אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קמה

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קמה

סימן קמד

סעי' א' אינו גט כתב הב"ש סק"א וא"ל למה לא אמרינן התנאי בטל והגט חל מיד דהא לא כפל התנאי אם כן המעשה קיים והתנאי בטל וכו' כבר נתקשה בזה הלח"ם בפ"ט מה"ג ה"כ והפ"י בגיטין דף ע"ב לשיטת הרמב"ם דאם כפל אם מתי וא"ל מתי לא הוי לאחר מיתה עכצ"ל דמיירי כאן דלא כפל ולפימ"ש בחידושי לב"מ דף צ"ד ובגיטין דף פ"ג ע"ב ובכמה דוכתי דדוקא תנאי שאינו מבטל המעשה רק בביטולו אזי המעשה אלים ואינו מתבטל רק כשהתנה בכל דיני תנאים אבל תנאי שמבטל המעשה בכל אופן אף ע"י קיומו בזה אין התחלה למעשה וא"צ להתנות בדיני תנאים ומה דבתנאי ומעשה בד"א התנאי בטל כבר כתבתי כמה ישובים בזה ומשם הבאתי ראיה לסברא זאת ואם כן כאן דגם קיום התנאי מבטל המעשה דאין גט לאח"מ א"צ כפל.

והב"ש תירץ דאם מתי הוי כאומר לאחר מיתה והוי כאילו קובע זמן דא"צ ת"כ וכבר נתקשו בזה גם כן דמ"ש מאם תתנו לי מאתיים זוז וכהנה דצריך ת"כ דנימא דהוי כאומר לאחר שתתן עיין לח"ם והב"מ כאן ונראה דבאמת בירושלמי בקדושין פרק האומר פריך והאי אם לאו כלאחר הוא ולמה הוצרך ת"כ באם יעברו ונתתם ומשני שהארץ היתה לפניהם ואתה בא להוציא מידם והנה לשיטת הרמב"ם דמעכשיו א"צ ת"כ נהפוך הוא ועכצ"ל דלא ניתן להם לאחיזה עד אחר שיקיימו התנאי ועיין פנ"י בקדושין שם ואם כן קשה דהאי אם כלאחר הוא ונהי דלשיטת הרמב"ם גופא דס"ל דכל תנאי אם מתחיל מיד וע"כ אם נשאת קודם שנתקיים ל"ת לק"מ כמ"ש הפנ"י שם אבל בזה לא הודו לו כל הפוסקים כדלעיל סימן קמ"ג ס"ב וע"כ נראה ביאור הדבר דהנה מבואר בגיטין דף ע"ב אם שתי לשונות משמע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לאחר והנה כיון דיש שתי משמעות בלשון אם למה כשלא אמר מהיום תפסינין בפשיטות כמ"ד לאחר מיתה וצ"ל דלא מוציאין אותה מחזקת א"א רק בלשון ברור או משום דצריך שידעו העדים בירור הדבר דאל"כ הוי כמגרש בלא עדים כיון דאין גט לאחר מיתה ולכאורה י"ל להיפך דהא הוי ספק בתנאי ואין ספק תנאי מוציא מידי ודאי מעשה כמ"ש בתשובות הרשב"א הבאתיו לעיל סימן קמ"ג וצ"ל דהיינו דוקא אם המעשה אינו מתבטל רק מתלי תלי בתנאי וע"כ כל ספק בתנאי אינו מוציא מידי ודאי מעשה דכבר נתחדש המעשה ותנאי מלתא אחריתי להוציא מהמעשה אבל באם מתי דאם כונתו לאחר מיתה אינו מגרש כלל דאין גט לאחר מיתה אם כן אנו מסופקין על גוף התחדשות המעשה ונשאר על חזקתו וע"כ בשאר תנאי דאם כגון אם תעברו ואם תתן דהמעשה אינו מתבטל לגמרי רק מתלי תלי בקיום התנאי ואם כן אם נפרש כונתו דרך תנאי אינו מוכרח לקיים התנאי ואם נפרש כונתו לאחר נשאר התנאי קיים אף דלא כפל ואם כן הוי ספק בתנאי ואינו מוציא מידי מעשה וע"כ דנינן הלשון דרך תנאי וכל שלא כפלו בטל הוא וזה כונת הירושלמי הארץ היתה לפניהם ואתה בא להוציאה מידן דע"י ספק בתנאי א"א להוציא מידי ודאי מעשה אף שלא ניתן להם לאחוזה מעכשיו מ"מ נעשה המעשה עכ"פ שיהיה להם לאחוזה אם יעברו ואם נפרש לשון אם כלאחר מוכרחין בקיום התנאי גם בלא נכפל ואין להוציא מידי ודאי מעשה וע"כ מפרשים דלשון אם יעברו דרך תנאי ויהא התנאי בטל אם לא היה כופלו והרבה נתקשו בזה על שיטת הגאונים דמעכשיו א"צ דיני תנאים מירושלמי הזה ולפימ"ש א"ש בס"ד.

עוי"ל דבשאר תנאים י"ל מה דלא כפל מפני שאינו חושש בקיום התנאי ואינו רוצה בביטול המעשה ע"כ לא התנה כהלכתו כמ"ש הרשב"א בגיטין דף ע"ה ע"ב אבל בש"מ דלפי הד"ת אפילו בסתמא אם עמד חוזר משום אומדנא דאינו מגרש רק אם ימות כדאיתא בגיטין דף ע"ב ע"ב אמרינן מה דלא כפל ע"כ משום דכונתו לאחר מיתה וא"צ לכפול כמ"ש המ"מ בפ"ט מה"ג ה"כ.

וקרוב לדברי הה"מ י"ל באו"א עפימ"ש בשו"ת הרא"ם סט"ז דש"מ שנותן גט מחמת מיתה איכא אומדנא שסובר שבודאי ימות ואינו מעלה על לבו שלא ימות ולכך אם עמד חוזר מד"ת דהוי גט ומתנה בטעות וכמ"ש מהרי"ט בקידושין פרק האומר בע"מ שאני כהנת עיי"ש וע"כ בלא כפל אם לא מתי אמרינן משום שסובר שבודאי ימות לא כפל הלאו ואם כן מ"ש לשון אם מתי אינו דרך ספק ותנאי רק כונתו לאחר שמת אבל כשכפל א"ל מתי חזינן דאינו מתייאש וע"כ פרשינן לשון אם דרך תנאי וספק ולא לאחר וע"כ בשאר תנאי דאם כשלא כפל ילפינן מתנאי דאם יעברו דתנאו בטל אף דשמא כונתו לאחר כיון דלא פירש לאחר כמו מטעם דלא פירש הלאו שצריך לפרש באופן המועיל כיון דודאי מסופק אם יתקיים התנאי אבל באם מתי לא עלה בלבו צד השני שלא ימות וע"כ לא פירש הלאו ולא פירש לאחר דכסבור דא"צ תנאי כלל וכשלא מת הוי גט בטעות וע"כ לא חל מיד הגט.

סעי' ב' הר"ז גיטך מהיום וכו' בפרק כל הגט דף כ"ה ע"ב פריך לרבא דבהלוקח יין ס"ל לר"י א"ב ובהרי זה גיטך וכו' לכי מיית הוי גיטא ומשני ש"ה כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד ואנן קי"ל א"ב ופסקינן לדינא דהכא וכבר עמדו בזה הראשונים והאחרונים ועיין ג"פ לעיל סימן קכ"ב ובחידושי תירצתי בכמה אנפי בס"ד ואכתוב כאן מה שנתחדש לי כעת הנה בטיב גיטין שם כתב דאף דא"ב מ"מ לא גרע מסתמא כדאיתא בריש זבחים דהש"ס מדמי לה לסתמא לענין לאיזה שארצה אגרש ודחי שם הש"ס ופרש"י משום די"ל דמתחלה היתה דעתו לאחרת משא"כ בתנאי שאין בידו וכה"ג י"ל דהוי כסתמא וכל דסתמא כשר א"צ שיהיה מבורר ועיין בתוספת עירובין דף ל"ח ובפ"י בפרק כל הגט שם ולפ"ז למה שהוכיח האבני מילואים בסימן ל"ה מדברי הרמב"ם דנתינת הגט א"צ שיהיה לשם גירושין ממש אלא שלא יהיה להיפך לשם פקדון ולפ"ז ממילא סתמא כשר אף דא"ב ואם כן מה פריך הש"ס דר"י אדר"י עיי"ש.

והנלע"ד דהנה מבואר בפרק כל הגט דף כ"ח דס"ד כמו דלא חיישינן שמא מת ה"נ לשמא ימות ומסיק דתנאי הוא בשמא ימות דר"מ דלא חייש לשמא יבקע הנוד ה"נ לא חייש ור"י ור"ש דחיישו לשמא יבקע הנוד ס"ל דשמא ימות חיישינן והנה רב משרשיא דפריך דר"י אדר"י לא אסיק אדעתיה הך דאמרו לו שמא יבקע הנוד ולכן ס"ל דטעמייהו משום דא"ב ועמ"ש התוספת בד"ה אי בעירובין דף ל"ח ואם כן אין לחלק בין שמא מת לשמא ימות ע"כ דלהכי ס"ל לרב משרשיא דאין זה הטעם דשמא יבקע הנוד אמת ואם כן בשעת נתינת הגט יש חזקת חי ורוב חולים לחיים וכמבואר בדף כ"ח שם אף עפ"י שהניחו חולה נותנו לה בחזקת קיים וכן לענין שמא ימות הוי ודאי שלא ימות ומותרת בתרומה לסברא זאת עיי"ש וכיון שבפירש אמר א"ל מתי לא יהא גט והדין נותן לומר דיש לו חזקת חיים ולא ימות בודאי אם כן גרע מסתמא דהוי כאמר בפירש לשם פקדון וכמו בע"מ לאיזה שארצה דאמרינן שמא עתה דעתו על האחרת ואח"כ נשתנה דעתו ה"נ אם א"ב עכצ"ל בשעת נתינה לא היה עומד למות מחולי זה דלשמא ימות לא חיישינן רק אח"כ נשתנה החזקה ומת ועכצ"ל דיש ברירה והוברר למפרע דעמד למות מחולי זה והחזקה בטעות היתה וע"כ למאי דמשני התם כדקתני טעמא דשמא יבקע הנוד ממילא ה"נ חיישינן שמא ימות ע"כ אף דא"ב לא גרע מסתמא וכשר ולפ"ז מתורץ גם כן קושיות הפ"י שם למה הקשה רק דר' יהודא אדר"י ולא דר' יוסי אדרבי יוסי עי"ש דהא ודאי טעמא בעי למה רב משרשיא נדחק דטעמא דר"י משום דא"ב ולא משום דחייש לבקעת הנוד דקתני בהדיא ומ"ש התוס' שם בעירובין דף ל"ח בד"ה אי דידע הש"ס דאין זה עיקר הטעם קשה טובא דהא מבואר בגיטין דף כ"ח ע"ב דס"ד לומר דנוד שאני דאפשר דמסר לשומר ורב משרשיא גופא דחי דערבך ערבא צריך ומדמה לה לשמא ימות דחיישינן ונהי לרבינא י"ל דס"ל דאפשר מסר לשומר וכמ"ד בגיטין דף כ"ח ובסוכה דף כ"ו אבל ר"מ גופא בשני המקומות לא ס"ל זאת אבל האמת יורה דרכו לפי המבואר בסוכה דף כ"ד דהש"ס מכריח דר' יהודא לא חייש לשמא ימות מדמכשיר לעשות בהמה לדופן לסוכה ופריך מדאמר ר"י שמא יבקע הנוד ומשני ר"י לדברי ר"מ פריך עיי"ש וזה שהכריחו לרב משרשיא דטעמא דר' יהודא משום דא"ב וע"כ פריך דוקא דר' יהודא אדר"י אבל מדר' יוסי לבד אין הכרח די"ל דחייש באמת לבקיעת הנוד ואם כן ליכא למפרך מדר' יוסי אדר"י רק מהך דר' יוסי דס"ל גבי סלע שתעלה בידי מן הכיס דא"ב כמו שהקשו התוספת בפרק כל הגט שם בד"ה ר"י וממילא י"ל דמ"מ חשוב נתינה סתמא דכשר בגט אף דא"ב כיון דחייש לשמא יבקע כ"ש לשמא ימות דחייש והוי סתמא.

ועוד נראה דהנה התוספת בפרק כה"ג שם כתבו לתרץ דר"י אדר"י דבדבר שעומד להתברר בודאי אם יחיה או ימות ס"ל די"ב ותמהו מהרש"ל ואחרונים שם דאם כן מה פריך לרבא דר' יהודא אדר"י ונלע"ד דזה ודאי ל"ל משום דעומד להתברר מתחלה נאמר אח"כ הוברר למפרע דעומד היה למות מחולי זה דאם באין עומד להתברר א"ב למפרע ודאי ה"נ כשעומד להתברר אלא סברת התוספת נהי דאינו מבורר למפרע מ"מ דוקא כשאינו עומד בודאי להתברר לא מצי חייל אדבר דהשתא אינו מבורר ומחוסר ברירה ואולי לא יתברר לעולם אבל בדבר שעומד להתברר מצי חייל אף על הספק ולפ"ז אומר אני דדוקא אם הדבר שקול דיחיה או ימות וזה עומד להתברר שני הצדדים אבל אם לדינא שמא ימות לא חיישינן דמוקמינן לו אחזקת חיים כמו בשמא מת א"כ בשעת נתינת הגט אין כאן ספק כלל שמא ימות ול"ש כלל לומר דעומד להתברר אם ימות דזה הצד לא יתברר כלל דודאי לא ימות ואף דמת אח"כ מ"מ הא לא הוברר למפרע ואמרינן דנתחדש דנשתנה החזקה אח"כ ומתחלה בשעת נתינה עומד היה לחיים ואיך נאמר דחייל הגט אף דמחוסר ברירה כיון דעומד היה להתברר הספק דהא לא היה ספק כלל וודאי היה עומד לחיים אלא דנשתנה אח"כ ורק אם יש ברירה בכל מקום גם כשאינו עומד להתברר ומשום דאזלינן בתר בסוף דנתברר אמרינן הוברר למפרע דלזה היה עומד ובטעות החזקנו אותו לחיים בזה שפיר מצי חייל הגט תדע דהא גם כשאינו עומד להתברר הרי מ"מ נתברר לבסוף וצ"ל דבתר תחלה אזיל מאן דס"ל א"ב ותחלה לא היה עומד להתברר בודאי ולא חייל אספק שאפשר לא יתברר לעולם אם כן גם בעומד להתברר תינח אם מתחלה אין הכרע לדבר אבל אם תחלה לדינא אמרינן דהוא בחזקת שלא ימות כמו שהוא עתה אם כן אינו עומד להתברר בודאי זה הצד שימות רק אח"כ נתחדש ונשתנה החזקה וזה ברור וע"כ דתוספת כתבו כן רק לפי האמת דלשמא ימות חיישינן ומתחלה הדבר שקול ועומד להתברר אם ימות ואם כן כ"ז נכון לתרץ דר' יוסי אדר"י אבל לס"ד דרב משרשיא דר' יודא לא חייש לשמא יבקע הנוד רק טעמו משום ברירה וכמ"ש לעיל משום דכן איתא בסוכה דף כ"ד א"כ ה"נ ל"ל טעמא דעומד להתברר כיון דלא חייש שמא ימות ולא שכיח שיתברר זה כלל ואם כן ממילא לדידן דפסקינן דלשמא ימות חיישינן ממילא חשוב עומד להתברר.

עוי"ל דכבר כתבתי במקומות אחרים לפמ"ש הלח"ם פ"ט מה"ג דיכול לחול הגט עם המיתה בב"א וכן מבואר ברשב"ם בב"ב דף קל"ז אם כן ה"נ אף דא"ב יחול כשיבורר לפימ"ש הר"ש והאחרונים דלענין לחול כשיבורר ל"צ לברירה ואם כן מה פריך מדר"י דאמר עד דמיית הוה כא"א באמת אמנם בקצי"ח סימן ס"א כתב לדחות זה דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל וכתב דאם נימא דעכ"פ הוה ספק ברירה ומצי חייל מיד בספק שפיר י"ל דחייל כשיבורר בודאי וכדעת הרמב"ם בפ"ד מה"א באומר ליבמה לאחר שיחלוץ לך יבמך עיי"ש ואם כן י"ל כיון דרב משרשיא ס"ל דר' יודא לא חייש לשמא יבקע הנוד ולשמא ימות וכמ"ש לעיל אם כן א"ב לא מצי חייל מספק בעת נתינת הגט ע"ת אם ימות דחזקה לא ימות ולדינא נאמר דליכא ספיקא דודאי לא ימות אם כן ממילא לא מצי חייל כשיבורר שמת ושפיר פריך דר"י אדר"י אבל למסקנא דחיישינן שמא ימות והוי ספיקא מיד ה"נ יכול לחול כשיבורר והנה מבואר בתשובות הרשב"א דהיכי דאפשר לחול כשיבורר חייל גם כן למפרע אף למ"ד דא"ב ממילא גם באומר מעכשיו אם מתי חייל שפיר למפרע וא"ש.

סעי' ד' ש"מ שגירש סתם וכו' כן הוכיחו תוספת בפמ"ש דף ע"ב ע"ב בד"ה אר"ה ונדחקו בטעם הדבר למה ישתנה גט ממתנה ולפע"ד עפ"י מ"ש תוספת בפרק נערה מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דבדבר שאין הפסד לשכנגדו אזלינן בתר אומדנא אבל בדבר שיש הפסד לכשנגדו כלוקח בהמה ונטרפה לא אזלינן בתר אומדנא דלוקח דאולי לא היה נתרצה המוכר לזה ועיין במל"מ פ"ו מזכיה ובפ"ת לעיל סימן קי"ט הובא תשובות ברית אברהם דבעל א"י לגרש בע"כ דאשה ע"ת כגון מהיום אם מתי דמפסדת עונתה וא"י לכופה לגרשה בתנאי שתהא אגידה בו ואינו רשאי להתייחד עמה עיי"ש וא"כ בשלמא במתנה תלוי רק בדעת הנותן דמה הפסד יש למקבל אבל בגט אם יפרש ע"ת אם ימות ולא תתרצה אינו יכול לגרשה בע"כ להפרידה ממנו בתנאי ע"כ ל"מ אומדנא שלו כשנשאר חי לומר אלו ידע שיעמוד לא היה מגרשה ולא עונתה לבד מפסדת דגם פטור ממזונת ומפדיונה ומשאר חיובים ואף דכשיעמוד יתחייב למפרע בין כך ובין כך תוכל למות ברעב ובין העכו"ם וכדומה דהא מגורשת מעכשיו ואם ימות תפסיד גם למפרע ומ"מ היתה אגודה בו מספק.

סעי' ה' לא יהיה גט וכו' מבואר בגמרא עמ"ש אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהיה גט ולימא לא יהיה גט אל"מ בעינן תנאי קודם למעשה והנה התוס' בפרק כל הגט הקשו דהא שמואל ס"ל אין ברירה והנה לפמ"ש לעיל מיושב שפיר אמנם בלאה"נ קשה למה שינה מלשון המשנה הר"ז גיטך והוא תיקן לומר יהא גט ובטייג פרק כל הגט הקשה מה אתקין שמואל שהרי פירושא דמתניתין ע"כ בהך גונא דכפליה ומה תקנה תיקן הל"ל דרך פירש על המשנה עיי"ש לכן נלע"ד עפימ"ש בשו"ת הרא"ם סימן ט"ו וסימן מ"א דלשון לא יהא גט אינו תנאי על הנתינה רק על גופו של גט כדעת הרמב"ם דיכול לבטל גופו של נט וכ"כ הגאון חכם יצחק בכר דוד בספר דברי אמת עי"ש ולפ"ז אומר אני דאין בזה משום ברירה דמבואר בר"ן בנדרים ר"פ השותפין דה"ט דאמרינן בעלמא אין ברירה לפי שאין ראוי שיחול דבר על ספק עיי"ש ולפ"ז דוקא אם בא לחדש דבר מעתה אמרינן א"ב ואינו חל וכאלו לא נתחדש שום דבר ונשאר על כמות שהיה קודם כמו בעירוב באם בא חכם אינו חל העירוב וכן בע"מ שירצה אבא או אם מתי יהא גט ושני לוגין שא"א להפריש מחמת א"ב לא חל ונשאר על ענינו הראשון וא"כ כשמתנה יהא גט אם מתי פירושו דישאר בהכשרו ובכוחו שלא יהא גט בטל וראוי לגרש כמו עד עתה וע"כ אין זה התחדשות ענין דכבר נכתב ובלא דבורו ראוי וכשר הוא ועל הנתינה הא אינו מטיל התנאי כלל וא"כ מה אכפת אם אינו מבורר למפרע ואדרבה מה שאומר לא יהא גט אל"מ זה ענין חדש שבא לבטל גוף הגט וצריך לברירה לומר שהוברר שלא מת ונתבטל הגט דאל"כ תפסל לכהונה והוי גרושה גם כשלא מת אלא דבזה הוי שב ואל תעשה דלכ"ע יש ברירה כמ"ש בשאגות ארי' וע"כ הגמרא דפריך בפרק כל הגט דר"י אדר"י היינו מלשון המשנה הרי"ז גיטך אם מתי דהתנאי על נתינת הגט דאם לא ימות לא יהא גיטה ויתבטל הנתינה וא"כ הנתינה ענין חדש וא"א לחול על הספק כשאין ברירה ושמואל השכיל לתקן לדידן דא"ב ולשיטתו דס"ל א"ב שיאמר יהא גט ולא יהא גט דהתנאי על ביטול גופו של גט דל"ש בזה ברירה על קיומו של גט דאינו ענין חדש.

והנה הרא"ם שם העלה מרגניתא לתרץ דברי הרמב"ם מקושיות הראשונים שהובא בב"ש סק"ח דממ"נ אם אמר מעכשיו ל"צ לת"כ וא"ל אמר מעכשיו הוי גט לאחר מיתה ותירץ דהתנאי על ביטול גוף הגט דכבר נכתב ול"צ מעכשיו וגם צריך ת"כ דל"ש לומר טעם הראב"ד דהמעשה חל מיד בתנאי דבא לעקור הגט שכבר חל ודפח"ח עיי"ש לפ"ד י"ל קושיות הלח"ם פ"ו מה"א על הרמב"ם דמעשה בדיבור יכול לומר קודם התנאי א"כ מה קאמר דמשום תנאי קודם למעשה צ"ל אל"מ לא יהא גט והנה אף דל"ל דהכא משום דבא לבטל גוף הגט שכבר נכתב הוי כבר מעשה בפועל דא"כ לא יועיל התנאי בשום אופן וגם בלא תנאי איך יבטל בדיבור מעשה מכבר ועכצ"ל דס"ל לרמב"ם כ"ז שלא ניתן לאשה חשוב רק שדיבור וא"כ הק"ל אמנם י"ל עפימ"ש בישע"ק בא"ע סימן ל"ח דסברת הרמב"ם ל"ש רק בתנאי אם דהוי כלאחר כמבואר בירושלמי וא"צ לת"כ ודיני תנאים רק משום דעושה המעשה מיד וא"כ קודם שעשה המעשה בפועל בתנאי אם ל"צ דיני תנאי וכשעשה המעשה כבר נקדם התנאי אמנם במעכשיו ובע"מ ודאי גם תנאי בדיבור צריך להקדים לדיבור המעשה ודפח"ח בזה אבל מה שכתב שם לתרץ דמש"ה בגטין מצריך תנאי קודם למעשה גם בדיבור משום דזמנו של שטר מוכיח והוי כמעכשיו זה דבר שאין לו שחר חדא לרמב"ם לא ס"ל כלל זשש"ט מוכיח בגיטין כמבואר בפ"ח מה"ג ועוד אם הוי כמעכשיו משום זמנו סל שטר לא יצטרך דיני תנאים אמנם לדברי הרא"ם א"ש דלא יהא גט ויהא גט ודאי אינו כלאחר אף דאומר אם מתי דקאי על הכשר גט שכבר נכתב שישאר בהכשרו ומ"מ צריך דיני תנאים וא"כ אף בדיבור אסור להקדים מעשה קודם גם לרמב"ם.

סעי' ה' כדי שיהא התנאי כפול עיין בישע"ק סק"ו הקשה דהא לר"ה גם בסתמא אם עמד חוזר דאומדן דעת משום המיתה מגרש רק רבה ורבא ס"ל משום גזרה דיאמרו יש גט לאח"מ בטלו הדבר וא"כ בגילוי דעת פשיטא דמהני דהחשש תו לא שייך הואיל ואמר הר"ז גיטך מהיום אם עתי ואטו כשיכפול יהיה יותר ניכר שלא יהא גט לאח"ם וא"כ למה צריך לכפול וכ"כ בב"מ אמנם לפמ"ש בשם תשובות הרא"ם דהא דמהני לר"ה האומדנא אף דלא התנה עפ"י סברת מהרי"ט דכסבור שבודאי ימות וע"כ לא התנה דלא עלה בלבו צד השני וכשלא מת הוי גט בטעות עיי"ש ולפ"ז תינח כשלא התנה כלל אבל כשאמר מהיום אם מתי חזינן דנכנסו לבית הספק א"כ ה"ל להתנות כדינו ולכפול ולפמ"ש לעיל בשם תשובות הרא"ם דל"צ לומר מהיום אם מתי יהא גט רק אם מתי יהא גט ג"כ ל"ל דלא נסתפק כלל רק אם לאחר מיתה הוא דהא יהא גט היינו שיהא נשאר בהכשרו ע"כ האי אם לאו לאחר רק דרך תנאי וכמסופק וא"ש.

אמנם בלא"ה לפי דברי תשובות הרא"ם דהתנאי שתיקן שמואל הוי על ביטול גוף הגט וע"כ צריך לכפול אף דהוי כמעכשיו כיון דרוצה לבטל הגט שכבר נכתב בהכשר י"ל באופן זה דכבר נתקשו האחרונים דלר"ה דעמד חוזר דיש אומדנא דמגרש רק אם ימות א"כ גם קודם כתיבה יש אומדנא זאת וקשה לרמב"ם דפוסל כל תנאי קודם כתיבת התורף אמנם כבר נתקשו רשב"א וריטב"א בכל אומדנת איך מהני הא צריך להתנות כתנאי בני גד וכתבו דלרמב"ם וגאונים דבמעכשיו א"צ ת"כ א"ש עיין בדבריהם בגיטין דף מ"ו ודף ע"ה ע"ב והנה הטעם דא"צ דיני תנאים בע"מ כתב הראב"ד דאינו מבטל המעשה דבתנאי חאיל מיד וא"כ לענין כתיבת התורף לא מהני אומדנא לבטל הגט דכיון דל"ל דבתנאי חאיל ממילא צריך להתנות בפירש וכל שלא התנה כדינו י"ל ממ"נ אם יש ברירה א"כ כשר הגט ואם א"ב א"כ התנאי בא לבטל הגט לגמרי ובטל התנאי וע"כ לא מהני האומדנא רק לענין נתינת הגט וא"כ שמואל שתיקן התנאי על גוף הגט לבטלו או לקיימו דגם במעכשיו צריך דיני תנאים ממילא גם אומדנא לא מהני וע"כ צריך לכפול דאם יתנה קודם כתיבת התורף ולא יכפול יהא התנאי בטל כיון דבא לעקור הגט מיד אף בקיום התנאי ול"מ מעכשיו וכשיכפול יהא פסול משום תנאי דקודם הכתיבה וע"כ צריך להתנות אחר כתיבת התורף ואזי ע"כ צריך ת"כ כיון דהעכשיו לא מועיל בזה גם אומדנא וג"ד ל"מ.

ס"ו א"ל יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית וכו' הנ"ז ספק מגורשת עיין ב"ש סק"י דלפמ"ש המחבר ר"ס קמ"ד ודאי אינו גט ולכאורה קשה איך אפשר לומר דודאי אינו גט שמא אם לא נפל עליו הבית לא היה עומד מהחולי ג"כ ומצאתי בפ"י בקו"א ריש כתובות ס"ב עמד בזה ומשום זה העלה דזהו גופא הספק דנקט כאן בש"ע ולדעתי העניה כנים דברי הב"ש דמה"ט אין לעשותו ספק גט דהא חזינן למ"ד אין ברירה לא חל כלל הדבר שתלוי בברירה כמו בעירוב וכמ"ש תוס' להדיא בגיטין דף ע"ב ד"ה תנא דלמ"ד א"ב אף דהוברר לבסוף לא חל כלל ולמה עכ"פ אינו ספק דמתחלה היה בספק אי עומד לכך אלא צ"ל כמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השותפין דא"א לחול על הספק וא"כ מה דלדידן מחמת ברירה הוי ספק היינו דהוי ספיקא דדינא ודלמא ודאי יש ברירה והוברר למפרע דעמד לכך ולא הוי ספק והנה גם למ"ד יש ברירה היינו כשבא לידי בירור אח"כ אבל כשלא נתברר אח"כ מת הוברר למפרע שייך ולא יחלוק אדם בזה דודאי אין ברירה ממלא כינו דלמ"ד ודאי אין ברירה לא חל כלל ואין בו ספק ה"נ וכ"ש כשלא נתברר ולכ"ע ונהי כשמת הוי הגט למפרע משום דאמרינן דהוברר למפרע וכמה טעמים נאמרו בזה עכ"פ הכל הולך אל מקום אחד לומר בזה לכ"ע יש ברירה אבל היינו כשבא לידי בירור.

אמנם כד מעיינין שפיר י"ל דהך ספק בחולה אין ענין לברירה דלפמ"ש הפוסקים דגם באדם טרפה אינו חי י"ב חדש ועיין ברמב"ם פי"ג מהלכות גירושין הט"ז דיש דברים שא"א שיחיה בהם אלא ימות מיד בזמן קרוב ועיין במ"מ שם וא"כ אף טרפה שחי י"ב חדש מ"מ אם כבר עבר הרבה מהי"ב חדש כל יום ויום נחלש הרבה ומתנונא והולך ושוב לא יעמוד ודאי יש הרבה כאלה שנפלו לחולי מחמת איזה טרפות שא"א שיחיה עוד וכבר ימצא בעולם מומחים בקיאים אשר יכירו החולי שא"א לחיות עוד וא"כ נהי דהחולי מסופק בעצמו אם יעמוד אבל ודאי יש ספק שמא נמשך החולי מדבר שא"א שיעמוד עוד מחוליו והנה מבואר בעירובין דף ל"ו ע"ב גבי אם בא חכם למזרח ואם בא חכם למערב דאמר ר' יוחנן וכבר בא חכם פרש"י שבא החכם כבר קודם ביה"ש אבל זה אינו יודע להיכן בא או אם בא או לא ולמחר שנשמע לו גלויי מלתא בעלמא היא ואיגלאי מלתא דההיא עירוב קנה ואין זו סמך על ברירת ספק אלא קנייה ודאית עכ"ל וא"כ חזינן היכי שהדבר בעצם כבר נעשה ואינו צריך רק גלויי מלתא לגבי דידן מחסרון ידיעתינו אינו ענין לברירה משא"כ בענין שעדיין עתה באפשרי להיות כן או להיפך זה ענין תליא בברירה ולמ"ד אין ברירה אינו ראוי שיחול דבר על הספק כמו גבי עירוב אם יבא חכם למזרח דלא חל העירוב כלל וא"כ הכא באם לא יעמוד מחולי זה ואכלו ארי ודאי יש ספק שמא כבר נעשה בו איזה חולשה שא"א שיעמוד רק סופו למות מזה החולי וע"כ אכלו ארי אין לנו דהוי ספק אף דאירע לו אונס דל"ש ובאם מתי מחולי זה דרישא שאני דבפירש התנה רק אם ימות מהחולי ולא מדבר אחר והרי לא מת מהחולי וכמבואר בירושלמי בפרק מ"ש ובראשונים שם וכ"ז הכא אבל בתנאי דאם לא באתי עד י"ב חדש דלעיל סימן קמ"ד מתחלה לא נעשה שום דבר המונע שלא יבא ואפשר שיבא ותליא בברירה רק כשלא יבא לבסוף הוברר למפרע והוי גט מטעם דעומד להתברר או דהוי שוא"ת כמ"ש הרמב"ן בפרק כל הגט גבי ע"מ שלא ימחה או היכי דמתנה בפירש יש ברירה כמ"ש תוס' שם אבל כ"ז כשבא לידי בירור אבל אם נתעכב מחמת אונס דלא שכיח דזה אינו בכלל תנאו תו ל"ל שמא גם בלא"ה לא היה בא דמ"מ כיון שלא נתברר ודאי אין ברירה ואין ראוי לדבר שיחול על הספק וע"כ נפסק שם דודאי אינו גט והוא נלמד מכאן דאם גם אונס דלא שכיח לא מהני בגיטין א"כ באם לא יעמוד מחולי זה היה גט ודאי דהא לא עמד עכ"פ ומדכאן אין לנו שיהא גט ודאי ע"כ דטענת אונס דל"ש הוי טענה לבטל הגט והספק בכאן שמא בלא"ה נמי כבר בא לידי מדה זו שא"א לו לעמוד מחולי זה ונמצא מיושב פסקי הש"ע ול"ק קושיות הב"ש וא"צ לדחוקי שדחק הפ"י בקו"א שם ובגיטין דפריך רבינא לרבא מסיפא דאם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי דהוה גט דאלמא אונס דל"ש נמי אסיק אדעתיה מדהוה גט ודאי ורבא השיב אימא רישא דאם מתי מחולי זה ואכלו ארי אינו גט דאם אונס דל"ש נמי אסיק אדעתיה מפרשינן כונתו מתוך אותו חולי לא מחמת החולי כמ"ש התוס' שם דף ע"ג בד"ה איתביה ומדרישא אינו גט דמת שלא מחמת החולי ומפרשינן כונתו דאם מתי מחולי זה מחמת החולי ע"כ דאונס דל"ש לא אסיק אדעתיה וסיפא דהוה ודאי גט משבשתא אלא כדשלחו מתם דאכלו ארי אין לנו דנהי שלא עמד מהחולי מ"מ אונס דל"ש לא אסיק אדעתיה והספק אם היה אפשר לעמוד מהחולי לולא האונס וא"ש הכל בס"ד ודו"ק.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה