אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קכט

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קכט

סימן קכח

ס"א כותבין שם האיש והאשה בגט בהג"א והגמ"ר ר"פ כל הגט כתבו בשם רבינו יואל שאם לא כתב שמו ושמה בגט ונמסר בע"מ כשר בדיעבד ורבים תמהו מפ"ב דגיטין דף כ"ף גבי ס"ת למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה וליכא אלמא דבטל לגמרי ונלע"ד דהנה מדינא צריכי הע"מ שידעו שנכתב לשמה וכן הוא בס"ג ובב"י א"ע סימן קל"א בשם מרדכי וסה"ת והנה איתא במרדכי בפ"ב דגיטין ר"י מצריך לקרות הגט קודם הנתינה מדפריך בת דקריוה מי מצי אמר שטר פסים ואי לא קריוה פסול מדלא משני הב"ע דלא קריוה ש"מ דאז ל"ה מגורשת ועיי"ש עוד בשם הר"ם דבעינן דבשעת נתינה ידעו סהדי דהוי גט וא"כ ה"נ אינם יודעים העדים אם הקדים זוזי לספרא לכתוב לשמה דהא ס"ת כתב וא"כ אף דבעלמא א"ל ידעי הע"מ אם נכתב לשמה יש לומר דבדיעבד כשר דהוי כידעו העדים דסופר כתבו לשמה מחמת דרוב בקיאין הן וסתם ספרי מגמר גמירי מ"מ הכא דסופר כתב ס"ת ל"ש זה י"ל גם בדיעבד פסול וצ"ל כיון דאמר לה הבעל הא גיטך הרי מעיד הבעל דגט הוא ויש להאמינו דנעשה כהוגן כמ"ש התוס' בפ"ב דגיטין דף י"ט ע"ב ד"ה טעמא משום דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן ובודאי יעשה באופן המועיל ואינו חשוד לקלקלה אמנם כיון דלא כתב שמו ושמה הרי דלא עשה באופן המועיל לכתחלה להנשא בו אף לרבינו יואל דהוי כאין בו זמן דפסול לכתחלה כמבואר במרדכי שם וגם לא שייך להאמין לבעל משום מגו דבידו לגרשה בגט כשר ומשום חזקה דלא שביק התירא ועביד איסורא דחזינן דשביק התירא דרבנן תקנו שיכתוב שמו ושמה ומבואר בתשובות פ"מ דאם חזינן דעבר אדרבנן תו י"ל דעבר אז גם אדאורייתא וליכא למוקמי אחזקת כשרות וא"כ אין לעדים הוכחה דנכתב לשמה ואם כן נהי דמידי ספקא לא נפק שמא יהיב זוזי לספרא מ"מ הוי ספק לעדים ולא מהני מידי ושפיר קאמר משום דלא נכתב לשמה ולא חיישינן דעשה כהוגן משום דחזינן דלא נכתב שמו ושמה ומצאתי בישיע"ק דרך דרך זה ובעזה"י נחיתנא בה טפי כאשר יראה הרואה ודו"ק.

ס"י יוב"ש וכו' שכ"מ גירש וכתב בגט בן שמואל ואחר מותו נמצא בכתובה בן שמואל נח השבתי להיתר כיון דפסולו רק מדרבנן משום חשש לעז כדמוכח בתשובת הרא"ש כי"ז סי"ב א"כ יש לסמוך אמ"ש בפ"ת כאן סק"ה בשם חמדת שלמה ובס"ק כ"ד בשם הרדב"ז וב"ד וג"מ ובס"ק כ"ח ומפרט בנ"ד דאפשר דנקרא בע"כ רק שמואל רק עלה לתורה שמואל נח או נשתקע לגמרי שם נח ובכתובה לא דק ובגט דק טפי וכמ"ש בכתבי מהרא"י סימן קל"ח ועוד דהוי ספקא דרבנן וחזקה ליכא כיון דמה"ת ודאי יצאה מחזקתה וכמ"ש הר"ש במקואות.

עוד י"ל כיון דחשש לעז היינו כפרש"י בגיטין ל"ד ע"ב במשנה דיאמרו בניה ממזרים וכ"מ שם בדף מ"ו ובתוס' ד"ה אי וא"כ לפ"ד רוב הפוסקים דהנולד מיבמה לזר אינו ממזר וכן דעת המחבר לקמן סימן קנ"ט ס"ב ומהרשד"ם סימן קט"ו העלה כן למעשה עיי"ש ובפ"ת א"כ יש להקל בגט כזה לענין לפטרה מחליצה דאפשר גם הרמ"ש מודה כיון דליכא לעז ממזרות ואף דנכתב ונחתם כשהיה חשש לעז י"ל דמהני אם אח"כ אזלא החשש עיין לעיל סימן קכ"ז בב"ש סק"ו והג"פ שם ס"ק ט"ו העלה להלכה דאם טעו העדים והקדימו הזמן דכשר ליתן על ידי שליח עיי"ש אלא די"ל דשם כשנמסר לאשה כבר נתקן אמנם כשנעשה התיקון אחר המסירה נסתפק במהר"ם שי"ף ס"פ הזורק בד"ה בתוס' לא והשלם ומן התוס' שם דמאנו לפרש דברי רש"י כמהר"ם שי"ף נראה דפשיטא להו דאף אחר שנמסר אם נתקן החשש כשר למפרע וכ"כ בתומים סימן מ"ה ס"ק י"ז דכ"ד התוס' עיי"ש וכן נראה לדעת הפוסקים בחו"מ שם סימן מ"ה דמלאוהו בקרובים נכשר למפרע אף דכבר נמסר ליד המלוה ול"ה מוקדם וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ל"ו עיי"ש בתומים ובשע"מ סק"ז וגם להחולקים י"ל מטעם שכתב הטו"ז שם סט"ו עוד נ"ל דשאני התם דחז"ל בטלו השטר לגמרי עיי"ש ס"ז ובסמ"ע ס"ק ט"ו אבל בגט דלא בטלוהו לגמרי דלכ"ע אם נשאת ויש לה בנים משני דל"ת עיין לקמן סי' ק"נ וע"כ דלא בטלו הגט רק הטילו איסור על האשה שלא תנשא משום החשש לעז וכשעבר החשש אצ"ל שיחול למפרע דהגט בלא"ה כבר חל ובזה מובן כונת הב"י סי' קכ"ז שכתב דהרשב"א דסובר דגט מוקדם כשר אם נתנו ע"י שליח סובר דלא כהרא"ש דס"ל דגט מוקדם בטל לגמרי והג"פ נתקשה בכונת הב"י ולפמ"ש א"ש ואם גרשה הש"מ ע"ת אם ימות גם כשנמסר לא היה חשש לעז.

סעי' א' בהג"ה וכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר. אחד היה אברהם שבתי שמו מעריסה ולפעמים נקרא לתורה וחותם בשתים ולפעמים שבתי לבד ובפי העולם נקרא על פי רוב שעפסיל לבד וסידר מסדר אחד גט וכתב שמו שבתי לבד.

הנה מ"ש שבתי והשמיט הכינוי שעפסל יש להכשיר בדיעבד שכבר ניתן מחמת דשם העיקר שבתי כנגד זה הכינוי ובדיעבד כשר לרוב הפוסקים בכתב שם העיקר כמ"ש ברמ"א סימן קכ"ט ס"א ועיין בטיב גיטין בלקוטי שמות סקט"ז דמכשיר רק במקום עיגון גדול הכא י"ל עדיף טפי דהוי קצת כקיצור השם ואינו רק כינוי לשבתי ובדברי חיים בלקוטי שמות כתב ג"כ בסק"ג ובסק"ו ובסק"ז דאם כתב שם העיקר שעולה בו לתורה כשר דיעבד אמנם העיקר דצריך לעיין מה שהשמיט שם אברהם דאינו טפל לשבתי ויש בזה שתי ריעתות חדא דמי שיש לו שני שמות אפילו אינו ונקרא בשניהם יחד צריך לכתוב שניהם כמבואר בסי' זה ס"א ושנית דהכא גרע דניתן לו מעריסה שניהם יחד א"כ כל שם לבדי הוי כחצי שם כמו שם משמעון וכמ"ש בשו"ת מאיר נתיבים לענין אליה אהרן.

ונראה דתליא במחלוקת הטיב גיטין והדברי חיים בלקוטי שמות דדעת הטי"ג שם דמי שניתן לו מעריסה שתי שמות ונקרא בפי כל רק באחד דהוי רק קיצור השם והד"ח ס"ל דהוי כשם אחר לגמרי עיי"ש א"כ להד"ח מה שנקרא אברהם שבתי הוי כשם אחר ומה שנקרא שבתי הוי כשם אחר ולפעמים נקרא בזה ולפעמים בזה אם כן נראה דשם שבתי הוא העיקר לפמ"ש הטיב גיטין בשמות אנשים אות א' סקל"ו בנקרא אבלי בפי כל ועולה לתורה אברהם וחותם אברהם אבא דסתרו עליה וחתימה דהעלה דשם אברהם עיקר לפמ"ש הג"פ דאם הקריאה והחתימה סותרין אזלינן בתר שם דקרי לו רובא דעלמא וכאן שנקרא בשם אבלי שהוא כנוי לאברהם א"כ נעשה שם אברהם עדיף משם אבא שהרי הוא נזכר בשלשתן שעולה לתורה בשם זה וגם בחתימתו אלא שמצרף לו עוד שם אבא וגם בפי העולם שהרי נקרא בכינויו אבלי שהוא מפורסם שהוא כינוי לאברהם עכ"ל ה"נ כשנקרא אברהם נקרא עמו שבתי ג"כ בעליה וחתימה ונקרא שבתי לבד ג"כ הרבה פעמים ובפי העולם נקרא שעפסל דמפורסם שזה כינוי לשבתי הרי מכריע לעשות שם שבתי לעיקר והוי ככתב העיקר והניח הטפל דלרוב פוסקים כשר אמנם להטיב גיטין דהוי רק כקיצור השם כיון שמעריסה ניתן לו שניהם והעולם רק מקצרין ואין זה שם אחר כלל א"כ א"א לעשות שם שבתי לעיקר ולהיות שהד"ח ראה דברי הטי"ג ופליג עליו נלע"ד להכשיר בשכבר ניתן ובמקום עיגון אבל זולת זה לא דיש לחוש לדעת הטי"ג דהוי רק קיצור השם וכמ"ש בשאסיא טויבא וגם יש לחוש לדעת הג"פ דבכתב עיקר השם והניח הטפל דמחמיר ג"כ וגם בד"ח הביא בלקוטי שמות דעת הר"ן בסק"ג וסק"ו דביש לו שני שמות העצם אפילו השמיט שם הטפל והמיעוט פוסל וגם השמיט שם שעפסל לכתחלה ודאי צריך לכתבו כמ"ש בט"ג

ועיין בתורת גיטין ס"ק י"ז הביא מב"ש בדפוס ישן דמה שנקרא בכינוי המיוחד לשם הקודש הוי כאילו נקרא בשם הקודש וכ"כ בהגהות מל"מ פ"ג מה"ג הי"ג וא"כ ה"נ מה שנקרא בפי העולם שעפסל הוי כנקרא שבתי והוא עיקר נגד שם אברהם,

עיין בטי"ג בלקוטי שמות ס"ק ט"ז הביא מהכנ"י סי' ס"ד דשם לידה עם הפורתא אולי מצטרף להיות רוב ובשו"ת הר המור סי' ל"ד פשיטא לו דודאי מקדימין שם השני דקרי לו רובא דעלמא ועל שם הלידה דקרי לו המיעוט כותבין דמתקרי וגם בד"ח חולק וס"ל דאם שם השני שם העצם ודאי הוא עיקר אבל שו"ת הר המור פשיטא לו גם אם שם השני נובע משם הראשון כגון נקראת מעריסה ריזל ואח"כ רובא קרי לה טרעזיא דכ"ע ידעי דשם טרעזיא בלעז נובע משם רחל בין היהודים מ"מ כיון דרובא קרי לה טרעזיא מקדימין שם זה.

עיין בטי"ג בלקוטי שמ"ח ס"ק י"ד דכדי שלא יצטרך ליתן שני גיטין יכתוב רק החניכה ובש"א אות יו"ד ס"ק כ"ט כתב אם ידעינן דחנוכתו הובש ויש ספק אם עולה וחותם יואש או יהואש לכתוב ב' גיטין ואפילו בשם אביהם ודבריו סתרי אהדדי ולעיקר הדין נראה מדברי אחרונים לכתוב רק החניכה אפילו בשם מגרש וכמ"ש בפ"ת ריש סימן זה.

סעי' י"ב מי שיש וכו' הנה אם ניתן לו מעריסה שני שמות יחד ראובן שמעון ונקרא במקום מולדתו גם עתה בשניהם והלך עם אשתו למקום אחר ונקרא רק ראובן ובא לגרש צ"ע לפי מה שמסופק בטי"ג בלקוטי שמות סט"ו בשאסיא טובא ונקראת בפי הרוב טובא לבד אם חשוב טפל שם שאסיא טובא כיון דרק המיעוט קורין לה כן עתה אף דזה שם העריסה או טובא גרע מטפל דדרך העולם לקצר ועיקר הם שני השמות עיי"ש ואם כן י"ל אף דשם מקום כתיבה ונתינה עיקר לנגד שם שיש לו במקום אחר היינו אם השם דמקום כו"נ אינו קיצור משני השמות דמקום אחר כנ"ד דבמקום האחר נקרא בשניהם כמו שנקרא מעריסה וכאן רק מקצרין שמו והנה הד"ח חולק על הטי"ג וס"ל דל"ח קיצור השם רק כשם אחר והמיעוט חשוב לטפל לכן נראה לכתחלה יכתוב ראובן דמתקרי ראובן ושמעון דאפשר גם הטי"ג יודה בנ"ד דהא בשם החולי אף דנקרא אח"כ בפי הרוב בשם הראשון מ"מ שם החולי עיקר כמבואר לקמן סי"ח ומ"מ אם במקום נתינה לא נקרא בשם החולי כותבין קודם שם מקום הכתיבה כמובא לקמן שם בבאר היטב ס"ק ל"א בשם מהרי"ק ואחרונים וכ"ש אם במקום כו"נ לא נקרא בשם החולי רק במקום אחר וא"כ מקום כתיבה ונתינה עדיף מן שם הרוב הרבה וכן מסתבר כיון דבמקום הגירושין לא נודע כלל שהיא קיצור השם אמנם בדיעבד שהקדים שם של מק"א וכתב ראובן שמעון דמתקרי ראובן נ"ל דג"כ כשר דהא בהגהות מל"מ פ"ג מה"ג די"ג ס"ל לעיקר דגם אם היפך וכתב קודם שם של מקום אחר ואח"כ שם של מקום כו"נ כשר כיון דשניהם כתובים בפירש וחולק שם על הג"פ דפוסל כה"ג עיי"ש ואפילו להג"פ י"ל דמודה כאן דשם של מקום האחר הוא שם העריסה דנחשב לעיקר כשלא נשתנה מחמת חולי או מחמת סבה חזקה ועמ"ש בלקוטי שם בטי"ג ס"ק ט"ז בשם הכנ"י דשם הלידה עם הפורתא אולי מצטרף להיות עיקר וגם הג"פ לא מיירי רק בשם אחר לגמרי אבל כשנקרא במקום כו"נ בשם אחד מהשני שמות שנקרא במקום מולדתו י"ל דהוי רק קיצור השם וגרע משם טפל ושם מיעוט וכדעת הטי"ג וגם לכתחלה אני מסופק קצת להטי"ג איך יכתוב דלכאורה נראה להטי"ג גם כאן צריך שני גיטין וגם צ"ע אתה גט יקדים קודם ומ"מ נראה כמ"ש לסמוך בזה על הד"ח ולכתוב רק גט אחד ולהקדים שם דמקום כו"נ והרוצה להחמיר וליתן שני גיטין עכ"פ יתן קודם הגט שמקדים בו שם דמקום כו"נ כנלע"ד סט"ו מי שיש לו ב' שמות וכו'

אשה שאמרה שם אביה איצק ליב ואינה יודעת איך עלה לתורה הוריתי לכתוב בת איצק ליב אף דאם היה שמו איצק לבד צריך לכתוב יצחק דאין לאיצק שם קודש אחר והוא קיצור משם יצחק מ"מ כיון שצריך לכתוב שם ליב כותבין ככינויו וחניכתו הוא איצק ליב לא יצחק ליב ומעולם לא נצטרף שם ליב ליצחק ומצאתי ראיה לזה מן החתם סופר ס"ס י"ח וסימן קט"ז בחא"ע לפי מה שהבין בו הפתחי תשובה בקונטרס השמות בשם יוסף עיי"ש ודו"ק ועיין ג"פ סימן זה ס"ק ס"ז דאם ידע דבשעת לידה נקרא חקין או שרולה אין כותבין רק שם זה ואם נכתב בגט יצחק או שרה הוי שינוי השם ופסול כיון דלא נקרא בשם זה לעולם עיי"ש ועיין ב"ש בש"נ אות ה' וא"כ ה"נ כיון דמכונה איצק ליב ונקרא בשניהם יחד הוי רק שם אחד וכל שם הוי רק כחצי השם כמ"ש מהראנ"ח דאם נקרא בשני שמות יחד הוי כל אחד רק חצי השם וכ"כ בשו"ת מאיר נתיבים הובא בלקוטי שמות לטי"ג ס"ק ל"ו ואם כן כשיכתוב יצחק ליב הוה שינוי השם דיצחק לא נצטרף רק עם אריה או יהודא וליב לא נצטרף רק עם איצק ועתה לקח חצי משם הקודש וצירף עם חצי שם לעז ולא מן השם הוא זה ולא חזי לאצטרופי בההיא גברא המבדיל בין קדש לחול.

סעי' וא"ו גר שכתב שם גיותו כשר ונלע"ד דגר שחזר לסורו והמיר אף לכתחלה העיקר שם גיות דבשלמא גר דהשתא גר הוא ע"כ עיקר שמו של יהדות דזה השם שהחזיק לו ועקר שם ראשון אבל בחזר לסורו א"כ אם בתר השתא אזלינן הרי חזר והחזיק לעצמו שם הגיות ואי בתר מעיקרא הרי שם העריסה שם גיות וכן מבואר בתורת גיטין.

ולפ"ז י"ל דברי התוס' בפרק השולח דף ל"ד ע"ב בד"ה והוא דר"ת הביא ראיה מדאמר בתוספתא גר ששינה שמו לשם נכרים כשר וה"ה במומר דשם יהדות כשר והקשה הישיע"ק בסימן זה דמאי ראיה מגר דבשלמא במומר יש לחוש ללעז אם כתוב רק שם ישראל דיאמרו אחר הוא אבל בגר אם כתוב שם גיות איך יאמרו גוי הוא הא אינו בר כריתות ותירץ דיש לחוש שיאמרו שהוא מאנשי ח"ל דשמותיהן כשמות גוים כדאיתא בתוספתא זאת בסמוך עיי"ש ולא נ"ל דהא לר"ת צריך לכתוב מקום הלידה כמ"ש בהג"א וא"כ יראו דאינו מח"ל והתוספתא מיירי בא"י דהא בסיפא אמר גיטין הבאין ממדה"י משמע ברישא מיירי בא"י אבל לפמ"ש א"ש דיש לחוש שיאמרו גר אחר הוא שחזר לסורו דבזה צריך לכתוב שם גיות. ומ"מ אם המיעוט עדיין קורין לו בשם ישראל י"ל שם ישראל עיקר כמו בשם מחמת חולי דאף דרק המיעוט קורין אותו בו הוא העיקר הואיל והחזיק שמו כדי שינצל ממות לחיים ואם בחיי שעה כך זה שהחזיק לו שם לבוא ע"י לחיי העוה"ב עאכ"ו ואף דתוהא על הראשונות לאו כל כמיניה כמו במומר דלאו כל כמיניה לעקור שם ישראל שלו ודו"ק.

סי"ד מי שיש לו שני שמות כתב ב"ש ס"ק כ"ד דאם נקרא בשני שמות ביחד צריך לכתוב דוקא שניהם בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי ובשו"ת טור האבן סימן ט"ז השיג על הב"ש וס"ל דלעולם כותבין מתקרי וכתב דיש לו ראיה ברורה מגמרא דגיטין דף פ"ז חמשה שכתבו כלל שכתבו ביחד שהחמשה נשים גרשו נשותיהם והעדים מלמטה כולן כשרין ה"ד כלל דכתב ביה אנא פלוני ופלוני ופלוני וכו' גרשנו נשותינו פלונית וכו' ומתקיף לה ר"א לר"י ליחוש דלמא כי חתמו סהדי וכו' והנה ידוע דשמות אבי המגרש א"צ לכתוב בגט ועכ"פ אין קפידא א"כ קשה א"ל ידעינן דכתיב בו פלוני ופלוני א"כ מה פריך לר"י הא לר"ל יותר קשה שהיה ראוי שיהיו כולן פסולין כיון דכתב ראובן שמעון לוי יהודא וכו' גרשנו נשותינו הרי לא ידעינן מי המגרש דדלמא אחד נקרא בשני שמות ואנן בעינן מוכח מתוכו מי המגרש והמתגרשת וכו' אלא ודאי צריך לכתוב מתקרי ביניהם כי כן תקנו שיפרשו שמותיהם וכל שם שיש לו היינו דמתקרי פלוני וקודם התקנה לא היו רשאין לכתוב רק שם אחד א"כ תו אין לחוש כיון דכתוב ראובן שמעון ודאי הם שמות שני אנשים עיי"ש.

ואינו מכיר ראיה זו כל עיקר חדא דהרי התוס' ר"פ כל הגט דף כ"ד ע"ב בד"ה בע"מ כתבו דגם למאן דחייש לשני שוירי ולשני יוסף בן שמעון אף דלא הוחזקו מ"מ חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק אלא שוירי אחד ויוב"ש אחד עיי"ש ה"נ כיון דלא הוחזק איש ששמו ראובן שמעון ביחד חשוב מוכח מתוכו דאותו ששמו ראובן לבד וזה ששמו שמעון לבד גירש ועוד דבזמן התלמוד עד איזה דורות שלפנינו לא היה שכיח כלל אנשים שיקראו בשני שמות ביחד וכמ"ש בחתם סופר באבן העזר חלק שני סימן ח"י בראיות ברורות. שנית אחז החבל בתרין. ראשון דאם צריך מוכח מתוכו ע"כ צריך לכתוב מקום הדירה של בעל דא"כ כמה יוסף בן שמעון איכא בעלמא ואינו מוכח מתוכו אפילו לא נכתב חמשה רק נכתב יוסף בן שמעון לבד דאין מוכח איזה יוסף בן שמעון הוא ואם כתב שם דירה א"כ לק"מ דכתב ראובן מנהרדעא שמעון מסירא וכה"ג ומוכח דחמשה גברי ננהו דהא בזמן המשנה כתבו מקום הדירה ויותר תימה עליו דכתב דדי בשמו בלא שם אביו דזה ודאי אם לא כתב שם עירו אינו מוכח כלל מי המגרש דבכל העולם ודאי טובא איכא שוה לשמו לבד ואף בכתב שם עירו ולא כתב רק שמו ולא שם אביו העלה התורת גיטין בסימן זה ס"ט דדוקא בעדי מסירה כשר דבע"ח צריך להיות מוכח בתוכו וא"ל כתב שם אביו לא מוכח מתוכו דאף דלא הוחזקא חיישינן שמא יש עוד אחר ששמו כשמו דכמה יוסף איכא בשוקא כמבואר בקו"ע בסוף סימן י"ז בתשובות הקצרות סימן קכ"ט דבשמו לחוד אף דלא הוחזקו חיישינן דשמו לבד ל"ה סימן ועיין בקו"ע שם סימן שי"ד דגם מהר"ם מלובלין דמיקל היינו דוקא בשמו ושם עירו וא"כ ממ"נ אם לא צריך מוכח מתוכו בגט כדעת רש"י ר"פ כל הגט א"כ אין ראייתו ראיה ואם צריך מוכח מתוכו א"א להכשיר בשמו לחוד רק בעדי מסירה או לכל הפחות עם שם עירו וא"כ ממילא מוכח כיון דכתב שם עירו דכל אחד.

ומה שהביא ראיה מדסתמו התוס' בגיטין דף ל"ד וכתבו דמי שיש לו שני שמות ולא כתב רק אחד כשר משמע אף דנקרא בשניהם יחד לא הרגיש דבזמן התוס' לא היה שכיח כלל איש שיהא נקרא לשני שמות יחד רק רובא קרי לו כך ופורתא כך או בעיר זה כך ובעיר זה כך.

ובספר ברכת המים למהר"ם בר"י בסדר הגט אות י"ט מבואר דאם נקרא מעריסה בשני שמות יחד וכן עולה לתורה וחותם וכתב מתקני ביניהם פסול אף דיעבד והוא כדברי ב"ש וככל אחרונים שתפסו כן לעיקר זולת בנקרא בפי כל באחד מהם רק עולה לתורה וחותם בשניהם יחד אף דניתן לו כן מעריסה שניהם יחד וכן בנקרא בפי כל בשניהם יחד ועולה וחותם באחד מהם ס"ל דלכתחלה יש לכתוב מתקרי בין שני השמות ולא כאשר הבין בדבריו הטיב גיטין בסדר הגט דכונתו לכתוב שניהם יחד ומתקרי על האחד כגון שנקרא מעריסה ולתורה וחותם ראובן שמעון ובפי כל נקרא רק ראובן יכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן והמחבר טי"ג לא היה בידו ספר ברכת המים כי שם מבואר להדיא כונת דברי עצמו בסדר הגט כמו שכתבתי ומ"מ לענין דינא אין לנו רק כאשר החזיקו האחרונים כדברי הטיב גיטין לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן דכן מסתבר מאד דלא יתכן להטיל מתקני בין ראובן שמעון כיון דנקרא בשניהם יחד מעריסה וגם עתה לס"ת ואף דהרמ"א בתשובה גבי נקרא בפי כל ישעי' ועולה לתורה סעדי' ואח"כ מחמת חולה נקרא אהרן ונקרא אח"כ לתורה אהרן סעדיא דפסק הרמ"א שיכתוב אהרן דמתקרי סעדיא דמתקרי ישעיה באמת כבר תמה הב"ש עליו בשמות אנשים אות סמ"ך כיון דנקרא לתורה אהרן סעדיא יחד איך יפרידם ובטי"ג שם תירץ כיון דמעריסה לא נקרא יחד שייך דמתקרי בניהם וגם זה חידוש הוא וכמו שהשיג הגט מקושר על זה ומ"מ גם הגט פשוט מחלק כן כהטי"ג אבל בנקרא מעריסה בשניהם יחד ועולה וחותם כן אף דבפ"כ נקרא רק באחד אין ראיה מזה לכתוב דמתקרי ביניהם ועכ"פ אם גם בפ"כ נקרא בשניהם יחד לכ"ע פסול דכשם אחד ארוך הוא ועיין בפתחי תשובה סימן זה ס"ק ל"ו וכן בדגול מרבבה סוף סימן קכ"ט ס"ל כהג"פ וטי"ג דאם ע"י חולי נקרא לתורה בשניהם כותבין דמתקרי בינהם ולא כשנקרא מעריסה בשניהם ומ"ש הטור האבן דכן מבואר בלבוש וטו"ז דאף דנקרא בשניהם יחד לעולם כותבין דמתקרי הנה בטו"ז סוף סימן זה מבואר דמיירי דמחמת חולי נקרא בשניהם יחד וכן הוא להדיא בתה"ד סימן רל"ד וכן הלבוש מיירי באופן זה ובימי הלבוש עדיין לא היה שכיח כלל שימצא כזה איש להקרא בשני שמות יחד מעריסה רק ע"י חולי שנתוסף לו שם אחד היו קוראין לו לס"ת בשניהם אבל בפ"כ נקרא רק באחד ובחתם סופר סימן הנ"ל הביא בשם הנחלת שבעה שסיפר על דרך הפלא שראה אנשים נקראו בשני שמות יחד והרי הנ"ש היה אחר הלבוש ומכ"ש בזמן הב"י לא נמצא כזה איש ולפ"ז אני אומר מ"ש הלבוש דאם נקרא בשני שמות ראובן שמעון וכתב רק בגט י"א דפסול דמשמע ששני אנשים מגרשים היינו דמיירי בנקרא במקום אחד בזה ובמק"א בזה או קצת קורין לו כן וקצת כן ולפי שלא היה שכיח שאיש אחד יקרא ביחד בשנים ע"כ משמע לאנשי ששנים מגרשים דלאחד לא נמצא שני שמות ביחד רק מחולקים וצריך לכתוב דמתקני ביניהם וכשלא כתב כן משמע לאינשי דשנים מגרשים אבל עתה דשכיח טובא שני שמות ביחד ומדינא צריך לכתוב כן לא משמע כלל לאנשי ששנים מגרשים וזה ברור ובזה נדחו כל דברי הטור האבן שם להמעיין בדבריו ומ"ש הטו"ז שם דאין חילוק בין נקרא בשני שמות מחמת חולי או לא לעולם כותבין דמתקרי היינו דאין חילוק בין נשתנה ע"י חולי או מסבה אחרת ולא כלבוש דס"ל בנשתנה ע"י חולה ועולה לתורה בשניהם יחד אין כותבין דמתקרי ובנשתנה ע"י ד"א כגון שמו עוזר וקורין כו עזריה כותבין דמתקרי והלבוש ס"ל כיון דע"י חולה נצמדו יחד ועולה בהם לתורה חשיבי כחד שלא להפרידם בדמתקרי ובסי"ח כתב דנוהגין בנצמדו ע"י חולי לכתוב מתקרי בניהם אבל בנקרא מעריסה בשניהם יחד מעולם לא אמרו הלבוש והטו"ז לכתוב מתקרי בניהם דלא כעדות הטור האבן כמבואר להדיא בדברי הטו"ז והלבוש וגם בתשובות מהראנ"ח ובשו"ת מאיר נתיבים ובג"פ כתבו דמי שיש לו שני שמות שנקרא בהם ביחד אם כותב שם אחד הוי ככותב רק חצי השם.

סעי' י"ד ב"ש ס"ק כ"ד ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם אחד כגון דנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחלה שם השני היינו שם של חולי ועל שם הראשון כותבין דמתקרי כמ"ש בסי"ח וכתב בתו"ג הלשון תמוה דמאי כגון שנשתנה שמו מחמת חולי דמשמע דא"א לאשכוחי רק בנשתנה מחמת חולי וגם לא הורה לנו הדין במי שיש לו ב' שמות שלא ע"י שינוי מחמת חולי ועולה לס"ת בשניהם ונראה שנשמט ע"פ ט"ס ובב"ש ישן מילא החסרון וז"ל שם ואם אינו נקרא בב' שמות רק שעולה לס"ת בשניהם כותבין דמתקרי מאחר דלא נקרא בשניהם וכותב לעיקר שם שעולה בו לס"ת ראשון וכצ"ל כאן ואח"כ צ"ל ואם נשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחלה שם השני היינו שם של חולי ואח"כ דמתקרי על הראשון כי שם שנשתנה ע"י חולי הוא עיקר ואפילו אם הרוב קורין אותו בשם הראשון לבד ועולה לס"ת בשניהם כותבין דמתקרי על שם הראשון עכ"ל ובספר דברי חיים בשער שינוי השמות אות נ"ז דחה דברי התורת גיטין שהגיה בדברי הב"ש ודעתו דדוקא בנשתנה שמו מחמת חולי ועולה לתורה בשניהם ונקרא בפ"כ באחד מז כותבין דמתקרי על שם העריסה אבל בנקרא מעריסה בשניהם ועולה לתורה בשניהם ונקרא בפ"כ רק באחד אין כותבין דמתקרי ביניהם והביא ראיה מסדר הגט למהר"ם בר"י אות י"ט דקודם כתב דאם עולה לתורה וחותם תמיד בשני השמות יחד י"ל שניהם בסדר שעולה בהם לתורה וחותם אפילו אם אינו נקרא בפ"כ רק בשם העברי ושם הא' הוא של לעז ואח"כ בשם מחמת חולי כתב דאפילו עולה לתורה וחותם בשני השמות י"ל תחלה שם השני ואח"כ שם הראשון ואפילו אם נקרא בפ"כ בשם הראשון לבד הרי דמחלק המהר"ם דבשם מחמת חולי צריך לכתוב דמתקרי וכו' אבל בששני שמות מלידה אם נקרא לס"ת בשניהם יחד כותבין בגט ג"כ שניהם ביחד בלא דמתקרי אפילו שנקרא בפי העולם בשם אחד וסברא זו נובעת מדברי הס"ג שהביא הד"מ סימן קכ"ט וז"ל באות כ"ף ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה ובמהרי"ל כתב דיכתוב שם המנהג לבסוף ולא נראה אלא כדברי המרדכי דלעיל עכ"ל ועיי"ש שהאריך אמנם המעיין בברכת המים בביאור סדר הגט שעשה מהר"ם בר"י עצמו יראה להדיא שהתו"ג כיון האמת דעל מ"ש בסדר הגט דאם עולה לתורה וחותם תמיד בשני השמות יחד י"ל שניהם בסדר שעולה בהם לתורה וחותם כתב על זה בביאורו זה כתבתי מסברא כיון דאזלינן יותר בתר עלייתו לס"ת וחתימתו ואע"ג דכתב רמ"א סי"ח במי שנשתנה שמו ע"י חולי דאם עולה לס"ת בשניהם כותבין השני עיקר ומשמע מסתימת דבריו דהיינו אפילו אם עולה לס"ת תחלה בשם הראשון ואח"כ בשם השני וכו' עיי"ש הרי דזה לא נלמד מהד"מ רק מסברא כי אין כונתו כלל לכתוב שניהם ביחד רק כונתו על סדר הקדימה איזה עיקר ואיזה בדמתקרי וזה שפיר כתב מסברא אבל לפי הד"ח דקמ"ל כאן לכתוב שניהם יחד אף דבפ"כ נקרא רק בשם אחד כיון דמלידה נקרא בשניהם יחד ה"ל לבאר הביאור דמקורו מהד"מ וגם ה"ל לעשות קושיא ותירץ מסי"ח דבשם מחמת חולי אף דעולה לתורה וחותם בשניהם מפרידין אותם בגט בדמתקרי ואח"כ כתב בסדר הגט ומי שנקרא בפי כל ועולה לתורה וחותם בשני השמות יחד אז כותבין שניהם בלא דמתקרי אבל אם נקרא וכ' או שעולה לתורה וחותם בשניהם יחד ונקרא בפ"כ באחד וכו' כותבין דמתקרי וכתב על זה בביאור וז"ל ומ"ש ומי שנקרא כתבתי ע"פ מ"ש בד"מ שמלא בס"ג באם נתנו שני שמות במילתו יש לכתוב בלא דמתקרי וכ"כ עוד בד"מ ריש סימן קכ"ט דבמהרי"ק שורש צ"ח נראה דאם נקרא בב' שמות יחד כותבין בלא דמתקרי ומשמע דמיירי דוקא כשנקרא בפ"כ וגם עולה לס"ת וחותם בשניהם יחד אבל בחד מהני גווני לחוד כותבין דמתקרי שהרי בסי"ח גבי מי שנשתנה שמו ע"י חולי מסקי רמ"א ורמ"י דאם קורין אותו בשם הראשון לחוד ועולה לס"ת בשניהם כותבין השני עיקר ועל הראשון דמתקרי עכ"ל הרי להדיא דבשני שמות מעריסה מיירי ובזה דוקא אם עולה לתורה וחותם ובפ"כ נקרא בשניהם אבל אם לא נצמדו בכולם כותבין דמתקרי כיון דנפרד באחד מהם ולא כהדברי חיים וגם הטיב גיטין בפירושו לסדר הגט ס"ק י"ט תחלה פירש דברי הס"ג כמ"ש הדברי חיים ודחה זה הפירש ואח"כ פירש דס"ל דאם נקרא ראובן שמעון מלידה ולס"ת רק בפ"כ נקרא ראובן לבד כותבין ראובן שמעון דמתקרי ראובן והביא דברי הבית מאיר סימן קכ"ט סי"ד שהביא דברי מהר"ם ודקדק גם כן מדבריו דמיירי גם בשמות הלידה ומפרש דבעולה וחותם בשניהם ונקרא באחד כגון יעקב ישראל ונקרא ישראל לבד יכתוב יעקב דמתקרי ישראל ודחה דבריו עיי"ש ומה אעשה דלא ראו הגאונים הללו ספר ברכת המים דמבואר שם להדיא כדברי הבית מאיר והתו"ג בפירושו לסדר הגט כתב ג"כ כהב"מ.

אלא דלפ"ז צריך לבאר דברי הד"מ הנ"ל שסיים אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו כותבין בלא דמתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה ובמהרי"ל כתב דיכתוב שם המנהג לבסוף ולא נראה אלא כדברי המרדכי דלעיל עכ"ל דמה זה שכתב דיש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה הרי המהר"ם פירש דמיירי דוקא כשנקרא בפ"כ ולתורה וחותם יחד בשניהם וכמדומה דזה הכריחו להדברי חיים שפירש דכונת הד"מ בניתן לו במילתו שניהם ונקרא בפ"כ באחד כותבין שניהם בלא מתקרי וע"כ האריך הד"ח להביא כל סיום דברי הד"מ הללו להראות דסברה זו נובעת מהד"מ זה ובבית מאיר מבואר להדיא בסימן זה סי"ד דהבין כן דברי הד"מ וז"ל והנה בד"מ סקי"ט כתב ומצאתי עוד שם אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין בו תחלה אבל נראה דאיירי בשא"א לעמוד על העיקר איך היה סדר השמות בשעת לידה וגם סדר קריאתו לתורה וחתימתו אינו ידוע וכ' וסוף דבריו כתב דמדברי המ"כ שבד"מ נראה מסכימים עם הג"פ דבנקרא מלידתו בשניהם ובפ"כ באחד מהם ליכתוב שניהם בלא מתקרי ולא כמהר"ם בר"י ולענין סידור השמות שלא להפכם מסכים הרב מהר"ם ר' יוזפס עם הג"פ שלא להפוך בנקרא בשניהם מלידתו ונקרא בפ"כ באחד ולא כמ"כ שבד"מ עיי"ש שזה תמצית דברי הב"מ ומאד תמהנו איך יתפרנס לפ"ז סוף דברי הד"מ שכתב ולא נראה אלא כדברי המרדכי דלעיל וחפשתי ולא מצאתי דברי מרדכי לא בד"מ ולא בב"י שידבר מזה כלל וחוץ מזה רחוק מהדעת שיסבור המ"כ להפוך השמות שניתנו מלידה וקורין בסדר הזה לס"ת מחמת שקורין אותו העולם בהשני ומכ"ש איך יאמר המהרי"ל דשם המנהג יכתוב לבסוף דמשמע אף דבס"ת הוא נקרא בו ראשון דאיך אפשר לומר כן אם נקרא מלידתו ראובן שמעון וכן נקרא לס"ת ונהוג עלמא לקרותו ראובן דיכתוב שמעון ראובן אמנם פשוט דמ"ש הד"מ ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה לא קאי כלל אדסמוך לו שניתן לו שני שמות מלידתו אלא ארישא הדר אאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי וע"ז כתב דיש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה דהמ"כ ס"ל דזה הוא עיקר השם כיון דנקרא בפ"כ בין יהיה מחמת חולי או לא והמהרי"ל ס"ל דשם דנהוג עלמא לקרותו יכתוב לבסוף סברתו דעל זה יתכן יותר לשון דמתקרי כיון דנקרא כן בפי כל בין יהיה אותו השם שמחמת חולי או מלידה כיון דנהוג ליקרא בו כותבין עליו דמתקרי ועל זה סיים הד"מ דלא נראה לו דברי שניהם אלא כדברי המרדכי דלעיל והיינו המרדכי שהביא הב"י דעל מימרא זאת נרשם הד"מ זה בס"ק כ"ף דשם החולי כותבין אותו קודם לעולם אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הלידה דמשמע כ"ש כשקורין אותו תמיד בשם החולי וזה לא כהמ"כ ולא כמהרי"ל וזה אמת בכונת הד"מ וא"כ שפיר י"ל מ"ש קודם אבל אם ניתן לו במילתו שני שמות כותבין בלא מתקרי מיירי בעולה וחותם ונקרא בפ"כ בשניהם יחד כמ"ש מהר"ם בר"י בביאור סדר הגט ואדרבה דבריו מדברי המ"כ הזה יוצאין ולא כבית מאיר שכתב דחולק על המ"כ וגם המ"כ ס"ל דבשמות הלידה אין להפך סדר קריאתן רק בשם מחמת חולי כמהר"ם בר"י בסדר הגט וכמו שהבין הבית מאיר דברי מהר"ם בר"י כן ממש הבין המהר"ם דברי המ"כ שבד"מ וכמבואר להדיא בביאורו שהבאתי לעיל והיינו דס"ל אם נקרא במילתו ראובן שמעון ונקרא כן לס"ת ובפ"כ נקרא רק שמעון יכתוב ראובן דמתקרי שמעון ואם נקרא בלידתו ראובן וכן נקרא בפ"כ ומחמת חולי נשתנה שמו לשמעון ונקרא לס"ת ראובן שמעון יכתוב בגט שמעון דמתקרי ראובן אלא דבזה מחולקים מהר"ם עם המ"כ דלפי המ"כ אם נקרא בפ"כ בשם הלידה ראובן ולס"ת מקדים שם החולי שמעון ראובן דיכתוב ראובן דמתקרי שמעון ולמהר"ם יכתוב שמעון דמתקרי ראובן וכשנקרא בפ"כ בשם החולי אף דלס"ת מקדים שם הלידה יכתוב בגט שם החולי קודם בין למ"כ בין למהר"ם בר"י.

נמצא ס"ל למהר"ם בר"י דאין לחלק בין שם מחמת חולי לשמות הלידה רק לענין להפוך הסדר מקריאתן לס"ת דבגט מקדימין לעולם שם החולי אף דנקרא בפ"כ ומוקדם לתורה שם לידתו אבל לענין להפרידם להטיל ביניהם דמתקרי שוה שמות הלידה לשמות שמחמת חולי דכמו אם נשתנה שמו מחמת חולי ונקרא לס"ת בשניהם ובפ"כ נקרא רק באחד מפרידין אותם בגט בדמתקרי כן בשמות הלידה שנקרא מלידתו בשניהם וכן נקרא לס"ת רק בפ"כ נקרא רק באחד כותבין מתקרי ביניהם דס"ל דשם החולי אינו מועיל רק לעשותו עיקר להקדימו ולא לענין להפריד המחוברין וזה אמת בפירש הסדר גיטין למהר"ם ובזה יפה כיון הב"מ ולא כד"ח הנ"ל.

אלא דעל המהר"ם גופא קשה איך פירש דברי המ"כ שבד"מ כן דא"כ מה זה שכתב דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו שני שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי דמשמע להדיא דמחלק בין שם חולי לשם לידה לענין לכתוב דמתקרי ביניהם ואולי למהר"ם אינו תלוי בזה כלל רק אם נקרא בפ"כ ולתורה בשניהם כותבין בלא מתקרי ואם נקרא בפ"כ באחד כותבין ביניהם דמתקרי ובזה נראה יפה כתב הטור האבן בתשובה ט"ז בפירש דברי הד"מ דהחילוק כיון שיש לו ב' שמות מעריסה אם כן שניהם נתיחדו בין בפי העולם בין בעליה וכן יש לכתוב בלא מתקרי ובנשתנה ע"י חולי יש לכתוב מתקרי כיון שאינו נקרא בפי העולם בשניהם יחד מסתמא עיי"ש וכן צ"ל דס"ל למהר"ם בר"י וזה דוחק.

אמנם האמת עד לעצמו דכונת המ"כ שבד"מ אינו כמהר"ם בר"י אלא דס"ל כהג"פ ס"ק ס"ג דאם ניתנו לו במילתו שני שמות יחד חשוב שם אחד ואין להפרידם בדמתקרי אבל אם במילתו נקרא רק בשם אחד ונשתנה מחמת חולי אף דנקרא לתורה בשניהם יחד צריך לכתוב מתקרי ביניהם כיון דלא נצמדו יחד במילתו אלא דזה מספקא לי במאי מיירי אם מיירי בנקרא בפ"כ בשם אחד מהם ובזה בנשתנה מחמת חולי כותבין דמתקרי ביניהם כיון דבפ"כ ג"כ נפרדו ובשני שמות מחמת לידה לא משגחינן בזה דנקרא בפ"כ באחד מהם או מיירי דנקרא גם בפ"כ בשניהם ולפיכך בנקרא במילתו בשניהם אין כותבין דמתקרי ביניהם אבל בנשתנה מחמת חולי אף דנקרא בפ"כ ג"כ בשניהם או דנקרא לס"ת בשניהם ובפ"כ נקרא שם אחר שאינו מהשני שמות כעובדא דתשובות רמ"א סימן פ"ד והובא בשמות אנשים בב"ש שנקרא במילתו שעיה ולתורה סעדיא ונשתנה מחמת חולי לאהרן ונקרא לתורה אח"כ אהרן סעדיה ובפ"כ ישעיה דפסק לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה או דמיירי בכל אופן בין נקרא בפ"כ בשניהם בין רק באחד דאם שניהם ממילתו אין מפרידין אותם במתקרי ואם מחמת חולי נשתנה אז כותבין מתקרי ביניהם וזה תליא במחלוקת הרמ"א והב"ש בשמות אנשים אות סמ"ך גבי אהרן סעדיה ועיין בטיב גיטין שם דלרמ"א אף דנקרא גם בפ"כ בשניהם יחד כיון דנשתנה מחמת חולי כותבין מתקרי ביניהם ולב"ש דוקא אם נקרא בפ"כ באחד מהשני שמות לבד כותבין דמתקרי ביניהם דלרמ"א י"ל כונת המ"כ כשני אופנים האחרונים ולב"ש צ"ל כפן הראשון ונראה העיקר כפן האחד כיון דסיים ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה הרי דמיירי בנשתנה מחמת חולי דקורין אותו בפ"כ רק בשם אחד מהשני שמות ממילא בניתנו לו במילתו שניהם ג"כ מיירי בכה"ג ומ"מ אין כותבין מתקרי ביניהם וזה דלא כמ"ש הב"ש ישן והתו"ג אלא כהאחרונים דכה"ג אין כותבין מתקרי בנתיים.

אמנם עדיין קשה קצת דהא לא הוזכר במחבר ורמ"א בשום מקום דין מי שניתן לו שני שמות במילתו ונקרא בשניהם איך דינו ומפרט לפי מה שפרשתי דברי הד"מ לא סיים הך ולא נראה אלא כהמרדכי דלעיל רק על מ"ש דבנשתנה מחמת חולי אינו עיקר להקדימו אבל על דמי שניתן לו שתי שמות במילתו דיש לכתוב בלא מתקרי לא פליג וא"כ ה"ל לרמ"א להזכיר דין זה דכן יש לכתוב לכתחלה דהא לפ"ז שכתבתי ע"כ מ"ש רמ"א בסעיף זה דאם נקרא בשני שמות או שעולה כן לס"ת כשר עכצ"ל דמיירי בנשתנה מחמת חולי דאם ממילתו ניתן לו שני שמות יחד אדרבה לכתחלה צריך לכתוב כן וכמ"ש הגט פשוט ס"ק ס"ג עוד קשה דהא כבר כתבנו למעלה דבזמן הרמ"א לא היה שכיח מי שנקרא בשני שמות יחד ובאמת בנחלת שבעה הביא מספר נחלת צבי דפירש דברי הרמ"א דנקרא בשני שמות ביחד היינו במקום אחד או שעולה לס"ת בשניהם וזה היה שכיח גם בימי הרמ"א שעלה בשתיים לס"ת לכן נלע"ד עוד דכונת הד"מ והמ"כ אינו כלל על אופן שפירש אותו מהר"ם בר"י דעי שניתן לו שני שמות במילתו היינו שנקרא בשניהם יחד אלא לעולם לא היה שכיח כלל בימיהם כן רק מיירי שניתן לו שני שמות אחד לעיקר לעלות בו לתורה ואחד להקרא בו בפי העולם אזי יש לכתוב שניהם בלא מתקרי כגון נקרא לתורה עוזר ולעולם עזריה וכדומה כי זה היה שכיח כמבואר בפוסקים דאחד לעיקר ואחד לכינוי ולפעמים שניהם בלשון הקודש ולפעמים אחד עברי ואחד לעז וס"ל להמ"כ דאין כותבין מתקרי רק בנשתנה מחמת חולי אבל בניתן ממילתו אף דלא נקרא בשניהם יחד רק אחד לעיקר ואחד לטפל מ"מ כותבין בלא מתקרי ומהרי"ל ס"ל דשם המנהג בפי העולם כותבין לסוף והמ"כ ס"ל דשם שקורין אותו העולם כותבין תחלה ולתרוייהו כותבין בלא מתקרי ועל זה סיים הד"מ ולא נראה אלא כדברי המרדכי דלעיל והוא המרדכי שהביא הד"מ גופא לעיל ס"ק י"ח דרגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה וכן הוא בהלכות הגט דמרדכי אדם שיש לו כינוי אם הכינוי לשון לעז כותבין מכונה ואם הכינוי בלשון הקודש יכתוב דמתקרי עכ"ל וזה מיירי שניתן לו במילתו השם והכינוי דאם נשתנה מחמת חולי לעולם מקדימין שם החולי אפילו יהא לעז גם אינו כינוי כלל וע"כ סיים הד"מ דלא נראה אלא כהמרדכי דעכ"פ נשמע מניה דכותבין מתקרי או המכונה ביניהם ולא כותבין שניהם יחד וע"כ לא הזכיר הרמ"א דין דניתן לו שני שמות במילתו ונקרא בשניהם דזה לא היה בנמצא בימיו אבל דין זה של המרדכי מבואר באר היטב סט"ז ברמ"א ודברי המ"כ לא הביא כיון דפליג עליו ודו"ק.

הג"ה אם נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי עכו"ם בשם אחד וכו' מעשה בא לפני אברהם נקרא לתורה ומעריסה ובפי כל נקרא באמי ויצא מכאן למקום אחר ונשא אשה והוחזק שמו בפי כל אדאלף רק לתורה עולה אברהם ורוצה לגרש שם אשתו והוריתי לכתוב אברהם המכונה אדאלף והמכונה באמי אף דאדאלף שם גוים צריך לכתבו כמבואר כאן וכ"כ בחתם סופר ח"ש מא"ע סימן ל"ח גבי לביאה המכונה לעני וכ"כ הד"ח בהשגותיו על ספר אנשי שם בשער התשובות סימן קמ"ב ומ"מ גם כינוי באני צריך לכתוב אף דאינו נקרא במקום הכתיבה ונתינה כדאיתא לעיל סי"ב וכדעת מהר"ם לובלין בשם וחרוש ומירל דלא כטיב גיטין שם כאשר השיגו שם הד"ח ומחמת דשם אדאלף הוחזק במקום הכתיבה ונתינה הוא עיקר להקדימו לכינוי באמי דאינו נקרא שם ואם נקרא בקמץ הדל"ת הוא במשקל וואלף באל"ף אחר הדל"ת אבל אם נקרא אדאלף במלאפם צריך לכתוב בוא"ו אחר הדל"ת.

והקשה לי חכם אחד הא הדברי חיים תירץ מה שהקשה מהרש"ל דיש חשש לעז במקום גירושין דאין יודעים כלל שם זה ותירץ הד"ח כיון דכתב דמתקרי משמע דאין השם ברור רק שיש קורין כן וא"כ אותו שא"י שם זה גם הוא לא יטעה באשה אחרת רק יתלה דמסתמא יש קורין אותו גם בזה אף דהוא לא ידע ולכן יפה פסק מהר"ם לכתוב מירוש דמתקריא מירל עיי"ש משמע דהמכונה א"א לכתוב על שם שאינו ידוע במקום הגירושין. והשבתי אם לא היינו כותבין רק מכונה אחד יש מקום לומר כן דבשלמא מתקרי משמע דרק יש קורין כן דאם כ"ע קורין כן היה נכתב שם זה לבד אבל במכונה יש לומר דנתכנה בפי הכל כן רק מחמת דאינו רק שם לעז ויש לה שם קודש כותבין המכונה אמנם כאן דנכתב קודם המכונה אדאלף ע"כ נדע דלאו כ"ע קרי לו באמי אף לכינוי לבד דא"כ לא היו כותבין רק המכונה באמי ואדרבה הכינוי אדאלף ברור יותר מדהקדימו וא"כ ליכא חשש לעז וגם אם נקרא במקום גירושין רק שם קודש ובמקום אחר יש לו כינו בפי כל משמע מתשובות מהרמ"ל סל"ט דצריך לכתוב המכונה מדכתב שם שיכתבו מירוש דמתקריא מירל דמאחר ששניהם אינם לה"ק לכן אין לכתוב המכונה משמע דאם שם מקום הגירושין היה לשון הקודש היה כותב המכונה מירל על שם שאינו במקום הגירושין ודו"ק.

סעי' ט"ו מי שיש לו ב' שמות והשם הב' יוצא משם הראשון וכו' אחד בא לגרש והיה שמו הקודש שעולה בו לתורה יהודה אריה ונקרא בפי כל יודה ליב והוריתי לכתוב בגט יהודה אריה דמתקרי יודה ליב אף דיודה קיצור שם הוא מיהודה וא"צ לכותבו כדאיתא בטי"ג מ"מ כיון דמוכרח לכתוב דמתקרי יודה ליב משום שם ליב מוכרח לכתוב שם יודה כשם שנקרא בפי כל וכעין שכתב בנו"ב לענין מאיר ליב המכונה מייאיר ליב אף דמייאיר הוא קיצור השם ממאיר וא"צ לכתבו מ"מ כיון דצריך לכתוב משום ליב צריך לכתוב מייאיר כאשר נקרא בפ"כ דהא כן מכונה וכ"כ בטי"ג לענין שעיה דאם עולה לתורה סעדיה ונקרא בפ"כ שעיה כותבין דמתקרי שעיה עיין בטי"ג בש"א אות סמ"ך והא דכתבתי מתקרי ולא מכונה הוא לפי שגם הוא לשון הקודש ובספר פתחי תשובה על א"ע בקונטרס השמות אות יו"ד הובא בשם תשובה מאהבה באחד שהיה נקרא בפי כל יודא וחותם יודא ועולה לתורה בשם יהודה וצוה הנו"ב רבו לכתוב בגט יהודה דמתקרי יודא עיי"ש הרי אף דחתם יודא באלף כתב דמתקרי מכ"ש באינו חותם כלל וצריך לכתוב כמו שנקרא בפי כל דאזי צריך לכתוב יודה בה' דיוצא משם יהודה והוא שם לה"ק והוא מלשון הודאה ודאי דצריך לכתוב דמתקרי.

עיין מהרי"ק שרש קס"ב דכינוי לשון העולם כ"כ רד"ק והוא מפורש בפרק ר"י בע"ז כ"ב ע"ב היכנו שגנזנום.

אחד בא לגרש אשתו ואמר שאביו נקרא בפי כל ועולה לתורה יודה ולא היה יודע לחתום גם אמר הבן שאביו היה ע"ה שלא ידע לדקדק כלל בין יהודה ליודה והוריתי לכתוב בגט יהודה דודאי זה עיקר השם רק העולם מבליעין הא' ברהיטת לשונם ועיין בטיב גיטין בש"נ אות יו"ד גבי יודת מ"ש בשם מהר"ם חריף ואף דמשמע שם קצת דאם עולה לתורה בשם יודה צריך לכתוב כן היינו אם מצוה בכונה לקרותו כך לתורה אבל לא באיש כזה שאינו יודע בין ימינו לשמאלו לחלק והחזנין בכפרים ודאי אינם מדקדקין בכונה רק כפי הרגל הקריאה בפי העולם ומבליעין ג"כ הה' ברהיטת לשונם ועיין בדברי חיים שם באשה שנקראת יודת דעתו נוטה לכתוב יהודית רק לא רצה לסמוך ע"ד נגד מס"ג הראשונים והיכא דאתמר אתמר באשה דוקא דהרבה נקראות מעריסה יודת אבל באיש לא שכיח כלל להיות נקרא עיקר שמו יודה ובפרט לפי דעת הגט מקושר הובא בפתחי תשובה בלקוטי שמות דאף דעולה לתורה ונקרא בפי כל שעיה בלא יו"ד דצריך לכתוב ישעיה ביו"ד וכן יהושע אף דנקרא שיע וכן ישראל אף דנקרא שראל וכן כל כיוצא שידוע דקריאת העולם ברהיטא וכונת הקריאה לשם ישעיה ויהושע וישראל עיי"ש בקונטרס השמות בכללים אות י"א ובשמות אנשים אות סמ"ך דהורה לכתוב סעדיה דמתקרי ישעיה אף דנקרא רק שעיה בלא יו"ד מחמת דכך השם בעצמותו רק העולם אינן מדקדקין וק"ו הוא היכא דאינו כותב דמתקרי דצריך לכתוב עיקר השם כאשר הוא בעצם ולא כשם שהוא נקרא הוא נכתב.

אחד בא לגרש ואמר שמו יאסל ועולה כן לתורה ואביו הושע ועולה ג"כ לתורה כן וסדרתי בגט יאסל בן הושע אף דמן הטי"ג בש"א אות יו"ד ס"ק י"ט וס"ק כ"א דעתו כה"ג לכתוב יוסף או יהושע לבד אמנם אינו מבואר שם אם עולה לתורה יאסל או יושע ג"כ מה דינו ויהיה דעתו איך שיהיה בגט פשוט סימן קכ"ט ס"ק ס"ז וס"ח מבואר דלא כדבריו ובדברי חיים גבי שם טובי מוכח ג"כ דכה"ג יכתוב רק שם הקיצור ובדברי חיים בש"א אות יו"ד סקי"א השיג ג"כ על הטי"ג בשם הושע ויש ט"ס שם דנתחלף הושע בהושעיא או נזדקר לפניו ט"ס בטי"ג ומ"מ היוצא מן הד"ח דנמצא גם שם הושע אף שהוא בקיבוץ השין ואשתו שמה חנציה כתבתי בה' לבסוף כמ"ש בלקוטי שמות לפ"ת ובטי"ג בשם סאייה סק"ד אף דלא נודע כלל שם העריסה רק כיון דשם זה נגזר מן שם שרה שיש בה ה' צ"ל סאייה בה' וכ"כ בד"ח בש"נ אות שי"ן סק"א וראיתי בשו"ת שואל ומשיב הורה לכתוב חנציא בא' דספק שמא שם לעז הוא וצ"ל בא' וכיון דהיכא דצ"ל ה' וכתב א' כשר בדיעבד ע"כ הספק צריכין לכתחלה לכתוב כן עיי"ש ודבריו תמוהין דהא אם כתב ה' במקום שהיה צ"ל א' יותר כשר כמבואר בסימן קכ"ט סל"ד בהג"ה ובב"ש סק"נ דדעת ז"מ לפסול אם כתב א' במקום ה' עיי"ש ועיין בג"פ סימן קכ"ט ס"ק קמ"א דאם כתב ה' במקום א' אפילו במקום דאפשר לכתוב אחר בנקל אין להטריח לכתוב אחר ונותנין אותו לכתחלה אך אם שינה וכתב אל"ף במקום ה' בא כשר רק במקום עיגון ושעת הדחק וכ"כ שם בס"ק קל"ה ובס"ק קי"ט ואם כתב ה' במקום א' כ"ע מודים דכשר ליתן לכתחלה א"כ כשאנו מסופקין איך לכתוב אם בה"א או באל"ף ע"כ צריך לכתוב בה"א דזה כשר יותר לכ"ע ומפרט דהכא לאו ספק הוא כלל אלא כיון דשם חנציה נגזר מן שם חנה צריך לכתוב בה"א כשם שחוצב ממנה וכמ"ש מהרי"ט בכמה דוכתי והובא בג"פ ס"ק קל"ה וכיון שחצב משום לשון הקדש אשר ישנו בה"א אף דאשה זאת נקראת מעריסה רק חנציה צריך לכתוב בה"א ואין בו ספק ודעת הע"נ אם נגזר משם הקודש אפילו אין בו ה"א צריך לכתוב ה"א כגון ראחטשא מן רחל עיין בד"ח בש"נ אות שי"ן לכן כתבתי חנציה בה"א.

ואם אבי המגרש או אבי המתגרשת שמו יאסל ואינו ידוע איך עלה לתורה וחתם נראה יותר טוב לכתוב יוסף כי סתמא דמלתא עלה בשם יוסף ולא נשתקע שם יוסף וזה אינו מבואר להדיא בג"פ שם כי מיירי התם במגרש ומתגרשת עצמם וכן ד"ח מיירי כן ובטי"ג מפורש כה"ג לכתוב שם העיקר כנז"ל ובטי"ג בש"א ס"ק כ"א באמצע ד"ה ולדינא הניח בצ"ע אם יש להקל במקום עיגון היכי דנקרא בפי כל יושע וכן נכתב בגט אך חותם עצמו יהושע דאפשר גרע מחניכה כיון דחתימתו בשם הראוי וגם העולם אין עושין זה מצד שקובע השם רק שמקילין לעצמם המבטא בהשמטת הה"א אבל גם הם מכונין לעיקר השם שהוא בה"א והכל יודעין שהברת שמו העיקרי שראוי לכתבו בגט הוא בהא עכ"ל וא"כ ה"ה בכה"ג ביאסל אם חותם יוסף או עולה לתורה בשם יוסף וא"כ כשלא נודע חתימתו יש לחוש לכך וגם בפ"ת סימן קכ"ט סק"ב כתב בשם השיבת ציון סימן פ"ז דאפשר לומר דקיצור השם גרע מחניכה עיי"ש ובקונטרס השמות להפ"ת בש"א אות יו"ד הביא מתשובת מים חיים דכתב שם אבי הבעל איציא החניכה שלו שנקרא כן בפ"כ גם בפניו תמיד ועיקר שם הקודש שלו לא נוכל לידע בבירור מחמת שהיה איש כפרי תמיד ונפטר זה כמה שנים עכ"ל אפשר שם נסתפק שמא היה לו שם עיקר אחר לא יצחק דהא איצל או איצלי יש ספק אם לא נגזר משם אצל וכמבואר בדברי חיים בש"א אות יו"ד סק"ב וא"כ ה"נ אפשר שם איציא אפשר שיהיה מהשם הנה ואין הספר ת"י.

סכ"ב אלי' האחרונים העלו לכתוב שני גיטין באחד אלי' ובאחד אלי' עיין טיב גיטין ס"ק ל"ב דאף דנקרא בפ"כ אלי' וכתבינן בגט אחד אליהו דשמא כך עיקר שמו א"צ לכתוב דמתקרי אליה דאם עיקר שמו אליהו א"כ אליה רק קיצור השם וא"צ לכתבו ומעשה בא לפני אחד נקרא בפ"כ אליה ואמר דכן שמו מעריסה מחמת שיודע שאביו קראו אחר שם קרובו שהיה נקרא אלי' ומגרש זה עולה לתורה בשם אליהו מלא והוריתו אם כששואלין אותו איך יקראו אותו לעלות אומר אליהו מלא אזי צריך לכתוב באחד אליה דמתקרי אליהו דהא שמא עיקר שמו אליה לבד דשמא קרובו לא היה שמו רק אליה וכן קראו אביו לזה ומ"מ כיון שהחזיק בעצמו גם שם אליהו ול"ל דהוי קיצור א"כ יש לו שני שמות וצריך לכתוב שניהם ומ"מ עיקר השם אלי' כיון דמעריסה הוא וג"כ שם הקודש הוא וכולה עלמא הכי קרי ליה ובגט שני יכתוב אליהו מלא לבד ול"ל כיון דאומר לקראו בשם אליהו הרי חזינן דשמו אליהו ויהא סגי בגט זה לבד דז"א דהא לפנינו הוא ואומר דשמו מעריסה אליה חסר וא"כ נהי דמה דאומר לקרותו לתורה אליהו נימא משום דכסבור דכל אליה שמם לתורה אליהו מ"מ החזיק לעצמו גם שם אליהו ולפי מ"ש בטי"ג בלקוטי שמות בס"ק ח"י לענין מנחם שואל נראה דה"נ אפילו הש"ץ מעצמו קוראו אליהו יש לכתוב אליה דמתקרי אליהו בגט אחד ועתה נ"ל דסגי בגט אחד לכתוב בו אליהו דמתקרי אליה וכמ"ש בקוה"ש של הרב מאוסאטין אות וא"ו בחידושים

באות אלף בטי"ג בש"א ס"ק ל"ו נסתפק בנשתקע שם עריסה בקריאה ולא בחתימה אם יכול לכתוב עליו דמתקרי ולפמ"ש בשו"ת ב"ח הישנות סי' צדי"ק לכתוב טיקטין דמתקריא טיקאטשין מחמת דכן כותבין שם זה בשטרי קיומים מן המלכות אף דנשתקע בקריאה עיי"ש מוכח דיכול לכתוב דמתקרי.

סעי' ט"ז בהג"ה י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דמתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשני כותבין דאתקרי כן הגיהו האחרונים בנ"צ וג"פ ותו"ג ובנ"צ העיד שכן מצא בש"ע מדפוס ספרד ובגוף ביאור דברי הרמ"א נדחק הג"פ דקאי על שם הנשתקע ודוחק הוא דהא קי"ל דא"צ לכתוב שם הנשתקע כמבואר בסח"י לקמן.

ולדעתי יובן עפ"י מה שבא מעשה לפני באשה אחת שמחמת חולי ברכוה בשם באבא וכן נקראת אח"כ ונשתקע שם העריסה והנה בשם אלטא או אלטיר כתוב בספר אנשי שם די"ל דצריך להקדימו לשם העיקר דזה כשם שמחמת חולי דהוא עיקר משום דנקרע גז"ד ע"י שיני השם כן זה ניתן לו לסגולה שתקין ויאריך ימים ולפעמים כתב בספר אנשי שם די"ל דצריך לכתוב שם העריסה קודם דמתקרי אלטר ולפעמים כתיב דיכתוב המכונה אלטר ובספר דברי חיים הביא ראיה מתשובות מהרח"ש בשם קונפראדה דהוא מי שמתו לו בניו וכשנולד לו בן אחר באות השכנות וקונים אותו כדי שיחיה ולכך קראו לו קנפראדה כלומר קנוי וכתב הרח"ש דכותבין המכונה קנפראדה ואין כותבין דמתקרי דאינו שם העצם וכמעט דומה לתואר ולא לשם וקנפראדה הוא כמו אלטיר לדידן עיי"ש ולפע"ד אין ראיתו מוכרחת דבשלמא בשם קנפראדה הסגולה היא הקניה דמחמת דזה האב ריעא מזלו מוכר בנו לאחר והוי כמו משנה מקום מרשות לרשות דשלשה דברים קורעין גז"ד של אדם שינוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה אבל לא מן השם הוא זה הסגולה רק ממילא עי"כ קוראין לו קנפראדה אבל שם אלטיר או אלטא או באבא שמא גרים דזה עיקר הסגולה דברית כרותה לשפתים ע"כ קוראין לו אלטר כדי שיזקין דהוא לעז של זקן א"כ י"ל דדמי לשם מחמת חולי דאף דהוא שם לעז מ"מ מקדימין אותו לשם קודש של העריסה כמ"ש בהג"ה לקמן סח"י אלא אם נחליט דצריך להקדים שם העריסה לשם אלטר בזה ודאי צריך לכתוב המכונה כיון דאינו שם הקודש ושם שניתן לו מעריסה הוא שם הקודש ואין זה צריך ראוה אבל מה דצריך ראיה א"ל נחשוב שם אלטר לשם העיקר להקדימו כשם דמחמת חולי ולזה אין ראיה מוהרח"ש רק אם נאמר דגם שם הסגולה מה שמפרסמין הקניה ע"י שמו ואין זה במשמע.

אמנם אם מחמת חולי ברכוהו בשם אלטר או לנקבה אלטא או באבא בזה נ"ל דלכ"ע צריך להקדימו לשם העריסה אף דשם העריסה קודש וזה חול ולעז דלמה יגרע משאר שם לעז כשמתברך מחמת חולי דמקדימין אותו וגם הדברי חיים יודה וזה ברור.

ואם נשתקע שם העריסה נ"ל דמ"מ צריך לכתוב גם שם העריסה דכיון דאלטא או אלטיר או באבא אינו שם העצם לעולם וכ"ע ידעי דכל מי שיש לו שם זה יש לו עוד שם אשר ניתן לו לעיקר מעריסה לא חשוב נשתקע ואין חשש לעז שיאמרו אינו זה המגרש וכן מוכח מהב"ש בשמות נשים אות מ"ם גבי שם מעזי ובדברי חיים שם ובטיב גיטין גבי שם גיליבי וכן דעת מהרי"ק ומהראנ"ח גבי שם באלי ושוב אח"כ מצאתי בספר אנשי שם כתב כן בסימן מ"ו גבי שם אלטא אף דכ"ע אין קורין רק אלטא כותבין גם שם עריסה דל"ד לשאר שם הנשתקע ומטעם שכתבתי

אמנם תינח כשמקדימין שם העריסה שפיר אפשר לכתוב המכונה אלטר אבל אם שם אלטר מחמת חולי דע"כ צריך להקדימו ולכתוב דמתקרי על שם העריסה וכמ"ש וא"כ כשנשתקע ואין נקרא כן עתה בשום פעם איך יתכן לכתוב דמתקרי דלא שייך רק על מה שקוראין אותו העולם וכאשר הבאתי לעיל סט"ו לענין שעיה או מייאיר בשם הנו"ב והטי"ג דהיכי דצריך לכתוב דמתקרי צריך לכתוב שעיה או מייאיר כשם שהוא נקרא בפי העולם עכשיו ונראה דכה"ג צריך לכתוב אלטר דאתקרי שם העריסה כגון שמעריסה נקרא ראובן יכתוב אלטר דאתקרי ראובן ובאשה יכתוב כה"ג דאתקריא דבזה סובל הפירש דאתקרי מכבר וכמ"ש הגט פשוט בסימן זה ס"ק פ"ג ובס"ק צ"ז מעשה מגדולי הדור בירושלים שעשו כן וכתבו על שם הנשתקע דאתקרי ומבואר בג"פ שם דאפילו שם השני מחמת חולי ועי"כ נשתקע שם הראשון שפיר דמי לכתוב על שם הראשון דאתקרי בזכר ודאתקריא בנקבה עיי"ש ונהי דאנן אין כותבין כן בשם הנשתקע היינו משום דפסקינן כפוסקים דשם הנשתקע א"צ לכתוב כלל ובאמת אם נשתקע שם שמחמת חולי דכתב רמ"א בסמוך סח"י יש מי שמצריך שני גיטין כתב עלה בתו"ג שיכתוב בגט השני דאתקרי על שם הנשתקע ונראה מה דלא סגי להו בגט אחד לבד הוא משום דיש פוסקים דאסור לכתוב שם הנשתקע והיינו מחשש לעז שיאמרו אין זה המגרש כיון דנשתקע ולא הוחזק עתה כלל בשם אחר ומ"מ גם בזה דעת הג"פ דאין מיחוש כלל וכן דעת מהריק"ש הביאו שם הג"פ וכתב הג"פ דזה יותר טוב מלכתוב שני גיטין וכן מבואר בשו"ת גינת וורדים בחלק א"ע ח"ב אודות אשה שבלידתה קראוה שרה ונשתקע ממנה שם שרה וכ"ע קוראין לה סרור ונסתפקו כיצד יכתוב אם שרה דמתקריא סרור א"ד כיון שנשתקע שם שרה יכתב סרור דמתקריא שרה א"ד אין לכתוב כלל שרה כיון שנשתקע והשיב דיכתוב סרור לבד דאם יכתוב שרה דמתקריא סרור יש לחוש דנראה דשם שרה עיקר וסרור הוא טפול ויבואו לטעות שאין זאת המתגרשת דמפורסמת בפי כל סרור גם לכתוב סרור דמתקריא שרה אינו דכיון דאין שום אדם קורא אותה בשם שרה יאמרו העולם שאין זאת האשה המתגרשת תו כיון שעיקר שם זה הנחת הראשונה הוא בגזר משם שרה כיצד נמלא ידינו לעשות שרה טפל כללא דמלתא לכתוב שם סרור לבד עדיף טובא אמנם לרווחא דמלתא נראה דשפיר דמי לכתוב סרור דאתקריאת שרה דהשתא אין בו שום מכשול כיון ששם עיקר היה שרה הרי נכתב בגט דאתקריאת דמשמעו שנקראת בעת הלידה בשם שרה והשתא על הקורא המלאכה לגמור אם אשה זו עדיין נקראת בשם שרה הנה יפרש אומרו דאתקריאת שרה על שעת הלידה ואין בזה שלילה שעכשיו אינה נקראת בשם שרה אלא אימא שעדיין נמשך לה שם זה ואם נשתכח ממנה שם שכה לגמרי יפרש לשון דאיתקריאת ר"ל בעת הלידה לבד ולא נמשך לה שם זה ואין חשש בדבר שפעמים יפרש כך ופעמים יפרש כך שגדולה מזו כתב הריב"ש גבי אשה שכתבו בגט הדרה וכו' ותיקון לשון דאתקריאית למדוהו הראשונים מתוך דברי מהריקי"ש ז"ל וכתב עוד שם סימן כ"ג שהוא תקון רבני מצרים לכתוב דאתקריאת ותיבה זו מורה שהוה לה שם מקדם ובכל אשר תחפוץ תענו אם השם נשכח ממנה שפיר קאמר דאתקרי דאינו אומר דמתקרי אלא דאתקרי על שמקדמת דנא היה לה שם זה ואם עדיין יש לשם ההוא זכרון ג"כ שפיר דמי דאמרו דאתקרי אינו שולל דעכשיו אינו נקרא כן אלא להורות בא שמקדמת דנא היה לו זה השם ודרך זו כבשוהו רבני גאוני מצרים עיי"ש והובא בשער התשובות שליקט הד"ח וכן מבואר בשו"ת דרכי נועם חלק א"ע סימן מ"ה וז"ל ואנו נהגנו אם אנו מסופקים אם אפשר שיש מי שקורא אותו בשם ראשון חיישינן אמיעוטא וכותבין לכתחלה דהוה מתקריא או דאתקריאת כלשון בעל המפה ז"ל אבל אם נתברר ששם הראשון נשתקע מכל וכל אין כותבין אלא שם שני בלבד עכ"ל הרי אף בספק נשתקע סמכו לכתוב דאתקרי אף די"ל דיש חשש לעז למי שאינו יודע שהיה לו שם אחר כלל מכ"ש בנדון דידן דשם השני אינו שם העצם וכ"ע יודעים דכל מי שנקרא אלטר או אלטא ובאבא יש לו שם אחר מעריסה דזה לא חשיב נשתקע כמו גבי שם באלי וגיליבי ומעזי בזה אין שום מיחוש וצריך לכתוב דאתקרי לזכר דאתקריא לנקבה על שם שיש מעריסה ומ"ש ספרים הנ"ל דאתקריאת היינו לפי מנהגם לכתוב דמתקרית ולפי מנהגינו לכתוב דמתקריא בכה"ג צריך לכתוב דאתקריא לנקבה.

ובזה יש לפרש דברי הרמ"א בסעיף זה דמיירי כה"ג דשם שני אינו שם העצם והכל קוראין לו רק בשני והשני עיקר כגון מחמת חולי וכה"ג דמ"מ צריך לכתוב שם הראשון ג"כ כותבין עליו דאתקרי ולא בא ללמדינו אם צריך לכתוב שניהם רק בא ללמדינו היכא דצריך לכתוב שניהם אם רגיל בשניהם ואחד עיקר כותבין על הטפל דמתקרי ואם אינו רגיל כותבין דאתקרי על הטפל.

והנה בטי"ג בלקוטי שמות סקל"א כתב דליכא ט"ס ברמ"א דלא כהג"פ והתו"ג ולא מהני דאתקרי על שם הנשתקע וע"כ גם התו"ג לא סמך על גט אחד בשם הנשתקע לכתוב עליו פלוני דאתקרי פלוני משום דאף שיכתוב דאתקרי לא יצא ידי הסוברים דשם הנשתקע אין לכותבו כלל דאף אתקרי לא מהני דמ"מ יש חשש לעז כיון דנשתקע לא יעלו על דעתם שהיה לו שם שלא ידעו בו כלל וכ"כ שם אות ל"ג אמנם בדברי חיים שם סקי"א השיג עליו דבאמת יש ט"ס בהג"ה וכן העיד הצ"צ שמצא כן בש"ע מדפוס ספרד עיי"ש ונראה דמ"ש הצ"צ הוא ט"ס שלא מצאתי שם מזה כלום וצ"ל הנ"ל והנה כמדומה שהמחבר טיב גיטין לא ראה בשו"ת גינת וורדים ובשו"ת דרכי נועם אמנם גם לדבריו כבר כתבתי דודאי בשאר שם הנשתקע יש מקום לעז מחמת שלא ידעו העולם כלל שהיה לו שם אחר אבל בשם כזה אלנור ואלטא ובאבא וכה"ג דהכל יודעים שאינו שם העצם וכל מי שקוראין לו כן שם עצם אחר לא חשיב נשתקע כלל כאשר מבואר במהרי"ס ומהראנ"ח ומהרי"ט בשם באלי וגליבי ובב"ש בשם מעזי ובד"ח שם ובשם אלטא בספר אנשי שם וצריך לכותבן כיון דלא נשתקע ומ"מ א"א לכתוב עליו דמתקרי כיון דאינו נקרא כן עתה וע"כ אי אפשר רק לכתוב לזכר דאתקרי ולנקבה דאתקריא וכן ראוי להורות למעשה ועיין בטיב גיטין בשמות נשים אות ד' דינא מ"ש בשם ע"נ דשם דינא אינו שם העצם וע"כ אף שנשתקע שם העצם צריך לכתוב שם העצם קודם והמכונה דינא ואם אין יודעים שם העצם יכתבו אנת אנתתי המכונה דינא עיי"ש ושם באבא או אלטא או אלטר דמי ממש לשם דינא דו"ק.

אברהם יצחק לתורה ובפ"כ איצק במקום דירתו ובמקומות אחרים עולה לתורה כששואלין אותו מצוה לקרותו יצחק לבד וגירש במקום שאין מכירין אותו בשום שם הוריתי לכתוב אברהם יצחק דמתקרי יצחק המכונה איצק אף דאיצק קוה"ש וא"צ לכתבו כאן מוכרח כיון דנקרא לתורה אברהם יצחק צריך לכתוב מה שנקרא בפ"כ רק בשם אחד וצריך לכתוב איצק כמו שנקרא ואינו סגי בשם יצחק שבמקום אחר כיון דבמקומו לא נקרא יצחק לבד.

סעי' ח"י מי שנשתנה וכו' בא לפני מגרש אחד נקרא שמו מעריסה עזריאל ומחמת חולי ברכוהו להיות נקרא חיים עזריאל ואח"כ נקרא בפי כל רק עזריאל וכן עולה תמיד לתורה וברוב פעמים חותם כן רק לפעמים חותם חיים עזריאל והנה מבואר בש"ע סעיף זה ובס"ג דשם שעולה בו לתורה וחותם הוא עיקר גם נגד שם שמחמת חולי ואם עליה לתורה וחתימה סתרו כתב הג"פ ס"ק צ"ח דשם מחמת חולי מכריע לעשותו עיקר אם רגיל בשניהם בשוה אבל אם רגיל באחד יותר כגון שרגיל לעלות לתורה ואינו רגיל לחתום עליה לתורה עיקר עיי"ש וכ"כ בתו"ג סח"י וא"כ הכא דגם בחתימה עפ"י רוב חותם רק עזריאל ודאי זה עיקר השם וא"כ צריך לכתוב שם עזריאל לעיקר וקודם ועל שם חיים עזריאל דמתקרי אלא דעל שם החתימה אין נכון לכתוב דמתקרי כמ"ש הטו"ז ולהשמיט שם חיים א"א דלא חשיב נשתקע כיון דחותם בו לפעמים אמנם י"ל לפמ"ש הטיב גיטין בשמות אנשים אות א' גבי אברהם אבא דאם נקרא בעריסה ואח"כ אינו נקרא בו רק חותם בו שפיר לכתוב דמתקרי וכן העלה החתם סופר באבן עזר חלק ב' סימן כ"א אם חותם בשם העריסה אפשר שפיר לכתוב דמתקרי א"כ הכי נמי כיון דנקרא מחמת חולי כן שפיר נכון לכתוב דמתקרי על החתימה אלא מחמת דהרבה גדולים כתבו שאין לכתוב דמתקרי על החתימה בשום אופן וגם החת"ס שם סמך עצמו בעובדא שבא לפניו שהיה המגרש מומר וא"א בקל לכתוב שני גיטין לכן הכא פסקתי לכתוב עוד גט שני עזריאל לבד ולהשמיטו החתימה והוי חניכה שהכל קורין בו דלכתוב חיים עזריאל דמתקרי עזריאל ודאי אינו נכון דחיים עזריאל ודאי שם טפל אף דבא מחמת חולי

ולפי מה שהעלתי לעיל סעיף ט"ז היה אפשר לכתוב עזריאל דאתקרי חיים עזריאל וסגי בגט זה לחוד כיון דכותב דאתקרי באלף דלשון זה אפשר לפרשו דאתקרי כבר אף דעתה לא נקרא כן ואם על החתימה יתכן לומר דנקרא כן גם עתה יש לפרש דאתקרי גם עתה וכמ"ש בגינת וורדים הנ"ל וזה דרך ישר בכל שם העריסה שנשתקע בקריאה רק חותם בו דנסתפקו האחרונים אם רשאי לכתוב דמתקרי דלפמ"ש יש עצה לכתוב דאתקרי באלף ומטעם שכתבתי אלא דמחמת שלא מצאתי כן מפורש לא רציתי לסמוך על דעתי לעשות מעשה בכה"ג.

ב"ש ס"ק ל"ז כותבין והמכונה וכו' דל"פ ואם צ"ל דמתקרי וגם המכונה כתב בטי"ג בלקוטי שמות סכ"ד דאם עולה לתורה שמריה יהודה ונקרא בפי הרוב ליב וקצת קוראים אותו שמריה ליב צ"ל שמריה יהודה דמתקרי שמריה ליב והמכונה ליב ואם כתב שמריה יהודה המכונה ליב ודמתקרי שמריה ליב ינתן לכתחלה עיי"ש ובשו"ת חת"ס ח"ב א"ע ס"ס כ"ה אחד היה שמו אייזק ונשתנה מ"ח למשה כתב משה דאתקרי יצחק המכונה אייזק עיי"ש נראה דל"פ אטי"ג דכינוי אייזק אינו רק לשם יצחק לכן א"צ לכתוב והמכונה אמנם בתו"ג סימן קכ"ט סי"ד ס"ק טו"ב כתב משה דמתקרי יהודא המכונה זלמן עיי"ש הרי אף דזלמן אינו כינוי ליהודא יותר ממשה מ"מ ל"כ והמכונה וכ"כ בחידושיו שם סק"כ עיי"ש ובס"ק ל"ב כתב דבכינוי כותבין והמכונה כשכותבין שני כינוים נראה דעתו דוקא כשכותבים ב"פ המכונה צ"ל והמכונה אבל כשכותב דמתקרי בפ"א אצ"ל והמכונה בוא"ו וגם כשכותב ב"פ דמתקרי היכי דשניהם אינם שם שמ"ח ראיתי שערוריה דב"ש כתב אפשר דל"פ דפ"ת בסה"ג ס"ק י"ז כתב בשם תשובות מים חיים לכתוב דמתקרי שני בלא וא"ו והג"פ כתב ודמתקרי בוא"ו ואפשר לחלק דשאני נידון הג"פ דכותב שם שיש לו במקום אחר עיי"ש והבית מאיר סימן זה סי"ב כתב דאם היה לו שם במק"א בנימין המכונה וואלף ובמקום כו"נ זאב המכונה וואלף יכתוב זאב המכונה וואלף דמתקרי בנימין המכונה וואלף עיי"ש ולא כתב ודמתקרי בוא"ו אף דהוא שם של מק"א.

ובעיקר דברי הב"מ צל"ע כיון דוואלף מכונה כזאב ולבנימין למה יכפול הכינוי וואלף הלא מכונה כאן ובמק"א וואלף ודי באחד לכתוב זאב המכונה וואלף דמתקרי בנימין ונראה דהב"מ נמשך אחרי דברי ב"ש שבס"ק כ"ד דאם נקרא לתורה משה יהודא ובפ"כ משה ליב יכתוב משה יהודא המכונה ליב דקאי המכונה ליב אדסמיך ליה על שם יהודא עיי"ש ועיין נוב"ת סימן קי"ט דהב"ש ס"ל דכונה המכונה קאי על השם שהשם זה מכונה כך ולא כן הוא דקאי על האדם שהאדם מכונה כן וראיה דלאיש כותבין דמתקרי ולאשה דמתקריא ולאיש קורין המכונה בסגול ולאשה בקמץ ואם קאי על השם ל"ש לחלק בין אשה לאיש עיי"ש וכן הסכים הטי"ג בלקוטי שמות בכ"ד עיי"ש וא"כ י"ל דהב"מ נמשך אחר הב"ש דהמכונה קאי על השם וע"כ צ"ל וואלף ב"פ לומר דשם זאב י"ל כינוי וואלף וגם שם בנימין אבל להנו"ב וטי"ג דהמכונה קאי על האדם די לכתוב וואלף פ"א דהאדם זה מכונה וואלף בכ"מ אמנם הטי"ג בלקוטי שמות הביא דברי הב"מ ולא השיג עליו בזה עיי"ש בלקוטי שמות שמ"ח סט"ז וצ"ע ובשו"ת משיבת נפש חא"ע סימן פ"ב כתב באחד שנקרא לס"ת יהודא ליב וכן חתם ואח"כ שינה שמו לתורה אריה ליב וחתם עדיין יהודא ליב והורה לכתוב אנא יהודא דמתקרי אריה המכונה ליב דכינוי ליב קאי על שניהם יחדיו עיי"ש נראה דשאני התם דיכול לכתוב הכינוי לבסוף דאין הכרע אם החתימה עיקר או קריאה לתורה ועוד דיהודא שם קודש אבל הכא דמוכרח להקדים כינוי וואלף דהוא שם נתינה לשם בנימין של מק"א דשם מקום נתינה עדיף משמ"ח כמ"ש מהרי"ק הובא בב"ש סקל"ד ובשמ"ח אפילו הלעז קודם לשם אחר עברי כמ"ש רמ"א סעיף זה ממילא כ"ש לעז של מקום נתינה וכיון דצ"ל זאב המכונה וואלף קודם שכותב דמתקרי בנימין א"ל יכתוב אח"כ עוד המכונה וואלף יהא משמע דלא קאי רק אשם זאב וכ"כ בשו"ת מאיר נתיבים סימן ע"ג. והנה גם הוא לא כתב והמכונה בוא"ו וס"ל כמ"ש התו"ג הנ"ל ואפשר להשוות כל הדעות דאם המכונה לא קאי רק על שם הראשון כנידון הטי"ג שמריה יהודה דמתקרי שמריה ליב והמכונה ליב צ"ל בוא"ו דשמריה יהודא זה מתקרי כן וגם מכונה אבל אם המכונה קאי גם על השם השני דמתקרי כותבין המכונה בלא וא"ו כנידון המשיבת נפש יהודא דמתקרי אריה המכונה ליב דאם יכתוב והמכונה יהא משמע דקאי רק על שם ראשון דמתקרי וגם מכונה אבל שם שני אינו מכונה וכן בנידון התו"ג משה דמתקרי יהודא המכונה זלמן דכינוי זלמן אינו מיוחד למשה לבד לכן כתב המכונה דהא שלמה המכונה זלמן והמכונה זעמיל דכתב מהר"ם מינץ כינוי זעמיל לא קאי על זלמן רק על שלמה דיש לו עוד כינוי וכשיש לו שתי שמות של קודש וכל שם יש לו כינוי בפ"ע כותבין פלוני המכונה פלוני דמתקרי פ' המכונה פ' בלא וא"ו כמ"ש בסה"ג משום דמכונה שני קאי על שם שני ולשון המכונה בלא וא"ו משמע גם על שם הראשון כמ"ש המשיבת נפש ולכן אף כשת"ל דגם כשיכתוב והמכונה בוא"ו נוכל לפרשו דקאי על שני השמות מ"מ לא מרויחינן בזה שיכתוב בוא"ו דוקא דכמו שאם יכתוב בלאו וא"ו אפשר לומר דקאי רק על שם שני כמו כן בוא"ו אפשר לטעות דקאי רק על הראשון וכן נראה לנהוג כיון שיצא כך מפי הגדולים דהיכי דכותב דמתקרי והדר כותב המכונה אם הכינוי מיוחד לשם ראשון לכתוב והמכונה ואם מיוחד לשני או שוה לשניהם לכתוב המכונה בלא וא"ו וכ"כ בשו"ת טור האבן סט"ז מי שיש לו שני שמות יהודא בנימין ונקרא בפ"כ ליב וואלף יש לכתוב יהודא דמתקרי בנימין המכונה וואלף ליב עיי"ש מדל"כ והמכונה בוא"ו משמע כמ"ש וי"ל עוד כמו דכ' הב"ש לענין ב"פ דמתקרי דל"פ ה"נ י"ל לענין המכונה אחר דמתקרי כיון דהיכא דלא קאי רק על דמתקרי אין לכתוב בוא"ו ה"נ כשקאי על שם הראשון נמי כיון דמ"מ קאי ג"כ על השני ואפשר לומר זה הטעם קצת א"ל קאי נמי רק על שם ראשון דל"ד לב"פ המכונה דלעולם יש לכתוב בוא"ו ודברי טי"ג אינם מוכרחין.

סעי' י"ט וכותבין אותו קודם ואח"כ דמתקרי פלוני. סדרתי גט אחד דוד שמואל דמתקרי שמואל דוד דמתקרי שמואל מחמת דשם עריסתו במקום שגירש היה שמואל ומחמת חולי נתוסף לו עוד שם דוד ליקרא בשניהם ונקרא לפעמים בשניהם ולפעמים שמואל לבד ונשא אשה במקום אחר ודר שם ונקרא לתורה דוד שמואל לעולם מחמת שמתחלה שאלוהו איך לקרותו ואמר כן כי יודע בעצמו דשם החולי עיקר וכאן במקום הגירושין כשבא לעסק מו"ז נקרא בפי כל עתה שמואל דוד או שמואל פעם כה ופעם כה וגם עולה לתורה שמואל דוד אלא שאמר שאינו עפ"י צוואתו רק מחמת שקורין אותו כן בפי העולם אבל הוא בעצמו כל מקום ששואלין אותו איך לקרותו מצוה לקרותו דוד שמואל ע"כ סדרתי כנז"ל דהעיקר כמו שמחזיק לעצמו שם החולי לעיקר וקודם ואין להשגיח בחזנים שקונין אותו שלא עפ"י שאלתו ומפרט דבאמת שלא כדין עושין העולם כי מדינא שם החולי להקדימו ובטעות מקדימין שם העריסה וכמ"ש מהר"ם בר"י דאם נקרא מעריסה יוסף ומחמת חולי קראוהו חיים ועולה לתורה יוסף חיים וכן חותם ובפ"כ נקרא יוסף אף דבכ"מ עיקר שם הוא כמו שעולה לתורה וחותם מ"מ מקדימין שם החולי וכותבין חיים דמתקרי יוסף וכן מבואר באחרונים להלכה והנה כן הוא בזמנו דהמנהג היה לעקור שם הראשון ע"כ כותבין מתקרי ביניהם אבל לפי מנהג הרבה מקומות בזמנינו דמוסיפין שם מחמת חולי לקרותו בשניהם כתוב בטיב גיטין בלקוטי שמות דכותבין שניהם עיי"ש ומ"מ העיקר שם שמחמת חולי להקדימו ומסתמא מתחלה כשנתברך בשם מחמת חולי ברכוהו בשם דוד שמואל וכן מסתמא נקרא כן מתחלה מקרוביו ושכניו וכמ"ש הטיב גיטין בלקוטי שמות סק"ח גבי פרידא שרה ומצורף לזה כי בתו חזרה מיד למקום שדר אביה ונקרא שם דוד שמואל ולשו"ת פ"י ס"י זה נקרא מקום נתינה וכן הסכימו עמי הבד"צ דפה ונעשה מעשה ואף דבדברי חיים חולק על הטי"ג בלקוטי שמות שמ"ח אות א' מ"מ כתב שם דוקא אם נקרא בשם שמחמת חולי לבד למקצת בני אדם אזי שמ"ח נכתב קודם ומתקרי על שם העריסה אבל כשלא נקרא בשם מחמת חולי לבד כלל מודה להטי"ג דיכתבו שניהם.

והנה אם נקרא מלידתו שמואל ומחמת חולי ברכוהו בשם דוד שמואל ואח"כ עולה לתורה וחותם בכ"מ שמואל דוד וכן נקרא או נקרא רק שמואל צ"ע להלכה די"ל גם בכה"ג כותבין דוד שמואל כי בטעות מהפך בעצמו סדרן של שמות וכמו שכתב הב"ש בשם מהר"ם ר"י דאם עולה לתורה וחותם בשם הראשון קודם ובפ"כ נקרא רק בשם הראשון מ"מ מקדימין בגט שם שמחמת חולי ולפ"ז כ"ש אם גם בפ"כ נקרא בשניהם רק דמקדימין העולם שם הראשון שמצידתו וכאשר העלה הטיב גיטין בלקוטי שמות שנשתנו מחמת חולי בסק"ו ובסק"ז אלא דהטי"ג שם מיירי היכא דמחמת חולי עקרו שם ראשון לגמרי רק אח"כ נקרא בשניהם וע"כ צריך לכתוב דמתקרי בין שני השמות ולענין זה העלה דצריך להקדים השם שמחמת חולי ומ"מ נראה העיקר דגם היכא דמחמת חולי לא עקרו שם הראשון רק הוסיפו לו שם חדש לקרותו בשתים והקדימו שם שמחמת חולי וברכוהו בשתים ועלתה לו שנתרפא ועמד מחליו השם שמחמת חולי הוא העיקר להקדימו בגט אף דעולה וחותם ונקרא להיפך אלא לדעת הג"פ ס"ק צ"ט אין להפוך סדרן של שמות מכפי שעולה לתורה אבל להס"ג והוא מהר"ם ר"י ולדעת מהרי"ו ולדעת מהרא"ש והטי"ג שפליגו על הג"פ כן ה"נ בנידון דידן יש לעשות כן אלא דהתו"ג פוסק ג"כ כהג"פ שלא להפוך סדרן של שמות כמבואר בדבריו בהגהות על סדר הגט ובסימן קכ"ט ס"ק כ"ד כתב כשעולה לתורה בשניהם יחד ובשם שאינו של חולי ראשון ובפי כל נקרא רק בשם שאינו של חולי כותבין שם החולי ראשון כיון דכותבין דמתקרי ואם עולה לתורה בשניהם יחד וגם בפי כל בשניהם יחד אז כותבין שניהם בלא מתקרי וכותבין תחלה השם דאתחזיק ראשון בקריאה ובעליות ס"ת עיי"ש הרי דלא כמו שכתבתי דמחלק דהיכא דכותב דמתקרי בין השמות אזי מקדימין שם החולי ולא משגיחינן במה דמקדים השם שאינו של חולי בעליתו לס"ת וגם שנקרא בפ"כ בשם שאינו של חולי אבל אם לא כתבינן דמתקרי בין השמות לא מהפכינן סדרן של שמות מכפי דאתחזיק אף דמאחר שם החולי אבל מדברי הגט פשוט בסימן זה ס"ק ל"ט מוכח להדיא דלית לו סברא זאת דהקשה על מהרי"ו וסייעתיה דס"ל דאף דעולה לתורה בשניהם ומקדים שם שאינו של חולי מ"מ כותבין קודם שם החולי ומתקרי על שם הלידה והקשה דאיך יהפוך סדרן של שמות מן הרגילות לעשות עיקר טפל ומלתא דפשיטא היא בעיני דמי שנקרא בעת הלידה שני שמות ראובן שמעון וכן רגיל לחתום ולעלות לתורה אם יהפוך השמות בגט ויכתוב שמעון ראובן הגט פסול ותירץ דיש חילוק דמי שנקרא מיום הלידה בב' שמות יחד יש להקפיד שלא יהפוך השמות אבל מי שנשתנה שמו מחמת חולי וקרו ליה השתא בשני שמות יחד בעליה וחתימה כיון דמן הדין שם שני עיקר אין משגיחין עליו אם הוא חותם בהפך להקדים שם ראשון לכן אין משגיחין בעליות לס"ת דמקדימין שם ראשון דהדבר ידוע דהם טועים בכך להקדים שם ראשון עיי"ש ואם איתא כסברת התו"ג יתרץ דשאני בשני שמות מלידה דאין מפרידין אותם בדמתקרי דבזה התירץ גם בשם מחמת חולי כשנקרא בפ"כ ועולה וחותם בשניהם ומאחרין שם החולי צריך לכתוב גם בגט כן אף דבטעות עושין להקדים שם שאינו של חולי וגם מה שהחליט בפשיטות דאם נקרא בפ"כ ועולה לתורה וחותם בשניהם יחד אין לכתוב מתקרי בין השמות דעת האחרונים אינו כן ודעת רמ"א בתשובה סימן פ"ד גבי אהרן סעדיא ג"כ לא משמע כן ועיין בש"א אות סמ"ך ובטי"ג שם הבאתי לעיל דס"ל לרמ"א אם נתוסף לו שם מחמת חולי ונקרא לתורה בשניהם ובפי כל נקרא בשם אחר שאינו מהם כלל מ"מ כותבין בין שם החולי והלידה דמתקרי גם בספר גליא מסכתא הובא בפתחי תשובה סימן זה ס"ק ל"ו מבואר דאף דעולה וחותם ובפ"כ בשניהם יחד מ"מ כותבין דמתקרי בין השמות והפ"ת כתב דכן דעת הג"פ והטו"ז ונראה דחדא באידך תליא דלפי סברת התורת גיטין דאם נקרא בפ"כ ועולה וחותם בשניהם יחד אין לכתוב מתקרי בין השמות אף דבאו שלא כאחד ואדרבה כשברכוהו בשם מחמת חולי כונתם לעקור הראשון ולעשות השני עיקר מ"מ כיון דאתחזיק השתא בשני שמות יחד ואינם נפרדים בשום פעם צריך לכתוב יחד בלא דמתקרי ולא משגיחינן במה שהשם דמחמת חולי עיקר לעצמו ממילא ה"נ א"א להפוך סדר השמות מכפי שאתחזיק כיון דלדידיה מה דאתחזיק השתא הוא נכתב בגט אבל לדעת האחרונים הנ"ל דאף דהשתא נקרא בפי כל ועולה וחותם בשניהם יחד מ"מ לא משגחינן בזה רק כותבין שם מחמת חולי לעצמו ומתקרי על השני אף דלפי מה דאתחזיק הוי להו שני השמות כשם אחד מ"מ לא משגיחינן רק אזלינן בתר דינא דשם מחמת חולי קודם ועיקר לעצמו ה"נ בנידון דידן כשנתברך מחמת חולי להיות נקרא בשניהם והקדימו תחלה שם מחמת החולי רק אח"כ נתהפך לא משגחינן בזה רק עושין כפי הנחה ראשונה דהיה שם מחמת חולי קודם ועיקר דמחמת טעות מהפכין השמות.

ומ"מ לדינא נראה עיקר כהתורת גיטין דמסתברין דבריו שלא לשנות בגט מכפי מה דאתחזיק השתא בשני שמות יחד ומפרט דאף להרמ"א אם נקרא לס"ת לבד בשניהם יחד וכתב כן בגט כשר כמבואר בסי"ד רק לכתחלה ס"ל לכתוב דמתקני בין השמות וכיון דלהתו"ג בכה"ג דאתחזיק השתא בעליה ובפ"כ ובחתימה בשני השמות יחד יש קפידא שלא להפרידן ודאי יש לעשות כן וגם הב"ש פליג על הרמ"א גבי אהרן סעדיא וגם הגט מקושר חולק על הרמ"א יותר וס"ל אף דרק בעליה לתורה נקרא בשניהם יחד ובפי כל נקרא בשם שאינו של חולי לבד צריך לכתוב שני שמות יחד כמו שעולה לתורה ומתקרי על הראשון שמלידה ממילא בנידון דידן ג"כ יכתוב כסדר דאתחזיק השתא ומפרט דהגט פשוט אף דמתרץ דברי מהרי"ו מ"מ כתב להלכה שלא להפוך מכפי שנקרא לתורה אף דמודה שיכתוב מתקרי בין השמות וכן מסיק התו"ג בהג"ה לסדר הגט כמ"ש לעיל אם כן כ"ש הכא בנידון דידן שכותב שני השמות יחד בלא מתקרי דאין להפוך הסדר מכפי מה שנקרא בפי כל ועולה וחותם השתא אף דמקדים שם שניתן לו מעריסה בטעות כנלע"ד לעשות לכתחלה ומ"מ אם הפך וכתב שם החולי תחלה אין לפסול בדיעבד וכמ"ש דכן העיקר לפי דעת החולקים על התורת גיטין ולפי דעת רמ"א הנ"ל בתשובה סי' פ"ד כנלע"ד

אחד עלה לתורה יחזקאל אלטיר ונקרא בפ"כ וחותם אלטיר לבד וביוד אחר הטי"ת הורתי לכתוב יחזקאל המכונה אלטיר דבפ"ת לס"ג סי"ט אות טי"ת הובא בשם תשובות מים חיים דמה שסידר הגאון מהרמ"ס אליעזר ליפא דמתקרי ליפא דוקא אם עולה וחותם בשניהם ע"כ אין להפרידם אבל אם רק עולה לתורה אליעזר ליפא ולא חותם כן או שלא חתם כלל אפילו ידוע שניתן לו מעריסה שניהם יחד אין לכתוב בגט משולבים יחד רק יכתוב אליעזר המכונה ליפא ע"כ משמע להדיא דגם כשחותם ליפא לבד צריך לכתוב אליעזר המכונה ליפא מדכתב כשעולה לתורה אליעזר ליפא ולא חותם כן או שלא חתם כלל משמע גם כשחותם ליפא לבד הדין כן כיון שלא נתחברו גם בחתימה אין לחבר כינוי עם שם הקודש לעשותם שם אחד כיון דבחתימה ובפי העולם אינם שם אחד ע"כ מחזיק לעצמו שם החול רק לכינוי אך אח"כ הוריתי לכתוב יחזקאל אלטיר דמתקרי אלטיר מטעם שכתבתי בשמות שסדרתי.

סכ"ה שם יונתן וכו' עובדא בא לעני אחד חתם יהונתן בנימין וכן עלה לתורה ונקרא בפי העולם יונת ובפי מיעוטא דמיעוטא נקרא יונתן בנימין הורתי לכתוב יהונתן בנימין דמתקרי יונתן בנימן כיון דיונתן ויהונתן שני שמות לא חשיב קיצור השם כגדלי' וגדליהו וגרשון וגרשם ואלחנן חנן וכה"ג טובא ושם עליה וחתימה עיקר לכן הוקדם. ושם יונת א"צ לכתוב כי בלקוטי שמות כתב הטי"ג באברהם יצחק מעריסה ונקרא בפ"כ אברהם לבד מדינא א"צ לכתבו דהוי רק קיצור השם רק טוב לכתבו והד"ח השיג עליו וכתב באשה כה"ג פסול מ"מ מודה לו בשם איש דכשר כיון שעולה לתורה אברהם יצחק וע"כ נמנעו כ"פ לכתוב השם האחד כיון דיש חשש בכפולות השמות סמכו על שם העיקר לבד וה"נ יש חשש בשם יונת אם נקדימו ליונתן בנימן כיון דבעי רובא נקרא יונת או נקדים יונתן בנימן כיון דיונת רק קיצור השם וכעין שכתב הטי"ג בלקוטי שמות גבי שאסיא טובא גם יש להסתפק כשנכתוב גם יונת בפני עצמו אם לכתוב יונת או יונתן כי דעת הפוסקים גבי סעדיא ישעיה לכתוב שעיה כיון דנקרא בפי כל כן והג"מ חולק וס"ל שיכתוב דמתקרי ישעיה וכן כשנקרא צלאל ס"ל דצריך לכתוב דמתקרי בצלאל וכן בישעיה ושיע וכה"ג ולפ"ד גם כאן נראה דהיה צריך לכתוב דמתקרי יונתן דצריך לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו וגם בזה יש ספק כיון דנשתבש מחמת רהיטת הלשון אם נתקצר מן יהונתן או מן יונתן כיון דהאי גברא נקרא בשניהם וגם אם נרצה לכתוב יונת יש ספק אם לכתוב דמתקרי כיון שהיא לשון הקודש כמו יונת אלם בתילים נ"ז או לכתוב המכונת כיון דהיא כינוי היוצא מיונתן וזה תלוי בפלוגתת האחרונים בשעיה ובאהרן ארון דבפתחי תשובה בקונטרס השמות בשם אהרן הביא בשם הגאון מהרא"ז מרגליות לכתוב אהרן דמתקרי ארון עיי"ש וטעמו דארון הוא לה"ק ובד"ח בש"א אות א' סק"ט כתב לכתוב המכונה ארון עיי"ש והיא מחלוקת ישנה בין מהרא"ש ושו"ת פ"י גבי נתן אם לכתוב דמתקרי או המכונה נטע או נטה כמבואר בטי"ג בשם נטע לכן יש להשמיט שם יונת וכה"ג כתב הנו"ב לענין שם גימפלי הובא בטי"ג בשם גימפיל וכה"ג מבואר בכללי השמות אות וא"ו ועיי"ש בפ"ת ואף די"ל כיון דיונתן בנימן. שם עברי ויונת שם לעז מקדימין שם עברי אף דרובא קורין בשם לעז כמ"ש בס"ג מ"מ הכא י"ל יונת שם לה"ק לפוסקים דצ"ל מתקרי על שעיה כמ"ש בב"ש בש"א אות סמ"ך ובטי"ג שם סק"ב בשם רש"ל לענין חקין ופירה כיון דיש לו פתרון בלה"ק צ"ל דמתקרי וה"נ יש לו פתרון בלה"ק וכמ"ש ועוד לדעת הנ"ש וס"ס שהביא הטי"ג שם אף שנקרא שעיה צ"ל דמתקרי ישעיה וכן העלה הג"מ דכיון דהעולם רק מחמת רהיטתם פולטין אות אחת וכונתם על עיקר השם ע"כ צריך לכתבו כמו שראוי וא"כ ה"נ צריך לכתוב דמתקרי יונתן וא"כ הוי ג"כ שם עברי ושוב יש ספק אם להקדים שם יונתן כיון דרובא קרי לו יונתן לבד או להקדים יונתן בנימן כיון דיונתן רק קיצור השם.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה