ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קכח
סעי' א' צריך להזכיר בגט שם מקום שהעדים עומדים לשון הלבוש משום קיום העולם שמא יצא עליו עירעור שנדע מי הם העדים כדי שנוכל לקיימם ואם שינה וכתב שם מקום אחר פסול לפי שאם לא יכתבו בגט המקום שהעדים עומדים שם יאמרו הגט מזויף ואחרים חתמוהו בשמם שהרי הם לא היו שם במקום שנכתב הגט אבל אין הטעם משום דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה מתוך הגט אם לא היו כותבין מקום עמידתם שלא יוכלו לומר להם עמנו הייתם וכל עדות שאי איל"ז ילפינן מקראי שאינה עדות אי אפשר לומר כן דהא קי"ל מן התורה עדי מסירה כרתי ואין צריכין ע"ח אלא מפני קיום העולם עכ"ל ובספר דברי חיים תמה עליו חדא דהא א"צ דו"ח בעדות נשים כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי ואפילו בגיטין וקדושין כמבואר בשילהי יבמות ברשב"א שם ועוד אף דע"מ כרתי נימא דצריך הע"ח שיוכל להזימן שלא יהא כמזויף מתוכו ועוד הא להרמב"ם והרי"ף וכמה פוסקים גם לר"א דין בע"ח לבד וא"כ לדדהו כשלא נכתב מקום העמידה יפסל מן התורה כיון דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה עיי"ש.
ונלע"ד ליישב דודאי ידע דחכז"ל בטלו לדו"ח בממון וכן בעדות נשים כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי אמנם מ"מ י"ל דהוצרך לכתוב מקום עמידתן כדי שיוכשר הגט גם מדין תורה ולא רצו להתיר א"א דאורייתא משום לא פלוג בחנם דבשלמא במעידין שמת בעלה כהך דשילהי יבמות יש בו משום תקנת עגונה ולהכי לדידן גם ע"א וקרוב ואשה נאמנין להעיד שמת בעלה אבל להכשיר גט בלא מקום עמידה מה עיגון יש לכתחלה שלא לכתוב ולעקור ד"ת בחנם ואף דבזמן ג"כ יש בו משום עדות שאי אתה יכול להזימה ומ"מ א"צ זמן בגט לולא חשש דשמא יחפה או פירות י"ל כמ"ש בקצו"ח בסי' למ"ד דהוי כאומר היום אבל במקום לא שייך זה ומכ"ש בשינה מקום עמידה ע"כ כתב הלבוש לדחות זה דהא ע"מ כרתי וכל ענין הע"ח רק משום התקנה וא"כ ל"ק נמי דהוי כמזויף מתוכו דפסול רק מדרבנן והרי מדרבנן בלא"ה ל"ב דו"ח וגם לרמב"ם ורי"ף דדי בע"ח לבד מ"מ י"ל דס"ל כמ"ש הראב"ד בהשגות על הר"ש פרק המגרש דרק מתק"ח כשר בע"ח לבד משום קיום העולם וכ"כ הב"מ סימן קל"ג בשם ספר מרגניתא טבא עיי"ש וא"כ כיון דבלא"ה מן התורה לא מהני הע"ח לבד רק מתק"ח אף כשיכתוב מקום עמידה ממילא למה נצריך מקום עמידה כיון דבלא"ה כבר תקנו חכמים דא"צ דו"ח ולהעמיד על דין תורה בלא"ה א"א דכל הכשר ע"ח רק מן התקנה.
ואף את"ל דלענין עדות שאיל"ז דאפשר להעמיד על ד"ת רצו להעמיד על ד"ת כיון שאין בזה מצד תקנת עגונה אף דבלא"ה כשר רק מדרבנן בלא ע"מ דמה דאפשר אפשר מ"מ י"ל דהא לרמב"ם כל עדות בשטר פסול מן התורה דהוי מפ"כ וכבר תמהו עליו דמקרא מלא וכתוב בספר וחתום ובתומים סי' כ"ח תירץ דודאי לענין הכשר הגט גופא אדרבה הכשרו רק בע"ח לר"מ ולא מהני כשיעידו על פה רק שיהא בירור לנו ע"י הע"ח לאמיתת הדבר ולראיה לזה צריך מפיהם ולא מפ"כ עיי"ש אמנם לפמ"ש הר"ן בפרק המגרש דלר"א מהני ע"ח דע"י ע"ח אנן סהדי דבא הגט לידה והוי כע"מ א"כ לר"א אין הכשרו של גט מצד החתימה רק דהוי כמעידין על פה על המסירה א"כ הדר הדין דצריך להיות מפיהם ולא מפ"כ דכל מפ"כ לא הוי עדות לראיה על אמתת הדבר וא"כ ל"ל אנן סהדי דנמסר לידה והק"ל איך מהני ע"ח לבד והתומים שם כתב דבריו לשיטת הרמב"ן דגם לר"א וכתב פירושו וחתם ג"כ אבל לר"ן ל"ל כן וצ"ל באמת כהרז"ה בפד"א כיון דנכתב מדעת הבעל הוי מפי כתבו ולא מפי כתבם עיי"ש וכבר כתבתי במקום אחר ומצאתי לאחרונים כן דלפ"ז הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דאם נזימן הרי דשקר חתמו ולא מדעת המתחייב ממילא הוי מפ"כ ועכצ"ל דרק מתק"ח כשר ושפיר כתב הלבוש כיון דע"מ כרתי א"כ ע"ח רק לראיה לכ"ע ואין הכשרו של גט מצד החתימה א"כ הוי מפ"כ וצ"ל דהוי מפי כתבו כיון דנכתב מדעת המתחייב ממילא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דלכשיוזמו הוי מפ"כ ולא העידו בפה כלל ועכצ"ל דכשר אף דהוי עדות שאאילה"ז או מתקנה או שאר טעם ממילא ע"כ מקום עמידה אין בו צורך ודו"ק.
עוד נלע"ד לתרץ שני קושיות הד"ח על הלבוש דהנה ברשב"א שילהי יבמות כתב בשם רמב"ן מאי קאמרינן כיון דאיכא כתובה כד"מ דמי וכי מאחר דאיכא ד"נ שאין הדין נותן שיהא נאמן אלא בדו"ח למה האמינוהו משום ד"מ שבו ותירץ דה"ק כיון דתקינו בכל ד"מ שאין בהן דו"ח והדין ניתן שתגבה כתובתה על פיהם א"א שלא להאמין אף על הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאו לאחר תטלי מה שכתוב ליכי הלכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא עיי"ש וא"כ תינח אם א"צ העדים רק לדעת אמיתת הדבר כמו במת בעלה דאם האמת שמת מגיע לה כתובתה אבל בגט אם ע"ח כרתי ועדות שאאילה"ז לא חשוב עדות א"כ ודאי אינה מגורשת אף דהאמת שמסר לה גט זה דהוי כמוסר לה גט בלא עדים ויודעת בעצמה שאינה מגורשת ממילא גם כתובה אין לה וע"כ הממון נגרר אחר האיסור ע"כ כתב הלבוש כיון דע"מ כרתי ואין צריך הע"ח רק מפני קיום העולם להאמין לה שנתגרשה בע"מ ממילא מגבינן לה כתובתה דלענין כתובה נאמנין בלא דו"ח ונתגרשה ודאי מחזיקינן לה לענין הכתובה ממילא ע"כ מתירין אותה להנשא ג"כ אף בלא דו"ח ודו"ק מאד כי נכון הוא.
עוי"ל אף דתק"ח להאמין בלא דו"ח היינו משום דמצד הסברא ודאי שני עדים לא משקרי ואמת הדבר שמת בעלה ומותרת להנשא רק מגזרת הכתוב צריך דו"ח ע"כ משום תקנה האמינו בלא דו"ח וכן בממון דלא איברי סהדי אלא לשקרי ואף בשטרי קנין ל"צ העדים לקיום הדבר כמבואר בחו"מ סימן קצ"א כתב לו שדי מכורה לך קנה אף דליכא עדים דלא איברי סהדי אלא לשקרי אבל בגט אם ע"ח כרתי ומסר לה גט בלא ע"ח אינה מגורשת אף שיודעת בעצמה דבאמת מסר לה הגט אסורה להנשא דהוי מגרש בלא עדים וא"כ כיון דמן התורה עדות שאאילה"ז ל"ח עדות אף דאמת הדבר א"כ ל"ה הגט כלל ובכה"ג לא מצינו דתקנו חכמים להכשיר גט שאינו כשר מן התורה דכל תק"ח בממון משום נע"ד להאמין בלא דו"ח כיון דמצד הסברא ודאי אמת הדבר וגוף הדבר א"צ עדים רק צריך לדעת אמתת הדבר וכן בעדי מיתה אבל בגט אם ע"ח כרתי אף דאמת הוא אינו גט בלא עדים כשרים ועדים לא הוי אם אינו יכול להזימן ע"כ לדחות זה כתב הלבוש דקי"ל ע"מ כרתי והם עושין הכריתות וא"צ ע"ח רק מפני קיום העולם לדעת אמתת הדבר ממילא הדר דינא כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי וא"צ דו"ח דנאמנין גם בלא דו"ח ממילא לא חשוב ג"כ מזויף מתוכו ודו"ק.
עוד בסעיף א' מקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה הנה בטעם כתיבת מקום עדים נבוכו כל האחרונים וכתבו טעמים זה בכה וזה בכה ולכולהו אית להו פרכא הנה בלבוש כתב הטעם לכאורה שיהא יכול להזימן וכ"כ הנו"ב קמא חלק א"ע סימן פ"ח והלבוש גופא דחה טעם זה וגם הבית מאיר בסימן זה ותורת גיטין והחתם סופר על א"ע ח"ב תשובה י"ב דחו גם כן טעם זה.
והלבוש ובית מאיר כתבו כדי שיוכל בקל להתקיים חתימתן שנדע מאיזה מקום העדים ושפיר דחה החתם סופר שם דבריהם דא"כ יותר ראוי שיכתבו מקום דירתם ששם ניכר יותר ממקום עמידתם לפי שעת לפעמים.
והתו"ג והחתם סופר שם כתבו משום דניתקן הזמן לשנות המלך וצריך לדעת איזה מלך על איזה מקום ולפעמים מלך במקום זה קודם ממקום אחר ותוכל לחפות על עצמה שתאמר שנכתב במקום שמלך קודם וגם שנות היצירה אינו שוה במזרח ומערב עיין בדבריהם וגם לזה קשה כיון דבזמן המשנה נהגו לכתוב מקום דירת הבעל א"כ יכתבו המנין למלך שבמקום דירתן.
והפנ"י בס"פ הזורק כתב משום כשנשלח על ידי שליח יש חילוק בין המקומות לענין אם צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח וכבר הרגיש בעצמו תינח בגט ע"י שליח ונדחק דלא פלוג וודאי דוחק לומר לא פלוג כה"ג דגט ע"י שליח לא שכיח כגט ע"י עצמו.
ונלע"ד דהיכא דמגרשה במקום הכתיבה יש טעם נכון לכתיבת מקום עמידה דמבואר בשילהי כתובות נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י דמקולי כתובה שנו ליתן כתובתה מפחות שבמטבעות וכן איתא בא"ע סימן ק' ס"ח אם כתוב בכתובתה בעיקר כתובה ותוספת מעות סתם אינה גובה אלא בפחות שבמטבעות כיצד נשא אשה במקום אחד וגרשה במקום אחר והאשה שם עמו אם היו מקום הנשואין טובים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין וכתב הרמ"א שם אבל שלח לה גט למקום הנשואין הולכין אחר מקום הנשואין ועיי"ש בח"מ וב"ש דחיוב תשלומי הכתובה במקום נתינת הגט ליד האשה וע"כ התשלומין לפי המטבע היוצא שם לא לפי מקום דירת הבעל עיי"ש וא"כ כיון דע"י הגט גובה כתובתה צריך לכתוב בגט מקום הגירושין דאם המטבע פחותה שם ממקום הנשואין ומקום דירתן ישלם לה מטבע דמקום גירושין ואם המטבע טובה שם ממקום דירתו ואינה טובה יותר ממקום נשואין ישלם לה מטבע הטובה ואם לא יהא כתוב מקום הגירושין יהיו הבעל ולקוחות יכולין לדחותה לפחות שבמטבעות הנמצא באיזה מקום דיאמרו לה אייתי ראיה באיזה מקום נתגרשתה לא מבעיא לרש"י בפ"ב דגיטין דף י"ז דלית לו סברא דתוכל לבוא לב"ד להראות גיטה וליקח כתב באיזה זמן נתגרשה ודאי ה"נ לענין המקום אבל גם לתוס' בשלמא שם תבא עם גיטה ביום הגירושין לב"ד ויתנו לה כתוב וחתום שהיום ראו הגט בידה אבל לענין המקום איך יתנו לה הב"ד באיזה מקום נתגרשה הלא אף דראו גיטה בידה במקום זה אי יודע מאין הביאה גיטה והעדי מסירה אין בידה שיזדקקו לה לילך עמה לב"ד להעידה וכתיבתם לא מהני דהוי מפי כתבם כיון דלא נכתב מדעת המתחייב ומ"ש תוס' בפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב בד"ה עד ש"נ דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה דבריהם תמוהים דאיך יתנו לה עדים כתב שלא מדעת המתחייב וכן תמה באבני מלואים לעיל סימן קכ"ז ומ"מ הלא בתוס' שם דף י"ז ע"א בד"ה מפני מה כתבו דשמא לא יתרצו עדי מסירה לבא עמה לפני ב"ד או לפני עדים להעיד מתי נתגרשה ומכ"ש דאתי שפיר יותר לשיטת הרי"ף ורמב"ם דמגורשת בע"ח לבד בלא ע"מ א"כ יכול ליתן לה גט בע"ח בינו לבינה ולא תוכל לברר באיזה מקום נתגרשה וגובה רק מפחות שבמטבעות שלא כדין והנה מבואר ברא"ש פרק גט פשוט סימן ז' גבי ע"א בכתב וע"א בעל פה דאם העד מעיד שבפניו נמסר דגבי ממשעבדי שהעד שהוא חתום על השטר אמרינן שפניו נמסר שכל עדי חתימה אנו תולין בודאי בפניהם נמסר עיי"ש והובא בתורת גיטין לעיל סימן קכ"ד סק"ב וביאר שם דבריו דחזקה בשעה שנכתב נמסר שאין אדם כותב וחותם רק בשעה שמוסר תיכף וכ"ש בגט דלא מקדים אינש פרענות לנפשיה עיי"ש ממילא בודאי במקום החתימה נמסר תיכף ותגבה כתובתה במטבע היוצא שם וכששולח גט למקום אחר דלא שייך טעם זה שם בלא"ה צריך לכתוב מקום הכתיבה משום שנדע אם הוא מקום שצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כמ"ש הפנ"י.
ולפ"ז מתורץ קושית הב"ש בסק"א מ"ש בשינה שם מקום עמידת העדים פסול בדיעבד ובשינה מקום עמידת הבעל כשר והניח בצ"ע ולפמ"ש א"ש דה"ט דפסול בשינה מקום עמידת העדים דיש חשש גביית ממון שלא כדין עי"כ וכמו דפסלינן מוקדם מחשש שיגבה מלקוחות שלא כדין או מאוחר שפסול לכ"פ מחשש שתפסיד פירות וכה"ג טובא הכי נמי לפעמים אין המטבע שוה במקום העמידה למקום שנכתב בגט ותינח מקום עמידת העדים דחזקה במקום חתימתם נמסר לה הגט מיד ונתגרשה בפניהם באותו מעמד כיון דבחתימתם נגמר ואינו מחוסר כלום רק למסור לידה אבל מקום עמידת הבעל אין הוכחה על הגירושין באותו מקום אם אינו עומד עם העדים במקום אחד דמוכרח להמתין על חתימת העדים ולמסור בפניהם.
ולפ"ז באשה שחייבת לקבל גט מן הדין דכתב החלקת מחוקק בסימן קו"ף ס"ק כ"ז דנותן לה ממעות המקום שדר שם הבעל עיי"ש וכן באשת מומר דכתב הנו"ב קמא בחלק א"ע סימן פ"ח דחיוב הכתובה קודם הגירושין א"כ ג"כ החיוב ממטבע של מקום דירת הבעל כיון דאין החיוב מחמת הגירושין דוקא בכה"ג יש לעשות סניף להקל אם שינה בגט מקום עמידת העדים כנלע"ד ודו"ק.
סעי' ג' אם יש לעיר שני שמות הנה אם נקראת בשני השמות יחד צריך ג"כ לכותבן כן וצריך לכותבן בשיטה אחת וכמבואר בטיב גיטין בשמות עיירות גבי פרגא דמתקרי מזי גרדי דפעם אחת הביא שליח גט שכתוב בו מזי בסוף שיטה וגרדי בתחלת שיטה שאחריה ופסלו מהר"י ברונא אף דוחי גרדי הם שני תיבות דפירושו יושבת בין הכרכים או בין הארמונות ועיין בטיב גיטין בלקוטי השמות דאם נקרא בשני שמות כגון ראובן שמעון צריך לכתוב בחד שיטה ומ"מ בשעת הדחק כתב להתיר עיי"ש וא"כ י"ל בשמות עיירות בודאי כשר בשעת הדחק דקיל טפי משמו ושמה דלרוב הפוסקים הוי דאורייתא וכל שלא נכתב כהוגן יש לומר דהוי כלא נכתב כלל וכמו שכתבו הטעם דהוי כשם אחד ואין דרך כתיבה לחלקן בשני שיטות והתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות וצריך שיהא כדרך כתיבה אבל שמות עיירות דכל עיקרו רק מדרבנן ותינח כששינה לשם עיר אחרת יש להחמיר דשינה שם עירו תצא אבל כשאין השינוי לשם עיר אחרת דבלא כתב כלל מכשרי הב"ש והג"פ א"כ בשינה שם העיר קצת ואינו לשם עיר אחרת לא גרע מאם לא כתבו כלל וכמ"ש הבית מאיר סי' זה ס"א ומכ"ש היכי דאותיות השם כולם כתובים על הסדר אלא שחסר אות אחד באמצע ועם חסרון זה אכתי לא נקרא בשם זה מקום אחר ורק נקרא לשם עיר זה רק שלא בדיוק כעובדא דנודע ביהודא סי' פ"ז שהיה ראוי לכתוב פילטץ וכתב פילץ די"ל זה לא גרע מחנוכה הניכרת עיי"ש בב"מ וא"כ צע"ג למה החמיר מהרי"ב לפסול גבי מזי גרדי כיון דלא נשתנה לשם עיר אחרת רק נכתב שלא בדיוק בשני שיטין וגם חשש לעז ליכא ויותר אני תמה כיון דנכתב פרגא שם העיקר אף דשם מזי גרדי דנקרא כן בגוים מ"מ הוא נפל ונכתב בדמתקרי א"כ אפילו בשמות הבעל ואשה קי"ל אם נכתב שם העיקר לבד כשר א"כ ודאי מה דנכתב בשתי שיטות לא גרע מאם לא נכתב כלל ודוחק לומר דס"ל למהרי"ב כיון דנחלק בשתי שיטין וכתב פרגא דמתקריא וחי בסוף השיטה הוי כשינה שם דהוי כאומר דמתקריא רק מזי לבד ובאמת מתקרי וחי גרדי א"כ אין זה העיר שכותב בה שוב מצאתי ביש"ש פרק השולח סימן ל"ב הביא בשם מהר"י ברונא ז"ל במרדכי פרק השולח כתב א"צ לכתוב מקום עיי"ש ואנן פסלינן לה ואף אם יש לעיר שני שמות צריך לכתוב תרוייהו ואם לאו פסול וכמ"ש היכא דאיכא לעיר שני שמות כגון פרגא דמתקריא מזי גרדי עכ"ל ולפ"ז נראה דמהרי"ב לגרמיה עביד מה דפסל בנחלק מזי גרדי לשני שיטין כיון דפוסל בלא נכתב כלל ופוסל ג"כ אם לא כתב שני השמות אף בנחסר שם הטפל כגון דמתקרי מחי גרדי וע"כ ס"ל כיון דחלקן לשתי שיטות דאינו דרך כתיבה הוי כלא נכתב וזה ברור וא"כ לדידן דקי"ל דכשר בלא כתבו כלל וכ"ש אם לא כתב שם הטפל ק"ו בן בנו של ק"ו כשכתבו רק חלקו לשתי שיטות וזה ברור.
וראיתי גט אחד נשלח לכאן וכתוב בו שם העיר מאדיאר לאפיש ונכתב מאדיאר בסוף השיטה ולאפיש בתחלת השיטה ונ"ל דאין קפידא בזה על פי מ"ש החתם סופר בא"ע ח"ב סי' י"ד גבי נאד מיהאל שנחלק בשתי שיטין כיון דנאד רק שם התואר לומר מיהאל הגדול להפריש בינו לבין מיהאל אחר הצעיר ממנו אבל אינינו מעיקר השם עיי"ש וה"נ נראה שבא להפריש לאפיש זה מעיר אחרת שנקראת ג"כ לאפיש ע"כ מוסיף תואר לומר שזה מאדיאר לאפיש דהיינו אונגריש לאפיש ומשמע בחתם סופר שם דאין לחוש ואין להקפיד בזה אף לכתחלה וכבר קדמו הרב הכנסת הגדולה בסימן קכ"ט על הב"י סעיף ר' הביא מדברי הרמב"ם ז"ל באיגרותיו סימן ל"ה דמי שנקרא בול חסן וכתב בול בסוף שטה וחסן בראש שטה דהגט כשר שהשם הוא חסן ובול הוא כמו כינוי עכ"ל וזה ממש כסברת החתם סופר דבול הוא גם כן כינוי ותאר ואולי הוא לשון עשיר ונגיד כמו פרוזביל בפרק השולח דף ל"ז.