אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קלז

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קלז

סימן קלו

סעי' א' אמר לה האמל"א חוץ לפלוני אינו גט כיצד יעשה יטלנו המינה וכו' וכתב הב"ש סק"א בירושלמי איתא אינו גט אפילו לפוסלה לכהונה וכ"פ ר"ח וכו' הנה דברי ירושלמי צריכין ביאור וז"ל ר"פ המגרש. אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"א הוא דרשב"א אמר לעולם אינו גט עד שיטלנו המינה ויאמר בשעת נתינה הרי זה גיטך רבי יעקב בר' אחא בשם רבי ינאי אף ריח פסול אין בה כהנא אמר זאת אומרת לא חשו אין תימר חשו עד שהוא בידה דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמר ר' אחא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו כל מה שבידו לגרש יגרש אר' זעירא תני שילא בר בינא כל שאולי בתניי ע"מ פסול כל שאולי נתנו ע"מ פסול עכ"ל הנה המפר הגיה וחילף הגרסא ונדחק מאד ולא מצאתי מנוח בפירושו לכל מה שבידו לגרש.

והנלע"ד דהנה הפ"י הקשה ר"פ המגרש יטלנו המינה ויאמר לה ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לפלוני לפוסקים דבזה מודו רבנן דהגט כשר דזה רצונו שלא תנשא לפלוני ותירץ בישע"ק דאם כבר גירש לה בלשון חוץ דממנו עכ"פ מגורשת א"כ הוי איש שאינו אישה רק מה ששייר בראשון וכמ"ש הלבוש הובא דבריו בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ג וא"כ עיקר הגט השני להתירה לאותו פלוני והרי הוא מתנה שלא תנשא ולא תבעל לו ובזה בודאי מקרי תנאי סותר למעשה דע"ז אנו דנין אם תהיה רשאה להנשא לפלוני עכ"ל ודבריו נכונים לפי מה דמשמע מפשטות תשובות הרא"ש כלל ל"ה ס"ח הובא בב"י סימן זה בהך דבעי אביי א"ל ה"א מלכ"א חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי נימא מה דאסר סרי א"ד מה דשרא אסר דמיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר א"ד מה דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאסרה למי שהתירה כבר עכ"ל דמשמע דחל הגט לגרשה נגד כל עולם חוץ מראובן ושמעון אלא מה דאסרו רבנן היינו משום צד חלק אישות שיש בה נגד ראובן ושמעון וכקושיות רע"ק דק"ו מגרושה לכהן כמבואר בגמרא דד' זקנים וי"ל גם היקש דר' להושע דמקיש קודמי הויה ראשונה לקודמי הויה שניה היינו ג"כ מה קודמי הויה ראשונה אין בה צד אישות כן קודם הויה שניה צריך שלא יהא בה צד אישות דאם אמר חוץ מפלוני יש בה צד א"א ולא תפסי קדושין משום צד א"א ולפיכך י"ל מה דאמר קודמ"י הויה משום דבשעת הויה שניה גם לר"א ניתקה מאישות הראשון לגמרי וע"כ מודה ר"א דלאחר מיתת או גירושי השני מותרת לפלוני כמבואר בש"ס שם ע"כ דייק להקיש קודמי הוי' שני לקודמי הויה ראשונה דצריך שלא יהא בה צד אישות קודם שנתקדשה לאחר ואזי תפסי בה קדושין ולרשב"א דס"ל דלא ניתקה מאישות הראשון ע"י קדושי שני כדאיתא בש"ס ודאי י"ל מה"ט אסרו חכמים בחוץ מפלוני משום צד אישות שבה אלא דקשה מה בעי ר"א בקדושין האיך לרבנן הא י"ל גם לרבנן גם בגט חלו הגירושין נגד כ"ע חוץ מפלוני אלא כיון שיש בו צד אישות מפלוני אוסרין אותה רבנן לכ"ע משום צד אישות שבה וכן ה"נ בקדושין נהי דתפסי קדושין מ"מ אסורה לכל אחד משום צד קדושין של חברו וכמ"ש הרשב"א ר"פ המגרש בשם הירושלמי אלא די"ל באמת מה"ט קאמר ר' יוחנן בר"פ האומר אפילו קדושי מאה תופסין בה וכבר תמהו כל הראשונים מ"ט דר"י הא מסיק ר"א כאן ויצאה והיתה מקשינן הויה ליציאה אלא די"ל לר"י גם בגט חל הגט לחומרא רק מש"ה חכמים אוסרין וצריך שיתירנה לכל העולם משום שלא יהא בה צד אישות אבל מ"מ אפשר תפסו בה קדושין משום צד גירושין ואינה נופלת לפני יבם להתיבם משום צד גרושת אחיו רק חולצת אמנם מ"מ דבר זה אין לו קיום לפי הש"ס שלנו דרבא קאמר דרע"ק אית לו פרכא דשאני איסור כהונה הרי דלית לו כלל דאסורה לכהן משום דינא דצד גירושין דנתפס נגד כ"ע וע"כ רק משום דראב"ע דבעינן כריתות וליכא ע"כ לא חל הגט כלל וכבר דשו הפרישה והטו"ז בדברי תשובות הרא"ש וגם בס' בית מאיר הוכיח דל"ל דנתפס הגט לגבי כ"ע לחומרא לענין יבום מדאמרינן דלפיכך צריך לחזור וליטלו המינה משום דקנאתו לפסל לכהונה ולא קאמר הואיל וקנאתו להתגרש בו לכ"ע חוץ מראובן ושמעון עיי"ש ולפיכך אין קיום לדברי הישע"ק לפי הש"ס שלנו

אמנם בירושלמי אפשר לומר כן דהרי אמר מ"ט דרבנן הקיש הויה ליציאה מה הויה צריך שלא יהא לה הוי' אצל אחר עיי"ש והמפרש הקשה הא י"ל גם בהויה קונה כה"ג כדבעי ר"א עיי"ש שיבש והגיה ולשון הירושלמי לפי מה שהוא לפנינו הקיש הוייתה ליציאה מה המיתה יציאתה אין לה יציאה אצל אחר אף הוייתה אין לה הויה אצל אחר ונ"ל דה"פ מה יציאה ע"י מיתה לא נשאר עוד צד אישות אצל אחר כן הויה שלא נשאר הויה אצל אחר ובאמר חוץ מפלוני דיש בה צד אישות אצל אחר לא נתפס בה הויה וקדושין לאחר משום חלק א"א שבה ואף דגם בקדושין מצינו דקדושי מאה תפסי כדר"י בפרק האומר י"ל עכ"פ אסורה עליו משום חלק א"א שיש בה מצד פלוני וההיקש שאינה מותרת לאחרים ע"י גירושין רק אם דומה למיתה מה ע"י מיתה לא נשאר בה צד א"א כצ"ל ע"י גירושין ויהי' איך שיהי' הפירש כאן מ"מ בירושלמי לא איפרך ק"ו דרע"ק כדפריך רבא וגם הך בעיא דר"א ליתא שם הך דקנאתו ליפסל לכהונה ליתא שם וע"כ י"ל כונת הירושלמי כהנא אמר זאת אומרת לא חשו דא"ת חשו עד שהוא בידה יאמר לה הרי את מותרת לכל אדם היינו לא חשו כלל בחוץ מפלוני לומר דתפסו בה גירושין לחומרא מחמת דנתגרשה לכ"ע ומה דאסרו רבנן משום צד א"א שבה וממילא פסולה לכהונה ואסורה להתיבם דא"ת כן דחשו א"כ עד שהוא בידה יאמר לה וכו' ולמה צריך ליטלה מידה וכסברת ר"ח הובא ברשב"א ר"פ המגרש דהיכא דקנאתו לגט והועיל במקצת א"צ ליטלו המינה ולר"ח י"ל דר"כ ר"ל דאתיא כרבי ובכנסי ש"ח קנאתו לפסול לכהונה וכגרסת ר"ח בבבלי דר"כ אמר שאני התם דקנאתו דקאי על כנסי ש"ח ממילא צ"ל הכא לא חשו וי"ל דס"ל לר"כ בירושלמי דגם בכנסי ש"ח אינה נפסלת לכהונה וקאי על דר' יוחנן דאמר דאתיא כרשב"א דמזה מוכח דה"נ לא חשו דאל"כ יש לחלק דהכא דקנאתו א"צ ליטלו המינה אף לרשב"א וכן לפרש"י וגרסתו בבבלי שאני הכא דקנאתו דקאי על משנה דחוץ מפלוני דע"י דקנאתו צריך ליטלו המינה אף לרבי לפ"ז צריך להגיה כמ"ש בשירי ק"ע זאת אומרת חשו דא"ת לא חשו עד שהוא בידה וכו' אלא דלר"ח א"ש יותר דא"צ להגיה ולשבש כלל והדר אמר ר' אחא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו וכו' היינו עכצ"ל שחשו לחומרא דתפסו הגירושין לכ"ע ואסורה לכהן משום צד גירושין שבה דאם תאמר לא חשו למה יתירנה לכ"ע שלא כרצונו הא יכול לגרשה בע"מ שלא תנשאי לפלוני והיינו כל מה שבידו לעשות ולגרש יגרש ועכצ"ל חשו ונתפסו הגירושין לכ"ע לחומרא רק אסורה משום צד א"א של פלוני וא"כ כשיגרשה פעם שנית בע"מ הוי תנאי סותר למעשה וע"כ צריך להתירה לכ"ע ואר' זעירא תנו שילא כל שאולי בתניי וכו' היינו דבא לדחות ראיות ר' אחא והוא בהקדם דמה דע"מ של"ת ולא תבעלי לפלוני לא הוי שיור כתבו תוספת וראשונים משום דמתירה גם לפלוני בגט זה רק אוסרה מצד תנאי ואין הדבר נתפס בשכל ונלע"ד משום דתנאי מלתא אחריתי דיכול למחול ולבטל התנאי וישאר המעשה קיים כמ"ש בתשובות הרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור של תנאי ונשאר המעשה קיים וע"כ בשלמא חוץ הוי שיור במעשה הגירושין לא דרך תנאי ולא מהני ביטול אלא צריך לגרשה מחדש אבל ע"מ תנאי הוי ויכול לבטל התנאי וישאר מעשה הגירושין לכ"ע בלא גירושין מחדש ע"כ לא חשוב שיור מצד הגט אמנם כבר כתבתי לעיל סימן קכ"ז דאם נכתב התנאי בגט לא מהני ביטול לתנאי דחשיב ג"כ מעשה ול"ל ליתי דיבור ומבטל דיבור וישאר המעשה קיים וכ"כ התו"ג סימן קמ"ז דתנאי שנכתב בגט לא מצי לבטלו עיי"ש וא"כ כה"ג הדר הוי שיור גם בע"מ וע"כ גם בע"פ לא מצי להתנות ע"מ זה דגזרינן בע"פ אטו בכתב כדאיתא בסימן קמ"ז עיי"ש סק"ב בב"ש והיינו דתני שילא כל שאולי בתנאי ע"מ פסול היינו שנכתב בגט התנאי כן בע"פ שניתן ע"מ של"ת ול"ת פסול וע"כ לא קתני שיטלנו המינה ויאמר לה ע"מ של"ת ול"ת לפלוני ממילא י"ל שפיר דלא חשו ואפילו ר"ח הגט אין בו כדרב כהנא.

ועדיין צ"ע דאיך ס"ד דירושלמי דרבנן אוסרין משום צד אישות שבה דיתפסו בה קדושין מצד חלק גרושה שבה עכ"פ דהרי בירושלמי מבואר בפרק האומר דאפילו קדושי מאה תפסי בה ממילא מותרת דניתקה מצד אישות שבה דמודה ר"א בניסת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לאותו פלוני ואפילו את"ל דא"א לתפוס קדושין כ"ז שיש בה צד אישות הל"ל דקדושי שני והניתק מצד אישות של פלוני באין ביחד אלא דבלא"ה ע"כ תפסי בה קדושין וכמ"ש דכן מבואר בפרק האומר גבי מעכשיו ולאחר למ"ד יום ודוחק לומר דרבנן ס"ל כרשב"א דהשיב לדברי ר"א.

אמנם בלא"ה קשה טובא מה דיליף רע"ק ק"ו מה גרושה הקלה אסורה לכהן מצד גירושין שבה א"א חמורה לכ"ש דמאי ק"ו דצד גירושין לא נפקע אבל צד א"א נפקע ע"י קדושי השני דמודה ר"א בניסת לאחר וכו' וכבר לא רצה הש"ס לומר דרע"ק פליג על דהרי פריך אי בחוץ הרי מודה ר"א עיי"ש וזה קושיות בעל הגה"ה בא"מ ויפה הקשה ומה שתירץ דלרע"ק דאין קדושין תופסין בח"ל א"ש דיליף בק"ו דלא לתפסו הקדושין צ"ע דאטו יגרע מהך דר"י בפרק האומר דאפילו קדושי מאה תפסי בה וכן בהך בעיא דר"א ר"פ המגרש בקדשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון דתפסי ג"כ קדושי שמעון אף דיש בה צד א"א דלכ"ע אין קדושין תופסין בא"א וע"כ דמ"מ תופס בצד פנויות שבה וה"נ בדרע"ק בכהן גופא יתפסו קדושין בצד אלמנה שבה אף דיש בה צד גרושה ג"כ וכן יתפסו קדושין לעלמא אף דיש בה צד א"א וגם עדיין בלא"ה ליכא ק"ו דבשלמא בכהן לעולם נשאר צד גרושה שבה אבל לעלמא אפשר למתפס קדושין וממילא יופקע צד א"א של פלוני דמודה ר"א וכו' ונימא דבא כאחד קדושי שני והפקעת צד אישות מפלוני תדע דלר"א גופא איך מותרת לעלמא דמשמע אף להתקדש בביאה הא יש בה עדיין צד אשת איש ומבואר בתשובות הרא"ש כלל מ"ה סי"ז דה"ט דר"א דבחוץ כשנשאת לאחר ניתק אותו שיור דא"ל נתק היתה אסורה עליו עיי"ש ועכצ"ל דבא כאחד א"כ מאי פריך רע"ק.

ובתוס' ר"פ המגרש בד"ה כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם תימה לר"י כשבא ראובן וקדשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ"ש מהרי את מותרת לכ"א חוץ מפלוני ונשאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו עיי"ש שהתירץ מאד דחוק ואין נתפס בשכל איש כמוני.

ולולא דמסתפינא ה"א דגם לר"א לא ניתק כלל בקדושי שני צד אישות של פלוני ולא כתוס' ורש"י דס"ל דטעמא דר"א דבשעה שנתקדשה לאחר ניתקה מאישות הראשון לגמרי או משום דנתרוקנה לשני כל האישות כמ"ש תוס' שם דף פ"ג בד"ה אלימא ומקודם נבאר דברי הירושלמי בזה וז"ל השיב ר"ט הרי שא"ל האמל"א חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחיו של פלוני ומת בלא בנים וכו' נתנו י"ו נשים כר"א וכו' תמן התורה אסרה הכא הוא אסרה עליו ר' ירמיה בעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחיו ומת בלא בנים האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מילתיה אמרה שמיתה וגירושין מתירין בזה מה שאסר הראשון אמר ר' ירמיה לא אמר אלא שמיתה וגירושין הא נישואין לא עכ"ל והמפרש שיבש ומחק הכל והעתיק מדברי תוספתא ועם כל זה לא עלתה לו יפה שהוכרח לומר דר' ירמי' פליג דרק גירושין מתירין לא מיתה מה דבדברי ר"א גופא מבואר ההיפוך דהא אמר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לפלוני גם בלא"ה אין לו קשר ופירוש כלל כמבואר למעיין שם.

ונלע"ד דה"פ דחזינן דירושלמי הביא קושיות ר"ט באמר חוץ מפלוני ולר"א ל"ק דהרי כבר נפקע תנאו ע"י השני וכדפריך בבבלי במאי אי בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א וכו' וצ"ל דר"ט לא ס"ל סברא זאת ופריך ונתנו ט"ז נשים לר"א כיון דאינה נופלת ליבום לפניו ומשני תמן התורה אסרה ולא נפקע עדיין אבל הכא הוא אסרה עליו והרי נפקע תנאו ואיסורו ע"י השני דאין לו כח לאסור רק כ"ז שלא ניתק האישות ממנו אבל כשניסת לשני נפקע כוחו ואיסורו ולפ"ז צ"ל דר"ט לעצמו ס"ל דלא נפקע איסורו ע"י השני ור"א גופא לא חש לקושית ר"ט דס"ל דנפקע איסורו ע"י השני וע"כ הקשה ר' ירמיה איך בהלכה וניסת לאחיו של פלוני ומת בלא בנים האיך זה מתיר מה שאסר הראשון ופריך הירושלמי על ר' ירמיה מילתיה אמרה שמיתה וגירושין מתירין בזה דהיינו דמודה ר"א בנתארמלה ונתגרשה דמותרת לפלוני א"כ מה מקשה ר' ירמיה על התירוץ הוא אסרה וכנ"ל אמר ר' ירמיה לא אמר אלא שמיתה וגירושין לא נישואין פירוש דס"ד כסברת רש"י ותוס' דע"י נשואי שני ניתקה מאישות הראשון וא"כ ה"נ כשמת בלא בנים ונפלה לפני פלוני אחיו אבל ר' ירמי' חידש דרק הגירושין ומיתת השני מתירין והיינו ע"י שמותרת לכל עולם ניתרת גם לפלוני וכן מורה לשון רשב"א בתוספתא הלכה וניסת לאחר וגרשה ואמר הרי את מותרת לכל אדם האיך זה מתיר מה שאסר הראשון משמע דע"י שמתירה בגירושין לאחרים מתירה גם לזה שאסר הראשון ור' ירמיה לא הקשה כלל קושית רשב"א אלא קושיתו נהי דמיתה וגירושין מתירין לר"א משום דניתרת בכלל שניתרת לכל העולם אבל כשמת זה בלא בנים דעדיין זיקתו עליה ואסורה לכל העולם איך תהיה מותרת לפלוני ויש לפרש ג"כ כפי הגרסא מילתיה אמרה שמיתתו גירושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון היינו דס"ד דר' ירמיה ס"ל דרק בגירושין מתירה גם לזה שאסרה עליו ולא במיתה ופריך הרי מילתיה דר"א אמרה מיתתו גירושין דהיינו שהמיתה הוי כגירושין ומתירין לזה דהא ר"א אמר בפירש ונתארמלה ומשני ר' ירמיה לא אמר אלא שמיתתו גירושין אבל לא הנשואין מתירין וא"כ כשמת בלא בנים ל"ש זה דגם מיתתו אינה מתרת לעלמא.

ולפ"ז מוכח דאין הנשואין מתירין ואף לגרסת המפרש דמחלק בין מיתה לגירושין עכצ"ל ג"כ דלא ניתקה בנשואין רק בשעת גירושין אמנם לכאורה דברי תוס' ורש"י מוכרחין לפי הש"ס בבלי דפריך על קושיות ר"ט אי בחוץ משרי שרא ר"א דתניא מודה ר"א וכו' הרי דגם בעת בלא בנים מותרת לר"א וע"כ דלא ס"ל כר' ירמיה אלא דנשואין מתירין

אמנם אין מזה הכרח די"ל גם לבבלי המיתה וגירושין מתירין אלא דלא ס"ל סברת ר' ירמיה דבמת בלא בנים שאני והיינו לפי המבואר בדף פ"ג ע"ב על שהשיב רשב"א והאיך מצינו זה אוסר וזה מתיר פריך הש"ס ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא דקא אסר לה דאי מבעל שריא וקיימא הרי דס"ל לש"ס דבעל מתירה לכל העולם גם כשמת בלא בנים רק יבם אסר לה איסור חדש בגזרת התורה אבל ר' ירמיה מקשה לפי סברת ר' אלעזר דלא חש לקושיות רשב"א דהאיך מצינו זה אוסר וזה מתיר דע"כ ס"ל משום דמצינו כן ביבם ועכצ"ל דביבם אינו איסור חדש ע"י היבם אלא דנשאר זיקת נשואי הבעל עליה אלא דאיקלש איסורא ממיתה ללאו ע"י מיתת הבעל וא"כ לר"א גופא קשה איך כשמת בלא בנים תהיה ניתרת לפלוני שהראשון אסרה עליו כיון דאינה ניתרת לגמרי ע"י מיתת הבעל בלא בנים ואפילו אם נפרש מ"ש בירושלמי תמן התורה אסרה עליו כפי' התוס' או כרמב"ן ורשב"א ריש יבמות מ"מ יש לפרש דברי ר' ירמיה כמו שפרשתי דבא לתרץ איך הקשה ר"ט על ר"א בחוץ דמתנה לעקור ד"ת דלא תוכל ליפול לפני יבם הא בחוץ משרי שרי ר"א דמודה ר"א וכקושית הש"ס בבלי והרי גם הרמב"ן ורשב"א ריש יבמות כתבו דהירושלמי ס"ל דקושית ר"ט קאי על חוץ וכן מה דמקשה בירושלמי לר"א ליתני ט"ז נשים קאי על חוץ וע"כ הביא דר' ירמיה דגם כשאמר לה חוץ ונשאת לאחיו ומת בלא בנים א"א שיתיר זה המת מה שאסר המגרש כיון דמת בלא בנים ולא התירה לעלמא דעדיין זיקת בעלה עליה וכמו שביארתי,

ובזה יש לומר פרפרת נאה מה דאיתא בש"ס השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א האיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר דמה זה תשוב"ה לדבר"י ר"א כמו שדקדקו המפרשים אמנם הנה כבר העירותי בחידושי לגיטין דף כ"ח בישוב דברי רש"י ושם הבאתי מחלוקת הבית מאיר עם הגאון ר' ברוך פרענקיל זלה"ה דלהבית מאיר בסימן קכ"א ס"ב דאיסור יבמה לשוק נמשך מקדושי בעלה דעדיין זיקת בעלה עליה והגאון רב"פ הגיה עליו דלא כן הוא אלא זיקת בעלה נפקע לגמרי כשמת רק איסור חדש גזרה תורה מחמת היבם והנה הלא דבר זה מבואר בגמרא כאן דפריך ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני התם יבם דקאסר לה דאי מבעל שריא וקיימא הרי דס"ד דנשאר עליה זיקה מבעלה ויבם מתירה ומשני דמן בעל שריא וקיימא ונפקע כל זיקתו ויבם דקאסר לה איסור חדש ואיהו שרי לה אמנם דבר זה נפתח בגדולים דמבואר בספר גט פשוט סימן קכ"ג ס"ק כ"א דמייתי תשובת א"ז דמה דפליגי ר' אליעזר ות"ק ביבמות פי"ב דף ק"ד אי חליצה כשרה בלילה ומסיק שם דר"א ס"ל חליצה כתחלת דין הוא דיבמה לשוק בלאו והוי איסור חדש מצד היבם ובחילצה מתחיל ההיתר ולת"ק הוא כגמר דין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה איסור מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עליה מזיקת בעלה ובחליצה גומר ההיתר מן זיקת הבעל הלכך דמי לגמ"ד וכשר בלילה לת"ק עיי"ש ותראה דזה הוא פלוגתתם ממש וא"כ לר"א גופא ע"כ בעל מתירה ממה שהוא אסר לה רק היבם אוסר אותה איסור חדש וע"כ השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א לשיטתו האיך מצינו זה אוסר וזה מתיר דל"ל הא מצינו כן ביבם ודו"ק וע"כ כיון דאפסקא הלכתא דחליצה בלילה פסולה כר"א א"כ הוי כתחלת דין וע"כ מבעל שריא וקיימא ע"כ ניתר גם האיסור שאסר המגרש לפלוני גם במקום יבם וע"כ פריך הש"ס שפיר אי בחוץ משרי שרי ר"א גם ליבם אבל לעולם י"ל דלא הנשואין עושין ההפקעה מצד א"א שלפלוני רק המיתה והגירושין וכדמוכח בירושלמי רק ר' ירמיה ס"ל דבמקום יבם לא שייך זה וכן הירושלמי ע"כ ס"ל כן מדהביא פרכא דר"ט על חוץ ואפשר לומר דס"ל כס"ד דבבלי ביבמות דף ק"ד שם דגם לר"א חליצה כגמ"ד אלא דמקיש ריבים לנגעים עיי"ש או כמ"ש לעיל דעל ר"א קשה ממ"נ דאם מן בעל שריא וקיימא איך מצינו שזה אוסר וזה מתיר כקושית ר' שמעון בן אלעזר דל"ל דמצינו כן ביבם ואם ס"ל דיבם מתיר זיקת בעל א"כ מצינו זה אוסר וזה מתיר אבל א"כ איך יתיר הבעל במיתתו מה שאסר המגרש באמרו חוץ מפלוני כיון דבעל אין מתיר לגמרי זיקת עצמו.

עוד סעיף א' אבל אם אמר ע"מ וכו' בר"פ המגרש בעי אי האי אלא ע"מ הוא ובחוץ מודה ר"א ולכאורה קשה אם ע"מ הוא למה צריך שיטלנו המינה הא מהני ביטול לתנאי כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ו וכלל ל"ה ס"ח ואף דמבואר שם כלל מ"ה סכ"ו דאם גירש בע"מ שלא תנשאי לא מהני ביטול לתנאי כבר כתב הב"ש סימן קמ"ג משום דבתנאי שהוא בשוא"ת דמותרת להנשא מיד נגמרו הגירושין עיי"ש וכ"ז למסקנא דמהני תנאי זה אמנם אם ע"מ זה לא מהני והגט פסול יועיל ביטול לתנאי בעוד הגט בידה דהא תוכל לעבור על התנאי וגם לכהונה לא תהא נפסלת.

וצ"ל דביטול לתנאי אינו מועיל רק כשנשאר המעשה קיים ומתלי תלי בקיום התנאי אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור של התנאי אבל כשהתנאי עוקר המעשה מיד לגמרי ואין לו קיום לא מהני ביטול לתנאי וצריך לגרשה מחדש דהרי לא נתגרשה עדיין ונתבטל מיד המעשה לגמרי ומפרט לפמ"ש במקום אחר דמה דכתב הרא"ש דלפיכך צריך דיני תנאי להיות דומה לתנאי בני גד וגם יכול לבטל התנאי משום דכל תנאי חידוש הוא דהיינו חדושי דתנאי שלאח"כ מבטל המעשה אשר כבר נעשה והיה תלוי ועומד אבל כשתנאי עוקר המעשה לגמרי מיד זה אינו חידוש כלל כיון דבא ביחד המעשה ושוברו עמו ודו"ק ולפ"ז גם בע"מ לדעת המחמירין צריך לחזור וליטלו המינה אמנם כל זה אם ע"מ לא מהני מדינא דהוי שיור כחוץ אבל אם רק מחמת חשש שתעבור על תנאה לא תוכל להנשא הוי מהני ביטול לתנאי דהרי מה דלא מהני ביטול לתנאי דשוא"ת משום דמותרת להנשא מיד כמ"ש הב"ש הנ"ל אבל אם חוששין לה הוי כתנאי דקום ועשה.

ולפ"ז יש לבאר דברי הירושלמי הנ"ל בדרך פשוט יותר וז"ל הירושלמי שם כהנא אמר ז"א לא חשו אין תימר חשו עד שהוא בידה דאמר לה הרי את מותרת לכ"א אמר ר' אחא ז"א שחשו א"ת ל"ח כל מה שבידו לגרש יגרש אר' זעירא תנו שילא כל שאולי בתנאי ע"מ פסול כל שאולי נתנו ע"מ פסול עכ"ל והמפרש שיבש והגיה ונדחק ולפמ"ש ה"פ דקאי על מה דסליק מעיקרא דרע"ק השיב דניחוש שתעבור על התנאי ונמצאו בניה מן השני ממזרין ואח"כ אמר דמתניתין דצריך שיטלנו המינה אתיא כרשב"א ואמר ר"כ זאת אומרת דלא חשו בע"מ במתניתין שמא תעבור על תנאה כרע"ק דא"ת חשו בע"מ גם לרבנן א"כ מיירי מתניתין בע"מ ובחוץ כ"ע מודו דגם בבבלי נסתפק אי מיירי בע"מ ואזי מודה ר"א בחוץ דלא רצה לומר דפליגי בתרתי וע"כ אמר דאין תימר חשו לאוסרה בע"מ מחשש שלא תקיים התנאי ולא משום דחשיב שיור דבירושלמי לא מסיים בתשובת רע"ק הא למדת שאין זה כריתות כדאיתא בבבלי וא"כ חלו הגירושין מיד רק חכמים אוסרים מחשש שתעבור על התנאי א"כ מהני ביטול לתנאי בעוד הגט בידה ובעוד בידה יאמר לה הא"מ לכ"א דבזה מבטל לתנאו וא"צ גירושין חדשים ליטלו המינה' ולגרשה ואמר ר' אחא אדרבה ז"א חשו בע"מ דא"ת לא חשו ומתניתין מיירי בחוץ למה יגרשה לכ"ע הרי בידו לגרשה בע"מ של"ת לפלוני ויהא נעשה רצונו כקושית הפ"י ועל זה בא ר"ז והביא דתנו שילא כל שאולי וכו' וכמ"ש לעיל דאף דע"מ שלא תנשאי לא הוי שיור היינו בע"פ משום דיכול לבטל התנאי בלא גירושין מחדש א"כ הגירושין מתירין אותה לכ"ע ותנאי מלתא אחריתי אבל בתנאי שבכתב לא מהני ביטול וכמ"ש התו"ג סימן קמ"ז וכתבתי לעיל מלתא בטעמא וע"כ ממילא הוי שיור כחוץ וממילא גזרינן בע"פ אטו בכתב כמבואר בראשונים ברשב"א ור"ן בפרק המגרש דף פ"ד ע"ב ובב"ש לקמן סימן קמ"ז סק"ג דגזרו חכמים בחוץ בע"פ אטו חוץ בכתב וה"נ לירושלמי בע"מ וזה דתנו שילא כל שבכתב פסול פסול גם כשנתן ע"מ זה בע"פ אבל לא מטעם דחשו שתעבור על התנאי בשב ואל תעשה כסברת רע"ק ובזה מדויק לשון חשו ולא חשו שבירושלמי וקאי ג"כ על מה שאמר בשם ר' ינאי אף ריח פסול אין בה ואמר ר"כ דמתניתין נמי מוכח דלא חשו דבחוץ הוא ואינו כריתות כלל ולא בע"מ ומטעם חשש בעלמא כרע"ק שמא לא תקיים התנאי דא"ת חשו וכו' כדפרשתי ודו"ק.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה