ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קלד
ס"ב וכן אני מעיד וכו' והריני פוסל כל עד או או עדים וכו' ובטו"ז הקשה סק"ד מה מועיל הודאתו שבשקר אם אמת שכבר מסר וכיוצא העתיק הה"מ פ"ו מה"ג בשם הרשב"א על שפוסל העדים וא"ת מה מועיל לגבי איסורא אם יעידו וגם כבר העידו אני אומר כל שפוסל עדיו אף הוא מבטל המודעא לגמרי עכ"ל פירש שכ"ז אף שאינו אמת מ"מ הוא מורה שהביטול שלו בלב שלם כיון שהוא חפץ עכשיו שלא יהא ממשות במה שנעשה עכ"ל ועדיין צריך תבלין ונלע"ד דודאי מה שמסר מודעא קודם מחמת דמגרש מאתה אונס והכרח ואינו חפץ לגרש אמנם מה דאינו חפץ לגרש בודאי הוא מחמת שאוהב את אשתו או רוצה בשעבודים שהאשה משועבדת לבעלה ומה שקנתה אשה קנה בעלה ואוכל פירות של נ"מ שלה ויורשה ומע"י שלו אמנם כשהודה שלא מסר מודעא וכן כשפסל עדים שיעידו על מ"מ הודאות בע"ד כמ"ע ומהני לפוטרה מכל חיוב שהאשה חייבת לו מצד שהיא אשתו ואין לו עליה כלום רק לענין איסור לא מהני הודאתו ואסורה להנשא לעלמא ועכ"פ מזה אין לו עוד שום ריוח והיא נהנה והבעל אינו חסר אם יתירה לעלמא וי"ל ג"כ דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ע"י הודאתו ואסור לדור עמה בלא קדושין מחדש כיון דלפי הודאתו גט כשר הוא וא"כ מהיכי תיתי לא יגרש עוד ברצונו הגמור ועוד דתהא ידה על עליונה דהודאתו ל"מ רק לפוטרה אבל לא לפטור את עצמו משאר וכסות ופרקונה ושאר חיובים וכיון דלפי הערים שיעידו על המודעה יהא הגט בטל ואגידה גביה לא נפטר מחיובים שלו וא"כ סברא דמבטל בלב שלם שיהא גט גמור.
ס"ה שלא כדין פסול עב"ם סק"י צ"ע אם קידשה אחר אם חוששים לקדושיו אם גזרינן אטו בדין דישראל והנה בגמרא אמרינן כדין בכדין דישראל מיחלף וכתב הר"ן וז"ל ותמהני א"כ נימא שאם נתגרשה בכדין דגוים ובא אחר וקדשה נחוש לקדושיו אטו כדין בישראל וכ"ת ה"נ א"כ דגזרינן גוים אטו ישראל נגזור נמי ישראל אטו גוים ונימא דגט המעושה בישראל כדין לא יהא כשר דלמא אתי לאכשורה בכדין דגוים עיי"ש ומתוך כך הוכיח דלא מחלף רק לענין פסול כהונה ולפע"ד אינו מוכרע כלל דמה שהקשה דנגזור נמי בגט מעושה בכדין דישראל שלא יהא כשר זה לא הוה אפשר לגזור דא"ת כן אתה נותן יד לפושעים ונפל בבירא דינא דאותן שכופין להוציא ויהיו ח"ו בנות ישראל עגונות והרבה חשו חכז"ל לתקנת עגונות להקל על ד"ת בעדות אשה שמת בעלה ובההיא דאין אונס בגיטין ואיך יגזרו כאן להחמיר על ד"ת ולעגן כל אותן דדינא לכוף לבעליהם להוציא ומה דאמר לס"ד דפסלו בכדין דגוים משום גזרה היינו כיון דאפשר לכוף בכדין דישראל אבל לפסול גם בכדין דישראל תו לא יהא תקנה וז"ל מהרי"ק הובא בב"י כאן ואשר דקדקת מלשון רבינו משה בענין כפיית המומרים לגרש יפה דקדקת ולכאורה אין תקנה לאשת מומר לפי דבריו ואולי דבה"ג סבר רבינו משה דאפקעינהו רבנן לקדושי מיניה ע"י גט זה שנותן המומר בכפיה דמשום עגונא חשו רבנן טובא עכ"ל ואם אפקעינהו לקדושין משום עגונה מכ"ש שלא להחמיר על דין תורה משום עגונא ולפיכך אין הכרע לדברי הר"ן וי"ל באמת ה"נ בכדין דגוים ובשלא כדין דישראל אם בא אחר וקדשה דנחוש לקדושיו דנגזור אטו כדין דישראל והטו"ז והב"ש לא הביאו דברי הר"ן והעלו בצ"ע והתו"ג הביא דברי הר"ן ולפע"ד יש לחוש דברי הב"ש וטו"ז כיון שאין דברי הר"ן מוכרחים.
ס"ח ואפילו אם קיבל מעות בב"ש ס"ק י"ד דלפי רשב"ם אם מקבל מעות ומ"מ צריכים העדים לידע אונס שלו דדלמא ע"י מעות מרוצה הוא ועיין בישע"ק תמה על הב"ש דא"כ בפח"ה דף מ"ם דאמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתוב בה אנן ידעינן באונסיה דפלוני לא כלום הוא ואקשינן עלה מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גלוי מלתא בעלמא הוא פירש כיון דלא קיבל דמים בודאי אנוס היה דאל"ה למה נתן מתנה או גט ואי דזביני האמר רבא לא כתבינן מודעי אזבינא וטעם הדבר דלא כתבינן אזביני משום דתליה וזבין זבינה זבינא ועיין רמב"ן בחדושיו לדברי רשב"ם שם אינם מובנים כל הצורך וקשה אמאי לא מוקמינן בגט דאיירי דהוא אנוס על הגט רק שהאשה נותנת מעות עבור הגט וכיון שכן צריך שידעו העדים מהאונס לפמ"ש הב"ש וכן הקשה בלא"ה לפוסקים דבפחות משווי המקח ל"ה תלוה וזבן ועכ"ז צריך שיכירו העדים האונס דאמאי לא מוקי לה בתלוה וזבין בפחות מכדי שווי המקח עכ"ל וכ"ז לפי מה דס"ד דדברי הרשב"ם אינם מובנים אבל אנוכי בעניי ביארתי דברי הרשב"ם שם בחידושי בטוב טעם ודעת בשני אופנים ותורף הדברים דהיכא דמתבטל המעשה ע"י ידיעת האונס בלבד אף אם לא מסר מודעא דאונס גורם הביטול לא המודעא אזי לא מצי העדים לכתוב מודעא ולכתוב בה הכרנו באונסו דהוי מפי כתבם לרבא רק אם המודעא גורם ביטול המעשה זה לא חשוב מפ"כ עיי"ש ביארתי הכל בס"ד ולפ"ז ל"ק קושיות הישע"ק כלל דאם נוקמוה בגט ונתנה לו מעות או בזבינא בפחות משוי דמי המכר נהי דצריך שידעו העדים באונסו אבל אם יודעים שהוא אנוס אזי אפילו לא מסר מודעה הגט והמכר בטל דהוי כמתנה באונס דבטל גם בלא מודעה אם ידענו באונסיה שאנסוהו שלא כדין כמבואר כאן בסימן זה ובחו"מ סימן ר"ה ממילא מה שכתבו והכרנו באונסו הוי מפי כתבם ודו"ק מאד.
עיין פ"ת ריש סימן זה ומעשה בא לפני שאחד נתן נדן לאשתו מרגליות טובות ונתפשר עם חותנו לגרש אשתו ע"ד שיחזור לו המרגליות ונתן לו חותנו קודם הגט סך מרגליות כאלו אלא שהיו של זכוכית והמגרש כסבור שהן המרגליות שלו ואחר הגט נודע לו ע"י אחרים ולדעתי הוי גט בטעות אף דלא התנה בפירש וליכא ג"כ אומדנא דמוכח זולת הנ"ד וגם אם נאמר ג"ד בגיטא ל"מ אף באופן כזה שהיה קודם המעשה מ"מ הכא בטעות היה והימניה לחותנו שמחזיר לו מרגלותיו ולא ע"ד צד הספק להתנות וכמ"ש בשו"ת רא"ש עפ"י דברי מהרי"ט בפ' האומר על הרי"ף במשנה כסבור הייתי שהיא כהנת עיין בשו"ת רא"ם סימן ט"ז וי"ז שבזה החזיק בדברי מהר"ם סימן קכ"ב דכה"ג גם מה שביטל קודם הגט כל תנאי ל"מ דזה אינו תנאי כלל דלא ידע כלל מצד השני עיי"ש וגם מה שביטל כל דיבור ופעולה שעשה שאפשר שיזיק לגט וטעה וכסבור שאינו מזיק גם זה ל"מ דהכל בטעות מחמת דסמך על חותנו דהחזיר לו מרגליות שלו וליכא שום דיבור ופעולה שיזיק לגט ע"כ אמר כל זה ובחסד לאברהם סימן מ"ג כתב ג"כ היכא דהטעתו בטל הגט אף שביטל כל תנאי גם זה בטעות היה ואף דבחס"ל שם בסימן מ"ד בגירש ע"ד שיחזרו לו כל חפציו והכו"כ שלו והביאה לו בתיבה מוסגר ואחר הגט הכיר שחסר הרבה מוכין העלה דהוי גט כיון שהיה יכול להבחין ולא השגיח אם חפציו בשלמות אף אי נימא שהיה כונתו שמגרש על אופן זה הרי ביטל אח"כ כל התנאים כנהוג בשעת הגט והרי ל"ה ברור בעיניו שישנם בלי גרעון הואיל ולא השגיח ע"ז עיי"ש מ"מ שאני הכא הרי גם אח"כ לא הבחין בעצמו רק אחרים הכירו וא"כ ל"ש לומר דהיה יכול להבחין ולא השגיח דבאמת השגיח אלא שאינו מבין עיין חו"מ סימן רל"ב בסמ"ע סק"י דיכול להבחינו היינו שהלוקח יכול להבחינו לטעמו ולנסות עיי"ש והמגרש זה אינו בקי בכל זה ועיי"ש בחו"מ ס"ז דאם פירש המוכר ע"מ שאין אתה חוזר עלי במום הר"ז חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול די"ל סברתי שאין בו מום עיי"ש ה"נ יכול לומר על ביטול התנאים סברתי שאין כאן מום וטעות כלל וצ"ע על הנו"ב חלק א"ע סי"א דכשהורה לו המורה דאסורה עליו וגרשה ואח"כ נודע דמותרת הוי גט כיון שאומר דמגרש בלא שום תנאי עיי"ש ואף אם ירצה ליתן לו המרגליות טובת ל"מ עיין בא"ע סימן כ"ט ס"ז ובב"ש שם ס"ק י"ח ובחו"מ סימן רל"ב ס"ה סוף הג"ה ובסימן רל"ג בש"ך סק"א וכ"ש כשנודע לו והקפיד ואמר שאינו רוצה בגירושין עיין קצו"ח סימן רמ"ג סק"ב ובנתיבות שם סי"ז,