ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קלט
סעי' ב' אם נתן הגט בחצרה ואח"כ באה שם ואמר לה הר"ז גיטך יש מ"ש שאף על פי שהגט עדיין שם אינה מגורשת עד שתטלנו משם וכו' זה הוא דעת הרמ"ה ותמהו היש"ש ופרישה ואחרונים דהוי טלי גיטך מעג"ק והנה גם שיטת הרשב"א והר"ן שהובאו בב"ש סק"א צריכין ביאור דהרשב"א כתב ר"פ הזורק אם זרק גט בחצרה שהוא בצפורי וא"ל הא גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצרי מגורשת והר"ן הקשה דהאיך היא מתגרשת דהא בעינן שיאמר לה הרי זה גיטך דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי שליח דידיה ולא שליח דידה ואין לך לומר שיהא אלא כאילו נתנו בידה לפקדון ובתר הכי כי אמרה תזכה לי חצרי שבעכו האיך מתגרשת והא בעינא שיאמר לה הרי זה גיטך ואם בשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכה לי חצרי הרי היא כאומרת מתחלה תזכה לי חצרי ואח"כ זרקו לה דהיינו האי גונא בתרא שכתב הרב עכ"ל הר"ן וצריך להבין דעת הרשב"א בזה וגם דעת הר"ן צריך להבין דמה מהני כשזרק לה גט ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי אף כשיאמר הא גיטך דהא הוי כטלי גיטך מעג"ק ומה דמדמה לה הר"ן לנתן בידה לפקדון צ"ע דהא בשלמא נתן בידה לפקדון עכ"פ בא מידו לידה מתחלה אבל בנתן בחצרה כיון דקודם שאמרה תזכה לי חצרי לא הוי החצר ידה א"כ לא נתן לידה ואח"כ כשאמרה לי תזכה לי חצרי לא נתן הבעל רק הוי כנטלתה מעג"ק הקרקע וכן צ"ע הרבה בשיטת הפוסקים בזה ולא מצאתי מנוח בדברי האחרונים בזה ונלע"ד דהנה הרשב"א ר"ע הזורק כתב וז"ל ואי קשיא לך הא דאמרינן בפלוגתא דעולא ור' הושעי' דמ"ס חצר משום ידה ומ"ס משום שליחות דאת"ל משום שליחות ע"כ דוקא ביודעת דומיא דשליח ואפ"ה הוי פליג עולא ואמר והוא שעומדת בצד ביתה י"ל דהתם לאו באומרת תקנה לי חצרי אלא באומרת ניחא לי שתזרוק לי בחצרי דל"ה כעין שליח קבלה אלא כעין שליח הבאה עכ"ל הרי חידש לנו הרשב"א דחצר הוי גם כן שליח להבאה ועיין בשער המלך רפ"ו מהלכות גירושין כתב גם כן גם בחצר דגברא דהוי כשליח הבאה עיי"ש והנה הר"ן ר"פ התקבל כתב דשליח הבאה הוי שליח של האשה כשליח לקבלה רק דהוי כהתנתה עד שיגיע גט לידה לא תתגרש עיי"ש ולפ"ז בשליח הבאה יכולה האשה ליקח הגט מיד השליח וא"צ השליח ליתן לידה ול"ה טלי גיטך מעג"ק דכבר נתן הבעל הגט לשליחה דהוי ידו כידה והנה מה דחצר דאשה צריך שתהא עומדת בצידו מבואר בפ"ק דב"מ די"ב דחוב הוא לאשה ואין חבין לה שלא בפניה ע"כ אין החצר שליח קבלה שלה אמנם נלע"ד דכ"ז דוקא שתתגרש ע"י החצר לבד כשליח קבלה זה הוי חוב לאשה דנגמר הגירושין בקבלת החצר לבד וא"א להיותו שליחה בעל כרחה לחוב לה אבל להיות החצר שליח הבאה שלא מדעתה זה לא חשוב חוב שלא בפניה דלא נגמר הגירושין ע"י קבלת החצר דאם לא תטול הגט לא תהא מגורשת והרי הברירה בידה שלא ליטול הגט ואם נטלתה אח"כ הרי קבלתה גרמה לה להתגרש ורצונה בכך ואם כן מהיכי תיתי שיתמעט חצר דאשה משליח הבאה אף כשאינה עומדת בצדה ולא ידעה כלל מזריקת הגט לחצרה וע"כ ס"ל להרמ"ה דאם באה אח"כ לחצרה ונטלה הגט מגורשת דלא הוי כטלי גיטך מעג"ק דהחצר מיחשב עכ"פ שליח הבאה וכבר נתן הגט לשליחה ואינו מחוסר רק שיגיע הגט לידה
אמנם מה דלא מהני להרמ"ה שתאמר האשה אח"כ תזכה לי חצרי או כשבאה סמוך לחצרה שיהא החצר משום ידה אפשר לומר דס"ל כיון דנעשה שליח הבאה א"א שיעשה אח"כ שליח קבלה או ידה משום דלא חזרה שליחות אצל בעלה כדאיתא ספ"ב דגיטין ודף ס"ג ע"ב דשליח הולכה א"א שתעשהו שליח קבלה וכן אם האשה בעצמה נעשית שליח הולכה א"א שתיעשה אח"כ שליח קבלה בעצמה כל זמן שלא נגמר שליחות הראשון וה"נ ס"ל להרמ"ה בשליח הבאה כיון דאינו שליח קבלה מתחלה או כידה מתחלה עדיין כח הבעל מעורב בו ומחוסר גמר השליחות שיגיע הגט לידה וקודם שנגמר השליחות א"א להיותו שליח קבלה או כידה ואם לא יהיה שליח הבאה יהי' כטלי גיטך מעג"ק ודו"ק.
אבל דעת הרשב"א גם כן בסברא זאת כהרמ"ה דנהי דאין החצר שליח קבלה שלה כיון דחוב הוא לה מ"מ משליח הבאה לא נתבטל דזה לא הוי חוב לה כללי ואפשר שמשום זה אף דאמרה זרוק לחצרי וניחא לה ס"ל לעולא דל"ה רק שליח הבאה ואינו שליח קבלה עד שתאמר בפירש תזכה לי חצרי לפמ"ש הריטב"א הובא בא"ז דף י"ב בפ"ק דב"מ דכיון דבגט חוב הוא לה בע"כ ע"כ גם כשמרוצית על הגט לא חלקה תורה ואין החצר שלוחה אלא דס"ל לרשב"א דנהי דלא חלקה תורה היינו שאין החצר שלוחה ממילא מצד דין תורה אבל כשאמרה בפירש תזכה לי חצרי נעשה החצר שלוחה מצדה ומכוחה ויהי' בזה איך שיהי' עכ"פ לענין שליח הבאה דאין זה חובתה כלל דזה ליתא בע"כ כלל בזה נשאר החצר שלוחה מצד דין תורה ממילא וע"כ ס"ל שפיר דאצ"ל הא גיטך כשתאמר תזכה לי חצרי כיון דכבר זרק הבעל הגט לחצרה שתתגרש הוי כבא ליד שליח הבאה שלה לשם גירושין וא"ל רק שיגיע הגט לידה וכיון שאמרה תזכה לי חצרי או באה סמוך לחצרה דנעשה כידה הוי כהגיע גט לידה וע"כ לא הוי גם כן כטלי גיטך מעג"ק כיון דכבר נתן הבעל הגט לשלוחה וס"ל לרשב"א דבשליח הבאה ליכא חשש דלא חזרה שליחות לבעלה רק בשליח הולכה דצריך עוד לגמור שליחותו ליתן הגט לידה והוא במקום הבעל עדיין א"א שיחזור להיות שלוחה כמותה דא"א להיות כבעל וכאשה וע"כ יהא ניתק משליח הולכה קודם שיעשה שליח קבלה אם כן תו לא מקבלת הגט מבעלה והוי כטלי גיטך מעג"ק כאשר מבואר בתו"ג סימן קמ"א אבל בשליח הבאה כבר בא הגט לשלוחה ויכולה אף ליטול מידו ול"צ שיתן השליח לידה אם כן כבר נגמר שליחותו ויכול להיות ניתק משליחותו ולהיות ידה או שליח קבלה שלה ממש שיהא כהגיע הגט לידה דא"צ להיות עוד במקום הבעל.
אמנם הר"ן לא ס"ל סברא זאת שיהא כשליח הבאה שלה כ"ז שלא נודע אם היא מרוצית להתגרש וע"כ ל"ה כנתן ליד שלוחה לגירושין וע"כ ס"ל דכשאומרת תזכה לי חצרי צ"ל הא גיטך אבל מ"מ ס"ל דעכ"פ לא נתבטל החצר מלהיות שלוחה לענין שיהא כנתן לפקדון לידה דתו ל"ה אח"כ כטלי גיטך דה"נ לפקדון לא הוי חוב שלה כלל וע"כ ממילא החצר שלוחה והוי כבא לידה בפקדון אף שאינה עומדת בצדה ועיין ברמב"ן ורשב"א ור"ן בפרק התקבל דף ס"ה תחלת ע"ב בהך דגיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיא דשליח הבאה יכול להיות אח"כ שליח קבלה וליכא בזה משום דלא חזרה שליחות אצל בעלה ועיי"ש ברשב"א כתב לבסוף תירץ אחר משמע דמסופק אי בשליח הבאה שייך גם כן דלא חזרה שליחות לבעלה דל"ל דמסופק אם יכולה לעשות שליח הבאה דאם כן איך כתב הה"מ בפ"ו מה"ג והב"י לקמן סק"מ דדעת הרשב"א דאשה יכולה לעשות שליח הבאה והרי לתירץ בתרא לא ס"ל כן ואדרבה מוכח מדברי הרב המגיד שם שכתב דגם ה"ג כתב כהרמב"ם דאשה יכולה לעשות שליח הבאה וכן דעת הרמב"ן ז"ל נוטה וכ"כ הרשב"א ז"ל הרי דלא כתב דדעת רשב"א נוטה כמו לרמב"ן משמע דלרשב"א פשיטא לו ועכצ"ל כמ"ש מ"ש ועוי"ל דלהך תירוצא אמרינן גם בשליח הבאה דלא חזרה שליחות אצל בעלה ודו"ק.
אמנם עדיין קשה כיון דמה שקנתה אשה קנה בעלה רק גיטה וחצרה באין באחד ואם כן אם לא נתגרשה בעת נתינת הגט לחצרה הרי לא היה חצרה שלוחה כלל עדיין וכבר הרגיש הבית מאיר על הרמ"ה בזה דמה מהני כשהיתה סמוכה לחצר כיון דלא נתגרשה אז ובאמת על הר"ן קשה יותר דגם בנתן לפקדון בחצרה ס"ל דמהני כשיאמר אח"כ הא גיטך כשתבא לצד חצרה או כשאמרה תזכה לי חצרי והרי מתחלה לא בא ליד שלוחה אם כן הוי אח"כ כטלי גיטך מעג"ק.
אמנם א"ש לפמ"ש בסימן הקודם לזה דכיון דהגוף שלה מיחשב שפיר נתינה לרשותה רק מצד מה שקנתה אשה קנה בעלה הוי כאגוד גביה ולא הוי כריתות וכמו גט בידה ומשיחה בידו דנתינה הוי רק כריתות ל"ה כדאיתא בפ"ק דב"מ דף זיין וע"כ כתבו הא"מ וישע"ק בגט בידה ומשיחה בידו מהני קפיצתם דל"ה כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון דנתינה כבר הוי ולא גרע מנתן לידה בפקדון דגם כן כריתות לא הוי עיי"ש וע"כ ה"נ מיחשב שפיר נתינה לידה אף דלא נתגרשה עדיין ותו לא הוי אח"כ כטלי גיטך מעג"ק.
ויותר ח"ל להב"מ להקשות על הרמ"ה דכתב גם כן בגיטה וחצרה בכ"א היכא דאקני לה חצרו אחר שזרק הגט לתוכו דגם כן צריך שתהיה סמיכה לחצר בשעת זריקת הגט לתוכו דמה יושיענו זה דעדיין אין החצר שלה כלל ובתו"ג פירש בזה דברי רמ"ה דמיירי רק בחצר שלה עיי"ש ולא משמע כן מלשון הרמ"ה דאקני לה החצר עיי"ש.
ומ"ש הב"מ בהך דתיזול ותיחוד דהוי כטלי גיטך מעג"ק כבר גליתי דעתי בסימן הקודם ולפמ"ש שם היכא דל"ה החצר שלה כלל רק הבעל הקנה לה ליכא בזה משום טלי גיטך מעג"ק ואם כן א"צ להיות סמיכה לחצר בשעה שנתן הגט לתוכו אבל בחצרה אף דבעלה אוכל פירות מ"מ הוי חצרה גם קודם החלות הגירושין כבר נתון הגט בחצרה וא"כ לא מסייע לה הבעל באמירת הא גיטך לעשות נתינת הגט רק במה שבאה סמוך לחצרה נעשה כידה א"כ הוי טלי גיטך מעג"ק אם לא היתה סמוכה לחצרה בשעת שנתן הגט בו.
והנה יש להמתיק עוד מה שכתבתי בדעת הרמ"ה דחצרה עכ"פ הוי שלוחה להובאה אף שלא מדעתה כיון דזה לא הוי חובתה והוא עפ"י מ"ש הה"מ פ"ד מה"ז הלכה ב' דכל דבר שהוא חוב גמור אין חבין לאדם שלא בפניו אף על פי שנתרצה לו כששמע אלא מדעתו ובשליחותו אבל דבר שאינו חוב גמור מועיל כשנתרצה אח"כ עיי"ש וא"כ שליח קבלה שלה דנגמרו הגירושין מיד בקבלתו ואם חצרה הוי גם כן שליח קבלה שלה שלא מדעתה הוי חוב גמור ע"כ ל"מ אף דנתרצית אח"כ אבל שליח הבאה אף דיהא נעשה שלא מדעתה אין זה חוב גמור לאשה כיון דלא נגמרו הגירושין בשליחותו עד שבא הגט לידה אם כן אדרבה לפעמים ניחא לה בכך שלא תצטרך שיתן הבעל לידה ויהא די שתטול הגט בעצמה ובלא גירושין מחדש ואם כן כשנתרצית אח"כ ונטלה הגט מהחצר מהני רצונה למפרע להיות החצר שליח הובאה שלה וכבר הבאתי לעיל דחצר הוי גם שליח הבאה היכא דאינו יכול להיות שליח קבלה וכמ"ש השע"מ פ"ו מה"ג ויש להוכיח קצת ממ"ש הנו"ב דשליח הולכה א"י לגרש בע"כ מטעם שכתב הרא"ש דלאו כל כמיניה לעשות שליח לחוב לאחריני דכבר הקשיתי לעיל סימן קכ"א דאם כן איך יכול לעשות שליח הולכה לגרש אף כשנתרצית אח"כ דהא מה שהוא חוב גמור ל"מ אף דנתרצה אח"כ כששמע דמ"מ אין חבין שלא מדעתו ואיך חל השליחות ואף די"ל כמ"ש לעיל דחל השליחות בשעה שמקבלת הגט עדיין יש לפקפק דאם כן איך שליח עושה שליח כיון דעדיין לא נעשה שליח בעצמו וברש"י פ"ק דב"מ סוף דף י"ב כתב וז"ל הלכך גבי גט דחוב הוא לה אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לא בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה הלכך בגט לא תרבויי אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצרה בסמוכה לה עכ"ל ואם כן איך יעשה הבעל שליח להולכה שלא מדעתה להנו"ב דגם בשליח הולכה אין בכח הבעל למשויה לגרש בע"כ אם כן מה מהני כשנתרצית אח"כ ועכצ"ל כיון דלא נגמרו הגירושין בעת חלות השליחות רק כשיגיע גט לידה זה לא חשוב חוב גמור ומהני כשנתרצית אח"כ ה"נ לענין שליח הובאה הלכך נהי דגבי גט לא מצית לארבויי רק משום יד היינו דשליח קבלה לא מצי למהוי אבל על כל פנים שליח הובאה יכול להיות דלא גרע בזה מחצר דגברא ודו"ק.
ויש לומר עוד דהנה הנ"י ס"פ האשה שלום בבעיא דמזכה גט לאשה במקום קטטה ובמקום יבם אי הוי חוב לה הקשה הריטב"א דנשארה את פיה אח"כ אם רצונה להתגרש ותירץ דכל היכא דלפי ראות עינינו חוב הוא לה ל"מ אמירתה שאח"כ ובישע"ק סימן ק"מ סק"ב ביאר טעמו של דבר כיין דשליח קבלה צריך לעשות בפני עדים וצריך עדים שהגיע הגט ליד שלוחה כיון דנגמר הגירושין בקבלתו אין דבר שבערוה פחות מב' וא"כ כיון שבשעת קבלתו לא היה ידוע לדעים דאדרבה כסבורין דלא תתרצה דחוב הוא לה ע"כ ל"מ אמירתה שלאח"כ עיי"ש ולפ"ז בשליח הבאה הא מבואר ברמב"ם פ"ו מהלכות גירושין דאין שליח הולכה והובאה צריך עדים שפיר מהני אמירתה שלאח"כ דרצונה להתגרש ונעשה החצר שליח הבאה מיד בשעת נתינת הגט לתוכו ועיין בר"ן ר"פ התקבל דמשמע דמפרש דעת הרמב"ם דאשה יכולה לעשות שליח הבאה דהוי שלוחה לקבלה באופן שיגיע הגט לידה וכ"כ בתו"ג סימן קמ"א סמ"ג דר"ן כתב כן לדעת הרמב"ם ומ"מ מבואר ברמב"ם דשליח הבאה א"צ עדים וע"כ כיון דלא נגמרו הגירושין בקבלתו לא חשיב עדיין דבר שבערוה והוי כשליח הולכה וא"כ ממילא מהני אמירתה של אח"כ שמרוצית במה שנתן הגט לחצרה וע"כ כשנוטלת הגט מחצרה ממילא חזינן דנתרצית בזה ומהני הדבר למפרע כאילו אמרה לפני נתינת הגט זרוק לחצרי דהוי החצר שליח הובאה כמ"ש הרשב"א ר"פ הזורק ועיין רא"ש ע"ב דקדושין סימן זיי"ן
ובאמת יש לומר אף דקי"ל אין ברירה אם כן ל"ל הוברר הדבר למפרע דרצונה בכך מ"מ הא רק מספיקא אין ברירה והנה לדעת הר"ן ר"פ הזורק אם נתן הגט בחצרה ואח"כ באה האשה לשם מהני כשיאמר הרי זה גיטך והרמ"ה נמי לא החליט לודאי דלא מהני דהא מסיים בסוף דאם לא היתה סמוכה בתחלה ובסוף מספקא ליה הרי דמסופק גם אם לא היתה סמוכה בתחלה רק בסוף ואם כן כשנוטלת אח"כ הגט מעצמה ומרוצית על מה שנתן הגט לחצרה מהני מס"ס שמא יש ברירה והוברר למפרע דרצונה בכך ושליח הבאה הוי כאילו בשעת נתינה אמרה דניחא לה שיזרוק לחצרה אלא דלענין שליח קבלה לא מהני אמירתה שלאח"כ לעשותו למפרע כיון דליכא ידיעה לעדים מתחלה ועוד כיון דשליח קבלה צריכה לעשותו בפירש לא מהני גילוי דעתה למפרע אף דתאמר עתה דניחא לה שיזכה לה חצרה ואת"ל אין ברירה למפרע מ"מ שמא במה שבאה סמוכה לחצר ונעשה עתה יד שלה ואמר לה הרי זה גיטך די:
וכ"ז כשרצונה להתגרש אבל כשאין רצונה להתגרש או דהבעל לא נתן הגט לחצרה בתורת גירושין לא מצי למימר אח"כ כשבאה סמוך לחצר הרי זה גיטך דבזה נ"ל דנעשה חצרה שליח הובאה שלה ואם כן הוי כטלי גיטך מעג"ק לפי מה דמסתפק הרמ"ה וזה שסיים הרמ"ה עד שתטלנו משם או שיטלנו הבעל ויתננו לה להתגרש בו דכבר הקשו דהאי או שיטלנו אך למותר וכ"ש הוא ולמ"ש א"ש דהיינו בנתן לחצרה לשם גירושין ונתרצית אח"כ ונטלה הגט שפיר דמי ואם אינו באופן זה לא מהני רק שיטלנו הבעל ויתננו לה.
סעי' טי"ת שכלי האשה ברשותו אינו קונה לה גט עיין ב"ש ס"ק י"ד וטו"ז הקשו דלמה כתב הכא בפשיטות דאינה מגורשת ובס"י במטה שיושבת עליה דאם אינה גבוה י"ט הוי ספק מגורשת משום כלי של לוקח.
ונלע"ד דהנה דעת הפוסקים דבגט צריכה להיות עומדת בתוכה ממש לא בצדה וכן משמע לשון המחבר לעיל ס"א עומדת בחצרה כמ"ש הב"מ ואם כן קשה איך יקנה הכלי הא אינה עומדת בתוכה וצ"ל כשעומד הכלי ברשות שלה והיא עומדת שם הוי הרשות והכלי הכל רשות אחד דרשות שלה ודאי אינו מבטל רשות הכלי והכלי אינו רשות בפני עצמו אמנם כשהכלי ברשות הבעל אפילו את"ל דהרשות שלו אינו מבטל קנין הכלי מ"מ האשה עומדת ברשות שאינה שלה וגם הכלי ואיך יקנה לה הכלי הא אינה עומדת בתוך הכלי ולא הוי דומיא דידה רק היכא דאינו מקפיד על מקום הכלי דמשאיל לה הרשות שתעמוד שם עם כליה אזי היא והכלי ברשותה וע"כ במטה שיושבת עליה דהיא בתוכה שפיר אף במקפיד על המקום הוי ספק אם הכלי קונה ברשות אחר גם בגט אבל בקופות דאינה עומדת בתוכם ממש אם מקפיד על מקומם ודאי אינה מגורשת דודאי אינה עומדת בתוכם ולא הוי כידה ובחידושי לגיטין ביארתי בזה לשון הש"ס דתמוה טובא דבמטה שלה פריך שמעית מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ובזרק לתוך קלתה פריך אמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא והקשה מהר"ם שיף לעיל אמר רק שמעת והכא פריך אמאי ותירץ דהכא דלרחוקה קאתי הל"ל ודאי אינה קונה עיי"ש שסיים בקושיא ושם ר"ש ב"ל אמר קשורה אע"פ שאינה תלויה וקשה מה יועיל דקשורה אם מונח על רשות הבעל ונגרר לארץ ר' יוחנן אמר מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה והקשו בתוספת דפשיטא דחיקה הוי ממש כידה ועיי"ש במהר"ם שיף דכל עיקר הקושיא למה צ"ל דמקום חיקה קנוי לה קנין המקום למה כיון דחיקה כידה ושם בגמרא הביא תניא נמי הכי כר' יוחנן עיי"ש והקשו בתוספת דליפשוט איפכא מדתרצו כל הנהו אמוראי ש"מ דס"ל כליו של לוקח בר"מ לא קנה לוקח ותרצו די"ל דהאמוראים גופא מספקא להו אמנם באס"ז בב"ב דפ"ה תמה הא תניא כותיה דר' יוחנן אמנם לפמ"ש א"ש הכל דבמטה דיושבת בתוכה פריך רק דנשמע מכאן דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אבל בקלתה מקשה בחוזק יד ואמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא דאפילו את"ל דרשות מוכר אינו מבטל קנין הכלי מ"מ דוקא במוכר ולוקח ובמשתמר דקונה משום שליחות א"צ להיות עומד בתוכו אמנם כשאינו משתמר אינו כשליח וצריך להיות עומד בתוכו שיהא דומיא דיד עיין בנתיבות סימן רי"ש ס"א סק"ג וכ"ש בגט דלעולם גם במשתמרת צריך להיות דומיא דידה עומדת בתוכה וכיון שהכלי ברשות המוכר הרי אינה עומדת בתוכה הוי כיון דאין האשה והכלי ברשותה יחד ומשני דמיירי בקשורה בה דאזי הוי דומיא דידה כמ"ש המפרש קרבן עדה בירושלמי ר"פ הזורק ור' אושעיה דמוקי ג"כ בתלויה בה אף דס"ל דא"צ לעמוד בצדה מ"מ מוקי לה כי היכא דלא ליפשוט עכ"פ בעיא דכליו של לוקח בר"מ והש"ס דפריך בפשיטות אמאי הוא לפי מה דקי"ל דצריכה לעמוד בתוכה ורב משרשיא דמשני דבעלה מכר קלתות ובההיא הנאה דקנתה ממנו קלתה משאיל לה מקום הקלתה ומקומה של האשה גם כן כמ"ש באס"ז בב"ב שם דמוכר קלתות משאיל ביתו ללוקח וא"כ משאיל ביתו ללוקח וא"כ משאיל לה גם כן מקום עמידתה והוי עומדת בתוכה ור' יוחנן משני מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה דמקום חיקה היינו מקום שעומדת עם בגדיה בצד קלתה נמצא עומדת עם קלתה בתוך רשותה וא"ש הכל בס"ד.
ועוד נלע"ד דההיא ר' אושיעיא אינו ההיא ר' אושיעי' דפליג אעולא וס"ל דא"צ לעמוד בתוכה דכבר הוכיחו התוספת בעירובין דף ס"ו וביבמות דף י"ח דתרי רב אושעי' הוי וכן נלע"ד משמע הכא בלא"ה דהא כתבו בתוספת בחולין דף ל"ד ד"ה מאן דעולא הוה תלמוד לר' אלעזר מדקאמר אמר עולא אמר ר' אלעזר והנה הכא אמר דאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעי' דקלתה תלויה בה וא"כ זה ר' אושיעי' הוה רבו דר' אלעזר דהוי רביה דעולא וא"כ איך נקבע בגמרא לעיל עולא דאמר והוא שעומדת בצד חצרה קודם ר' אושעי' רביה דרביה ועכצ"ל דר' אושיעי' בר פלוגתיה דעולא היינו אחר שהיה מאמוראים אחרונים וזה ברור.
וצ"ל כמ"ש בירושלמי דקשורה היינו במוגבהת מחמתה כשעומדת כמ"ש בשירי ק"ע דלפיכך הוי כידה דקונה בהגבה אף ברשות מוכר וכמ"ש רשב"ם בב"ב דף פ"ה ע"ב.
ולפ"ז יש ליישב דברי הב"ש שבס"ק י"ג שכתב וז"ל וכה"פ איירי שאין שוליים לחצונה אז הפנימית אינו עומד תוך כלי שלו אלא עומד עג"ק וע"כ איירי בקרקע שלה הוא עומד כמ"ש בהר"ן דאל"כ קשה הא קי"ל כלי אינו קונה אפילו בסימטא ונשמע מכאן כלי של לוקח בתוך כלי של מוכר ועומד על גבי קרקע של לוקח אינו קונה דאל"כ ל"ל לאוקמה בקופה שאין לה שוליים עכ"ל ותמהו האחרונים הא מבואר בב"ב דפ"ה דכלי קונה בסימטא וגם מ"ש דכלי של לוקח בתוך כלי של מוכר ועומד עג"ק של לוקח אינו קונה תמהו דלמה לא יקנה הא הכלי והרשות של לוקח עיין בא"מ ותו"ג אבל באמת בר"ן מבואר דבקרקע שלה איירי א"כ דברי הב"ש מוכרחין ועל הר"ן תלונתם ומ"ש דהר"ן כונתו במ"ש קרקע שלה היינו סימטא לא משמע כן כלל.
אבל לפמ"ש לעיל א"ש דנהי דכלי קונה כמו חצר אמנם באשה דחצרה משום ידה וצריך להיות בתוכה ובבלי לא משכחת רק אם הכלי ברשותה ועומדת ברשותה עם הכלי הוי הכל יחד כידה אבל בסימטא דהרשות אינו שלה נהי דהכלי רשותה הא אינו עומדת בתוכה והכלי לבד רשותה ובאמת י"ל גם בסימטא אם קדמה האשה עם הכלי לתוך ד"א של סימטא דזכתה בהדי אמות הוי כקרקע שלה ובכה"ג גם בלא הכלי מגורשת מצד הד"א ולא מיירי כאן רק מקנין הכלי היכא דאינה מגורשת מחמת רשות הקרקע שלה והיינו בכה"ג שקדם הבעל לד' אמות דאז הסימטא אינה רשות שלה בכה"ג ס"ל להב"ש דכלי אינו קונה בסימטא ואף דבמוכר ולוקח גם כה"ג קונה מחמת הכלי עצמה דאף דאין הד"א של לוקח מ"מ יש לו רשות להניח הכלי שם וכן מוכח באס"ז בב"ב שם וגם מדלא חילקו הפוסקים בסימן ריש בחו"מ לענין קנין הכלי בסימטא מ"מ ה"ד במוכר ולוקח דכלי קינה מטעם שליחות והכלי לבד הוי כשליח של לוקח אבל בחצר דאיתתא דמשום ידה לא מהני בסימטא כשקדם הוא לד"א ואח"כ באתה האשה דכיון דעומדת ברשות שאינה שלה והכלי לבד רשות שלה לא הוי כעומדת בתוכה ואין לכלי חבור עם האשה ולפ"ז אף דברמב"ן כתב דמיירי בסימטא והר"ן כתב דמיירי בקרקע שלה בשם הרמב"ן והב"ש כתב דע"כ לא מיירי בסימטא י"ל כולם לדבר אחד נתכונו דאם קדמה האשה עם הכלי הוי הקרקע שלה וכמ"ש הש"ך בחו"מ סימן רי"ש סק"ה בשם הר"ן גופא ועיין בקצו"ח שם מ"ש בשם התוספת פ"ק דקדושין דף כ"ה ד"ה בהמה ובכה"ג מיירי הרמב"ן והר"ן ומ"ש הרמב"ן דמיירי גם כן בחצר שאינה של שניהן היינו בחצר השותפין כמבואר בב"ב דף פ"ד ע"ב דלזה קרא חצר שאינה של שניהן ודינו כסימטא דמי שקדם והניח הכלי המקום שלו לאותו שעה וגם הב"ש דאמר דבקרקע שלה מיירי י"ל כה"ג שקדמה היא עם קופתה דהוי קרקע שלה.
ובאמת לפ"ז יש ליישב בלא"ה דברי הב"ש מ"ש דכלי בסימטא אינו קונה היינו דאם קדמה קופת הבעל אף שאין לה שוליים מ"מ המקום כולה שתחת הקופה ותוכה הכל של הבעל וודאי כה"ג אין כלי של לוקח קונה בסימטא וכן מבואר להדיא בריטב"א פרק הזורק שם ובב"ב לא מיירי בשתי קופות רק בקופה אחת ועכצ"ל דקדמה קופתה דזה הוי קרקע שלה ומ"ש דאל"כ ל"ל לאוקמוה בקרקע שאין לה שוליים היינו די"ל גם ביש שוליים רק דקדמה קופתה ובא הבעל והניח קופתו תחתיה דהקרקע שלה ובהכי ניחא גם כן דלא תקשו על הר"ן וב"ש דאם מיירי ממש בקרקע שלה א"כ תתגרש מאוירא כיון דאין לחצונה שוליים כלי שלה ודאי אינו מפסיק כמו שהקשה הרמב"ן והכריח מזה דמיירי בסימטא עיי"ש אלא שהב"ש סתם הרבה לפ"ז.
ויהי' איך שיהי' בזה מ"מ יפה כתב הב"ש דכלי אינו קונה בסימטא בגט מתורת יד וכן בקטנה דחצרה אינה קונה רק משום ידה כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג וכן אם אין הכלי משתמרת מצד עצמה דצ"ל משום יד וכמ"ש בנתיבות סימן רי"ש דבכ"ז בריך להיות סמיכה ובתוכה ובכלי א"א ולא משכחת רק אם הכלי עומדת בקרקע שלה וע"כ שפיר כתב ג"כ דנשמע דכלי של לוקח בכלי מוכר ועומד על קרקע של לוקח לא קנה גם כן כה"ג היכי דצריך לקנות בתורת יד כיון דכלי של המוכר מפסיק בין הקרקע לכלי לא הוי סמוכה האשה לכלי שלה ואם כי דברי ב"ש באו סתומין מ"מ דבריו נכונים לדינא בכאן וגם דברי הר"ן מיושבין בס"ד והרבה הלכתא איכא למשמע מינה ודו"ק.
ועיין ברמב"ן ר"פ הזורק כתב בשם רש"י דמיירי בקרקע שלה וגם הה"מ פ"ה מה"ג כתב יש שפרשו דמיירי בחצרה ויש שפרשו דמיירי בסימטא עיי"ש הרי לך כמה רבוותא דכתבו דמיירי בקרקע שלה ומוכרחין דברי הב"ש עכ"פ דבגט כלי אינו קונה בסימטא ומוכח דכלי שלה בתוך כלי של בעל בחצרה גם כן לא מהני לגרשה אלא דצ"ע למה לא פרשו גם בסימטא ובקדמה האשה וקופתה ואולי י"ל כיון דבעי ר' אלעזר אם תקנו אויר לד' אמות ופרשו ר"ן וראשונים דאולי רק ארעא דסימטא תקנו שיקנה אם כן גם אם כלי שלה מונח בסימטא והגט נפל לתוך הכלי א"א שתקנה הגט מכח הסימטא דלא מונח אקרקע ממש ועכצ"ל רק דכלי שלה יקנה לה הגט ואזי כיון דאין הסימטא עושה הקנין אין הסימטא רשותה דרק לענין שתקנה ע"י הסימטא עשאו הסימטא כרשותה וגם אפילו כשהקנין ע"י הסימטא לא הוי הסימטא רשותה כמ"ש באבני מילואים סימן למ"ד סק"ה רק תקנת חכמים שיקנה החפץ או הגט שבתוך ד"א ואם כן הסימטא אינו רשותה ועומדת האשה ברשות שאינו שלה והגט המונח בכלי מונח ברשותה וכיון שאינה עומדת בתוך הכלי אם כן אינה ברשות אחד עם הגט ולא הוי דומיא דידה וא"א שתתגרש מכח הכלי דאף דיש לה רשות להניח הכלי בסימטא ומה"ט קונה לוקח ע"י הכלי בסימטא ה"ד שם דא"צ להיות רק שליח והכלי הוא כשליח דחצר דגברא משום שליחות אבל בגט דצריך להיות משום ידה ועומדת בתוכה צריך שתהא קנוי לה ממש המקום שהכלי עומד והיינו דדייק ר' יוחנן מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה דלמה צריך שיהא קנוי הא די שיהא לה רשות להניח שם הכלי אלא משום דבגט צריך דוקא שיהא קנוי לה וכיון שאינו מקפיד על מקום חיקה וקלתה משאיל לה המקום וקנוי לה ע"י חזקת תשמיש וכיון דבסימטא אין לה קנין בהמקום אין הכלי קונה לה משום יד אף דיש לה רשות להניח הכלי שם וא"ש הכל בס"ד.
ועוד יש לומר אף אם נאמר דאוירא דסימטא קונה ובעיא דר"א בפרק הזורק ע"ח סוף ע"ב ד"א שאמרו יש להן אויר היינו כפירש ר"י שבתוס' שם בד"ה ותתגרש דר"א מספקא לו אם מה שתקנו חכמים ד"א תקנו גם באויר ואע"ג דלא מינטר עשאוהו כמינטר כמו שעשו ד"א רשותו אע"פ שאינו רשותו עיי"ש ולפ"ז י"ל בכלי דיש לו מחיצות ומינטר לא נסתפק ר' אלעזר כלל דגם אויר קונה מ"מ י"ל כיון דמפסיק כלי תו לא הוי אויר הסימטא כלל אלא אויר כלי כמבואר בב"מ דף ק"ב היכא דמפסיק כלי דשוכר או אינש דעלמא וקולט מן האויר לא קני האויר חצר למשכיר אף אם אויר שאין סופו לנוח יהא כמונח ואף דשם מפסיק כלי של אחר מ"מ עכצ"ל להנהו דמפרשי הכא בקופות דמיירי בקרקע שלה דגם כלי שלה מפסיק דזה לשון הרמב"ן ר"פ הזורק שם משא"כ בקופות ואוקים בקופה שאין לה שולים ופרש"י ז"ל דהא לא נח ואין מחיצות אלו עשויות לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו וכן פירש שהוא מונחת בקרקע שלה ואינו מחוור לי שכיון שאין שולים לחיצונה ופנימית שלה היא בדין היא שלא תפסיק ויקנה לה אויר חצרה עכ"ל ממילא חזינן דהמפרשים דבקרקע שלה מיירי ס"ל דגם כלי שלה מפסיק דלא יחשב אויר חצרה רק אויר הכלי ואויר הכלי אינו קונה לה לרש"י גם בחלל קופה שלה ולתוס' למעלה מקופה שלה ממילא אף אנו נאמר לשיטתם בכלי שלה בסימטא דלא חשיב אויר הסימטא דהכלי מפסיק רק אויר הכלי הוי נמצא א"א שתתגרש מכח הסיטמא דאינו אויר הסימטא רק תתגרש מכח הכלי והרי אינה עומדת בתוכה ולא חשיבה כידה דהאשה העומדת בסימטא חשובה כעומדת ברשות אחר מן הכלי דהא הסימטא אינה ממש רשותה בעצם דאף בזמן שמתגרשת מכח הסימטא אין הסימטא רשותה ממש רק תקנת חכמים שתתגרש או תקנה החפץ אבל לא הקנהו לה חכז"ל הד' אמות כמבואר באבני מלואים סימן למ"ד והכא כיון דמסיק כלי אין הגירושין מכח הסימטא ודו"ק.
עוי"ל דהנה בפ"ק דב"מ ד"ט ע"ב דאמר חצר מהלכת לא קנה פריך אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"נ דלא מיגרשה והקשה באס"ז הראב"ד דת"ל דמתגרשת משום ד' אמות דידה ותירץ בתוספי תוס' להרא"ש שם דד"א קונות ע"ג קרקע אבל מה שנתן לתוך קלתה לא קנתה דקלתה מבטלת כח הקרקע דקנין חצר דאורייתא וקנין ד"א תק"ח דאין הקרקע קונה לה וקלתה הוה חצר מהלכת עכ"ל ועיי"ש באס"ז מבואר דהאי ר"ה היינו סימטא וגם ע"כ ה"ט שייך גם בסימטא דהא מבואר בפ"ק דב"מ יו"ד ע"ב דקנין ד"א בסימטא הוא מתק"ח ואם כן ממילא דון מינה כמו לס"ד דשם דקלתה הוי חצר מהלכת לא מתגרשת בד' אמות בסימטא לא מכח הסימטא דקלתה מבטלת כח הקרקע ולא מכח קלתה כיון דהוה חצר מהלכת לא הוי דומיא דידה ה"נ בכלי בסימטא דאין הכלי קונה לה משום ידה כיון דאינה עומדת בתוכה לא הוה דומיא דידה ומשום הסימטא אינו קונה דהכלי מבטלת כח הקרקע רק במקח וממכר קונה הכלי בסימטא משום הכלי לבד דא"צ להיות עומד בתוכו ויש לו רשות להניח בסימטא.
סי"ג מחצה וכו' בגיטין דף ע"ח וליחזי הי קדים הקשו תוס' נימא דלא ידעינן הי קדים עיי"ש ולפמ"ש תוס' שם דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה א"כ לענין זה י"ל נוקמוה אחזקה אלא גם לענין תרי ותרי רבו הדעות אי גרע משאר ספק אמנם לפמ"ש תוספת בכתובות דף כ"ג דמיירי בודאי זרק לה רק הספק בקורבה אתרע החזקה ומבואר שם במהר"ם שי"ף וביאור דגם לענין דיעבד אמרינן דאתרע החזקה אמנם נלע"ד דה"ד אם היה נופל קרוב לה הוי מגורשת א"כ מיד שזרק חזינן מעשה גירושין רק הספק על הנחה אם היתה קרוב לה ע"כ אתרע החזקה אבל אם הספק הי' קדים לד' אמות א"כ אם הבעל קדים הזריקה ל"ה באפשרי כלל לעשות פעולת גירושין והספק על קודם הזריקה בזה לא אתרע כלל ע"י הזריקה ומוקמינן על חזקתה.
סט"ו ידיה גבוהות עיין פ"ת דבשו"ת רע"ק סימן רכ"ב הביא ירושלמי פ"ב דגיטין ה"ג דבעי מסר לה פרה במוסירה וכו' או שניא הכא דכתיב ונתן בידה עד שתהא כולו בידה וסיים דצריכין ליזהר בזה דאם הגט על קלף גדול ומצוי דלפעמים מקצת הגט למעלה מידה ואינו כולו בידה ותמה בע"ת דאין נזהרין בזה עיי"ש ולע"ד דירושלמי מבעיא רק בתופס במוסירה דהבהמה חוץ לידה מהצד ולא למעלה נגד חלל ידה משא"כ אם הגט כולו נגד אויר ידה אף שקצתו למעלה מידה הוי כולו בידה וכמ"ש הנתיבות בסימן קצ"ח ס"ב.