ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קמד
ס"א. שאין אונס בגיטין כיון שלא התנה חוץ וכו' הנה לפי הטעם בריש כתובות משום צנועות ופריצות קשה דה"ל לתקן גם כשהתנה דשייך עדיין הגהו' טעמים והפ"י שם כתב דעיקר התקנה שיגרש אדעתא דרבנן ויגמור לגרש אפילו כשיאנס ואם יערער שלא גמר לגרש כיון שעשה שלא כהוגן אפקינהו לקדושין מניה עיי"ש ואם כן ה"נ ה"ל לתקן שלא יועיל גם תנאי מפורש חוץ שאם קרנו אונס ולפי דברי תשובות רשב"א אלף קס"ב הובא בב"מ דכל מה שתקנו היה משום דיש סמך דאסיק אדעתיה מהאונס ואחליה כדי לא יפקעו קדושין ולא תהיה ביאתו ב"ז א"ש אבל מהראשונים שם ריש כתובות ובפרק השולח דף ל"ג ודף ע"ג ובתוספת שם לא נראה כן מדהוצרכו באכלו ארי ליתן טעם אחר ולא כמ"ש התשובות רשב"א שם דמשום דל"ש כלל לא אסיק אדעתיה ולא מחיל לכן נלע"ד דבלא"ה יל"ד איך משום פריצות שחשו שיאמרו דלא אנוס אף דאנוס התירו גם באמת אנוס ובכ"מ נהפוך הוא דמשום חשש שלא יתירו האיסור אסרו גם המותר ה"נ ה"ל לאסור מה"ט גם בלא אנוס ועכצ"ל דזה א"א דא"כ יתעגנו ואי דיתקנו דלא יגרש כלל ע"ת כזה ג"כ א"א כיון דהבעל אינו רוצה לגרש רק ע"ת זה אם לא יהא רשאי לגרש ע"ת זה ימנע ולא יגרש וילך לו ותתעגן אלא לפ"ז איך תקנו שלא יועיל טענת אונס משום עגונא אדרבה ימנע מלגרש דיחוש שמא יקראנו אונס ויצווח ולית מאן דישגח בו אלא דאם חושש לזה יכול להתנות בפירש חוץ מאם יקראנו אונס וכ"ז אם הניחו זה על דינו אבל אם יתקנו גם תנאי מפורש לא מהני אדרבה ימנע מלגרש כלל וכל ההיתר הוה משום עגונא אלא דעדיין קשה מה הועילו חכז"ל בתקנתן כיון דיכול להתנות בפירש נגד רצונם ועכצ"ל דממ"נ אם אסיק אדעתיה בשעת גירושין שיארע לו אונס מדינא אין לו טענת אונס דה"ל להתנות וכיון דלא התנה איהו דאפסיד אנפשו כדאיתא בפ"ק דכתובות לענין פסקיה מברא ואם לא אסיק אדעתיה שיארע לו אונס כיון דל"ש כל כך וע"כ לא התנה אם כן שפיר הועיל התקנה דכיון דלא מסיק זה כלל אדעתיה לא יתנה בפירש אבל לתקן שלא יועיל גם תנאי מפורש לא אפשר דאם כן כשאסיק אדעתיה מאונס לא ירצה לגרש כלל ותתעגן יותר וזה כונת הטור והש"ע לפע"ד במ"ש כאן שלא התנה חוץ מאם יקראנו אונס דהקשה הב"מ הרי בגמרא אמרו טעם אחר משום צניעות ומשום פריצות ולפמ"ש א"ש דהכונה כיון שלא התנה לא ימנע מאחד משני פנים או דאסיק אדעתיה מאונס או לא וממ"נ אם אסיק אדעתיה הוי כפסקיה מברא דה"ל להתנות וכיון דלא התנה איהו דאפסיד אנפשו ואם לא אסיק אדעתיה מאונס אם כן מצאה תקנת חכז"ל מקום להועיל בתקנתם משום צניעות ופריצות ועל תירץ הב"מ עפ"י תשובות הרשב"א ופ"י קשה לי טובא כיון דכל התקנה על סמך שיסיק אדעתיה האונס ויגמור לגרש כדי שלא יעשו בב"ז מה הועילו בתקנתם דיתנה בפירש חוץ מאם יקראנו אונס ואם יועילו כשלא יסיק אדעתיה מהאונס מה הועילו הרשב"א והפ"י בתירוצים עדיין בכדי הפקיעו קדושין ואדרבה ודאי לא אסיק אדעתיה מהאונס דאם אסיק אדעתיה ימחול בע"כ כדי שלא יפקיעו הקדושין היה לו להתנות בפירש ולא יצטרך למחול ולא יפקיעו הקדושין ודברי הרשב"א והפ"י צע"ג.
שם אונס דל"ש בישע"ק סק"ג הקשה הא דדייק בריש כתובות מסיפא מעכשיו א"ל באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הר"ז גט מאי לאו מת וה"ה לחלה אלמא אין אונס בגיטין ומשני דלמא מת שאני דלא ניחא ליה דתזקק ליבם והקשה כיון דעכשיו ר"ל דיש אונס בגיטין וע"כ משום דאמרינן דכונת דברי המגרש באמרו א"ל באתי היינו אם יהיה העיכוב ממנו שלא ירצה לבוא וכיון שהוא לא עיכב בדבר למה תהיה מגורשת ומה לנו בכונתו דלא ניחא לו שתיזקק ליבם הרי לא התנה ביחוד על המיתה עיי"ש ונלע"ד דודאי לא פירש דוקא כשיהיה העיכוב ממנו ואם כן אדרבה נהי דכן כונתו הל"ל דהוי דברים שבלב ולא יהיה לו טענת אונס כלל וצ"ל דאנן סהדי דכונתו רק אם יהיה העיכוב ממנו דאין זה דברים שבלב כיון דאנן סהדי ויש אומדנא על דברים שבלבו אבל כיון די"ל דלמא לא ניחא לו שתיזקק ליבם א"כ ממילא ליכא למימר ע"ז אנן סהדי ממילא אדרבה הוי דברים שבלב אפילו את"ל דלא אכפת לו שתיזקק ליבם ובזה ניחא דקאמר דלמא מת שאני דלא ניחא וכו' דמשמע דאינו ברור בסברא ואיך נתיר על סברא קלישה כזאת יבמה לשוק ולפמ"ש א"ש אמנם מפרש"י ריש דף ג' שם משמע מדאורייתא יש טענת אונס משום דילפינן מדכתיב ולנערה ל"ת דבר דאונס רחמנא פטריה וכן משמע מדברי הב"ש ריש הסימן ולא מכח אומדנא כלל יש טענת אונס ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה איך משום סברא קלושה כזאת ניקו ונסמך להתירה לשוק אלא די"ל דמ"מ שפיר דחה הגמרא דאין להוכיח דחלה נמי די"ל נהי מכח טעמא אונס רחמנא פטריה מוכח מכאן דבגיטין לא אמרינן כן מ"מ י"ל מכח אומדנא דאנן סהדי דכונתו היה רק אם העיכוב יהיה ממנו שלא יבוא אזי יהיה גט דאזי ברצונו יגמור הגירושין דהא בידו לבוא אבל לא אם יאנוס שיהיו הגירושין שלא מרצונו וכיון דיש אומדנא לא חשוב דברים שבלב אבל מת שאני דדלמא ניחא לו שלא תיזקק ליבם אם כן ל"ל אנן סהדי דכונתו א"ל באתי זולת סבת המיתה ממילא אף את"ל אולי לא אכפת לו בזה מ"מ תו ה"ל דברים שבלב אבל לפי האמת דרבא מצד תקנה אמרה ממילא אמרינן מן התורה יש טענת אונס גם זולת האומדנא דאונס פטריה רחמנא בכל התורה וכאילו לא עבר ולפ"ז י"ל מה דקאמר שם בש"ס תחלה מנ"ל לרבא אילמא מדתנן הר"ז גיטך א"ל באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט מת הוא דאינו גנו הא חלה הר"ז גט פרש"י דאי ס"ד חלה נמי אינו גט ניתני חלה וכ"ש מת דאין אונס גדול מזה וכ"כ התוס' ותמהו הראשונים באס"ז הא אלו קתני חלה ה"א דוקא חלה אבל מת אין אונס דלא ניחא לו דתיפול קמי יבם כדקאמר הגמרא בסמוך וגם התוספת הרגישו בזה ולפימ"ש א"ש דכבר מבואר בתוספת וראשונים בהרבה דוכתי דהיכי דצריך להתנות כתנאי בני גד י"ל דאומדנא לא מהני וע"כ הוצרכו לתרץ המקומות דמצינו להיפך עיין בתוספת קדושין דף מ"ט ע"ב וברשב"א גיטין דף ע"ה ע"ב וכבר האריכו האחרונים בזה והנה דעת הגאונים דבע"מ א"צ להתנות כתנאי בני גד ולדבריהם מיושב מהרבה מקומות בש"ס דסמכינן אאומדנא לבטל המעשה כההיא דזבן אדעתא למיסק לא"י ומברחת וכדומה משום דע"מ א"צ להתנות כתנאי בני גד אמנם באם דצריך דיני תנאים ומכלל לאו לא נשמע הן אף דאנן סהדי על כונתו ואין לך אומדנא יותר וה"ה אומדנא לא מהני וע"כ בסיפא במעכשיו אם מתי שפיר דחי די"ל דיש טענת אונס מצד אומדנא ובמת ליכא אומדנא אבל ברישא באם עכצ"ל חלה הר"ז גט דאת"ל דאינו גט ל"ל מחמת דאנן סהדי ואומדנא דבתנאי אם לא מהני ועל כרחך צ"ל משום דאונס רחמנא פטריה וממאן דלא עבר אם כן ניתני חלה וכ"ש מה דהוי אונס גדול מזה דתו ל"ל במת דלמא ניחא לו שלא תיזקק ליבם דאיך אנן נוקי ונסמוך על שמא כזאת להתירה לשוק וגם כיון דל"ל ודאי דאנן סהדי דניחא לו ממילא הוי דברים שבלב ולא מהני כלל כיון דחזינן דחלה אינו גט ע"כ לא מטעם אומדנא דלא מהני בתנאי אם ודו"ק.
ולפ"ז י"ל קושיות התוספת בכתובות שם בד"ה דלמא מת דוקא דלא ניחא לו שתפול קמי יבם מהא דאמרינן אכלו ארי אינו גט ונימא דלא ניחא לו דתפול קמי יבם ותרצו דבאונס דל"ש כלל לא אסיק אדעתיה שירצה שיהא גט עיי"ש ובאמת קשה להבין לומר דהכא ודאי אסיק אדעתיה ושירצה שיהא גט כשימות ולפמ"ש י"ל דלס"ד דאין אונס עכצ"ל משום כיון דאינו מידי דל"ש לגמרי ס"ד דדמי לשכיח ואיבעי לו לאתנויי ולא אתני ע"כ איהו דאפסיד אנפשו כדאמר שם באונסא דשכיח דוק ותשכח שכן הוא שם השקלא וטריא דגמרא אמנם אם נאמר דאנן סהדי דכונתו רק כשלא יארע לו אונס א"א לפרש דאין זה דברים שבלבו דכ"ע יודעין כונתו אבל במת די"ל דניחא לו שלא תיזקק ליבם וליכא למימר אנן סהדי ממילא ה"ל לפרש ומדלא פירש איהו דאפסיד אנפשו אבל באכלו ארי דלא שכיח כלל ולא אסיק אדעתיה כלל לפרש אף דליכא אומדנא דמוכח על כונתו אין לנו להפסידו מחמת דלא פירש ממילא אונס כמאן דלא עבר דרחמנא פטריה ועיין בתוס' ר"פ השולח בד"ה מהו דתימא ודו"ק.
סעי' ז' כשהתנה ואמר הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה עיין פרש"י פרק כה"ג דף כ"ט ע"ב בד"ה ה"ג ואמר רבה באומר בפני ב"ד בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי עכ"ל משמע דצ"ל דוקא בפני ב"ד ולא ראיתי מי שנתעורר בזה וגם רש"י בפרק מי שאחזו לא הזכיר ב"ד וצריך טעם ולפימ"ש לעיל סימן קמ"א סל"ח הוכרח רש"י שם לפרש דאיירי בפני ב"ד ועמ"ש שם דאזיל רש"י בשיטת הירושלמי הובא בש"ך חו"מ סימן כ"ב דנאמן עלי אבא לא מהני רק בקיבלו עליו בפני ב"ד ואולי י"ל מה דרש"י לא כ"כ רק בפרק כל הגט לפמ"ש הנוב"ת סימן קי"ד להוכיח מדברי רש"י במשנה ראשונה דסנהדרין דכל גט צריך ב"ד וכתב הנו"ב שם דדוקא בנשואה אבל ארוסה ל"צ ב"ד עיי"ש ולפ"ז לפי המסקנא דרק בנשואה צ"ל נאמנת עלי בשעה שמוסר הגט לידה ואזי ממילא יש ב"ד ולא הוצרך רש"י לפרש רק בפרק כל הגט לס"ד דעדיין לא חידש רבא לחלק בין ארוסה לנשואה ואם כן משכחת גט בלא ב"ד בארוסה וכיון דנאמנת עלי ס"ל לרש"י דל"מ בלא ב"ד הוכרח רש"י לפרש דאומר כן בב"ד ועוד דהרי רש"י נקט בפרק כל הגט בשעה שמסרו לשליח אף דהך דמי שאחזו לא מיירי במסרו לשליח אלא משום דבעובדא דפרק כל הגט מיירי בשליח נקט רש"י הכי ובשליח ודאי ל"צ ב"ד גם לרש"י דא"צ ב"ד רק בשעת שהאשה מקבלת הגט ומתגרשת דדמי לדין ואם כן לא פסיקא בשליח דמיירי בב"ד והוכרח רש"י לבאר דאמר נאמנת בפני ב"ד אבל בפמ"ש דבאמת לא מיירי בשליח ל"צ לפרש דבלא"ה מיירי בב"ד.
שם וחזר וביטל הגט כשפייסה עיין ב"ש ס"ק ט"ו כתב דלהרמ"ה בתנאי ע"מ אפילו בריצוי שניהם א"י לבטל וז"ל הטור וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר כ"ז שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם לא אעבור או ע"מ שלא אעבור כשלא עבר חל הגט למפרע וא"י לבטל תנאו וא"צ להאמינה ובדרישה הקשה למה שינה הרמ"ה את לשונו דתחלה אמר כ"ז שאעבור וסיים אם לא אעבור עיי"ש שנדחק מאד ועוד הל"ל בקיצור ודוקא שלא אמר מעכשיו אבל אמר מעכשיו או ע"מ חל הגט למפרע דהא ממילא ידעינן דקאי על תנאי דאם אעבור ועכ"פ לא הוה לו לכפול לומר ודוקא שאמר כ"ז שאעבור ולא אמר מעכשיו לכן נלע"ד דגם הרמ"ה מודה דבתנאי דכ"ז שאעבור אפי' במעכשיו יכול לבטל התנאי במחילת האשה וכמ"ש הר"ן משום דמתנה להנאתה של אשה אם אעבור מנגד פניך דמסתמא להנאתה נתכוין לומר שאם לא ינהוג עמה בזמן זה מנהג אישות שלא תתעגן מחמתו ע"כ מהני מחילתה לומר כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתי ע"כ פריך ליחוש שמא פייסה עיי"ש ולפ"ז אם התנאי ע"מ שלא אעבור יהא גט בזה לא מהני מחילתה דאינו להנאתה וזה כוונת הרמ"ה דמה דצ"ל נאמנת עלי דוקא שאמר כ"ז שאעבור דהתנאי להנאתה ואזי אפילו במעכשיו מהני פיוס וכן אם לא אמר מעכשיו אפילו בשאר תנאי דאינו להנאתה מהני פיוס וביטול והאי ולא אמר וא"ו מחלקת היא כאשר שכיח לשון זה בפוסקים והכא א"ש יותר דקאי על הגמרא דמיירי באמת שאמר כ"ז שאעבור ומיירי ג"כ שלא אמר מעכשיו מדהוצרך לומר בברייתא דל"ח לגט ישן כיון שלא נתיחד ובע"מ או מעכשיו בלא"ה לא חיישינן וגם בלא"ה לא קתני רק כ"ז שאעבור ולא מעכשיו וע"כ כתב הרמ"ה ודוקא הכא חייש שמא פייס מתרי טעמי דאמר כ"ז שאעבור ועוד דלא אמר מעכשיו אבל אמר מעכשיו אם לא אעבור א"י לבטל כיון דאינו להנאתה והגט חל למפרע נמצא כל דברי הרמ"ה מזוקקין.