אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קמו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קמו

סימן קמה

ס"א המגרש את אשתו לאחר זמן עיין ישע"ק כתב בנתן בחצרה הוי כטלי גיטך מעג"ק כיון דמה שקנתה אשה קנה בעלה ול"ל גיטה וחצרה באין כאחד כיון דלא נתגרשה עתה עיי"ש וליתא דכבר ביארתי לעיל סימן קל"ט ס"ב דאף דקנה בעלה מ"מ נתינה לרשותה הוי רק כריתות ל"ה דאגיד גביה ולענין טלי גיטך ל"צ רק ונתן בידה אף דליכא כריתות עדיין ולפיכך גם בנתן לה בפקדון יכול לומר לה אח"כ שתתגרש בו ושם מבואר בראיות בס"ד.

סעיף ב' בצידי ר"ה עיין ב"ש כבר נתקשו בזה הראשונים בדעת הרמב"ם דבמשוך פרה ולא תקני עד שלשים יום ל"ק בלא מעכשיו והכא מתגרשת ומ"ש הה"מ דשאני הכא דבכתב מתגרשת אינו מובן ועיין בכ"מ בפ"ט מה"ג וכבר עלה במחשבה לפני לומר דנותן לה גוף הגט מעכשיו רק מתנה שלא תתגרש עד אחר שלשים יום ולפיכך כשהניחה הגט בצידי ר"ה נעשה המקום שלה דהניחה דבר שלה משא"כ במשוך פרה דליכא זולת קנין הפרה וכיון שלא הקנה לו הפרה גם המקום אינו קנוי ללוקח בסוף שלשים ומצאתי בנתיבות סי' קצ"ז עיי"ש ולא נחה דעתי בזה דאם נותן לה הגט מיד איך תתגרש אחר שלשים בגט שאינו שלו דבעינן ונתן שיתן לה משלו כדאיתא בגיטין דף כ"ף ודף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה יהא וגם אין במשמע שיקדים נתינות גוף הגט שיהיה שלה קודם חלות הגירושין וגם א"כ במהיום ולאחר שלשים יום או לאחר מיתה נימא כמו בממון דגופא מהיום ופרי לאחר שלשים ה"נ גוף הגט יהיה שלה מהיום וחלות הגירושין לאח"ז ולמה קי"ל דספק תנאה או חזרה הוא כדלעיל סימן קמ"ה ס"ג.

עוד עלה במחשבה לפני דשאני גט דאינו בתורת זכיה דהא מגרשה בע"כ רק נתינה בעלמא וכמ"ש באבני מילואים סימן קל"ט וגם זה מצאתי בהפלאה דף פ"ו עיי"ש וגם זה אין בו כדי שביעה והנלע"ד דהנה באס"ז בכתובות דף פ"ו כתיב בשם הרמב"ן דאם נתן לה הגט לידה ושלא תתגרש עד אחר למ"ד יום צריך שיהא הגט בחצרה או ברשותה בשעה שיחול הגט אלא דאין צריך שתהא עומדת בתוכה כיון שכבר מתחלה נתן בידה עיי"ש והנה בפ"ק דקידושין דף כ"ה ע"ב בתוס' בד"ה בהמה גסה כתב הר"ר חיים כהן הא דמסירה אינו קונה בסיטמא שסיטמא רשות של יחיד הוא והקודם בו זכה וסתמא דמלתא המוכר קדם והביא בהמתו לשם קודם שבא הלוקח וא"כ הוי מקום בהמתו כחצרו ואין מסירה ולא שום קנין מהני ברשות מוכר אע"ג דמשיכה קני שם היינו משום שעקר הדבר ממקומו הראשון עיי"ש והנה צידי ר"ה לפי המסקנא בפרק הכותב דף פ"ו ע"ב הוא כסיטמא לקנין והנה לקנות המקום ע"כ א"א רק ע"י חפצו שמניח שם דמשתמש בכליו ומחזיק בהמקום אבל אם הכלים אינם שלו אף דמניח שם הכלים במה יקנה הא כך המדה מי שמניח כליו קנה מקומו וכן מבואר בנתיבות הנ"ל אמנם הנה מבואר בר"פ הזורק דגיטה וחצרה באין כאחד וכן יד עבד גיטו וידו באין כאחד ע"י הגט נעשה ידו וע"י ידו חל הגט ועיין בחתם סופר חלק א"ח סימן קי"ז דבאמת גזה"כ הוא דחידשה תורה ביד דעבד וילפינן לה לה מאשה וע"כ ר"ל שם דהיכי דהחצר קונה משום יד ילפינן משם ולא היכי דמשום שליחות ובאמת זה אינו מוכרח דכיון דחידוש הוא בעבד ואשה י"ל דוקא שם בעבד ואשה אמרינן באין כאחד ולא בממון ואין סברא לחלק בין אם מתורת יד או בתורת שליחות ואדרבה בחידושי לפרק הזורק כתבתי דיותר מסתבר לענין שליחות דא"צ להיות שלו רק בשעת הקנין וע"כ הכא א"ש דבמשוך פרה ולא תיקני עד אחר שלשים לא מהני עומדת באגם וכדומה כיון דהפרה של נותן גם המקום קנוי לו ול"ל עתה בעת חלות הקנין יהא באין כאחד שיקנה הפרה ועי"כ נעשה המקום שלו וכיון שעומדת ברשותו קונה הפרה דבאין כאחד לא אמרינן בממון ואפילו לדעת החולקים על הש"ך בחו"מ סימן ר"ב דא"צ להיות חצרו רק בשעת קניית המטלטלין היינו דזה אינו חידוש שיקנה בבת אחת כיון דאין קניית החצר ע"י המטלטלין וכדמצינו באג"ק דקונה שניהם בבת אחת אבל אם קניית המקום אינו רק מחמת שנעשה החפץ המונח שם שלו והחפץ לא נקנה לו רק אם נאמר דמונח ברשותו זה ודאי חידוש לומר דבאין כאחד ולא מצינו זה בממון וע"כ לא מהני מסירה בסיטמא ומשיכה דמהני לא משום דמושך לרשותו רק כיון דאינו רשות המוכר דעוקר ממקום שהעמידה המוכר וזה המקום אינו רוצה המוכר לזכות בו ע"י בהמתו מהני המשיכה מצד עצמה כיון שאינה ברשות המוכר אמנם בגט דחידשה תורה דבאין כאחד א"כ בעת חלות הגט ע"י הגט נעשה המקום שלה ועי"כ מונח הגט ברשותה וחל הגט אף דאינה עומדת שם כיון דמתחלה בא לידה משא"כ בנותן מתחלה לסיטמא אם אינו קרוב לה אינה מתגרשה דל"ה כידה ובקרוב לה או בתוך ד' אמות מתגרשת מן הדין עיין ר"פ הזורק ועיין בתוס' ביבמות דף צ"ג בד"ה קנויה דלר"י משיכה קונה כמעכשיו ולאחר שלשים יום כיון דבסוף למ"ד הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך למ"ד או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בסוף למ"ד חזרה לאגם קני עיי"ש ביאור דבריהם עם מ"ש לעיל דע"י מעכשיו דהותחל הקנין שפיר נעשה האגם רשותו דחפצו מונח שם אבל כשלא הותחל הקנין לא הניח שם את שלו ולא נעשה האגם רשותו.

והנה התוס' בפרק הכותב כתבו דהך סוגיא דהתגרשו לאחר ש"י במעכשיו מיירי וכתב באס"ז הריב"ש דא"ל אמר מעכשיו הואיל ולא חיילי גירושין כלל עד אחר שלשים בעינן שיהא הגט בחצרה אבל בדאמר מעכשיו ולאחר ש"י כיון דמרישא מתחלי גירושין לא בעינן שיהיה בחצרה לאחר ש"י אבל סגי דלא ליהוי בר"ה והרמב"ן הקשה דאם בדלא אמר מעכשיו פשיטא דאינה מגורשת בדאמר מעכשיו נמי לא הוי מגורשת גמורה דהא קי"ל מעכשיו ולאחר מיתה מגורשת ואינה מגורשת דספיקא היא דלמא חזרה היא והוי ספק ליכא מעכשיו וכן הקשה הר"ן שם והוא קו"ע והנלע"ד עפימ"ש לעיל דלפיכך בגט ל"צ מעכשיו דגיטה ורשותה באין כאחד לבסוף למ"ד והגט מונח ברשותה אמנם תוס' דמוקי דוקא במעכשיו ולית להו האי סברא צ"ל דס"ל כמ"ש לעיל בשם קצו"ח וחתם סופר דרק בחצרה משום ידה אמרינן באין כאחד וכיון דלבסוף למ"ד אינה עומדת שם ל"ה כידה דמה ידה בסמיכה כמבואר בר"פ הזורק א"כ ממלא נהי דהוי סגי להיות מונח ברשותה אף דאינה עומדת שם כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן מ"מ ל"ל גיטה וידה באין כאחד או ס"ל כמ"ש באבני מילואים בסימן קל"ט ובקצו"ח ס"ח דדוקא גבי עבד ואשה דל"צ זכיה בגט רק נתינה לידה בהו אמרינן גיטה וידו באין כאחד עם נתינתו נעשה ידו אבל בשטר מתנה דצריך שיקנה המקבל מתנה השטר בתורת זכיה ושיבא השטר לרשותו ממש שזכה בו דרך קנין גמור ל"ש לומר שטרו וחצרו באין כאחד דכ"ז דלא זכה בשטר מתנה ליכא חצר עיי"ש וא"כ הכא שתזכה במקום הסיטמא ע"י הנחת הגט צריך שיהא הגט שלה ממש שיהא חפצה מונח שם וא"כ כ"ז שלא קנתה הגט זכיה גמורה א"א שתקנה הסיטמא דזה דומה ממש לשטר מתנה שנתן בחצרו שרוצה ליתן למקבל דאינו ענין לנתינת הגט כמו ידה וזה ברור ולפ"ז אומר אני דבמעכשיו ולאחר למ"ד יום דהוי ספק חזרה וספק תנאה הנה לענין איסור א"א אמרינן דהוי ספק דיש לה חזקת איש אמנם לענין גוף נייר הגט נהי דבעל גופא תוך שלשים יכול להוציא מידה דבין תנאה ובין חזרה יכול לחזור בו מ"מ אם לא חזר ומת תוך למ"ד הנה היורשים אינם יכולים להוציא הנייר מידה דשמא תנאה הוי ונשאר הגט שלה וכיון דתפיסה ברשות הוא שהתפיסה הבעל מרצונו מהני אף לטוען שמא ותפס אחר שנולד הספק וגם אפילו תפסו היורשים ממנה לא מהני כיון דמדינא הוי להו אינהו המוציא מחבירו עליו הראיה וכמבואר כ"ז בנתיבות סוף סימן קכ"ה בכללי תפיסה אות ט"ז וי"ז וכן לענין הבעל עצמו אם היה מונח הגט בר"ה ביום שלשים או נמחק באופן אם חזרה הוא אינה מגורשת והגט שלו מ"מ שמא תנאה הוא וכיון דלא חזר תוך למ"ד מתגרשת למפרע והגט שלה א"כ כיון שהתפיסה הבעל גופא הוי הוא הממע"ה לענין נייר הגט והנה מבואר בריט"א ריש פ"ב דבכורות ובקהלת יעקב בתוספת דרבנן אות חי"ת חמץ דהיכא דהמע"ה חשוב הממון ודאי של המוחזק וכשנצמח בזה נ"מ לענין איסור לא אמרינן דהוי ספק איסור רק בתר ממונא גריר וחשוב כודאי ממונו עיי"ש ולפ"ז הכא דהניחה הגט בצידי ר"ה כיון דלענין ממון חשוב הנייר שלה אף אם לא תתגרש עתה דמ"מ שמא תנאה הוי וכיון דהנייר שלה ממלא נקנה לה המקום א"כ ממלא מונח הגט ברשותה ומתגרשת אף אם חזרה הוי אבל בלא מעכשיו דודאי בלא הגירושין אין הגט שלה לא נקנה לה המקום דצריכה שיהיה לה זכיה בגט זולת מה שנעשה המקום רשותה דלא אמרינן באין כאחד ועיין בקוה"ס כלל א' ס"ח דהיכא דהמע"ה והמוחזק קידש אשה בההיא ממון הוי ודאי מקודשת עיי"ש ועדיין צע"ק הכא דמונח בסוף שלשים באגם אפשר אם תפס הבעל או יורשיו מהאגם מהני תפיסתם כיון דגם אם תנאה הוי היה יכול לחזור בו עד עתה כשהיה בידה א"כ לא היתה מוחזקת עדיין ועתה אין הגט בידה אלא די"ל דתנאי מלתא אחריתי וכיון שלא חזר בו אגלאי מלתא למפרע דהגט היה שלה אם תנאי הוי וכשהיה בידה אהני תפיסתה מיד מספק ואם בא אחד לתפוס הגט מידה אפילו תוך למ"ד יום בכח טענה דשמא חזרה הוא לא מהני תפיסתו כמוציא מידי בעלים ממש א"כ נעשית היא מוחזקת ואף כשהוציאה מידה אין שום אדם יכול לתפוס דהוי כיש לה חזקת מרה קמא וכ"ז לדעת הפוסקים דתפיסה לא מהני בספק אבל לרמב"ם דס"ל דמהני תפיסה בספק א"כ לו יהא דתפיסתה ברשות עושה אותה כבעלים ראשונים מ"מ מהני תפיסה ממנה ולא חשוב הממון כודאי שלה היכא דמהני תפיסה וא"כ להרמב"ם גומא צ"ל כשיטתו דגם בלא מעכשיו מיירי ועיי"ש בקה"י מבואר להדיא דהך סברא דחזקתו אהני לו בספק ממון שיחשב כודאי שלו גם לענין איסור ה"ד לפוסקים דתפיסה ל"מ אבל לרמב"ם דבס"ד תפסו אין מוציאין מידו א"כ לעולם הוי ספק ממון של מי הוא והנה גם לתוס' דוקא בגט י"ל כמ"ש אבל בפרה מבואר להדיא בדבריהם פרק האשה רבה דף צ"ג בד"ה קנויה דלמ"ד ספקא אי תנאה או חזרה במעכשיו ולאחר שלשים אגם לא מהני מידי דממ"נ אם תנאה גם בר"ה יכולה לעמוד סוף שלשים ואם חזרה גם אגם ל"מ והיינו דשם לא נ"מ כלל דאם ת"ל מחמת דלוקח מוחזק בפרה נימא תנאה א"כ ל"צ קנין עוד יותר ואף כשעמדה בר"ה סוף שלשים מ"מ כבר תפס הלוקח ברשות ולדעת רמב"ן ורשב"א בתשובה סימן תש"ז הובא בב"ש לעיל סימן מ"ם סק"ו במעכשיו ולאחר שלשים יום אם תנאה א"י לחזור בו דהתנאי הוא רק אם ימות עד לאחר ל"י עיי"ש וא"כ גם הבעל א"י להוציא מידה גוף הגט אפילו תוך שלשים והלח"ם בפ"ב מהלכות מכירה ה"ט כתב הא דפסק הרמב"ם שם דתנאה הוי ובקדושין פסק דספיקא הוי משום דבעריות חייש לחומרא אבל בעיקר הדין ס"ל כשמואל דתנאה הוי וע"כ בממון פסק דתנאה הוי ותקשה דגם בממון נימא קולא לנתבע ונוקמה בחמ"ק דבעלים הראשונים עיי"ש ותמהני הא המוכר גופא אתפסיה ולא מהני חמ"ק כה"ג גם למ"ד דתפיסה ל"מ בספיקא דדינא וכמ"ש לעיל וכדהוכיח הרא"ש ספ"ק דבכורת מהך דכור בשלשים סאה בסלע דבחו"מ סימן ר' ס"ז בהג"ה והובא בנתיבות הנ"ל אלא דהכי ה"ל להקשות דלמה סתם דקנה הלוקח עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא כיון דבקדושין חייש לחומרא וא"כ כשחזר המוכר ותפס מהני לרמב"ם דתפיסה מהני גם מיד בעלים הראשונים בספ"ד אמנם לא מטעם ספק אתי עלה הרמב"ם אלא דס"ל בממון אמרינן גופא מהיום ופרי לאחר מיתה כמ"ש הרמב"ן באס"ז שם ולדברי הלח"ם והב"ש כאן דכתב ג"כ בדעת הרמב"ם ורשב"א דלענין ממון פסקו כשמואל דתנאה הוי רק לענין א"א חששו לחומרא לדרב א"ש יותר מ"ש לעיל לתרץ קושיות הרשב"א והר"ן דבלא מעכשיו גם במשוך פרה ל"ק וא"כ כיון דספקא הוי שמא חזרה הוא וליכא מעכשיו ואיך תתגרש בגט דכיון דלענין ממון פסקינן דתנאה הוי א"כ גם בגט לענין גוף הנייר דינא דשלה הוא אף כשנמחק קודם שלשים יום וכדומה דאמרינן תנאה הוי והגט שלה משעת נתינה א"כ כשהניחותו בצידי ר"ה או בסיטמא קנתה מקומו בודאי ממלא הרשות שלה ומונח הגט בחצרה אחר שלשים יום וא"כ תו ליכא למיחש שמא חזרה הוא דמ"מ מגורשת כשמונח ברשותה והרשות מהנייר ודאי שלה כיון דאנן פסקינן לענין ממון כשמואל ומאן ספין להוציא מידה ממלא עתה ע"כ נגרר האיסור אחר הממון אלא לפי הנראה מתוס' פרק הא"ר דגם בממון הוי ספק ל"ל כן אבל י"ל דגם הם לא כתבו רק לרב גופא הוי ספק ועכ"פ מה ששיתף הב"ש התוס' לרשב"א דגם במעכשיו הוי ספק אינו מוכרח לפע"ד וגם הרשב"א בחידושיו אדרבה ס"ל דגם בלא מעכשיו מיירי רק הר"ן בהכותב שם והאס"ז כתבו בשם הרשב"א דבמעכשיו ספיקא הוי אלא דמלשון הריב"ש שבאס"ז הנ"ל שכתב בלשון התוס' בדאמר מעכשיו כיון דמרישא מתחלי הגירושין לא בעינן שיהיה בחצרה לאחר ש"י מוכח כמ"ש המל"מ פ"ט מה"ג דתוס' אזלו אליבא דר"י דמעכשיו ולאחר ש"י מתחיל מעכשיו ונגמר לאחר למ"ד יום וא"כ ממלא לדידן דקי"ל כרב דספקא הוי ה"נ הוי ספיקא אמנם בתוס' שלפנינו ליתא כמ"ש הריב"ש והריב"ש הוסיף מדעתו ביאור הדברים מחמת שהוקשה לו קושיות רשב"א ור"ן וכבר הראיתי לדעת תירץ יפה בס"ד וא"כ תוס' ורבינו אפרים שהביא הרשב"א וראב"ד שהביא הר"ן ס"ל דבמעכשיו ודאי מגורשת ורמב"ם ור"ן ס"ל גם בלא מעכשיו מגורשת וכן הרא"ש לא פירש דמיירי דוקא במעכשיו והטור הביא ג"כ דעת הרמב"ם בסתם ועכ"פ במעכשיו נראה דעת הרשב"א יחיד לגבייהו.

ודעת הרי"ף צ"ע דהשמיט כל המימרא וצריך טעם ועפימ"ש לעיל י"ל דקושיא ליה קושית הרשב"א והר"ן דהא במשוך פרה מיירי במעכשיו וא"כ כיון דקי"ל כרב דספק חזרה ספק תנאי א"כ ממ"נ אם תנאי הוא אפילו כשמונח בסיף שלשים בר"ה מגורשת ואם חזרה אפילו צידי ר"ה כאגם לא מהני דליכא מעכשיו וס"ל כמ"ש בישוב דעת הרמב"ם דשאני בגט דאמרינן גיטה וחצרה באין כאחד א"כ אף דחזרה הוא מ"מ כיון דצידי ר"ה לאו כר"ה הוי כאגם וסימטא דע"י שהגט שלה נעשה המקום שלה ונמצא מונח ברשותה אמנם כתבתי לעיל לסתור זאת עפ"י דברי האבני מילואים דהא דחידשה תורה בגט בגיטה וידה באין כאחד משום דא"צ זכיה בגט רק נתינה וע"י נתינה נעשה ידה וע"י ידה חל הגט אבל בדבר שצריך זכיה א"א ללמוד מגט וא"כ הכא דצריכה לזכות במקום שהגט מונח בו מכח דהגט שלה מונח שם זה א"א רק כשיוקדם לה זכיה בגט ונעשה שלה ממש אבל ע"י כתיבה לבד מה כוחו שתזכה עי"כ במקום המונח בו דזה אין ענינו לגירושין משא"כ ביד עבד וחצר אשה ע"י נתינת הגט בלא זכיה בו נעשה ידו וחצרה אמנם י"ל דהא האבני מילואים שם כתב דמה"ט כתבו על איסורי הנאה כשר אף דאין זכיה באיסור הנאה ולא שוה כלום אלא משום דא"צ זכיה בגט רק נתינה בעלמא ובאמת זה הוכחה אמיתית אבל מה שהוכיח מדאיתא בע"כ אין ראיה דזה גלתה התורה דגם בע"כ מקנה לה הבעל הגט ונעשה הגט שלה ועיין ירושלמי בפרק התקבל דף כ"ז ר"ז בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התורה זוכה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו והכוונה לדעתי שבגט שהיא בע"כ א"צ כח ודעת האשה לזכות בהגט שהתורה זיכה אותה בגיטה בלתי רצונה ע"כ מהני שליחה להיותו רק כגופה לקבל הגט אבל במתנה דצריך רצון וכח המקבל ואין בכחו למנות שליח לזכות דבר שאינו שלו אבל מהא דכשר על איסורי הנאה הוא ראיה מוכרחת אמנם מבואר בגיטין פ"ב דף כף דאמר ר"ח יכילנא למיפסל כל גיטא דעלמא וכו' ואלא משום דכתיב ונתן והא לא יהיב לה מידי דלמא נתינת גט הוא הדע דמשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר עיי"ש הרי דלר"ח ס"ל דצריך נתינה בדבר הש"פ ולא יהא איסור הנאה ואנן פסקינן דא"צ ש"פ ויכול להיות איסור הנאה נמצא לר"ח האי ונתן דגבי גט כשאר נתינה שיש בו זכיה ומ"מ גילתה תורה גיטו וידו באין כאחד ממילא שפיר נ"מ בגט גם בלא מעכשיו וכמ"ש וע"כ מסיק ר"ח צידי ר"ה לאו כר"ה ומגורשת אבל לדידן דא"צ זכיה בגט ליכא למילף לומר גיטה וחצרה באין כאחד היכי דצריך זכיה ממלא לא משכחת להאי דינא ולהכי השמיטה הרי"ף.

עוי"ל דהנה הראב"ד כתב דהך בעיא דרמב"ח ור"ח מיירי במעכשיו וכתב הר"ן דטעמו דאל"כ ה"ל טלי גיטך מעג"ק והקשה הר"ן דהא קי"ל כרב דמעכשיו ולאחר שלשים יום ספק חזרה ספק תנאה וא"כ מה נ"מ אי צידי ר"ה כר"ה או לא דממ"נ אם כמעכשיו לבד הוא דתנאה הוא גם כשמונח אח"כ בר"ה מתגרשת דלא גרע מנשרף ואם חזרה הוא א"כ ליכא מעכשיו ובאמת הוא קו"ע ונראה ליישב עפימ"ש באבני מילואים סי' קל"ט סי"ח דה"ט דטלי גיטך מעג"ק דפסול בגט משום דכתיב ונתן וגבי חליפין נמי כתיב ונתן לרעהו ואפ"ה ל"צ שיתנן מיד ליד ואם אמר טול מעג"ק מהני וכן בהקדש כתיב ונתן וטלי גיטך מעג"ק מהני אלא הטעם דכל היכא שהנתינה שיזכה המקבל בדבר הניתן לו לא צריך שיתן מיד ליד ואפילו טול מעג"ק מהני דעיקר הנתינה היא הזכיה וכל שזוכה בו אח"כ מהני אבל גבי גט אינו משום זכיה אלא משום נתינת הבעל מש"ה צריך בו נתינה עיי"ש וכבר כתבתי לעיל דלר"ח דס"ל דכתבו על איסורי הנאה פסול ע"כ ס"ל דגם בגט ינתן נתינה שיש בו זכיה א"כ גם טלי גיטך מעג"ק כשר ורבא דהוא בעל המימרא דטלי גיטך מעג"ק פסול לשיטתו דהושיב לר"ח דכתבו על איסורי הנאה כשר והאי ונתן נתינת גט בעלמא הוא וא"כ כאן דר"ח בעל המימרא ולדידיה כשר טלי גיטך מעג"ק וא"כ משכחת בלא מעכשיו ויש נ"מ אם צידי ר"ה לאו כר"ה וע"כ לדידן דטלי גיטך מעג"ק פסול וצריך מעכשיו א"כ לא נ"מ כלל בהך מימרא לענין גט ולכן השמיטה הרי"ף.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה