ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קלא
ס"א א"ל נכתב לשמה אינו גט ובב"ש סק"א ואינו פוסל אפילו לכהונה והנה בתוספת במסכת עירובין דף י"ג בד"ה אבל תורה דסתמא כתיבא עיי"ש שכתבו דסתמא אינו פסול רק מדרבנן ולפי דבריהם פוסל לכהונה והב"ש לעיל סי' ק"כ סק"ז כתב ג"כ כדברי התוס' וקשה לי דלפ"ז מאי פריך בריש זבחים רבא שם דבזבחים סתמא כשר ובכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ואשה והרי את מותרת אלמא סתמא פסול עיי"ש דנימא סתמא פסול רק מדרבנן והחמירו בגיטין אבל בזבחים א"א להו לתקוני בסתמא שלא יעלו לבעלים לשם חובה שיצטרך להביא קרבן אחר דאין מביאין חולין לעזרה וצ"ע.
ומ"מ אף לדברי התוס' נלע"ד דוקא אם יודע בודאי שבעל רוצה לגרש רק לא שמע מפיו וכגון באומר אמרו כנידון הב"ש הנ"ל או דלא כתב שם האיש והאשה רק כתב שאר התורף כגון הרי את מותרת אבל אם כתב שם איש ואשה ואינו יודע אם רצון הבעל לגרש זה גרע מסתמא כיון דאין בידו שיגרש הבעל דאולי לא ירצה בעל זה לגרש והוי כנכתב שלא לשם גירושין כלל וכמו הך דלקמן סימן קל"ב ס"ב צוה לכתוב גט לגרש בו אשה דעלמא לשיכנסנה אינו גט משום דאינו בידו ומבואר ברמב"ם פ"ג מה"ג דהוי כנכתב שלא לשם גירושין וה"נ הסופר צריך לכתוב לשם כריתות עכ"פ דאפילו סתמא כשר מ"מ כשאינו כותב לשם כריתות גרע כמבואר בריש זבחים שם על הך דסופרין מקרין וכיון דאין ביד הסופר שיגרש הבעל לא הוי כנכתב לשם כריתות כלל וכאילו אינה בת גירושין עתה דדבר שאין בידו וברשותו בכל מקום חשוב כדשלב"ל והוי ככותב הבעל גט לאשה דעלמא כדי שיגרשה לכשישאנה ובזה מתורץ קושית התוס' בריש זבחים דף ג' על הא דמייתי הא דשמואל דצריך שיניח מקום הרי את מותרת ולא פריך מגוף המשנה דצריך שיניח שם האיש והאשה ולפמ"ש א"ש דמגוף המשנה לא מצי רבא להקשות די"ל דאם יכתוב הסופר שם האיש ואשה קודם שיודע אם הבעל בודאי רוצה לגרש הוי כנכתב שלא לשם גירושין כלל דאין זה ביד הסופר שיגרש בעל זה והוי כדשלב"ל ונא חשוב כנכתב כלל לשם כריתות ע"כ מייתי הך דצריך להניח הרי את מותרת דאם כותב סתם גט ולא מזכיר שם איש ואשה זה לא חשיב לרבא דשלב"ל וכמבואר בפ"ק דב"מ דף ט"ז ע"ב דאמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם ולא בשדה זו עיי"ש וה"נ כשמזכיר שם האיש ואשה הוי כשדה זו דאין בידו דאימר לא ירצה זה לגרש אשתו אבל באינו פורט השם הוי כשדה סתם דשכיחי טובא דמגרשין נשותיהן וגם על זה משני רבא שם סתם אשה לאו דלגירושין קיימא וע"כ לס"ד עכ"פ ידע דאם פורט השמות זה ודאי לא חשוב לשם כריתות דאינו בידו ולפ"ז י"ל לדידן דגם בשדה סתם חשיב דשלב"ל גם כה"ג בטל הגט מן התורה ואף דמדברי התוספת בעירובין מוכח דגם בכותב סתמא כגון ס"ת צ"ל לר"פ דאינו פסול רק מדרבנן י"ל דמודו לדידן דשם קאי ר"פ על הא דר"מ ס"ל דמוחקין לסוטה מן התורה וס"ד דהנהו תנאי כהנהו תנאי דפליגי אם מגלתה כשרה לסוטה אחרת דס"ד דלר"מ כשרה ודחי ר"פ דשאני התם דאכתב לשם אחרת ולר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל שפיר י"ל סתמא כשר בסוטה אף דעדיין ליכא סוטה יכול לכתוב לשם סוטה שתהיה אח"כ וה"נ בגט יכול לכתוב סתם לשם כריתות לאשה שתזדמן לגרש אף דעדיין ליכא ואין ביד סופר אבל לדידן דאין אדם מקנה דשלב"ל והך דצריך לכתוב לשם כריתות תליא בזה כמבואר ביבמות דף נ"ב ובטור וש"ע לקמן סימן קל"ב ס"א וב' א"כ ה"נ בכותב סתמא ועדיין אין לו מ' שרוצה לגרש לא חשיב נכתב לשם כריתות כלל רק ביודע שהבעל רוצה לגרש רק לא שמע מפיו כגון ע"י אומר אמרו וכדומה בזה להתוספת והב"ש הנ"ל פסול רק מדרבנן.
סעי' ד' יתר ע"כ אמר לסופר כתוב ואי זה שארצה אגרש בו וכתב הסופר עד"ז וגירש בו אחת מהן הר"ז ספק גירושין וה"ה אם א"ל כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה אגרשנה בו הרמב"ם בפ"ג מה"ג השמיט הך דלאיזה שתצא מפתח תחלה והקשה לח"ם למה השמיטו והוא בעיא בר"פ כל הגט ותירץ דהבעיא רק אי תולה בד"ע ודאי א"ב ע"כ מבעיא אי גם תולה בדעת אחרים ודאי א"ב או רק ספק אבל כיון דגם תולה בד"ע קי"ל דהוי ספק תו לא יעלה על הדעת דתולה בד"א לא יהא על כל פנים ספק ותמהו עליו האחרונים דהא בש"ס מוכיח דתולה בד"א י"ב מהיום אם מתי דלכי מיית הוי גיטא הרי דר"ל דודאי י"ב עוד הקשו הראשונים כיון דקי"ל בדאורייתא א"ב גם בתולה בד"א אמאי פסקינן במהיום אם מתי דלכי מיית הוי גיטא והרי הש"ס פריך דר"י אדר"י מהלוקח יין.
והנלע"ד לפמ"ש הרשב"ם בפי"ב דף קל"ז דהגט יכול לחול בבת אחת עם גמר המיתה וכ"כ הלח"ם בפ"ט ה"כ וכ"כ האחרונים וא"כ לר"י דס"ל דהרי הוא כא"א עד המיתה מה פריך הרי אז מבורר וכבר כתב הר"ש וכ"ד כל אחרונים דאם מבורר בשעת חלות הענין לכ"ע י"ב ואף לשאר תנאי בגיטין דף ע"ג דמתחילין הגירושין מן שעת נתינה מ"מ הרי כתב הרשב"א בתשובה דאם אפשר שיחול כשיבורר חל ג"כ למפרע אף למ"ד דא"ב אם לא נ"מ בגוף הענין רק באיחור וקדימה ואף את"ל דלא כרשב"ם והלח"ם מ"מ עכ"פ רגע הסמוך למיתה מבורר שפיר וכמ"ש הפנ"י בגיטין דף ע"ג והבית אפרים בתשובה קכ"ב דאפשר שיחול הגט ברגע הסמוך למיתה דאזי מבורר לגמרי דכיון שמיד מת הרי רק גילוי מלתא דרגע זאת הוכרח למות וכמ"ש התוס' לענין אם יבא חכם למזרח דאם החכם תלך לדרך מזרח וא"א שיבא למערב לכ"ע י"ב למפרע.
אמנם הקו"ח בסימן ס"א שדי נרגא בהך סברת הר"ש הנ"ל משום דמי איכא מידי דהשתא לא מצי חייל ולבתר הכי חייל אלא דאם ברירה הוי ספק דאפשר לחול מיד מספק שפיר מצי לחול כשיבורר בודאי וכמ"ש הרמב"ם באומר הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך דמהני משום דיבמה לשוק תופסין בה קדושין מספק ע"כ מצי חייל לאח"ז בודאי עיי"ש ולפ"ז גם הך דהרשב"א תליא בזה דאם ברירה הוי ספק אפשר לחול מיד בספק ולא חשיב דשלב"ל וע"כ מצי לחול כשיבורר בודאי ממילא חייל גם למפרע מספק אבל אם אין ברירה בודאי לא מצי לחול כשיבורר מכ"ש דלמפרע לא חל כלל והנה הך דלוקח יין הוי רק דרבנן דלוקח פטור מה"ת כמ"ש הפנ"י וא"כ ר"י דאוסר ע"כ ס"ל ודאי א"ב דהא ספק דרבנן לקולא ממילא א"א לחול כשיבורר ג"כ ושפיר פריך אבל אנן דקי"ל בדרבנן י"ב משום דהוי רק ספק כמ"ש הר"ן א"כ מצי חייל מיד מספק ממילא יוכל לחול כשיבורר בודאי ולא חשוב דשלב"ל ממילא י"ל כהרשב"א דחל ג"כ למפרע בודאי וכ"ז בתנאי דלאחר כתיבה אבל קודם כתיבה ע"כ צריך שיהא מבורר בשעת כתיבה דנכתב לשמה ועיין בפנ"י גיטין דף ע"ג ובנתיבות סימן ס"א וא"כ א"ש דבלאיזה שתצא מפתח תחלה לא ימלט מספק ברירה כמ"ש הלח"ם דמ"מ רצה להוכיח שפיר מאם מתי דלכי מיית הוי גיטא דשם התנאי אחר הכתיבה וכיון דברירה הוי ספק אפשר שיחול מיד מספק ממילא יכול לחול בשעת מיתה דאזי מבורר ובתולה בד"ע ס"ל לר"י ודאי א"ב מדאוסר בלוקח יין דהוי דרבנן.
ואף זולת סברת הלח"ם מ"מ מ"ש נכון לתרץ הפסקים דגמרא מוכיח דע"כ שאני תולה בד"ע מתולה בד"א דהא בלוקח יין ודאי א"ב ובד"א ע"כ רק ספק מדחזינן דלכי מיית הוי ודאי גט וכמ"ש דאם שוין ד"ע וד"א א"כ גם בתולה בד"א לר"י ודאי א"ב ולמה לכי מיית הוי גיטא אבל לדידן דברירה ספק גם בתולה בד"א שפיר הוי גט בודאי וכמ"ש ודו"ק.
וסברת הלח"ם עדיין צ"ע מהא דפריך בפרק כל הגט שם מע"מ שירצה אבא דרצה אב מקודשת לא רצה אינה מקודשת ומוכיח מזה דתולה בד"א י"ב הרי די"ב בודאי.
והיה נ"ל דהא צריך להתנות בדיני תנאים כתנאי בגו"ר ולא התנה ולדעת הרמב"ם וסייעתיה להכי לא נקט שכפל התנאי משום דע"מ כאומר מעכשיו א"צ לדיני תנאים והטעם מבואר בר"ן ופוסקים משום דבמעכשיו ליכא עקירת מעשה רק על חד צד אם לא יתקיים התנאי ולפ"ז את"ל ודאי א"ב ואפילו רצה האב אינה מקודשת א"כ עיקר המעשה לגמרי ע"י התנאי והרי לא התנה כדיני תנאים ומה יועיל מעכשיו וע"מ בזה.
ואף את"ל דמיירי בהתנה כדינו כפוסקים דמפרשי דכל ע"מ שבמשניות מיירי כן עדיין יש לדון בדבר דהוי כתנאי שא"א לקיימו כיון דא"ב א"א שיבורר למפרע ועוד דחזינן הכא דת"ק ס"ל אפילו לא רצה מקודשת דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולא קפיד על קיום התנאי וא"כ ר"ש דס"ל דקפיד היינו שאם עכ"פ אפשר בקיום התנאי ואינו ודאי ב"ז אבל אם בודאי א"ב הוי ב"ז ודאי והל"ל דאחליה לתנאיה גם לר"ש אמנם אם ברירה ספק מציאות אם מבורר למפרע א"ל א"כ כשרצה האב ממ"נ מקודשת אם הוברר למפרע נתקיים התנאי ואם לאו א"כ אין מקום לקיום התנאי ובטל התנאי לגמרי מכל הנהו טעמי שכתבתי ואם לא רצה אינה מקודשת כיון דבזה ודאי הוברר למפרע ביטול התנאי דבשוא"ת לכ"ע י"ב וכמשמע מהרמב"ן בחדושיו ובשאגות ארי' וה"נ לא רצה היינו שלא אמר הן עיין פרש"י ועכ"פ י"ל דסוגיא אזיל בהך סברא עיין כתובות דע"ג וקדושין ס"ג.
אמנם לפ"ז עדיין קשה דגם אם לא רצה תהא מקודשת מספק דשמא אין ברירה ולא משכחת קיום התנאי ובטל התנאי לגמרי,
ובזה הרווחני ליישב לשון הש"ס בפרק כל הגט שם בהא דפריך דר"ש אדר"ש מע"מ שירצה אבא ומייתי גם סיפא דלא רצה אינה מקודשת דלכאורה היה שפת יתר והרי כל הקושיא מן רצה מקודשת כמו שפרש"י וכן מוכרח דהא לא רצה הוי שוא"ת ולכ"ע יש ברירה וכמ"ש ולפמ"ש א"ש דבלא"ה היה אפשר לומר דלעולם לר"ש הוי ברירה בספק ובהלוקח יין מ"מ מחמיר ואוסר אף דל"ה רק מדרבנן משום דאתחזיק איסורא או משום דהוי דשיל"מ ולפיכך רצה מקודשת ממ"נ וכמ"ש ע"כ מייתי הך דלא רצה אינה מקודשת בודאי דנימא שמא א"ב וגם כשרצה האב אולי מקודשת רק מחמת דהתנאי בטל אלא ודאי יש ברירה וא"ש מאד ודו"ק.
אבל לדברי הלח"ם קשה דגם אם לא רצה תהא מקודשת מספק וכמ"ש ואולי י"ל דכיון דאם רצה מקודשת ממ"נ א"כ אין התנאי רק אם יבורר שודאי לא רצה אבל כשירצה האב אף דלא יבורר למפרע תהא מקודשת ממ"נ א"כ אין התנאי עיקר המעשה לגמרי רק על חד צד כשיבורר שלא רצה ועדיין צ"ע בזה דא"כ נימא לעולם ס"ל ודאי א"ב ומ"מ כשרצה מקודשת דע"כ אין חלות לתנאי רק כשיבורר שלא רצה ועוד קשה לפ"ז בכתובות שם דלימא דפליגי בזה ת"ק ור"ש דת"ק ס"ל אין ברירה ואף כשיקוים התנאי שירצה לא מבורר למפרע ויבוטל הקדושין לגמרי וע"כ בטל התנאי וגם לא רצה מקודשת והוא קו"ע.
שוב מצאתי בישע"ק א"ע סימן ל"ח סק"י וי"א הקשה ג"כ על מה דדחיק בכתובות שם במאי דפליגי ת"ק ור"ש דלימא דת"ק ס"ל א"ב וע"כ אף בקיום התנאי בטלו הקדושין ובזה לכ"ע אחליה לתנאיה דא"א עבב"ז בדבר שבודאי יהא ב"ז עיי"ש גם שם בסקי"א נתעורר ג"כ במ"ש לעיל כיון שצריך משפטי תנאים ולא התנה משום דע"מ כמעכשיו ואינו עיקר המעשה ל"צ דיני תנאים ואם אין ברירה א"א לחול למפרע וע"כ ממ"נ מקודשת דאם י"ב נתקיים התנאי ואי א"ב א"צ לקיום התנאי ולא ידענא איך לא הרגיש במה שהקשתי דא"כ גם א"ל רצה תהא מקודשת מספק דשמא א"ב ותנאו בטל,
ואולי י"ל משום דמספיקא לא מפקינן לה מחזקת פנויה ולפמ"ש שפיר פסקינן בע"מ שירצה אבא כר"ש אף דאנן קי"ל דברירה הוה ספק והוכחת הש"ס רק להוכיח דתולה בד"ע ודאי א"ב ותולה בד"א רק ספק ויהיה איך שיהיה בזה מ"מ מ"ש לעיל בישוב הפסקים דאם ברירה הוה ספק יכול לחול כשיבורר בודאי נכון מאד בשיטת הרמב"ם.
ולפי"ז א"ש ג"כ מה שפסק הרמב"ם בפ"ז ממע"ש באומר מע"ש שיש לי בבית תהא מחולל על סלע שתעלה בידי דמחולל ותמהו עליו דבעירובין דף ל"ח פריך דר"י אדר"י דכאן ס"ל דחילל אלמא י"ב ובחבר שאמר לע"ה קח לי אגודה של ירק ס"ל א"ב וע"כ מסיק איפוך עייש"ה ולפמ"ש א"ש דלסברת הרשב"א הנ"ל קשה מה פריך דהא בסלע שתעלה בידי אפשר לחול כשיבורר וחל ג"כ למפרע משא"כ באגודה של ירק דהברירה איזה של חבר וזה אינו מבורר וצ"ל כמ"ש דכיון דס"ל לר"י בוודאי אין ברירה דאל"ה רק ספק הוי מותר באגודה של ירק דל"ה רק מדרבנן א"כ גבי מעשר א"א לחול הפדיון מיד מספק ממילא מי איכא מידי דהשתא בודאי לא חייל ולבתר הכי חל ועכצ"ל שם איפוך אבל אנן דקי"ל בדרבנן יש ברירה דברירה הוה רק ספק ואפשר שיחול מיד מספק חל נמי לכשיבורר בודאי וממילא י"ל כסברת הרשב"א כיון דמצי לחול כשיבורר חל למפרע בודאי ג"כ וע"כ פוסק הרמב"ם דחילל מיד ומ"מ בין הסלעים גם לרמב"ם א"ב איזה הוא רק דחילל המעשר וכמ"ש בכ"ח בשם מהרי"ק ומ"מ א"א להגמרא לתרץ דר"י אדר"י כן וכמ"ש ודו"ק ואף דבעירובין קאמר על הך דלוקח דהוי דאורייתא כבר כתבו תוס' שם דרצה לאשכוחי תנא דבדבר שעיקרו מדרבנן ס"ל ג"כ א"ב משא"כ דרבנן ועיקרו דאורייתא קרי לו שם דאורייתא עיי"ש.