ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קלה
ס"ד נתן לה נייר חלק וכו' בפ"ב דגיטין די"ט ע"ב אמר שמואל נתן לה נייר חלק וא"ל הר"ז גיטך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבו וכו' דבדקיננן ליה במיא דנראה אי פליט וכו' שמואל נמי חיישינן קאמר ובב"י הביא דכתב הר"ן דחששא דשמואל שמא בשעת נתינה נבלעו האותיות ולא היה רשומן ניכר כלל וכן פרש"י כתב עוד הב"י והרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דשמואל ואפשר משום דהוא מלתא דל"ש ל"ח לכתבו או משום דמפרשים כרשב"א דלעולם לא חיישינן אלא כי בדקיניה ופליט וכל כה"ג פשיטא דחיישינן ולא הוצרכו לכתבו עכ"ל וזה תימא דא"כ שמואל מה קמ"ל.
ונלע"ד טעם השמטתן דהנה השתא קודם דפלי חזינן דנבלעו האותיות לגמרי והרי הוא נייר חלק ממש אלא דחיישינן שמא בשעת נתינה לא נבלעו עדיין כפרש"י ור"ן וכן דעת תוס' עיי"ש במהרש"א והנה יש חזקה דהשתא לומר מה עתה נבלעו כן היה בשעת נתינה וחזקה דמעיקרא ליכא כיון דעומד להשתנות להיות נבלע אלא דשמואל לשיטתו בקדושין דף ע"ט גבי קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם ומוקי לה ביומא דמשלים ששה דרב ס"ל מדהשתא בגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא היא דאייתי סימנים וכד דייקת דמי הך דהכא ממש לדהתם ועדיפא מניה דהתם בההיא יומא עשוי להשתנות ושמואל לא אזיל בתר חזקה דהשתא ורב אזיל והכא יש עוד חזקת א"א משא"כ התם ממ"נ מקודשת וליכא רק לומר דלא יצאה עדיין מחזקת פנויה כשקדשה אביה עד שקידשה עצמה וכמ"ש התוס' בקדושין שם בד"ה קידשה ובאמת נראה מה דהביאו הפוסקים הך דשמואל דהכא י"ל דס"ל כמ"ש התוס' שם דגם שמואל היכא דיש חזקה דמעיקרא וא"כ הכא דיש חזקת א"א גם לשמואל לא ה"ל לחוש וע"כ הוכרחו לומר דשאני הך דהכא וטעמא לא ידענא אבל שיטת התוס' שם ג"כ צ"ע דגם שם שייך חזקת פנויה בשעה שקדשה האב וכמו שעמדו האחרונים שם על התוס' וע"כ ס"ל לרי"ף ורמב"ם דשמואל לטעמיה אבל אנן דעסקינן התם להדיא כרב דהרי בוגרת לפנינו ואזלינן בתר חזקה דהשתא לקולא ולא חיישינן כלל ה"נ לא חיישינן כלל כיון דעומד להיות נבלע והשתא נבלע לפנינו אמרינן גם בעת נתינה היה מובלע.
ולפ"ז נ"ל דלשאר פוסקים שהביאו הך דשמואל מחוורתא כמ"ש הלבוש דחיישינן דקאמר שמואל משום דשמא לא צריך שיהא הכתב ניכר בשעת נתינה ואף דהב"ש דחהו בשתי ידים מצאנו לו תנא דמסייע לו דכן מבואר בריטב"א בגיטין שם ואף דשמואל אמר חיישינן שמא במי מילין כתבו עכצ"ל למסקנא דודאי במי מילין כתבו וחיישינן למלתא אחריתי וכמ"ש הרמב"ן דכן מוכרח גם לפי' רש"י וכן לפע"ד צ"ל אליבא דתוס' בקדושין דע"ט הנ"ל דשמואל מודה היכא דיש חזקה דמעיקרא א"כ ה"נ יש חזקת א"א ועכצ"ל דחיישינן בדינא קאמר וכהלבוש.
ודברי הבית יוסף אפשר ליישב קצת דזה פשיטא דחיישינן ולא נאמר דודאי אינה מגורשת ושמואל קמ"ל דלא נימא דודאי מגורשת משום דבידו לגרשה בעל מהימן דנותן לה גט כשר והא אמר הרי גיטך כשנתן לה ועיין ב"ב קל"ד דשמואל גופא ס"ל הך מגו דבידו לגרשה ולרב יוסף מהימן מה"ט גם באמר גרשתי את אשתי ומאן דפליג עליו משום דאי איתא דגרשה קלא אית לה זה ל"ש הכא דנתן לה נייר לפנינו ואומר שהוא גט ועכ"פ ה"א דודאי מהימן וקמ"ל דרק חיישינן אבל כיון דכבר קמ"ל רבינא דהעדים צריכי למקרייה לגנו ופסקו הרמב"ם ופוסקים דגם דיעבד לא תנשא אם לא קרויה וזרקתו לאור כדמוכח מדפריך עליו מהך דאמר שטר פסים וא"כ כ"ש בנייר חלק דיש ריעותא דלא מהימן הבעל להחזיקה ודאי גרושה וכטעם הרמב"ם בפי"ב מגירושין דבעל שאמר גרשתי את אשתי א"נ שמא בגט פסול גרשה ה"נ יש חשש זה דנבלעו האותיות כולן או מקצתן מן התורף.
שם אם לא בדקו וכו' עיין ב"ש סק"ו דאם לא בדקו בתחלה ונאבד אין חשש כלל כמ"ש הטור בשם הרמ"ה ב"ח בשם מהרש"ל הנה הפרישה הביא ג"כ הך דמהרש"ל וכתב הפרישה דלפ"ז צ"ל מ"ש הרמ"ה ונאבד דומיא דנשרף שנאבד מן העולם ולא ימצא עוד עיי"ש הבין הטעם דכל זמן דישנו בעולם אף דאין בידינו לברר עכשיו חיישינן שמא יתברר אח"כ אם המצא תמצא ואף דיש ס"ס ספק שמא לא נכתב במי מילין ולא תפלוט כלל ואת"ל תפלוט אימור בשעת נתינה לא היה ניכר כלל ולא הוי כשר ואף כשיתברר לא יתברר רק ספק אחד אם תפלוט ועדיין יהיה ספק אם ניכר הכתב קצת בשעת מסירה מ"מ חיישינן וכבר הוזכרה סברא זאת בשע"מ הל' מקוואות פ"י כלל ג' עיי"ש ולפי דברי הפרישה הן הנה דברי הרמ"ה.
אמנם לשון היש"ש בפ"ב דגיטין דוקא בדאיכא לפנינו דראוי לבודקו אבל באבד או נשרף קודם בדיקה דשוב אין בידינו לבדקו אוקמוה אחזקתה שאינה מגורשת כלל ושריא אף לכהונה וכן פסק הרמ"ה וכן דעת הטור נוטה עכ"ל משמע אף דלא ידוע אם נאבד לגמרי מן עולם רק נאבד מאתנו ואין בידינו לבודקו סמכינן אחזקתה להקל אלא דלפ"ז ס"ל ממש כרשב"א דגם הרשב"א מצריך לכתחלה לבודקו כשישנו לפנינו כמבואר בדברי הרשב"א שם בהך דשקל ס"ת דכל זמן דאפשר למבדקיה חיישינן וצריך למבדקיה והב"ח כתב דלפי דברי מהרש"ל פליגי הרמ"ה והרשב"א וכן משמע ביש"ש גופא א"כ דברי הפרישה מוכרחים בדברי מהרש"ל אלא דאין לשון היש"ש משמע כן והנה לפ"ז עכ"פ הרשב"א ס"ל כל שאפשר לבודקו מחויב לבודקו אף דיש ס"ס שמא לא יפלוט כתב כלל ואת"ל יפלוט שמא לא היה ניכר בשעת נתינה ולפי דברי הלבוש הוי הס"ס שמא לא תפלוט וליכא כתב כלל מעולם ואת"ל תפלוט מ"מ כיון שבשעת מסירה היה חלק שמא לא חשוב כתב מה שמובלע מ"מ מצריך הרשב"א ג"כ למבדקיה ואף דאף אחר שנבדוק לא יתברר רק ספק אחד דעדיין לא נדע אם היה כתב ניכר בשעת מסירה מ"מ כל זמן דאיכא לברורי מחויב לברר גם לרשב"א ואף דאיכא נמי חזקת א"א לומר דלא נתגרשה דמסייע לס"ס וזה היה לפע"ד בהעלם עין לפי שעה מן האחרונים שפלפלו הרבה בדעת הרשב"א אם בס"ס דאיכא לברורי אם צריך לברר כדאיתא בש"ך יו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס ס"ק ל"ה ובתשובות נו"ב קמא חיו"ד סימן מ"ג וסימן נ"ז חולק בדעת הרשב"א דהיכא דאפשר לברר שני הספקות צריך לברר אבל אם אי אפשר לברר רק ספק אחד א"צ לברר גם לרשב"א עוד כתב הנו"ב שם דרק ביש חזקת איסור מצריך הרשב"א לברר עיי"ש ומדברי הרשב"א בכאן מוכח להדיא אף דיש ס"ס ויש חזקה דמסייע לס"ס ואי אפשר לברר רק ספק אחד מ"מ כל זמן דאפשר לברר מחויבים לברר ולרשב"א הוא דברי הגמרא דבדקיניה ליה דצריך לבדקו ואולי י"ל דהכא שאני כיון דאם לא נבדקיניה אפשר שיבדקנו אחר באיזה זמן ויתברר ספק אחד וכחשש הרמ"ה אלא דס"ל דהיינו דוקא אם ישנו לפנינו ואפשר לבדקו בהצטרף שניהם חיישינן אלא דלא ניחא לי בזה כלל דאם כן למה נבדקנו ונטרח אחר מיא דנראה נשרפנו ולא יהא אפשר להתברר עוד ועכצ"ל דלרשב"א והרמ"ה כל זמן דאפשר לברורי צריך דוקא לברר אף דיש ס"ס וא"א לברר רק ספק אחד ויש חזקה דמעיקרא דמסייע לס"ס ול"ל דשאני הכא מחמת דבעל אמר שהוא גט ובעל שאמר גרשתי את אשתי שהוא נאמן כי"א שבר"ן שהביאו הב"י דא"כ גם כשנאבד ונשרף למה לא אסרו אלא ודאי כיון דליכא כתב אין ממש בדבריו ולא עדיף משאר דבר שנולד ריעותא שנפל ספק עי"כ ומתירין משום ס"ס וזה ברור.