמו ויתנו ועל הדגול מרבבה הנ"ל ל"ק מכאן די"ל בפדיון שאני דמוטל על האב המצוה והוא נחוץ לדרכו ואינו יכול להמתין עד אחר שלשים יום זה ודאי זכות הוא לו מצד עצם הדבר וגם גילה דעתו דניחא לו בזה שיהיה שלוחו וגם בנשתטית י"ל זכות היא לו גוף הדבר וכמ"ש בנוב"ת סימן קכ"ו בחלק א"ע וגם בחלה מיירי שם דמתקלקלת העיסה ומצוה להפריש מהעיסה עיי"ש בתה"ד ועיין במל"מ פ"ד מהלכות בכורות סוף הלכה וא"ו ובקצו"ח סימן רמ"ג סח"י וסימן שפ"ב ס"א אמנם שבתי וראיתי דהרמב"ם ס"ל יותר גם מהתה"ד דמבואר בדבריו פ"ד מה"ת ה"ד דאם בא אחד ותרם שלא ברשות בעה"ב ובא בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות הוי תרומה משום דאגלאי מלתא דניחא לו וכן הוא ביו"ד סי' של"א

ועיי"ש בטו"ז הרי דמהני הוכחה דניחא לו גם על למפרע ומיחשב שלוחו אף דבתרומה כתיב אתם וצריך לדעתכם חזינן דהיכא דברירא לו דניחא לו נעשה שלוחו ממלא וע"כ לדברי הרמב"ם לא ס"ל כסברת תוס' שהביא הקו"ח סימן רמ"ג ושפ"ב וע"כ נלע"ד דהא דאומר אמרו ל"מ לרמב"ם או דס"ל כסברת התוס' בגיטין דף ס"ו ע"ב בד"ה הא כתב הגט בתורף א"נ דאף לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ היכא שצוה לכתוב או צוה שיאמרו לסופר לכתוב צריך שיקוים צוויו שיהיה בתורת שליחות וכיון דלפי הדין מילי לא ממסרי לשליח ולא חשוב שליח לא נעשה צוואתו עיי"ש בפ"י דאף דבאמת עשו כמו שצוה הבעל ואמרו לסופר שיכתוב אפ"ה פסול כיון שהוא רוצה שהסופר יכתוב בשליחותו וא"כ צריך שליחות ממש ואיהו דטעה דמהני שליחות כה"ג ולמאי דקי"ל דמילי לא ממסרי לשליח לא נעשה ציוויו של בעל עיי"ש וא"כ י"ל באומר אמרו פוסל הרמב"ם במתנה כיון דעשאן שליחים הרי רוצה שיהא נעשה עפ"י שליחות הראשונים וכיון דמילי לא ממסרי ואינם שלוחים לא נתקיים צוואתו וכן באמר להם עצמם כתבו רוצה שיהי' שלוחי' לכתוב ואם מילי לא ממסרי א"כ כשצוו לאחרים ל"ל שליחו כמותו כאילו הם עצמם כתבו א"כ לא נעשה צוואתו משא"כ בכלך אצל יפות ובנידון התה"ד דלא עשה שלוח כלל מהני מצד זכיה שיהא נעשה שליחו ממלא ולרבא דלא ס"ל בפרק כל הגט משום בזיון מ"מ כיון שצוה לאלו לכתוב צריך שיקוים צוואתו רק אי מילי ממסרי לשליח הרי שליח כמותו והוי ככתבו הם ועיין בפ"י בגיטין דף כ"ט בד"ה ומיהו ודו"ק ובזה מיושב קושיות התה"ד בסימן קפ"ח שם והוא קושיות רשב"א ותוס' בנדרים דף ל"ו מההיא דאמרינן פ"ק דחולין האומר לחברו צא ותרום לי ושמע אינש אחריני ותרם אין תרומתו תרומה דה"ל תורם שלא מדעת אע"ג דידע האי דניחא לו לבעה"ב לתרום עיי"ש ולפמ"ש א"ש דהיכא דצוה שאני דצריך להתקיים שליחותו דצוה לזה ורוצה שיהא נעשה בשליחות זה.

עוד נראה עפ"י דברי התוס' בס"פ התקבל דף ס"ז בד"ה אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתימו וז"ל ל"ד לעד מפי עד דה"מ כששמעו מפי עדים שפלוני לוה מפלוני מנה שלא נמסרה עדות לאלו המעידים אלא בפני הראשונים אבל כאן עיקר העדות לא נמסר אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה גט עכ"ל ועיי"ש בנו"ג ביאור דבריהם באורך ועכ"פ הנה עדות החתומים שעשו השטר בשליחות הנותן שצוה להם לעשות שטר ואף דלא שמעו מהנותן שמעו משלוחיו דכמותו הם והראשונים הם רק שליחים נגד השנים אינם עדים כלל רק כבעלים הם ובמקומו עומדים והשנים אינם יודעים אם הראשונים אומרים אמת דהם כבעלים וזה עדות אחרת ומעידים הראשונים על עצמם דהם כבעלים וכמו עדים שרואים דבעל מוסר הגט ושליח קבלה או רואים דשליח הולכה נותן הגט לאשה הויין עדים שנתגרשה האשה מבעלה אף דאינם יודעים אם נעשה באמת שליח רק עפ"י עדים אחרים וכמ"ש בטי"ג שם וכ"ז אם מילי ממסרי לשליח א"כ הראשונים שלוחי בעל והנותן הם והשנים הם עיקר העדים ששלוחי הנותן ציוום לחתום וליתן אבל אם מילי לא ממסרי א"כ הראשונים אינם שלוחים כלל רק סהדי הם דניחא לנותן במתנה זאת שיחתמו השנים והחתומים עדותם ג"כ זאת הוא דמדעת הנותן נעשה השטר והם אינם יודעים זאת רק מפי הראשונים והוי עד מפי עד וזה ברור וגם הפנ"י כתב בפרק כל הגט דף כ"ט דאם מילי ממסרי לשליח הויין הראשונים רק שלוחים ולא מיחשב עד מפי עד והנה גם בשלשה אם אינם שלוחים הוי עד מפי עד ולא מיחשבו ב"ד דהא לא קי"ל כר"מ בס"פ התקבל דבאמר לשלשה דעשאן ב"ד ועוד הא מבואר בחו"מ סל"ט ס"ז דכל שלא קבעו ושלחו אחריו רק בא לפני שלשה והודה אף שאמר הוו עלי דיינים אין להם דין ב"ד רק דין עדים ועיי"ש בש"ך סקח"' וא"כ ממלא בכתבו ותנו או באומר אמרו לפו"פ אינם יכולים אחרים לכתוב ולחתום עפ"י הראשונים אף דהם שלושה דהוי עד מפי עד וא"כ באותם שאמר להם עצמם כתבו ותנו אף דמילי לא ממסרי וקודם הכתיבה הוי מילי מ"מ נעשו שלוחים בשעת הכתיבה כיון דבעצמם שמעו ויודעים דניחא לו ונעשה ג"כ צוואתו דרצה ששלוחו יכתוב והרי נעשה שליחו מצד ניחותא וזכותו ואף דהרמב"ם ס"ל בכלך אצל יפות דמהני אף דבעת שתרם לא היה נודע מ"מ עכ"פ אח"כ נתברר לעין כל למפרע דניחא לו ואנן סהדי על זה אבל כשיש ספק לעולם ל"ל דנעשה שליחו מכח דאנן סהדי על כונת לבו ורצונו וכמ"ש לעיל בשם התה"ד דצריך לזה אנן סהדי דניחא לו רק להתה"ד צריך בעת עשיות השליחות ולרמב"ם מהני כשנודע אח"כ ואגלאי למפרע אבל בספק לא יחלקו כיון דמכח דבורו לא נעשה שליח רק מכח אומדנא דודאי ניחא לו צריך אומדנא דליהוי אנן סהדי דבשעת עשיה היה ניחא לו וע"כ בנתיחד אחר שאמר כתבו ותנו דנולד השתנות ושוב ל"ל אנן סהדי דניחא לו בשעת כתיבה ע"כ ודאי אינו גט וכמ"ש לעיל ועיין בחי' רשב"א בגיטין דף כ"ט וז"ל והיכי מכשרינן באומר אמרו והא עד מפ"ע הוא תרצו בתוס' דל"ח עד מפ"ע שהם שלוחי הבעל הם ובמקומו הם עומדין ומיהו נראה דדוקא ע"פ שנים כותבין עיי"ש ותלי"ת נראה כמ"ש לעיל ודו"ק

והנה בהגמ"ר פ"ב דקדושין כתב בשם הקדוש מרדו"ש דשלח שליח לקדש ה"ל מילי כיון דא"י לקדש בע"כ וא"י לעשות שליח אחר והובא לעיל סל"ה וקשה מ"מ הרי חזינן דניחא לו ולמה לא יוכל אחר להיות שליחו מצד זכיה וכמ"ש התה"ד בסימן רל"ז בגילה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית יכול אפילו אחר לקדשה לו כיון שגילה דעתו שחפץ בה זכות הוא לו וזכיה משום שליחות וכ"כ הא"ז משם רבינו שמחה עיי"ש ואפשר ס"ל משום דבקדושין חב לאחריני כדאיתא בפרק האומר דף ס"ה ע"ב דבממון הודאות בע"ד כמאה עדים דלא חב לאחריני אבל בקדושין לא משום דחב לאחריני וא"כ י"ל מה דמהני קדושין ע"י שליח הוא דגם תופס לב"ח מהני ע"י שליח אף שחב לאחריני כשיטת רש"י פ"ק דב"מ ועיין פנ"י בפרק הכותב דף פ"ד ע"ב דהוכיח מדהמני קדושין ע"י שליח כשיטת רש"י וא"כ דוקא שליח ממש אבל לא מהני מצד זכיה להיות כשליחו כיון דחב לאחריני והרווחנו בזה לתרץ מה שהקשה הקצו"ח לשיטת הקדוש הנ"ל מה שפירש"י בגיטין דף כ"ט שליח מתנה כשליח הגט דהיינו באמר לעדים כתבו הוי מילי והלא אף כשמסר לשליח שטר מתנה או מתנה של חפץ ה"ל ג"כ מילי דאין בידו ליתן בע"כ של מקבל עיי"ש סימן רמ"ד ולפמ"ש במתנה יודה הקדוש כיון שגילה דעתו יכול גם אחר ליתן כיון דלא חב לאחריני מהני מתורת זכיה דניחותא הוא זכותו ובנתינה ל"ש ועם דהוי עד מפי עד ע"כ פרש"י דאמר לעדים כתבו דאם מילי לא ממסרי לשליח הוי עד מפי עד וכמ"ש.

והנה חוץ לדרכינו היה נ"ל מה דכתב הרמב"ם באומר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויתנו שטר מתנה דפסול משום דהוי מילי ולמה לא מהני מצד דגילה דעתו דניחא לו ויהי' נעשין שלוחין אח"כ ממלא והוא עפימ"ש הר"ן ר"פ התקבל והוא מהירושלמי אם האשה עשתה שליח לקבלה והבעל אומר אינו רוצה שתהיה שלוחה לקבלה רק תהיה שליח שלי לקבלה אינה מגורשת דלמא בזה הרגע חוזרת בה משא"כ אם נשאר שליח קבלה מצדה לא חיישינן דחזרה עד דנודע בבירור דבפירוש חזרה ועיין חתם סופר א"ע ח"ב ס"ה בד"ה ויש וע"כ ה"נ במתנה דל"ש כ"כ שיתן מתנת חנם וע"כ חשבינן לה טענה גריעה ולא מהימן רק במגו וכמ"ש הרא"ש בפרק שה"ד סי"ט וא"כ אם השליחות חל מיד דנעשה שליחו כמותו כל כמה דלא חזינן דחזר בפירש וביטל השליחות לא חיישינן אבל כיון דמילי לא ממסרי א"א שיהיו האחרים נעשים אח"כ שלוחים דשמא חזר בו כיון דלא חל השליחות עד עתה וכעין זה מצאתי בח"ס חלק א"ע ח"א ס"ד ועיי"ש סי"א והיה אפשר להסביר בזה מה דקי"ל בכתבו ותנו לפלוני צריכין להמלך בו קודם הנתינה כדאיתא בפרק אע"פ דנ"ה ובחו"מ סל"ט ס"ב משום דא"א ליתן בע"כ דמקבל א"כ הנתינה חשוב מילי וא"א לחול רק מטעם זכיה כיון דגילה דעתו דניחא לו וחל רק בשעת נתינה ע"כ חיישינן שמא חזר בו או משום דקודם כתיבה הוי השטר דשלב"ל וכמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב לענין למנות שליח להפריש חלה קודם שנילוש העיסה ועיי' נתיבות סימן רמ"ג סי"א וטי"ג ר"פ מ"ש כתב דמה"ט דהוי דשלב"ל לא חל השליחות עד אחר שנכתב והיה אפשר לתרץ בזה מה שהקשה הרא"ש בפרק אע"פ שם דלא מצינו באמר לשליח שיתן חפץ לפלוני שיצטרך להמלך בו ולפ"ז א"ש די"ל בחפץ חל מיד השליחות אבל נתינת השטר קודם שנכתב הוי דשלב"ל ולא חל השליחות מיד וע"כ במתנה דל"ש ליתן מתנת יש מקום לחוש לחזרה כל זמן שלא חל השליחות עדיין ויש לפלפל בזה דא"כ בשליח קבלה דאשה נמי ניחוש שמא עתה חזרה כיון דא"א לקבל בע"כ דבעל לא חל השליחות עד שעת קבלה לשיטת הקדוש הנ"ל וגם בטעם שכתבתי לדברי הרמב"ם יש לפקפק כיון דקודם נתינה צריכין להמלך א"כ ליכא חשש חזרה אף דמילי לא ממסרי לשליח אלא די"ל לפמ"ש הרא"ש בפרק אעפ"י שם דהא דצריכין להמלך בו משום דיש רגלים לדבר כיון שלא עשה ק"ס לפניהם עיי"ש וא"כ י"ל תינח אם רוצה שעדים הללו יכתבו ויתנו אבל אם אינו רוצה למסור להם רק להשנים והראשונים עושה רק שלוחים וכמ"ש בתוס' בפרק התקבל הבאתים לעיל ליכא הוכחה מדלא קיבל כק"ס דהא השנים לא היו כאן ואם יקבל בק"ס לפני אלו הרי מוסר להם העדות ונעשת כל התחייבות לפניהם שוב יהיו השנים כעד מפי עד אמנם אם אמר רק כתובו ולא אמר אמרו שם נ"ל תירץ זה וגם בזה כתב הרמב"ם שם בה"ז דאין יכולין לצוות לאחרים אמנם לפע"ד האי צריכין לאמלוכו בו היינו רק לכתחלה ועיין הה"מ פי"ז מהלכות אישות הי"ד גבי הא דאלמנה שמוכרת צריכה ב"ד הדיוטות כתב דהרמב"ם ס"ל דרק לכתחלה לא ואינו מעכב בדיעבד ובשו"ת פרח מטה אהרן סימן נו"ן הביא מרשב"א וריטב"א יבמות ק"ג דצריך לכתחלה משמע וה"נ נראה מסברא כן דודאי יש לנו לאוקמוה על חזקתו שלא נשתנה דעתו אלא משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אחזקה היכא דאנו באין להוציא עי"כ מחזקה אחרת וכמ"ש המג"א סימן תל"ז סק"ד ושם מבואר דרק לכתחלה כשישנו בעיר צריך לשאלו עיי"ש וא"כ נ"מ בהך דמילי לא ממסרי דגם בדיעבד אינו כלום כמ"ש הרמב"ם בס"ד מהלכות זכיה דאינו כלום ובזה מסולק קושיות הטיב גיטין בפרק כל הגט דף כ"ט מעל הש"ך עיי"ש ודו"ק ולפ"ז צ"ל לרמב"ם דכתבו ותנו חל השליחות על הנתינה מיד משום דבידו לכתוב ליה דשלב"ל או דחל השליחות על גוף השליח להיות כמשלחו כמ"ש בנתיבות סימן רמ"ג סי"ב וא"כ יש שני חזקות אוקו השליח על חזקתו ואוקו המשלח על חזקתו שלא נשתנה דעתו ושני החזקות עדיפו מחזקת ממון וכעין שכתב הריב"ש סימן שע"ט דשני חזקות חשיבו כרוב וברוב חשוב מוציאין גם מחזקת ממון רק משום דאיכא לברורי לא סמכינן לכתחלה להוציא מחזקת ממון אבל דיעבד שכבר נתנו מה שעשו עשו משא"כ בהך דאומר אמרו לענין שיעשו אחרים לשלוחים כיון דמילי לא ממסרי רק דנימא מצד דגילה דעתו דניחא לו זכין לו שלא בפניו בזה ליכא חזקת השליח שלא נתבטל משליחותו אמרינן שמא חזר בו וגם בדיעבד אינו כלום נגד חזקת ממון ומפרט לפמ"ש לעיל בשם תה"ד דהיכא דאנו באין לעשותו כשליח ממלא מכח דודאי ניחא לו הוא דוקא אם אנן סהדי דניחא לו וליכא צד הספק א"כ באומר אמרו דמילי לא ממסרי וצ"ל דממלא נעשין שלוחים מכח דגילה דעתו דניחא לו וכיון דיש נדנוד ספק דחזר בו מדקי"ל צריך לאמלוכו בו תו ליכא אנן סהדי משא"כ כשכתבו אותם עצמם שא"ל כתבו ותנו דכבר נעשו שלוחים מפיו רק לכתחלה צריכין להמלך בו.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה