אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קמ

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קמ

סימן קלט

ס"ה יכולה לעשות שליח להובאה שתאמר לו הבא לי גיטי ודינו כדין שליח הולכה של בעל שאינו גט עד שיגיע לידה לפי הלשון זה משמע כמו בשליח להולכה אם עשתה אותו שליח קבלה אח"כ לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל בעל כמבואר לקמן סימן קמ"א ס"א ה"נ בשליח הובאה אמנם בחידושי רמב"ן ורשב"א ור"ן בפרק התקבל דף ס"ה ריש ע"ב בהך דגיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיא מבואר דשליח הובאה יכולה לעשותו שליח קבלה וליכא בזה משום דלא חזרה שליחות אצל בעלה ועכצ"ל לפ"ז שלא קאמר המחבר דדינו כדין שליח הולכה של בעל רק לענין זה שאינו גט עד שיגיע לידה אבל אם עשתה אותו שליח קבלה באמת מהני ואינן דומין וע"כ האריך המחבר בלשונו לומר שאינו גט עד שיגיע לידה דלכאורה שפת יתר הוא כיון דאמר כבר דדינו כדין שליח הולכה אמנם כל זה לסברת הר"ן ורמב"ן ורשב"א דשליח הובאה מכחה הוא אבל לרשב"ץ דמכח הבעל הוא כיון שמסר ליד השליח בסתם מסכים הוא שהוא שליחו אינה יכולה לעשותו אח"כ לשליח קבלה והב"ש הרכיב שני הטעמים ביחד בסק"ד וכבר תמה הבית מאיר על הב"ש דנ"מ בין השני טעמים עיי"ש דנ"מ זו שכתבתי נעלם ממנו.

אמנם בדעת הרשב"א אני נבוך אם החליט סברא זאת דיכולה לעשות לשליח הובאה שליח קבלה וז"ל הרשב"א שם גיטא ל"ה עד דמטית למתא מחסיא איכא למידק וכי מטא מיהת הוה גיטא ואמאי הא לא חזרה שליחות אצל בעל וי"ל כיון שהבעל לא התנה בכך כלל אלא היא לא הוה שלוחו אלא שליחה ומתחלה ועד סוף הוא שליחה עד מתא מחסיא שליח הבאה ובמתא מחסיא שליח קבלה ובכי הא לא שייך למימר לא חזרה שליחות אצל בעל עוי"ל דהכא לא הוה אלא כקבלה אריכתא וכו' עכ"ל א"כ מדהוצרך לתירץ ועוי"ל נראה דלא החליט דבשליח הבאה ל"ש למימר לא חזרה שליחות ולשון הרמב"ן אינו כן אלא תחלה תירץ כתירץ ועוי"ל דרשב"א ואח"כ כתב ואין צורך לכך אלא משעה ראשונה שליח להבאה וכי מטא למתא מחסיא הוא שליח לקבל הרי האשה עושה שליח להבאה וקבלה והבעל להולכה בלבד עכ"ל והנה י"ל דהרשב"א מסופק אם יכולה לעשות כלל שליח הבאה מכחה וע"כ הוצרך לועוי"ל אלא דמלשון הה"מ פ"ו מה"ג ה"ד לא משמע כן דז"ל עמ"ש הרמב"ם דכן האשה שולחת שליח להביא לה גט מיד בעלה וזה נקרא שליח הבאה כתב דכן דעת הרמב"ן ז"ל נוטה וכ"כ הרשב"א ז"ל הרי דברמב"ן כתב דכן דעתו נוטה ובדעת הרשב"א לא כתב דנוטה דאם הרשב"א לא החליט כן ה"ל למכרכנהו ולומר דכן דעת הרמב"ן ורשב"א נוטין וע"כ דברשב"א פשיטא לו ועכצ"ל דס"ל מה דהרשב"א כתב תירץ ועוי"ל משום דלא החליט דבשליח הבאה ל"ש למימר לא חזרה שליחות אצל הבעל אבל זה פשוט לו דיכולה לעשות שליח הבאה ומ"ש דכן דעת הרמב"ן נוטה אף דהחליט כן כמ"ש לעיל מ"מ בהשמטות הביא דעת החולקין וכתב דאין בידו להכריע אלא שדברי הרמב"ם נראין בטעם עיי"ש ועמ"ש בסימן הקודם בביאור דברי הרמ"ה דס"ל גם כן דגם בשליח הבאה שייך למימר לא חזרה שליחות אצל הבעל.

והנה לרמב"ן ורשב"א ור"ן דיכולה לעשותו לשליח קבלה כ"ש דיכולה ליקח הגט מיד שליח הבאה ואינו צריך שיתן השליח לידה ולא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון דכבר בא הגט מיד בעל ליד שליחה כבר נתן בידה קרינן בו אלא דהוה כעל תנאי שיגיע לידה כמ"ש הר"ן והרי נתקיים התנאי ועיין מ"ש לעיל בסימן הקודם ובתו"ג ריש סי' קמ"א דטעם דלא חזרה שליחות אצל הבעל תלוי בטעם דהוה טלי גיטך מעל גבי קרקע עיי"ש וכיון דבשליח הבאה העלו רמב"ן ורשב"א ור"ן דל"ש למימר לא חזרה שליחות אצל בעל עכצ"ל דליכא גם כן משום טלי גיטך מעג"ק אבל לרשב"ץ דאינו רק שליח הבעל צריך השליח ליתן הגט לידה ואם נטלה מידו פסול דהוי כטלי גיטך מעג"ק וגם נ"מ זה כפי הנראה נעלם מהב"מ.

ס"ה הג"ה ואם בעלה מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר גט י"א דהמומר יכול לזכות לה גט ויש מחמירים גם בזה ובב"ש סס"ה בסה"ד ואם נתן ליד אחד ואמר זכה לה והיא אומרת לו יזכה לי י"ל לכ"ע מהני כיון שנתן בתחלה לזכות לה מגורשת מיהת אחר שאמרה יזכה לי ועיין מ"ש הטור וכו' והב"מ והתו"ג תמהו דהא דכשאמר מקודם זכה ע"כ הילך קאמר דאדם יודע שא"י לעשות ש"ק כמבואר בריש התקבל וכן מוכח מהטור דחולק על ב"ע דיכול לחזור משמע אם אינו חוזר מגורשת כשבא לידה ע"כ משום דעכ"פ הוי שליח הולכה ואם כן כשעושה אותו ש"ק אח"כ הא לא חזרה שליחות אצל הבעל.

ולכאורה רציתי לומר דהב"ש קאי בס"ק זה במומר ובמהדרת אחר גט דבמומר דלרוב הפוסקים זכות הוא לה רק דיש מחמירין ואפילו במהדרת לבד אחר גט כתב המחבר די"א דהוה ספק מגורשת ואם כן כשאמרה אח"כ יזכה לי אף את"ל דלא מהני משום דלא חזרה שליחות זה לא הוה גם כן רק ספק כמבואר בריש סימן קמ"א אם כן במומר הוה ודאי ס"ס ואף בלא מומר י"ל דהוה ס"ס כיון דמהדרת אחר גט לדעת הר"ן הוה בעיא דלא אפשטא ולדעת בה"ע וגאונים מהני גילוי דעתה שרוצה להתגרש עיין ב"י ואם כן הוה ס"ס לענין שתהא מגורשת מעכשיו שמא זכות הוא לה ונתגרשה בקבלת שליח ואת"ל כפוסקים דלא נתגרשה בקבלתו עכ"פ שליח הולכה הוי לכ"ע וכשעשתה אותו עתה שליח קבלה הוה ספק אם מגורשת כשלא חזרה שליחות אצל הבעל אלא דלא משמע מהב"ש דמיירי במומר מדסיים ועיין מ"ש הטור בשם בה"ע וחולק עליו היינו לענין אם היא מגורשת בעת הנתינה כשנתן ליד השליח אבל מגורשת משעה שאמרה יזכה לי אע"ג מתחלת הנתינה לא עשתה אותו לש"ק עכ"ל והרי הטור ובה"ע לא מיירי במומר כלל וגם נהי דמיירי במהדרת אחר גט כמ"ש ב"י מ"מ לדעת הטור ליכא ספקא כלל דודאי מהני חזרתו ואם כן איך תתגרש כשאמרה יזכה לי ואפשר לדחוק דהב"ש הוקשה לו מדברי הטור דמשמע דליכא ספקא כלל ממילא במומר גם כן ליכא ס"ס וע"ז תירץ דהיינו לענין חזרה שתתגרש מעת הנתינה לשליח ליכא ספקא כלל אבל כשאמרה יזכה לי מגורשת מאותו שעה אלא דיש בו ספק מצד אחר משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ועכ"פ גם להטור ספק הוה ממילא במומר הוה ס"ס וגם במהדרת בלא מומר י"ל לדידן הוה ס"ס.

אמנם י"ל דברי הב"ש אף אם נאמר דמיירי באינו מומר דהנה בנ"י ס"פ האשה שלום שם בבעיא דמזכה גט לאשתו הקשה דנשאלה את פיה אם רצונה להתגרש נדע שזכות הוא לה ותירץ דבמידי דחובה ל"מ אמירתה שלאח"כ לעשות זכות למפרע עיי"ש ועמ"ש ישע"ק ביאור הדבר משום דשליח קבלה צריך שני עדים דאין דבר שבערוה פחות מב' והעדים אינם יודעים בשעת קבלת השליח אם תאמר אח"כ שרצונה להתגרש עיי"ש ועדיין צריך תבלין דכבר הוכיח הפ"י בפרק התקבל סוף דף ס"ג ע"ב במשנה דהאשה שאמרה דאף דעדי מסירה אינם יודעים מן עדי אמירה מהני עיי"ש אם כן ה"נ מה אכפת לנו דהעדים אינם יודעים בשעת מעשה כיון דאח"כ מתברר דזכותה היא ונעשה שליח קבלה אלא לפע"ד י"ל ה"ט כיון דצריך עדים על מינוי שליח קבלה ואם כן אינה נאמנת האשה על למפרע דרצונה היתה אז להתגרש שעי"כ יהיה שליח קבלה למפרע כמו דאינה נאמנת לומר שעשתה זה השליח לשליח קבלה כמבואר במשנה הנ"ל דצריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה לשליח התקבל לי גיטי ואף דחזינן עכשיו דמרוצית שמא למפרע לא היתה מרוצית כיון דבאמת סתמא חוב היא לה ועכ"פ הטעם דחיישינן שלא היתה מרוצית ולא עבדינן מזה אפילו ספקא משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וצריך שני עדים שמינתה אותו לשליח קבלה והכא דלא קינתה אותו רק מהדרת אחר גט וצווחת להתגרש כיון די"ל חזרה בה כמבואר בירושלמי ממילא ליכא בירור ואין כאן ספק כלל ובחידושי ביארתי עוד למה במקום יבם אם מזכה גט לאשתו הוה ספקא וכן לר"ן במוכה שחין ומקום קטטה הוה ספקא הא צריך עדים וכיון דיש ספק אם זכות הוא לה הוה ספק לעדים וליכא עדים אם נתן הגט לשלוחה כלל וכתבתי דשאני ספקא דדינא דל"ל בזה דעדים מוקמו לה אחזקתה דמשום חזקה לא ישתנה הדין עיי"ש ולפ"ז תינח שליח קבלה צריך עדים אבל שליח הבאה א"צ עדים כמבואר ברמב"ם פ"ו מה"ג ה"ד ומהני הודאתה והנה כשאמר הבעל לשליח זכה לה נהי דשליח קבלה אינו יכול לעשותו מ"מ נכלל בלשון זה כל מה שיכול לזכות לה אם שליח הולכה או הבאה וכמ"ש הפרישה הובא בב"ש סקי"ב וטו"ז סק"י ואדרבה בלשון זה דזכה לה נכלל יותר שיהיה שליח הבאה משליח הולכה דאם כונתו על שליח הולכה לא זכה בעבורה כלל משא"כ שליח הבאה הוי שליחת אכה בעבורה רק צריך שיגיע לידה וכיון דנכלל בזה שיהא שליח הבאה אם כן כשאמרה אח"כ דבאמת זכותה הוא מהני הודאתה על למפרע שיהא שליח הבאה דא"צ עדים על שליח הבאה כיון דלא נגמרו הגירושין בקבלתו ובסימן הקודם כתבתי עוד כיון דבשליחות כזה לא נגמרו הגירושין לא חשיב חוב ומהני אמירתה שלאח"כ על למפרע ואפילו את"ל דלא אמרה שמרוצית היתה למפרע רק אמרה עתה יזכה לי מ"מ מידי ספקא לא נפקא אם הוברר הדבר למפרע שגם אז היה זכותה ורצונה זהו זכותה והנה כבר הבאתי לעיל דרמב"ן ורשב"א ור"ן כולם כתבו דאם עשתה את שליח הבאה לשליח קבלה לא שייך למימר לא חזרה שליחות אצל הבעל וכיון דביארתי דשליח הבאה הוה ודאי ע"י מה שאמר זכה לה והיא אומרת אח"כ דזכותה היא ממילא מתגרשת משעה שאמרה יזכה לו ואפילו את"ל דתליא בברירה אם נימא הוברר הדבר למפרע דרצונה היתה בשעה שאמר זכה מ"מ לענין שליח הבאה דא"צ עדים עכ"פ הוה ספק שליח הבאה אם כן יש ס"ס שמא הוה שליח הבאה ואת"ל לא הוי שליח הבאה שמא מהני אף דלא חזרה שליחות אצל בעלה ודברי הב"ש ברורים ונכונים להלכה.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה