ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קמא
ס"א ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וכתב הב"ש סק"ד לעי טעם משום דדומה לחצרה הבאה אח"כ אם היא עשתה שליח תחלה אז משום חצרה הבאה אח"כ ליכא רק משום בזיון איכא עיי"ש ולפ"ז אם שמע הבעל ולא קפיד דליכא משום בזיון גם כן לכ"ע יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה ולי צ"ע טובא דהנה בפרק התקבל דס"ג ע"ב היא מימרא דרב אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה ואמר מ"ט דרב אב"א משום בזיון דבעל ואב"א משום חצרה הבא לאחר מכאן מ"ב א"ב דקדמה איהי ושויה שליח מעיקרא ובספ"ב דגיטין דף כ"ד באשה עצמה מביאה את גיטה דמוקי לה דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח לקבלה הניחא למ"ד אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכו' אלא למ"ד משום חצרה הבא לאח"כ מא"ל והקשו בתוספת שם דאמאי לא משני כגון דשויה איהי שליח מעיקרא דליכא למגזר משום חצרה הבא אח"כ והניחו בצ"ע.
ואני בעניי נראה לפי מה שביארתי לעיל סי' קכ"א ובכמה דוכתי דלמ"ד מילי לא ממסרי לשליח לא נעשה שליחה כמותה במילי כגון שליח לכתוב או לקבל גט וכדומה רק בשעת עשיית השליחות בעת הכתיבה והקבלה וכדומה אבל מקודם עדיין אינו ידו כיד משלחו וע"כ אין בכחו לעשות שליח אחר והדברים מוכרחים לשיטת מהרי"ט דגם שליח אחד אינו יכול לעשות במילי דאם כן איך אפשר לעשות שליח לכתוב או לקבל גט או לקדש אשה לשיטות הקדוש מרדו"ש דהוי גם כן מילי ועכצ"ל כיון דבשעת מעשה הוי מעשה דכותב או מקבל או מקדש חל אז השליחות ומקודם לא חל השליחות ואינו כמותו ע"כ אינו יכול למנות שליח אחר תחתיו וגם בלא דעת מהרי"ט הראתי שם פנים לזה ולפ"ז כיון דשליח קבלה הו' גם כן מילי כמבואר לקמן סעיף מ"ג אם כך אין השליחות חל להיות יד שליחה כודת רק בשעת קבלת הגט וא"כ מה יתן ומה יוסיף דשויה איהי שליח מעיקרא מ"מ כיון דלא נעשה כידה רק בעת קבלת הגט אם כן עדיין דומה לחצרה הבא אחר כן ועכצ"ל כיון דלרב קיימינן ורב ס"ל בפרק כל הגט דמילי ממסרי לשליח אם כן נעשה השליח ידה מיד וע"כ שפיר לא משני בסוף פ"ב דשויה איהי שליח מעיקרא דאינו דומה לחצרה הבא אח"כ דעדיין לא ימלט מן פלוגתא דהניחא למ"ד מילי ממסרי לשליח אבל למ"ד מילי לא ממסרי מאי איכא למימר וכל שקלא וטריא דגמרא לאסוקי אליבא דכ"ע ולפ"ז יש הוכחה גם כן כפוסקים דהלכה כרב וכיון דקי"ל גם כן מילי לא ממסרי לשליח ע"כ א"א למוקמי מתניתין דשויה איהי שליח מעיקרא אבל לפוסקים דאשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה המ"ל דשויה שליח מעיקרא ואם תקשי הניחא למ"ד מילי ממסרי לשליח נימא מידי הוא טעמא רק לרב ורב ס"ל מילי ממסרי ואנן דס"ל מילי לא ממסרי לשליח בלא"ה לא ס"ל כרב בהא דאין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה אע"כ הלכה כרב וכדעת הי"א ודו"ק ולפ"ז גם בשויה שליח מעיקרא לא מהני להי"א.
ואף דהרמב"ן כתב דהא דשלחוה קמי דר' אמי ושלח לא חזרה שליחות אצל בעל ולא קאמר משום דרב דנ"מ בשויה איהי זה השליח מעיקרא לשליח קבלה והדר שויה הבעל לשליח הולכה עיי"ש דמכח זה חיזק דעת יש אומרים הללו זה לא קשה לדברינו דבזה שאני דבעת שעשאו הבעל שליח להולכה ונתן הגט בידו אז חל גם כן שליחות קבלה ובאין כאחד וליכא למגזר משום חצרה הבאה אח"כ דהא בחצרה גופא מהני כשבאין כאחד עם נתינת הגט כמבואר לעיל סימן קל"ט ובר"פ הזורק.
ושיטת סמ"ג וסה"ת והגמ"יי פ"א מה"ג לפרש להיפך דא"ב היכא דקדמה איהי ושויה שליח משום בזיון ליכא ומשום חצרה וכו' איכא וכתבו בסה"ת והגמ"יי דבירושלמי מוכח דהוה הטעם משום בזיון דקאמר עובדא הוה באשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אמר רב לא יחזיר ופריך מחלפא שיטתא דרב דאמר אין האשה עושה שליח וכו' ומשני אחורי הדלת היה עומד ושמע את קולה פי' שמע כשעשתה שליח ולא הקפיד א"נ שמע שעשתה שליח קודם שעשה הוא דהשתא ליכא למיחש משום בזיון אם כן אם הבעל חפץ שתעשה שליח לקבל גיטו מיד שלוחו כשר ואפ"ה אין טוב לעשות כן דשמא הלכה כמאן דמוקי טעמא משום חצרה הבאה לאחר מכאן עכ"ל סה"ת ואני תמה מאחר דמוכח מירושלמי מעובדא דעביד רב גופא למה נחמיר והלא מבואר ביד מלאכי בכללי שני התלמודים מהתוס' ורא"ש ובה"ע ומהכ"מ והרבה פוסקים היכא דפלוגתא בבבלי ועובדא בירושלמי עבדינן כירושלמי וכ"ש דפלוגתא זאת בדעתיה דרב ומעובדא דרב גופא מוכח כחד מנייהו ודאי הלכה כן אלא דבלא"ה תמוה מה יענה מ"ד זה דטעמא דרב משום חצרה וכו' וכי יכחיש המציאות מעובדא דרב וראיתי בשירי קרבן עדה בפרק התקבל בד"ה אני הביא דברי הגמ"יי דמירושלמי מוכח דטעמיה דרב משום בזיון דבעל והשיג דאינו מוכרח די"ל דמעשה הי' שקדמה איהי ושויה שליח קבלה דמשום חצרה הבאה לאחר מכאן ליכא כמפורש בבבלי ומשום בזיון דבעל איכא וקאמר הירושלמי דאחורי הדלת היה עומד וגם משום בזיון ליכא ורוצה לתרץ לתרתי טעמי עיי"ש ובמחכ"ה לא דק דהא בהגמ"יי מבואר דלמ"ד משום חצרה ליכא שום אופן שתקבל שלוחה משליח בעלה אפי' קדמה איהי ושויה שליח ובסה"ת להדיא מבואר דמפרש דשמע הבעל שעשתה שליח מקודם שעשה הבעל ומ"מ לא מהני רק לטעמא דבזיון ולא שם לבו דהגמ"יי לא מפרשי כרש"י ותוספת.
לכן נלע"ד דבלא"ה אין הבנה לשיטתם כלל דאיך נגזור משום חצרה הבאה אח"כ כשעשתה שליח קודם שעשה הבעל שליח דהרי אינו דומה כלל זה לזה דכבר הוא שלוחה בעוד שהגט ביד הבעל וסברת רש"י ותוספת לכאורה מוכרחת מצד הסברא אלא עכצ"ל כמ"ש לעיל דשליח קבלה כיון דה"ל מילי אין השליח נעשה כמותה קודם שבא הגט לידו דהא אין ידו כידה למנות שליח אחר תחתיו א"כ לענין מה נחשיביתו כידה קודם קבלת הגט ובמה יחול עליו שם רשותה וידה קודם קבלת הגט וזולת זה כבר הוכחתי לעיל דמדינא אין חלות השליחות קבלה חל עד שעת הקבלה וע"כ ס"ל לסמ"ג וסה"ת והגמ"יי דאף דקדמה איהי ושויה שליח עדיין דומה לחצרה הבא לאח"כ כיון דלא נעשה כמותה עד שעת קבלה ואז כבר יצא הגט מיד הבעל כבר מקודם לזה אלא דקשה הא כרב קיימינן ורב הא ס"ל בפ"ג דגיטין דף כ"ט דמילי ממסרי לשליח וא"כ גם במילי מיד נעשה שלוחה כמותה וצ"ל דמה דקאמר בגמרא איכא בנייהו דשויה שליח מעיקרא לא לרב גופא אלא להלכתא יש נ"מ זה דהא מה דשאל מאי בנייהו ע"כ הכונה מה נ"מ יוצא לדינא מפלוגתא זאת ושפיר קאמר דא"ב לדינא כן דהא אנן קי"ל מילי לא ממסרי לשליח ומפרט לפי המבואר שם בירושלמי דשמואל גופא קבלה כן מרב דאין אשה עושה שליח לקבל משליח בעלה והוא ס"ל מילי לא ממסרי לשליח כמבואר בגיטין דף כ"ט ואם כן איכא בין הנהו תרי טעמי לדינא ומזה יש הוכחה גם כן דכן הלכה דאם אין הלכה כן כל הנ"מ רק לרב ולרב א"א לומר בשויה שליח מעיקרא שיהא חשש משום חצרה הבאה לאחר מכאן וכ"ז לדידן אבל לרב גופא דס"ל מילי ממסרי לשליח אם שויה שליח מעיקרא ליכא משום חצרה וכו' ע"כ שפיר עביד רב גופא עובדא דשלחה לקבל מיד שליח בעלה להכשיר ומיירי כמ"ש בסה"ת דשלחה מעיקרא דמשום בזיון ליכא ומשום חצרה ג"כ ליכא לרב גופא א"כ אין הוכחה מירושלמי איזה טעם עיקר מן גופא דעובדא דרב רק ממה דמוקי בירושלמי דשמע הבעל דותה מוכח דס"ל טעמא משום בזיון ומזה א"א להכריח הלכתא כיון דבבבלי יש ספק בזה מ"ט דרב ועיין בש"ך יו"ד ריש סימן קמ"ה ובאר יעקב שם ומפרט די"ל דירושלמי רצה לתרץ גם לטעמא דבזיון וכמ"ש בשירי ק"ע וע"כ לא הכריעו הסמ"ג וסה"ת והגמ"יי הלכתא כטעם דבזיון.
ויש לומר עוד דלרב דוקא חל השליחות קבלה מיד דהא כיון דאין בידה להכריח לבעל שיתן לה או לשלוחה הגט א"כ נהי דגלתה תורה דיכולה לעשות שליח קבלה מ"מ אין לך בו אלא חדושו שיחול השליחות בשעת קבלת הגט דומה לזה בדשלב"ל דגם למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אם אמר שיקנה כשיבא לעולם דעת הרבה פוסקים דקונה עיין בחו"מ סימן רי"א ועיין בתוספת בנזיר דף י"ב דגם בשליחות שייך דשלב"ל אבל לרב דס"ל שדה זו לשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה כמבואר בפ"ק דב"מ דף ט"ז ע"ב ודעת כמה פוסקים דבמעכשיו א"י לחזור לר"מ אף קודם שביל כמ"ש רשב"א בפ"ג דקדושין דס"ג אם כן אפשר להשליחות לחול מיד ודו"ק.
סעי' י"ז בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו ונתנו לה והרג עצמו מיד וכו' הר"ז גט כשר ואם לא כתבוהו כותבין ונותנין כ"ז שיש בו נשמה הנה בתוספתא איתא דבנפל כותבין ונותנין בעוד בו נשמתו אמנם הרמב"ם כתב דאם כתבו ונתנו ונפל מהני הגט עיי"ש בפ"ב מה"ג ואחריו נמשך המחבר ותמוה לי טובא דהא כל זמן שלא נפל לא היה שום אומדנא דדעתו שיתנו גם כן דהא בריא שאמר רק כתבו אפילו ספק גט לא הוי כשנתנו אם כן מה מהני כשנתנו קודם שנפל דאזי הוי דברים שבלב ואף דנפל אח"כ והוכיח סופו על תחלתו לא מהני דהוה דברים שבלב וכמ"ש בתוספת ר"פ השולח בד"ה מהו דאף דמהדר עליה מעיקרא לבטולי ואחר הנתינה בטלו והוכיח סופו על תחלתו מ"מ לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע אפילו לרבא דגילוי דעתא בגיטא מלתא משום דבאותה שעה הוה דברים שבלב וה"נ לענין מינוי השליחות בשעת נתינה הוה דברים שבלב ולתירץ ראשון בתוספת שם דהיכי דנאנס מלפרש מהני מן התורה דברים שבלב רק מדרבנן לא מהני שם י"ל כאן חשוב כנאנס מלפרש מחמת דטרוד ובהול ואוקמוה חכמים על ד"ת אבל לר"י שם דגם בנאנס לא הוי דברים מן התורה קשה טובא והנה תוספת שם כתבו דר"י הביא ראיה דדברים שבלב ל"ה אפילו היכא דקים לן שנאנס מלפרשם כמו שרוצה להוכיח בפ"ב דקדושין דף נו"ן דדברים שבלב אינן דברים וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דגט ודכפרה עיי"ש והנה אף דהש"ס דחה שם דשאני התם דניחא לו דליהוי לו כפרה ובגט שאני דמצוה לשמוע דברי חכמים ולפ"ז אינו מוכח משם מ"מ מדהוה ס"ד דטעמא משום דהוי דברים שבלב אף דאנוס מוכח כן ולא דחה הש"ס רק די"ל דברים שבלב בכל מקום הוי דברים ולמסקנא דדברים שבלב ל"ה דברים אצ"ל הטעם כלל משום מצוה לשמוע דברי חכמים רק משום דהוה דברים שבלב אמנם הרמב"ם ספ"ב דגירושין דכתב דאין זה אנוס אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו הנה תפס גם למסקנא דקי"ל דברים שבלב אינן דברים האי טעמא דס"ל כיון דנאנס מלפרשם הויין דברים רק לס"ד דלא ידע מטעמא דמצוה לשמוע ד"ח ע"כ הוכיח דדברים שבלב אינן אף אם אנוס הוא אבל למסקנא לא אמרינן כן אם כן ה"נ לשיטתו אזיל אמנם לדעת ר"י שבתוספת דגם לפי האמת אף שנאנס מלפרשם הויין דברים שבלב ואינן דברים ליתא להאי דינא ועוד תינח לדעת הרמב"ם דלעיל סי"א דשליח הולכה א"צ למנותו בעדים אם הודו השליח והמשלח ואם כן הכא דנודע אחר הנתינה דדעת הבעל לעשותן גם שליח על הנתינה הוי כהודה המשלח אבל לי"א דבסי"א דצריך למנותו בעדים אם כן הרי בעת מינוי השליחות כשאמר כתבו לא נודע לשום אדם דממנה שליח על הנתינה וליכא עדים ומה יועיל כשהוכיח סופו אחר הנתינה דכך הי' בלבו כיון דצריך עדים בעת מינוי השליחות ועוד קשה לפי מה שהוכחתי בר"פ התקבל דאם בשעת מסירה נדמה לעדים דאין זה השליח אף דנודע אח"כ דבאמת הי' שליח היה מגרש בלא עדים ה"נ בעת מסירה הגט לאשה הוי בריא ונדמה לעדי מסירה דלא הורשה השליח ליתן רק אחר שנפל אגלאי למפרע דעשאום שליחים גם ליתן אם כן ליכא עדי מסירה בשעת מסירה ולפ"ז תליא בשני הדיעות דלעיל סימן קל"ג אם בגט שיש בו ע"ח אי צריך עדי מסירה והרמב"ם לשיטתו דא"צ ע"מ והכא בדין זה כתב הרמב"ם בפ"ב מה"ג הי"ג דכתבו וחתמו ונתנו לה דיש ע"ח והמחבר בש"ע לא כתב וחתמו רק כתבו ונתנו וגם לעיל סימן קל"ג הביא י"א דצריך ע"מ דוקא אם כן ליתא ע"כ להאי דינא ואיך נמשך בפשיטות כאן אחר לשון הרמב"ם ולא כתב וחתמו ובכאן גם לרמב"ם הולך אחר החתום ומצאתי בטי"ג דף ס"ו עמד גם כן על לשון הרמב"ם מטעם אחר ועמ"ש הפ"י בפרק התקבל דף ס"ד על המשנה דאשה שאמרה התקבל ובב"מ סימן זה ס"י בד"ה וכתב ב"ש די"ל דעכ"פ צריך שיהיו עדים במקום אחר בשעת מסירת הגט שזה הוא השליח משא"כ אם ליכא עדים בעולם בשעת מסירה אף דנאמנת אח"כ דשליח הוא לא מהני עיי"ש ואף דשם מיירי בש"ק ה"נ בש"פ דכמו דצריך שידעו עדי מסירה דבא ליד שליח קבלה דידו כידה ה"נ צריכין שידעו דבא מיד שליח הולכה דיד שליח כיד בעל וע"כ דין זה צע"ג,
סעי' כ"ט ויש מי שאומר שלא יטול בו שום תנאי וכתב הב"ח דתוכל לומר לא מניתי שליח זה אא"כ יקבל לי בלי שום תנאי ועיין בתו"ג שרצה להטעים הדבר דבשאר תנאי כגון ע"מ שתתן לי ח' זוז שהבעל רוצה שתתגרש מיד ושתתחייב לו בהתנאי אם כן י"ל דאפשר אם האשה היתה שמעה התנאי בשעת קבלה לא היתה מתרצה ואף שאומרת אח"כ רוצה אני אפשר שעכשיו היא דמתרצה משא"כ בשליח הבאה שהתנאי הוא אם תרצה האשה ותקבל הגט ודאי דהאשה אף כשתשמע התנאי בשעת קבלה תתרצה דמה"ת לא תתרצה בדבר שהברירה יהיה בידה והבעל מרוצה בתנאי זה שיהי' הדבר תלוי ברצונה ע"כ אמרינן בפרק התקבל שפיר בהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי דמשהגיע לידה מגורשת אף דלהרמב"ם כשאשה ממנה שליח להבאה היא שלוחה רק ע"ת שיגיע הגט לידה דוקא כמ"ש הר"ן שם ולא אמרינן דהאשה תוכל לומר לא מניתי שליח אא"כ שיקבל בלא תנאי עכ"ל וזה ראיה למ"ש בסי' קל"ט ס"ב דבעל יכול לעשות לה שליח הבאה דלא הוי חוב לה כיון דהברירה בידה וע"כ זרק לחצרה שלא בפניה הוי החצר שליחת להבאה עיי"ש אמנם דברי התו"ג כאן נפלאו ממנו דגם בשאר תנאי מה חוב היא לה הא בכל תנאי הברירה בידה שלא לקיים התנאי ולא תתגרש ותהי' כקדמת דנא ועיין בתו"ג גופא לקמן ריש סימן קמ"ג דבכל תנאי הבריר' בידה ובאמת מה"ט גם דברי הב"ח אינם מובנים.
ועלה בלבי לומר דה"ט דהיש מי שאמר דס"ל כי"א דלעיל ס"א שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וכבר ביארתי לעיל דאפילו עשתה היא השליח קבלה תחלה קודם שעשה הבעל שליח שלו לא מהני להנך יש אומרים וכמבואר בסה"ת והגמ"יי וסמ"ג דחששו לטעם דמשום חצרה הבא לאח"כ עיי"ש ואם כן א"א לבעל לשלוח הגט ע"י שליח שלו ליתן לשליח קבלה שלה אם כן א"י להתנות תנאי דכל מעשה שא"י לעשות ע"י שליח תנאו בטל ומצאתי אח"כ שכ"כ האבני מילואים אבל גם זה אינו נכון דמ"מ מה אכפת לן בזה אם יהי' תנאו בטל או לא מה יזיק זה לגוף הגט ולמה גזר אומר שלא יטיל בו תנאי ע"כ נלע"ד להרכיב זה עם סברת הב"ח וה"ט כיון דזה ספק אם יכול לשלוח ע"י שליח שלו ליתן לשליח שלה דתליא בתרי טעמי אם משום חצרה או משום בזיון או אם הלכה כרב כלל והנך י"א דס"א רק משום ספקא אמרו כמה שהבאתי לעיל משום הס"ת והגמ"יי וסמ"ג אם כן כשיטיל בו תנאי אף כשלא תקיים התנאי תהי' ספק מגורשת דשמא יכול לגרש ע"י שליח ליתן לש"ק שלה ותנאו קיים ושמא א"י לגרש ע"י שליח ותנאו בטל וזה ודאי קפידא גדולה להאשה שתהא תלויה ברפיון אם לא תקיים התנאי ותהא אסורה לבעלה ולזרים ואם כן אפשר אילו היתה שומעת לא היתה מתרצית רק עכשיו מתרצית ובטל שליחות קבלה שעשתה אף שתקיים התנאי אח"כ ע"כ לא יטול בו תנאי ולפ"ז ממילא ל"ק מן הך דתניא בפרק התקבל דאשתך אמרה הבא לי גיטי דאף דלהרמב"ם כל שליח הבאה הוי שליח קבלה על תנאי היינו דהתנאי מצד האשה לא מצד הבעל דהיא אינה רוצה להתגרש רק על תנאי זה ותנאה קיים דהיא יכולה להתגרש ע"י שליח והרי מתגרשת ע"י שליח וכן כאן שהשליח אמר אשתך אמרה הבא לי גיטי לא הטיל הבעל תנאי כלל רק סמך על השליח ונתן על פי דבריו שהאשה הטילה זה התנאי ואין התנאי מצד הבעל רק מצד השליח ובלא"ה א"ש לפ"ז דהברייתא לא מסתפקא בזה כלל אם יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וממ"נ אין כאן ספק כלל והרמב"ם פסק בפשיטות דיכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה ודו"ק.
אלא דלפ"ז תקשו בהיא אמרה התקבל לי גיטי ושליח שינה ואמר אשתך אמרה הבא לי גיטי דמבואר בפרק התקבל דף ס"ג דמשהגיע גט לידה דוקא מגורשת היכא דלאו אדיברה דאשה סמוך עיי"ש ולמה הא לרמב"ם שליח הבאה הוי שליח של אשה על תנאי שיגיע לידה והאשה לא הטילה תנאי זה רק הבעל דאדיבריה דשליח סמוך ולמה לא יבטל התנאי להך לישנא דמשום חצרה הבא לאחר מכאן דאין שלוחה יכול לקבל מיד שליח בעלה נמצא א"י לעשות ע"י שליח וליהוי כנותן לשליח שלה בלא תנאי כיון דא"י לעשות ע"י שליח יבטל התנאי והרי השליח לא עקר שליחות קבלה שלו דכ"ש דרוצה להיות גם שליח קבלה כמבואר שם ובשלמא מן הברייתא דשם דלא אמר הילך כמו שאמרה רק הולך ותן לה לס"ד ולמסקנא קבלה קאי אהולכה י"ל דבעל גופא שויה שליח הולכה מכוחו לבד ולא הוי תנאי כלל אבל שם לעיל בריש העמוד דאמר רב אשי בשלמא אי אתמר אפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר לו הילך כמו שאמרה ואמר רב משהגיע גט לידו מגורשת אלמא אדיבורה דידה קסמוך עיי"ש לזה קשה מנ"ל להוכיח כן דלמא לעולם אדיבוריה דשליח סמוך דשליח הבאה הוא ומ"מ משהגיע גט ליד שליח מגורשת דהתנאי בטל משום דאין שליחה יכול לקבל מיד שליח בעלה ללישנא דטעמיה דרב משום חצרה הבא לאחר מכאן ולפמ"ש לעיל בריש הסימן דלרב גופא אף לטעם דמשום חצרה הוי גם כן רק אם הבעל עשה שליח קודם אבל אם האשה עשתה שליח קודם יכול לקבל הגט משליח בעלה רק לדידן אין חילוק א"ש
אמנם בלא"ה לק"מ דאף לפמ"ש הר"ן דשליח הבאה הוי כשלוחה על תנאי שיגיע גט לידה מ"מ ל"ד לתנאי ע"מ או אם רק כמו לאחר דמבואר במלחמות ד' בביצה דא"צ להיותו דומה לתנאי בני גד עיי"ש וה"נ הרי לא הותנה בשום דיני תנאי רק דהוי כמינתה אותו שליח לקבל שיחול הגט אחר שיגיע לידה ממילא אף היכא דבעל סמוך אדברי שליח דאמר אשתך אמרה הבא לי גיטי ונתן אדעתא דהכי והוא א"י לעשות שליח ליתן לשליחה מ"מ הוי כתנאי לאחר שיגיע הגט לידה דא"צ להיות דומה לתנאי בני גד.
אלא עדיין לכל זה קשה מלעיל סימן ק"מ ס"ט דעשאתו של"ק ובא לבעל ואמר אשתך עשני שליח להובאה ואמר לו הבעל הולך כמו שאמרה היא כיון שהגיע לידה מגורשת ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה הר"ז ספק מגורשת עיי"ש והרי יש לה קפידא בזה דהיא עשאתו שליח לקבלה ותהי' מיד מגורשת בלא שום תנאי וספק והשליח שינה ועי"כ מוכרח לשיגיע גט לידה ואם לא יגיע תהי' תלויה ברפיון וספק וכיון שכן אפילו משיגיע גט לידה למה תהי' מגורשת הרי הבעל לא עשהו שליח מכחו ומה שנעשה שליח מכח האשה אפשר דבטל מכח קפידא דידה לפיכך מחוורתא דמלתא לומר דהנך י"א דס"ל שלא יטול תנאי בגט לא ס"ל סברת הר"ן דשליח הבאה הוי שליח מכחה רק ס"ל כרשב"ץ הובא בב"י סי' ק"ם דהוי רק שליח של הבעל והר"ן וסייעתיה דכתבו הך דינא דס"ט הנ"ל ע"כ לא ס"ל סברת הנך י"א דלא יטול תנאי בגט כשנותן לשליח קבלה שלה והך דינא דס"ט אתיא לכ"ע בממ"נ דלר"ן משיגיע גט לידה מגורשת דלא ס"ל סברת הנך י"א דלא יטול תנאי בגט ולהנך י"א לא ס"ל סברת הר"ן דשליח הבאה הוי שליח של האשה ודו"ק.
סעי' ל"ג אבל הפסולים לעבירה מד"ת פסולים להבאת הגט אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ביש"ש פ"ב סימן כ"ז כתב דהרא"ש פסק דפסולים מן התורה פסולים להביא הגט בח"ל אבל בא"י או שהיו שניים כשרים עכ"ל והוא טעות חדא שלא הוזכר ברא"ש שניים כלל רק א"י ועוד מה יושיעינו שניים פסולים דכל הטעם דשניים א"צ לומר בפ"נ דמה אם יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימנו וא"י הבעל לערער כמבואר ריש פ"ק ופ"ב דגיטין ובפסולים אין מהימני אפילו מאה לומר בפנינו גרשה.
סעי' ל"ה השולח גט ביד כותי וכו' הנה בחתם סופר חלק חו"מ בהשמטות תשובה קצ"ט האריך בענין זה והוכיח דבשליח הולכה ליכא חשש משום טלי גיטך מעג"ק מפ"ק דגיטין די"ג ע"א במשנה תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי דכתבו תוספת וכל הראשונים דלהגורסים זה קמ"ל אע"ג דהגט בעין וראוי ליתנו בשעה שעושהו שליח מ"מ כיון שלא נטלו בחייו לא יתננו לאח"מ משמע הא אלו נטלו בחייו וזכה עבורו ה"ז יתננו אח"מ אע"פ שלא נתנו מיד ליד אלא נטלו מעג"ק וכי עדיף שליח מעבד עצמו דצריך נתינה מיד ליד ושיחרור דמי לגט אשה דילפינן לה לה ועכצ"ל דשליח הולכה כשר בנטלו מעג"ק וע"כ ה"נ כשאומר האדון תן גט זה לעבדי עושהו רק שליח בעלמא ליטלו מעג"ק ולא יהי' אלא שליח הולכה ושוב כשנטלו בשליחות האדון והוה ידו כיד משלחו חוזר הוא וזוכה בו בשביל העבד ונעשה שליח לקבלה להעבד ומשו"ה מועיל הכא טלי גיטך מעג"ק ואע"ג דבספ"ב דגיטין פריך הא לא חזרה שליחות אצל בעל לרש"י ודאי לק"מ דשם הקפידא דלא נשתלחה אלא לעצמה והכא לעולם הוא שליח דאדון או דעבד ולתוספת דהקפידא שלא יעשה שליח דאחרים ל"ש זה בתן כזכי דגם עתה הוי שליח דאדון עיי"ש והרואה יראה כמה מהדוחק יש בזה דאיך יהי' שליח דאדון וישתחרר העבד ע"י דממ"נ אם ידו כיד רבו לא יצא הגט מיד רבו ואם ידו כיד העבד הרי נעשה שליח דאדון ועוד הרי שוינהו להך דלא חזרה שליחות כהלכתא בלא טעמא ואשתמיטתיה דברי הריטב"א בסוף פ"ב דגיטין ובפרק התקבל דף ס"ג ע"ב דהוי כטלי גיטך מעג"ק ובגט הוא דבעי ונתן בידה אבל במתנה לא אכפת לן עיי"ש וביאור דבריו דא"א להיות שליח הבעל ושליח האשה בבת אחת דאם ידו כיד בעל אינו כיד אשה וע"כ צריך להיות ניתק משליחות הולכה קודם שנעשה שליח קבלה אם כן כשנעשה שליח קבלה אינו נוטל הגט מיד הבעל ולא מיד שליחו ממילא הוי כטלי גיטך מעג"ק וז"ב וכיון שכן הק"ל דאיך יהי' שליח האדון להולכה וחוזר וזוכה בשביל העבד דהוי כטלי גיטך מעג"ק ובאמת בלא"ה איך נעלם מעיני הגאונים דס"ל דאסור לשלוח ע"י גוי משום חשש דטלי גיטך מעג"ק וכמבואר בשו"ת תשב"ץ הך משנה אלא דבלא"ה ע"כ מוכח מגט אשה גופא דמשמע הא מחיים נותנין אף שלא נטלו מיד הבעל וכן מבואר ראיה זאת בפ"ת אבל מ"מ בעבד קשה דאיך יזכה עבורו הא בזה נעשה שליח לקבלה ובשליח לקבלה ודאי פסול טלי גיטך מעג"ק וכבר נתעורר בזה ג"כ הקצו"ח סי' קכ"ה סק"ד.
והנלע"ד לפמ"ש לעיל ריש סימן קל"ח בהך דתיזול ותיחוד דכתבו תוספת דל"ה טלי גיטך מעג"ק דהגט יצא מרשותו לרשותה וביארתי הדבר דבשלמא בטלי גיטך מעג"ק מה שבא הגט לידה אינו בכח סיועת הבעל והתורה אמרה ונתן בידה שיבא הגט לידה אינו בכח סיועת הבעל והתורה אמרה ונתן בידה שיבא הגט בידה מכח נתינתו משא"כ בתיזול ותיחוד דלולא הרשה אותה בפיו שתזכה בהחצר שלו לא היה הגט בא מרשותו לרשותה אם כן הוי נעקם לה חרציה דסייע בנטליתה עיי"ש דכן מצאתי בא"מ ובתו"ג.
ולפ"ז אומר אני דבתן כזכי הוי נמי הכי דאם יטול זה השליח הגט שיחרור בלא אמירת האדון תן או זכי הנה אין הגט ברשות העבד כלל דנהי דזכין לו שלא בפניו היינו אם משתחרר ע"י קבלתו נעשה ידו כיד העבד לזכותו אבל אם אינו משתחרר בכך אין לו בזה שום זכות ואם כן רק ע"י אמירת האדון זכה או תן נעשה ידו כיד העבד וזוכה לו הגט ובא הגט מרשות האדון לרשות העבד על ידי אמירתו של האדון בצירוף נטילת השליח ולא ע"י נטילת השליח לבד ממילא לא נופל זה מהך דתיזול ותיחוד דלא סייע לה הבעל שיבא הגט מרשותו לרשותה רק במה שבפיו מילא לאמור שתחזיק בהחדר שהגט מונח בו ולפ"ז צ"ע בשליח קבלה ג"כ אי שייך בו פסול דטלי הגט מעג"ק אלא דיש לחלק דשליח קבלה שנעשה ידו כידה ע"י שעשתה אותו שליח קבלה ממילא כשנוטל הגט מעג"ק בא הגט לרשותו דהוי כרשותיה דשליח כמותה בלא סיוע הבעל אלא די"ל דהיא לא עשתה ידו כידה רק שתתגרש בקבלת הגט וצע"ג ובאמת לא מצינו בגמרא להדיא הך דטלי גיטך מעג"ק רק באשה לבד ובאמת לפ"ז מצינו טוב טעם ודעת במה דבספ"ב דגיטין גבי אשה עצמה מביאה את גיטה דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלו את גיטך פריך הש"ס והא לא חזרה שליחות משמע דפשיטא לו ואלו בפרק התקבל דס"ג ע"ב מספקא לגמרא בזה אם יכולה לעשות משליח הולכה שליח קבלה וכבר עמדו כל המפרשים וע"כ פרשו בזה מה שפרש"י בהך דספ"ב דנעשית בעל המעשה לומר דמש"ה פשיטא לו כאן יותר אבל אין מובן כלל לחלק מסברת השכל ולפמ"ש א"ש מאד דשם האשה עצמה ודאי אין ספק דפסול משום טלי גיטך מעג"ק כיון דלא חזרה שליחות ע"כ צריכה להנתק מקודם מלהיות שליח הולכה ממילא לא בא מידו לידה רק כבטלה מעג"ק ול"ל דבא לרשותה ע"י חלות הגט דהא ידה רשותה בלאו חלות הגט וכיון דאינתקה משליח הולכה ממילא הגט בידה ורשותה אף אם לא תתגרש נמצא ליכא ונתן בידה אבל בפרק התקבל לענין שליח קבלה ממש י"ל נהי דעשתה אותו שליח קבלה וידו הוי ממש כידה היינו רק לענין חלות הגירושין וא"כ אם לא יחולו הגירושין אין הגט בידה ולא מיחשב יד השליח כידה רק ע"י שיחולו הגירושין נעשה יד שליח כידה וחלות הגירושין רק מחמת הבעל דנתן לגירושין וא"כ נהי דנתינתן פסקה כיון דניתק משליח הולכה והוי כמונח בקרקע וביד איש זר מ"מ מה שנעשה שליח קבלה וידו כיד האשה להתגרש בקבלתו זה מוכח הבעל שנתן לגירושין והרשהו לקבל לגירושין במה שמסר לו לגרש אשתו השליחות לבד נפסקה לא אמירתו ורצונו שתקבל האשה הגט או שלוחה להתגרש אם כן עי"ז נעשה יד שליח כידה וחצרה וגיטה וחצרה באין כאחד והוי כהך דתיזול ותיחוד דלא חשוב טלי גיטך מעג"ק משום דגיטה וחצרה באין כאחד כמ"ש המרדכי שם כיון דגיטה וחצרה באין כאחד ה"ל כזרקו בחצרה ועיין באבני מלואים סימן קל"ט סח"י ביאור דבריו עפ"י סברא הנ"ל שבעזה"י כונתי לדעתו וע"כ בהך דפרק התקבל הדבר מסופק להאמוראים דשם ואף דגם יד אשה נעשה חצרה רק ע"י הגט דגיטה וחצרה באין כאחד כאשר האבני מילואים שם כבר יישבתי על נכון לעיל סימן קל"ח עי"ש ועיין באבני מילואים סימן קל"ט ובמה שכתבתי לעיל סי' קל"ח ותבין הדברים בעזה"י כי כנים הם
ונחזור לדברינו דעכ"פ בזכה גנו לעבדי או בתך כזכה דלא עשהו העבד שליח כלל רק ע"י שהאדון מזכה ע"י הגט נעשה ידו כיד העבר א"כ ודאי היי גיטו וחצרו באין כאחד והגט בא מרשות האדון לרשות העבד בסיועת דברי האדון ולא הוי כטלי גיטך מעג"ק ולפ"ז יש ליישב דעת הגאונים מהך משנה גם מגט אשה דמשמע אף דלא מסר ליד השליח הגט מ"מ יכול ליתנו מחיים מדתני רק לא יתנו לאח"מ הרי דבשליח הולכה לא אכפת כן בטני גיטך מעג"ק די"ל דהנך גאונים אזלו בשיטת הגאונים שהביא הטור לעיל סימן קים וז"ל ומדברי בה"ע יראה דהיכא דא"ל זכי לה או התקבל לה והיא רצתה בו שנתגרשה מיד בקבלתו אפילו לא עשאתו שליח לקבלה שכתב על שם הגאונים א"ל זכי לה בגט זה ובא לחזור אינו יכול ופירש הוא דבריהם כיון דא"ל זכי לה והיא רצונה בו מתגרשת אבל בע"כ אינה מתגרשת ועיי"ש בב"י דס"ל דלא אמרינן חוב הוא לה אלא כשלא גילתה דעתה אבל כל שגילתה דעתה הקשה שרוצה להתגרש זכות היא לה וזכין לה שלא בפניה עיי"ש נמצא כה"ג הוי גט אשה כשטר שיחרור דזכות הוא לה וכ"ש בהך משנה דנ"מ רק לענין יבם דביבמות מספקא אם מזכה גט לאשה במקום יבם אי הוי זכות לה כה"ג ודאי י"ל דעדיף וכשגלתה דעתה מקודם דזכות הוא לה הוי זכות להנך גאונים וא"כ אם נטלו השליח בחייו הוי כמו בשיחרור דזכה לו לרבנן דפליגי על ר"מ ה"נ בגט אשה כה"ג וע"כ קתני דלא יתנו לאח"מ בשום אופן אבל מחיים משכחת דיתנו היכא דגילתה דעתה דזכות הוא לה דומיא דשיחרור דהוי זכות לעבד ובלא"ה כיון דמזכה גט במקום יבם לעולם הוי ספק אם זכות לה אי סניא ליבם או רחמא לו אם כן שפיר קתני דלא יתנו לאח"ז וודאי אינו גט אבל מחיים הוי בזה ספק דאם זכות הוא לה ונטל השליח הגט מחיים זכה לה כשטר שיחרור אף דלא עשאתי שליח לקבלה ומפרט אם נאמר דגם מיירי במעמד שלשתן כמו דמוקים רב זביד ומשעמדה שם וגילתה דעתה דרצונה להתגרש א"כ ודאי הוי דומיא דעבד להגאונים עכ"פ וא"כ ע"י אמירת הבעל זוכה לה השליח בנטילתו הגט ונעשה ידו כידה ולא מיחשב טלי גיטך ויש בזה ליישב קושיות התוס' בפ"ק דגיטין די"ג בד"ה תנו דלמאן דמוקי במעמד שלשתן איך מוקי לרישא ברצון האשה להתגרש ועומדת שם דמה שיאטיה דמע"ג בגט ואיך הוה דומיא דסיפא עיי"ש ולפמ"ש י"ל ודו"ק ובלא"ה כמה גוני יש דגם בגט זכות הוא לה במומר או אם היבם מומר דבזה לכ"ע זכות הוא לה ונ"מ טובא בגט מה דלא יתנו לאחר מיתה דוקא ודו"ק מאד ועיין בפ"ק דב"מ דף י' ע"ב ברש"י דף י"ח בד"ה ולעולם כדקי"ל דהיכא דאינו מפורש רק מכח הדיוק משמע אם משכחת מציאות בצד מה תו ליכא הוכחה מדקתני סתם כיון דהדיוק אינו מפורש א"צ לפלוגי עיי"ש ודו"ק
אלא שאני תמה איך אפשר לומר דבשליח הולכה ג"כ צריך ליתן לידו דוקא ולא טלי גיטך מעג"ק דא"כ בכתבו ותנו למה כשר ומצאתי בתי"ג בסג"ש אות ל"ח ובפ"ת כאן עמד בזה וצע"ג
כתב עוד בחתם סופר שם דעומד לנגדו דאיך אפשר לשלוח הגט ע"י בי דואר דהא צריך למנות שליח בעדים ולשלוח העדות שבפני פו"פ נתמנה פלוני לשליח והרי הוי מפ"כ כיון דנעשה שלא מדעת הבעל המתחייב עיי"ש האריך בזה הנה לפמ"ש בנתיבות סימן כ"ח סק"ו עדות להעיד שזה נעשה שליח לגרש אף דצריך תרי מ"מ די כשהגידו חוץ לב"ד וכשר עד מפי עד וכשר מפ"כ עיי"ש וזולת זה הא אפשר שיעידו לפני ב"ד דשם שהשליח יעשה לפלוני שבמקום פלוני לשליח או הב"ד עשו אותו שליח והב"ד יכתבו הקבלת עדות דכשר מפ"כ כמבואר בחו"מ סימן כ"ח סי"ז ומה שהקשה החתם סופר שם עוד דאיך אנו דנין עפ"י פסק ב"ד של אחרים עפ"י כתב הפס"ד הא הוי מפ"כ כיון שלא נכתב מרצון המתחייב וכיון שנסתלקו הבע"ד מהם אין להם אלא דין עדים בעלמא כמבואר בפרק עשרה יוחסין דף ע"ד ע"א עיי"ש הנה שם מיירי רק בדיין אחד שאומר לזה זכיתי ולזה חייבתי דא"נ רק בשעה שעומדין הבע"ד לפניו ורמיא עליו ומידק דייק ע"כ גם אחד נאמן אבל אח"כ אין אחד נאמן בע"ע ואדרבה פריך ונחזי זכותא מאן נקיט היינו הפסק בכתב מועיל לו גם אח"כ ועכ"פ שלשה שכתבו פס"ד לעולם הוי מעשה ב"ד וכשר מפ"כ אלא דאפשר לומר דאינו רק בממון דב"ד אלימי לאפוקי ממון וכן משמע בב"ב דף קס"ח ובחו"מ סימן מ"א ס"א.
ונשאלתי שנשלח גט מאמערקא לזבארוב על הבי דואר ולא רצה הדיין לסדרו ליתו ליד האשה מחשש הכתוב בפ"ת בסג"ש ס"ק י"ד ובסג"ש ס"ק כ"ח ובשו"ת ד"ח ח"ב סימן צ"א והביאה האשה אח"כ אגרת מהחכם שסידר הגט באטערקא שהוא מבעלה שהועד לפניו שהוא מזבאראב ויש לו שם אשה ושנכתב הגט ד' ימים לתשרי עש"ק שנת תרל"ז ושליח ראשון פב"פ ושליח שני פב"פ ולא הי' קיום על חתימתו זולת ע"י דימוי וחשש שמא בכת"י ל"מ דימוי כדעת רש"ג בחו"מ בסי' מ"ו בש"ך שם סק"י וגם שמא סידר עוד גט ביום זה לבעל ואשה ששמותיהן כן והוא הגט שבא על הבי דואר לזבארוב ואינו מבעל ואשה זאת.
והשבתי לענין דימוי כת"י יעיין תומים סי' ס"ט סק"ז ובאורים שם ס"ק י"ב דאם ליכא מכחיש לטעון ברי מזויף גם רש"ג מודה דא"צ קיום מן התורה.
ומה שחשש שמא סידר גט ביום זה וכתב דמקום ב"ד הוי שיי"מ כדאיתא בספ"ק דב"מ ועיין בחתם סופר א"ע סימן מ"ה דשאני ב"ד דזמן התלמוד מזמנינו ושם הסכים להב"מ בישוב דברי הרמ"א שבס"ס קל"ב וה"נ נהי דבגט לא נכתב שם דירת המגרש מ"מ כשבא הגט עם ההרשאות על הבי דואר נכתב אדרעס לזבארוב מקום דירת האשה ועתה כתב שהמגרש היה דירתו בזבארוב ונשלח הגט עם ההרשאות לשם תו ליכא חשש לשני זבארוב או לטעות אדרעס ואף אם יש עוד זבארוב במדינה אחרת הא באדרעס נכתב לאונגרין וכדומה.
זולת זה לפמ"ש תוספת פרק שני דכתובות דף כ"ד ע"ב בד"ה אמנה דאם הוחזקו שני יוב"ש בעיר אחת מוטל על העדים לדקדק איזה בן כהן כי צריכים ליתן סימן א"כ אם איתא דחכם זה סידר עוד באותו יום גט למגרש ששמו ושם אשתו ושם השני שליחים שמותיהן שוין כל הנהו תמוהי מדכר דכיר והוי מדקדק עכשיו להודיע אתה סימן שגט זה הוא מבעל אשה זאת או להודיע שסידר עוד גט באותו יום כזה ואם בעדים סתם כתבו תוספת כ"ש חכם ויודע ועד לסמוך עליו בהיתר א"א ויעיין במהרי"ט חחו"מ סימן ס"ט ובנתיבות סימן מ"ט. ס"ז ס"ק י"ב ואין לחוש שמא גט זה מאוחר ולא נכתב בד' תשרי כמ"ש נתיבות סימן ס"ה ס"ז ס"ק ט"ז.
ומ"ש בד"ח ח"ב סימן קל"ג כיון דלא כתב שם דירת הבעל והאשה רק שמו ושם אביו ובודאי הרבה יש בעולם ששמם שוים והאיך לא ניחוש שמא אחר כתבם ומי יודע לאיזה עיר אחרת נכתב הגט והרשאה ואי משום שנכתב על הכתב לעיר פלוני הלא ידוע כי אין לסמוך על זה שכ"פ מחמת טרדת הכותב מחליף השמות הנקרא אדרעסי וכ"פ באו אלי מכתבים על שמי והיו לעיר אחרת כי הוחלפו מחמת טעות הכותב ואפילו אם נימא דהוא לא שכיחא מ"מ קשה מאד לסמוך וליתן גט לאשה שלא נודע לנו אם זה מבעלה עיי"ש לע"ד ודאי לא שכיח הוא והרי ודאי מזהר זהיר הכותב האדרעס שיבא הגט והרשאה למקומו הראוי ואם כן שניחוש שנזדמן עוד למקום ששם הבעל ושם אביו ושם האשה ושם אביה ושם השליח שוים למקום של המגרש זה ודאי הוי כנפילה דיחיד דביבמות דף קט"ז דלא חיישינן כ"ש כאן דיש עוד סימן ביום שנכתב בגט גם הד"ח מודה ועוד דהא מבואר בנתיבות סי' מ"ט ס"ק י"ב דאם אין הלוה דר במקום המלוה צריכים העדים לדקדק ולכתוב סימן כיון דכמה יוב"ש איכא בעלמא וחזקה דקדקו ועשו כהוגן עיי"ש וה"נ מוטל על מסדרי הגט ושולחים אותו למקום אחר להשגיח ולדקדק באדרעס שלא יהא נכתב למקום אחר כיון דכמה יוב"ש איכא וודאי עשו כהוגן ומ"ש בד"ח דמי יודע מי כתב האדרעסי הנה חזינן דבא מבית דין עם הרשאה והמה נתעסקו חזקה לא הוציאו מידם דבר שאינו מתוקן ולא אמרו שלח לתקלה.
ועוד כיון דבעל מוציא הוצאות על הגט חזקה לא שדי זוזי בכדי ומידק דייק שיגמר בכי טוב וכדאיתא בפ"ב דכתובות דף ח"י ע"ב דמלוה גופיה מידק דייק שלא יפסל השטר משום דלא שדי זוזי בכדי כפרש"י שם וה"נ מדייק על האדרעס אף אם נכתב ע"י אחר שלא יאבד הגט ולא יפסיד הוצאותיו ואם הב"ד עשו בחנם משום תקנת עגונות כ"ש דדייקו ואם כן טעות ל"ש כנפילה ויותר ולומר דנזדמן הטעות ליתן לשליח ואשה ששמותיהן שוין לשליח ואשה של המגרש הוי נפילה דיחיד.
סעי' ל"ח השולח וכו' אא"כ חלה התוס' ורשב"א הקשו הא ילפינן מושלח ושלחה דשליח עושה שליח ותרצו דהיינו בגילה דעתו דאינו מקפיד אבל בלא"ה יש לחוש דקפיד ועיין בר"ן ולכאורה כיון דאינו ברור דקפיד הוי דברים שבלב דאינו מוכח ול"ה דברים לבטלו השליח דאפילו גיד בגיטא לאו מלתא מכ"ש היכא דיש רק ספק קפידא ואפילו נימא דסתמא קפיד מ"מ לא עדיף מגילוי דעתא דל"מ לבטל השליחות מצד דהוי דברים שבלב ולדעת הב"ח בסי' קל"ד ס"ג דגילוי דעת קודם מנוי השליחות מהני לבטל השליחות י"ל ה"נ אפשר דקפיד ומתחלה לא עשהו שליח אדעתא דהכי שיעשה שליח אחר בלא אונס אבל לפוסקים דהביא הב"ח שם דמוכח דס"ל דגם גילוי דעת מתחלת מינוי השליחות לא מהני לבטל השליחות קשה ולפ"ז אפשר לתרץ קושיות הראב"ד לפוסקים דבהולך לבד יכול לעשות שליח גם בלא איתנס אם כן למה לא שאל רבא לההיא שליח אי א"ל הולך או את הולך רק אומר חלה מ"ט דאיתנס ההיא נמי איתנס ועיין בר"ן שם ולפ"ז י"ל דלרבא גם בהולך סתם בעי איתנס כיון די"ל דקפיד אף דהוי דברים שבלב מ"מ לרבא ל"צ לפרש הביטול שליחות בפה אבל לדידן צ"ל דוקא את הולך.
אמנם לפמ"ש לעיל סימן ק"כ ס"ד בישוב דברי הרשב"א דאם שליח שני מכח שליח ראשון לבד נעשה אזי א"א לבטלו רק אם יש אומדנא דמוכח דודאי הבעל קפיד דהוי כמשנה מדעת משלחו אבל אם יש ספק אי קפיד הוי רק דברים שבלב ולא הוי דברים אבל אם שליח שני נעשה מכח הבעל דהוי כעשהו שליח לעשות שליח אחר אזי דוקא אם ודאי אין קפידא הוי אומדן דעת דאדעתא דהכי עשהו שליח אבל אם ספק יש שמא קפיד שלא למנות אחר תחתיו אם כן ליכא אומדן דעת דמוכח דהרשהו לעשות שליח אחר והוי להיפך דברים שבלב אף את"ל דלא קפיד ועתה מצאתי כה"ג בישע"ק בסימן זה ס"ק ט"ז כתב עד"ז אלא שלא ביאר כל הצורך.
אלא דק"ל לפ"ז דהא תינח למר בר"א דמת שליח ראשון לא נתבטלו כולם דכולהו מכח בעל קאתי ע"כ דמתחלה מינה הבעל את השליח ונתן לו כח למנות אחר והוי כבעל מינה האחרים בפירש היכא דידעינן דלא קפיד אבל לרב אשי דס"ל מת שליח ראשון בטלו כולם אם כן ס"ל כיון דשליח כמותו יכול בעצמו למנות אחר ולאו מכח בעל אתי א"כ למה בהולך סתם לא ימנה אחר אם לא איתנס מחששא שמא קפיד הבעל מ"מ הוי רק דברים שבלב ולא הוי דברים לבטל שליחות השני מכח דנימא דשליח ראשון שינה מדעת הבעלים וזה צ"ע טובא.
ונראה לפמ"ש לעיל סימן קכ"א ס"ח דלרב אשי דשליח שני לאו מכח בעל קאתי אין בידו לגרש האשה בע"כ דלאו כל כמיניה דשליח ראשון למשוי שליח לחוב לאחריני דהאשה אינה קנינו רק הבעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ דהאשה קנינו ובשלו יכול לעשות אבל השליח נהי דידו כיד בעל אבל אין קנין של בעל קנינו כאשר כתב החתם סופר הבאתיו שם אבל למר ב"א דכולהו מכח בעל קאתי אם כן הוי כהבעל מינה גם השליח שני ויכול לעשות שליח לגרש בע"כ עיי"ש ולפ"ז א"ש לרב אשי דבלא אונס אין השליח יכול לעשות שליח כיון דשליח ראשון יכול לגרש בע"כ ושליח שני אינו יכול לגרש בע"כ א"כ גרעיה לשליחותיה וזה אינו רשאי וכמ"ש המל"מ פ"ט מה"ג הל"ט עיי"ש.
ולפע"ד היא כונת הירושלמי בס"פ כל הגט דפליגי אי צריך למסור השליח ראשון לשני כל שליחותו דהיינו שלא לגרע השליחות רק כל כח שיש לשליח ראשון יהי' גם לשני עיי"ש וע"כ לרב אשי בלא חלה או שאר אונס בהולך סתם גם כן אינו יכול לעשות שליח אחר דמיעט בשליחותו אבל באיתנס כיון דהשליח ראשון אינו יכול לילך לגרש א"כ אם לא יעשה שליח שני לא תתגרש כלל ע"כ יכול למנות שליח תחתיו דעכ"פ תתגרש ברצון וזה לא חשוב מיעט בשליחותו כיון דהוא אין בכחו לגרשה אפילו ברצונה כיון דאיתנס.
אמנם נלע"ד דא"א לומר דשליח שני נעשה מכח הבעל דהוי כפירש הבעל שמי שהשליח ימנה תחתיו יהא שליחו רק אם יכול למנות שליח שלא בפניו אבל אם צריך למנותו בפניו א"א כומר דבעל עשהו לשליח שני והנה הרמב"ם פ"ז הלכה כ"ב כתב כל העושה שליח א"צ שיהא השליח עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פלוני שלוחי ואפי' שלא בפניו וכתבו הה"מ שם והר"ן בפרק כל הגט דילפינן לה מדאמר רבא בפרק כל הגט דף למ"ד הא ודאי קאמבעיא לן כי משוי שליח בפניו או שלא בפניו הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו עיי"ש,
ולפ"ז הרווחני תלי"ת לתרץ קושיות הרא"ש שם דמה ענין בעיא דרבא לעובדא דידי' דלא שייכה רק על המשנה כשחלה השליח וממנה שליח אחר בב"ד ומבעיא לרבא אם יוכל שליח ראשון למנות שליח שני אפילו שלא בפניו ולישנא דהא ודאי קא מבעיא לי משמע דאהאי עובדא קאי עיי"ש אמנם לפמ"ש י"ל דהנה רבא אמר חלה מ"ט משום דאנוס האי נמי אנוס והקשה הראב"ד לשיטת הפוסקים דבהולך לבד יכול לעשות שליח גם בלא אנוס למה לא שאל רבא את השליח אם אמר לו הולך או את הולך דמשמע דצריך לטעמא דאנוס אפילו בהולך לבד אמנם לפמ"ש י"ל דבהולך לבד א"צ אנוס כיון דלא חזינן דקפיד מהיכי תיתי נימא דקפיד מ"ש שליח זה או זה אמנם כל זה אם גם שליח שני יכול לגרש בע"כ לא מיעט בשליחותו וליכא קפידא אמנם הא דשליח שני יכול גם כן לגרשו בע"כ היינו אם חשבינן לו דנעשה מכח הבעל דמצי למשוי שליח על אשתו שהיא קניינו לחובתה וכמ"ש לעיל אמנם זה דוקא אם מצי לעשות שליח שלא בפניו וכ"ז למסקנא דרבא אבל לס"ד דמספ"ל לרבא הא א"כ ל"ל דשליח שני עשהו הבעל רק שליח ראשון עשהו לשני שליח ולאו כל כמיניה למשוי שליח לחוב לאחריני לגרשה בע"כ אם כן מיעט בשליחותו ויש קפידא גדולה לבעל וע"כ אף בהולך לבד א"א לעשות שליח רק באנוס כיון דאם לא יעשה שליח שני לא תתגרש אפילו ברצון דהא הוא אנוס וא"א לעשות שליחותו כלל ועל כן הוכרח רבא לומר דהוי אנוס וזה גופא בא רבא לתרץ למה הוצרך לטעמא דאנוס אף דלא חקר אם א"ל הבעל לשליח את הולך או הולך לבד ע"כ אמר הא ודאי מבעיא לי כי משוי שליח בב"ד בפניו או שלא בפניו כמ"ש הרשב"א דכן גרסת הרמב"ם והפוסקים דאזלו בשיטת הרי"ף וע"כ הוכרח רבא לומר טעמא דאנוס משום ספיקא דלא מצי משוי שליח שלא בפניו דהן הבעל הן השליח ראשון דלמא לא מצי למשוי שליח שלא בפניו וא"כ ע"כ שליח שני רק מכח שליח ראשון קאתי וע"כ לבתר דפשטה רבא וכן שלחו מתם דמשוי שליח גם שלא בפניו שפיר אמרינן דשליח שני גם כן מכח בעל קאתי ומצי לגרש בע"כ נמצא לא מיעט שליח ראשון בשליחותו וע"כ שעיר י"ל בהולך סתם יכול לעשות שליח אחר גם בלא חלה ולפ"ז יש ראיה לשיטת הפוסקים הללו דבאמר רק הולך א"צ חלה ומיושב תמיהת הרמב"ן עליהם איך פסקו לקולא דלא צריך חלה כאיבעית אימא מיצעתא ולא כאב"א קמא ולא כאיבעית אימא בתרא דגמרא עיי"ש ולפמ"ש יש להם הכרח מהגמרא דכן הלכה ולא כהרי"ף והרא"ש הקשה שפיר לשיטת הרי"ף.
ובזה היה אפשר לומר עוד פרפרת אחת מה שהקשו לרבא וליחוש שמא פייס וכו' דמה ענין קושיא זאת לרבא הא רבא לא אמר רק דמצי למשוי שליח שני ואמר לו מסור מילך קמן ועדיין לא חקרו איך נעשה שליח ואם בפניו נכתב וכדומה ואולי הוה אומר השליח דבעל אמר נאמנת עלי שלא פייסתי ועשה כדינא דסתם ממוני אגוטא בקיאי בהלכתא ואם לא אמר כן לא היה רבא משוי שליח ועדיין לא גילה דעתו כלל דא"צ לומר נאמנת עלי ולמה איכסף רבא אמנם לפמ"ש י"ל דהנה אם צ"ל נאמנת עלי לומר שלא פייס א"כ א"א לגרשה בעל כרחה גירושין ודאי דתוכל לומר אדרבה דפייס ומפרט לפשט הפוסקים דחשש שמא פייס היינו דביטל השליחות תוכל לומר דחוששת שמא פייס וביטל דהא בדידה תלה לומר שלא פייס ואם דתהא מגורשת מספק עכ"פ זה ודאי אין רצון הבעל כיון דעדיין יחויב במזונות וכל שעבודים ועיין לעיל ריש סימן קכ"ב ובג"פ וע"כ מדהוצרך רבא לומר טעמא דאניס ע"כ משום דמיעט בשליחות שלא יוכל השני לגרש בע"כ אם כן צ"ל דראשון יכול לגרשה בע"כ ולא אמר הבעל נאמנת עלי ע"כ הקשו לו ליחוש שמא פייס ומפרט כיון דשליח ע"כ צריך לגרש בפני ב"ד ולומר בפ"נ או שליח ב"ד אני ואם לא תרצה להתגרש תאמר שפייסה ולא יניחו הב"ד ליתן לה הגט ומדויק מאד מה דאמר רבא מיד הא ודאי קא מבעיא לן כי משוי שליח בפניו דמה ודאי ומה לן אם לא מבעיא אפשר להו מפשט פשיטא להו ולפמ"ש א"ש דמעובדא זאת מוכח דודאי מבעיא לו עכ"פ אם משוי דוקא שליח בפניו מדהצריך לטעמא דאנוס וכן רבנן דעמיה שהקשו לו ליחוש שמא פייס עכצ"ל דגם להו לא פשיטא דמשוי שליח שלא בפניו דאם כן בלאה"נ א"צ לטעם דאנוס ודו"ק מאד וא"ש יותר לפי גרסת הרא"ש כי משוי שליח בפניו ולא גרס ב"ד כלל אלא דלהרי"ף ורא"ש דס"ל גם בהולך צריך חלה לא נתיישב עדיין.
ונלע"ד דעוי"ל מה דאמר רבא הא ודאי קא מבעיא לן על עובדא דידיה דהנה לכאורה קשה מה הקשו לו והא שליח שלא ניתן לגירושין ומה הוצרך לתרץ כיון דלאחר למ"ד יכול לגרש הוי השתא כשליח שניתן לגירושין הא בלאה"נ הא ב"ד לא משוי שליח עד אחר שלשים יום ואז כבר שליח ראשון ניתן לגירושין ויחול אז שליחות השני דהא כבר גלה דעתו לפני הב"ד שיעשו שליח אחר שלשים יום ול"ל דהוי דשלב"ל וכמ"ש תוספת בנזיר דף י"ב דלא מצי לעשות שליח על דבר שלב"ל דשאני התם דמחוסר מעשה אבל הכא רק מחוסר זמן ומבואר במל"מ פ"ד מה"א דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל עיי"ש ודוחק לומר דזה הוא כונת רבא בתירוצו דהא משמע דבא לומר דעכשיו הוי שליח שניתן לגירושין אמנם לפי מה דמספ"ל לרבא אי משוי שליח שלא בפניו א"ש דא"א לומר שיחול השליחות לאחר שלשים יום כשיהי' שליח ראשון שליח שניתן לגירושין דאז כבר השליח אינו בכאן ואין שליח ראשון יכול לעשות שליח זה ממקום שהוא עתה דהיה שלא בפניו ועכצ"ל דהשליחות חל מיד בשעה שמוסר לב"ד נעשו הב"ד שליחים תחתיו בפניו מיד וזה שאמר רבא הא ודאי מבעיא לן דכן עכצ"ל מקושיתם ותירוץ רבא וע"כ סמכו לעובדא דידי' ועיין במקור חיים על הלכות פסח סימן ת"ג בביאורים סק"ח דבין לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל בין לדידן היכא דמהני הקנין בדשלב"ל בשעה שהקנין נתפס בעינן שיהי' יכול להקנותו בשעה שבא לעולם וגם בשעת קנין בא הקודם ליד המוכר ומכחו בא להלוקח עיי"ש ואם כן ה"נ אף דמחוסר אמן ל"ח דשלב"ל מ"מ כשבא הנתן בעינן שיהא יכול להקנותו ובא מקודם ליד המוכר ואכתי בא ללוקח וכן בשליחות זה לאחר שלשים יום בעת חלות השליחות השני צריך שיהא יכול עתה לעשותו שליח וקודם חל שליחות ראשון ואכתי נעשה עתה השליח השני וע"כ אם צריך לעשות השליח שפניו לא מהני ועכצ"ל דגם בתוך שלשים יום חשיב כשליח שניתן לגירושין ומוסר כחו להב"ד שהם בפניו אז.
עוי"ל לפי מה שהקשה המכ"ה הובא כאן בב"מ ובפ"ת דאיך יכול לעשות שליח אחר כיון דלא מצי עביד השתא לגרשה ותירץ כיון דמכח בעל קאתי כל השליחים היי כעשהו הבעל והבעל מצי לגרש מיד וכן כתב בישע"ק עיי"ש ואם כן י"ל תינח אם א"צ לעשות שליח בפניו הוי כנעשה עתה מהבעל דע"ד כן מסר הבעל הגט להשליח לעשות שליח כשיצטרך אבל אם צריך בפניו דוקא א"א שיהי' שליח הבח הבעל דגם הבעל גופא לא מצי עביד שליח השני שלא בפניו ואיך משוי שליח ראשין על זה לעשות שליח שני וע"כ אחר רבא דזה מבעיא לו אם מצי משוי שליח שלא בפניו דאם לא מצוי משוי גם שליח זה לא מצי למסור לב"ד וזה תירוץ לקושיות הרא"ש על שסמכו לעובדא זאת אלא דלשון ודאי ולן אינו מדוקדק לפירש זה כמו להנ"ל.
וע"ד הפילפול קצת י"ל קושיות תוספת וראשונים למה שליח לא משוי שליח רק בחלה או אנוס והרי תורה אמר ושלחה דשליח עושה שליח ולהבין דעת הפוסקים גם כן למה שליח שני ס"ל דעושה שליח שלישי גם בלא חלה ע"ד מ"ש לעיל דאם שליח שני מכח שליח ראשון לבד לא מצי לגרש בע"כ ואם מכח בעל דודאי דעת הבעל שיעשה גם שליח שני אזי יכול לגרש בע"כ דבעל יכול לעשות שליח לחובה אשתו שהיא קניינו אמנם כבר כתבתי לעיל דאם לא יכול לעשות שליח שלא בפניו ל"ל דשליח שני נעשה מהבעל כיון דהי' שלא בפניו ועיין בחתם סופר בהשמטות לחו"מ סימן קצ"ט הביא בשם המכתב מאלי' ומרדכי וכ"פ דבעל א"י לעשות שליח שלא בפניו רק שליח דעושה שליח בב"ד זה מבעיא לרבא ופשטה דכח ב"ד אלים לעשות גם שלא בפניו עיי"ש וע"כ שליח ראשון לא מצי לעשות שליח שני משום דמיעט לשליחותיה שאינו יכול לגרש בע"כ כשליח ראשון וע"כ דוקא בחלה או נאנס דא"א לגמור בעצמו שליחותו אם כן אם לא ימסור לשליח שני יתבטל לגמרי המעשה ומוטב יעשה שליח שני דאפשר לגרשה ברצונה עכ"פ וכ"ז בשליח ראשון לשני אבל השני כיון דבלא"ה לא יכול לגרש בע"כ מה לי הוא או שלישי ע"כ יכול לעשות שליח גם בלא חלה והנה הר"ן הוכיח מהך דרבא דאמר חלה מ"ט משום דאנוס ולא שאלו מקודם אם א"ל את הולך ש"מ דס"ל גם בהולך לבד דוקא חלה ועכצ"ל משום דבעל לא מצי למשוי שליח שלא בפניו וע"כ סמך רבא אידך מימרא לעובדא זאת ואמר הא ודאי מבעיא לך שליח כי משוי בב"ד שליח בפניו או שלא בפניו דזה פשיטא לו דבעל לא מצי משוי שליח שלא בפניו וע"כ החלטתי דחלה דוקא אבל שליח דמשוי בב"ד שליח אם אלים כח ב"ד לעשות גם שלא בפניו או לא והדר פשטה דיפה כח ב"ד לעשות שליח שלא בפניו,
והנה לפי הגרסא שליח כי משוי שליח בב"ד אף דנימא דב"ד דוקא מ"מ לאו דוקא אם מוסר דבריו לב"ד והב"ד עושים שליח שלא בפניו אלים כח הב"ד דהא משמעות הלשון דשליח גופא משוי שליח השני רק דמשוי בפני הב"ד ומשים זה יפה כוחו לעשותו גם שלא בפניו והנה מדמבעיא לרבא בשליח דוקא י"ל דבעל לא מצי משוי שלא בפניו כיון דאינו עושה בב"ד וזה דעת המרדכי והפוסקים שהביא המח"א והחת"ס אמנם אם גם הבעל רוצה לעשות שליח שלא בפניו בב"ד לא ידענא למה יגרע כוחו לע"ז ואדרבה הר"ן כתב אהא דשלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו ומינה ודאי שהבעל יכול למנות שליח שלא בפניו והרמב"ם פ"ז מה"ג הלכה כ"ב ז"ל כל העושה שליח א"צ שיהא השליח עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פלוני שלוחי ואפילו שלא בפניו וכן השליח עושה שליח אחר שלא בפניו עכ"ל הנה מדהזכיר ב"ד ואומר להם ודאי לא לחנם נראה דנוטה לסברת הפוסקים דלמנות שליח שלא בפניו צריך למנותו דוקא בב"ד והוא כמ"ש דל"ד הב"ד כחם יפה לעשותו שלא בפניו אלא גם הבעל כשעושה השליח שלא בפניו לפני ב"ד סגי והנה גם הה"מ שם כתב שם ובהלכות מבואר שליח כי משוי שליח בב"ד בפניו וכו' ומינה ודאי שהבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו עכ"ל והנה ודאי אין ללמוד מק"ו משליח אלא כשעושה לפני ב"ד לפי סברות הפוסקים דב"ד כחם יפה לזה אלא דקשה דלמה מבעיא לרבא בשליח ולא בבעל עצמו גם כן אי משוי שליח שלא בפניו וצ"ל לגרסא זאת דבבעל עדיף ופשיטא לו מיד דמשוי שליח שלא בפניו אלא בשליח תחלה מבעיא לו וכיון דאיפשט בשליח מכ"ש דבעל יכול לעשות כן אמנם מ"מ אין לנו הכרח לבעל ג"כ רק כשעושה לפני ב"ד כנלע"ד.
ולפ"ז נתיישב מה שהקשתי לעיל מה דהקשו לרבא וליחוש שמא פייס ואיכסף דהרי לא מסר השליח דבריו איך נתמנה שליח ולא הורה רבא עדיין דאצ"ל לו נאמנת עלי ולמה איכסף ואם בדעתו לא היה לחקרו על זה אינהו מנא ידעו ורש"י פירש להדיא אבל האי דלא אמר הכי ליחוש משמע דכבר ידוע להם שלא אמר ומנא ידעו ולכאורה הי' נ"ל הכרח מזה למ"ש הרשב"א בגיטין דף ח"י דהיכא דקבע זמן חיישינן דביטל הגט ולא ידעה גם האשה ובהך דס"פ מי שאחזו בע"מ שאעבור משום דל"מ ביטול רק מדעת שניהם אזי תוכל לדעת מהביטול ואם כן בהך דפרק כל הגט בההיא דשדר גיטא לא מהני נאמנות לדעת הרשב"א כמבואר בתו"ג סימן קמ"ד ס"ז ואם כן שפיר הקשו לרבא דניחוש שמא פייס דכאן גם באומר נאמנת עלי ל"מ אלא דלא הובא דעה זאת בפוסקים וצ"ל כיון דמהימנה אפילו תשקר ה"נ מהימנה לומר דיודעת שלא פייס ולא ביטל אף דאפשר ביטל ואינה יודעת מ"מ בדידה תלה הדבר וא"כ הק"ל אמנם לפמ"ש א"ש דהנה רש"י שם דף כ"ט ע"ב בד"ה ה"ג ואמר רבה כו' באומר בפני ב"ד בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים וכו' עכ"ל הנה מפורש יוצא דצריך לומר כן בפני ב"ד בשעה שמוסרו לשליח ולא ראיתי מי שנתעורר בזה ולא הובא בפוסקים והוא חידוש מה ענין ב"ד לזה ואפשר טעמו כדעת הירושלמי בפז"ב הובא בש"ך חו"מ ריש סימן כ"ב ודעת כ"פ כן דבאומר נאמן עלי אבא וכה"ג אף לאחר גמ"ד יכול לחזור בו אם לא שאמר כן בפני ב"ד במקום מושב הדינין ואפילו כבר נטלו מזה ונתנו לזה כל שלא אמר כן בפני ב"ד יכול לחזור בו דהוי רק פטומי מילי בעלמא עיי"ש וא"כ א"ש מאד דתפסוהו לרבא בממ"נ דכבר כתבתי מה דהצריך רבא לטעמא דאונס משום דשליח שני אינו יכול לגרש בע"כ ומיעט בשליחותו אמנם זה דוקא אם שליח שני לא חשוב נתמנה מהבעל וה"ט דא"א למנות שליח שלא בפניו ועכצ"ל דבא מכח השליח בפניו דשליח מוסר לב"ד והם עושים שליח אחר או דכח ב"ד יפה ועכ"פ אינו שליח מכח מינוי הבעל לומר דבעל כשמסר הגט לשליח ראשון אדעתא דהכי מסר לו שיוכל למנות שליח אחר ויהא חשוב נתמנה מפי הבעל כיון דא"א שלא בפניו ושלא בפני ב"ד וע"כ הקשו לו דניחוש שמא פייס ועכצ"ל דאמר לו נאמנת עלי בשעה שמוסר לשליח בפני ב"ד כפרש"י אם כן ממילא נחשב גם שליח שני נתמנה מפי הבעל דלפני ב"ד יכול למנות שלא בפניו ול"צ לטעם דחלה וממ"נ אם אמר נאמנת בפני ב"ד כשמסר לשליח א"צ לטעם דחלה ואם לא אמר כן לא מהני השליחות כלל וע"כ איכסף וע"כ סמכו הענין לו הא דאמר רבא הא ודאי מבעיא לן שליח כי משוי שליח בב"ד בפניו דוקא נהי דבעל פשיטא לן דבב"ד משוי שליח שלא בפניו אבל שליח כי משוי שליח בב"ד מבעיא אם צריך בפניו
ולפ"ז מיושב גם כן קושיות הראשונים הובא ברמב"ן שם לפוסקים דגם בהולך לבד חלה דוקא אם כן מה רמי ממתניתין דכתבו ותנו דלא יאמרו לאחרים לכתוב נימא דשם מיירי דלא חלי ויותר קשה דהא רבא גופא ס"ל דוקא חלה כדמוכח מההיא עובדא הנ"ל והכא הוצרך לתרץ מטעם דכתובה מילי הוי עוד הקשו בתוספת לטעמי דבזיון ומילי למה קתני יכתבו ויתנו דמשמע דיתנו הם בעצמם ולפמ"ש א"ש דמה דצריך חלה משום דבלא"ה מיעט שליח ראשון שליחותיה דשני' א"י לגרש בע"כ רק אם חלה דבלא"ה גם הוא לא יגרשה אין קפידא לבעל וכ"ז שייך בנתינה אבל בכתיבה ל"ש זה והל"ל גם אם לא חלה יעשה שליח שני ומדלא יכול לעשות שליח שני ע"כ לא מטעם דמיעט בשליחות רק דשליח אין בכחו למשוי שליח אחר א"כ ל"ש חלה או לא ומשני מטעם בזיון או מילי וכ"ז לענין הכתיבה אבל מה דתני ויתנו משום דעשאם רק שליחים ובלא חלה מיירי ודו"ק.
ונראה ראיה למ"ש דבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו אם עושה לפני ב"ד אף לגאונים דא"י לעשות שליח שלא בפניו דז"ל הרמב"ן ר"פ השולח הא דתנן בראשונה הי' עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו ופליגי ר"נ ור"ש אי בב' או בג' תמהני בה אפילו ביטלו בינו לבין עצמו למה לא יבטל דאי ידעינן בו ליהוי ביטול וי"ל שהדין נותן ששליחות השליח כיון שבפניו הי' אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דיבור שהוא בפניו עיי"ש וכן נראה מהירושלמי הרי דבפני ב"ד חשוב דיבור מעליא כבפניו דאל"כ גם בפני ב"ד איך יכול לבטל והרי אין הב"ד עושים הביטול רק הבעל מבטל בפניהם ואם כן דון מינה דעשיית שליח בפני ב"ד חשוב כבפני שליח והר"ן בתשובה סי' מ"ג והובא בשבות יעקב חא"ע מח"ר סימן קי"ד יליף ביטול שליח ע"י כתב מן עשיית שליח ע"י כתב ואף דהר"ן למד במכ"ש ביטול מעשיה היינו דמיירי בעשיית שליח לכתוב גט דצריך שישמעו קולו משום לשמה אבל עשיית שליח לנתינת הגט שוה לביטולו וכמ"ש לעיל סימן ק"כ ס"ד ואם כן כמו לענין הביטול שמבטל הבעל את השליח שלא בפניו מהני בפני ב"ד ה"נ לענין עשיתו.
ונראה עוד דמ"ש הרמב"ן טעם הנ"ל דדיבור גרוע שלא בפני השליח לא אתי לבטל שליח שנעשה בפניו אתיא אליבא דגאונים דאינו יכול לעשות שליח שלא בפניו רק בפניו אם כן אלים דיבור בפניו משלא בפניו לענין עשיית השליח ה"נ לא אתי ביטול דשלא בפניו שהוא גרוע לבטל דיבור שהיה בפניו משא"כ לפוסקים דיכול לעשות שליח שלא בפניו א"כ ל"ש בפניו או שלא בפניו בדיבור אחד נאמרו ואין מעלה לזה על זה וה"נ לענין הביטול ועכצ"ל כטעם התוספת והר"ן דשלא בפניו לא יכול לבטל גם קודם תקנת ר"ג משום חשש ממזרות וע"כ לר"ש צריך ג' ולר"נ צריך ב' משום דהוי דבר שבערוה וכמ"ש הרמב"ן גם כן טעם זה ולפ"ז א"ש מ"ש הרמב"ן בטעם ראשון דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו לבטל דיבור דבפניו דמה פיסקא הא סתמא נאמר דצריך בפני שליח או בפני ב"ד והרי אם עשה השליח שלא בפניו יבטל גם כן שלא בפניו ושלא בב"ד ועכצ"ל כמ"ש דלהך סברא לא מהני עשית שליח שלא בפניו רק בפניו או בפני ב"ד ה"נ צריך דיבור מעליא כה"ג לבטלו או בפניו או בפני ב"ד.
סעי' סמ"ך והוא שיבטלנו בפני שנים כבר הבאת לעיל דהרמב"ן כתב הא דצריך ב"ד שלא בפניו דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו לבטל דיבור מעליא דבפניו וכתב עוד דאפשר דמ"ד בפני ב' משום דאין דבר שבערוה פחות מב' ומ"ד בפני ג' דגם קודם תקנת ר"ג חששו לחשש ממזרות וכה"ג כתבו התוספת ר"פ השולח ובאמת ב' הטעמים מבוארין בירושלמי ר"פ השולח דלר"י דס"ל בקדושין דף נ"ט ע"ב דיכול לבטל השליח שלא בפניו דלפיכך צריך הכא לבטל בפני השליח או בפני ב"ד גם קודם תקנת ר"ג דחומר היא בעניות והיינו מחשש ממזרות או עגונות ולר"ל דס"ל בקדושין דאינו יכול לבטל השליח שלא בפניו הכא דוקא בב"ד שכחו מרובה ומזה ראיה לפירש תוספת בקדושין שם דר"י ור"ל פליגי על ביטול שלא בפני השליח דלא כרש"י עיי"ש,
ובזה מיושב קושיות הטי"ג וב"א לתוספת בפרק השולח ד"ה ואפקינהו דהקשו דא"כ יחפה על ב"א ותרצו דכדין יחפה ולא אכפת לן והקשו א"כ למה יתקנו זמן כדי שלא יחפה הא יכול לחפות בלא"ה כה"ג שיבטל שלא בפני השליח ואפילו לרבי דבטלו מבוטל היינו בבטלו בב"ד אבל שלא בפני ב"ד גם לרבי אינו מבוטל ועכצ"ל משום דמה כח ב"ד יפה וכמ"ש תוספת דף ל"ב ע"ב בד"ה ור"נ והיינו דאפקעינהו רבנן לקדושין ובשלמא למ"ד בפני ב' י"ל בלא"ה מדינא אין דבר שבערוה פחות משנים אבל לר"ל דאמר בג' כר"ש עכצ"ל בב' משום חשש ממזרות לא מצי לבטל ואפקעינהו לקדושין ואם כן מה פריך בגיטין די"ז ור"ל דאמר זמן משום פירות מ"ט לא אמר כר"י משום שלא יחפה על ב"א והרי לר"ל בלא"ה יכול לחפות כדין והוא קו"ע ולפמ"ש אין התחלה לקושיתם דע"כ לא הוצרכו תוספת כ"ז אבא לר' יוחנן דיכול לבטל גם שלא בפני שליח אם כן מה דצריך ב"ד ע"כ רק משום חומר הוא בעריות אבל לר"ל מדינא צריך ב"ד דכחם מרובה לבטל גם שלא בפניו ומה דסליק בבבלי בקדושין שם בתיובתא על ר"ל מהך מתניתין ולא תירץ כירושלמי דשאני ב"ד דכחם מרובה היינו דס"ל דר"ל קאמר גם אם שלח אחריו שליח לא מצי לבטל ועל זה אתותב מדקתני או ששלח אחריו שליח וכמ"ש מהרש"א שם בד"ה לא קדשה ובאמת מירושלמי דר"פ השולח יראה דפלוגתת ר"י ור"ל במבטל שלא בפניו וכפשט דברי התוספת דקדושין שם בד"ה לא קדשה ולא פליגי כלל לענין אם שלח אחריו שליח ואדרבה הקשה הירושלמי על ר"י ממה דצריך לשלוח אחריו שליח ולא בטל שלא בפניו משמע דלר"ל לא ק"מ אמנם מה דבבבלי מיתיב ר"י לר"ל משלח אחריו שליח נלע"ד דרך פילפול דהנה כתב מהרי"ט דמילי לא ממסרי גם לחד שליח וכתב בתוס' רע"ק ר"פ השולח דהיינו למ"ד אומר אמרו פסול וכתב עוד דאם מילי לא ממסרי גם לחד שליח א"כ קשה איך יכול לבטל ע"י שליח הא הוי מילי אם נאמר דהשליח עושה הביטול עיי"ש אמנם בהגהות רב"פ על הב"מ סימן זה מבואר דהביטול עושה הבעל והשליח מעשה קוף עביד רק להודיע לשליח ראשון דבעל בטלו וכמו הודיעו ע"י כתב וא"צ בזה שליחות והנה מבואר בגיטין דף פ"ח ע"א וסוף דף ס"ו וסוף דף ע"א ע"ב דלמ"ד חתם סופר ועד שנינו ע"כ ס"ל דאומר אמרו פסול ומבואר בפרק המגרש פ"ו ע"ב דלרב דכתב סופר ועד פסול ע"כ חתם סופר ועד שנינו וכן אמר ר' יוחנן עיי"ש אם כן לר"י ע"כ אומר אמרו פסול ומילי לא ממסרי אף לחד שליח א"כ לא מצי לעשות הביטול ע"י השליח דהוי מילי ועכצ"ל דבעל עושה הביטול רק מודיעו לשליח ראשון ע"י שליח ב' ומעשה קוף עביד א"כ הרי הבעל מבטל שלא בפני שליח ראשון ושפיר מיתיב ר' יוחנן משלח אחריו שליח אבל ר"ל גופא באמת יכול לתרץ דהשליח עושה הביטול בפני שליח שני רק ר"י לשיטתו שפיר מותיב והש"ס מסיק בתיובתא לפי מה דמסיק רב אשי בפרק מי שאחזו דף ע"ב דאומר אמרו פסול ותניא כותיה דרב אשי עיי"ש אמנם הירושלמי בפרק המגרש שם בהך דכתב סופר ועד מסיק דר' יוחנן ס"ל כתב סופר ועד שנינו וס"ל אומר אמרו כשר כמבואר שם ביק"ע ושירי ק"ע ע"כ לא פריך על ר"ל משלח אחריו שליח ואדרבה פריך על ר' יוחנן והוצרך לומר משום חומר הוא בעריות ודו"ק וראיתי בחידושי מהרי"ט בפרק האומר שם נתקשה הרבה לשיטת התוס' שם דמה פריך ר"י על ר"ל משלח אחריו שליח ור"ל לא קאמר רק דשלא בפניו אינה חוזרת וגם אם קושיא הוא איך לא הדר בו ר"ל מכח משנה זאת המפורשת ועוד מה פריך שם הלכתא אהלכתא דקי"ל כר"י דחוזרת וקי"ל כר"נ דחוזר ומגרש בו ולמה צריך לפרוך הלכתא אהלכתא ליפרך על ר"נ ממשנה דמותיב ר' יוחנן לר"ל ולפמ"ש א"ש הכל דרק ר"י לשיטתו מותיב שפיר אבל ר"ל לעצמו לא קשה לו וגם לר"נ י"ל הא דחוזר ומגרש בו דנהי דאמר לשליח הולכה גט שנתתי לך בטל הוא והוי בפני שליח הולכה מ"מ לבטל גוף הגט צריך לבטל שליחות הסופר ועדים דהוה שלא בפניהם ולר"ל לא מצי לבטל שלא בפניהם ותירץ שמתרץ ר"ל גם לר"נ י"ל ע"כ פריך רק הלכתא אהלכתא ומשני נהי דבטליה לשליח לגיטא גופא לא בטול ולא היה כונתו כלל לבטל שליחות הסופר ועדים רק את שליח הולכה ועיין בחידושי רשב"א ס"פ התקבל ומהרש"ל שם דף ס"ז בד"ה גמרא ר"ח אמר ודו"ק מאד והנה לירושלמי דלר"י משום חומר בעריות צריך בפני שליח ולא אמר כדי שיועיל הביטול בפני השליח לבד משום דבירושלמי קאמר הלך השליח לבטל צריך לבטלו בפני שנים הרי גם בפניו צריך ב' לעדים וע"כ שלא בפניו צריך ב"ד של ג' דוקא או שנים זה בפני זה דוקא ולפ"ז גם לר"י צ"ל משום חומר בעריות ואפקיענהו לקדושין ובאמת לירושלמי ס"ל לר"י דתקנו זמן בגיטין משום פירות ולבבלי י"ל בפניו אפי' שנים א"צ כמ"ש התוס' ושלא בעניו צריך שנים משים דאין דבר שבערוה פחות משנים והכל מתוקן בס"ד.
סעי' סמ"ך הג"ה ואין הבעל נאמן לומר שביטלו כתב הב"ש ס"ק צ"א וכתב בח"ר הבעל נאמן לומר דביטל כבר במגו דאי בעי יכול עדיין לבטל ומסיק הב"ש דהרשב"א מיירי שאומר שביטל בפני עדים שלא בפני השליח ובישע"ק השיגו כיון דמשום אע"ר דעבר אדרבנן א"נ אפילו במגו עיי"ש.
ולבבי לא כן ידמה דמגו דבידו מהני אף היכא דמשום אע"ר וראיה ממה דאיתא בא"ע סי' ק"ה ס"ב דמוכרת כתובתה ואח"כ אומרת שנפרעה אם אמרה שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במגו שאם היתה רוצה למחול אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר א"נ דאין לה מגו דיראה למחול שלא תתחייב לשלם כל דמי הכתובה ללקוחות עיי"ש והרי שם בין נפרעה קודם מכירה בין אח"כ משימה את עצמה רשעה ליקח דמי הלקוחות בלא ידיעתם ולהטעותם ולעבור על לא תונו וחבול ישוב רשע גזלה ישלם אע"פ שמשלם רשע מקרי ומ"מ נאמנת במגו דבידה למחול וראיה זאת יש להביא גם כן מפ"ק דב"מ דף כ"ף גבי מצא שובר דבזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דפריך ניחוש שמא מכרה כתובתה ומשני ש"מ איתא לדשמואל דיכולה למחול ודעת הרא"ש וכ"פ דהיינו דנאמנת במגו עיין בש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק נ"ו והרי אם יוודע שמכרה כתובתה ותאמר שהשובר אמת שכבר נפרעה קודם המכירה משימה את עצמה רשעה דלקחה בחנם דמים מהלקוחות ועברה על לא תונו שמכרה דבר שאינה שוה כלום ומ"מ תהא נאמנת במגו דיכולה למחול עוד ראיה ממ"ש מהריב"ל דכל הודאות בע"ד לחובתו משום מגו דבידו ליתן במתנה והרי נאמן לומר שגנב וגזל אף דמשום אע"ר במגו דבידו ליתן במתנה עוד ראיה מב"ב דף קכ"ז דפריך לרבנן יכיר ל"ל הא אי בעי יהיב לו כל נכסי במתנה ומה קושיא הרי תורה אמרה בן השנואה הבכור יכיר ומבואר בקדושין דף ע"ד דשנואה היינו מחייבי לאוין וא"כ נהי דלרבנן אינו נאמן לומר בן גרושה הוא דא"נ לפסול המוחזק בכשרות מ"מ אם ידעינן שאמו גרושה רק לא ידענו מי אביו ובא הוא ואמר זה בני הבכור מגרושה זאת שהיתה לי אשה אף דכהן הוא ודאי נאמן דבלא"ה הבן הוא נודע לבן גרושה ואם כן אי לאו דכתיב יכיר ה"א דא"נ במגו לומר שזה בנו הבכור כיון דמשום אע"ר וע"כ כתיב יכיר ועכצ"ל דפשיטא כיון דיש לו מגו דבידו ליתן נאמן אף דמשום אע"ר ול"צ קרא וזה ראיה ברורה ומה דעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל קטנים או אנוסים מחמת ממון היינו א"נ אף דיש להם מגו משום דא"א מע"ר שאני הך מגו דאינו רק מגו לומר שקר אחר אבל מגו דבידו לעשות באמת מה שאומר זה מהני וכמ"ש הרשב"א בקדושין דף ס"ד ע"א דהא דמגו במקום חזקה לא מהני היינו מגו בחלוף הטענות דיכול לומר שקר אחר אבל מגו דבידו לעשות עכשיו אלים יותר עיי"ש.
שם אא"כ השליח או האשה מודים עיין ב"ש ס"ק צ"ב וז"ל ירושלמי הלך השליח לבטל הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים והרמב"ם בפ"ו מה"ג וכן הטור כאן כתבו אם מבטל בפני השליח א"צ עדים כלל וכתב הב"י דאינו כהירושלמי ורבינו ירוחם כתב שאם הלך השליח לבטל שליחות הגט צריך לבטל בפני שנים אחרים דהשליח במקום בעל והרי בירושלמי דהשליח עולה משום השנים וכסבור הב"י פירושו דמצטרף עם עוד אחר ומ"ש הב"ש דחה הב"מ והשע"מ פ"ו מגירושין הביא דברי בעל העיטור שכתב על דברי הירושלמי ש"מ אין ביטול מועיל רק בפני שנים והשליח נאמן כדגרסינן השליש נאמן והמכתב מאלי' תמה על דברי בה"ע דאיך כתב דאין ביטול מועיל אלא בפני שנים והרי בתר הכי כתב על ההיא מימרא דירושלמי וז"ל וש"מ מדקאמר אין השליח עולה משום שנים אבל עד אחד עולה ונמצא לפ"ז דמה דקתני בירושלמי אבבא שניה והשליח עולה במקום ב' היינו שחשוב כשנים וא"כ איך כתב דבעינן ביטול בפני ב' ותו במאי דקאמר והשליח נאמן מה ענין לזה עיי"ש והשע"מ פירש דשליח ראשון נאמן לומר שביטלו שליח שני כהלכתו בפני ב' אחרים כשאותם השנים אינם לפנינו כיון דהגט בידו הוי כשליש ויפה פירש אבל לרמב"ם א"א לפרש כן וגם הלשון והשליח עולה משום שנים לא משמע כן.
ולפע"ד כולם עולין בקנה אחד ולא פליגי דודאי צריך שנים דאל"כ אין דבר שבערוה פחות משנים אמנם השליח ראשון שהגט בידו נאמן כשנים כיון דיש לו דין שליש גם בידו לחזור משליחותו כמ"ש הט"ז סימן זה ס"ק מ"ד ואם כן כשמבטל בפני השליח א"צ שנים דשליח ראשון גופא קאי במקום השנים כיון דנאמן אמנם זה דוקא אם מודה אבל אם אינו מודה צריך דוקא שנים זולת שליח ב' שהולך לבטל נמצא לפ"ז אדרבה מבואר בירושלמי כרמב"ם דרי"ו ועיטור דרמב"ם מיירי לענין גוף הביטול כשהשליח ראשון מודה ורי"ו מיירי לענין הכחשה ובעל העיטור פירש שני האופנים דאם אין השליח מודה צריך שנים אחרים ואם מודה א"צ כלל זולתו והירושלמי באמת קאמר דצריך לבטלו בפני שנים דאל"כ יהא נאמן השליח שלא ביטלו והשליח עולה משום שנים כשמודה שנתבטל אין צריך אפילו אחד זולתו ולא ידעתי מי הכריחם לכל הגדולים להשוות מחלוקת כי קרוב הוא לאמת.
עוד נלע"ד לתרץ דברי רי"ו שכתב הלך לבטל השליחות צריך שנים ואין השליח מן השנים ובירושלמי מבואר להיפך דהלך השליח לבטל הגט צריך שנים והשליח משום השנים דהנה בהגהות רב"פ על הב"מ סימן זה כתב דלפיכך השליח לבטל עולה משום השנים דאצ"ל דהשליח כבעל עצמו דרק מעשה קוף עביד והוי כמבטל ע"י כתב ודפח"ח אמנם כבר כתבתי לעיל סימן זה דלפמ"ש הרמב"ן דשלא בפני השליח מש"ה א"א לבטל רק בפני ב"ד משום דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו לבטל דיבור מעליא שעשהו שליח בפניו וא"כ בשלח אחריו שליח לבטל ולא עשהו בפני ב"ד ע"כ צ"ל דהשליח שני עושה הביטול בפני שליח ראשון ומשום דשליחו כמותו וכאלו הבעל מבטלו עכשיו בפניו דל"ל דבעל עושה בעצמו הביטול רק מודיעו ע"י השליח כמו ע"י כתבו דהא שלא בפניו א"א לבטל שלא בב"ד וא"כ ממילא צ"ל דהשליח עומד במקום הבעל וע"כ צריך שנים זולת השליח לעדים וכל זה אם מבטל השליחות שעשהו כבר בפניו צריך דיבור מעליא ג"כ לבטלו בפניו או בפני ב"ד אבל אם מבטל רק הגט א"צ ב"ד דזה אינו ענין לשליח רק הוי כמסירת מודעה על הגט שינתן שלא יועיל וכמ"ש הריב"ש סימן רל"ב הובא בהג"ה זאת וז"ל ואף מצד הביטול י"ל דלא בעינין שנים זה בפני זה דעד כאן לא אדכרו ב"ד במתניתין דהשליח אלא במי שמבטל שליחות השליח שנעשה כבר ומבטלו שלא בפניו אבל מי שמבטל הגט קודם כתיבה או אחר כתיבה שמבטל מלגרש בו לעתיד הרי זה כמוסר מודעה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולא מצינו במודעא לשון ב"ד כי אם לשון עדות דבעינן בפני שנים דומיא דקנין וכיון שכן אפילו זה שלא בפני זה מצטרפין עכ"ל וא"כ הירושלמי קאמר הלך השליח לבטל הגט ולא מיירי לבטל השליחות וזה רק כמוסר מודעה על להבא וא"צ ב"ד ולא בפני השליח רק שלח השליח להודיע וע"כ השליח עולה מן השנים דא"צ להיות כמותו אבל רבינו ירוחם דקדק בלשונו שלח לבטל השליחות דלזה צריך ב"ד או בפני שליח הראשון ואם כן עכצ"ל דשליח שני עומד במקום הבעל ושפיר כתב רבינו ירוחם דצריך שנים לבד מהשליח דהשליח הוי כהבעל כמו שליח הולכה דאינו עולה משום השנים ועיין בתו"ג סעיף זה שכתב דבשכח שליח בנטל הגט א"צ עדי שליחות דדוקא להוציא מחזקת פנויה או מחזקת א"א חשוב דבר שבערוה ובעי שנים אבל הכא שעדיין לא נתגרשה והשליח אומר שאין גט זה ראוי לגרש בו שנתבטל כשאר איסורין דמי שע"א נאמן עכ"ל וא"כ מה דצריך לבטל בפני שנים היינו דאל"כ כשיבואו אחר שנתגרשה להעיד שהבעל ביטל הגט לא יהיו נאמנים רק אם יהיו שני עדים דעתה באים להוציאה מחזקת גרושה שנתגרשה לפנינו אבל קודם שנתגרשה מהימן אחד לומר שהבעל ביטל הגט ושלחו לבטל בפני שנים וכיון דעתה מהימן ואתחזיק כדבריו אף שתתגרש בגט זה יבואו ויעידו השנים שידעו זה קודם הגט מפי השליח ודו"ק וזה דלא כמ"ש המ"י ר"פ השולח על דברת תוספת ד"ה השולח עיי"ש.
ומ"מ נראה גם בשלח השליח לבטל והי' בפני שנים בעת ששלחו ל"ל דהרי עתה יש ב"ד דקי"ל כר"נ דב' הוי ב"ד ואם כן יכול לחול הביטול מיד מצד הבעל שלא בפני השליח וא"כ א"צ להיות שליח שני כמותו ויעלה מן השנים דכיון דאסור לעשות כן מסקנת ר"ג ודאי אינו רוצה שיחול הביטול מיד וכמ"ש בתו"ג לקמן סעיף ס"ב אלא היכא דמבטל הגט בתורת מודעא אף דג"כ יש חשש אם מוסר מודעא שלא בפני שליח ואשה מ"מ כשמבטל באופן שלא יחול הביטול רק בעת שיוודע לשליח או לאשה קודם הגירושין אין איסור בדבר דליכא שום חשש ואם כן כששלח שליח לבטל הגט חל הביטול מכח הבעל לבד בזמן שהודיע לשליח או לאשה והשליח אינו עושה רק מעשה קוף וכמוביל הכתב אבל כששלח שליח לבטל שליחות שליח הראשון א"א לחול בעת שמודיע לשליח ראשון מכח הבעל לבד דאינם פנים בפנים ול"ה דיבור מעליא עתה וגם אי אפשר שיחול הביטול מיד כששלחו לבטל בפני שנים דאין רצון הבעל לעשות איסור לבטל מיד בפני הב"ד וע"כ רוצה שלא יחול הביטול רק כשיגיע לשליח ואזי תו ליכא ב"ד שישמעו מפי הבעל שיחשב כביטול בפניו ודו"ק.
שוב ראיתי ביש"ש ר"פ השולח ס"ג דאם שלח אחריו שליח לבטל אם בא הבעל אחר שנתגרשה ואומר ששלח השליח לבטל הגט בטל אף דליכא עדים ששלחו לבטל ומותרת אך לכהן אחר שהרי אינה בחזקת גרושה והשליח עד מסייעו ששלחו לבטל אלא היכא דליתא לבעל לפנינו והשליח בא וביטל לאו כל המינו אי לאו שמביא עדים ששלחו לבטלו עיי"ש והוא במקצת דלא כתורת גיטין דלהתו"ג א"צ שיודה הבעל אח"כ ששלחו ומ"מ מ"ש בדברי רי"ו ודאי א"ש דהא א"צ לשלחו בפני עדים דכשיודה הבעל אח"כ ששלחו יועיל שפיר ואז ע"כ צ"ל דהשליח עושה הביטול מצד דשליח כמותו בפני שליח ראשון דל"ל דבעל גופא עשה הביטול דשלא בפניו צריך ב"ד כשמבטל השליחות ודו"ק.
סעי' ס"א ויש מי שאומר דבשליחות אם ביטל אחד מהם נתבטלו כולם זה דעת הרמב"ם בפ"ו מה"ג הי"ט וז"ל אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני שנים אחרים שלח הגט ביד שנים הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו היו עשרה משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט ובחידושי פרק השולח כתבתי באריכות בישוב דבריו בעזה"י ועתה באתי לכתוב מה שנתחדש לי כעת והנה הלח"ם בסוף דבריו העלה דס"ל לרמב"ם לפי מה דקי"ל בטלו מבוטל ע"כ כשביטלו בפני שנים בטלו כולם ובש"ס דקאמר לרבי דלא בטלו כולם היינו לס"ד דרבי חזר בו וס"ל בטלו אינו מבוטל אמנם דוקא כשביטלו בפני שנים מהעשרה או אפילו בפני שנים אחרים אבל בפני אחד מהם לא הוי ביטול לאחרים וכ"ז בעדות אבל בשליחות אפילו ביטל רק בפני אחד ביטלו כולם כן תמצית פירושו עיי"ש והנה עדיין קשה טובא חדא גם בכתיבת גט יש שליחות לכתוב וליתן ונימא גם בזה דביטל לפני אחד בטלה כולם כמו בשליחות נתינה ועוד מ"ש שליחות מ"ש עדות ועוד בגמרא לא נזכר בדברי רבי כלל יכול לבטלו בפני שנים זה שלא בפני זה ולרמב"ם מיירי דוקא בפני שנים ועוד למה סתם הרמב"ם לענין הכתיבה אם ביטל בפני אחד אם בטלו כולם רק כתב יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו בפני שנים אחרים דמשמע מכ"ש בפני שנים מהם ועדיין לא נדע בפני אחד מהם מה דינו רק נדע מדיוקא דסיפא דקאמר משבטלו בפני אחד מהם הגט בטל משמע דוקא בשליחות אבל ברישא אינו כן ולמה לא ביאר ברישא בפירש.
אמנם מדברי ספר התרומה הלכות גיטין סימן קכ"ח למדתי דבר חדש דהא דקי"ל כרבי דבטלו לשליח שלא בפניו מבוטל דוקא בשליח הולכה אבל מה שצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטל שלא בפניהם אפילו לרבי וע"כ לרבי באמר לעשרה כתבו יכול לבטל זה שלא בפני זה דהשאר לא בטלו משום דהוה שלא בפניהם וע"כ סמכינן אביטול מודעי קודם הנתינה ולא חיישינן שמא ביטל גוף הגט דאינו חוזר ומגרש בו משום דלבטל גוף הגט צריך לבטל שליחות הסופר ועדים ולא מהני שלא בפניהם וע"כ רב ששת ורב יהודא בהשולח דף ל"ד הוכרחו להנהו גברי לכוף ליתן גט אחר ולא עשו ביטול מודעי קודם נתינה משום דביטלו בפני הסופר ועדים נתבטל גוף הגט ואינו חוזר ומגרש בו כן תמצית היוצא מדבריו לפע"ד אלא טעמא בעי מ"ש שליחות סופר ועדים משליחות הולכה ובסה"ת כתב כיון שצוה להם לעשות מעשה איי לבטל שלא בפניהם ועדיין אינו מובן מ"ש בפניהם משלא בפניהם ומ"ש מעשה דכתיבה ממעשה דהולכה ואדרבה הולכה הוי מעשה יותר דלא חשוב מילי ויכול לעשות שליח אחר משא"כ מעשה דכתיבה חשוב מילי לכן נלע"ד לפי מה שהבאתי לעיל סעיף הקדום דברי הרמב"ן שכתב על מה שבראשונה הי' עושה ב"ד לבטל דוקא וכתב שני טעמים או דהדין נותן ששליחות השליח כיון שהוא בפניו נעשה אין מבטלים אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו ומבטל דיבור שהוא בפניו או דהטעם לר"נ דאין דבר שבערוה פחות מב' ולר"ש דצריך שלשה דחששו לתקנת מותרות עיי"ש וכבר כתבתי לעיל דתליא בזה דאם אפשר לעשות שליח שלא בפניו אם כן אין מעלה לדיבור בפניו משלא בפניו וה"נ יכול לבטלו שלא בפניו ואם צריך לעשות שליח דוקא בפניו א"כ שלא בפניו הוי דיבור גרוע ולא מהני דיבור שלא בפניו לבטלו וא"כ לרוב הפוסקים דשליח הולכה יכול לעשות שלא בפניו כמ"ש הרא"ש ספ"ב דגיטין וס"פ האומר ממילא יכול לבטלו גם כן שלא בפניו אמנם כ"ז שליח הולכה אבל שליח לכתוב ולחתום דצריך שישמעו מפיו דוקא כמבואר לעיל סימן ק"כ אם כן דיבור בפניו הוי דיבור מעליא משלא בפניו כן אינו יכול לבטל שלא בפניו וזהו טעם הגון וממילא א"ש טעם הרמב"ם שחולק בין עדות לשליחות דשליחות להולכה דיכול לעשות שלא בפניו מהני הביטול גם כן שלא בפניו וע"כ משביטל בפני אחד מהם בטלו כולם אבל שליחות לכתיבה וחתימה דצריך שישמעו מפיו דוקא ה"נ אינו מתבטל שלא בפניו ע"כ לא בטלו כולם רק זה שבפניו ביטל נתבטל ואין החלוק בין עדות לשליחות רק בין שליחות כתיבה וחתימה לשליחות הולכה.
ועתה נבוא להתיר שאר ספקות הנ"ל דהנה כבר כתבתי לעיל דשני טעמי הרמב"ן מבוארים בירושלמי ותליא בפלוגתת ר"י ור"ל דר"ל ס"ל בקדושין דאינה יכולה לבטל השליח שלא בפניו ופריך עליו הירושלמי מהך דבראשונה הי' עושה ב"ד ומתרץ דכת ב"ד שאני אמנם לר"י גם שלא בב"ד יכול לבטל שלא בפניו והנה מבעל ספר התרומה מוכח דגם בפני ב"ד לא מצי לבטל שליחות סופר ועדים שלא בפניהם צ"ל דס"ל דדוקא לר"ל צ"ל דכח ב"ד עדיפא אבל לר' יוחנן אדרבה מכאן מוכיח דלא כר"ל וכדמותיב לר"ל מכאן בקדושין פרק האומר ועיי"ש במהרי"ט דעיקר הקושיא מהך דבראשונה הי' עושה ב"ד.
אמנם להרמב"ם נראה דסברא זאת דכח ב"ד שאני לא נידחית ונ"מ בשלוחי כתיבה וחתימה דגם לר' יוחנן לא מצי לבטל שלא בפניהם מ"מ בפני ב"ד מהני ומה דמותיב ר' יוחנן לר"ל בקדושין מותיב רק מרישא דשלח אחריו שליח וכמ"ש מהרש"א בקדושין ואני בס"ד יישבתי על נכון עיין לעיל סעיף סמ"ך וכיון דקי"ל כר"נ דשנים הוי ב"ד יכול לבטל גם שליחות כתיבה וחתימה בפני שנים וע"כ באמר לעשרה לכתוב גט דוקא כשביטל בפני שנים מהם או אפילו בפני שנים אחרים בטלו כולם אף שלא בפניהם אבל בשליח להולכה אפי' כשביטל רק בפני שליח אחד נתבטלו כולם דא"צ ב"ד ולא בפניהם אמנם כל זה אם קי"ל אומר אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום הגט בטל אבל אם הגט כשר הרי גם לכתיבה וחתימה א"צ שישמעו קולו דוקא וא"צ בפניו דאף דמילי לא ממסרי לשליח מ"מ מהני דהוה ממנה שליח בעצמו שלא בפניו וכמ"ש הרמב"ן והר"ן ס"פ האומר אם כן גם הביטול מהני שלא בפניו גם כשביטל לפני אחד מהעשרה בטלו כולם אף שלא בפניהם והרמב"ם בפ"ב מה"ג ה"ו כתב דאם אמר אמרו לסופר ויכתוב ואמרו לעדים ויחתימו הגט פסול ומתיישבין בדבר הרבה מפני שהוא קרוב להיות בטל הרי דנוטה דעתו יותר שהוא בטל רק לא ברירא לו הך הלכתא אי קי"ל אומר אמרו בטל או לא וא"כ כאן דג"כ בהא תליא ע"כ בשליח הולכה פירש דגם אם ביטל בפני אחד מהם בטלו כולם וגם בשליחו כתיבה וחתימה כשביטל לפני שנים גם כן פירש דבטל אבל אם ביטל שלוחו כתיבה וחתימה בפני אחד מהם אינו ברור לו אם נתבטלו כולם ע"כ סתם הדבר ולא ביאר לא הן ולא לאו דתליא בהך ספק שכבר כתבו בפ"ב וע"כ סתם וכתבו יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו בפני שנים אחרים אמנם רבי גופא מבואר בירושלמי בפרק מי שאחזו במשנה דאמרו לו נכתוב גט לאשתך דאם אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים שיחתימו דהגט כשר ממילא מהני גם הביטול שלא בפניו וע"כ לרבי לא צריך לבטלו בפני שנים ואם מבטל אחד בפניו נתבטלו כולם לפי מה דס"ל לרבי בטלו מבוטל.