אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קמג

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קמג

סימן קמב

סעי' א' כשיתקיים התנאי כתב הב"ש סק"א ונראה בתנאי ע"מ ג"כ יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד יש לעיין אם ע"י הביטול חל הגט למפרע בע"מ ומעכשיו או חל משעת הביטול ולקמן ס"ה כתב המחבר דיאמר לה להוי גיטא בלא שום תנאי וא"צ ליטלו המינה משמע דרק ליטלו המינה א"צ אבל צריך לומר להוי גיטך דהוי מגרשה מאז מחדש וכן משמע מהמ"מ פ"ח מה"ג הכ"ג וכ"כ בתו"ג בס"ה דצריך שיהיה אז הגט בידה ומגורשת רק מיום שאמר הא גיטך וביטול התנאי אינו מועיל כשהתנאי לצעורא דהא הרא"ש בתשובה כלל ו"ו דין ה' כתב דלכך לא תני בגיטין ע"מ שאתן לך משום דבזה מהני ביטול התנאי משמע בע"מ שתתן ל"מ ביטול התנאי עכ"ל.

אמנם לפע"ד אין כן דעת הרא"ש דז"ל שם ס"ב ורמב"ם ז"ל כתב בה"ג וז"ל הר"ז גיטך ע"מ שתתן לי בגד פלוני וכו' א"ג עד שתתן לו אותו בגד או עד שיבטל התנאי עכ"ל הרי מבואר שאף במקום שאין נתינת הדמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעורה קא מכוין אפ"ה ביטול התנאי מועיל דמלתא דפשיטא הוא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה עכ"ל הרא"ש הרי דמצד דיבור מבטל דיבור אתי עלה וישאר המעשה דמעיקרא קיים והרי בתחלת התשובה מי שגירש את אשתו על תנאי אם לא יבא לזמן פלוני ובתוך הזמן ביטל התנאי כתב דע"י ביטול התנאי חל הגט למפרע כאילו נתקיים התנאי ועל זה הביא מהרמב"ם לראיה דיכול לבטל התנאי משמע דגם בע"מ שתתן לי בגט פלוני מהני ביטול התנאי שיחול הגט למפרע דאל"כ אלא תפרש שיגרשה מחדש מה ראיה מביא ול"ל דעכ"פ מביא ראיה דמהני ביטול התנאי ויחול הגט משעת הביטול דהא אח"כ כתב שם מיד הרא"ש ואם לבך נוקפך לסמוך על מה שכתבתי הרי הגט ברשותה והנה הוא אומר שתתגרש בו הרי דע"כ לאו מה"ט אתי עלה ול"צ להיות הגט ברשותה והרי גם להתו"ג באם לא באתי דאינה לצעורה ע"י ביטול התנאי חל הגט למפרע ומדהביא הרא"ש ראיה מרמב"ם דמיירי בע"מ שתתן לי בגד פלוני דמצי לבטל התנאי ול"צ להיות הגט ברשותה ע"כ גם בע"מ שתתן לי בגד פלוני א"צ להיות הגט ברשותה ואין להקשות א"כ למה לא מהני מחולין לך וגם הרא"ש גופא באותו תשובה כפל ושילש דהיכא דהתנאי לצעורה לא יכול למחול התנאי זה לא קשה לע"ד דכשאומר מחולין לך או הריני כאילו התקבלתי אינו עוקר ומבטל התנאי רק אומר שיהא כאלו נתקיים התנאי ונתנה לו רק מוחל לה לזה אמרינן כיון דהתנאי היה לצעורה ובזה לית לה צער ע"כ אינו חשוב קיום התנאי אבל כשמבטל התנאי ואומר שחוזר בו ממה שעשה התנאי ועוקר דיבור ראשון זה וענין אחר ומהני גם בתנאי דלצעורה דהרי כל טעמו של הרא"ש דמהני ביטול התנאי משום דתנאי חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו כמ"ש שם ואם כן גם בתנאי דלצעורה חדוש הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור.

ומ"ש התו"ג ראיה דביטול התנאי אינו מועיל כשהתנאי לצעורה מדכתב הרא"ש דלכך לא תנו בגיטין ע"מ שאתן לך משום דבזה מהני ביטול התנאי משמע בע"מ שתתן ל"מ במחכ"ה טעה מאד דכונת הרא"ש הוא דבע"מ שאתן בגט יכול המתחייב לבטל התנאי ולא ליתן כיון דא"צ דעתה אבל בקדושין אינו יכול המתחייב לפרוק מעליו החוב כיון דאין רצונה להתקדש בלא"ה ע"כ תנו בקדושין ע"מ שאתן ובגט ע"מ שתתן דעל כרחו של מתחייב צריך שיתן אבל אם הבעל מבטל התנאי גם בעל מודה שתתן יכול לבטל ומ"מ שפיר מצי למתני והיא תתן דעל כרחה צריכה ליתן אם תרצה שלא יתבטל הגט משא"כ אם הוה קתני ע"מ שאתן לא הוה מצי למתני הר"ז מגורשת והוא יתן דהא הברירה בידו שלא יתן ומ"מ תהיה מגורשת והיינו דכתב הרא"ש אבל גבי קדושין נקט ע"מ שאתן לך מאתיים זוז לאשמועינן אע"ג דתנאי זה אינו מועיל גבי גט בקדושין הוה תנאי עיי"ש והיינו דבגט אינו מועיל כלל כיון דהברירה בידו שלא ליתן ומ"מ תהיה מגורשת ואם ירצה ליתן לה מי ימחה בידו ואם כן אין תועלת בהתנאי אם אתן בגט כלל כיון דאין התנאי מכריחו כלל הוי רק דברים בטלים אבל כשיאמר הר"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתיים זוז נהי דג"כ הבעל יכול לבטל התנאי מ"מ הועיל לו התנאי טובא שתהיה מוכרחת ליתן לו אם תרצה בקיום הגירושין משא"כ כשלא יתנה התנאי ויתן הגט סתם וכן בקדושין כשאמר ע"מ שאתן אע"פ דהאשה יכולה לבטל התנאי מ"מ הועיל התנאי להכריח את הבעל ליתן כשירצה בקיום הקדושין והאשה לא תרצה למחול ולבטל והדברים ברורים.

והנה לפ"ז גם דעת הרמב"ם כהרא"ש דבביטול התנאי חל הגט למפרע אמנם הה"מ דכתב בפ"ח מה"ג הכ"ג וז"ל ומ"ש או עד שיבטל התנאי פירש שיכול לומר לה הר"ז גיטך בלא שום תנאי וא"צ לחזור וליטלו ממנה עכ"ל משמע דבתורת גירושין מעכשיו אתי עלה והיינו משום דקשיא לו הא מחולין לך לא מהני ואיך מצי לבטל התנאי ע"כ תירץ שיגרשה מחדש רק א"צ לחזור וליטול ובאמת עד שיבטל התנאי שכתב הרמב"ם לא משמע כלל הכי חדא דמשמע דבביטול התנאי לבד סגי וא"צ לומר הר"ז ועוד דכתב אינו גט עד שתתן אותו כלי או עד שיבטל התנאי משמע דחד דינא לתרוייהו דהגט חל למפרע ואף אם אין הגט ברשותה כלל כמו אם תתן הכלי וכבר הוכחתי מתשובות הרא"ש דהסיב דברי הרמב"ם לדעתו ואפשר דגם הה"מ אין כונתו על שתתגרש מעתה מחדש אלא לפרש דמחולין לך לא מהני משום דרוצה הבעל שיהא חשוב לקיום התנאי וכיון דלצעורה התנה לא חשוב כקיום התנאי אבל לבטל התנאי פירושו שיהא גט בלא תנאי ועוקר דיבור הראשון של תנאי ונשאר מעשה הגט קיים אלא לפ"ז ק"ק מה קשיא ליה מחוץ לפלוני דצריך לחזור וליטול לימא דהכא נשאר נתינה הראשונה בלא תנאי וחל הגט למפרע משא"כ בחוץ לפלוני דאינו תנאי ואין הגט רק מעכשיו ע"כ צריך לחזור וליטלו אלא די"ל דבאמת גם כשהגט מעכשיו א"צ לחזור וליטול דהא גבי כנסי שט"ח לרבי דקי"ל כותיה א"צ לחזור וליטלו המינה רק לומר הא גיטך וע"כ מחלק בגמרא דף פ"ד ע"ב בפרק המגרש דשאני חוץ מפלוני דקנאתו ליפסל בו לכהונה אבל באמת הוה מצי לחלק הכא בלא"ה דהגט חל למפרע אמנם כיון דהה"מ סיים שם כ"כ הרשב"א ז"ל והן הן דברי רבינו עכצ"ל דכונת הה"מ שהגט ברשותה ומגרשה מעתה כאלו נטלו ממנה וחזר עתה ונתנו לה סתם בלא תנאי דכן מבואר להדיא ברשב"א בגיטין דף ע"ד ע"ב וצ"ל דהרשב"א לא נחית לסברת הרא"ש דתנאי חידוש הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור רק ס"ל דמצי לבטל התנאי כיון דלא נתקיים עדיין יכול לגרשה מעכשיו שנית בלא תנאי אבל מעשה ראשון נתבטל ובאמת גם בדעת הרמב"ם מסתברין דברי הה"מ דהא טעם הרא"ש דתנאי חידוש הוא תינח דא"ש להרא"ש דגם בע"מ אם לא התנה כתנאי בני גד אינו תנאי הרי דגם בע"מ הוי התנאי חידוש ולולא דילפינן מתנאי בגו"ר לא הוה עיקר המעשה כלל אבל לרמב"ם וסייעתו דבע"מ ל"צ דיני תנאים ואסברה לן הראב"ד משום דע"י הקיום חל המעשה למפרע אינו צריך להיותו דומה לתנאי בני גד וא"כ ע"כ כה"ג לאו חידוש הוא ממילא ל"ל ג"כ דיועיל ביטול התנאי משום דאתי דיבור ומבטל דיבור של התנאי וע"כ דמצי לבטל התנאי רק שיגרש שנית בלא תנאי נמצא העולה דדעת הרא"ש דביטול התנאי מועיל אף כשאין הגט ברשותה וא"צ לומר הא גיטך ובע"מ ודאי חל הגט למפרע להרא"ש דהוי כקיום התנאי ל"ש אם התנאי לצעורה או לא ודעת הרשב"א דביטול התנאי מועיל רק כשאומר הא גיטך ומגרשה מחדש ולפ"ז צריך שיהא הגט ברשותה ודעת הרמב"ם לפי מ"ש ה"ה ס"ל כהרשב"א ולפמ"ש הרא"ש ס"ל כותיה והטור ס"ס זה הביא תשובות הרא"ש דכתב בכל תנאי שמתנה ומבטלו אח"כ שהוא בטל והקשה הב"י דה"ל להטור לבאר כמו שביאר הרא"ש בתשובה שם דדוקא בכה"ג שלא היה התנאי לצערה אז אמרינן דמחילת התנאי הוא כקיומה אבל בתנאי שהוא לצערה ודאי א"י לבטלו וכדאסקינן בפרק מ"ש א"ל הר"ז גיטך ע"מ שתתנו לי ר' זוז וחזר ואמר מחולים לך אינה מגורשת משום דלצעורה איכוין והא לא ציערה עכ"ל הב"י ולע"ד בחנם השיג על הטור דהרואה בתשובה יראה דתחלה ר"ל דמחילת התנאי וביטולו יועיל כמו שנתקיים ולזה הביא ראיה מפ' מ"ש דל"מ מחילת התנאי לומר הריני כאלו התקבלתי משום דלצעורה איכוין אלמא היכי דל"ה התנאי לצעורה מחילת התנאי היא כקיומו אבל בסוף סימן ב' שם סיים והרמב"ם ז"ל כתב בה"ג פ"ח וז"ל הר"ז גיטך ע"מ שתתנו לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד אינו גט עד שתתן לו הכלי או שיבטל התנאי עכ"ל הרי שכתב שאף במקום שאין נתינת דמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעורה מיכוין אפ"ה ביטול התנאי מועיל דמלתא דפשיטא היא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה נתינת הגט עיי"ש בתשובה הרי דעתה מטעם אחר דן שיועיל ביטול התנאי אף היכא דמחילה לא מהני משום דלצעורה התנה מ"מ מהני מצד דעוקר דיבור ראשון וא"צ לקיים התנאי כלל ומחילה דלא מהני היינו לומר דהוי כקיומה וכאלו התקבל זה לא מהני היכא דהתנאי לצעורה אבל ביטול תנאי אינו ענין למחילה ואח"כ בתשובה סימן ה' האריך בטעם ביטול תנאי דדיבור מבטל דיבור כיון דכל תנאי חידוש הוא וזה הכל הולך אחר החתום דביטול התנאי לאו מטעם דאמר הריני כאילו התקבלתי ומשום מחילה רק משום דעוקר דיבור התנאי דמעיקרא ויפה עשה הטור שלא ביאר זה החלוק ומה שהקשו הב"ח והטו"ז בסק"ד דהטור סותר דבריו דבסמוך הביא דברי הרמב"ם דבע"מ א"י לבטל התנאי הנה בספרי הטור שבידינו לא ראיתי זה כלל דלא כתב רק דא"י לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי וגם ברמב"ם כ"כ ומ"ש הטו"ז אפילו לגרסת המחבר לבטל הגט מ"מ גם התנאי א"י לבטל שהרי כתב אח"כ ולא להוסיף על תנאו א"כ מכ"ש שא"י לבטלו לגמרי הוא דבר תימה דק"ו פריכא הוא דלהוסיף על התנאי הוי ביטול הגט דאם לא תקיים יתבטל הגט וזה אינו יכול בתנאי דע"מ כיון שכבר חל הגט אבל לבטל התנאי אדרבה קיום הגט הוא וגם מלשון רמב"ם מוכרח דליתא להאי גרסא דכתב כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו ואם איתא דהגרסא לבטל התנאי מאי לפיכך דאדרבה היא הנותנת שיוכל לבטל התנאי וישאר המעשה קיים ולגרסת הב"ח והטו"ז צ"ל כיון דהמעשה חל מיד אינו חידוש דתנאי יועיל לבטל המעשה וא"ל מה"ט להיותו דומה לתנאי בגו"ר לפיכך א"י לבטל התנאי משא"כ בתנאי אם י"ל כסברת הרא"ש דמטעם דחידוש הוא מועיל ביטול התנאי אמנם גם לגרסת הטו"ז וב"ח בדברי הרמב"ם דא"י לבטל התנאי אינו רואה שום סתירה לדבריו שבהלכה כ"ג דכתב באבד הבגד אינו גט עד שתתן לו הבגד או שיבטל התנאי והכא כתב דא"י לבטל התנאי דהכא קאי אלפיכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט על כן אמר לפיכך א"י לבטל התנאי היינו שתתגרש מעכשיו בלא שים תנאי וכמ"ש ה"ה בהך דהלכה כ"ג זה אינו יכול כיון דהיא מקיימת התנאי וחל הגט למפרע לאו כל כמיניה לבטל התנאי שלא יחול למפרע ומ"ש בהלכה כ"ג שם קאי בפירש אאבד הבגד ואינה מקיימת התנאי נמצא ע"כ מתבטל נתינת הגט למפרע על זה שפיר קאמר דיכול לבטל התנאי שתתגרש מעתה בלא תנאי ולפ"ז מדויק גם כן הלפיכך ומ"ש כאן א"י לבטל התנאי ומ"ש בהלכה כ"ג דיכול לבטל הגט הם דברים אחדים וכונה אחת ולא כהטו"ז דפירש בכל אחד פירש אחר וכ"ז לגרסתם אבל בטור ליתא גרסא זאת ולרא"ש ס"ל בדעת הרמב"ם דיכול לבטל התנאי שיחול הגט למפרע ובודאי גם דעת הטור כן שוב מצאתי במבי"ט ח"ב סימן א' כתב ג"כ דלהרא"ש כל תנאי דע"מ יכול לבטל ושיחול הגט למפרע זולת בע"מ שלא תינשאי לפלוני וכן דעת הרמב"ם והשיג על הה"מ שפירש דברי הרמב"ם דיכול לבטל הגט היינו שיאמר הרי זה גיטך בלא שום תנאי אלא כונת הרמב"ם כהרא"ש דהגט חל למפרע אף שנתקרע הגט ונשרף ואינו בעולם בשעת ביטול התנאי והובא בכנה"ג בהגהות הטור וכ"כ בשם מהרשד"ם.

שוב ראיתי במחנה אפרים הלכות גירושין עמד ג"כ על תשובות הרא"ש על מה דמתחלה כתב היכא דלצעורה מיכוין לא מצי למחול ואח"כ הביא דברי הרמב"ם אף היכא דלצעורה מיכוין יכול לבטל התנאי ומשום דאתי דיבור ומבטל דיבור ופירש כמ"ש ובשע"מ פ"ח מה"ג הקשה עליו מכח הוכחת התו"ג הנ"ל וכבר גליתי דעתי דלק"מ ומאד תמהני על הב"י וסייעתיה דס"ל דלהרא"ש בתנאי דלצעורה לא מהני ביטול התנאי אם כן דבריו סותרין בתשובה אחת מרישא לסיפא והיה אפשר לי לומר עפ"י מה שהבין הרי"ו בדעת הרמב"ם הובא בב"י סימן זה דמ"ש הרמב"ם אבד הבגד אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן הבגד או עד שיבטל התנאי היינו דאם תתן לו דמי האצטלא מהני ביטול התנאי דס"ל כהרא"ש דלקמן ס"ו דאם מתרצה בקבלת הדמים מהני ומבואר ברא"ש דאע"ג דמחולין לך ל"ה גיטא ש"ה דלא צערה אבל הכא דיהבה דמי וציערה על גוף אצטלית יכול למחול אם כן י"ל דגם זה כונת הרא"ש בתשובה דהבין גם כן ברמב"ם דיכול לבטל התנאי ויועיל נתינת דמים כיון דציערה בדמים הוי כשאר תנאי דאינו לצעורה דמהני ביטול התנאי אלא דבאמת הב"י דחה דברי הרי"ו דאין זה כונת הרמב"ם ובאמת בלא"ה מדיהיב הרא"ש הטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור מוכח דמהני ביטול התנאי לגמרי אלא דבאמת ע"כ הרא"ש לא ס"ל פירש הה"מ ג"כ כדברי הרמב"ם וכמ"ש לעיל לכן ס"ל לרבינו ירוחם דמ"ש הרא"ש דאם מתרצה מהני קבלת דמים ה"ט דודאי זה אינו קיום התנאי כיון דמעיקרא דוקא איצטלית קאמר אלא למה לא מהני מחולין לך לגמרי משום דלצערה איכוין אבל כיון דכבר ציערה בדמיו לא גרע משאר תנאי דיכול למחול ולבטל התנאי וגם ברמב"ם הבין דע"כ כן כונתו מדלא זכר דיכול לבטל התנאי רק בהך דינא דאבד הבגד דלא מהני נתינת הדמים ע"כ כונתו דנהי דלא מהני ביטול התנאי למחול לגמרי מ"מ על גוף האיצטלית מהני ומועיל קבלת דמים דליהוי גט למפרע לא מצד גט חדש ובאמת לסברא זאת דהיכא דהתנאי לצעורה לא מהני ביטול להרא"ש נכונים מאד דברי הרמב"ם על זאת הכונה וגם הרא"ש לא מצד קיום התנאי ס"ל דמהני ריצוי בקבלת דמים רק מצד ביטול תנאי וצדקו יחדיו ובחנם השיג הב"י על הרי"ו דהרא"ש מצד קיום התנאי אתי עלה והרמב"ם כתב דמצי לבטל התנאי דלסברת הבית יוסף גופא המה דברים אחדים.

שם ואם ניסת ברמב"ם כתב ל"ת וכתוב בטו"ז אות ב' שניסת בשוגג ואע"ג דמהרי"ק כתב דגם בסברה דמותר לזנות אסורה לבעל ולבועל שאני הכא דלא נתכונה לזנות אלא שטעתה בעיקר הדין ויש להטעים דבריו דהמהרי"ק כתב הטעם דלא נאמר ומעלה בד' רק בו מעל ואף דאמרה מותר מעלה בבעלה ואם כן הכא דטעתה דתו אינו בעלה אם כן גם בו לא נתכונה למעול אלא דצ"ע מניסת עפ"י עדים או בנתן שובר לאיש וגט לאשה וכל הנהו דתנא מזה ומזה דהטעות דסברה דנתגרשה או נתאלמנה ואפי' ניסת עפ"י הוראות ב"ד בטעות העלה הטו"ז גופא בס"ס י"ז דאסורה לבעל ולבועל, וע"כ משום דה"ל למידק.

ס"ח התנה עליה וכו' עמ"ש לקמן סי"א.

ס"י ואין אחד מהראשונים עיין ב"ש סק"כ בכל האסורין מצטרפין העדות אפילו בדיני אישות וש"ה דכל תנאי תנאי אחר הוא ופשוט בעיני וא"י ומ"ש הרב רמ"א בחו"מ ס"ל עיין סימן קמ"ג ס"י מה ענין דין זה לדינים דשם ועיין ב"מ שהקשה במה דפריך בגמרא אי לימא אסיפא הרי בטלו לפירש הפוסקים שהתנאי ראשון היה בשעת מסירה וברצון שניהם יכולים לחזור מתנאי לתנאי א"כ אלו הביא שני עדים שמסרו ע"ת ר' ושוב הביא ע"א שנתרצו ובטלו מר' לש' דוקא איך תתגרש ע"י ע"ח בלא שום תנאי הא קיימו עדים שנמסר ע"ת ר' עכ"פ ואטו משום שאמר שבטלו ברצונה להוסיף בש' אנן נימא שבטלו באופן שאף כי לא תתן מאומה נמי תתגרש ואם כן חזר הקושיא לדוכתיה אף באחד מן הראשונים דנמי ליצטרפו ובאמת גם בתנאי אחר קשה להבין דמ"מ בצירוף שניהם אינה מגורשת זולת תנאי וכיון שלא קיימה כלל מהתנאים הרי בצירוף שניהם אסורה להנשא אמנם נלע"ד דלשיטת הפוסקים דתנאי ראשון נעשה בשעת מסירת הגט לידה לק"מ דעכצ"ל בלא"ה דבשעת תנאי שני לא נזכר כלל מן התנאי הראשון דהא אנו דנין אם ביטל תנאי ראשון או בא ליתן לה ברירה ואם הזכיר לה שום דבר מהתנאי הראשון ע"כ אמר או שמבטלו או בא להוסיף עליו וקשה הציור זולתו וכן משמע מסתימת הפוסקים ואם כן אין קיום לתנאי שני רק כשנדע באמת מתנאי ראשון דאזי כיון דלא הוחלט הגט בלא תנאי אזי יכול להטיל בו תנאי אחר בתנאי אם ואפילו בע"מ ברצון שניהם וכמ"ש הה"מ והב"ש בס"ק שלפ"ז אבל אם לא נאמין לעד הראשון שנעשה תנאי בשעת מסירת הגט ממילא אפי' יבאו שני עדים על תנאי שני לא יועיל כיון דכבר נתגרשה בלא תנאו וא"כ כ"ש דאחד מהאחרונים ואחד מהראשונים דלא מצטרפו דכל הצירוף במקום אחר דלשני עדים לא חשדינן דמשקרי תרוייהו וכיון דאחד אומר אמת סגי אבל הכא לא נאמין לעד הראשון לבד ממילא ליכא עוד תנאי כלל אמנם כ"ז אם לא הוזכר בשעת תנאי שני מתנאי הראשון אבל אם מעיד שנזכר באופן דהאשה הסכימה לדבריו והודית לדבריו א"כ שויה אנפשה חתיכה דאסורה ואסורה להנשא זולת קיום תנאי ראשון דאזי מצטרפין עד ראשון ושני על תנאי ראשון לבד וזה כונת הב"ש דש"ה דכל תנאי תנאי אחר הוא היינו דעד שני אינו מעיד על תנאי ראשון כלל נמצא אינן מצטרפין על תנאי אחד כלל אם כן די לנו כשלא נאמין לעד ראשון לבד ממילא ליכא עוד תנאי כלל וא"כ הרמ"א דקאי על לשון המחבר דתפס השיטה דנמסר הגט בתנאי ראשון ודאי אין ענין דין זה לדינים דשם.

שם ס"י אבל אם התנה עליה שתתן ר' זוז בטור כתב הרמ"ה ה"ה אפכא שאמר תחלה ג' מאות זוז ואח"כ אמר מאתיים ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים והקשה ב"י מה קמ"ל דכל כה"ג אפילו נימא דלא ביטלו דבריו הראשונים אלא שאיזה מהם שתרצה תעשה כשתתן לו ר' זוז סגי והב"מ ותו"ג טרחו למצוא נ"מ ולפע"ד נ"מ רבתי דאם ביטל תנאי ראשון א"כ תנאי שני חדש הוא וצריך דיני תנאים דאל"כ הרי עקר תנאי ראשון ותנאי שני לא התנה כהלכתו משא"כ כשלא ביטל רק כונתו איזו שתרצה ל"ל דיני תנאי דתנאי שני לא בא לעקור המעשה אם לא יקיים התנאי דממ"נ אם תקיים הראשון יקוים המעשה וא"ל יתבטל המעשה מחמת תנאי ראשין ולא בא תנאי שני רק לחזק המעשה באיזו תנאי שתרצה דמה דצריך דיני תנאים הוא משום דתנאי בא לעקור המעשה כמ"ש הראשונים ולבטל תנאי ראשון מהני שפיר דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה ס"ה וכלל מ"ו משא"כ אם ביטל תנאי ראשון אזי תנאי שני בא לעקור המעשה דאם לא יחול תנאי שני כבר היה חל המעשה בלא תנאי כלל ואף דע"י תנאי שני נעקר תנאי ראשון מ"מ אין זה תלוי בזה דליבטל תנאי ראשון מהני מכח דמגלה דעתו דאינו רוצה עוד בתנאי הראשון דלזה מהני גילוי דעת לבד דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל שיהא תנאי חדש לעקור המעשה צריך להתנות כהלכתו ולא תלה ביטול תנאי ראשון בקיום תנאי שני כלל וכ"ש דא"ש לפמ"ש הרשב"א בגיטין דף ע"ה דכל תנאי שלא התנה כהלכתו אמרינן מדלא התנה כהלכתו ש"מ דלא קפיד לתלות קיום המעשה בקיום התנאי דוקא עיי"ש א"כ מתנאי שני שתים זו שמעתי אחת דביטל תנאו הראשון וגם לא קפיד לתלות קיום המעשה בקיום התנאי השני בדוקא מדלא התנה כהלכתו משא"כ אם נימא דלא ביטל תנאי הראשון רק בא לומר איזה שתרצה אף דלא התנה כהלכתו ולא קפיד מ"מ ע"כ צריכה לקיימו דאל"כ מוכרחת לקיים תנאי ראשון דהתנה שפיר ולא נעקר עדיין וזה קמ"ל הרמ"ה דאם תחלה אמר ש' ואח"כ ר' ביטל תנאי הראשון וצריך דיני תנאים בשני ויצא לנו מזה בכל התנאים היכי דתנאי שני בטל הראשון צריך שני גם כן לדיני תנאים משא"כ כשלא ביטל וכונתו על איזה שתרצה ל"צ דיני תנאים בשני וזה ברור ואמת בס"ד.

סי"א הר"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות ע"מ שתתנו לי את הנייר הר"ז מגורשת ותתן צ"ע אם הבעל ביטל התנאי אם מגורשת גם כשלא נתנה והנה לפי דעת הב"ח והב"ש דבתנאי לצעורה גם לרא"ש לא מהני ביטול תנאי ה"נ ל"מ אלא לפ"ז הוה מהני כשנתנה לו דמי הנייר והוא ימחול על גוף הנייר וכי"א דלעיל ס"ו אמנם א"כ איך נפרנס הגמרא בגיטין דף ע"ה דפריך שם על הנך שתי בבות מ"ש רישא ומ"ש סיפא אר"ח ה"מ רשב"ג הוא דאמר תתן לו את דמיה ה"נ אפשר דמפייסה לו בדמי והלא לי"א הללו גם לרבנן אי מפייסיה לו ונתרצה בדמים מהני וכבר נתקשו האחרונים בזה לכן נראה דבזה גם לי"א הנ"ל לא מצי למחול על גוף הנייר וכ"ש לגמרי עפימ"ש המבי"ט בח"ב סי' א' על מ"ש הרא"ש דבע"מ שלא תנשאי לפלוני לא מצי לבטל התנאי משום דלא הותרה לאותו פלוני איך אח"כ תהא נותרת בלא גט וכ"כ הטו"ז לקמן סימן זה ס"ק כ"א וא"כ ה"נ בע"מ שתחזיר לי הנייר דהתנאי בגוף נתינת הנייר דשייר לו בו זכות ולא נתן לחליטין א"כ איך יהא מותר לבטל דאיך תזכה בגוף הנייר זולת שיתן לה מחדש נתינה חליטה וזה הוי גירושין מחדש אבל לומר דמגורשת ע"י נתינה ראשונה כשיבטל התנאי אי אפשר ובגמרא דס"ד דע"מ לאו כמעכשיו פשוט טובא אלא אפילו לדידן דקי"ל ע"מ כמעכשיו מ"מ הוי שיור בגוף הנייר וכמו בע"מ שלא תנשאו לפלוני ובסמוך יבואר בס"ד דגם סוגית הגמרא קאי גם בס"ד למ"ד ע"מ כמעכשיו.

ב"ש ס"ק כ"א והטור כתב וכו' עמ"ש לעיל סי' קכ"ה ס"כ.

ב"ש ס"ק כ"ב היינו לפוסקים וכו' מיהו קשה הא הוי תנאי ומעשה בד"א למה שהוכחתי בסימן ל"ח אפילו כשאינו סותר התנאי למעשה מ"מ הוי תנאי ומעשה בד"א ועיי"ש בב"ש סק"ז הוכיח כן מרא"ש פי"נ דהקשה על תנאי דע"מ שתחזיר לי האתרוג דהוי תנאי ומעשה בד"א ותירץ רבא לשיטתו דפליג אדר"א ב"א עיי"ש ונציע לשון הש"ס בגיטין שם הר"ז גיטך והנייר שלי א"מ ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא אר"ח ה"מ רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה ה"נ אפשר דמפייסה לו בדמי מתקיף לה אביי אימור דארשב"ג היכא דליתא בעיני' וכו' והכא לא כפליה לתנאו וכו' אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי מתקיף לה ראב"א טעמא וכו' משום דתנאי ומעשה בד"א ר"א אמר ה"מ רבי הוא וכו' ע"מ כאומר מעכשיו עכ"ל והנה בקרבן נתנאל על הרא"ש שם דחה דברי הב"ש בכמה ראיות והרא"ה פי"נ ה"פ דודאי רבא נמי ס"ל כרבי דע"מ כמעכשיו כמ"ש התוספת אלא שרוצה לישב ברייתא זו אפילו לרבנן דרבי אבל לרבי אתיא שפיר כדמסיק ר"א וע"כ כונת הרא"ש דרבא לא ס"ל כרב"א ב"א בע"מ ואי הוה מוקמי ברייתא משום תנאי ומעשה בד"א ל"מ ליישב אליבא דרבי דס"ל ע"מ כמעכשיו ואין התנאי סותר למעשה ורב אדא פריך לו דס"ל אפילו לרבי דע"מ כמעכשיו צריך שלא יהא תנאי ומעשה בד"א עיי"ש סק"מ ובס"ק מ"ט שם על מיש הרא"ש דסוגיא דשמעתא איירי בע"מ וכתב דקאי אב' חלוקי תנאי אבל בתנאי ומעשה בד"א בע"מ מהני אבל קשה האיך משמע דסוגיא איירי בע"מ דהא אביי ורבא ור"א ב"א אזלי למאי דס"ד כרבנן דרבי וע"ק לפי מה שהוכיחו תוספת דאביי ורבא נמי ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו אלא דרוצים לאוקמי ברייתא גם אליבא דרבנן אם כן מה חידש רב אשי ה"מ רבי בשלמא לשיטת הרי"ף ורמב"ם דר"א פליג אאביי ורבא וסבר דבע"מ ל"צ דיני תנאים אבל לשיטת הר"ח ורא"ש מה חידש רב אשי ונראה דהמה מפרשים שנויא דרב אשי דלא אתא אלא לפרוקי פירכא דרב אדא ואמר ה"מ רבי הוא כלומר דרבא אתא לאוקמוה הברייתא בין לרבנן ובין לרבי ואי הוה אמר משום תנאי ומעשה בד"א לא הוה אתיא כרבי דבע"מ אין התנאי סותר למעשה ורב אדא דפריך לו לרבא סבר גם במעכשיו צריך שלא יהיה תנאי ומעשה בד"א אבל אנן קי"ל כרבא וכרב אשי דבע"מ מהני עכ"ל הק"נ והוא תמוה דאם רבא רוצה ליישב הברייתא גם לרבי אצ"ל משום מעשה קודם לתנאי גם כן דלרבי דע"מ כמעכשיו אף דהתנאי קיים מגורשת והנה אפשר לתרץ עפימ"ש מהר"ם שיף שם לתרץ קושיות התוספת שהקשו הא רבא ס"ל ע"מ כמעכשיו ולמה לא תירץ כרב אשי וכתב משום דברייתא קתני רק מגורשת ולא סיים ותתן ע"כ ר"ל דא"צ לקיים התנאי כלל אלא דהק"נ לא נחית לזה דהא אזיל בשיטת התוספת ובלא"ה דחה זאת השע"מ פ"ו מה"א ה"ב בד"ה ובהכי ניחא דהא בהמגרש דף פ"א קתני בברייתא הר"ז גיטך ע"מ שלא תשתה יין ל"י הר"ז גט ולא קתני ותקיים תנאה אע"ג דבהכי מיירי ועוד הא התוספת בפרק מי שאחזו דף ע"ד ובקדושין פרק האומר הכריחו דגם לרבנן ע"מ הוי ספק אם כמעכשיו אם כן לא הוה צ"ל רב אשי ה"מ רבי דגם לרבנן א"ש דלא מצי רבא למימר משום תנאי ומעשה בד"א דשמא ע"מ כמעכשיו ואין התנאי סותר למעשה וצריכה להחזיר הנייר ולמה לא קתני שתחזיר עוד יבואר לפנינו כמה קושיות בסוגיא זאת.

לכן נלע"ד לפי הנלע"ד מדברי הר"ר אביגדור בשו"ת הרא"ש סימן ל"ה דהא דיוצא באתרוג עמ"ל אף דאינו שלו לחלוטין מ"מ קנין הגוף לשעה מיהת הוי וחשוב שלו בשעה שיוצא בה ואף ע"ג דגבי ואחריך לפלוני וכדומה אמרינן דבר שאינו שלו לעולם הוי רק קנין פירות היינו לענין לאכלו חשוב רק ק"פ שאינו רשאי לאכלו אבל מיהו קנין הגוף לשעה מקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהיה שלו ומ"מ חשוב כשותפין כיון דצריך להחזירו אלא דכי דרשינן לכם משעת לקיחה להכשיר מתנה עמ"ל ה"נ דרשינן לרבות השותפים דכל היכא דכתב לכם ל"ש בין יחיד לרבים כדאיתא פכ"ש דכ"ב בית השותפין מטמא בנגעים ופריך פשיטא ומשני ס"ד ובא אשר לו הבית לו ולא להם משמע אי הוה כתוב להם שותפין בכלל ה"ה לכם דכתיב בם שותפים במשמע וה"מ שותפין שלקחוה לשם מצוה דהא בלקיחה דמצוה הכתוב מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחה לסחורה לחודא לא מקרי לכם אא"כ יכול לאכלו ואם א"י לאכלו אינו יוצא בו דצריך שיהא כולו שלו והא ליכא דהחצי של חבירו ואי משום לכם דמשמע אף שותפין הא אוקימנא בשותפין שלקחו למצוה ומתנה עמ"ל כיון דקנה הגוף לשעה אף שא"י לאכלו עכ"ל ועיין בכפ"ת פרק לולב הגזול דף מ"א ובחתם סופר שם דהא דמרבי התורה לכם כלקחוה בשותפות למצוה היינו משום דהוי כתנאי שבכל עת שכל אחד נוטלו לצאת בו יהא שלו לגמרי על מנת להחזיר דזה הוי קנין הגוף לשעה לגמרי שלו עייש"ה ומ"מ הרואה יראה בדברי הרר"א הנ"ל דמ"מ באמת חשוב שותפות כיון דאין הגוף שלו לחלוטין אלא דשותפות כזה התורה התירה דכתיב לכם דמשמע בשעת לקיחה ונטילה רשאי להיות של שותפין אם הוא רק על אופן זה שעכשיו יהא שלו לפי שעה לגמרי עמ"ל אח"כ וזה חשוב לקיחה תמה לכ"א משלו לבד ומ"מ חשוב לכם של שותפות וצדקו יחדיו לפ"ז תינח באתרוג דרבי רחמנא לכם אבל בגט דצריך להיות כריתות.

וברמב"ם פ"ח הי"ד כתב דלפיכך כשאמר והנייר שלי אינו גט דאין זה כריתות ועי' בפ"ק דגיטין ד"ט ברי"ף שם דאם איתא לבעל זכות קצת בגט לאו כרות גיטא הוא דצריך למהוי כולה לאשה ועי' פנ"י דף כ"ף אל"ף ע"ב ד"ה אלא וברשב"א ובתו"ג שם וא"כ במתנה עמ"ל הנייר אם התנאי קיים דאינו רק קנין לשעה ולמ"ד ק"פ לאו כקה"ג חשוב כשל שותפות עם הבעל דכל שאינו שלו לחלוטין ל"ה אלא ק"פ וכמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט וגם כמו דלמ"ד ק"פ לאו כקה"ג לא מצי למקרי האדמה אשר נתת לי בשדה החוזרת ביובל כמבואר בגיטין דף מ"ח ה"נ לא מתקיים ונתן בידה ורבא ס"ל שם קרא ומתניתא מסייע לר"ל דק"פ לאו כקה"ג וע"כ מתורץ קושיות התוס' דאף דבאתרוג ס"ל דע"מ כמעכשיו ויוצא בו מ"מ הוכרח בגיטין לומר דהתנאי בטל דאל"כ מה לי אם כולו שלו או חצי שלו ובזה מתורץ מה שהקשה הרשב"א דלמה פריך הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא סיפא גופה תקשי לס"ד דע"מ כאם אימת הוי גט כשתחזיר ואז אין גיטה בידה ובמה תתגרש עיי"ש ובטי"ג ולפמ"ש א"ש דידע די"ל דע"מ כמעכשיו אלא דמ"מ הוי שותף בו ואין זה כריתות ולא מתקיים ונתן עד שיתן לה כל הגט כמו ברישא האותיות עם הנייר וע"כ לא משני רבא משום תנאי ומעשה בד"א דס"ל ע"מ כאומר מעכשיו ואין התנאי סותר המעשה מצד עצמה דעכ"פ הנייר שלה עד שתחזיר ואף דמחמת זה לא אהני הגט זה אינו רק מצד הדין דצריך כריתות ונתינה גמורה וכל שאינו סותר לגמרי רק מצד הדין לא חשוב תנאי סותר וכמ"ש האחרונים ובזה שפיר פליג רב אדא ב"א כיון דמ"מ תנאי ומעשה בדבר אחד דמצד הדין לא חלו הגירושין כלל ולפ"ז י"ל רב אשי דמשני ה"מ רבי הוא דע"מ כמעכשיו ס"ל דק"פ כקה"ג דקי"ל כר' יוחנן דס"ל ק"פ כקה"ג ואף דרבי ס"ל בפי"נ דף קל"ז דק"פ לאו כקה"ג י"ל דרק לענין ע"מ דכאומר מעכשיו רבי הוא ועוד דבאס"ז בב"ב שם כתב דלר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף ס"ל דרבי נמי מודה דכקה"ג הוא ואחריך שאני או דבזה פליגי. ר"א עם אביי ורבא דאינהו ס"ל דמתנה עמ"ל היינו דמחזיר בלא קנין מחודש וכדעת הר"ר אביגדור. הנ"ל וכ"פ ועיין קצו"ח סימן רמ"א נמצא הוי רק קנין לשעה ורב אשי ס"ל דצריך לחזור ולהקנות קנין מחדש ואינו רק תנאי בעלמא וכדעת הרא"ש וריטב"א הובאו בנתיבות סימן רמ"א וזה הוי קנין הגוף לחלוטין דתנאי מלתא אחריתי ולפי דרכו של קרבן נתנאל א"ש יותר דגם רב אשי לא בא רק לתרץ דברי רבא דלפיכך לא אמר משום תנאי ומעשה בד"א דע"מ כמעכשיו ואינם סותרים זה את זה ומ"מ מוכרח לומר משום דהקדים המעשה בטל התנאי דאל"כ ל"ה מגורשת אף שתקיים התנאי דצריך ליתן לה הגט לחלוטין אלא לשיטת התוספת דגם לרבנן הוי ע"מ ספק אם כמעכשיו עדיין קשה לפ"ז דלא הוצרך לומר רבי הוא אלא די"ל דרא"ש ס"ל כרש"י בזה.

עוי"ל לפמ"ש בחתם סופר פרק לולב הגזול ובחו"מ סימן קל"א דמתנה עמ"ל הוי קנין עולם משום דיכול לבטל התנאי שלא יצטרך קנין חדש וישאר שלו מצד קנין הראשון עיי"ש ולפ"ז לפמ"ש הר"ן בפרק המדיר גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם דכל תנאי שאינו מתכוין להנאתו אלא לצערה בדוקא מתנה אותו וע"כ האומר הר"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתיים זוז לא מצי למחול אבל תנאי שהוא להנאתו אין דעתו שתתקיים אלא אם הוא מקפיד אבל כל שאינו מקפיד שיהא המעשה קיים עיי"ש וכ"כ הב"ח בסימן זה לדעת הרא"ש וא"כ באתרוג מהני לרבא מתנה עמ"ל דיכול לבטל התנאי משא"כ בגט דלצעורה מיכוין דל"מ ביטול אם כן ל"ה קנין עולם וק"פ לאו כקה"ג ול"ה כריתות ואף דכתבתי לעיל דבעמ"ל לא מצי לבטל התנאי להרא"ש דהוי כשיור בגוף הקנין י"ל היינו לטעם הרא"ש דמהני ביטול התנאי משום דאתי דיבור ומבטל דיבור נמצא בעמ"ל מתחלה הוה שיור בגוף הדבר אבל לטעם הר"ן דמתחלה אין דעתו שיתקיים התנאי רק אם יקפיד אם כן כשלא יקפיד ישאר קנין הראשון לגמרי וכ"ז באתרוג אבל בגט דלצעורה מיכוין בדוקא מתנה ומשום דאתי דיבור ומבטל דיבור ל"ל בעמ"ל והרא"ש בתשובה כלל מ"ו כתב חילוק דלצעורה לענין ביטול התנאי והדר כתב טעם דאתי דיבור ומבטל דיבור ועמש"ל ריש הסימן וע"כ רבא לא אמר משום דהוה תנאי ומעשה בד"א דס"ל ע"מ כמעכשיו ומ"מ הוכרח לומר דתנאי בטל משום מעשה קודם לתנאי דאל"ה כיון דל"מ ביטול לתנאי הוי שיור ואינו כריתות ולא מתקיים ונתן דלא הוי רק כק"פ דלאו כקה"ג.

ולפ"ז מיושב קושיות הרשב"א בחידושיו שם על לישנא דר"ח דאפשר דמפייסא ליה בדמים כרשב"ג דהל"ל דבאמת נותנת דמים עיי"ש ולפמ"ש א"ש דהא רשב"ג ס"ל דע"מ כמעכשיו כמבואר שם בגיטין דף ע"ד אלא דר"ח נמי ס"ל דלא מהני ביטול בתנאי גט גם לרשב"ג כדמסקינן בגיטין דף ע"ד ע"ב דל"מ מחולים לך אפילו לרשב"ג דגם כן ס"ל לצעורה מיכוין ור"ח נמי ס"ל הכי וכמ"ש להדיא הרשב"א שם דף ע"ד ע"ב בד"ה הא דבעי מניה וע"כ הוקשה לו לר"ח אף דע"מ כמעכשיו כיון דלא מצי לבטל התנאי לא הוי רק קנין פירות ולא קנין עולם וע"כ משני רשב"ג הוא וה"נ אפשר דמפייסה ליה בדמים וכיון דאפשר לפייס בדמים וישאר גוף הנייר שלה מנתינה ראשונה ולא יצטרך קנין חדש אם כן חשוב קנין עולם ותנאי מלתא אחריתי אף דמחזרת לו גוף הנייר מגורשת דע"מ כמעכשיו.

והשתא עפי"ז נבין שיטת הרי"ף וסייעתיה דכתבו דבע"מ א"צ משפטי תנאים וכתבו הרמב"ן והרא"ש דהם מפרשים מה שאמר רב אשי ה"מ רבי הוא בא לחדש דלא צריך להתנות בתנאי בגו"ר בע"מ דכמעכשיו ואני שמעתי ולא אבין כלל איך נרמז זה בדברי רב אשי ומי הכריחם לזה הא דברי רב אשי פשוטים הם כפרש"י כיון דע"מ כמעכשיו מגורשת שפיר דהרי נתן לה הגט מיד והוא שלה רק אח"כ תקיים תנאה ומתנה עמ"ל שמה מתנה אבל לעולם אפשר צריך להתנות בתנאי בגו"ר וככל שאר משניות וברייתות דנקטי בקיצור ומיירי דהתנה כדינו אבל לפמ"ש יש הכרח גדול לומר כן מכח קו' התוספת הא חזינן דרבא ס"ל ע"מ כמעכשיו באתרוג ואם נדחוק כתוס' דרוצה ליישב גם אליבא דרבנן איך פליג אסברת רב אדא דתנאי ומעשה בד"א כיון דסותר למעשה וגם לשון דר"ח אפשר דמפייסה בדמי ולא קאמר דמפייסה מכ"ז מוכח כמ"ש דגם לס"ד ידעו די"ל ע"מ כמעכשיו ומ"מ הוקשה להם מ"ש רישא ומ"ש סיפא כיון דאינו רק קנין לשעה לא מהני ואי דתנאי מלתא אחריתי דיכול לבטל התנאי בגט לא מצי לבטל אמנם הוקשה להם אם כן רב אשי מה הועיל בתירוצו דע"מ כמעכשיו.

אמנם י"ל מה שכתב הר"ן הנ"ל דבתנאי בגט דלצעורה מיכוין בדוקא מתנה אינו ודאי גמור דהא גוף הדבר דלצעורה גם כן אינו ודאי וכמ"ש רש"י בדף ע"ד ע"ב והובא בב"ח סימן זה מכ"ש דנאמר לודאי דבדוקא מתנה שלא יועיל ביטול גם כשלא יקפיד זה מוקצה מן הדעת אלא סברת הר"ן כך הוא דבשאר תנאי שהוא לטובתו בודאי אנן סהדי דמתחלה התנה רק באופן אם יקפיד וכיון דאנן סהדי על זה לא חשוב דברים שבלב ומהני לבטל דברי פיו שהתנה בפירש אם לא תקיים התנאי שיהא המעשה בטל אבל בתנאי דלצעורה ל"ל אנן סהדי ממילא הוי דברים שבלב אף אם בלבו היה רק באופן כשיקפיד לא מצי לבטל תנאי שפירש שאם לא תקיים התנאי יתבטל המעשה דהא לא זכר בפיו מאם ימחול ולא ימחול כלל וזה ברור אמנם לפ"ז אומר אני תינח כשכפל תנאו ואמר גם הלאו מפורש יוצא אבל כשלא כפליה א"כ בהן לא מפורש ביטול המעשה ע"י ביטול התנאי רק משום דמכלל הן נשמע לאו והוי אומדנא דמוכח דכונתו אם לא יקוים התנאי יבוטל המעשה אמנם תינח כשאינו מבטל התנאי וקפיד אבל כשמבטל התנאי י"ל שמא מתחלה לא רצה שיתבטל המעשה רק אם יתבטל התנאי שלא מרצונו ממילא אף דיש לומר לצעורה מיכוין ובדוקא התנה מ"מ תו ליכא. אומדנא דמוכח על ביטול המעשה באופן זה ולישמע לאו מכלל הן בכה"ג ולפ"ז מה דלא מהני מחולים לך בע"מ שתתן לי מאתיים זוז לפוסקים דצריך ת"כ גם בע"מ א"ש אבל לפוסקים דל"צ ת"כ ומיירי דלא כפל ולא פירש הלאו ולמה לא יועיל מחולים לך עכצ"ל כמ"ש בריש הסימן בביאור תשובות הרא"ש ומבואר להדיא ג"כ במחנה אפרים הלכות גירושין דמחילה הוי כקיומו היכי דלא התנה לצעורה אבל ביטול התנאי עדיף ממחילה דלשון מחילה מורה שעדיין רוצה בתנאו הראשון אלא שמוחל לו את הדמים לומר הריני כאילו התקבלתי וכיון דלקיומי תנאיה מכוין לא חשוב זה כאילו נתקיים כיון דמעיקרא נתכוין לצעורה והא לא ציערה משא"כ בביטול התנאי דה"ל כאילו לא התנה מעולם עיי"ש ולפ"ז אף דמחולים לך לא מהני אבל ביטול התנאי מהני שפיר וכמבואר להדיא ברמב"ם פ"ח מה"ג דמחולים לך ל"מ וביטול התנאי מועיל אבל לפמ"ש דוקא בדלא כפליה לתנאו י"ל אף דבגט לצעורה מיכוין אולי לא התנה בדוקא ואין כונתו שיתבטל המעשה כשתתבטל התנאי ברצונו אבל כשכפל לא מהני דברים שבלב לבטל דברי פיו אלא דבשאר תנאי י"ל מ"מ אתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש אבל בעל מנת להחזיר דהתנאי בגוף המעשה והוי כשיור ל"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ולא מהני רק כשנאמר מתחלה לא התנה בדוקא זולת כשיקפיד והדברים ברורים בס"ד ולפ"ז לרבא דס"ל דגם בע"מ צריך לכפול התנאי וכל היכא דקתני תנאי בע"מ מיירי שהתנה בכפילא וכדינו רק קיצר בלשון ואם כן לא מצי לבטל התנאי וע"כ לא הוה כריתות דלא נקנה לה הגט קנין עולם ועכצ"ל משום דהקדים מעשה לתנאי אבל רב אשי ס"ל דע"מ ל"צ לדיני תנאי ומיירי דלא כפליה לתנאו ולא פירש הלאו אם כן מצי לבטל התנאי ממילא עמ"ל הוי נתינה גמורה ול"צ לומר כלל דהתנאי בטל משום דלא התנה כהלכתו רק ה"מ רבי הוא ולפ"ז י"ל קושיות הלח"ם על הרמב"ם דמעשה קודם לתנאי היינו כשעשה בפועל מנ"ל לרבא דנתן לה הגט קודם שהתנה והוא לפימ"ש בישע"ק סל"ח סק"ג דרק בתנאי דאם י"ל דצריך מעשה בפועל ולא בע"מ ומעכשיו למ"ד דצריכי ג"כ להיות כתנאי בגו"ר עיי"ש ואם כן לרבא דס"ל גם במעכשיו צריך דיני תנאים ממילא בדיבור לבד ג"כ צריך שיקדים התנאי למעשה.

ולפ"ז יתיישב גם כן מה דפסק הרי"ף כרב אשי דע"מ שתניק את בני אפילו יום אחד די והרי בגמרא דף ע"ו מסיק הך דר"א בקשיא ממה דתני ברישא דמשנה שם דמת הבן הר"ז גט וכבר עמד הרא"ש בזה וגם נודע דכל קשיא יש לה תירץ מדלא אסיק בתיובתא וצריך להבין פרוקא דהך מלתא והנה בביאור הקושיא דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא העלו בתוס' ובר"ן עיקר כפירש ר"י בשלמא לרבא סיפא הואיל ופירש שתי שנים ודאי לצעורה מיכוין ואפילו מת אינו גט אלא לרב אשי כיון דרישא נמי כמפרש יום אחד הרי נתכוין לצעורה כיון דכמפרש דמי ואפילו מת לו ליהוי גיטא כדאמרינן בסיפא והנה י"ל דגם לרב אשי בסתם לאו דודאי לצעורה מיכוין כמפרש שתי שנים רק ספק אי לצעורה ודי ביום אחד או להרוחה וכל הצורך קאמר וע"כ ס"ל דדי ביום אחד דהוי גט ודאי וספק בתנאי וכמבואר במל"מ פט"ו מהלכות טוען ונטען הי"א כה"ג ממש בשם שו"ת הראנ"ח דאם הספק בכונת התנאי אם כונתו על יום אחד או לעולם וכדומה אמרינן אין ספק תנאי מוציא מודאי מעשה וא"כ לכאורה מה מקשה לו מן מת הבן דהר"ז גט דאז נימא לאידך גיסא בסתם שמא לאו לצעורה כונתו רק להרוחה כמה שיצטרך בעוד הבן חי ואין ספק תנאי מוציא מידי ודאי מעשה אבל בסיפא דפירש שתי שנים ודאי לצעורה מיכוין כמ"ש תוס' ור"ן ואולי הכונה דהל"ל רק שתניק כל מה שיצטרך ומי ביקש מידו להתנות זמן מוגבל דממילא נדע כמה הצורך ואם לא ידע דהצורך שתי שנים א"כ מדהתנה מ"מ על שתי שנים ודאי לצעורה מיכוין אמנם מזה מוכרח למה שהוכיח המל"מ שם מתשובת ראנ"ח דדוקא אם הספק על חיוב התנאי אם על יום אחד או על שנה וכדומה אזי אין ספק תנאי מוציא מודאי מתנה ודי ביום אחד אבל אם מת מקבל התנאי ויש ספק אם לא צריך לקיים התנאי כיון דמת ולא איצטריך ליה בזה אדרבה אין ספק קיום תנאי מוציא מידי ודאי כיון דודאי היה תנאי אלא שנולד התחדשות אם חשוב כנתקיים התנאי בזה ספקו להחמיר עיי"ש וע"כ ה"נ כיון דלרב אשי די בהנקת יום אחד דשמא לצעורה מיכוין ה"נ במת הבן נימא שמא לצעורה נתכוין ולא נתקיים התנאי כיון דיש תנאי ודאי וזה דקשיא לרב אשי אמנם לענ"ד יש לחלק בזה עפימ"ש לעיל בין כפל התנאי ללא כפליה דכבר יש ספק אם לצעורה מיכוין וא"כ כשהתנה אם לא תניק לא תהא מגורשת י"ל כונתו רק כשיצטרך הבן ויהא בחיים ולא תניקו יתבטל הגט דנתכוין להרוחה או שמא לצעורה אף שלא יצטרך וימות הבן ולא תניקהו לא תהא מגורשת אלא כיון דבפירש אמר אם לא תניק לא תהא מגורשת ולא הניקה אלא דבאת לומר דבלבו לא היה רק אם יצטרך זה הוה דברים שבלב דאינו מוכיחין ולא מבטלי דברי פיו אבל כשלא פירש הלאו הנה לא אמר כלל שיתבטל הגט רק מכלל הן נשמע לאו דכונתו היה כן כשלא תניק לא תהא מגורשת ואף דהוי דברים שבלב מ"מ דברים דמוכחי ואנן סהדי מהני אבל אם מת הבן לזה אין לנו אומדנא דמוכח על הלאו דכונתו דכשלא תניקהו אף כשימות הבן דמ"מ לא תהא מגורשת ממילא לו יהא דאפשר כן כונתו הוי דברים שבלב ולא הוה דברים דמכלל הן לא נשמע לאו רק לאו המוכיח והמוכרח בכונתו וזה ברור וע"כ לרבא ולר"ח ואינך אמוראי דגם בע"מ צריך להתנות כתנאי בגו"ר וכל תנאים השנוים מיירי שהתנה כהלכתו אם כן ע"כ גם הך משנה כפל תנאו דאל"כ א"צ לקיים התנאי כלל וכיון שפירש הלאו שפיר מקשה לרב אשי כי מת הבן למה הוי גט לו יהא רק ספק לצעורה אבל רב אשי לשיטתו דס"ל בכל ע"מ ל"צ להתנות בכפילא א"כ כל המשניות כפשוטן דלא כפל וכמ"ש הר"ן והה"מ וה"נ לא כפל התנאי ע"כ כשמת הבן קודם שהניקה הוי גט וע"כ פסק הרי"ף כרב אשי,

ובזה יובנו דברי הגמרא בפרק מ"ש דף ע"ו וז"ל ת"ר הר"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ע"מ שתניקו את בני שתי שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקו אם לא תניקו דברי ר"מ וחכ"א נתקיים התנאי הר"ז גט ואם לאו אינו גט רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול וכו' ורמינהו הר"ז גיטך ע"מ שתשמש את אבא שתי שנים ע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת האב או מת הבן אינו גט דברי ר"מ וחכ"א אע"פ שלא נתקיים התנאי הר"ז גט יכולה היא שתאמר לו תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו קשיא דר"מ אדר"מ קשיא דרבנן אדרבנן דר"מ אדר"מ ל"ק התם בדלא כפליה לתנאיה הכא בדכפליה לתנאיה דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים דהכא רשב"ג הוא דאמר כל עכבה שאינה המינה הר"ז גט ומאד משולל הבנה מה ס"ד להקשות דרבנן אדרבנן ומפורש הטעם יכולה היא שתאמר וכו' וגם התרצן הל"ל הכא דמת שאני יהיו רבנן מי שיהיו ועוד לס"ד דטעמא דרבנן משום דלא כפל למה אמרו יכולה וכו' הא אפילו חי א"צ לשמשו ולהניקו ומהרש"א דקדק על לשון מאן חכמים דהכא דהל"ל מאן חכמים לבד ומהר"ם שיף הקשה דה"ל למפרך דרבנן אדרבנן דמתניתין שם דס"ל מת האב או הבן אינו גט לכן מכ"ז נראה (בעליל הסברא שכתבתי לענין מת הבן לחלק בין כפל התנאי אם לא הוא קיים ונכון וגם המקשה ידע דטעמייהו דרבנן משום דיכולה שתאמר אלא דהוקשה לו הא חכמים דמתניתין ס"ל גם אם מת אינו גט אלא די"ל גם בפירש שתי' שנים אינו ודאי גמור דדוקא קאמר דאפי' ימות לא יהא גט דאפשר כונתו רק אם יצטרך והעיכוב יהיה ממנה וע"כ אם כפל התנאי ופירש א"ל תניקי לא יהא גט א"א לבטל דברי פיו בדברים שבלב שאינן מוכיחין אבל כשלא כפל דכל הביטול הגט לפי שיש אומדן דעת דמכלל הן נשמע לאו אבל האומדן דמוכח ליכא רק על אם לא תרצה להניק כשיהיה חי אמנם הוקשה לו ממ"נ דהנה דר"מ אדר"מ ג"כ ידע די"ל הכא בכפליה לתנאו דכמה משניות יש שנשנו התנאי בקיצור ע"כ מקשה בממ"נ קשיא דר"מ אדר"מ וא"ת הכא בדכפליה קשיא חכמים אחכמים דמתניתין וע"כ תירץ לו דר"מ ל"ק דהכא בדכפליה ואי דא"כ קשה דחכמים אדחכמים מאן חכמים דהכא רשב"ג ואינם אותם חכמים דמתניתין דפליגי עם רשב"ג ומדויק הכל וע"כ נטר עד הכא ולא רמי מיד חכמים אחכמים דמתניתין ולס"ד גם חכמים דר"מ חכמים דרשב"ג וודאי כונתן א"ל נתקיים מחמת שמת הבן ג"כ עוד י"ל) עפ"י דלכי דהנה הרמב"ן הקשה לרי"ף וסייעתיה דבע"מ ומעכשיו ל"צ לדיני תנאים והרי מפורש בהך ברייתא דר"מ אמר הר"ז גט לפי שלא כפלי ור"מ מוכח בתוספתא דס"ל גם כן ע"מ כמעכשיו ונלע"ד דיל"ד דהל"ל אם קיימה התנאי מגורשת כמו במשנה וברייתא שם בע"מ שתתן לי מאתיים זוז אם התנה מגורשת או דהל"ל ר"מ אומר תנאו בטל ורבנן אמרי תנאו קיים כמו דתנן בב"מ דף צ"ד וגם קשה דפתח בע"מ וסיים לפי שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי וגם לא הל"ל רק לפי שלא אמר אם לא תשמשי דהרי כבר אמר ע"מ שתשמשי ואינו חסר רק הלאו ובאמת בתוספתא תניא הר"ז מגורשת מיד עד שיאמר אם לא תשמשי וזה מדויק יותר הרבה אבל נאמנין דברי הגמרא וצריך לטעם ולדרכינו י"ל דגם לר"מ בע"מ ל"צ לכפול תנאו אלא דדוקא לענין אם ביטלה התנאי בפועל אבל אם לא נתקיים ממילא ואין העיכוב ממנה בזה ס"ל לר"מ כיון דלא פירש הלאו מכלל הן לא נשמע לאו רק על ביטול התנאי בפועל דיותר אין לנו אומדנא דמוכח והנה לפ"ז סתמא דמלתא כל המתנה באם כופל התנאי וכל המתנה בע"מ אינו כופל כיון דא"צ ואף דנ"מ לענין מיתה לא מסיק אדעתיה ממיתה דל"ש וע"כ אמר ר"מ באומר ע"מ שתניקי ואינו כופל אף דאם ביטלה התנאי בפועל אינו גט דהתנאי קיים דבע"מ ל"צ כפל מ"מ אם לא נתקיים ממילא ואין החסרון מצדה הר"ז גט לפי שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דלא אמר הלאו בפירש ומחמת דסתם ע"מ אינו כופל וסתם אם כופל נקט הכי וחכ"א אע"פ שלא כפל ולא נתקיים התנאי אפילו שלא מצדה מ"מ בטל הגט כיון דפירש שתי שנים ודאי לצעורה מיכוין וכנ"ל ויותר נראה דעכצ"ל לפי שלא אמר אם תשמשי דהא מבואר ברש"י דף ע"ו שם כל שפירש מה דלא צריך אמרינן ודאי לצעורה מיכוין שאפילו מת לא יהא גט והנה בע"מ ל"צ לכפול ואם כפל ופירש הלאו ודאי כונתו שאם לא תשמשי אפילו ימות לא יהא גט ועדיין לא נדע אם אמר אם תשמשי ואם תניקי דאזי מוכרח לכפול בלא"ה וע"כ קמ"ל דגם באם כיון שפירש הלאו אם מת אינו גט וע"כ מרמי שפיר מאידך ברייתא דחכמים אדחכמים ודר"מ אדר"מ דאידי ואידי לענין מת איירי ומשני הכא בדכפליה ס"ל לר"מ לענין מת לחלק בין כפליה א"ל וחכמים ס"ל גם אם כפליה יכולה שתאמר והנה במשנה שם ארשב"ג כזה גט כלל ארשב"ג כל עכבה שאינו ממנה הר"ז גט ולכאורה מה לו לרבות בכלל וכל אלא דהוה א"ל דרשב"ג נמי אינו אומר כזה גט רק כשלא כפל לתנאו וע"כ אמר כל עכבה שאינו המינה אפילו נכפל התנאי וזה דמשני מאן חכמים רשב"ג דאמר כל עכבה דהיינו לומר גם בכפל הוי גט ובזה מיושב גם כן קושית מהר"ם שיף הא דחכ"א נתקיים התנאי הר"ז גט וכו' דהא הוי מעשה קודם לתנאי ובזה מודו ולפמ"ש א"ש דבע"מ ל"צ לדיני תנאים וכל המחלוקת רק בע"מ ועי' בפרק המגרש דף פ"ד ר"י ב"ת אומר כזה גט כלל אמר ר"י ב"ת דמפרש בגמרא כזה מה ממעט וכלל מה מרבה והכא כזה וכלל דרשב"ג לא נתפרש ואולי י"ל הכונה למ"ש בירושלמי חתכה דדה כמי שעכבה נחתך כמו שלא עכבה ומ"מ ודאי רשב"ג ס"ל גם בכפל התנאי כל שאין העכבה ממנה הוי גט דהא לא"ד שם רשב"ג לחכמים קאמר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול וס"ל גם בע"מ צריך לכפול אלא דצ"ע מה ענין דרשב"ג לר"מ ולחכמים שאמר להם אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול אמנם גם בלאו דברינו קשה להרי"ף מה קאמר לחכמים אין לך תנאי בכתובים גם הם לא אמרו רק בע"מ וכל הכתובים באם ורשב"ג גופא ס"ל ע"מ כמעכשיו כמבואר שם דף ע"ד ואדרבה לפי דרכי י"ל דבשלמא אם לא חשוב תנאי מפורש כשלא כפל בתנאי אם ע"כ מה דבע"מ מהני היינו רק מצד דסגי בגילוי דעת דמוכח הלאו שבלבו כיון דאינו עיקר המעשה ואם כן אם מת הבן ליכא גילוי דעת דמוכח אבל את"ל דל"צ לכפול בשום מקום ע"כ דזה חשוב תנאי מפורש דההן לבד הוא התנאי אם כן אין לחלק לענין מת בין כפל ללא כפל דדא ודא אחת הוא אח"כ מצאתי בבני אהובה פ"ו מה"א הלכה י"ז סברא זאת דלר"מ דמכלל לאו אי אתה שומע הן מה דבמעכשיו א"צ לכפול הוא רק מצד אומדנא ולרבנן הוי כפירש בשפתיו הכפל וע"כ שפיר קאמר רשב"ג בין לר"מ בין לחכמים ומ"מ צ"ל לרשב"ג לעצמו ס"ל בלא"ה להרוחה איכוין ל"ש כפל א"ל רק לדבריהם קאמר להו דלר"מ באם ע"כ צריך לכפול ולרבנן באם א"צ לכפול דלומר ודאי לצעורה מיכוין אין סברא כלל לרשב"ג דהאי הוא ס"ל ודאי להרוחה איכוין וא"כ י"ל גם לרשב"ג בע"מ ס"ל דא"צ ת"כ וא"ש גם כן לפ"ז למה נקט הברייתא הך פלוגתא באם תשמישי ואם תניקי ה"ל לפליגו סתם כל תנאי שלא כפליה לר"מ אינו תנאי ולחכמים הוי תנאי כמו בפרק האומר תנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד אינו תנאי אלא דנקטו הכא בע"מ תנאי שלא נתקיים מעצמו ולא שביטלה אותו בפועל שלא קיימה היא שמת הבן והאב ואין העכבה ממנה ויש מזה סמוכין לשיטת הרי"ף.

ועם זה נחה דעתי באריכות לשון חכמים אם נתקיים התנאי הר"ז גט וא"ל אינו גט דמה קמ"ל בזה דאם נתקיים הוי גט ומה ענין זה לפלוגתת ר"מ אמנם בפרק כל הגט דף כ"ה ע"ב גבי מה היא באותן הימים פרש"י דתנאי שבידו לקיים ודעתו לקיים אין בו משום ברירה אבל תנאי שאין בידו י"ל אין ברירה וכבר נתקשו הראשונים דאיך יועיל לדידן גט ש"מ בתנאי דאם מת כיון דקי"ל א"ב דמיתה אינו בידו וע"כ לחכמים דהכא דבאו לפלוגי דאפילו לא נתקיים ממילא מחמת מיתת האב והבן או שאמר האב א"א שתשמשני מ"מ אינו גט ואם כן גם כשלא מתו ונתקיים התנאי י"ל אין ברירה כיון דזה אין בידה לקיים ומפרט כיון דתלוי ברצון האב הוי כע"מ שירצה אבא וא"כ אי הוה אמרי אם לא נתקיים אינו גט עדיין י"ל כשנתקיים הוה רק ספק משום דאין ברירה וטובא קמ"ל אלא דזה י"ל גם לשיטת הפוסקים דכל ע"מ צריך לכפול התנאי ור"מ דאמר אע"פ שלא נתקיים הוי גט היינו אפילו לא רצתה לקיים דהתנאי לגמרי בטל מ"מ גם חכמים מיירי בכל גוני דלא נתקיים אינו גט בין העכבה ממנה או לא וכחכמים דמתניתין וע"כ א"ש נמי מה דפריך חכמים אדחכמים.

עוי"ל לפמ"ש באס"ז ריש כתובות דאם מתנה אם לא באתי ואירעו אונס ולא בא לא חשוב לא בא כיון דנאנס לא הוי ביטול תנאי אבל אם מתנה אם באתי ונאנס ודאי קיום תנאי אינו עיי"ש ולפ"ז אם יאמרו חכמים רק א"ל נתקיים התנאי אינו גט י"ל אם מחמת אונס או שמת האב והבן לא חשוב ביטול התנאי וע"כ אמרו אם נתקיים התנאי הוי גט וקיום ודאי לא הוי כשנאנס ויש להעמיק בזה יותר לפמ"ש הטי"ג בפרק מ"ש דף ע"ד ע"ב דלפי דברי האס"ז היכא דצריך לכפול התנאי לומר גם הלאו אזי כשנאנס ליכא ביטול הלאו אבל היכא שא"צ לכפול אף כשנאנס עכ"פ קיום ההן ליכא עיי"ש וע"כ חכמים דהכא דפליגי לומר דא"צ לכפול התנאי ממילא יוצא מזה דצריך נתקיים התנאי דוקא דאף שנאנסה מ"מ קיום ההן ליכא וע"כ רמי גם חכמים אדחכמים דאמרו יכולה שתאמר תן לי בנך ואניקנו דס"ד הטעם משום דהוי אונס דאין לה מי להניק וזה דוקא אם צריך לכפול התנאי לא הוי ביטול הלאו א"כ קשיא חכמים אדחכמים דלעיל דא"צ לכפול וא"כ קיום התנאי ודאי לא הוה והנה רשב"ג דאמר במשנה כל עכבה שאינו המינה הוי גט לאו מטעם אונס אלא דס"ל דלהרוחה נתכוין וכמו דס"ל דיכולה ליתן לו דמי אצטלית מה"ט נמי הכא כיון דלא איצטרך הוי גט דלא התנה רק אם יצטרך וע"כ אף לחד א"ד דרשב"ג לר"מ קאמר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והוי תרי כתובים דאין מלמדין ול"צ ת"כ מ"מ ס"ל מת הבן או האב הוי גט משום דלהרוחה איכוין וזה דמשני מאן חכמים דהכא רשב"ג דאמר כל שהעכבה אינה המינה הוי גט וטעמא דרשב"ג משום דלהרוחה איכוין ע"כ אף דל"צ לכפול התנאי הוי גט אבל חכמים דאידך ברייתא דאמרו נתקיים התנאי הוי גט לומר משום דל"צ לכפול צריך קיום התנאי בפועל ע"כ לאו כרשב"ג ס"ל בזה גם לא"ד דרשב"ג לר"מ קאמר אין לך תנאי בכתובים ואין צריך לדחוק כמ"ש המהרש"א דמה דקאמר מאן חכמים דהכא רשב"ג הוא דוקא לא"ד דרשב"ג לחכמים קאמר אין לך תנאי בכתובים אבל לאידך א"ד דרשב"ג לר"מ קאמר י"ל גם חכמים דלעיל כרשב"ג ס"ל וכשלא נתקיים בחיי האב והבן אינו גט עיי"ש דלפי דבריו מי הכניסו בכאן לתגר זה לומר אליבא דחד לישנא כיון דהתירוץ עולה לשתי הלשונות דממילא נדע בחכמים דלעיל משתי הלשונות דלעיל אם הם כרשב"ג א"ל אלא לפימ"ש א"ש דכל הקושיא והתירוץ דחכמים אדחכמים תליא בזה דחכמים דלעיל ע"כ ס"ל דאף כשלא נתקיים מחמת מיתת האב או הבן מ"מ אינו גט כשע"ד ובזה מיושב מה שהקשה היש"ש בפרק מ"ש סי"א על הפוסקים דלא כרשב"ג דהרי הברייתא שונה הת"ק בלשון ר"מ ודברי רשב"ג בלשון חכמים והלכה לעולם כחכמים א"ל דפסקינן להדיא דלא כוותייהו ולפמ"ש א"ש דחכמים דברייתא דלעיל דלא כרשב"ג ופליגי הברייתות בהכי דברייתא דלעיל שונה דברי ת"ק דמתניתין בלשון חכמים וברייתא דהכא שונה דברי רשב"ג בלשון חכמים והן הן תרי דעות ברי"ף ולעיל ס"ח אי הלכה כרשב"ג אם לא ועכ"פ לפ"ז דוקא בתנאי דע"מ דל"צ לכפול התנאי אבל בתנאי דאם דלכ"ע קי"ל דצריך לכפול י"ל גם חכמים דברייתא דלעיל מודו אם מת הבן או האב דמגורשת דלא הוי ביטול הלאו ור"מ דס"ל הכא גם בזה אינו גט הוי יחיד ואין הלכה כמותו דגם ת"ק דמתניתין י"ל לא קאמר רק בתנאי דע"מ.

ב"ש ס"ק כ"ב מיהו קשה דהא הוי תנאי ומעשה בד"א למה שהוכחתי בסל"ח דאף כשאינו סותר למעשה הוי תנאי ומעשה בד"א הנה עיקר הוכחתו מדברי הרא"ש פי"נ שהקשה על מימרא דרבא בהילך אתרוג זה ע"מ שתחזרהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא דהא בגיטין פמ"ש אמרינן דתנאי ומעשה בד"א ל"ה תנאי ותירץ הרא"ש דרבא גופא הא פליג שם ארב אדא ולית לו האי סברא הרי דהרא"ש לא מחלק בין סותר למעשה א"ל והקשו דברי הרא"ם אהדדי דהא בפרק מ"ש פסק דצריך שלא יהא תנאי ומעשה בד"א וא"כ פוסק דלא כרבא ולמה פסק באתרוג כרבא גם בפ"ק דקדושין סימן ו' כתב דעמ"ל בקדושין ל"מ דדמי לחליפין כיון דצריך להחזיר ואמאי הא הוי תנאי ומעשה בד"א ולמה צריכה להחזיר ולפע"ד י"ל דברי הרא"ש עפימ"ש הרשב"א בגיטין דף ע"ד ע"ב שהקשה מה דילפינן כל תנאי מתנאי בני גד ואם אינו דומה לשם אינו תנאי דמ"מ יועיל מצד גילוי דעת שאינו רוצה בקיום המעשה זולת בתנאי זה ותירץ כיון דהתנה ולא התנה כהלכתו גרע טפי והקשה תינח כשיכול להתנות באופן היותר מועיל אבל בתנאי ומעשה בד"א מה הוי לו לעשות והניח בצ"ע והנה י"ל דגם הרא"ש ס"ל סברא זאת אלא דבגיטין לא מהני גילוי דעתא דקי"ל כאביי ביע"ל קג"ם וכבר דימו האחרונים גילוי דעת של תנאי להך גילוי דעת דפרק השולח דף ל"ד כמ"ש בתשובות מהר"ם אלשיך ובשו"ת גאוני בתראי תשובות הסמ"ע שם וע"כ מצד גילוי דעת ל"מ בגט רק מצד תנאי יועיל אבל כיון דאינו דומה לתנאי בני גד ל"מ ובזה א"ש מה דרבא פריך על אביי טעמא דלא כפלי' מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן וכו' דא"כ ליקשי איהו לנפשיה ג"כ קושיות רב אדא טעמא דמעשה קודם לתנאי מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן מתנאי בני גד מה התם תנאי בדבר אחר ומעשה בדבר אחר אבל לפמ"ש א"ש במעשה קודם לתנאי ל"מ מצד גילוי דעת דיכול להתנות תנאי קודם אבל בתנאי ומעשה בד"א מה ה"ל למיעבד ואם כן נהי דליכא למילף מתנאי בני גד דיועיל מצד תנאי יועיל מצד גילוי דעת דרבא לשיטתו ס"ל ג"ד בגיטא מלתא ורב אדא מתקיף לדידן דג"ד בגיטא ל"מ ולפ"ז באתרוג ודאי הל"ל דמהני תנאי ומעשה בד"א מצד ג"ד אלא דהרא"ש מקשה לרבא בעל המימרא דאתרוג מגיטין ולרבא ליכא לחלק דהא ס"ל ג"ד גם בגיטא מהני וא"כ גם בגט יועיל תנאי ומעשה בד"א וע"כ משני דבאמת רבא פליג על רב אדא שם ולית לו כלל דתנאי ומעשה בד"א ומהני לרבא מצד ג"ד וה"נ מהני באתרוג וממילא אנן לדידן באתרוג קי"ל כרבא שפיר ולא בגיטין

אלא לפ"ז בגט דקי"ל דצריך שלא יהא תנאי ומעשה בד"א הל"ל בע"מ שתחזיר לי הנייר א"צ להחזיר ונהי להרא"ש י"ל דכן היא באמת אבל עדיין לא נתיישב דברי הטור דפסק כאן דצריך להחזיר הנייר וכבר עמד בזה הב"ש בסימן ל"ח עיי"ש סק"ז אמנם לפימ"ש י"ל עדיין דגם הטור אזיל בסברא זאת דנהי דלא מהני מצד תנאי כיון שאינו דומה לתנאי ב"ג מ"מ הל"ל דעכ"פ הוי ג"ד ואף דבגיטין ל"מ ג"ד י"ל לפי מה שכתבתי בהרבה מקומות לחלק דדוקא אם ע"י הג"ד בטל כל המעשה באין מנוס אז ג"ד לאו מלתא משא"כ אם אין הגט בטל רק שמוכרח לקיים התנאי בזה מהני ג"ד לכ"ע ואם כן ה"נ בע"מ דהגט שפיר חל רק לענין דצריכה להחזיר הנייר בזה מהני ג"ד כיון דאם תחזיר לא יתבטל הגט ואם כן נהי דהרא"ש ס"ל דגם כשאין התנאי סותר למעשה חשוב תנאי ומעשה בד"א מ"מ בגט ודאי יש לחלק כן מצד גילוי דעת וכמ"ש אבל במקום אחר אם ת"ל דמהני מצד גילוי דעת גם כשסותר למעשה מהני מש"ה באתרוג הקשה הא הוי תנאי ומעשה בד"א גם בע"מ דאין לחלק כלל ול"ל דלעולם מהני מצד ג"ד דהא לרבא גם בגט מהני ג"ד ולמה בגיטין ל"מ וע"כ תירץ דבאמת רבא לא ס"ל בגיטין שם כרב אדא ומהני באמת מצד ג"ד לרבא ואנן לדידן באתרוג קי"ל כרבא דמהני מצד גילוי דעת ובגט לא מהני ג"ד וע"כ צריך להיות כתנאי ב"ג שלא יהא תנאי ומעשה בד"א והיינו גם בגט דוקא כשאינו אומר ע"מ אבל בע"מ נהי דלא מהני מצד תנאי מהני מצד ג"ד וע"כ פסק הטור צריכה להחזיר הנייר ואינו סותר דברי אביו כלל ולפ"ז צ"ל דגם בקדושין לא מהני גילוי דעתא אף דבגמרא לא נזכר רק דג"ד בגיטא ל"מ וכ"כ במהר"ם אלשיך ושאר שו"ת וכמ"ש בכנה"ג סימן זה בהגהות הטור אות כ"ף וע"כ שפיר כתב הטור לעיל סימן ל"ח בקדושין ל"מ תנאי ומעשה בדבר אחד ועי' שע"מ פ"ו מה"א.

ולפ"ז צדקו מאד דברי הטור בחו"מ סימן קמ"א סי"א דחישב התנאים שצריך בכל תנאי ממון שצריך ת"כ ותנאי קודם למעשה ותן קודם ללאו ותנאי שאפשר לקיימו והשמיט תנאי בדבר אחד ומעשה בד"א ותנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח והדרישה שם נתקשה בזה מאד ובתנאי שא"א לקיימו ע"י שליח תירץ דבממון לא משכחת ולפמ"ש א"ש מאד דבממון מהני מצד גילוי דעת כיון דא"א לו להתנות באופן היותר מועיל ולפ"ז י"ל גם חליצה דמי לגיטין וקדושין לענין גילוי דעת וכנראה מהפוסקים הנ"ל דרק בממון מהני ג"ד וכיון דא"א לו באופן אחר מהני מצד ג"ד אף דא"א לקיימו ע"י שליח ומה דכתב הטור שיהי' אפשר לקיימו ולא יועיל בממון מצד ג"ד י"ל דהתם שאני דהוי כמפליגה בדברים וכמבואר בפרק המגרש דף פד ובזה עלו דברי הרא"ש והטור בשלום אלא דלפמ"ש דג"ד דל"מ רק אם נסתר עי"כ המעשה לגמרי אבל אם יש מקום חלות המעשה בקיום התנאי מהני ג"ד גם בגיטין עכצ"ל כתירץ הדרישה על השמטת הטור תנאי שאפשר ע"י שליח דל"ל דמהני מצד ג"ד דאם כן גם בחליצה יועיל אלא דהא גופא קשיא לן בחליצה באמת למה לא יועיל מצד גילוי דעת כיון דמה יש לו לעשות יותר וצ"ל כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ד בד"ה תנאי דאף מאן דס"ל דל"צ להיות דומה שום תנאי לתנאי ב"ג לענין ת"כ ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו מ"מ לענין דאפשר לעשות ע"י שליח כ"ע מודו דצריך להיות דומה לתנאי בני גד דיש סברא בזה יותר עיי"ש ובפ"י שם ואם כן י"ל דמה"ט גם מצד גילוי דעת לא מהני וכ"ז לפי החילוק שכתבתי אבל לפי דעת שו"ת מהר"ם אלשיך סימן ע"ח והסמ"ע הנ"ל דס"ל דגם להטיל תנאי לא מהני ג"ד בגיטין וקדושין אם כן אם נאמר דשאר איסורין אינו דומה בזה לעריות וכדעת רבינו שמשון בטור חו"מ סימן רמ"א סי"ג עיין בדרישה שם אם כן י"ל רק בחליצה וגיטין וקדושין דעריות הן ולא מהני גילוי דעת ל"מ תנאי שא"א לעשות ע"י שליח אבל בממון ושאר איסורים מהני מצד גילוי דעת דמה בידו לעשות יותר ולפ"ז יתיישב קושיות התוספת בנזיר דף י"א ד"ה ע"מ למה מהני תנאי בנזיר כיון דא"א ע"י שליח וגם מיושב קושית הפלאה בכתובות דף ע"ד בד"ה מכדי על הריב"ש הובא ברמ"א יו"ד סימן ש"ה ס"י דא"י לפדות ע"י שליח דאם כן למה יכול להטיל תנאי בפדיון הבן ע"י שליח כדאיתא בקדושין דף וא"ו ע"ב במתנה עמ"ל דאמר רבא שם בפדיון הבן אין בנו פדוי עיי"ש ולפמ"ש א"ש ודו"ק אלא גם אם כאמר דשאר איסורין דמיא לעריות לענין ג"ד וכנראה ממהר"ם אלשיך הנ"ל וכן דעת הרשב"ם כמ"ש דרישה הנ"ל מ"מ א"ש ול"ק קושיות הפלאה הנ"ל דהא בקדושין גבי פדיון הבן רבא מרה דשמעתא ואיהו אפילו בגיטא ס"ל ג"ד מלתא ולמסקנא באמת קי"ל בלא"ה גם בפדיון הבן בנו פדוי כדאסיק שם בקדושין.

ולפמ"ש בחידושי לב"מ דף צ"ד ובגיטין דף פ"ד דהא דרבא לא ס"ל כרב אדא ב"א לילף מתנאי ב"ג גם כן לענין תנאי ומעשה בד"א משום דס"ל הסברא אפכא דהיכי דהמעשה קיים אף אם יש מקום לתנאי אזי המעשה אלים ואינו דין שיבטלנו כשתבטל התנאי זולת בדומה לתנאי בני גד אבל אם ע"י התנאי מתבטל המעשה לגמרי מיד ואין לו מקום לחול אזי ל"ל דומיא לתנאי בגו"ר זולת במעשה קודם לתנאי עיי"ש ביארתי הכל בטיב טעם ודעת וראיות בס"ד ואם כן בלא"ה א"ש דלא קשה מהך דרבא בפדיון הבן דשם קאי לס"ד דמתנה ע"מ להחזיר לא שמה מתנה אם כן ע"י התנאי מתבטל המעשה לגמרי דאין בנו פדוי ממילא ל"צ להיות דומה לתנאי בני גד ואף דא"י לעשותו ע"י שליח התנאי מבטלו לרבא ואם כן אין סתירה מהגמרא לדברי הריב"ש וגם בשע"מ סוף פ"ו מה"א דחה דברי הריב"ש מדברי רבא הללו והנלע"ד כתבתי.

והנה רבינו ירוחם כתב באומר הר"ז גיטך על מנת שתחזירי לי הנייר דתנאו בטל ומעשה קיים דהוי תנאי ומעשה בד"א ובאתרוג פסק דא"ל החזירו לא יצא וכן בקדושין ל"מ הואיל ומחויבת להחזיר ה"ל כחליפין ועמד עליהם בבני אהובה פ"ו מה"א והנה עם דברינו הקודמין מיושב בכמה אנפי לפמ"ש לעיל בדעת הרא"ש דרק בגט לא מהני גילוי דעתא ע"כ בתנאי ומעשה בד"א תנאו בטל אבל בקדושין ואתרוג מהני מצד גילוי דעת כיון דלא יכול להתנות באופן המועיל יותר גם דברי רי"ו א"ש.

גם לפמ"ש לעיל דאף דע"מ כמעכשיו מ"מ הוי כשותף בגט ואינו כריתות וע"כ הוי לרב אדא תנאי ומעשה בדבר אחד כיון דגט צ"ל ספר כריתות וכן נכתב בגט ודין דיהוי לך מנאי ספר כריתות אבל באתרוג מהני שותפות כה"ג כמ"ש רבינו אביגדור בשו"ת הרא"ש ממילא ל"ה תנאי ומעשה בד"א וכן בקדושין מהני שותפות ומן התורה אהני הקדושין ול"ה תנאי ומעשה בד"א וצריכה להחזיר ורבנן גזרה גזרו דנראה כחליפין כיון דאם ישאר על ד"ת תתחייב להחזיר והקידושין יהי' קדושין אתי לומר גם בחליפין מתקדשת כמ"ש תוס' ורא"ש פ"ק דקדושין ד"י ע"ב וא"כ זה מצד אחר לא מהני ורק מדרבנן ול"ח תנאי ומעשה בדבר אחד.

וגם לפמ"ש לעיל דבגט דלצעורה מיכוין ל"מ ביטול התנאי וע"כ עמ"ל הוי שיורא בגוף המעשה כיון דצריכה להחזיר אינו רק קנין פירות ול"ל תנאי מלתא אחריתי והמעשה עומד בפני עצמו כיון דלא מהני ביטול התנאי ע"כ גם בע"מ הוי תנאי ומעשה בד"א משא"כ באתרוג וקדושין מהני ביטול התנאי אם כן תנאי מלתא אחריתי ולא חשוב שיורא בגוף המעשה ואף דרי"ו אזיל בשיטת הרא"ש דבאצטלית יכול למחול על גוף האיצטלית ולקבל דמים מ"מ גם הרא"ש לא אמרה רק היכא דליתא לאיצטלית וכמו דפריך בגמרא על ר"ח דס"ד לומר דאפשר דמפייסה ליה בדמי דה"מ היכא דליתא בעיניה וכן לרא"ש ורי"ו אליבא דרבנן.

סעי' ט"ו א"ל ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' נשאת לאחר בחידושי לגיטין דף פ"ד תרצתי דעת הרמב"ם בס"ד עיי"ש.

סעי' כ' צריך שלא יתנה וכו' כל ימי חייכי עיין בחידושי דף פ"ג ע"ב ביארתי דעת הה"ג הובא בב"ש ס"ק ל"א דס"ל אחר מיתת המגרש אין הגט בטל וסלקתי מעליהם כל הקושיות בס"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה