אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קלח

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קלח

סימן קלז

ס"א א"ל טול גיטך וכו' בטור כתב מדלא כתב ונתן לה אלא בידה דרשינן לרשותה עיין ב"י וטו"ז ועדיין קשה דהא מבואר בפרק המגרש דף פ"ו ע"ב דכתיבה לשמה בעי ולא נתינה לשמה וע"כ משום דלא כתוב לה דדרשינן מיניה לשמה רק אצל וכתב וא"כ לא הוה אפשר לכתוב ונתן לה דה"א גם נתינה בעי לה לשמה ואפשר לומר דאף אי הוה כתיב ונתן לה לא הוי דרשינן נתינה לשמה דהוה מוקמונין לה דלמעוטי רשותה אתי.

ועדיין צ"ע מ"ש הטור אע"ג דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אינו דומה נתינת הבעל לקבלת האשה דנתינתו צריכה שתהא מידו ממש או מיד שלוחו אבל קבלה א"צ שתקבלנו בידה ממש אלא לרשותה עכ"ל דהא מבואר בר"פ הזורק גבי ההוא ש"מ דתקף לית עלמא בשבת ואמר רבא תיזיל איהי ותיחוד ומבואר בתוס' שם בד"ה ותיזיל דלא הוי כמו טלי גיטך מעג"ק דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה עיי"ש הרי דגם נתינה מועיל מרשותו וגם סברת התוס' צריך תבלין דמ"מ ע"י מעשה דידה בא הגט מרשותו לרשותה וגם בטלי גיטך מעג"ק ע"י העשיה בא הגט מרשותו לרשותה וצ"ל דבטלי גיטך רק ע"י מעשיה בא לרשותה דגם אם לא יאמר לה כלום ונטלה מעצמה מעג"ק הוי ג"כ הגט בא לרשותה נמצא אין אמירתו סיוע לנתינת הגט לרשותה והוא ענין כפרד מהבאת הגט לרשותה אבל בתיזיל ותיחוד בלא אמירת הש"מ שתיזיל להחזיק לא אהני חזקתה ואף שתנעול ותפתח היה עדיין הגט ברשותו רק ע"י אמירתו שתקנה המקום מועיל חזקתה נמצא אמירתו מסייע להבאת הגט לרשותה ועקימת שפתיו הוי מעשה דמה לי אם מסייע בגופו דעקם חרצוה או קירב ידו ה"נ סייע לה בפיו ונתן קרינן בו דהא גוף הנתינה צריך שיהא ע"י המעשה של בעל לא זכיית הגט ועל כן בטלי גיטך נהי דבלא אמירתו לא היתה זוכה בגט אבל מ"מ היה בא לרשותה או לידה בנטילתה לבד אבל בהך דש"מ דאם לא זכתה במקום שהגט מונח בו לא היה בא הגט לרשותה כלל ע"י נעילת הבית וזכייתה נעשה ע"י אמירת הש"מ שמקנה לה המקום נמצא ע"י אמירתו בא הגט לרשותה ודו"ק.

ולפ"ז ליתא למ"ש האבני מלואים בסימן קל"ו ס"ז דלפיכך מחובר פסול דבמחוסר קציצה אע"ג דיכולה לקנות הגט במחובר ע"י חזקה דהוי כטלי גיטך מעג"ק דליכא נתינה עיי"ש ולפמ"ש ליתא אלא דהוא מטעם המבואר בירושלמי פ"ב דגיטין והובא ברשב"א שם דף כ"א ע"ב משום דמה ספר בתלוש או משום דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד שוב מצאתי באבני מלואים סימן קל"ט סח"י האריך בזה ומ"ש תחלה להסביר דברי התוס' דוחק מאד ולפי דברי הטור הללו אין מקום לדבריו כלל אבל לבסוף כתב כמו שכתבתי אלא שהקשה שם לפ"ז חצרה הבא לה לאחר מכאן אמאי ל"מ דהא חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה רק משום דגיטה וידה בכ"א א"כ כל החצרות הבאות לאחר מכאן הרי הן משועבדות לבעל לפירות ועכצ"ל גיטה וחצרה בכ"א ותו ל"ה טלי גיטך מעג"ק כיון דע"י הבעל נעשה חצרה וכן הקשה לרבא גופא דאמר דטלי גיטך מעג"ק לא מהני ובר"פ הזורק קאמר רבא גופא אטו ידה מי לא קניא לבעל אלא גיטה וידה באין באחד וכיון דבאין כאחד תו ל"ה טלי גיטך מעג"ק עיי"ש.

וי"ל זה לפמ"ש האחרונים דמה דפריך מה שקנתה אשה קנה בעלה היינו כיון דיש לו קנין בחצרה עדיין הגט אגיד גביה ול"ה כריתות כמו גט בידה ומשיחה בידו וכ"כ בהגהות א"מ סימן זה ובטי"ג בפרק הזורק ולפ"ז א"ש דמבואר בפ"ק ב"מ ד"ז דגט בידה ומשיחה בידו נתינה הוי רק כריתות לא הוי נייי"ש וה"נ אף דקנוי לבעל ידה וחצרה קודם הגט מ"מ נתינה הוי אם נתן הגט בידה רק כריתות לא הוי דעדיין אגיד גביה וע"כ בטלי גיטך מעג"ק הוא לא נתן הגט לידה כלל ולא סייע לה כלל וכן בחצרה הבא לה לאחר מכאן רק סייע לה על הכריתות דע"י דגיטה וחצרה וידה באין כאחד הוי כריתות אם כן לא קיום ונתן לה דהא על הנתינה לא סייע כלום אל ביד עבד צ"ע אם נאמר אף דידו כיד רבו מ"מ בטלי גיטך מעג"ק בא לידו בלא סיועת רבו וליכא ונתן רק אגיד גביה וליכא כריתות ומסייע רק לכריתות ול"מ או אפשר דבעבד דידו גופו קנוי לגמרי לרבו וע"י שחרורו בא לו ידו נמצא מסייע רבו בנתינה ג"כ כמו בנתן לאשתו מקום שהגט מונח בו וכבר יש מחלוקת אם בעבד פסול גם כן טלי גיטך מעג"ק כהובא שם באבני מילואים דהריטב"א פוסל ומכתב מאלי' מכשיר וי"ל דתליא בספק זה ודו"ק.

ובעיקר לשון הטור שכתב מדלא כתב ונתן לה אלא בידה דרשינן לרשותה דתמהו כולם דהא ידה משמע דוקא ידה כדאיתא בר"פ הזורק ופרק הזהב דמ"ו ונ"ל ע"ד שפירש הטו"ז מדלא כתוב ונתן לה גם כן רק בידה אבל לא כדרך הטו"ז דה"ל לכתוב ונתן לה בידה דאין דרך לדרוש מדלא האריך יותר אלא כונתו למ"ש הר"ן וריטב"א ר"פ הזורק כיון דכתוב ב"פ ונתן בידה הוי מיעוט אחר מיעוט דאינו אלא לרבות גם רשותה וזה שאמר הטור מדלא כתב ונתן לה אפילו פעם אחת אלא בידה דמשמע דוקא בידה הוי מיעוט אחר מיעוט ודרשינן דמרבה רשותה ועל זה דייק אלא בידה דאם לא היה כתוב רק בידה דהיינו שפ"א היה כתוב ונתן בידה ופ"א ונתן לה הוי נשאר משמעות בידה דוקא אבל השתא דלא כתב ונתן לה כלל אלא בידה הוי מיעוט אחר מיעוט ולפ"ז ניחא יותר מה שהקשתי לעיל דאי הוי כתוב ונתן לה ה"א דצריך גם כן נתינה לשמה כמו וכתב לה דז"א דבשלמא וכתב לה מיותר לה אבל ונתן לה אינו מיותר לה כלל דבלא לה ה"א אף שיתן לאחר או לרשות אחר אבל להטו"ז דפירש דה"ל לכתוב ונתן לה בידה אזי ודאי לה לדרשא דמיותר וה"א דבעי גם כן נתינה לשמה.

סעי' ב' אבל אם הבעל מצוה לה לקפוץ וכו' עיין באבני מלואים העלה הא דעייק לה חרציה מהני היינו כשאומר בשעה דמעייק חרציה שתטול גיטה ובו תהא מגורשת דסוא עושה כל הנתינה כיון דעייק לה חרציה אבל אם אינו אומר לה כלום בשעה דעייק לה חרציה ואח"כ אומר טל:

גיטיך דבשעה שאומר טלי גיטך אינו מסייע כלל בנתינה ובשעה שסיה מסייע בנתינה לא אמר לה טלי גיטך דכבר כתבנו לדעת הרא"ש אפילו נתינה ממש כל שלא אמר לשם גירושין ל"מ אפילו אמר לה אח"כ לשם גירושין ואפי' לדעת רשב"א ור"ן דמהני כל שבא לידה בנתינה מיד הבעל אפילו לשם פקדון כשאומר לה אח"כ לגירושין היינו דוקא בנתינה גמורה אבל בנתינה גרועה כי הך בעינן שיהא כריתות בשעה דעייק לה חרציה ותדע דהא דעת כ"פ דאפי' קירב לה הגט נמי מהני ואם כן לעולם לא משכחת לה טלי גיטך מעג"ק דהא א"א שיגיע הגט על הקרקע אם לא ע"י קירוב דמעיקרא היה הגט בידו או בביתו וקרבהו לה שהניחו על גבי קרקע אלא ע"ב דלא מהני קירוב אלא כשאומר לה הרי גיטך בשעה שקירב אבל אם כבר קירב הבט והניחו עג"ק ואח"כ אמר לה טלי גיטך מעג"ק ל"מ ה"ה עייק לה חרציה דאינו אלא סיוע דמסייע לה הבעל והוי כמו דקירב לה הגט דמהני רק כשאומר לה באותו שעה הרי זה גיטך אבל אי בתר דעייק לה חרציה אמר לה הא גיטך לא מהני כיון דלא היה בתחלה אלא בסיוע ולא נתינה גמורה עיי"ש האריך עוד.

וכל דבריו תמוהין דהא זהו משנתנו בפרק הזורק שמצאתו מאחוריו קראתו והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך ופריך בגמרא כי איל הא גיטך מאי הוי הא הוי ליה טלי גיטך מעג"ק ל"צ דעייק לה חרציה הרי דעייק לה חרציה מהני כשיאמר לה הא גיטך והיינו אפילו אחר שכבר הגט בידה כמו בסיפא דנתן בידה והוא ישנה וזהו פלוגתת רבי ורשב"א בברייתא דמייתי שם והלכה כרבי וכמבואר בב"י ובב"ש סק"א דמהני כשאומר לה הא גיטך אפילו אחר שכבר הוא בידה ק"ו כשאומר לה אחר שעייק לה חרציה קודם שנטלתו ואפי' להרא"ש דבנתן לה בפקדון לא מהני כשאומר לה אח"כ הא גינץ ע"כ מודה כאן דמתחלה בא לידה לשם גירושין דמיירי בעסוקין באותו ענין ולרמב"ם דמייר גם כן בלא עסוקין באותו ענין מ"מ לשם גירושין נתן ולא לפקדון רק לא אמר כלום ולרשב"א ור"ן אפי' בנתן לה לפקדון בכה"ג דעייק לה חרציה ואח"כ אמר לה הא גיטך מהני דנתינה הוי אלא דל"מ עסוקים באותו ענין בלא אמירת הא גיטך אבל סגי שיאמר אח"כ הא גיטך.

ומה שכתב תדע וכו' הנה חומרו קולו דלפי דבריו באם קירב לה הגט וזרקו עג"ק ובאותו שעה אמר טלי גיטך או הא גיטך ואח"כ נטלתו האשה מהקרקע מהני וח"ו לומר כן דמה יועיל כשאמר לה בשעה שקירב דמ"מ היא. לקחה הגט מהקרקע לא מידו ואין כאן נתינה ממנו ומה שקירב ונתנו על הקרקע אינו סיוע לנתינה כלום דהא הופסק כוחו כשנתנו על הקרקע וכבר אינו בידו ול"ד לקירב בידו או בגופו ונטלתו ממנו דלא כלתה נתינתו כיון דמגופו לקחה והרי קירב לה גופה והרי סייע בנתינה ומיחשב נתינה מידו ומגופו וכל הפוסקים סתמו דטלי גיטך מעג"ק ל"מ ולא חלקו בין אמר לה קודם שהונח עג"ק לבין א"ל אח"כ וראיה ברורה מע"ב דגיטין "ף כ"ד דס"ד התם דהך האשה מביאה גיטה מיירי דא"ל כי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה דפריך דהוי טלי גיטך מעג"ק והרי התם אן אומר ואין דברים אח"כ כשמונח על הקרקע רק מתחלה כשנתן לה הבעל הגט לידה אמר לה שתניחני על הקרקע ושקלה ותהא מגורשת והרי מתחיל הנתינה משעה שנתן הבעל לידה והולכתה לשם בתורת שליח להולכה ובזה קירב לה הגט ואמר לה שזה גיטה ותטול הגט מהקרקע קודם שהיה על הקרקע וע"כ משום אף דבא הגט על הקרקע ע"י קרבתו ל"א נתינה דמקרקע נטלתו לא מגופו.

ומה שהביא ראיה לדבריו מפירש המשנה לרמב"ם שכתב וז"ל מ"ש מצאתו מאחוריו א"ג עד שיאמר הא גיטך בתנאי שירמוז לה שתקבלנו והוא בידו או קשור על גבו לא שיהיה עג"ק אמנם אחר שיגיע לידה אינו מועיל שום דבר עכ"ל וזה מורה למ"ש דעייק לה חרציה לא מהני אלא בתנאי שירמוז לה שתקבלנו אז אבל אם עייק חרציה ורמז לה אח"כ שתקבלנו תו לא מהני דעכשיו ליכא סיוע מן הבעל עכ"ל הא"מ הנה אף לפי הבנתו בכונת הרמב"ם אינו מוכח כלל דהא לא אמר רק שירמוז לה כשהוא בידו או קשור על גבו ולא שיהי' עג"ק אבל מנלן דל"מ הרמיזה אחר דעייק חרציה ועדיין קשור על גבו אבל בלאו הכי רמתה מאן דכר שמיה והיכן מצא הרמב"ם תנאי זה של הרמתה ולמה שבק הרמב"ם דבר המפורש בגמרא דעייק לה חרציה והביא דבר אחר מה שלא נזכר בגמרא אבל ברור דכונת הרמב"ם ברמיזה זאת היינו דעייק לה חרציה או קירב ידו דזה גופא היא היא הרמיזה לה שתקבל הגט דחזיא דמעקם לה חפציה וגט תחוב שם או מקרב לה הגט עם ידו זה היא הרמיזה ובזה האופן מהני כשיאמר אחר שכבר הגט בידה הא גיטך כיון דע"י נתינתו בא לידה אמנם אחר שיגיע לידה מהקרקע או בלא עיקם מתניו דאין כאן נתינה לא מהני הא גיטך וזה ברור בכונת הרמב"ם ודומה לזה בפרק הנזקין דף נ"ט החרש רומז וכרמז דהרמיזה בידו ובראשו כמו שפרש"י שם ה"נ הרמיזה בהטיית גופו או ידו ואם כן אדרבה מוכח דאף דלא אמר כלום בשעה שעקם לה מתניו או ידו רק אמר לה אח"כ כשכבר הוא בידה הא גיטך וכ"ש קודם שנטלתו מהני ואפילו לא עקם מתניו לשם גירושין כלל רק לנתינת פקדון דמ"מ מיחשב נתינה ומהני הא גיטך אח"כ והרמיזה אינו על הגירושין רק על נתינת הגט לידה והך דעקם מתניו לה זהו גופה הרמיזה וא"צ יותר וזה ברור ואמת בס"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה