אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קלג

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קלג

סימן קלב

סעי' א' צריך שיהיו שני עדים כשרים בשעת מסירת הגט וכו' בדיעבד אם לא היו אלא ע"ח ומסרו בינו לבינו כשר הראשונים כולם תמהו על שיטה זאת מפרק המגרש פ"ו ע"ב דאמר שם על משנה דשנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו דלא כר"א דאמר עמ"כ דהא לא ידעו בהי מנייהו מגרשה משמע דלר"מ א"ש ולימא בע"ח גם לר"א לשיטת פוסקים הללו דר"א מודה בע"ח ג"כ עיין רמב"ן ר"פ המגרש נדחק מאד בזה.

ונלע"ד דזה"ל הרמב"ם פ"א מה"ג הי"ג ומנין שיתננו לה בפני עדים הרי הוא אומר עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר וא"א שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים עכ"ל והנה טעם זה ע"כ ל"ל רק לר"א אבל לר"מ ע"כ לאו מה"ט דא"כ למה לר"מ לא מהני עדי מסירה דהא על פי שנים עדים יקום דבר עיקרו בעדים שבעל פה מיירי דאדרבה משם ילפינן מפיהם ולא מפ"כ והרבה טרחו בעדות שבשטר למה מהני וא"כ נהי דבדבר שבממון מהני גם ע"ח אבל הך קרא דיקום דבר בעדים בע"פ נמי מיירי ולמה לא מהני ע"מ לר"מ ועכצ"ל דר"מ לאו מה"ט אלא דס"ל וכתב היינו וחתם וגזה"כ הוא אף שיהיה ע"מ לא מהני בלא ע"ח אמנם ר"א דס"ל וכתב היינו כתיבה לא חתימה וע"כ צריך כתיבה לשמה א"כ מנליה דצריך עדים כלל לגט ועכצ"ל משום דיליף דבר דבר מממון וזה דלא כהמפרש שם ולפ"ז אמינא אף לדעת רש"י והפוסקים דלר"מ ל"צ מוכח מתוכו כמבואר ר"פ כל הגט מ"מ לר"א ע"כ צריך שיהיה מוכח מתוכו ואם יש שני יוסף ב"ש ולא כתב סימן לא מהני לר"א כיון דשני יוב"ש הדרין בעיר אחת אין מוציאין עליהן שטר חוב א"כ גם בגט לא מהני עדים כה"ג ובר"פ כל הגט ג"כ מדמי הש"ס להדדי עיי"ש וא"כ בשלמא לר"מ דצריך ע"ח לאו משום דיליף דבר דבר רק דס"ל וכתב היינו וחתם שפיר י"ל דגוף הכריתות מהני אף דאינו מוכח מתוכו אלא כשתוציא הגט לראיה צריכה לברר מאיזה יוב"ש בא לידה אבל לר"א דכל מה דצריך עדים משום דיליף דבר דבר מממון ע"כ לא נעשה הכריתות רק באופן דמוציאין ממון בעדים א"כ בשני יוב"ש כיון דאין מוציאין עליהן שט"ח לא מהני גם בגט עד שישלש או יעשה סימן ולפ"ז בשנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין אמרינן דשוין ממש כיון דלר"מ ל"צ מוכח מתוכו ולר"א בע"מ ג"כ א"צ סימן וע"כ אמר דלא כר"א דל"ל בע"ח וכר"א דשמותיהן שוין אין מוציאין עליהן שט"ח ה"נ ל"מ בגט כיון דלר"א כל מה דצריך עדים רק משום דיליף דבר דבר מממון רק בע"מ מהני כיון דרואין ששני הגיטין נמסרין לכל אשה והשליח נאמן כמ"ש הריטב"א בספ"ק דב"מ והובא בב"י לקמן סימן קל"ו בב"ה וכשליכא ע"ח כלל מיירי ע"כ דיש עדים שנעשה שליח מבעלה כדאיתא בסימן קמ"א סי"ב.

ובזה עמדתי על כונת התוס' בפ"ק דגיטין דף ד' בד"ה דקי"ל הלכה כר"א בגיטין דכתבו דהלכה כמותו אף בשטרות וכ' ולפיכך צריך ליזהר שיהיו ע"מ בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי ולא ע"ח וכן משמע בפ"ב גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין נותן שתיהן לזו וב' לזו וקאמר בגמרא דלא כר"א משום דלא ידעו ע"מ בהי מינייהו מיגרשה אבל לר"מ ניחא וצ"ל דבמשולשין איירי דבעי לר"מ שיהיה מוכח מתוכו וכו' עיי"ש דהאי לפיכך אין לו הבנה גם מה דהקדימו דבמשלושין איירי גם לר"מ אין לו הבנה מה צריכי זאת לענין הוכחתם דלר"א לא מהני ע"ח אבל לפמ"ש א"ש הכל דאם בשאר שטרות היה מהני עדי חתימה ודאי היה נכון שיטת רי"ף ורמב"ם דגם בגט מהני ע"ח כיון דלא ידעינן עדים דצריך בגט לר"א רק משום דבר דבר מממון ממילא כמו דבממון מהני ע"ח כן בגט אבל כיון דהלכה גם בשאר שטרות כר"א דצריך עדי מסירה ממילא בגט ג"כ ל"מ ע"ח דילפינן דבר דבר מממון וזה שכתבו ולפיכך צריך ליזהר וגם מ"ש דבמשולשין איירי גם לר"מ הוא ג"כ לסבה זאת דאם הוה אמרינן כרש"י ור"ן ורמב"ן ר"פ כל הגט דלר"מ ל"צ לגוף הכריתות מוכח מתוכו ובשני יוב"ש א"ל לשלש לא הוי הוכחה כלל דלר"א ל"מ ע"ח די"ל דלר"מ ע"כ לאו משום דבר דבר מצריך ע"ח מדלא מהני ע"מ וע"כ י"ל אף דלענין ממון אין מוציאין שט"ח על שני יוב"ש מ"מ בגט גוף הכריתות נעשה בגט כזה והאשה היודעת בעצמה האמת שנתגרשה מבעלה מותרת להנשא רק כשמצריכין אותה לראיה צריכה לברר מאיזה יוב"ש נתגרשה אבל לר"א דס"ל וכתב היינו כתיבה ממש ומה דמצריך ע"מ ע"כ רק משום דיליף דבר דבר ממון וא"כ י"ל שפיר ע"ח מהני גם בממון וממילא היה בגט אלא כיון דשני יוב"ש אין מוציאין עליהן שט"ח ממילא כה"ג לא כרתי בגט וע"כ ההיא דשני גיטין שוין לא מהני לר"א רק בעדי מסירה וליכא הוכחה ע"כ הקדימו דגם לר"מ עכצ"ל מוכח מתוכו כדמוכח בפרק כל הגט ודו"ק שוב ראיתי בפנ"י שם דרך קצת בכונת התוס' מעין דרך זה אלא שנדחק דזה תליא אי ע"ח דרבנן או דאורייתא ולפמ"ש א"צ לכל זה ומ"מ יש פנים למ"ש התוס' דגם לר"מ צריך להיות מוכח מתוכו דהא לא כתוב בתורה וחתם רק וכתב אלא י"ל דס"ל וכתב היינו בעצמו דאין לך חתימה גדולה ותו כמ"ש תוס' פ"ק דגיטין ד"ג ע"ב בד"ה שלשה ממילא כשנכתב ע"י אחר צריך חתימה בעדים בצוואתו דהוי נמי כתבו כמ"ש הרז"ה פד"א וכשיש שני יוב"ש וכתב בכת"י או בחת"י א"צ לשלש או לסמן דמוכח מן הכתב של איזה יוב"ש הוא כן נמי ע"י עדי חתימה צריך להיות ניכר אם יוסף בן שמעון בעלה צוה לחתמו דהוי כתבו תדע דמנ"ל לר"מ שני ע"ח יהא די אם צוה לאחד לחתום בשליחותו דהוי מתקיים וכתב ועכצ"ל משום דע"א א"נ ולא ניכר אי כתבו הבעל ובשני ע"ח מוכח דבעלה כתבו ועיין בחידושי רשב"א קדושין דף ס"ה.

שם בפני שניהם ביחד עיין טו"ז וב"ש כתבו להנהו פוסקים דס"ל קדושין בפני ע"א הוי קדושין י"ל גט בפני ע"א הוי גט וכתב הב"מ דזה ודאי ליתא כמבואר במשנה בפרק המגרש דאין בו אלא ע"א הולד כשר ואוקמוה לכל הפחות ע"י צירוף כתב סופר ועד אבל אם הסופר חתם לבד בעד בטל וא"כ בע"ח למ"ד ע"ח כרתי ה"נ בע"מ למ"ד עמ"כ ולקידושין א"ד וכו' עיי"ש ולק"מ דכבר כתבתי בסימן קכ"ז דצריך שיהיו הע"ח כנחקרה בשעת מסירת הגט דאל"כ אף דהוי כנחקרה אח"כ כשנראה בב"ד ל"מ דבשעת מסירה הוי כמגרש בגט שאין עליו עדים והנה מבואר בריב"ש סימן קכ"ז דע"א בשטר לאו כלום לפי הירושלמי פ"ב דכתובות דע"א בע"פ וע"א בכתב אין מצטרפין וכ"ד הרמב"ן והרמ"ך ועוד אפשר גם להרמב"ם ז"ל ע"א בכתב יכול לחזור בו ולא הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד דדוקא בשנים אמרו כן עיי"ש והובא בחו"מ ס"ס מ"ו בהג"ה ועיי"ש בנתיבות דכ"ז שלא הובא חתימתו לפני ב"ד חשוב מפ"כ ולא הוי כנחקרה עדותו ויכול לחזור בו עיי"ש ואם כן ה"נ י"ל אף דלר"מ וכתב היינו וחתם דעח"כ היינו בשני עדים דכנחקרה עדותן מיד ע"כ מוסר לה גט בעדים אבל בע"א החתום דל"ה כנחקרה עדותו א"כ הוי כמסר לה גט בלא שום עד כיון דעדיין יכול לחזור בו וכשהובא לפני ב"ד אזי הוי כנחקרה עדותו ואז כבר הגט בידה והוי כחתם העד אחר שבא הגט לידה דזה ודאי לא מהני משא"כ בעד א' בע"פ שפיר י"ל דמהני למאן דס"ל כן בקדושין וחושש כן יש לחוש בגט.

ומ"ש הב"מ דגם בקדושין לא מהני רק בצירוף הודאתה דהוי לחובתה והכא הוא להתיר את עצמה מבעלה לא הבנתי דעדיין נ"מ אם גם הבעל יאמר שמסר לה גט זה בעד אחד זה שמעיד שנמסר לפניו וגם בקדושין מיירי בשניהם מודים וכמבואר בטו"ז ובזה נסתר ג"כ ראייתו מע"א החתום דבע"ח אפילו בשנים צריך להיות מוכח מתוכו דבעלה צוה לחתום וכמ"ש לעיל ובשנים דמהימני ממילא מוכח מתוכו אבל בע"א דאם יכחישו בעל לאו כלום הוא דהוי ע"א בהכחשה ממילא גם כשלא מכחיש מ"מ אינו מוכח מתוך הגט גופא ולא מהני כלום לר"מ לצרף הודאת בע"ד עם העד החתום.

עוד בב"מ שם תמה דמשמעות כל האחרונים התפארת שמואל והפרישה להלכה בשטר מתנה שהוא לקנין ע"ח מועילים כמו ע"מ לכ"ע אבל מ"מ או זה או זה ודאי בעי ובש"ע חו"מ סי' קצ"א פסק כתב לו שדי נתינה לך קנה ואפילו אין שם עדים כלל והאריך עד שהניח בצ"ע ולק"מ דשם מיירי שכתב בעל השדה בעצמו או חתם בחת"י דכן מורה הלשון שדי נתונה לך דאם הוא לשון עדים הל"ל שדה של פלוני וכת"י או חת"י גם בגט מהני מן התורה כע"ח כמבואר במשנה דג' גיטין וכמ"ש רש"י שם דהודאות בע"ד כמאה עדים ותוספת בפ"ק דגיטין ד"י ד"ה חספא דכתבו דמהני הודאות בע"ד היינו בכת"י או חת"י וכמ"ש תומים סוף סימן ס"ח וכ"כ במקור חיים סימן תמ"ח ובתו"ג סימן קכ"ד ובפ"ק דגיטין שם וכן משמע בב"ח חו"מ סימן קצ"א ומ"ש הפרישה והסמ"ע שם למה מהני בכתב לו על החרס דהוי כתב דיכול להזדייף אף דבכת"י א"א לזייף מ"מ בחת"י יכול לזייף מ"ש למעלה ועוד דבע"ח ודאי מהני שם גם כן דהא מסיים אף בלא עדים משמע דבעדים ודאי מהני על החרס ושפיר מקשה דיכול לזייף ולכתוב מה שרוצה לפני חתימות העדים והתפארת שמואל שם בחו"מ סימן קצ"א הבין כהב"מ דמיירי בלא כת"י ובלא חת"י ומ"מ מהני משום דלא איברי סהדי אלא לשיקרא והוכיח מתוספת הנ"ל מדכתבו דמהני משום הודאות בע"ד ודחיקא לו לומר דמיירי בכת"י או בחת"י דאם כן מתחלה למה לתוס' לומר דע"ח מהני דעי"כ ידוע שבא ליד מקבל הל"ל כיון שיש עליו ע"ח הוי שטר עיי"ש ולק"מ דבלא עדים כיון דליכא שום ראיה י"ל לצחק נתן לו וכמ"ש התומים הנ"ל אם כן אין עליו שם שטר כלל וא"כ גם בע"ח כיון דליכא ע"מ אינו ראיה למקבל ולמה יהא שטר עכצ"ל דע"י ע"ח ידוע שבא לידו והוי ראיה ועי"כ הוי שטר וכן בכת"י או בחת"י כיון דהודאות בע"ד כמ"ע הוי על הכתב וא"י להכחישו ועי"כ ידוע שבא ליד מקבל מהנותן יש לו דין שטר.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה